פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף סח:
ע"ב בגמרא הכל מודים בעצרת וכו' לכאורה הרי סבר ר"א בסוכה (כז.) י"ד סעודות חייב לאכול בסוכה א"כ מודה בסוכות ג"כ אך יראה דמודה ר"א דחייב לאכול פת ביו"ט ובהא לא פליג דהרי ר"י סבר שמחת י"ט מצוה ג"כ ק' מנ"ל דחייב פת עי' סוכה שם ומג"א א"ח סי' תע"א ושאר פוסקים בכמה דוכתי ומנ"ל הא לר"י ע"כ יראה דזה לא תלי' כלל במחלוקת ר"א ור"י רק פליגי לענין שמחת י"ט בכל ענינים. וכנראה מפי' המשנה לרמב"ם כנ"ל וא"כ ניחא והארכתי בזה בכמה דוכתי כי נראה ממשמעות דברי הגא"א זצ"ל בחי' בחריפות לעיל (לו.) שסובר דלר"א אין חייב לאכול פת כלל ושם בחי' ושאר דוכתי הארכנו ובאמת הקו' מסוכה הנ"ל בלא"ה יש לדחות די"ל תרי ר"א הוי דר"א חבירו דר"י הכא ואין להאריך:
תוס' ד"ה ומה שחיטה וכו' עי' מג"ש ובמקומות מפוזרים כ' בזה:
בא"ד ונראה לר"י דודאי וכו' עי' מהרש"ל ומהרש"א שהקשו ל"ל למימר דלר"א לא צריך וכו' יעו"ש. וקצת נ"ל דכיון דהקו' אזיל דרבנן ואפשר יותר שרי מדאורייתא הוא אפשר א"כ ק"ק למסקנא לקמן דמסיק טעמא דר"א משום גברא דלא חזי מהראוי ג"כ לומר כן דמידי דרבנן אף דגברא לא חזי הי' לן לדחוי כדי לקיים מצוה דאורייתא לכך כ' למסקנא ר"א באמת חזר בו ולא משום ק"ו קאתי עלי' רק מקרא וכו' וק"ל:
בא"ד ועוד אי מהתם יליף אמאי איצטרך במועדו וכו' עי' צל"ח שכ' די"ל דילפינן במה הצד מעומר וכו' ואי מאי להנך שכן לדחייתן מיד מצותן שחיטה תוכיח ואי מה לשחיטה שכן גוף מצוה אינך תוכיח וכו' ע"ש ועי' רמב"ם במנין המצות שמנה שחיטת פסח למ"ע וא"כ ק' מאי כ' התוס' מאי להנך שכן בדחייתן מיד יכול לקיים מצותן הרי פסח גם כן כן וצ"ל עכ"פ כיון שעיקרו לאכילה עי' לקמן (עו:) במתני' חמשה דברים וכו' א"כ י"ל עכ"פ משחיטה לא מצי למילף שהוא עצמו מצוה וק"ל:
ד"ה ומאי ראי' וכו' לכאורה נראה דודאי אף באו"נ יש כמה שבותים שלא התירו כמו מוקצה וכדומה רק עכ"פ הביא ר"י ראי' דלפעמים לא התירו שבות א"כ לפ"ז לכאורה מיושב קו' תוס' די"ל ודאי לר"א מותר לצורך או"נ באמת מכשירין וראיית ר"י הי' מענינים הנ"ל ובלא"ה עי' רמב"ם פי' המשנה שפי' ראיית ר"י מלנגן במיני זמר וכדומ' דהי' ראוי להתיר משום שמחת י"ט וא"כ מיושב קו' תוס' וק"ל:
השמטה לדף סח/א:
לט) דף ס"ח ע"א בד"ה קוצרין ועוד תימה דבת"כ דרשינן וקצרתם וכו' וא"כ ל"ל הך דרשא וכו' והיינו כיון דלפי סברא זו ע"כ גרסינן גם בת"כ בית השלחין של עמקים וא"כ ת"ל ממקום שאי אתה מביא וכו' ולכאורה צריך להבין כיון דמייתי הך דת"כ א"כ מנ"ל באמת לומר דבית השלחין שבעמקים אף דיעבד פסול דילמא כשר ואפ"ה רשאי לקצור אף דבעלמא כיון דבדיעבד כשר אסור לקצור כמו בית הזבלים ובית האילן מ"מ הא עדיף משום דרשא דת"כ וי"ל וק"ל:
מ) בא"ד ונראה לפרש יכו' אלא מדרבנן אסירי ואסמכו אקרא דת"ק וכו' צריך ביאור דהרי דרשא דת"כ משמע דלהתיר אתי ולא לאסור וצ"ל הכונה כיון דיליף מלשון וקצרתם שתהא תחילה לכל הנקצרין ות"ל זה ידעינין מראשית קצירכם אלא ע"כ דאתי לאסור אף בהנך דלא יביא לכתחילה והיינו אסמכתא מדרבנן רק בית השלחים שבעמקים דהוי הפסד מרובה התירו וק"ל: מא) בא"ד ומהשתא אי לאו ההיא דתוספתא וכו' וחד טעמא לתרווייהו וכו' עי' בה"ז שפי' הכונה דודאי בית עמקים פירות טובים הם ואפ"ה שרי לקצור משום הפסד מרובה ע"ש. ולכאורה צ"ע להתיר איסור דאו' מש"ה אך אפשר הפי' משום דרשא דת"כ שממהרים להתבשל וק"ל:
מב) בא"ד אי נמי אפילו לכתחילה כשר וכו' לכאורה צ"ע דהרי היינו הך מש"כ לעיל אי לאו הך דתוספתא ודחו זה דלא פירות טובים הם וצ"ע וק"ל. ועי' רמב"ם (פ"ז מה"ת ה"ג) בית השלחין שבעמקים ובפ"ו מה' איסורי מזבח לענין מנחות כ' אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין ע"ש:
מג) בד"ה אבל לא גודשין וכו' בפסחים פלפלו קצת בענין זה עי' מ"כ כאן שפילפל דמאי קאמר בפסחים פ"ב ר"י יליף חמץ מנותר נימא מה לנותר שכן לא מהני ביטול ע"ש וזה לא נראה דחמץ ג"כ משעה שמתחיל איסורא לא מהני ביטול וכעין זה הוי נותר ואין להאריך וק"ל:
מד) שם במתני' משקרב העומר וכו' בחי' לקידושין הארכנו הרבה בדיני חדש וגם בחי' הגא"א ז"ל הרחיב הדיבור בזה בחריפות ובקיאות ע"ש וכאן נכתוב קצת פרטי דברים:
מה) תוס' ד"ה והא כתיב וכו' ותימא מי גרע מביעא וכו'. במ"א אמרנו כיון דביעא אין דרך לאוכלה חי רק לבשלה ואם נאמר דאכילת איסור לא חשיב אכילה ואפשר אף איסור דרבנן רק דשרי מטעם מתוך כמבואר בביצה (י"א) בסוגיא דמתוך דהמבשל גיד הנשה בחלב בי"ט ואכלו אי לאו משום מתוך הי' חייב על ההבערה ולא הוי צורך אוכל נפש ממש דאכילת איסור לא חשיב אכילה ועי' פרמ"ג הלכות י"ט שם נסתפק בזה באיסור דרבנן ע"ש. ולדעת הסוברים דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה א"כ ביעא שאני משום דיבוא לידי איסור דאו' שיבשלה בי"ט ואין להאריך:
מו) בא"ד ועוד תימה היכי משנינן בפ"ק (ה') וכו' במ"א כ' כי יש קצת מקום לומר כיון דהוי רק משום עשה והוי מ"ע שהז"ג וא"כ נשים פטורות וא"כ מנ"ל דאף כה"ג ממעט מן משקה ישראל דהרי נשים ג"כ בכלל ישראל נינהו [ובמ"א כ' כי יש לספק אם מ"ע כי האי שהיא בשוא"ת אם נשים פטורות] ושם הארכנו. ועי' תוס' לעיל (פ"ק ה') שכ' כי י"ל דהוי מצוה מן המובחר ע"ש:
מסכת פסחים דף סח/ב:
מז) ע"ב בד"ה בשיטת ר"י אמרה וכו' ותימה מנ"ל לר"י ור"ל דפליג שום תנא וכו' לקמן (ע:) בתוס' ד"ה מאי קודם לעומר וכו' נכתוב בזה אי"ה וגם בדף זה בתוס' ד"ה לא אם אמרת וכו' ע"ש:
מח) שם בגמ' רבנן דבי ר"א אכלו בצפרא וכו' קסברי חדש בחו"ל דאו' וריב"ז מדרבנן קאמר וכו' עי' מג"ש ספ"ב דשבת מה שפילפל בזה ת"ל הא אף בדרבנן דבר שיש לו מתירין ספיקא לחומרא ודעת הרבה סוברים דחדש הוי יל"מ גם הא איתחזק איסורא ע"ש. וא"ל דמש"ה קאמר וכי תיקן ליום הנף לספיקא לא תיקן ולא קאמר כפשוטו ספק דרבנן לקולא אלא משום דכאן עדיף טפי ואף דשיל"מ ואיתחזק איסורא לקולא ז"א דא"כ מנ"ל דסבר חדש בחו"ל דאו' דילמא דרבנן ואפ"ה לא אכיל בשיתסר משום דהוי דשיל"מ וכו' וק"ל:
מט) שם אמר רבינא אמרה לי אם וכו' וחייש לספיקא. לכאורה יש לומר דהוא סבר באמת חדש בחו"ל דרבנן רק ספיקא לחומרא כנ"ל ומאי דקאמר דסבר לה כר"י דאי כריב"ז והוי רק תקנה כה"ג הי' ראוי להקל בשיבסר שחרית כנ"ל דכולי האי לא תיקן או דהוי ספק בתרי דרבנן וק"ל ובקונטרס חדש הארכנו מאוד ואין עת האסף פה:
נ) מה דקשה בסוגיא דקאמר ר"י מטעי טעי וכו' כיון דאמר ר"י אליבא דריב"ז דהוי מגזירת אישתקד א"כ ע"כ סבר כרב ושמואל וא"כ מנ"ל לר"י ור"ל לחלוק עליו וכמו כן קשה בר"ה שם דמשני ג"כ כעין זה כ' שם בחי' לר"ה קצת ע"ש:
נא) שם בתוס' ד"ה לא אם אמרת וכו' בליקוטים כ' דיש ליישב קו' תוס' אם נאמר דקודם לעומר ג"כ בכלל נסכיה ובדידהו לא שייך ממשקה ישראל כיון דבאמת מותרין לישראל רק קו' תוס' דהרי רנב"י מסיק לקמן נסכים שהקריבן קודם לעומר באמת כשרין אך י"ל לרב נחמן ב"י בלא"ה לא קשה עי' תוס' חולין (קטו.) ד"ה מדאסר רחמנא וכו' תראה מדבריהם שסוברים די"ל דוקא בטריפה דגלי קרא אף אם הי' לו שעת הכושר משא"כ שאר דברים י"ל דוקא אם לא הי' לו שעת הכושר ועי' תמורה (כט.) שם היטב בתוס' ע"ש. וא"כ לכאורה גם כאן י"ל קודם לעומר מיקרי הי' לו שעת הכושר. גם בלא"ה יש היתר לאיסורו וממשקה ישראל י"ל איירי דוקא באין היתר לאיסורו אך אם נאמר כתי' שני בתוס' בחולין שם א"כ מוכח דאף בעלמא גמרינן מטריפה דלאחר דגלי קרא שם דאין חילוק ה"ה בעלמא ע"ש א"כ הקשו תוס' שפיר. ועי' חולין (ק"מ.) תוס' ד"ה למעוטי ציפרי עיר הנידחת וכו' הקשו ת"ל ממשקה ישראל ותי' דזה דוקא שלא הי' לו שעת הכושר ומרי' דהך שינויא שם הוא רנב"י א"כ לדידי בלא"ה ל"ק קו' תוס' וק"ל: ומעתה וישבנו גם דעת הרמב"ם שפסק (פ"ה מה' א"מ ופ"ז מה"ת) נסכים שהקריבן קודם לעומר ג"כ פסולין בדיעבד דלא כרנב"י עי' כ"מ ותי"ט ולהנ"ל ניחא דרנב"י לשיטתו אזיל אבל אנן פסקינן כש"ס דחולין (קטו) דאין חילוק בין הי' לו שעת הכושר או לא א"כ תיקשי קו' תוס' וע"כ דקאי על נסכים וע"כ דלא כרנב"י וק"ל. וכבר כ' זה בחי' על הרמב"ם שם. גם כ' שם קצת באופן אחר אשר כדומה ראיתי קצת מנהו בס' רשפי אש והוא לפ"מ שצידדו תוס' לעיל ע"א דלר"י ור"ל דעד הביאכם לעשה הוי עשה ממש ואפ"ה מיקרו מן המותר לישראל ע"ש א"כ לר"י ור"ל ל"ק קו' תוס' די"ל קודם לעומר משמע אף ביום ט"ז רק קודם הבאה דלא שייך ממשקה וכו' כנ"ל:
ומעתה מיושב ג"כ קו' תוס' לעיל ד"ה בשיטת וכו' שהקשו מנ"ל לר"י ור"ל וכו' ולהנ"ל ניחא דע"כ הך תנא דהכא סבר הכי. ומעתה י"ל דעת הרמב"ם די"ל רנב"י סבר כר"י ור"ל וכדמשמע קצת לעיל דמשני אליביי' אבל אנן הא פסקינן כרב ושמואל א"כ תיקשי קו' תוס' וע"כ דלא כרנב"י אלא קאי על נסכים וק"ל דרך פלפול:
עוד צריך להתיישב מנ"ל כלל דעומר צריך שתהי' ראש למנחות בשלמא שתי לחם כתיב חדשה רק דבעומר ממילא אסור משום דאף להדיוט אסור אבל היכא דשרי להדיוט מנ"ל כלל דאסור להקריב קודם לעומר והיינו נסכים יין ושמן. אך בלא"ה עכ"פ אסור משום קודם לשתה"ל וא"כ ק"ק מה דאמר לדברי ריב"ז נסכים שהקריבן קודם לעומר כשר וכו' פשיטא ואי דס"ד הואיל ולא הותר מכללו הא משום עומר לא נאסר כלל ההקרבה רק משום שתה"ל וי"ל ואין להאריך:
נב) שם בגמ' בעי רמב"ח שתהל"ח מהו שיתירו שלא כסדרן וכו' לכאורה ה"מ למיבעי בנסכים שנשרשו קודם לשתה"ל ונקצרו קודם לעומר אם שתה"ל מתירין א"כ א"צ שיעבור עליהם עומר כלל ויהיו מותרין להקריב קודם לעומר. ואפשר דבנסכים פשיטא לי' דשתה"ל לחוד מתירין כיון דעומר לא שייך בהו כלל לענין הדיוט וכאשר כ' לעיל דהא דאסור להקריב נסכים קודם לעומר היינו דממילא הם קודם לשהל"ח וא"כ כה"ג דנשרשו קודם לשתה"ל שריין רק בתבואה דעומר מתירין להדיוט ושהל"ח לגבוה אז בעי אפשר כסדרן והבן:
נג) שם ואם איתא דשתה"ל שלא כסדרן וכו' משכחת לה וכו' עי' רש"י ד"ה והם איתא וכו דהנך שתהל"ח דאשתקד לא שרי וכו' ועי' בה"ז שמחק תיבת לא וכעת צ"ע להבין וס' צ"ק כעת אין ת"י ולפי הגי' לא וכו' הפי' כפשוטו לכאורה דמקרי שפיר ביכורים אם מתיר אף שלא כסדרן דאז כבר הותרו מה שבא מהן העומר מחמת שתי לחם דאשתקד משא"כ אם בעי כסדרן וק"ל:
נד) שם מי סברת וכו' לכאורה קשה הרי ס"ס פירות שנשרשו קודם לשתי לחם אם נאמר דלא בעי כסדרן א"כ יכול להקריבם אחר עומר וא"כ ס"ס מה שמביא אח"כ לשתי לחם לא הוי ביכורים וצ"ל דדוקא אם כבר בא מתיר מהם כגון עומר אז לא מיקרי ביכורים ועדיין צ"ע וק"ל: