פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף כא:
א) דף כא ע"ב בגמ' אמר חזקי' וכו'. עפי"ז שהקשה אמאי לא יליף קל וחומר מנותר כדלקמן (דף כח) לענין שריפה. וכ' לסברת הרא"ש לקמן שכ' דמש"ה לא ילפינן מנותר לענין שריפה דחולין מקדשים לא גמרינן ניחא גם כאן ע"ש. ולדידי' אף לדעת הרא"ש קשה דלקמן יליף במה מצינו כ' הרא"ש שפיר דחולין וכו' אבל כאן דמצינן למילף מק"ו לא שייך זה דנוכל להכניס הפירכא תוך הק"ו מה נותר אף שהיא קדשים לא הועיל זה שיעבור על בל יראה ואפ"ה אסור מכ"ש חמץ דאף שהיא חולין עובר על בל יראה אינו דין שיאסור בהנאה וכעין זה איתא בכמה דוכתי. וקצת יש לפקפק בזה די"ל חולין וקדשים הוי כמו פירכא כתובה דכה"ג אין מכניסין כמבואר בכמה דוכתי וחד מינהון בתוס' ב"ק בסוגיא דקרן ברה"ר. ועי' תוס' גיטין ריש הניזקין ואין להאריך פה וק"ל:
ב) שם ור"י הא לא צריך קרא סברא היא וכו' משמע דר"י ור"מ פליגי בזה. ועי' תוס' ד"ה בשלמא וכו'. א"כ לכאורה י"ל טעמא דר"י דסבר חולין שנשחטו בעזרה דאור' וא"כ אתי אותו לחשנ"ב. א"כ הוכיח ר"י שפיר דברים ככתבן דאל"כ לא לכתוב כלל ואז ודאי הסברא נותנת להקדים דבזה אף ר"מ מודה כמ"ש תוס' ואי דס"ד לאסור בהנאה ז"א דמהיכי תיתי וחמץ ושור הנסקל נפקא לי' מלא יאכל כחזקי' רק לרבי אבוהו ע"כ פליגי בסברא. ומעתה מיושב הקושיא בש"ס דפריך הכא מ"ט דר"מ ור"י וק"ל: