פתח הבית חלק א· רבי אברהם טיקטין
פסחים · דף ח.
סו) דף ח ע"א בגמ' והאמר רבא אמצעי של חצר וכו' עי' א"ח (סי' תלג סעיף ו) שם כ' אבל ודאי חייץ לא ע"ש ושם הארכתי וכאן נכתוב רק הנוגע לסוגיא די"ל אף ודאי חמץ כיון שביטלו הוי ספק דרבנן רק אפ"ה החמיר משום דהוי מחשש דאו' שמא לא ביטלו יפה. ועי' ר"ן ריש פרקין שכ' טעם מש"ה לא סגי בביטול משום דהוא דבר התלוי בלב ושמא לא גמר ע"ש ואף דמה"ת לא חיישינן לזה מ"מ כיון דרבנן חשו ספיקא לחומרא והוי כמו גבינות עכו"ם עי' (ס"ס ק"י) אכן עכ"פ אם בדק לאור החמה א"כ שוב לא שייך חשש הנ"ל כיון דמחזיר לבדוק וע"כ הוי רק אידך טעם גזירה שמא אתי למיכל מיני' וספיקא דרבנן כי האי לקולא ופריך שפיר וק"ל כ' דרך פלפול בעלמא ויתר השייך לסוגיא כ' לעיל (ד'.) ע"ש. עוד נזכיר לפי מה ככ' הר"ן ריש פרקין די"ל רב תיקן הך דצריך שיבטל אבל בזמן המשנה לא היו מבטלין כלל ח"כ אפשר בזמן ברייתא ג"כ לא היו [מבטלין] א"כ מה פריך הש"ס אף להחולקים על הסמ"ק הרי הא דודאי חמץ לא בעי בדיקה משום שכבר ביטל ומה פריך מברייתא הא לא ביטל כנ"ל וצע"ק: