פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף ט.
ט/א:
סח) דף ט ע"א בגמ' טעמא דלא חזינא דשקל וכו'. עי' מהרש"א וכבר פי' כונתו דעיקר קו' דאם הקו' ממתני' ל"ל אין לדבר סוף. לא מתרץ רבא מידי הכא ספק וודאי דהרי בלא חזינא דשקל איכא ס"ם וע"ז מתרץ שפיר דמתני' דתני אין לדבר סוף קאי אמבית לבית ואיירי אף בחזינא דשקל ובמקום למקו' איירי באמ' בלא חזינא וע"ז מתרץ שפיר. ועל המקשה לא קשה די"ל בלא"ה פריך שפיר. ובלא"ה י"ל דאף על המקשה לא קשה דכיון דאיירי בחזינא דשקל א"כ י"ל דאיירי בככר גדול. בשלמא המקשה פריך שפיר טעמא וכו' דמדנקט אין חוששין משמע אבל חזינא וכו'. יהי' מה שיהי' חייב לבדוק אף בקטן וק"ל. וכעת ראיתי בצל"ח שכ' די"ל כונת התנא אין חוששין שמא גיררה ככר גדול ואין מוכרח וק"ל. וגם דברי מהרש"א בכונת תוס' לקמן (ע"ב ד"ה ולא) אין מוכרח:
סט) שם אמר ר' זירא וכו'. עי' ברש"י ד"ה האי מאי. יראה שפיר דלר"ז בשר ודאי לא משיירא. ועי' בעה"מ לקמן גבי תשע חניות שפי' דלר"ז בשר ספק ולחם ודאי משיירא ע"ש:
מה שיש לפלפל בסוגיא זו מה דפריך ואין ספק מוציא מידי ודאי י"ל לסברת הרמב"ם (פ"ב מהל' חמץ) דבדיקה הואיל ועיקר התקנה על הספק מחמרינן אף בספק וא"כ מה פריך דילמא חמץ שאני. כבר האריכו המפרשים בזה ע"ש:
ע) בתוס' ד"ה כדי שתהא וכו' כבר אמרנו לישב קושית התוס' עי' בערובין (לב.) דבעי להוכיח שם מהך דחבר וכו' דחזקה שליח עושה שליחותו. ומשני שאני התם חזקה על וכו' ע"ש. וא"כ כיון דמסקינן שם בדרבנן חזקה שליח עושה וכו' ולא בדאו'. א"כ י"ל הא דפריך הכא מהך דחבר וכו' י"ל שאני התם חזקה שליח עושה וכו'. אך ז"א דבדאו' לא סמכינן אהא וא"כ משני שפיר כיון דאין רק מדרבנן סמכינן אחזקה וק"ל [לישב דברי הרמב"ם במדור עכו"ם שחרב כ' בחי' על הל' פסח]: