אור ברסלב
פתח האוהל כלל ג - סימן יא

פתח האוהל· רבי משולם קויפמן

כלל ג - סימן יא

כלל ג - סימן י

בענין הא דלא אמרינן לבוד להחמיר:

הרמ"א ז"ל ביו"ד (סי' שע"א ס"ד) כתב שני גגין שאינן נוגעים זה בזה אע"פ שאין ביניהם רק פחות מג' לא הוה חיבור לטומאה, דלא אמרינן לבוד להחמיר ע"כ, וכ"כ התוס' סוכה (די"ז סוע"א) והרא"ש ז"ל שם וכ"כ בדרכי משה או"ח (סי' תק"ב), ובט"ז יו"ד שם סק"ה הקשה ע"ז מסוכה (דכ"ב) ואין מובן כוונתו ז"ל וכמ"ש בתפארת למשה שם, ובמג"א (וסי' תק"ב) הקשה מעירובין (ד"ט) במבוי שרצפו בלחיים דאמרינן לבוד להחמיר ואסור לטלטל רק עד חודו הפנימי כו' והו"ל מבוי וצריך לחי אחר להתירו, והחכם צבי ז"ל (סי' נ"ט) הקשה מעירובין (דכ"ה) הרחיק מן הכותל פחות פחות מג' לא הועיל, ופירש"י משום דהוה כמחיצה ע"ג מחיצה הרי דאמרינן לבוד אף להחמיר, ומצאתי ברשב"א ז"ל עירובין (דט"ז ע"ב) כתב בד"ה אי מוקי לה עילאי אתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטלי ליה וז"ל, א"נ יש לי לומר דבכה"ג לא אמרינן אתי אוירא דהאי ודהאי גיסא משום דלבוד להקל אמרינן ולא להחמיר, והלכך כל שאתה בא לומר אתא אוירא דלמעלה מן החבל העליון דהיינו אוירא דעלמא ומבטל ליה לא אמרינן לבוד, והרי החבל העליון מפסיק בינו ובין אוירא דעלמא, וכי אמרת מ"מ אוירא דביני ביני מבטל ליה אמרינן לבוד וזה נ"ל עיקר. אח"כ חזרתי וראיתי דאפילו להחמיר אמרינן לבוד במבוי שרצפו בלחיים, ולפיכך התירוץ הראשון עיקר עכ"ל:

והמג"א שם הקשה מהא דקאמר בסוכה (די"ח) גבי ארובה שאני טומאה דהלכתא גמירי לה דלא אמרינן לבוד, הרי אי לאו הלכות טומאה הוה אמרינן לבוד אף להחמיר, והחת"ס (סי' ש"מ) כתב דאכתי היה אפשר לאתויי מסיפא שם (פ"י מ"ד) דאם יש טפח טומאה בעליה הבית טמא נימא לבוד להקל ע"ש, ובקרבן נתנאל ברא"ש שם סי' ת', והט"ז הקשה דאי אמרינן לבוד איך משכחת לה דחור טפח מביא טומאה לבית נימא לבוד להקל ויהיה חשוב כסתום, ובפ"ד מ"ב גבי כלים שתחת המגדל אם אין שם פותח טפח טהור"ים, כתב הרב ז"ל דאין הטומאה נכנסת לשם משום דאמרינן לבוד, ובפ"י מ"ב גבי אין בארובות פו"ט טומאה בבית כנגד ארובה טהור כתב הרב ז"ל דהא קמ"ל דאף בפחות מטפח לא אמרינן לבוד, וכתב שם המשנה אחרונה וכ"כ בפ"ט מ"ג דרק להחמיר לא אמרינן לבוד, אבל לקולא אמרינן לבוד ומש"ה כתב הרב ז"ל בפ"ד גבי מגדל משום לבוד, אך כל זה בפחות מטפח אבל לא בטפח, דבטומאה טפח הוה כמו בעלמא ג"ט ואף להקל לא אמרינן לבוד, ומתורץ בזה קו' הט"ז דאמאי חור שבין בית לבית מביא הטומאה נימא לבוד להקל דשאני התם כיון דמחזיק טפח שוב לא אמרינן לבוד אף להקל דהוה כמו ג"ט בעלמא ע"ש:

והאמת שכ"כ הריטב"א ז"ל בסוכה שם דהוכחת הש"ס הא דאין לבוד באמצע הוא רק מסיפא דאין בארובות פו"ט אבל מרישא דיש בארובות פו"ט אין ראיה משום דבטומאה טפח הוה כמו בעלמא ג"ט דלא אמרינן ביה לבוד, וזה דלא כפירוש רש"י התם דהוכחת הש"ס הוא מרישא ועיין בפנ"י שם, ובריטב"א ז"ל בעירובין (ד"י ע"ב) כתב גבי עור העסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח, וז"ל הא דאמרינן שמנטרפין העומד והאויר לטפח לעשות טומאת אהל ופירש"י דטעמא או משום דעומד כפרוץ הוה עומד או דעומד כפרוץ משתי רוחות כדמפרש ואזיל, ק"ל למה לי כולי האי תפ"ל דכל פחות מג' כלבוד דמי, וי"א דאין לבוד בכלים וקשיא קצת ההיא דכוורת. אבל י"ל דבדבר העומד להיות פתוח לעולם ונעשה לכך אין אומר בו לבוד, וא"ת בלא"ה נמי מאי קושיא לענין טומאה אין אומר לבוד דא"כ בטלת תורת פו"ט וחלון המביא את הטומאה י"ל דלגבי טפח לא אמרינן לבוד דרחמנא אחשביה לטפח לענין טומאה כאלו הוא דבר חשוב כג"ט, אבל בפחות מטפח יש לנו לומר לבוד, והא ליתא כדאמרינן במסכת סוכה אמתניתין דאהלות גבי טומאה דארובה דאע"פ שאין בה פו"ט טומאה בבית הבית טמא ותחת ארובה טהור, טומאה תחת ארובה הכל טהור, ומשם נלמוד ג"כ דהכא מיירי כשהטומאה תחת העור, דכל טומאה שהיא תחת האויר לעולם אינו עושה אהל וכ"פ בתוס' עכ"ל, הרי דהקשה קו' הט"ז דאי נאמר לבוד איך חלון מביא הטומאה, ותירץ כמ"ש המ"א דבטפח:

לא אמרינן לבוד, ושוב כתב דאף בפחות מטפח לא אמרינן לבוד, אך הרב ז"ל דכתב בפ"ד דאמרינן לבוד בפחות מטפח ע"כ צ"ל כמ"ש במשנה אחרונה דלהקל אמרינן לבוד בפחות מטפח:

והנה לפי מה שכתב הריטב"א ז"ל דבדבר העומד להיות פתוח לעולם לא אמרינן לבוד הואיל ונעשה לכך, צ"ל דהא דמוכח לה בסוכה דאין אומרים לבוד באמצע מהא דארובה, והרי הארובה איירי שנעשה מתחלה לכך דהא קתני דטומאה בין בבית ובין כנגד הארובה נתן את רגלו מלמעלן עירב את הטומאה, וא"כ ע"כ שנעשה הארובה לכך ומש"ה שיעורה טפח דאי נעשה ממילא שיעורו כמלא אגרוף וכמ"ש שם הרמב"ם ז"ל (פט"ז סוף ה"ג), ושוב לא אמרינן כלל לבוד, וצ"ל גם לפי תירוץ זה דהוכחת הש"ס היה מסיפא דאין בארובות טפח, וס"ל דסתמא קתני אפי' שנעשה ממילא מ"מ טומאה כנגד ארובות הבית טהור וע"כ דאין לבוד באמצע:

והנה מה שתירץ הריטב"א ז"ל דמש"ה חלון טפח על טפח מביא הטומאה משום דבטפח לא אמרינן לבוד דהוה כמו בעלמא ג"ט, קשה דהרי מפורש בריש פי"ג דהעושה מאור בתחלה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה, הרי דאף בפחות מטפח מביא הטומאה וקשה נימא לבוד, ואפשר דלא חש להקשות ע"ז כיון דבלא"ה דחי לה מש"ס סוכה הנ"ל דאף בפחות מטפח לא אמרינן לבוד. אך להמשנה אחרונה דתירץ כן בהחלט דבטפח לא אמרינן לבוד להקל, קשה אכתי מהא דחלון הנעשה למאור נימא לבוד להקל, ואך לפמ"ש הריטב"א ז"ל דכל דבר הנעשה להיות פתוח לעולם לא אמרינן לבוד, י"ל שפיר דמש"ה חלון העשוי למאור מביא בפחות מטפח משום דנעשה לכך אף להקל לא אמרינן לבוד, וה"ה בחלון העשוי לתשמיש דשיעורו טפח, אך בחלון שנעשה מאליה דזה כיון שאינו נעשה לכך ואינו עומד להיות פתוח לעולם, ואעפ"כ מביא הטומאה במלא אגרוף ולא אמרינן לבוד להקל, בזה צ"ל ע"כ משום דטפח בטומאה הוה כג"ט בעלמא, ור"ש ז"ל (פי"ג מ"ד) הביא הספרי זוטא חורים שחררוהו מים או שאכלום הרחשים או שאכלתה מלחת שיעורן כל שהו דב"ש ובה"א בפותח טפח ע"כ, וכתב הר"ש דמתניתין דקתני מלא אגרוף פליגא א"נ ברייתא בשחישב לתשמיש, ולפי תירוץ הראשון ע"כ דס"ל לב"ש דל"א לבוד להקל דהא הכא נעשה מאליה:

והנה בפ"ח מ"ד בהא דאיתא אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה וחבילי המטה והמשפלות והסריגות שבחלונות, כתב המשנה אחרונה וכתב דאפשר דמכאן יצא להם להפוסקים דלהחמיר לא אמרינן בטומאה לבוד ולהקל אמרינן וכמ"ש הרמ"א ז"ל ביו"ד שע"א, וס"ל לענין טומאה בפחות מטפח מקרי לבוד ע"כ, ולפע"ד לו אם היה כן דעת הרמ"א ומהרי"ו ז"ל לא היו נקטי ב' גגין אע"פ שאין ביניהם רק פחות מג' לא אמרינן לבוד להחמיר, והו"ל למימר אע"פ שאין ביניהם טפח דמשנה דהכא בשאין ביניהם טפח איירי: ובריש פי"ג תנן הסריגות והרפפות מצטרפות כמלא מקדח [אויר שבין הסריגות אע"פ שאין במקום אחד כמלא מקדח מצטרפין בין כולם לכמלא מקדח, הרב] כדברי ב"ש, ב"ה אומרים עד שיהא במקום אחד מלא מקדח. והכא ע"כ אי"ל לב"ה מטעם לבוד להקל דא"כ אפילו מלא מקדח במקום אחד לא יהיה מהני כיון דמלא מקדח הוא פחות מטפח, וע"כ דרק הלכה הוא דהשיעור צריך להיות במקום אחד לב"ה:

ואדמו"ר הרב הגאון הגדול מו"ה חיים אלעזר וואקס זצ"ל כתב בספרו נפש חיה (חיו"ד סימן צ"ו) דבר נחמד לפרש בזה המשנה דפ"י דאהלות מ"ג דתנן מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה, הבית טמא וכנגד הטומאה טמא דברי ר"מ, ר' יהודה אומר הבית טמא כנגד הטומאה טהור, ר' יוסי אומר אם יש בטומאה כדי שתחלוק ותטמא את הבית ותטמא כנגד הטומאה טמא, ואם לאו הבית טמא כנגד הטומאה טהור ע"כ, ואינו מובן במאי פליגי ועוד דהרי אם הטומאה כנגד הארובה לחוד הרי מודים ר' יהודה ור' יוסי דהמאהיל כנגד הטומאה טמא, ואמאי במקצתה תחת הבית לרבי יהודה המאהיל כנגד הטומאה טהור ואע"ג דיש תחת הארובה כזית ולר' יוסי דוקא אם יש כדי שתחלוק אז המאהיל כנגד ארובה טמא ואל"כ טהור וטעמא בעי:

אך די"ל דר' יהודה ס"ל הא דלא אמרינן בטומאה לבוד אף בפחות מטפח הוא רק להחמיר אבל להקל אמרינן לבוד בפחות מטפח, ואך הא דטומאה כנגד הארובה כנגד הטומאה טמא היינו משום דאי אפשר לומר לבוד להקל שיהיה כנגד הטומאה טהור דאי אמרת לבוד ושיהיה כסתום א"כ שוב יהיה הבית טמא, דאי אפשר לומר תרתי דסתרי שיהיה כלבוד לענין המאהיל כנגד הטומאה ושיהיה כפתוח לענין שיהיה הבית טהור [הרשב"א עירובין הנ"ל שכתב דאי לבוד להקל אף תרתי דסתרי אמרינן י"ל דהתם בדרבנן קיל טפי או דר' יהודה ס"ל דתרתי דסתרי לא אמרינן] אבל היכא דהבית בלא"ה טמא במקצתה תחת הארובה ומקצתה תחת הבית שפיר י"ל לבוד להקל, שיהיה נגד הטומאה טהור, דאין כאן חומרא להבית שיהיה טמא כיון דבלא"ה טמא ע"י שמקצתה תחת הבית. אמנם כ"ז בכזית שמקצתה בבית ומקצתה תחת הארובה, אבל היכא שמונח כזית אחד תחת הבית וכזית אחד תחת הארובה, בזה אי"ל לבוד להקל משום דהבית בלא"ה טמא, דז"א דהרי אם יסתלק הכזית המונח בבית לא יטמא הבית מחמת הכזית המונח כנגד הארובה משום דלחומרא לא אמרינן לבוד ולפ"ז שוב גם עתה לא נוכל לומר לבוד אף ע"ג דהבית בלא"ה טמא משום הכזית המונח תחתיה, ורק בכזית המונח חציו תחת הארובה וחציו תחת הזית בזה י"ל לבוד להקל והמאהיל כנגד הטומאה טהור, דהכא אם ינטל החצי זית המונח תחת הבית ויהיה הבית טהור שוב יהיה גם כנגד הטומאה טהור ולא יהיה לעולם תרתי דסתרי, ולזה קאמר ר' יוסי שאם יש בטומאה כדי שתחלוק ותטמא תחת הבית ותטמא תחת הארובה בזה שוב אם תחלוק הזית ותטול הכזית אשר מתחת לבית שוב יהיה לבוד להחמיר שיטמא הבית ע"י הכזית שכנגד הארובה ורק היכי שלעולם לא שייך תרתי דסתרי אהדדי כגון בחצי זית תחת הארובה בזה אמרינן לבוד להקל. ולפ"ז שפיר כתב הרמ"א ז"ל דבטומאה לא אמרינן לבוד להחמיר אבל להקל אמרינן, והש"ס דסוכה (די"ח) דמוכח דלעולם ס"ל דלא אמרינן לבוד אף להקל אזלא אליבא דר"מ דס"ל לעולם המאהיל טמא אף בחצי זית תחת הארובה וחצי זית תחת הבית משום דס"ל דלא אמרינן לבוד אף להקל, אבל אנן קיי"ל כר' יוסי ע"כ דפח"ח. ואם דמה שכתב אדמו"ר ז"ל דהש"ס אזיל אליבא דר"מ הוא דוחק, דא"כ המ"ד דס"ל דאין לבוד באמצע והוכיח לה ממשניות דארובה, איך הוכיח מר"מ דלא קיי"ל כוותיה, והרי ר"י ור' יוסי פליגי וס"ל דאמרינן לבוד להקל אף באמצע ושם לענין סוכה הוה לבוד להקל, אמנם הפירוש במשנה הוא דבר חכמה וקצת מזה כתב במשנה אחרונה ע"ש:

ולפ"ז נראה לפע"ד לפרש משנה הקודמת דתנן הטומאה כנגד ארובה (שאין בה פותח טפח] נתן את רגלו מלמעלן ר"מ מטמא, וחכ"א אם טומאה קדמה את רגלו טמא (שהרי בעת שנתן רגלו האהיל על הטומאה, הרב] ואם רגלו קדמה את הטומאה טהור, [שקודם שבאה הטומאה כבר נעשה אהל סתום ובשעת שנכנסת בו הטומאה אין שם בארובה פו"ט כדי שתצא ממנה הטומאה, הרב]: ר"ש אומר שתי רגלים זו ע"ג זו שקדמו את הטומאה, משך הראשון את רגלו, ונמצא רגלו של שני שם, טהור, מפני שקדמה רגלו של ראשון את הטומאה ושתי רגלים זו ע"ג זו, של שני אנשים ונתן הראשון רגלו ע"פ הארובה, ורגל של שני מונח על רגלו של ראשון ואח"כ נכנס טומאה בבית תחת הארובה ואח"כ הסיר הראשון את רגלו ונמצא רגל השני מונחת ע"פ הארובה אע"פ ששני זה האהיל על הטומאה כשהסיר הראשון את רגלו השני טהור מפני שקדמה רגלו של הראשון את הטומאה, ואין הלכה כר"ש ולא כר"מ, הרב] והרמב"ם ז"ל כתב בפירוש המשניות דכשרגלו קדמה את הטומאה יהיה כמו גג ויתחבר הגג ולא יטמא זה האדם ע"כ:

אך לפי הנ"ל י"ל דמש"ה ברגלו קדמה את הטומאה טהור דכיון דהבית בלא"ה טמא ע"י שסתמו ברגלו שוב אמרינן לבוד להקל והמאהיל טהור, אבל אם הטומאה קדמה א"כ הרי האהיל קודם שסתם הארובה ואי אפשר להתחיל ולומר לבוד רק אחר שכבר נטמא הבית, דאל"כ יהיה לבוד להחמיר והרי הא דנטמא הבית הוא מפני שהוא האהיל על הטומאה, וא"כ הרי נטמא מקודם שאפשר לומר לבוד, שאי אפשר לומר לבוד כל זמן שלא נטמא הבית, ואז המאהיל ברגלו טמא מקודם. אבל ר"מ דס"ל דאף אם רגלו קדמה את הטומאה ג"כ טמא הוא דר"מ לשיטתיה דס"ל דלא אמרינן לבוד להקל ומטמא במקצת טומאה תחת הארובה ומקצת טומאה תחת הבית משום דס"ל דלא אמרינן לבוד להקל אע"ג דהבית בלא"ה טמא, ור"מ לשיטתיה:

ואי"ל דגם אם רגלו קדמה דאמרינן לבוד להקל כיון דהבית בלא"ה טמא, והרי יהיה תרתי דסתרי היכי שיטול את רגלו משם ואז יטהר הבית מטעם דלא אמרינן לבוד, והכלים שיכנוס אז יהיו טהורים, והרי טהרת האדם מטעם לבוד, דז"א דרק אם סותר בב"א אי אפשר לומר לבוד להקל, וכן היכי דאם כזית מונח תחת הארובה וכזית תחת הבית דא"א לומר לבוד, אע"ג דהבית בלא"ה טמא משום הכזית המונח תחתיו משום דאם יטול הכזית מתחת הבית יהיה הבית טהור וכמ"ש אדמו"ר ז"ל, דז"א דשם אי אפשר לטהר כנגד הכזית שתחת הארובה מטעם לבוד דהרי יהיה תרתי דסתרי כשיקח הכזית שתחת הבית, ויהיה תרתי דסתרי בהדדי, אבל הכא בעת שהיה רגלו שם דהוה רק לבוד להקל אמרינן לבוד, ואח"כ כשיקח רגלו הכלים שיכנוס לבית יהיו טהורים דהוה לבוד להחמיר ולא אמרינן לבוד דכן היה ההלכה:

ולפ"ז שפיר קאמר ר"ש דשתי רגלים זו ע"ג זו, דכיון דהראשון האהיל והיה הבית בלא"ה טמא שוב אף שלקח הוא רגלו ונמצא רגל של השני שם ג"כ אמרינן לבוד להקל כיון דבלא"ה טמא ור"ש לשיטתיה דתניא בתוספתא דמקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה ר"מ מטמא ר"י ור"ש אומרים המאהיל טהור, הרי דר"ש ס"ל כר"י דאמרינן לבוד להקל היכא דהבית בלא"ה טמא ומש"ה ס"ל לר"ש הכא דאמרינן לבוד להקל וה"ה בשני רגלים, ור"ש לשיטתיה:

אך כ"ז א"ש לפמ"ש הרא"ש ז"ל דר"ש לא פליג אחכמים רק מוסיף, אבל להרמב"ם והר"ש והרב ז"ל דר"ש פליג דכתבו אין הלכה כר"ש, צ"ל דרבנן ס"ל הטעם כמ"ש הרב והרמב"ם ז"ל דכיון דקדמה רגלו נתחבר ונעשה כגג ומש"ה דוקא רגלו ולא רגל של חבירו, ור"ש ס"ל הטעם משום דאמרינן לבוד להקל היכי דהבית בלא"ה טמא, ומש"ה ה"ה רגל חבירו, ובמ"ה דקתני אין בארובות פו"ט כו' הטומאה כנגד הארובות, נתן דבר שהוא מקבל טומאה בין מלמעלן בין מלמטן הכל טמא ע"כ, והרי הכא כיון דנתן דבר שהוא מק"ט הרי הבית בלא"ה טמא א"כ נימא לבוד אך דא"ש לפמ"ש הר"ש ז"ל שם דמתניתין ר"מ היא דמטמא בנתן רגלו למעלה וא"כ ר"מ לשיטתיה לא אמרינן לבוד, אך התוס' יו"ט שם כתב די"ל דלאו ר"מ היא ורק איירי שקדמה הטומאה ע"ש, והרמב"ם ז"ל פסק כן בנתן דבר המק"ט הבית והעליה טמאים הרי דלא אמרינן לבוד להקל דהכא הרי הבית בלא"ה טמא, ואולי י"ל דהכא אם ינטל הדבר המק"ט לא נאמר לבוד והבית יהיה טהור גם עכשיו לא אמרינן לבוד ודלא כמש"ל, ורק בחצי זית תחת הבית כו' דשם אם ינטל החצי זית לא יהיה כלל טומאה:

ובתוספתא פי"א הובא בר"ש ז"ל שם מ"ב תניא ארובה שהיא באויר ואין בה פו"ט וכזית מן המת נתון תחתיה ונתן דבר שהוא מקבל טומאה [מלמעלה] אם יש שם פו"ט הכל טמא, [כגון שאותו דבר שנתן ע"פ הארובה מאהיל ראשו אחד על הכלים ואם הוא רחב טפח מביא את הטומאה. הר"ש] ואם לאו אינו טמא אלא כנגד הזית מן המת בלבד, ארובה שהיא לאויר ואין בה פותח טפח, וכזית מן המת נתון תחתיה [ונתן דבר שמקבל טומאה מלמעלה. הגר"א] הבית טמא והמאהיל טמא דברי ר"מ, ר' יהודה אומר המאהיל טהור, ר"ש אומר אם טומאה קדמה את רגלו הבית טמא והמאהיל טמא, ואם לאו הבית טמא והמאהיל טהור ע"כ:

ולפי הנ"ל נראה דר"י לשיטתיה דס"ל במקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה דהמאהיל טהור משום דאמרינן לבוד להקל כיון דהבית בלא"ה טמא, ה"ה הכא דנתן על הארובה דבר שמקבל טומאה כיון דהבית בלא"ה טמא ע"י שכתמו דדבר המק"ט מביא את הטומאה ממילא המאהיל טהור דהוי לבוד להקל ור"מ לשיטתיה דלעולם לא אמרינן לבוד להקל, ור"ש דקאמר אם טומאה קדמה את רגלו הבית טמא והמאהיל טמא, אם נאמר דקאי על הא דנתן על הארובה דבר שמקבל טומאה ואעפ"כ אם טומאה קדמה את רגלו המאהיל ע"ג דבר המק"ט טמא קשה הרי כיון דהבית בלא"ה טמא שוב יהיה המאהיל טהור, ועוד דהרי ר"ש ס"ל בשתי רגלים דהשני טהור משום שקדמה רגלו של ראשון והכי הו"ל למימר אם קדמה דבר המקבל טומאה טהור, ונראה דר"ש בעלמא קאי היכא דנתן רגלו על הארובה ולא אפלוגתא דר"מ ור"י דאיירי שנתן דבר המקבל טומאה, וכן משמע מלשון דקאמר הבית טמא והמאהיל טמא ואם איירי שנתן מקודם על הארובה דבר המק"ט א"כ הרי בלא"ה הבית טמא משום דבר שנתן על הארובה:

אמנם מה שכתבתי דר' יהודה דס"ל דהמאהיל טהור היכא שנתון דבר שהוא מקבל טומאה משום דר"י לשיטתיה דס"ל לבוד להקל היכא דהבית בלא"ה טמא, יש לדחות דיש לומר דר"י לשיטתיה דס"ל בתוספתא (פי"ד) הובא בר"ש ז"ל (פי"ג מ"ה) ר' יהודה אומר אפילו קוליתו של עוג הרי זו ממעטת את הטפח, פחות מכזית בשר ממעט ע"י רובע עצמות פחות מעצם כשעורה ממעט ע"י כזית בשר, וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ אינם ממעטין, ור' יהודה אומר ממעטין, זה הכלל א"ר יהודה כל טומאה שאינה מן המת או שהיא מן המת ואינה מצטרפת עם אותה הטומאה הרי זו ממעטת ע"כ. וא"כ לר' יהודה אף דבר המקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה כיון שהיא טומאה שאינה מצטרפת עם המת, ומש"ה שפיר ס"ל דהמאהיל טהור, ור' יהודה לשיטתיה. ולפ"ז לר"י אפילו בארובה טפח חוצץ וברייתא נקט אין בו פו"ט רבותא לר"מ. והנה בתוספתא שם הובא בר"ש ז"ל במ"ג תניא כזית מן המת בפי העורב והאהיל ע"ג הארובה שאין בה פותח טפח הבית טמא ר' יוסי מטהר עד שיהא בטומאה משך פותח טפח ע"כ. והיה נראה דר' יוסי לשיטתיה דס"ל דאמרינן לבוד להקל ורק היכא שיש בטומאה כדי שתחלוק ותטמא את הבית ותטמא כנגד הארובה טמא, ומש"ה מטהר הכא דאמרינן לבוד להקל והבית טהור, ות"ק י"ל דס"ל כר"מ דלא אמרינן לבוד להקל, אך הר"ש ז"ל פירש כזית מן המת בפי העורב שהכניס:

העורב ראשו לתוכה, וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפט"ז ה"ב היה כזית מן המת בפי העורב והאהיל ע"ג ארובה עד שנמצא כזית באויר ארובה, אע"פ שאין בה פו"ט הבית טמא עכ"ל. וא"כ כיון דהכזית בפי הארובה שוב אי"ל לבוד דהרי גוף הכזית מפסיק, והפרי מגדים או"ח כתב דמחלוקת הפוסקים הוא אי אמרינן לבוד דוקא באויר אבל לא כשדבר ממש מפסיק או דאפ"ה אמרינן לבוד ואמרינן דדבר המפסיק כנטול דמי. ולכאורה י"ל דבזה פליגי ת"ק ור' יוסי, אך יותר נראה דס"ל לת"ק דהכא דכיון דגוף הכזית מאהיל על הארובה טמא ולא דמי לכזית בבית כנגד הארובה דהבית טהור דליכא דבר המאהיל וכמ"ש שם הכ"מ, אבל הא ודאי דהעורב לא חשיב מאהיל דעוף הפורח לא מביא ולא חוצץ כמ"ש בפ"ח מ"ה:

והנה במשנה דרפ"ה תנן תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי המת ב"ש אומרים הכל טמא, וב"ה אומרים התנור טמא והבית טהור, ר"ע אומר אף התנור טהור ע"כ, וכתב הר"ש ז"ל דאיירי בתנור שאין בו טפח והרא"ש כתב דיש בו טפח ע"ש בתוס' יו"ט, ואי נאמר כהר"ש ז"ל הרי י"ל לבוד בפחות מטפח אי נאמר לבוד בכלים והיה אפשר לומר דזה טעמו של ר"ע דמטהר התנור בלבד להקל ס"ל דאמרינן, ובתוספתא פ"ה הובא בר"ש ז"ל שם איתא א"ר יוסי בא ר' יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא א"ל מה אתה אומר בעין של תנור א"ל טמא א"ל אף אני אומר כן אלא שר"ע מטהר, עין של תנור שיש בה גובה טפח ואין בה רוחב טפח יש בה רוחב טפח ואין בה גובה טפח טהור ע"כ. הרי דאין בה טפח טהור, ואפשר דר"ע היא, ולפ"ז י"ל דר' יוסי דס"ל לבוד להקל בפחות מטפח ס"ל כשיטת ר"ע רבו דמטהר התנור [ועיין פסחים די"ח] ויש לדחות:

והנה במשנה סופ"ה תנן קורה שהיתה נתונה מכותל לכותל, וקדרה תלויה בה וטומאה תחתיה, כלים שבקדרה, ר"ע מטהר וחכמים מטמאין, וכתב הרב בשם התוספתא שאם היתה הקדרה משוכה משפת הקדרה ולחוץ בפו"ט דכ"ע לא פליגי דאינה מצלת וכלים שבקדרה טמאים, ואי פי הקדרה מודבק בקורה כ"ע לא פליגי דמצלת וטהורים, כי פליגי היכי דמשוכה מן הקורה וליכא פו"ט, רע"א מצלת וטהורים וחכ"א אינה מצלת וטמאים ע"כ. ולכאורה נראה דר"ע לשיטתיה דס"ל דאמרינן בפחות מטפח לבוד להקל, והנה היכא דרחוקה הקדרה טפח דלכ"ע טמא פשיטא דלא שייך לומר חבוט רמי הקורה ע"פ הקדרה ויהיה טהור דהרי פשוט באם פתוח טפח טמא ככל הכלים אשר תחת אהל המת ולא אמרינן חבוט רמי והקורות יורדות וסותמות אלא בפחות מטפח וז"פ: והנה בתוספתא הובא בר"ש ז"ל שם (פ"י מ"ג) ארובה שבין הבית לעליה ואין בה פו"ט טומאה בבית כלים שבעליה טהורים, טומאה בעליה כלים שבבית טהורים, שאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות, ד"א אין טומאה נכנסת לאהל ואין יוצאה הימנו אלא בפותח טפח, כלים שכנגד הזית, רבי מטמא וחכמים מטהרים, אמר רבי רואה אני דבריהם מדברי ע"כ, וכתב הר"ש ז"ל רואה אני דבריהם מדברי, מדטהרו שאר הכלים וא"כ אין הטומאה עוברת שם וא"כ שכנגד הזית נמי טהורין, והגר"א ז"ל גריס הך הא דאני רואה את הקורות כאלו הן יורדות וסותמות דסיפא על הא דכלים שכנגד הזית ע"ש. הרי רבי דס"ל דכלים כנגד הזית טמאים אע"ג דהכא הבית בלא"ה טמא מ"מ לא ס"ל לבוד להקל, ורבנן דמטהרי הוא מטעם דרואים הקורות כאלו הן יורדות וסותמות וזה מטעם חבוט רמי ואפשר דהא דקאמר ר"א אין הטומאה נכנסת לאהל ולא יוצאה הימנו אלא בפותח טפח ומש"ה מטהרי רבנן הכלים שכנגד הזית לגירסת הגר"א ז"ל, י"ל דהוא מטעם לבוד להקל ומשום הכי באמת אין טומאה נכנסת לאהל בפחות מטפח:

אמנם יש להקשות מה שחידש אדמו"ר הגאון ז"ל דבמקצת טומאה בבית ומקצת טומאה כנגד ארובה, כיון דהבית בלא"ה טמא שוב אמרינן לבוד להקל לר' יהודה והמאהיל כנגד הטומאה טהור, שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בריש פט"ז וז"ל היתה מקצת הטומאה תחת התקרה ומקצתה תחת הארובה, אם היה בארובה פו"ט הבית כולו טמא וכנגד כל הארובה טמא, אין בה פו"ט אם יש בטומאה כדי שתחלוק וימצא כשיעור תחת התקרה וכשיעור תחת הארובה הכל טמא, ואם לאו הבית טמא וכנגד ארובה טהור עכ"ל וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל א"א כמדומה אני שיש כאן שיבוש, המשנה לא אמרה כן, שאם יש בה פו"ט כ"ש שכנגד ארובה טהור, אבל לשון המשנה מקצת הטומאה בבית ומקצתה תחת הארובה הבית טמא וכנגד הטומאה טמא, אבל לא מה שכנגד ארובה דכ"ש היא, וה"מ שיש בה פו"ט, אבל כשאין בה פו"ט ומקצת טומאה בבית ומקצתה תחת הארובה חלקו בה ר"מ ור' יהודה ור' יוסי, דר' יהודה אומר אף כנגד הטומאה טהור, ור"מ סבר כנגד הטומאה טמא, ור' יוסי אומר אם יש בטומאה כדי שתחלוק וכו' הכל טמא, ואם לאו הבית טמא וכנגד הטומאה טהור, ולעולם כל מה שכנגד ארובה שלא כנגד הטומאה טהור לדברי הכל וזהו העיקר עכ"ל. וכתב ע"ז הכ"מ ונ"ל שיש כאן ט"ס וצריך לכתוב וכנגד הטומאה טמא במקום וכנגד כל הארובה טמא, ויש ליישב הגירסא בדוחק דה"ק אם יש בארובה פו"ט המאהיל על מקצת הטומאה כמאהיל על כולה ע"כ. הרי דלד"ה רק המאהיל כנגד הטומאה טמא אבל כנגד ארובה שלא כנגד הטומאה טהור, אם מקצת טומאה בבית ומקצת כנגד ארובה, ופשיט דה"ה הכלים אשר בבית תחת הארובה שלא כנגד הטומאה טהורים כמו הכלים אשר ע"ג הארובה שלא כנגד הטומאה. ולפ"ז קשה איך נאמר דמש"ה לר' יהודה כנגד הטומאה טהור משום דכיון דהבית בלא"ה טמא שוב אמרינן לבוד להקל, והרי אם נאמר לבוד שוב יהיו הכלים שתחת הארובה בבית טמאים דכסתום דמי, משא"כ אי לא אמרינן לבוד הכלים בבית כנגד ארובה טהורים, וא"כ כיון דהוי חומרא בודאי דלא אמרינן לבוד, וג"כ אי"ל דהמאהיל טהור והכלים שתחת ארובה טהורים דהו"ל תרתי דסתרי, והוא השגה גדולה על דברי אדמו"ר ז"ל ומשנה אחרונה הנ"ל, ועל מה שכתבתי לעיל:

וראיתי בקרית ספר שכתב דהיכי דאיכא שיעור נגד הארובה אפילו מה שאינו כנגד הטומאה אלא הוא בבית כנגד האויר של הארובה שאינו נגד הטומאה טמא, כיון דאיכא שיעור נגד הארובה, והא דתנן וכנגד הטומאה טמא דמשמע דוקא כנגד הטומאה אבל שלא כנגד הטומאה וכנגד אויר הארובה טהור, ה"ה דאפילו כנגד הארובה שלא כנגד הטומאה טמא ומשום דתנן בסיפא בדליכא שיעור דכנגד הטומאה טהור דהוי רבותא דאפילו מאהיל על הטומאה טהו' כיון דליכא שיעור נגד אויר הארובה, תנא נמי בריש' דכנגד הטומאה טמא, וה"ה שלא כנגד הטומאה נגד אויר הארובה הואיל דאיכא שיעור טומאה נגד הארובה כדאיתא וכ"כ הרב ז"ל ברישא דיש בה פותח טפח ומקצת הטומאה כנגד הארובה דכנגד כל הארובה טמא עכ"ל, והוא תמוה שיהיו הכלים נגד הארובה טמאים אף שלא כנגד הטומאה ויהיה גרע טפי מכלים שבבית דטהורים אם טומאה תחת הארובה, והרי בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל שם הנ"ל דתניא ארובה שהיא באויר ואין בה פו"ט וכזית מן המת נתון תחתיה ונתן דבר שהוא מקבל טומאה אם יש שם פו"ט הכל טמא, ואם לאו אינו טמא אלא כנגד הזית מן המת בלבד ע"כ. הרי דרק נגד הזית טמא והכי אי"ל כלל דנקט משום סיפא דלא קתני כלל שם סיפא דנגד הטומאה טהור ורק בנתן דבר שהוא:

מק"ט פלוגתא דר"מ ור"י ובודאי דוחק גדול לומר דנקט כן משום ר"י דס"ל טהור ע"ש, וכן משמע בודאי לישנא דקתני אין טמא אלא כנגד הזית מן המת בלבד, וע"ש במרכבת המשנה ח"ג:

ואמנם מה שהקשה אדמו"ר ז"ל אמאי ר' יהודה מטהר במקצתה תחת הארובה ומקצתה בבית [ואף דיש בו שיעור כדי שתחלוק] ובכולה תחת הארובה מטמא ראיתי באליה רבה שכתב (בפ"ו מ"ג) דתנן כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה כיצד כותל שהוא לאויר והטומאה בתוכו מחציו ולפנים הבית טמא והעומד מלמעלן טהור, מחציו ולחוץ הבית טהור והעומד מלמעלן טמא, מחצה למחצה שהטומאה באמצע] הבית טמא, והעומד מלמעלן ר"מ מטמא וחכמים מטהרים, ר' יהודה אומר כל הכותל לבית [אפילו עומדת הטומאה בחציו של צד האויר, הרי היא כאלו מונחת בתוך הבית. הרב]. וכתב ע"ז הגר"א ז"ל וז"ל חכמים דהכא ס"ל כסברא דר' יהודה דארובה (פ"י מ"ג) עכ"ל. גילה לנו רבינו ז"ל דר"מ דגבי כותל דס"ל דהבית טמא והמאהיל כמא דהכזית נמשך בטומאת המשכה לבית וה"ה דבוקע ועולה לטמאות העומד למעלה על הכותל לשיטתיה אזיל דס"ל בטומאה מקצתה תחת הבית ומקצתה תחת הארובה הבית טמא והמאהיל טמא, וחכמים דס"ל דהבית טמא והעומד על הכותל טהור ס"ל כר' יהודה דס"ל דארובה דהבית טמא והמאהיל טהור. ונראה לפע"ד להטעים קצת דהנה בודאי הא דהמאהיל כנגד הטומאה טמא דאם אין בארובה טפח לא הוי מטעם אהל דכיון דאינו מאהיל בטפח לא הוי אהל ורק דהרמב"ם ז"ל כתב דכל טומאה שמונחת באויר הו"ל טומאה רצוצה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (פט"ז ה"ה וה"ו) ע"ש בראב"ד ז"ל וכ"כ (בפי"ז ה"ד) ע"ש. ומש"ה הכזית המונח תחת הארובה בוקע ועולה מתורת טומאה רצוצה ומש"ה המאהיל טמא כמאהיל על טומאה רצוצה (ובמי נפתוח פי"ב א"ו ופי"ד א"ד] כתב דכלי המאהיל על המת אם אינה רחבה טפח טמאה רק מטעם אהל נגיעה ולא מטעם אהל המשכה וע"ז לא נאמר אין האהל מתחשב עש"ה], ומש"ה ר"מ דס"ל דכזית אחד יכול לטמאות מתורת טומאה רצוצה ומתורת טומאת אהל המשכה ומש"ה מטמא הבית ומטמא הכותל וה"ה הכא גבי ארובה מטמא הבית מתורת אהל המשכה ומתורת טומאה רצוצה המאהיל כנגד הטומאה, וחכמים דס"ל דכיון דהבית טמא העומד על הכותל טהור, דכיון דהזית מטמא בטומאת המשכה שוב אינו מטמא בטומאה רצוצה דטומאה רצוצה לא הוי רק היכא דאין מקום לטומאה להתפשט ומש"ה ה"ה במקצת הטומאה תחת הבית כיון דמטמא הבית מתורת אהל המשכה שוב אינו מטמא דרך הארובה פחות מטפח מתורת טומאה רצוצה, אבל היכא דהטומאה רק כנגד הארובה שפיר גם לר' יהודה המאהיל טמא, ולר' יהודה אף דאיכא לטומאה כדי שתחלוק גם המאהיל טהור דכל שהטומאה יש לה מקום לטמאות בטומאת המשכה אינה מטמאה בטומאה רצוצה דרך ארובה שאין בה טפח וכן בכותל, ובמשנה אחרונה שם כתב קצת באופן אחר עש"ה:

ולפמ"ש הגר"א ז"ל דר"מ דגבי כותל דמטמא הבית ומטמא העומד למעלה לשיטתיה אזיל, דמטמא הבית ומטמא כנגד הארובה, וחכמים כר"י ס"ל, יש להוסיף עוד, דהר"ש ז"ל שם כתב דחכמים דמתניתין היא ר"ש בתוספתא דתניא במעזיבה מחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמעלן ר"מ מטמא ור"ש מטהר, וכותל ומעזיבה דינן שוה עש"ה. ולפ"ז שפיר ר"ש לשיטתיה אזיל דס"ל בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל בפ"י דר"ש ס"ל כר' יהודה במקצתה תחת הבית כו' דהבית טמא והמאהיל טהור, ור"ש לשיטתיה [ועיין לקמן כלל ז' ס"ו מ"ש בענין לבוד]:

ובמשנה אחרונה כתב עוד דהא דלא הזכיר גבי טומאה בכותל סברת ר' יוסי דאם יש בטומאה כדי שתחלוק הבית טמא והעומד על הכותל טמא משום דר' יוסי לשיטתיה דס"ל דטומאה רצוצה אינה בוקעת ועולה וכמ"ש בחולין (דקכ"ה) ולדידיה העומד למעלה על הכותל בלא"ה טהור ע"ש. והא דלא הזכיר הרמב"ם ז"ל גבי טומאה בכותל אם יש בטומאה כדי שתחלוק כיון דפסק כר' יוסי גבי מקצתה תחת הבית משום דאין דרך הרמב"ם ז"ל לכתוב מה שלא נזכר במשנה ובגמרא, אבל לענין דינא י"ל דה"ה גם גבי טומאה בכותל אם יש בטומאה כדי שתחלוק הבית טמא והעומד למעלה ע"ג הכותל טמא:

תוכן העניינים

פתח האוהל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה