פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף ס:
כט) ע"ב בגמ' איבעיא להו פסח ששחטו בשאר ימות השנה וכו' עי' צל"ח שתמה על הרמב"ם שלא הביא דין זה. גם לא הביא גוף הדין פסח ששחטו בשאר ימות השנה לשמו שהוא פסול. ומכח זה הוכיח דרמב"ם לא פסק כסוגי' דהכא אלא לעולם פסח לא בעי עקירה והוי רק כשלמים ששחטן לשם פסח ע"ש. ובחי' ליומא (דף ס"ג) הארכנו הרבה בזה ושם כ' דקו' שני' הנ"ל לא קשה לענ"ד דהרי כ' (פט"ו מה' פ"ה הי"א) שחטו בשאר ימות השנה במחשבה שלא לשמו כשר א"כ מוכח ממילא אבל לשמו פסול. ואף די"ל דעיקר כונת הרמב"ם שם הואיל וכ' תחילה דבזמנו שלא לשמו פסול לכך כ' דשלא בזמנו שלא לשמו כשר אבל לא דבעי דוקא שלא לשמו. זה לא נראה דאיך תאמר שלא בזמנו שלא לשמי כשר וכש"כ לשמו דהרי אף אם נאמר פסח לא בעי עקירה אף לפני פסח או טמיאי מתים אחר הפסח מ"מ עדיף טפי שלא לשמו מלשמו וק"ל. רק קו' שני' קשה טובא אמאי לא ביאר הך בעי' בשחט לשמו ושלא לשמו. ועוד אעיין בזה אי"ה:
ל) בתוס' ד"ה פסח וכו' עי' מהרש"א שהקשה על מ"ש תוס' אליבא דר"י הוי מצי למבעיא בשלא לשמו ולשמו וכו' ות"ל כיון דלמסקנא עיקר הטעם דהא סתמא לשמו קאי ואפ"ה אי שחט שלא לשמו וכו' וזה לא הוי שייך בשלא לשמו ולשמו וכו' וסיים יש לישב ע"ש. ויראה כונתי דמ"מ מצי למיליף הכי כיון דלשמו ושלא לשמו כשר ממילא ג"כ להיפוך כשר וק"ל:
קצת נתיישבנו בדבר ליישב קו' הצל"ח אמאי לא ביאר הרמב"ם פסח בשאר ימות השנה ששחטו לשמו ושלא לשמו וכו' דהרי מבואר בש"ס לקמן (ס"ג.) ולעיל (נ"ט: תוס' ד"ה דאי וכו') דלמ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס אז אמרינן כונתו הי' תחילת שחיטה יהא לשם זה וסוף לשם זה יעוין היטיב. א"כ י"ל הא דאמר רבא פסח בשאר ימות השנה כשר לשמו ושלא לשמו משום דהרי סתמא ג"כ לשמו וכו' י"ל זה דוקא רבא לשיטתו דסבר אינה לשחיטה אלא לבסוף אבל הרמב"ם דפסק ישנו לשחיטה וכו' א"כ יראה דאין לדמות אמר ללא אמר כיון דאמר כונתו תחילת שחיטה לשמו וסוף שלא לשמו והבן כי יש מקום לומר כן לענ"ד: