פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף נ.
א) דף נ ע"א מתני' מקום שנהגו וכו' עי' בעה"מ כ' הטעם משום קרבן וא"כ בזה"ז דליכא קרבן אף אחר חצות שרי. ועי' ר"ן ורא"ש. ועי' מ"ל (פ"א מה' כלי מקדש) שתמה בזה מהא דחגיגה (ח"י.) דמת אלכסא בלוד ולא הניחו ר"ט לסופדו משום שהי' יום טבוח. והרי הי' אחר חורבן. א"ו דנשאר הכל כבתחילה ונאסר משום דבר שבמנין כמ"ש הרא"ש ור"ן. וקצת י"ל דאף בזמן שביהמ"ק קיים מ"מ טמאים ומי שלא הי' ראוי לפסח היו מותרין במלאכה מש"ה לא שייך דבר שבמנין. וכן איתא כעין זה לענין גילוי אבל שם בחגיגה הוי תקנה קבועה לאסור אף שהקריבו י"ט ולא הי' יום טבוח א"כ שייך שפיר דבר שבמנין וק"ל:
עוד הקשה שם המ"ל מהש"ס הנ"ל על הב"י שכ' (בסי' תכט) דוקא אסרו חג של שבועות אסור בתענית. ומש"ס הנ"ל מוכח להיפוך ע"ש. וקצת י"ל הא דתנן שם ומותר בהספד מפני הצדוקין י"ל דוקא תענית שעות ושוב אין לטעות כיון דגם תענית שעות אסור בי"ט אבל הספד אם נאסר אותו יטעו הצדוקים וק"ל:
גם הקשה המ"ל שם על הא דפריך הש"ס בתענית (יז) על הא דתני התם במגילת תענית מתמניא עד סוף מועד איתותב חגא דשבועיא ת"ל מועד גופי' י"ט הוי וכו' ואמאי לא קאמר עד ארבע עשר. ותי' דעכ"פ יכול להתענות עד זמן שחיטה ע"ש. ולכאורה קשה הרי ימים האסורין מדרבנן מותרין בתענית שעות כמבואר בעירובין (מא.) (וא"כ אף משום מגילת תענית יכול להתענו' שעות והדרא קו' לדוכתי' אכן עי' תוס' עירובין שם ד"ה שאני.
שחילקו בין תענית חובה לתענית רשות. ובתוס' ר"ה (יט. ד"ה אסורין) משמע דלענין תענית שעות ביום עצמו יש לחלק כן. וא"כ ניחא ולפ"ז יהי' מוכח כן דימים האסורין מדבריהן אפילו תענית שעות אסור בתענית רשות. ועי' מג"א (הל' ר"ח סי' תיח ס"ק א' וסי' תקט ס"ק ט). ועי' חי' הגא"א זצ"ל בא"ח (סי' תסח) פילפל בענינים אלו ותמצא נחת:
ב) ע"ב בתוס' ד"ה וכאן שעושין שלא לשמה וכו' ולכאורה י"ל דעיקר הכונה בעד שמים או על שמים היינו אם עושין שלא לשמה הרי כמו שמים שאין להם בחירה ועושין עבודת בוראן וא"כ אין לנו מעלה יותר מהם משא"כ אם עושין לשמה אנו במעלה יותר. לזה אמר מעל שמים וכו'. וא"כ נחיא שפיר טוב שלא נברא כיון שנברא רק להיות בעל בחירה וכיון שעושה שלא לשמה קודם שנברא הי' עושה ג"כ עבודת הבורא כמו שמשי מרום וק"ל: