אור ברסלב
פתח האוהל כלל ו - סימן א

פתח האוהל· רבי משולם קויפמן

כלל ו - סימן א

כלל ה - סימן ה

בענין טומאת קבר וגולל ודופק:

סימן א:

בענין קבר סתום או פתוח:

בנזיר (דנ"ג ע"ב) איתא או בקבר זה קבר סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ובספרי פרשת חקת איתא כל הבא אל האהל דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח [דרך פתחו הוא מטמא שסוף הטומאה לצאת, והנוגע בצדדין טהור. זית רענן], מכאן אתה דן לקבר מה אהל שהוא מקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח קבר שאינו מקבל טומאה שקרקע עולם אין מקבל טומאה עיין בב"ב (דף י"ב) בתוס' ובר"ש פ"ז דאהלות ובנזיר סופ"ז. זית רענן אינו דין שלא יטמא מכל צדדין כשהוא פתוח. או חלוף מה קבר שאינו מק"ט הרי הוא מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח אהל שהוא מק"ט אינו דין שיטמא מכל צדדין כשהוא פתוח (ת"ל וכל כלי פתוח) [וא"ו מוסיף על ענין ראשון שגם מתחלה מיירי בפתוח. זית רענן]. כל הבא אל האהל דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח ע"כ. עוד תניא שם או בקבר זה קבר סתום, אתה אומר זה קבר סתום או אינו אלא קבר פתוח, אמרת ק"ו ומה אהל שהוא מק"ט אינו מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח, קבר שאינו מק"ט אינו דין שלא יטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח ע"כ, והובא בתוס' ב"ב (די"ב ע"א) ד"ה פרץ פצימיו: והנה שיטת רש"י ז"ל דקבר סתום היינו שאין טפח בין המת להכיסוי אבל אם יש בו חלל טפח אע"ג דהקבר סתום מכל צד הנוגע למעלה טהור, וכשאין בו חלל טפח מטמא מטעם טומאה רצוצה, וז"ל רש"י ז"ל בנזיר שם או בקבר זה קבר סתום שאין בו חלל טפח בין המת והגולל שמטמא, דאמר מר טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ונעשה קבר כגופו של מת עצמו והמהלך עליו אע"פ שאינו נוגע אלא מאהיל טמא ע"כ, ובחולין (דע"א ע"א) כתב רש"י ז"ל טומאה רצוצה בקרקע שאין לה חלל טפח ע"כ הא אם היה חלל טפח אע"ג דסתום מכל צד לא היתה בוקעת ועולה וכ"כ בחולין (דקכ"ה ע"א) בהא דפריך ואי דאיכא כזית מת בפנים טומאה בוקעת ועולה באהל נמי ליטמא, כתב רש"י ז"ל קושיא היא אמאי אין מטמא באהל הרי אין לה חלל טפח וקיי"ל בברכות כל חלל שאין בו טפח אינו חוצץ בפני המת ע"כ, הרי אע"ג דהכא הקולית המת סתומה מכל צד מ"מ אם היה בו חלל טפח לא היתה בוקעת ועולה, וכן בפסחים (ד"ט) גבי מעשה בשפחתו של מציק אחד שהטילה נפל לבור כתב רש"י ז"ל דהיה בהחור פו"ט, וכתב המהרש"ל ז"ל דע"כ בפתח החור לא היה פותח טפח דאל"כ היה נכנס הטומאה לבור עי"ש, ומ"מ העומד למעלה טהור כיון דיש בהחור חלל טפח עי"ש בפנ"י, וכן בסוכה (דכ"א ע"א) כתב רש"י ז"ל מפני קבר התהום, כל שם קבר התהום וטומאת התהום שבש"ס לשון ספק הוא כתהום שאינו גלוי, מפני קבר התהום שכל העיר היו מסופקין שמא יש שם קבר ואין לו למת חלל טפח וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה לרקיע כו' עכ"ל, הרי דאם יש לו למת חלל טפח אע"ג שהוא סתום בקרקע מכל צד לא הוה קבר התהום דחלל טפח מפסיק וברלב"ח ז"ל (סי' קמ"ב) הקשה על דברי רש"י ז"ל הללו וכתבתי בזה בכ"ג ס"ז] ובברכות (די"ט ע"ב) דאמר ר' אלעזר בר' צדוק מדלגין היינו ע"ג ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו כו' פריך לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', ומשני כדרבא דאמר רבא ד"ת אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה, ורוב ארונות יש בהן חלל טפח וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן, וכתב רש"י ז"ל שאין בו חלל טפח אינו חוצץ ונקראת טומאה רצוצה ובוקעת ועולה ע"כ הא יש בו חלל טפח אף על גב דהקבר סתום מכל צד חוצץ ועי"ש בפנ"י:

אך התוס' בנזיר שם ובב"ב (ד"ק ע"ב) ובברכות שם כתבו דאם הקבר סתום מכל צד אע"ג דיש בו חלל טפח הטומאה בוקעת ועולה ועוד גרע טפי דאם יש חלל טפח הטומאה בוקעת ועולה אף שלא כנגד המת וכל הקבר מטמא ואם אין בו חלל טפח הו"ל טומאה רצוצה ורק כנגד הטומאה טמא דבוקעת ועולה ולא כל הקבר המקום שאין בו המת, והא דקאמר בנזיר או בקבר זה קבר סתום דאמר מר. טומאה בוקעת ועולה, כתבו התוס' בכדי אייתה דהא לא איירי בקבר, ועוד דקבר דהכא מטמא אפילו שלא כנגד הטומאה עכ"ל, ובב"ב שם כתבו שיטה זו בשם הריב"ם ז"ל, והר"י ז"ל חולק עליו דאע"ג שאין חלל טפח בין המת להגולל ג"כ כל הקבר מטמא אף שלא כנגד המת וכתבו בברכות שם דהא דקאמר ד"ת אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ כו' ורוב ארונות יש בהם חלל טפח, דצ"ל שראש הארון פתוח שאם:

היה סתום אדרבה כי יש בו פותח טפח מטמא אפילו בצד הריקן שבו עי"ש: ושיטת הרמב"ם ז"ל (בפ"ז ה"ד) מהלכות טומאת מת כשיטת התוס' דקבר שיש בו חלל טפח מטמא מכל סביביו והטומאה ג"כ בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואם אין שם חלל טפח הו"ל טומאה רצוצה וטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל אין מטמא מסביביו, ומ"מ הא דמדלגין היינו על גבי הארונות וקאמר בגמרא מפני שיש בו חלל טפח לא מוקי לה כשיטת התוס' שהארון היה פתוח מן הצד אלא דארונות של עץ שאני וז"ל (בפי"ב ה"ו) ארונות מן עץ שמניחין בהן את המת אינן כקבר, אבל אם יש בין כסוי הארון והמת גובה טפח חוצץ, והעומד ע"ג הארון טהור מה"ת, ואע"פ שרוב ארונות יש בהם חלל טפח הואיל ויש שאין שם חלל טפח, גזרו על כל ארונות שאינן חוצצין ושיהיה המהלך ע"ג ארון כנוגע במת או בקבר עכ"ל:

ושיטת הראב"ד ז"ל הוא דאם יש חלל טפח אינו מטמא באהל אלא מטמא כל סביביו במגע ואם אין שם טפח חלל אז אם יש במקום הטומאה טפח אע"ג שהטומאה ממעטת החלל הרי הוא כטומאה רצוצה ובוקעת ועולה וכמו כן מטמא מכל סביביו ואם אין במקום הטומאה טפח מטמא באהל כדין טומאה רצוצה אבל אינו מטמא מסביביו במגע עי"ש, והא דמדלגין ע"ג ארונות אע"ג שהיה קבר סתום וגולל ודופק מ"מ אין הכהנים מוזהרים אלא על הטומאה שהנזיר מגלח עליו וקיי"ל שאינו מגלח אלא על גופו של מת לא על קבר ולא על גולל ודופק. אך הא דבעינן דוקא חלל טפח דקאמר רוב ארונות יש בהם פו"ט היינו דאם אין בה חלל טפח גופו של מת הוא מפני שהיא בוקעת ועולה עש"ה, והרב החת"ס ז"ל בחיו"ד סי' ש"מ ביאר היטב כל השיטות בענין קבר סתום עש"ה דברים ברורים. ונסתפקתי הא דקבר פתוח אין הטומאה בוקעת ועולה אם הוא מטעם דכיון שיש מקום להטומאה לצאת ולהתפשט לחוץ שוב אינה בוקעת למעלה וכל סביביו וכמ"ש סברא זו ברלב"ח ז"ל (סי' קמ"ב) דטומאה רצוצה כיון דאינה מתפשטת בוקעת למעלה, וכל שהטומאה רצוצה אינה בוקעת למעלה שנפסקה בקיעתה תחת גג אהל טפח שוב בוקעת, או דרק גזה"כ הוא דקבר זה קבר סתום דוקא, ופתוח ילפינן מאהל פתוח, אבל לא תליא בזה אם יש מקום להטומאה לצאת:

אך דהנה שיעור הפתיחה שלא יהיה קבר סתום מבואר בטור (סי' שע"ב) דהוא טפח וז"ל הטור ומטעם זה קאמר בגמרא שהיו מדלגין על הקברות לילך לקראת מלכי ישראל ועכו"ם כיון דרוב ארונות יש בהם פותח טפח אין בו אלא איסורא דרבנן ולדבר מצוה לא אסרו. וזה דוקא בימיהם שהיו קוברין בענין שיש ביציאת הקבר פותח טפח, אבל האידנא שכולו סתום אפילו יש בו אויר טפח כל שכנגדו טמא מה"ת עכ"ל, והוא מדברי הרמב"ן ז"ל בתורת האדם שער הכהנים וכמ"ש הב"י, וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל למ"ד דיש בו מן הצד פותח טפח, וכ"כ הב"ח שם ובדרישה הובא בט"ז (סי' שע"א סק"י), וכ"כ בביאורי מהרש"ל ז"ל על הסמ"ג רל"ד רל"ה ועיין בסמ"ג שם, וכן מוכח בתוס' פסחים (ד"ט ע"ב) שכתבו גבי שפחתו של מציק אחד שהטילה נפל לבור וקאמר שם דספק דחולדה וברדלס גררוהו האי שעתא וכתבו התוס' דע"כ רגליו ברה"ר דאי ברה"י ניחוש שמא גררוהו תחת רגליו וטומאה בוקעת ועולה דהא ע"כ ליכא בחורייהו פותח טפח דאי איכא פו"ט מאי מועלת גרירה הרי פו"ט מביא הטומאה, הרי דסגי בטפח שלא יהיה קבר סתום: וקשה לי שהרי במשנה דאהלות (פ"ג מ"ז) ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו פותח טפח ויש ביציאתו פו"ט, טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, יש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט טומאה בתוכו הבית טמא כו' ובתוספתא (פ"ה) הובא בר"ש ז"ל שם איתא ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו ד' טפחים ויש ביציאתו ד"ט ונפל בתוכו הבית טהור, יש בו ד"ט ואין ביציאתו ד"ט ונפל בתוכו הבית טמא כו' וכתב הר"ש ז"ל דמשנה וברייתא לא פליגי אלא דבמשנה מפורש כזית מן המת שפתחו בטפח ובתוספתא מפורש מת שפתחו בד"ט ע"כ. והנה הר"ש ז"ל שם והתוס' בב"ב ד"ק והרמב"ן ז"ל שם פירשו המשנה מטעם דהו"ל קבר סתום אם אין ביציאתו טפח והטומאה בוקעת ועולה וכמ"ש בשו"ת פנ"י ז"ל לעיל (כ"ב ס"ז) ולא מטעם סוף טומאה לצאת דרך פתח הביב הפתוח לבית, הרי דקבר סתום למת בעינן דוקא ד"ט שיהיה חשוב כפתוח. ומזה קשה טובא דהרמב"ן ז"ל בתה"א שם הביא ממשנה דביב ראיה שאם אין בו טפח פתוח הו"ל קבר סתום ורק הארונות היו פתוחין טפח מן הצד, והרי בתוספתא מפורש דלמת בעינן דוקא ד"ט, וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ז ה"ב שכתב המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שהבית כקבר סתום וכמ"ש לעיל (כ"א ס"ב) וקתני נפתח אחד מהם או שחשב להוציא באחד מהם שיש בו ד"ט וכן אם התחיל לחתור בו פתח צריך ד"ט, הרי דבעינן כדי להוציא מקבר סתום ד"ט דוקא, ורק למת סגי בטפח:

ועוד מפורש יותר בתוספתא סופט"ז מאהלות, קבר שסתם פתחו אינו מטמא בכל סביביו פרץ את פצימיו וחזר וסתמו מטמא מכל סביביו [עיין בב"ב די"ב דרש"ל ז"ל מחק הגירסא אך הרלב"ח ז"ל סי' קמ"ב כתב כהך גירסא וכמ"ש בפ"א ס"ב] נפרצה בו פרצה אחת של ארבעה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה אינו טמא אלא כנגד הפרצה בלבד ע"כ, וכן הוא בתוספתא סופ"ג הובא בתוס' סוכה (דכ"ג ע"א) ד"ה ולא גולל לקבר, וברמב"ם ז"ל (פ"ו ה"ו), שתי אבנים גדולות של ד' ד' טפחים שעשאן גולל המאהיל ע"ג שתיהן טמא, נטלה אחת מהם המאהיל ע"ג השניה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא בו ע"כ, וכתב שם הכ"מ בשם הר"י קורקוס ז"ל דאפשר דנקט שיעור ד"ט משום סיפא דקתני ניטלה אחת מהם שאם היה פחות מד' אפילו ניטלה אחת מהם טמאה הנשארת עכ"ל, ובר"ש ובא"ר (פ"ב מ"ד) כתבו דכיון דאיכא פתח ד"ט שוב לא הוי קבר סתום וליכא טומאת גולל בקבר פתוח עי"ש, והרא"ש ז"ל כתב שם דגם בקבר פתוח איכא טומאת גולל ורק דצריך שיהיה הגולל סותם כל הקבר עש"ה. הרי מכל הנ"ל דבעינן שיעור שיהיה נחשב קבר פתוח ד"ט דוקא, וקשה טובא על הפוסקים הנ"ל שכתבו שיעור טפח אף למת שלם, וכן נראה ג"כ מהספרי הנ"ל דעבד ק"ו דקבר פתוח אינו מטמא מהא דבית פתוח אינו מטמא אלא דרך פתחו ק"ו לקבר שאינו מק"ט שאין מטמא אם הוא פתוח והרי בבית שיעור להציל על הטומאה הוא ד"ט למת שלם וכמו דאיתא במשנה דהמת בבית ולו פתחים הרבה (בפ"ז מ"ג) וברמב"ם ז"ל הנ"ל, ובפ"ג מ"ו כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד"ט להציל הטומאה על הפתחים אבל להוציא הטומאה בפותח טפח, וא"כ כיון דק"ו מבית ה"ה דצריך להיות ד"ט כמו בית, ולהרמב"ם ז"ל דטומאת פתחים הוא משום קבר סתום, ובפ"ב הט"ו כתב הרמב"ם והוא שיהיה הקבר בנוי וסתום, ולא פירש שיעור הסתימה ובאמת דברמב"ם ז"ל משמע דבקבר בעינן ד' טפחים, וז"ל ריש פ"ז בית סתום שהמת בתוכו או שהיה לו פתח ופרץ את פצימיו וסתמו מטמא מכל סביביו, והנוגע בו מאחוריו או מגגו טמא ז' מפני שהוא כקבר סתום, נפתח בו פתח אפילו סתמו אם לא פרץ פצימיו הנוגע בו מאחוריו ומגגו טהור ואין טמא אלא כנגד הפתח, וכמה יהיה שיעור:

הפתח, שלם המת, פתחו בארבעה טפחים, וכזית מן המת פתחו בטפח, וגדול מכזית הרי הוא כמת ופתחו בארבעה עכ"ל. הרי דלענין קבר סתום דבית שפרץ את פצימיו הרי הוא כקבר סתום כתב דבעינן שיעור ד"ט מלהוציאו מתורת קבר סתום, וכן כתב ברלב"ח ז"ל (סי' קמ"ב) שהיה חדר קבורים בו מתים סמוך לבית המדרש והיה סתום ועשו תיקון ופתחו בו חלון ד' על ד' ע"ש:

וכן מצאתי בתשב"ץ ח"ג ס"ב כתב וז"ל ההיכל הוא בנוי ע"ג קברים כו' שאין להם פתח בשום מקום, ונראה שהכהנים אסורים ליכנס להיכל, ודבר זה נלמד ממה ששנינו בפ"ג דאהלות ביב שהוא קמור תחת הבית כו' ופירש ר"ש ז"ל דהאי דסגי ביציאתו פו"ט היינו כשאין הביב בו אלא כזית מן המת פתחו בטפח אבל אם הוא מת שלם שפתחו ד"ט כמ"ש שם צריך שיהיה ביציאתו ד"ט וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות טומאת מת כו', וא"כ דבר פשוט הוא שההיכל הזה הוא טמא שהרי אין ביציאתו ד"ט והיינו כקבר סתום שהוא מטמא מכל סביביו כו' ושמא יש תקנה בדבר לעשות פתח באותה סתימה ארבעה טפחים כו' עיש"ה, הרי בהדיא דצריך לעשות פתיחה ד"ט שלא יהיה כקבר סתום:

שוב ראיתי לאדמ"ו הרב הגאון ז"ל בספרו נפש חיה חיו"ד (סי' צ"ה), שהרב השואל הקשה לו מהא דכתב הטור דסגי בטפח והרי מתוספתא דביב שהביא הר"ש ז"ל משמע דבעינן ד"ט, וכתב אדמ"ו ז"ל ג"כ מהא דהרמב"ם ז"ל ריש פ"ז גבי בית סתם וכתב לחלק דבקבר בעינן רק שיהיה מקום להטומאה לצאת אבל בבית סתום דבעינן שיהיה מקום להמת לצאת בעינן ד"ט וההיא תוספתא דקתני גבי ביב שיהיה ד"ט באמת פליגי והרי הרמב"ם ז"ל לא הביא תוספתא זו עי"ש. אמנם חוץ ממה שקשה מתוספתות הנ"ל שמפרש דבקבר בעינן ד"ט וכן מפורש בתשב"ץ, קשה ג"כ החילוק מה בכך שבבית עתיד להוציא המת ממנו מ"מ כיון שיש טפח ויש מקום להטומאה לצאת שוב לא יהיה מטמא מסביביו וכי גרע עוד מקבר סתום והרי הרמב"ם ז"ל כתב דהבית רק כקבר סתום אבל לא גרע מיניה. ומה שעמד מורי ז"ל אמאי לא הביא הרמב"ם ז"ל התוספתא גבי ביב דבנפל צריך ד"ט, י"ל שסמך על מ"ש רפ"ז דלמת שלם שיעורו ד"ט וכן על מ"ש בפ"ו גבי גולל הנ"ל. ומ"ש אדמ"ו ז"ל דהרב השואל היה יכול להביא מתוס' ברכות (די"ט) שהתוס' פירשו דהיינו פתח פתוח לחוץ הרי דלמת שלם סגי טפח. בממכ"ת הגדולה התוס' לא כתבו לפרש כלל פירוש אחר מפירוש רש"י ז"ל, ובודאי הא דקאמר שם כל אהל שיש בו חלל טפח היינו בין המת להגולל ורק שכתבו דצ"ל שהארון היה ג"כ פתוח מן הצד אבל לא כתבו כלל שיעור הפתיחה: שבתי וראיתי בחת"ס ז"ל בחדושיו על סוגיות בסוגיא דקולית המת, כתב וז"ל, ודע שמ"ש שם הרמב"ם בפ"ז ופתחו בארבעה לא קאי אקבר סתום דקבר סתום פתחו בטפח, דהרי אין טעם שיהיה הקבר פתוח כדי להוציא המת מאותו פתח דנימא מת שלם בעי ד"ט, אלא הלכה למ"מ היא שאם נפתח טפח שוב אין דינו כקבר סתום אפילו מת שלם שהרי קברוהו שם ולא יוציאוהו ממנו לעולם, אך גז"ה הוא, אבל מ"ש פתחו בד"ט קאי על מ"ש שאם לא פרץ פצימיו אין טמא אלא כנגד הפתח ומדרבנן משום סוף טומאה לצאת, והיינו ביש בפתח ד"ט שראוי להוציא המת ממנו, ואם לאו הכי אע"ג שאינו כקבר סתום מ"מ אין כאן מקום להוציא המת וטמאים כל זיזים שסביביו משום סט"ל ממנו בשום מקום, ומ"ש עוד בהלכה ב' הכל מיירי בטומאה דרבנן משום סופו לצאת שהרי לא פרץ פצימיו, ומה שסיים והרי אין הבית כקבר סתום קאי אכל מה שכתב בזאת הבבא שאין בית שדלתותיו נעולות אינו נחשב כקבר סתום, ומ"ש הכ"מ ומייתי לכאן דבריו שבפירוש המשניות אינו ענין לכאן כי דבריו בפה"מ המה נגד הש"ס (ב"ב די"ב) ובחבורו חזר בו, או כמדומה לי שדברי פה"מ שגיאות המעתיק הוא כי הרבה כיוצא בזה יש בסדר טהרות עכ"ל ובממכ"ת הגדולה לא ראה דברי הרלב"ח והדבר שמואל אבוהב ז"ל שכתבו דטעמו של הרמב"ם ז"ל במת בבית כו' משום קבר סתום וכמש"ל (כ"א ס"ב), ולפ"ז כיון דהא דמת בבית כו', והא דבית סתום, הכל הוא מטעם קבר סתום, הרי מוכח דבקבר בעינן ד"ט וכמו דמפרש בהדיא בתוספתא דסו"פ ט"ז בלי חולק, ושיטת:

הפוסקים ז"ל דסגי בטפח למת שלם צל"ע, ובודאי היה להם ז"ל איזה משנה או ברייתא דאיכא תנא דחולק. הרי דמחלוקת הפוסקים הוא בשיעור הפתיחה אם הוא טפח או ארבעה טפחים. ולפ"ז י"ל דבהא פליגי, דהפוסקים דס"ל דשיעורו טפח ס"ל הטעם דקבר פתוח טהור משום שיש להטומאה מקום לצאת דרך הפתח וממילא סגי בטפח וכדאיתא במשנה פ"ג כזית מן המת פתחו בטפח והמת פתחו בד"ט להציל הטומאה על הפתחים, אבל להוציא הטומאה בפו"ט, והפוסקים דס"ל ד"ט ס"ל דלא תליא בהא דיש מקום לטומאה לצאת ורק דבעינן פתח גמור וכמו דילפינן מאהל פתוח, ושיעור פתח למת שלם הוא ד"ט:

אמנם נראה לפע"ד דאף להפוסקים דס"ל דשיעורו בטפח לא ס"ל הטעם משום דיש להטומאה מקום לצאת שהרי הריטב"א ז"ל כתב בסוכה (דכ"ב ע"א) גבי קורות הבית והעליה שאין טפח אויר בין קורה לקורה דחשיב כפותח טפח לענין הא שלא תהא הטומאה שתחת הקורה כקבר סתום שמטמא עד לרקיע כשאין לו טפח, שלא אמרו אלא בחלון אבל בכאן שיש אויר מפסיק לגמרי מצד לצד חשיב כפותח טפח עכ"ל. הרי אף דסדק מצד לצד אינו מוציא הטומאה לבית אחר כל שאין בו טפח [עי' בראב"ד ז"ל פט"ז ה"ו] מ"מ מהני שלא יהיה נחשב כקבר סתום, ולפי דברי הריטב"א ז"ל יש לומר הא דמשמע בתוס' פסחים (ד"ט) הנ"ל דאם היה פותח טפח בהחור לא היה קבר סתום אף דשם איירי בנפל ובעי ד"ט היינו משום דהטפח הפתוח נפרץ ע"פ כל החור ולא גרע מסדק מצד לצד כ"ש הכא דהחור נפרץ במלואו דלא בעי ד"ט ולא הוי קבר סתום וז"ב:

וכן לפמ"ש הפנ"י בתוס' פסחים הנ"ל די"ל דאיכא טפח בפתח החור ואין הטומאה בוקעת ועולה, ומ"מ אינו מביא הטומאה לבור והכהן המאהיל טהור, כיון שהחור נעשה שלא בידי אדם רק ע"י חולדה וברדלס בעינן כמלא אגרוף דוקא, וכ"כ החת"ס (סי' ש"מ) והמשנה אחרונה (ריש פי"ג). הרי אע"ג דאין הטומאה יוצאה מהקבר מ"מ לא הוי קבר סתום כל דאיכא פותח טפח: והנה שיטת ריב"ם ז"ל בתוס' ב"ב (ד"ק ע"ב) הנ"ל דבקבר סתום אם יש פותח טפח בין המת להכסוי הטומאה בוקעת ועולה אף במקום הריקן שלא כנגד הטומאה אבל אם אין חלל טפח הטומאה בוקעת ועולה רק כנגד הטומאה ולא במקום הריקן, והר"י ז"ל חולק ע"ז וכתבו וז"ל ולא ידע ר"י מנ"ל דבכל ענין מרבה קרא קבר סתום שיטמא כל סביביו ולמעלה אפילו אין בו פותח טפח עכ"ל. וקשה לי דבפסחים (דפ"א ע"ב) איתא המוצא מת מושכב לרחבו של דרך (והוא עבר שם וא"א שלא נגע או הסיט או האהיל. רש"י] לתרומה טמא לנזיר ועושה פסח טהור, בד"א שאין לו מקום לעבור אבל יש מקום לעבור אף לתרומה טהור, בד"א [דכי ממלא את כל הדרך טמא. רש"י] שמצאו שלם אבל משובר ומפורק טהור, שמא בין הפרקים עבר, ובקבר אפילו משובר ומפורק טמא מפני שהקבר מצרפו (שכל הקבר מטמא באהל ואפילו ריקן שבו דכתיב או בקבר. רש"י]. וכתבו התוס' בד"ה ובקבר וז"ל, והא דפירש בקונטרס דהקבר מצרפו משום דכתיב או בקבר:

אין נראה לר"י דשמא קרא מיירי בקבר מכוסה, ומש"ה נמי הקבר מצרפו משום אהל, שהכיסוי מביא את הטומאה עליו עכ"ל. ותמוה שהרי שיטת הר"י ז"ל בעצמו דבכל ענין מרבה הקרא או בקבר אפילו ליכא כלל אהל ואיך כתב כאן הר"י ז"ל דהכיסוי מצרף משום אהל, והרי זה שיטת הריב"ם ז"ל דדוקא היכי דאיכא אהל הקבר מצרפו וטמא אף במקום הריקן שבו אבל היכי דליכא אהל לא אבל שיטת הר"י ז"ל אינו כן, ורש"י ז"ל דכתב דאו בקבר מרבה אפילו ליכא אהל היינו דרש"י לשיטתו אזיל דס"ל הא דקבר סתום מטמא הוא דוקא שאין חלל טפח אבל חלל טפח חוצץ והקרא או בקבר איירי שאין חלל טפח הרי דאעפ"כ הקבר מצרפו דהכתוב איירי רק בענין זה שאין שם חלל טפח, וס"ל לרש"י ז"ל דה"ה בלא כיסוי וכמו דמצינו בפסחים (די"ט ע"א) דהכלי מצרף מה שבתוכו לקודש ולחד מ"ד הוא מה"ת דיליף מקרא כף אחת הכתוב עשאן לכל מה שבכף אחת וכן בפסחים (דמ"ח ע"ב) דהסל מצרפן לחלה [וזה לפירוש המהרש"א ז"ל שם דהכא איירי בלא כיסוי, אבל ברש"ש שם כתב דהכא איירי בכיסוי והתוס' השיגו על רש"י רק במ"ש דגזה"כ הוא ע"ש', ומ"ש בהגהות מלא הרועים צ"ע]:

והנה מה שהקשה הר"י ז"ל מנ"ל להריב"ם ז"ל דהקרא איירי דוקא כשיש חלל טפח אבל כשאין חלל טפח אינו מטמא רק כנגד הטומאה, היה נראה לפע"ד די"ל דהתוס' בסוכה (דכ"ג ע"א) ד"ה ולא גולל לקבר הקשו דלמ"ל קרא דגולל מטמא באהל תפ"ל בלא"ה משום דמאהיל על קבר סתום ומטמא באהל, ובקבר פתוח אין הגולל מטמא כיון דיש מקום לטומאה לצאת עש"ה. ולפ"ז י"ל דהוכיח הריב"ם ז"ל דע"כ דאם אין חלל טפח אין הקבר מטמא רק כנגד הטומאה, ומש"ה הוצרך לטמא משום גולל, ונפ"מ דעל טומאת גולל אין הנזיר מגלח ואין כהן מוזהר עליו, והרא"ש ז"ל כתב בפ"ב דאהלות מ"ד דנפ"מ אם מאהיל על קבר פתוח דאין כאן טומאת קבר אבל יש טומאת גולל ע"ש. אמנם בר"ש ז"ל ובא"ר כתבו שם כשיטת התוס' דבקבר פתוח אין כאן ג"כ טומאת גולל וכמ"ש בתוספתא שהביאו התוס' שם דשני אבנים של ד' ד' טפחים ניטלה אחת מהם המאהיל על השניה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא. הרי דרק בקבר סתום גולל מטמא ולא כפירוש הרא"ש עש"ה. אך שיטת התוס' בברכות (די"ט) שהקשו בהא דמדלגין היינו ע"ג ארונות מטעם דיש חלל טפח ואכתי הרי הגולל מטמא, וקשה הרי כתבו שם דאיירי ג"כ שהארון פתוח מן הצד וע"כ דס"ל דאף בקבר פתוח הגולל מטמא, ומש"ה לא הקשו שם דלמ"ל הא דגולל מטמא תפ"ל משום קבר דשם דאזלא בשיטה דגם בקבר פתוח הגולל מטמא שפיר נפ"מ לקבר פתוח. אבל הריב"ם ז"ל יהיה ס"ל דקבר פתוח אין הגולל מטמא וע"כ משום דבמקום הריקן אינו מטמא היכא דליכא אהל טפח, והפנ"י כתב דלשיטת רש"י ז"ל דהיכי דיש חלל טפח אין קבר סתום מטמא א"כ שפיר צריך קרא דעכ"פ מטמא משום גולל, ורק דהתוס' הקשו לשיטתם דס"ל דאף דיש טפח חלל מטמא משום קבר סתום, והמי נפתוח כתב ע"ז דע"כ גם לשיטת התוס' יש נפ"מ היכי דיש חלל טפח ובצדו פתוח טפח ע"ש בפי"א א"ו ובהגהה, וז"א דהתוס' אזלי הכא בשיטה דבקבר פתוח אין בו טומאת גולל וכמ"ש בהדיא שם וז"פ:

תוכן העניינים

פתח האוהל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה