פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף סג.
הבית על פסחים דף סג/א:
מז) דף סג ע"א לימא קסברי אחרים וכו' גם בזה לא עיינתי היטיב ועי' מ"ש לעיל (ס':):
מח) שם מתני' השוחט פסח על החמץ יכו'. רש"י ד"ה ושלא לשמו פטור דהוי שחיטה שא"ר וכו' עי' בחי' על ה' ק"פ פ"א כ' שם דלכאורה קשה לפ"מ שהעלה שם המ"ל דבקרבן פסול אין עובר משום לא תשחט וכו' א"כ ת"ל אף אם שחיטה שא"ר שמה שחיטה מ"מ פסול הוי. ואפשר לחלק בין פסול תחילה ובין נעשה הפסול עתה ונ"ע וק"ל:
מט) רש"י ד"ה חייב דלהכי קאי והוי שחיטה ראוי' וחייב משום לא תשחט בהדי בל יראה וכו' עי' צל"ח שהקשה אמאי לא פי' כן לעיל בתחילת המשנה דהרי רש"י סבר בב"ק דעובר על ב"י עכ"פ לר"י מחצות ואילך ע"ש מה שתי' בטיב טעם. וקצת נראה ג"כ ליישב סבר דעשה דתשביתו הוי רק ע"פ אחר חצות ולא במועד. וכאשר כ' במ"א די"ל כן. וא"כ י"ל בשלמא לעיל כיון דעל ב"י עכ"פ אין לוקה דהוי נל"ע א"כ פשיטא דאיכא נ"מ בלא תשחט דלוקה אבל במועד דלוקה ג"כ על ב"י הוצרך לומר דלוקה עכ"פ ג"כ משום לא תשחט וק"ל אך מה דקשה על לשון רש"י נמי וכו' דמשמע משום ב"י לוקה ג"כ הא הוי לאו שאב"מ.
אך י"ל דכונת רש"י ליישב אף לר"ל לקמן דסבר לאו שאב"מ לוקין:
ומעתה י"ל ג"כ קו' הצל"ח שהקשה שהי' לו לפרש כן לר"י לעיל דאמר אף התמיד ע"ש דהרי ר"י סבר לשאב"מ אין לוקין עי' שבועות (כד:): נ) תוס' ד"ה השוחט וכו' עי' תוס' תמורה (ד:) שם הביאו לשון הירושלמי דהטעם משום דכתיב זבחו דמשמע שהוא כשר. ועי' מ"ל פ"א מה' ק"פ ה"ה ובחי' שם. ובחי' ליבמות ר"פ הערל כ' ג"כ בזה:
נא) ע"ב בגמ' פליגי בהתראת ספק וכו' עי' תשו' פ"י (חא"ח סי' י"ג) שהקשה אף אם מונח אצלו בעזרה הא הוי התראת ספק שמא ביטלו לדעת הסוברים דמהני ביטול לחמץ ידוע ט"ש. וצריך להבין מאי שייך כאן כלל התראת ספק עי' תוס' ד"ה התראת וכו' שכ' שיכול לומר שכחתי ע"ש. ואיני יודע מאי ענין זה להתראת ספק זה הייני אם המותרה א"י שיעבור אבל הכא אשר הוא יודע בעצמו אם יש לו בביתו והבן זה אכן י"ל כיון שאין עמו בעזרה הוא עצמו א"י שמא כבר נאבד או נגנב רק אם נמצא אח"כ שהוא בעין חייב וא"י לומר סבור הייתי שנאבד דעל ספק זה על רק דמ"מ הוי התראת ספק וזה נכון לאחר העיון. וא"כ נדחה קו' קשו' הנ"ל דעכ"פ הוא יודע בנפשו אם ביטל או לא ואין לומר שמא יבטל אח"כ דזה גופי' מתרינן לי' אם לא יבטל החמץ או יבער יעבור על לא תשחט וכו' דביטול גופי' הוא ביעור וגם אחר זמן איסור לא מצי מבטל וק"ל:
נב) תוס' ד"ה או לאחד וכו' לכאורה ק' כיון דעכ"פ השוחט עושה בשליחות כולם א"כ כולם ליחייבו וצ"ל משום אין שליח לד"ע וק"ל ונ"מ טובא וצ"ע:
נג) ד"ה התראת ספק וכו' כבר כ' בקונטרס ראשון דקשה על לשון תוס' כאן שכ' ול' הקונ' י"ל וכו' דמה שייך יכחישנו וכו'. ושם כ' די"ל כונתם די"ל פן באמת נאבד עתה או אכלו כלב. ועפי"ז כ' שם ליישב מ"ש בתשו' פ"י [סי' י"ג] (ושג"א) דת"ל הא הוי ה"ס דשמא ביטלו וע"ש. ועי' תשו' שאג"א (סי' ע"ז) הרגיש ג"כ בקו' פ"י הנ"ל. ושם הרגיש ג"כ מה דקשה אף למ"ד ה"ס שמי' התראה ס"ס זה דוקא בדבר העומד להתברר משא"כ היכא שנשאר בספק לעולם וא"כ כאן הא לעולם יכול לומר בטלתי קודם ע"ש. וק"ק לי אמאי לא הקשה כן גם על תוס' דהרי כיון שיכול להכחישו וכו' זה יכול לומר לעולם שוגג הייתי ואי תלי' בהודאתו שהודה עתה מלבד שזה דוחק קשה ג"כ בביטול יוכל לתרץ כן.
ולפי פי' הנ"ל דעיקר הענין די"ל באמת שמא נאבד רק אם באמת לא נאבד חייב כיון דעל ספק זה על [וכעין זה כ' בחי' למכות בסוגיא דהתראת ספק. ובקונטרס ע"א נאמן באיסורין בר"פ אמרו לו בכריתות] א"כ ניחא די"ל גם לענין ביטול לא איירי כלל מענין הכחשה רק דאמרינן שמא עתה נאבד אבל לא לומר שמא ביטלו מה שהוא אין אומר וק"ל רק אם יש לא' מבני חבורה ולא לו לכאורה אמאי לא נימא שמא ביטלו אידך וצ"ע:
נד) רש"י ד"ה המקטיר את חלב וכו' עי' צל"ח שצידד לומר דמלשון רש"י יראה דפסול בדיעבד בשוחט על חמץ דלא כתוס' לעיל ע"ש:
נה) ד"ה הואיל וישנו וכו' עי' מהרש"א שכ' דרש"י סובר דאף א' מבני חבורה עובר אף אם לא שחט או זרק ודבריו] צ"ע. וגם שאר דבריו שם לא זכיתי להבין כעת: