פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף עג.
סז) דף עג ע"א תוס' ד"ה לדברי האומר וכו' מיהו אכתי קשה וכו' עי' מג"ש שכ' די"ל דאיירי דהי' סבור שיהי' מותר ואפ"ה מיקרי מקלקל ע"ש.
ובתשו' אחת הארכתי בדין מקלקל אם שייך אף שעושה כן כדי לאכול במזיד אפ"ה אכילת איסור לא מיקרי אכילה ושם הארכנו:
סח) בד"ה תיקן להוציא וכו' מה שיש לפלפל בסוגיא זו לדעת הרמב"ם דסובר אבר מן החי של בן עוף אין בן נח נהרג עלי' א"כ מאי תיקן. וכן הקשה הכרו"פ יו"ד (סי' ס"ב) ועי' צל"ח כאן שכ' בעוף בלא"ה מתקן דנבילת עוף טהור מטמא בגדים אבית הבליעה והרבה דברים כ' בחי' למס' ביצה. ומס' חולין ובקונטרס לה' יי"נ ריש הקונ' כ' ג"כ כמה דברים השייכים לסוגיא זו. וגם על הרמב"ם ה' מלכים כ' ג"כ השייך לסוגיא זו ואין מועד להעתיקם כעת ואניח לעת הכושר אי"ה:
ד"ה שחטו ונמצא טריפה וכו' כ' קצת בחי' על רמב"ם ה' שגגות: סט) (שם) בגמ' אמר ר"ה אשם שניתק לרעי' וכו' עי' רמב"ם (פ"ד מה' פה"מ הט"ו) שם כ' אם הקריבו עולה וכו' דמשמע שפסק דבעי עקירה ועי' לח"מ שם. והוכיח ג"כ כן מדבריו פ"ד מה' ק"פ שכ' שם אם שחטו אחר שמשכו ידם ישרף מיד וא"צ עיבור צירה ע"כ משום דבעי עקירה ע"ש אף דשם כ' ששחטו אחר שנודע ובגמ' איירי [קודם[שנודע מ"מ אין חילוק ע"ש. אך הקשה הלח"מ הרי למסקנא שם משמע דלכ"ע לא בעי עקירה ע"ש. ועי' זבחים (ז:) והתוס' שם ד"ה הגה"ה בשאר ימות השנה וכו' ומפרשים שם ובס' מ"כ ע"ש. ועי' בצל"ח כאן ולעיל (סא:) שם כ' דקשה לו מדוע השמיט הרמב"ם לגמרי פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו מה דינו והכריח מכח זה דפסק באמת דלא בעי עקירה ואף דמ"מ בנטמאו בעליו שלכ"ע בעי עקירת כמבואר לעיל (סד.) ואף בזמן מרובה קודם פסח סבר ג"כ דדומה לנטמאו כיון שראוי לפסח עדיין תי' דחולק בהא ג"כ וסובר דכה"ג ג"כ לא בעי עקירה] ע"ש ולי תמוה הרי כ' הרמב"ם בהדיא (פט"ו מה' פה"מ הי"א) אבל אם שחטו שלא בזמנו במחשבת שינוי שם כשר ע"ש. א"כ יראה להדיא דפסק פסח בעי עקירה לעולם וק"ל. אך מה דקשה טובא הוא ממה שפסק הרמב"ם (פח"י מה' מעה"ק הי"ב) פסח ששחטו בחוץ שלא לשמו ולשמו חייב א"כ חזינן דלא בעי עקירה עי' צל"ח וס' מ"כ. שם הנ"ל:
וקצת יש מקום ליישב עפימ"ש כבר בחי' למס' יומא (דף סג) ליישב דעת הרמב"ם בהא דשעיר המשתלח יע"ש. ועיקר הענין דקשה קצת מאי קאמר שם הואיל וראוי לשעיר בפנים וכו'. ות"ל כיון ששחט בי' פורתא הוי בעל מום ושוב אין ראוי לעשות שעיר הנעשה בפנים אך י"ל כיון דממילא חזי לשעיר בפנים אף אם כבר שחט פורתא אפשר ג"כ יכול להיות שעיר בפנים: ומעתה י"ל הא דפריך הש"ס שם ומי אית לי' לר"ח הואיל פסח נמי נימא הואיל. ומשני שאני פסח דבעי עקירה. י"ל ודאי הואיל שייך ג"כ אי בעי עקר רק כיון דבעי עקירה א"כ כיון ששחט פורתא שוב אין ראוי לעוקרו והבן:
ומעתה י"ל כיון שהרמב"ם פסק פח"י מה' מעה"ק הנ"ל דשעיר המשתלח אם שחטו קודם וידוי חייב משום דראוי להביאו לפנים להתודות וכ' שם בחי' הנ"ל דסובר לה' אתי לרבות דהוי ס"ד למעוטי משום כיון דשחיט פורתא שוב אין ראוי להתודות ואפ"ה מרבי קרא. א"כ ממילא חזינן דלענין שחוטי חוץ אף אם נעשה בלתי ראוי ע"י מה ששחט פורתא אפ"ה חייב א"כ כמ"כ זה. ופסק הרמב"ם שפיר אף אי בעי עקירה אפ"ה חייב משום הואיל והבן: והא דקשה א"כ מאי פריך ספ"ב דחולין שוחט חטאת בחוץ לעכו"ם חייב ואמאי הא כי שחיט פורתא אסרה וכו' ות"ל הא בשחוטי חוץ חייב גם בזה י"ל התם שאני כיון דנאסר בהנאה הוי עפרא בעלמא ובחי' לה' א"מ כ' קצת בזה:
ומה שעומד לנגדי דא"כ איך פסק (פח"י מה' מעה"ק ה"ט) הנ"ל דזב ויולדת ששחטו קרבנות שלהם לפני זמנם בחוץ פטורין על חטאת וכו' ואמאי נימא אם שחט אשם לשמו יהא חייב משום שראוי שלא לשמו בפנים כקו' הש"ס ביומא (דף סג) הנ"ל רק דמשני דבעי עקירה. והרי להנ"ל אף אי בעי עקירה מ"מ אמרינן הואיל כנ"ל אך י"ל שאני הני דודאי יצטרך אותם לשמו ומש"ה לא שייך הואיל אי בעי עקירה משא"כ פסח כיון דתו לא צריך אותו לשמו ודאי יקרבנו לשם עולה וא"כ שייך שפיר הואיל ועי' בזה: גם מה שנראה מלשון הצל"ח שסובר דבע"פ כל היום אם שחט פסח שלא לשמו פסול משום שפסק כבן בתירה פסח ששחטו בי"ד שחרית שלא לשמו פסול. וכמ"ש הכ"מ (פ"ט מה' פה"מ הי"א) דפסק כב"ב ע"ש. ולדידי צ"ע דדוקא בשחרית שעדיין ראוי לפסח אבל אחר שעבר זמן שחיטת פסח שכבר נשחט פסחו הוי כמו אח"ז ואם שחטו בפירוש שלא לשמו כשר ואם שחטו סתם תלי' בפלוגתא דעקירה ועי' בכ"ז. ועוד חזון למועד בזה אם יזכני ה' כ' כל זה לפום רהיטא:
ע) עוד נזכיר די"ל בלא"ה מה שהקשיתי דא"כ אשם מצורע ג"כ אם שחט לשמו יהא ג"כ חייב הואיל וראוי שלא לשמו דיראה די"ל דלא פסק הרמב"ם כלל כרב חלקי' דסבר אשם מצורע לפני זמנו ששחטו שלא לשמו דחייב רק פסק כרב הונא בזבחים (קיד:) דפרך שם מי איכא מידי דלשמו פסול ושלא לשמו כשר דהרי הרמב"ם (פח"י מה' מע"ק ה"ט) כ' שחט מצורע ונזיר אשמם בחוץ פטורין מפני שעדיין לא נראו בעלי קרבנות אלו לכפרה. ולא חילק בין לשמו ושלא לשמו. ואף דבהלכה יו"ד שם כ' אשם מצורע ששחטו שלא לשמו חייב הואיל וראוי שלא לשמו בפנים שם י"ל איירי בעבר זמנו דלא נפסל אם שחט שלא לשמו בפנים משא"כ מחוסר זמן. ואף שיש להקשות עכ"פ ל"ל לרמב"ם לומר הואיל ושלא לשמו בפנים כשר ת"ל נימא הואיל וראוי לשמו בפנים זה י"ל ואין להאריך:
ובזבחים שם נרשם על ר"ח בר טובי' רמב"ם פח"י מה' מעה"ק וכו' יראה שסובר דהרמב"ם פסק כר"ח ב"ט דאף מחוסר זנין כשר שלא לשמו בפנים וק"ל ע"ש:
עא) עוד אבאר דמ"ש לעיל דאם שחט פורתא שוב אין ראוי לקרות שם שלמים. אף דלכאורה יש לפקפק ע"ז מ"מ יראה נכון דהוי כמו שחט מקצת לפסח ומקצת לשלמים וזה [ודאי[אסור. ואפשר דתלי' במחלוקת אי] ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או לא וק"ל:
גם מ"ש בשעיר המשתלח כיון ששחט פורתא שוב אין ראוי לוידוי ג"כ נכון. אף שיש לפקפק ולומר דלא נעשה בע"מ ולא טריפה כיון דבא מכח שחיטה ס"ס כיון דכתיב יעמד חי שממנו למד הרמב"ם סוף ה' עי"כ ולא טריפה משום דאינה חי'. א"כ ניחא דכיון ששחט מקצת נהי שלא נטרפה הואיל ובא מחמת שחיטה ס"ס כיון שאין ראוי לחיות ואטו התורה מיעטה טריפה הרי התורה לא מיעטה רק מה שאין ראוי לחיות והבן:
עב) עוד נזכיר קצת בלשון הסוגיא דיומא (שג.) תוס' ד"ה שלא לשמו וכו' לכאורה לפ"מ שפי' דאף לס"ד הוי סבר דלא בעי עקירה א"כ קשה ל"ל לומר אי בעי שחט סתמא ת"ל אף אי שחט לשמו בפנים ג"כ כשר דהוי שלמים ששחטן לשם פסח. אך אפשר כיון דלכתחילה צריך שישחטן לשם שלמים לא מיקרי ראוי אל פתח אוהל מועד וכו' וק"ל. ודברי תוס' ישנים כאן צריכין ביאור:
עג) (שם) בגמ' והתנן מחוסר זמן וכו' עי' ת"י שכ' דהוי ס"ד רבין מחייב משום הואיל וכו' יראה דהי' קשה לו מאי ס"ד להקשות הלא ודאי אשם מצורע ששחטו שלא לשמן ודאי בעי עקירה. אלא ע"כ דהמקשה סבר דפסח ג"כ בעי עקירה ואפ"ה מחייב רבין ע"כ משום הואיל וק"ל:
עד) שם ואמר רב חלקי' וכו' עי' ת"י שכ' בלא ר"ח הוי מצי להקשות (ולשונו שם צריך ביאור] דס"ס פוטר לשמו ע"ש. ולכאורה הרי רב הונא בזבחים (קיד:) פליג שם על ר"ח וסובר אף שלא לשמו פטור דאין ראוי בפנים כיון דמחוסר זמן ואין דומה לפסח דהכא דסתמא לשלמים או עוקרו לשלמים [דאז] דינו כדין שלמים שנשחטו לשם פסח משא"כ באשם מצורע דא"י לנתקו כלל לשם שלמים רק אם שחטו לשלמים נאכל כדין אשם ור"ה פליג. וא"כ בלא ר"ח המ"ל כר"ה ול"ק כלל וק"ל:
עה) ברש"י ד"ה ואמר ר"ח וכו' דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לשם חובה ע"ש. וזה א"צ בפסח לפרש דפסח הוי להיפוך דדינו כדין שלמים משא"כ כאן דהוא להיפוך דהוי דינו כאשם לשם שלמים וכנ"ל. אכן מה דקשה לכאורה ס"ס הרי לכתחילה אסור לשחוט שלא לשמו וא"כ הדר אין ראוי לפתח וגו' כאשר כ' לעיל ועי' בזה:
אחר אשר כתבתי הפילפול בסוגיות אלו חזרתי ועיינתי בסוגיא דחולין (ל.) ומצאתי את שאהבה נפשי דשם פריך הש"ס אי אמרת אין לשחיטה אלא בסוף כיון שחט פורתא אידחי מפסח וכו'. הרואה יראה שם דאם אין לשחיטה רק בסוף אם שחט תחי' לפסח אפ"ה יכול אח"כ לשחוט לשלמים ולא נפסל רק אם ישנו לשחיטה וכו' אז אם שחט פורתא לשם פסח שלא בזמנו נפסל ע"ש: ומעתה י"ל דברי הרמב"ם (פח"י מה' מעה"ק) שפסק שחט שעיר קודם וידוי בחוץ חייב. היינו דהך ברייתא דיומא (סג) דתני' פטור אתיא כמ"ד טריפה חי'. וא"כ שפיר אף ששחט פורתא ראוי לוידוי ולא נעשית טריפה כיון שתוכשר ע"י גמר שחיטה וגם לא הוי בע"מ כיין דכל שחיטה הכי היא ואף שצריך עתה להתודות וכמ"ש לעיל מש"ס דחולין דאף שנעשה עתה קרבן אחר אפ"ה מהני כמובן. רק אנן פסקינן כמ"ד טריפה אינה חי' וא"כ כיון ששחט פורתא נהי דלא נעשית טריפה כיון שהוא דרך שחיטה ס"ס עתה אינה ראוי' לחיות וא"כ א"י להתודות וא"כ מסברת חוץ הי' פטור וע"כ לה' אתי לרבות לחייב. ואין להשיב אם יש לשחיטה מתוע"ס א"כ חייב משום שחוטי חוץ אפורתא קמייתא. ז"א עי' תוס' חולין (כב:) ד"ה כגון ששחט וכו' שכ' שם אם עכ"פ הגמר נעשה באין ראוי פטור ולא דמי לשחט סי' אחד בחוץ ואחד בפנים כמו שפריך הש"ס גבי שחט חטאת בחוץ לעכו"מ כיון ששחט בה פורתא אסרה ואידך מחתך בעפר בעלמא יע"ש.
ושם ג"כ לא הוי כמו נתקלקל בשחיטה דהרי שוחט לעכו"ם או"ב חייב כמבואר בחולין (פא:) דלא הוי כנוחר משום דדבר אחר גרם כמו שפי' רש"י שם. וע"כ שם בשוחט חטאת לעכו"ם בחוץ וכו' דפריך בחולין (מ:) כיון ששחט פורתא וכו' הקו' רק משום דלסוף אין ראוי אל פתח וגו' וכמו שפי' רש"י שם וכ"כ תוס' ב"ק (עא:) ד"ה איסורי הנאה וכו' וכבר כ' במ"א להשיב על לשון הרשב"א בתה"א שהקשה על הרא"ה שסובר דשחיטת מומר] לא הוי נבילה דא"כ מאי פריך שם כיון דשחיט פורתא בחולין הא לא הוי נבילה ואי משום שחיטה שא"ר הא גבי שחוטי חוץ גילתה תורה דשחיטה שא"ר הוי שחיטה ע"ש. והשגנו ע"ז חדא דהרי לענין שחיטה שא"ר אף בשחוטי חוץ אם בא מחמת ד"א לא הוי שחיטה עי' חולין (פ:) תוס' ד"ה שחיטה ראוי' וכו' (פה. ד"ה ואין דנין) ע"ש. וגם הלא אין קו' הש"ס מכח שחיטה שא"ר דאנן לא פסקינן כלל כר"ש. וגם אי הי' הקו' מכח דשחט לע"ז הוי כמו נבילה הרי כיון שד"א גרם לו חייב וכאשר הוכחנו לעיל מאו"ב. רק הקו' הוא משום אין ראוי לפתח וגו' עכ"פ חזינן דלא מטעם נבילה פריך. וא"כ ע"כ אף שנתקלקל (רק) אפ"ה פטור ודוחק לחלק בין הנושאים. וא"כ כיון שאין ראוי להתודות הי' מסברא פטור ואצטריך לה' לרבות:
ומעתה מיושבים כל קו' הלח"מ הנ"ל דש"ס דזבחים ודיומא ניחא הכל דהך ברייתא תני לה' לפטור דלרבות לא צריך דאתי כמ"ד טריפה חי' אבל אנן פסקינן אין חי' א"כ ע"כ אתי לה' לרבות:
ומעתה מיושב ג"כ מה שהרמב"ם פסק פסח ששחט לשמו בשאר ימות השנה חייב. היינו משום הואיל אף אי בעי עקירה. והא דקאמר הש"ס יומא (סג) דאי בעי עקירה פטור היינו משום כיון דתחילת השחיטה נפסל משום פסח שלא בזמנו א"כ תו אין ראוי לשלמים רק כ"ז למ"ד טריפה חי' א"כ לה' אתי למעוטי משא"כ לדידן דפסקינן אינה חי' ולה' לרבות א"כ חזינן דרבי קרא גבי שחוטי חוץ אם רק הי' ראוי בתחילת שחיטה חייב א"כ כמו כן זה. והכל כנ"ל והבן. ומה שפסק גבי אשם מצורע וכו' כבר כ' לעיל מה שיש ליישב:
ומה שעומד לנגדי הוא מה שפסק הרמב"ם (פ"ד מה' שגגות ה"א) השוחט חטאת בשבת בחוץ חייב ודוקא בחצי קנה פגום. ות"ל בלא"ה הרי גבי שחוטי חוץ ריבתה תורה לחייב אם הי' ראוי רק תחילת שחיטה. י"ל אפשר אפ"ה שחט לע"ז דהוי מחתך בעפרא גרע. ועוד אעיין בזה אי"ה. גם מה דקשה הרי שחט עוף בחוץ ג"כ נימא כיון ששחט פורתא תו אין ראוי למליקה כ' בחי' ליומא שם ע"ש:
עוד נתיישבתי בדבר קצת די"ל ג"כ דהרמב"ם פסק לא בעי עקירה כפי מה שצידד הצל"ח ומ"ש לעיל בתחילת דברי דע"כ פסק בעי עקירה שהרי פסק (פט"ו מה' פה"מ הי"א) שחט פסח שלא בזמנו במחשבת שינוי השם כשר וכו' א"כ יראה דאם שחט לשמו או סתמא פסול עתה ראיתי כי י"ל הכונה אם שחט שלא בזמנו שהוא שלמים אם שחטו בשינוי השם היינו לשם עולה כשר דלא תימא דהוי כמו פסח ששחטו שלא לשמו פסול וק"ל:
אולם עיקר הקו' דא"כ אמאי פסק הרמב"ם (פ"ד מה' ק"פ) אם שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים ידם ישרוף מיד וכו' ואמאי כיון דהוי שלמים א"כ טעון עיבור צורה כדפריך הש"ס. וזה נ"ל קצת דהרמב"ם נקט שחטו אחר שנודע ובמתני' תניא קודם שנודע. והצל"ח הרגיש בזה וכ' שלא הרגישו בזה נושאי כליו של הרמב"ם. ועי' לח"מ (פ"ד מה' פה"מ הט"ו) הרגיש בזה. וכ' דלאו דוקא זה ע"ש:
ומעתה י"ל אחר שנבין על ל' רש"י לעיל (סד). שגרים שם בש"ס הא סתמא פטור וכו' כנראה דסובר דעל לשמו לא קשה דס"ס כיון דהוא שחט לשמו ורוצה שיהי' כבתחילה לשם פסח פסול. והתוס' שם כ' דהקו' היא מלשמו. ולכאורה אמאי לא הקשו תוס' על רש"י בהכרח מהך דשמעתין דפריך הש"ס אמאי בעי שריפה מרישא הוי שלמים א"כ חזינן אף שהוא שחטו לשם פסח אפ"ה הוי שלמים דלא כרש"י. אך י"ל דהתם שאני כיון דהוי טעות א"כ נשאר על הסתם ואף אי הוי אמרינן עקירה בטעות שמה עקירה היינו אם טעה על עולה וסבור שהוא שלמים ושחטו לשם שלמים הוי עקירה דעכ"פ הוי עולה רק שלא עלו לשם חובה אבל כל דינו כעולה משא"כ כה"ג דנימא דרוצה שיהי' פסח והוי פסח זה לא אמרינן והבן:
ומעתה ניחא דבכיון כ' הרמב"ם קודם שנודע דאחר שנודע בעי עיבור צורה דהוי שלמים רק קודם שנודע כיון דרוצה שיהי' פסח בכונה פסול וניחא. ונהי דההכרח שרצה הצל"ח להוכיח דפסק לא בעי עקירה הוא רק הואיל ולא ביאר הרמב"ם פסח בשאר ימות השנה לשמו פסול ולדידי ג"כ אין מיושב דס"ס הי' לו להשמיענו דאם שחט בפירוש לשמו פסול אין זה הכרח כ"כ. גם הקי' י"ל דסמך עצמו על הך דפ"ד מה' ק"פ הנ"ל שכ' שם ישרף מיד כנ"ל: גם צריך לדעת לרש"י הנ"ל דגרים טעמא וכו' ביומא (סג) הנ"ל גרים ג"כ הא סתמא פטור נימא הואיל וכו' א"כ יראה אבל לשמו ודאי פטור והרי חזינן למסקנא אמר רבין אמר ר"י אחד לשמו חייב. וצ"ל דהמקשה שם לא ה"מ להקשות משום לשמו די"ל דגרע אבל למסקנא י"ל אף לשמו שייך ראוי לשחוט אל פסח וגו' סתמא גם אפשר כמו דאמרינן עקירת חוץ לא שמה עקירה כן י"ל להיפוך קביעות חוץ לא שמה קביעות והוי כשוחט שלמים בחוץ והבן:
ונשאר ליישב קו' הלח"מ הראשונה (פ"ד מה' פה"מ) שהקשה הרי כפי הנראה מפסחים (עג) מסיק למסקנא דאשם לא בעי עקירה ומדוע פסק דבעי עקירה וגם אם יש חילוק בין אשם לפסח א"כ מאי פריך הש"ס ע"ש ובחי' למכילתין לעיל (ס:) כ' שם ג"כ ליישב מה שהקשה שם הצל"ח וכן בס' מראה כהן הנ"ל דאם נאמר דפסק הרמב"ם דבעי עקירה אמאי לא הביא הך דרבא שם דאם שחטו בשאר ימות השנה לשמו ושלא לשמו דכשר משום דאתי שלא לשמו ומפיק משא"כ בשאר קרבנות ע"ש וכ' שם כי י"ל רבא שם לשיטתו בחולין (ל.) סובר אין לשחיטה אלא בסוף מש"ה קאמר דחד מפיק וכו' משא"כ הרמב"ם דפוסק] ישנה לשחיטה מתוע"ס הי' כונתו תחילת שחיטה לשמו וסוף שחיטה שלא לשמו מש"ה פסול. וכנראה דיש חילוק בזה בסוגיא שם ועי' לעיל (סג.) ושם הארכנו ע"ש כי יש מקום לזה:
פרק שביעי פרק כיצד צולין למדנו בבר ועכשיו התחלנו לחזור וללמוד עוד הפעם פה ברעסלא אחר פורים תקע"ז ונבא לבאר קצת כפי ענ"ד: