פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף עה.
ה) דף עה ע"א בתוס' ד"ה וגרפו וכו' בירושלמי דייק וכו' יראה דדייק כשנצלה בתנור וכו' דבלא תנור כיון שהגחלים מפסיקין בין הפסח ובין חום החרם לא שייך נצלה מחמת חום התנור אבל אין לומר דדוקא חום המתפשט תוך התנור דהיינו שהתנור חלול משא"כ מחמת חום החרס גופי' ז"א דודאי חרס גופי' ג"כ נצלה ע"י וכמבואר לקמן (ע"ב) נטף על החרם וכו' וק"ל. ודע דיראה ודאי דאי לאו מיעוטא דצלי אש שני פעמים הוי ס"ד אף חרס ושאר דברים שנתחמם מחמת אש מותר לצלות על ידו פסח דהוי ג"כ צלי אש. וכן יראה לקמן ע"ב ברש"י ד"ה יקלוף וכו' ע"ש:
ו) שם בגמ' אמר לי' והאמר ר"ח סבא וכו' הקו' גלוי' כיון דידע הא דר"ח סבא א"כ מאי בעי תחילה. וי"ל דרך פלפול עי' ראשונים שנחלקו בהך דיש שבח עצים בפת אם מהני הולכת הנאה לים המלח רק דיש צד לומר כיון דיש שבח עצים וכו' הוי כמו איסור בעין. א"כ י"ל בעיא דרב חיננא הי' נהי דאסור עכ"פ לא הוי כאילו בעין ומהני הולכת וכו' אבל אחר דאמר לו רב אדא הפת מותרת וכו' דמשמע מותר לגמרי אף בלא הולכת הנאה וכו' הקשה לו שפיר ויש לדחות ואין להאריך:
ז) בתוס' ד"ה נכוה בגחלת וכו' מכאן יראה ג"כ דאי לאו מיעוט גבי פסח הוי ס"ד דמותר לצלות פסח על סיד וחרם וכו' וק"ל:
ח) בד"ה הא לא"ה וכו' גלי רחמנא במכוה וכו' קשה טובא הרי שם מרבינן אף חמי אור ואיך יוכל ללמוד פסח. אך י"ל דודאי חמי אור מיקרי ג"כ מחמת אש רק פסח ה"ט דבעי צלי ולא מבושל וק"ל, אך עדיין קשה הא שם מרבינן אף סיד וגפסית דודאי אסור בפסח ועי' בצל"ח. אך יראה לומר דודאי ראוי ללמוד מן מכוה רק מה דגלי בפירוש וק"ל. ועי' רמב"ם פ"ה מה' ט"צ שם לא הביא חמי אור ע"ש:
ט) ברש"י ד"ה אי לאו ג"ש וכו' ועי' מהרש"א ומהרש"ל. וקצת הי' נ"ל בשלמא לס"ד דהוי סבר דמסברא שריפת נשמה הוי כמו שריפת גוף א"כ ע"כ גז"ש אתי דבעי דוקא שריפת נשמה משא"כ השתא דמסיק דמסברא הוי ס"ד דלא מהני שריפת נשמה כלל א"כ הגז"ש אתי רק דגם שריפת נשמה סגי וק"ל וכן ראיתי בצל"ח:
י) בתוס' ד"ה למעוטי אבר וכו' דאצטריך קרא היכא דליכא אבר וכו' קשה טובא א"כ הוי כמו מכשירין שאפשר לעשות מערב שבת ומאי ס"ד דמותר והצל"ח הרגיש בזה וי"ל ואין להאריך:
לכאורה קשה מאי הקשו תוס' דילמא אתי לאשמעינן דמקלקל בהבערה חייב ועי' יבמות (ו:) תוס' ד"ה טעמא וכו' ואין להאריך:
יא) (ע"ב) בגמ' רבינא אמר כרוך ותני וכו' לכאורה יראה מהמשך הסוגיא דלרבינא ג"כ לא קשה מהך דבת כהן וכו'. וצ"ע הרי ס"ס עכ"פ גחלת של מתכות לא מהני. וצ"ל דלרבינא ג"כ באמת גחלת של מתכות הוי אש ומועיל באמת לענין פסח. והא דלא מהני שפוד של מתכת היינו משום דגחלת שאני שהמתכות נעשה כולו אש. אך צ"ע דמלשון רמב"ם פ"ח מה' ק"פ [לא משמע כן] וצ"ע עדיין לדינא לענ"ד:
יב) (שם) בגמ' שלהבת בלא גחלת היכי משכחת וכו' מאי דקשה דילמא באמת ה"ק אביי אי אש הוי ס"ד אף שלהבת מהני היינו עם גחלת לזה כ' גחלת לאורוי דבעי דוקא גחלת בלא שלהבת. עי' מהרש"א הקשה זה. ויראה כונת תירוצו דודאי ליכנס בשלהבת עם גחלת לפני ולפנים השתא לפני מלך ב"ו וכו' רק הוי ס"ד אם ע"י שמן שמשח הכלי לא הוי גנאי כ"כ ואפ"ה מקשה השתא לפני מלך ב"ו וכו' וק"ל:
יג) בתוס' ד"ה יטול את מקומו וכו' וא"ת נגע וכו' לכאורה צריך להבין אף בלא רוטב ס"ם כיון שתוך כדי קליפה (נתבשל] מחמת חרס שנגע בו וא"כ מדוע לא יאסור אותו כדי קליפה ג"כ עוד כדי קליפה משום חם בחם שנגע דבשלמא בשאר איסורין לא שייך יאסור הך כדי קליפה אידך משום כיון דהבלוע אין יוצא וגוף הדבר ס"ם לא אמרינן חנ"נ ואף אם אמרינן ס"ם אין הנאסר יכול לילך ולאסור מקום שאין האוסר יכול לילך וכו' וכמבואר כ"ז בראשונים בחולין. ועי' ר"ן שם בסוגיא דטיפת חלב אבל כאן קשה כיון שאסור מגופו דהוי צלי מחמת דבר אחר וא"כ מדוע לא יאסור כדי קליפה אחרת עכ"פ וצ"ע קצת.
ועי' כרו"פ (סי' צ"א) פילפל קצת בזה אבל לא ביאר כל הצורך:
יד) ברש"י ד"ה הי' נוטף מרוטבו על הסולת וישרוף כשאר קדשים פסולין וכו' קשה טובא אמאי לא פי' כן ברישא לענין יטול מקומו ויקלוף וכו' ועי' צל"ח שהאריך: