אור ברסלב
פתח הבית חלק א פסחים › דף לה:

פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין

פסחים · דף לה:

דף לה.

קטז) ע"ב בגמ' טבל פשיטא וכו' עי' רש"י ומהרש"א. ולכאורה צריך להבין היטיב א"כ קשה לשמואל ר"פ לולב הגזול דסבר לא אמרינן כלל מצוה הבאה בעבירה ע"ש אף דהתוס' פי' שם דדוקא במצוה דרבנן ע"ש מ"מ שאר ראשונים לא פירשו כן. ועי' רמב"ם שם שפסק דאף בי"ט שני במקדש דהוי דאו' אפ"ה יוצא בגזול ע"ש. וא"כ קשה לשמואל האיך יתרץ מתני' דהא בטבל דרבנן לא שייך הדרש לא תאכל וגו' כמ"ש המהרש"א ונ"ל דלכאורה צריך להבין מאי פריך הש"ס פשיטא הא הך דרשא ל"ת חמץ וגו' היינו דוקא לר"ש כדלקמן דאית לי' איסור חל על איסור א"כ קמ"ל מתני' טובא ואי משום מהב"ע זה ג"כ פשיטא. ודוחק לומר דקו' הש"ס מכח דמהא דכהנים בחלה ותרומה אבל ישראל לא ידעינן לה. דדרך התנא לשנות כן. אכן י"ל דקו' הש"ס כיון שאין בה היתר אכילה א"כ פשיטא דלא יצא ואי משום שיכול לתקן ז"א דאין מפרישין תרומות וכו' בי"ט. וכבר הארכנו בזה במ"א. א"כ פריך שפיר. ומעתה י"ל שמואל סבר כמ"ד בסוכה שם לפי שאין בה דין ממון וא"כ ל"ק מידי פשיטא. אך ז"א דהרי מסיק שם הש"ס דמ"ד דבעי דין ממון בעי ג"כ היתר אכילה יע"ש וק"ל ובלא"ה לכאו' כאן לכ"ע בעי היתר אכילה אף לפי' הריטב"א שם בכתו' דלא תלי' כלל בהיתר אכילה והא דאמר התם לפי שא"ב היתר וכו' היינו כתותי מיכתת שיעורא ע"ש היטיב מ"מ כאן הא חזינן לקמן דדריש מבכל מושבותיכם דבעי דוקא דבר הנאכל בכל מושבות א"כ דבר האסור לגמרי הא אינו נאכל ולכאורה אף אי לא דרשינן מושבות וכו' מ"מ בעי דבר הנאכל דודאי עכ"פ בעינן דבר הנאכל במקום אחד וק"ל דודאי אין סברא לומר אם אוכל באיסור הוי עדיף טפי דהוא רוצה לאכול באיסור א"כ נאכל בכל וכו' משא"כ ביכורים וכדומה דהוא אוכלן בהיתר ואין רוצה לאכול באיסור אינו נאכל בכל מושבות זה דוחק גדול. ע"כ נראה לומר דודאי מצה דכתיב בה אכילה בעינן דבר הנאכל אף שרוצה לעבור עבירה מ"מ הוי דבר שאינו נאכל דוקא באתרוג דאין בו אכיל' י"ל דלא בעי כלל היתר אכילה משא"כ מצה בעי ודאי היתר אכילה והא דלא ממעט טבל משום היתר אכילה ז"א כיון דיכול לתקנו וכבר הארכנו בזה בחי' על ה' פסח ע"ש: ובגוף הסברא יש להאריך קצת מאי דפי' רש"י במתני' הא דישראל אינו יוצא בתרומה משום ל"ת עליו חמץ וכו' וקשה כמו דאמרינן לענין אתרוג דיוצא ישראל בתרומה הואיל ויש בו היתר אכילה לכהן כמ"כ נימא לענין זה הואיל ולכהן אין איסורי רק משום חמץ יוצא בו אף ישראל ולחלק בין הנושאים צ"ע קצת. ולפי סברתנו הנ"ל י"ל בפשיטות דכיון דבעי אכילה בעי דוקא שיהי' ראוי לאכילה לו דוקא גבי אתרוג דלא בעינן אכילה ממש רק ראוי לאכילה בראוי לאחרים סגי משא"כ מצה כנ"ל:. ועפי"ז י"ל קצת למ"ד תחומין דאורייתא אי מהני עירוב בפת כאשר הארכנו במ"א וי"ל דלא מהני מה שראוי לאכילה לאחר דהא שם עיקר היתר עירוב דהוי כאילו דר שם ואם אינו ראוי לאכול לו לא שייך זה דוקא גבי אתרוג כיון דהוי רק גזה"כ שיהי' ראוי לאכילה אמרינן שפיר כיון שראוי לאחרים סגי משא"כ התם דהוי מסברא והבן זה ואין להאריך פה. והא דממעט טבל מלא תאכל משום דראוי גם לו דיכול לתקנו עם כי גם בזה ק"ק לי מ"ש דאמרינן דהוי היתר אכילה כיון שראוי לתקנו כמ"כ נימא לענין ל"ת עליו וכו' דס"ס כיון שראוי לתקנו מיקרי איסורו משום ב"ת (עליו) חמץ וצריך לחלק וק"ל. ובתשו' הבאנו דעת מי שסובר דאף באתרוג בעי דוקא שיהי' ראוי לו לאכילה והא דיינאין בתרומה היינו דוקא כהן. ועתה ראיתי בתשו' שער אפרים (סי' לח) תוך הדברים כ' ג"כ באתרוג בעי דוקא שיהא ראוי לו לאכילה ולא דמי לעירוב והביא ראי' מר"ן שכ' הא דיוצאין בתרומה היינו כהן ע"ש ובאמת מר"ן אין ראי' דכונתו ישראל א"י בתרומה שלו משים דהוי של כהן והוי רק שאול אבל אם נתנה לו הכהן במתנה או שנפלו לו מאבי אמו כהן באמת יוצא והפוסקים לא ביארו זה היטיב. ובאמת ק' לי על ת' הרשב"א (סי' תשמ"ו ותשמ"ז) שהביאו רמ"א באו"ח (סי' תרמט) דאם מודר הנאה מאתרוג א"י הואיל ואסור בהנאה וקשה הרי ראוי לאחר. ולחלק בין דבר שאסור בהנאה לאיסור אכילה צריך טעם וצ"ע בכ"ז:

ועי' תשו' שב יעקב (חי"ד סי' נ') שכ' דטבל מיקרי היתר אכילה הואיל ויכול להפריש. והשיג על תשו' ש"א שתמה על תשו' הרשב"א שם בסי' הנ"ל מטעם דשאני תרומה טמאה דאי מיתשיל עלי' הדר לטיבלי'. והשיג דהרי יכול לתקן וכ' דע"כ הא דכ' תוס' ור"ן דא"י בטבל משום שותפות כהן זה דוקא באם אין לו רק אתרוג זה ע"ש. ותימה דמבואר בר"ן שם דאף אם יש לו אחר מ"מ מיקרי לאו דידי' משום דכ"ז שלא הפריש הוי לכהן חלק בכל אחד ואחד ע"ש. ונהי דמה שכ' בש"א שם דאי הדרי לטיבלי' ואין מגביהין תרומות וכו' בי"ט אזה השיג שפיר דמשמע מל' תוס' דמשום זה לא הוי אסור כיון דיכול להפריש למחר אבל מ"מ ודאי משמע מתוס' ג"כ דאף אם יש לו עוד אסור עכ"פ משום שותפות כהן דאל"כ ל"ל למימר גבי מצה שאכל יותר מכזית ת"ל כיון דיש לו יותר אף שאכל כזית סגי וק"ל. ובמ"א הארכנו. ועי' עוד שם בתשו' שב יעקב הנ"ל תוך הדברים הרגיש קצת במ"ש די"ל גבי טבל עיקר איסורו הואיל ועכשיו אין לו היתר אכילה רק כשיפריש ואז יהא לכהן חלק וק"ל. וצריך לבאר לדעת הרמב"ם שפסק בה' לולב דטבל אין יוצאין בו ולכאורה כהן יהא מותר לצאת וכן ישראל שנפל לו מבית אבי אמו כהן לדעת הרמב"ם שפסק ובפ"ה מה' אישות) דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וא"כ מפריש והן שלו א"כ יכול לקרות שם בצפונו או בדרומו וכו' וגם בכה"ג שייך ודאי סברת הרמב"ן דיכול להפריש ממק"א כיון דאין לכהן חלק. עי' בכ"ז היטיב. ועי' שעה"מ (פ"ד מה' חמץ ה"ח) שם הביא תשו' הרשב"א הנ"ל בכ"י. ושם הרגיש הרשב"א עצמו בהא דהדר לטיבלי' רק פילפל אי אמרינן כלל הואיל בכה"ג ע"ש. וכעת ראיתי גם בס' כפות תמרים בסוכה (דף לו) שם יראה ג"כ שסובר דתרומת אתרוג ביד ישראל לא יצא אף שחזי לכהן ע"ש. ואח"ז ראיתי ג"כ ברמב"ן במלחמות פ"ק דמכילתין שהביא הך סוגי' דפריך אבל לא בטבל פשיטא. ופי' דקו' הש"ס אזיל דמרישא שמעינן לה ע"ש:

שם סוגיא דמצה של טבל כבר הארכנו בזה בחי' על ה"פ (סי' תנד) ולקמן אי"ה בסוגי' של מ"ש נאריך עוד:

תוכן העניינים

פתח הבית חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה