פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף מו.
יב) דף מו ע"א בתוס' ד"ה עד שתאפה וכו'. כאן מסקו תוס' דבתנור שרי באמת משום פת נאפה יפה ועי' פר"ח (או"ח סי' תנ"ז ס"ק ב') שהעלה דדוקא עיסת כלבים הואיל וכולה חזי לרועים שרינן משום פת נאפה יפה משא"כ כאן דעכ"פ צריך להפריש חלה. והביא ראי' מהא דעיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל דאסור. והקשו תוס' שם ג"כ מהא דפת נאפה יפה ותי' ג"כ דבעי דוקא שיהא כל חדא חזי וכו' ע"ש. ולדברי הפר"ח קש' טובא דא"ר מה פריך התם בביעה מהא דעיסת כלבים הא אפשר למיפלגי' וכו' ומאי פריך שאני התם משום פת ואפה יפה וק"ל. ועי' היטב באו"ח (סי' תקיב) בב"י שם בס"ס שהקשה גבי הא דעיסת כלבים מאי מהני דאפשר לפייסן בנבילה ס"ם כיון שא"צ לו יותר א"כ הוי כמו אופה לצורך חול. ותי' משום פת נאפה יפה אבל לצורך נכרים או כלבים לא שרינן זה ע"ש היטיב. וכונתו דלא אמרינן פת נאפה יפה להתיר רק היכא שיכול לאכול הכל אבל עיסת כלבים דעכ"פ צריך ליתן לכלבים. אף שהכל שלו מ"מ צריך ליתן לכלבים ועי' היטיב בד"מ (סי' תקיא) ובמג"א שם.
ואפשר דגם כונת פר"ח כב"י דהתם אפשר לפייסן בנבילה כמו דמשני הש"ס התם. ואין להאריך פה: