פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף מד:
ט) ע"ב בד"ה וה"ה לערלה וכו' גם בזה הארכנו קצת בא"ח (סי' תפט) ליישב דעת הרמ"א שהביא המג"א שם וצידדנו כי י"ל בחדש ודאי טעם כעיקר לאו דאורייתא ע"ש:
י) בד"ה אלא יליף וכו' בחי' לע"ז הארכנו גם בזה. גם כ' במ"א ליישב קו' תשו' יד אלי' שהקשה לדעת הג"א שכ' כלי שנאסרה מחמת בליעת בשר בחלב אף אי נעשית אינו ב"י אח"כ ובשלה בה צריכין להוליך הנאה לים המלח כיון שנאסרה בהנאה. והקשה א"כ מנ"ל למילף מגיעולי מדין דנטל"פ אסור דילמא מש"ה ציותה תורה להגעיל משום בליעת בב"ח ע"ש. ובאמת לפ"מ שתי' תוס' כאן לק"מ וק"ל. אכן בלא"ה י"ל די"ל עיקר סברת הג"א דצריך להוליך וכו' משום דסובר גוף החרס נ"נ. עי' ש"ך וט"ז ביו"ד (סי' צח) בזה. וסובר ג"כ דנ"נ הוי ג"כ לענין הנאה. ובסוף מס' עכו"ם הארכנו בזה קצת ומש"ה צריך להוליך וכו' משום דסובר גוף החרם נ"נ. וא"כ לדעת רוב הפוסקים חנ"נ גבי שאר איסורי' אינו רק דרבנן ובב"ח לאחר שנאסר הוי כמו שאר איסורים כמו שהעלה הש"ך (סי' צד וקג) ע"ש. וא"כ יליף שפיר מקרא כיון דמה"ת לא שייך זה וק"ל ואין להאריך: