אור ברסלב
פתח האוהל כלל ו - סימן ב

פתח האוהל· רבי משולם קויפמן

כלל ו - סימן ב

כלל ו - סימן א

בהא דמדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים:

בברכות (די"ט) איתא ת"ש, דא"ר אלעזר בר צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל כו', אמאי לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', ומשני כדרבא דאמר רבא ד"ת אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ, וגזרו על שיש בהם משום שאין בהם, ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן ע"כ: וברוקח (סי' תס"ז) בענין כל קבוע כמחצה על מחצה כתב וז"ל, והא דאמרינן בפרק מי שמתו מדלגין היינו ע"ג ארונות, דרוב ארונות דעלמא יש בהם פו"ט ומיעוט דעלמא אין בהם, שמא בארונות שהיו מדלגין היה בכולן פותח טפח ומספיקא [שאין] אנו יודעים אם יש ארון שאין בו פותח טפח לא נאמר בו קבוע עכ"ל, כוונתו ז"ל דלא שייך הכא לומר קבוע דאפשר דאין כאן כלל איסור דאפשר דבכולם יש פותח טפח, ועי' ביו"ד (סי' קי"ד ס"י) ברמ"א ז"ל, ובט"ז או"ח (סי' תר"ה סק"ד) ובאחרונים ז"ל: ולפע"ד היה נראה דאפשר לתרץ דלא שייך הכא קבוע לפמ"ש באור זרוע הלכות אבלות (סי' תכ"ג) וז"ל, וא"כ לפי מה שפירשנו אסור לדרוך ע"ג בית הקברות משום דאסור בהנאה, ושמא היינו דקאמר בפרק מי שמתו מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים שלא רצו לדרוך ע"ג משום איסורא, מיהו יש מפרשים מדלגין ממהרין ורצין עכ"ל. הרי לפירוש הא' לא היו דורכין על הארונות רק מדלגין עליהם ולא נגעו בהם. והנה בברכות (דנ"ג ע"א) איתא היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רובן עכו"ם אין מברכין אם רובן ישראל מברכין, ובמג"א (סי' רצ"ח ס"ק י"ג) הקשה דנימא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי והו"ל ספק דהא קיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה בין לקולא בין לחומרא, וכתב דאפשר דהאור פירש ולא הוי קבוע ובן ריח הבשמים. וכתב המחצית השקל בכוונתו דהאור והגר הם שני דברים נפרדים, ואע"ג דהנר חשיב קבוע מ"מ האור הזורח ממנו הו"ל פירש וכן אע"ג דהבשמים הו"ל קבוע מ"מ הריח היוצא ממנו הו"ל פירש עש"ה. ולפ"ז י"ל גם הכא דאע"ג דהקברים בעצמם הו"ל קבוע מ"מ טומאת אהל שלהם הו"ל כאור היוצא מנר דיש לו דין פירש, וכמ"ש באליה רבה (פ"ג דאהלות) גבי הא דטומאת אהל המתפשטת מעצם גוף הטומאה וכ"כ במי נפתות פ"ז עש"ה, ולפ"ז הכא דהיו מדלגין ולא היה רק טומאת אהל יש לומר בו פירש, ויש לדחות:

אמנם רש"י ז"ל כתב מדלגין היינו מארון לארון הרי דדרכו ע"ג הארונות ונגעו בהם. ובירושלמי ברכות שם איתא א"ר ינאי מטמא כהן לראות את המלך, כד סליק דוקליטיינוס מלכא להכא, חמון לר' חייא בר אבא מיפסע על קברים דצור בגין מחמוניה ע"כ, משמע דהיה הולך על הקברים. ובחרדים שם כתב דלא היה כהן, ורק דאע"ג דאסור לפסוע על הקברים משום לועג לרש מ"מ לקראת מלך שרי ע"ש, אמנם בסדר הדורות כתב דהיה כהן ע"ש. ונראה לפמ"ש בשער המלך בהלכות מגילה גבי עיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון אם לא דהורו הגאונים שהולכים בהם אחר רוב עיירות שרובן אינן מוקפות חומה והקשו שהרי קיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, והביא בשם ספר לשון למודים דלא אמרינן קבוע כמחצה על מחצה אלא היכי דשקיל או פירש לפנינו מהקבוע אבל היכי דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימי אזלינן בתר רובא ודמי לבשר הנמצא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש. וכתב לפרש בזה הא דאמרינן בר"פ כל הצלמים דקאמר במקומו של ר"א היו נעבדין פעם אחת בשנה ור"מ דחייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן לא חיישי כו' ואמאי לא אמרינן קבוע וע"כ דלא אמרינן קבוע היכי דקיים באפי נפשייהו ולא יצא מתוך הקבוע. אך כתב דהר"ש מקינון ז"ל דהקשה שיאסר כל העולם בחרישה וזריעה מחשש נחל איתן דהוה קבוע, ותירץ דמשום דאין ניכר האיסור במקומו:

לא הוי קבוע ע"כ דלא ס"ל סברא הנ"ל עש"ה ובחוות דעת (סי' ק"י סק"ו). ולפי זה י"ל ג"כ הכא דלא אמרינן קבוע כמו בעיירות דקיים במקומו ולא שקיל ולא פירש לפנינו וכסברת הלשון למודים:

והנה הצל"ח כתב בהא דקאמר רוב ארונות יש בהם חלל טפח דהוצרך לזה דאל"כ ספיקא דאורייתא הוא ואיך התירו משום כבוד הבריות ולכן הוצרך להקדים דרוב ארונות יש בהם חלל טפח, והוצרך ג"כ לומר שגזרו דאל"כ מאי איריא משום מלכים הא בלא"ה מותר דהרי בכ"מ אזלינן בתר רובא ולכן הוצרך לומר. דעכ"פ מדרבנן אסור והתירו בכאן משום כבוד מלכים. אלא דאכתי קשה למה הוצרך לומר דרוב ארונות הרי אפילו היו מחצה על מחצה כיון שהיה לקראת מלכים מסתמא רבים היו שם וס"ט ברה"ר טהור. אך לפמ"ש התוס' שכיסוי זה גולל הוא והדולג בלא"ה טמא ורק נפ"מ אי הכהן מוזהר א"כ הו"ל כשאר ספיקות דלחומרא. אך קשה להרמב"ם ז"ל דספיקא דאורייתא רק מדרבנן לחומרא למה הוצרך להקדים דרוב ארונות יש להם חלל טפח הא במחצה ג"כ הוי רק איסורא דרבנן עש"ה. ולפע"ד דלהרמב"ם ז"ל י"ל דהיה ידוע שיש קברים שאין בהם חלל טפח א"כ הו"ל איקבע איסורא ומה"ת לחומרא והוצרך לומר משום רוב. או דא"ש לפמ"ש דהיכי דאיכא לברורי מה"ת לחומרא והכא איכא לברורי. או לפמ"ש השב שמעתתא (ש"א פ"ד) דרבא דקאמר בחולין מ"ש ספק איסורא מספק סכנתא ע"כ דס"ל דס"ד מה"ת לחומרא ופלוגתא דאמוראי היא, וא"כ א"ש דהרי הכא רבא הוא דקאמר לה עי' בפנ"י] ורבא לשיטתיה. או י"ל לפמ"ש המהרי"ט אלגאזי (בכורות פ"ג אות מ') דהרמב"ם ז"ל מודה בספק עשה דמה"ת לחומרא ע"ש. א"כ הרי בטומאת כהנים איכא מצות עשה דקדושים תהיו וספיקו לחומרא וא"ש:

הפנ"י הקשה כיון דמסיק בשמעתין דגזרינן ברוב ארונות שיש בהם פו"ט אטו מיעוט שאין בהם. א"כ הא שכתבו התוס' דהיכי דאינו פתוח מן הצד גרע טפי שאסור לעמוד אף כנגד הריקן אם יש פותח טפח, ואם אין טפח חלל מותר לעמוד כנגד הריקן אמאי לא גזרינן ג"כ להיפך במיעוט ארונות שאין בהם פו"ט לטמאות אף כנגד הריקן אטו רוב ארונות שיש בהם פו"ט והניח בצע"ג. ולא זכיתי להבין מאי קשיא ליה, דהרי בשלמא הא דגזרינן אטו מיעוט ארונות שאין בהם פו"ט היינו כיון שאין בהם פו"ט הטומאה בוקעת ועולה משא"כ ליגזור שלא לעמוד כנגד מקום הריקן אטו קבר שיש בו חלל טפח והרי גם בקבר שחללו טפח מותר לעמוד כנגד כולו אם פתוח מן הצד והרי רוב ארונות יש בהם פו"ט ורוב ארונות פתוחים מן הצד וכמ"ש התוס' והרמב"ן ז"ל בתה"א דעשו כן משום עוסקי טהרות, וע"כ דצריך רק לגזור אטו קבר שחלל טפח ואינו פתוח טפח א"כ אינו דומה כלל להך גזירה דגזרו יש בו חלל טפח אטו אין בו, ובלא"ה יש לחלק ג"כ דבודאי כיון דרוב ארונות יש בהם חלל טפח א"כ הכהנים ועוסקי טהרות ילכו עליהם שיסמכו על הרוב ומש"ה גזרו חז"ל וחיישי למיעוט, אבל בודאי לעמוד על קבר כנגד מקום הריקן שבו, זה אי אפשר בלתי שיבדוק מקודם הקבר ויראה מקום בקבר היכן הוא ריקן דבלא בדיקה מנ"ל שמקום הזה הוא ריקן, וא"כ כיון שע"כ יצטרך לבדוק שוב למה יגזרו חז"ל כיון שרואה מקודם אם הוא ריקן ואם אין בו חלל טפח. ועוד כיון שבודק מקודם ע"כ דהקבר הוא פתוח, וא"כ שוב אינו מטמא כנגד מקום הריקן, ודוחק לומר דוקא בכה"ג שפתוח פחות מטפח, ובקבר סתום הרי אסור לו לעמוד עליו, כי מנ"ל היכן מקום הריקן:

אך קשה לי לשיטת התוס' אמאי גזרו דוקא ביש בו חלל טפח אטו אין בו חלל טפח, ולא גזרו בפתוחים מן הצד אטו אינם פתוחים, וזה חשש טפי, דאטו אין בו חלל טפח רק כנגד הטומאה טמא משא"כ אטו אינן פתוחים מצדם אף כנגד מקום הריקן טמא, דהא כמו שעשו פתוחים מן הצד כדי שלא יטמאו העובר עליהם ה"ה דעשו חלל טפח וכמ"ש הרמב"ן ז"ל הנ"ל. ואפשר דשכיח טפי שלא יהיה חלל טפח דמחמת שדורכים עליו נופל העפר למטה על המת: ומה שהקשה הפנ"י אמאי לא גזרו גבי ביב יש בו טפח אטו אין בו י"ל דמלתא דלא שכיח שיהיה בביב העשוי לשופכים כזית מן המת או נפל דישראל מחויבים לקברם וכמ"ש המג"א ורק בקבר גזרו או בבית וכמ"ש התוס' בב"ב (ד"ק), והרמב"ן ז"ל כתב שם דאין לגזור אטו פרץ את פצימיו דאין אדם עשוי לפרוץ פצימי ביתו ע"ש ועי' בחת"ס שם:

תוכן העניינים

פתח האוהל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה