פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף סה:
דף סה ע"ב מתני' חתיכת יבלתו וכו' ראיתי בצל"ח שכ' כי יש לספק אם נולד יבלת היום דא"א לעשות מע"ש אם מותר. ע"ש בטוב טעם. כבר כ' כ"פ במ"א דיראה דאסור בכה"ג. וחד מנהון והעיקר ממאי דקיימ"ל לענין מילה אם נתפזרו סממנין בשבת אסור למולו שוב ות"ל הא א"א. ושם הוכחנו דע"כ עיקר הסברא דודאי אין ללמוד מלאכה ממלאכה כמו למשל במילה אם התירה תורה למול בשבת מנ"ל שתתיר שאר מלאכה כגון להחם חמין וכדומה רק אם הי' א"א וכו' א"כ ע"כ התירה תורה דאל"כ איך התירה מילה אבל אם אפשר אמרינן מלאכה זו לא התירה וק"ל ועי' בה' יו"ט סי' תקי"א במג"א ושאר דוכתי לענין מכשירי אוכל נפש שם צידד קצת דגם זה נקרא א"א וגם לענין מידי דרבנן יש לחלק בהכי ובמקומות מפוזרים כ' בזה:
מסכת פסחים דף סה/ב:
ט) ע"ב בתוס' בד"ה כתוב אחד אומר וכו' עי' רא"ש סוף פסחים תי' כיון שהגיע למנין עשיריות אין משגיח על חסרון אחד ע"ש ולפי מה שראיתי בדומה בס' חמד משה באו"ח (סי' תצ"ד) ליישב על קו' מג"א שהקשה שם איך אנו אומרים בשבועות את יום מ"ת הזה והרי התירה ניתנה ביום נ"א לספירה כי יצאו ממצרים ביום ה' ותורה ניתנה לכ"ע בשבת וכו' ותי' כי העמיד משה חמה במלחמת עמלק ולענין ספירה לא הי' נחשב ליום בפני עצמו כי ספירה תלוי בלילה ולענין מנין החדשים הי' נחשב ליום ע"ש א"כ י"ל קצת קו' תוס' כי הי' עכ"פ חמשים מעל"ע וק"ל:
י) שם בגמ' ר"י אומר אמרה תורה הבא עומר וכו' עי' מנחת כהן שהקשה הרי ר"י סובר קצירת עומר דוחה שבת ויליף לה מבחריש וקציר תשבות יצא קציר עומר שהוא מצוה ואי כצדוקים לעולם לא משכחת כלל שחל קצירת עומר בשבת ע"ש. וקצת י"ל דמ"מ אתי למעוטי י"ט והיינו אם חל שבת בששי לחג דקוצרין בי"ט אחרון לפי דעתם הנפסדה ומש"ה לא מצי להוכיח מזה וק"ל: יא) שם בתוס' ד"ה רגל וכו' עי' מנחת כהן הנ"ל שהקשה הרי זה דבר שאין צדוקין מודים וא"כ קשה על הר"ר משולם דלעיל בתוס' ד"ה מה חדש וכו' ע"ש ול"ק מידי דודאי הנך דרשות שהוכיחו התנאים לא איכפת להו אם הצדוקים מודים או לא כי לנפשם הוכיחו לאמת האמת רק לשון אמרה תורה לא שייך בדבר שאין מפורש בתורה ולכך סבר הר"ר משולם לעיל דלא שייך אמרה תורה מנה ימים וקדש חודש כיון דאין זה מפורש בקרא אבל כאן הא שפיר מפורש דהוי תחילת רגל ואם אין הצדוקין מודים בהדרש מה לנו בזה וק"ל:
במ"א כ' כי יש מקום לומר מדכתיב לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן ועי' תו"כ דרש התם בהפך דלרצונכם שיהי' מרצון וקצת י"ל דבא לרמז אותו שבת שהוא לרצונכם דהיינו י"ט שהוא תלוי בב"ד משא"כ שבת. אך עדיין אין מיושב שמא בי"ט אחרון כמו דפריך רבא לקמן על דרשא דתספור לך וכו' וק"ל: