אור ברסלב
פתח האוהל כלל ג - סימן ז

פתח האוהל· רבי משולם קויפמן

כלל ג - סימן ז

כלל ג - סימן ו

בטומאה הרצוצה תחת אהל פחות מרום טפח ובוקעת ועולה לתוך אהל רום טפח:

באהלות (פ"ו מ"ה), טומאה בין הקורות [בין קורות התקרה שהנסרים עליהם והמעזיבה על גבן, ומתניתין כר' יהודה דאמר כל מעזיבה לעליה, והשתא קאמר שאם היתה טומאה בקורות שתחת המעזיבה, ומחיצה שהיא דקה כקליפת השום חוצצת בין הטומאה לבית שאין הטומאה נראית בבית. הרב] ותחתיהן כקליפת השום. אם יש שם פותח טפח [אם יש במקום הטומאה פו"ט, היינו שיש חלל טפח במקום הטומאה. הרב הכל טמא [הבית והעליה. הרב] אם אין שם פותח טפח, רואין את הטומאה כאלו היא אוטם [ואין יוצאת הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה. הרב]. היתה נראית בתוך הבית [שאין תחתיה כקליפת השום. הרב] בין כך ובין כך הבית טמא ובין יש בה פו"ט, בין אין בה פו"ט. הרב]:

והרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות כתב שם וז"ל טומאה תחת הקורות הוא שתהיה הטומאה בעצם הקורה לא בעצם הבנין ואמרו כקליפת השום היא הפלגה והכוונה שאפילו המחיצה דקה מאד ימנע בינה ובין הבית כאשר לא יהיה בעמידתו טפח על טפח ולא תטמא הבית אבל נחשוב הטומאה כאילו הוא במקום סתום אשר לא תטמא זולת מה שיראה לבד בעליונות ובשפלות כמו שיתבאר עתה עכ"ל, ומשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דהטומאה רצוצה בוקעת ומטמא רק כנגדה אבל הבית והעליה טהורים:

ובתוס' יו"ט שם ד"ה כאילו היא אוטם כתב וז"ל פירש הרב ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת דעולה, כנפש האטומה דתנן באידך פירקא הנוגע בה מן הצדדים טהור, הר"ש, והתם תנן בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אלא חדא מתרתי נקטו, ואין לומר דהכא אילו בוקעת ויורדת א"כ כשירדה נמצא הבית מאהיל וממלא כל הבית דהא האהל חוצץ לטהר כדאיתא בריש פירקין, וכ"פ הרמב"ם בהדיא במשנתנו וז"ל נחשוב הטומאה כאילו היא במקום סתום אשר לא תטמא זולת מה שכנגדה לבד בעליונות ושפלות ע"כ, אבל מהר"ם היה מפרש תחלה ג"כ בענין זה ובמגדל חזר בו ומפרש דאה"נ דהכא נמי מטמא כל מה שבבית ושבעליה דכיון דטומאה בוקעת לתוכן כל מה שבהן טמא, וליכא בינייהו דרישא וסיפא אלא לטמא הכתלים לנוגע בהן, דהכא באוטם הנוגע מן הצדדין טהור עכ"ל:

ושם בסוף הפרק שני פרדסקים עמודים חלולים נתונים בכותל הבית ובהן חלונות חלונות ויש להן דלתות וטומאה תחת אותן עמודים. הרב] זה בצד זה, או זה על גב זה, נפתח אחד מהן הוא והבית טמא [שהטומאה בוקעת לתוכו ויוצאת לבית, אפילו הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאינו נידון כבית אפ"ה הבית טמא. הרב וחבירו טהור. ורואין את הפרדסקין כאילו הוא אוטם [כלומר אם הדלת נעול ולא נפתח רואין אותן כאילו אין שם חלל כל ואם טומאה תחתיהן נידון הכותל מחצה על מחצה ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא מחציו ולחוץ הבית טהור הרב] ידון מחצה למחצה להביא את הטומאה לבית ע"כ:

ובתוס' יו"ט שם ד"ה הוא והבית טמא כתב וז"ל כתב הרב ואפילו הטומאה מחציו של כותל ולחוץ, מסיים מהר"ם ואע"ג דמשמע לעיל במשנה ה' גבי טומאה בין הקורות דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת לבית ולעליה ודוקא כנגדה, אבל שנא כנגדה מה שבבית ושבעליה טהור מדקתני אם יש שם פו"ט הכל טמא, אין שם פו"ט רואין את הטומאה כאילו היא אוטם ובוקעת וכו', ואז לא אמרינן הכל טמא דכשבוקעת לא אמרינן שתתפשט הטומאה בכל העליה או בכל הבית לאחר שבוקעת לתוכו, דשאני הכא, דכותל בית בתר בית שדינן ליה, ולא חשיבא רצוצה לגבי בית כדאמר לעיל כותל המשמש את הבית ידון מחצה למחצה ואע"פ שהיא רצוצה בכותל לגבי בית ולא חשיבא רצוצה כדפרישית התם, ודוקא נפתח להכי שדינן טומאה שבחציו השני בתר פיתחא אבל לא נפתח לא, דלא שייך בטומאה רצוצה סוף טומאה לצאת דרך הבית, דדוקא בטומאה במגדל שאינה רצוצה שייך לומר כן, ואפילו פתח במגדל סגור ע"כ, ולפי מ"ש לעיל גבי טומאה בין הקורות דבזקנתו במגדל חזר לפרש דטומאה מתפשטת, ליתנהו לדברים הללו, אבל לפי שהם עולים לפירוש הרב העתקתים עכ"ל:

ובמשנה הקודמת שם תנן טומאה תחת העמוד [אם יש עמוד בתוך הכוך או בתוך המערה טומאה תחתיו והיא רוצצת שאין בה טפח על טפח ברום טפח. הרב] טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת (וכל שכנגד הטומאה למעלה ולמטה טמא כדין כל טומאה מכוסה, ומן הצדדים טהור, והוא הדין לעמוד שבבית. הרב] , כלים שתחת הפרח טהורין [פרח דבר בולט ורחב שיוצא בראש העמוד או באמצעו, כלים שתחת הפרח טהורים הכא איירי בעמוד העומד ברה"ר או בגינה וטומאה תחתיו והפרח בולט מן העמוד טפח לחוץ ומאהיל על הכלים שתחתיו, טהורים, דטומאה בוקעת ועולה וכל שבצדדים טהור הרב], ר' יוחנן בן נורי מטמא [דפרח כעמוד וכשהטומאה בוקעת חוזרת על הכלים שהפרח מאהיל עליהם, ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי. הרב:

בתוס' יו"ט שם ד"ה כלים שתחת הפרח כתב וז"ל, כתב הרב הכא איירי בעמוד העומד ברה"ר וכ"כ הר"ש, ותימה דהא לעיל בעמוד העומד בתוך הכוך:

ומערה אמרינן דבוקעת ועולה כו' ופשוט דכוך מקורה וכן מערה נמי, וכ"פ הרב דמערה מקורה במ"ה פ"ה דב"ק, ועוד שהרי הרב כתב בהדיא לעיל דה"ה לעמוד שבבית והרמב"ם העתיק משנתנו ברפכ"ה מהט"מ וכתב עמוד העומד בתוך הבית וכו' ועיין ר"פ דלקמן עכ"ל. וכן הוא בתוספתא הובא בר"ש ז"ל עמוד שהוא גבוה בתוך הבית כו', ועי' בתו"ח ותוספות אנשי שם, ומשמע לכאורה מזה דטומאה רצוצה בתוך הבית אינו מטמא כל הבית ורק דבוקעת ועולה כנגדה, אך די"ל דאיירי שהעמוד עולה עד תקרת הבית וליכא טפח בין העמוד להתקרה ואין כאן אהל המאהיל, וכמ"ש במשנה אחרונה דסתם עמוד איירי דעשוי לחיזוק התקרה ומגיע עד לתקרה ע"ש:

והר"ש ז"ל בפ"ד מ"א הביא התוספתא מגדל שהוא עומד כו' היה עומד בתוך הבית כו' טומאה תחת רגלו או על גב רגלו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת למה הוא דומה לעמוד שהוא עומד בתוך הבית וטומאה תחתיו והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכתב הר"ש ז"ל כלומר כנגד הטומאה דוקא טמא ושאר כל הבית שבצדדין של רגל טהור ובדליכא טפח בינו לבין הקורות ע"כ, פירוש דס"ל להר"ש ז"ל דאם היה טפח בין המגדל לקורות היה כל הבית טמא דהטומאה רצוצה היתה מתפשטת בכל הבית, ורק כיון דליכא אהל טפח הטומאה רצוצה בוקעת רק כנגדה. וקשה לי מ"ש הר"ש ז"ל (פ"ו מ"ג) פירוש בתוס' כותל שנסדק כמין שתי ומפולש לכאן ולכאן רחב למעלה וצר למטה וטומאה בין ברחב בין בצר הבית טמא, משום דמה שמשתמשים ברחב נופל בצר שלמטה מש"ה שדינן ליה בתר הרחב ע"ש, וקשה למ"ל הך טעמא תפ"ל בלא"ה דטומאה בצר הו"ל רצוצה ובוקעת לרחב ומתפשטת לבית וכמו שפירש המפרש בתוס', ודוחק לומר דכתב כן הר"ש משום ר' יוסי דאיירי בסיפא ור"י לא ס"ל טומאה רצוצה בוקעת כדאיתא בחולין קכ"ו:

והרלב"ח ז"ל בסי' קמ"ב האריך בענין זה. ויען כי אין הספר מצוי כ"כ הנני להעתיק את דבריו ז"ל הנחמדים. הנה הרמב"ם ז"ל כתב ברפכ"ה וז"ל עמוד העומד בתוך הבית וטומאה רצוצה תחתיו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואינו מטמא אלא כנגד הטומאה בלבד, ואם היה פרח יוצא מעמוד זה וכלים תחת הפרח הכלים טהורים שאינו מטמא אלא כנגד הטומאה. ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביו והבית כולו טמא שהרי האהיל על הקבר עכ"ל:

וכתב הרלב"ח ז"ל וז"ל, ועוד ראיתי להאריך בזה ולזכור ספק שיש לי בהבנת דברי הרמב"ם ז"ל והוא זה:

שהרב ז"ל כתב והבית כולו טמא שהרי האהיל על הקבר, ונראה שמדבר בשיש טפח בין גג הבית לסוף העמוד שאם לא כן לא יקרא אהל, ואפילו באופן כזה אם הטומאה רצוצה אין כל הבית טמא לדעתו ז"ל כיון שלא הזכיר טומאת כל הבית אלא כשיש במקום הטומאה טפח על טפח. והנה בפי"ח בדין מגדל הבא במדה, והוא במשנה פ"ד, כתב בהיפך וז"ל אבל אם אין במוכני חלל טפח הרי הטומאה רצוצה בתוך הבית והבית טמא ע"כ. נראה שכשיש מקום טומאה רצוצה בתוך הבית, והבית מאהיל על סוף בקיעתה למעלה שכל הבית טמא. ובזה אפשר לומר בדברי הרב ב' דרכים, הא' הוא שלדעתו ז"ל הדין הוא כאשר נראה בדין מוכני, ולשם בפרק כ"ה מדבר כשלא יש טפח בין סוף העמוד לגג הבית ולכן אין הבית כולו טמא כי אין כאן אהל, ועכ"ז כשיש במקום הטומאה טפח על טפח כתב שם שהבית טמא שהרי האהיל על הקבר, הוא מצד שהאהיל על הצדדים שהם טמאים מדין קבר וכנגדם יש טפח, או שנאמר שלדעתו ז"ל אין הבית טמא כשיש בקרקעו טומאה רצוצה ועליה עמוד ויש טפח מסוף העמוד לגג דאין הטומאה מתפשטת בכל הבית בסוף בקיעתה וכפשטא דה א דעמוד. ומה שכתב במוכני שהבית כולו טמא, הטעם הוא דמקום הטומאה רציצה הוא נראה בתוך הבית עצמו וכיון שנראה וניכר שם כל הבית טמא, הנה ב' דרכים שבכל אחד מהן נוכל ליישב דברי הר"ם ז"ל, וראוי לברור הדרך הא' כי הוא דרך החומרא ונאמר שכל הבית הוא טמא, גם כי כן כתב הר"ש בפירושו למ"א שבפרק הנזכר, ולדעתו ז"ל כשיש טומאה רצוצה בקרקע הבית ועליה עמוד ויש חלל טפח בין גג הבית לסוף העמוד ששם נשלמה בקיעת הטומאה למעלה ומתפשטת בכל הבית, הבית טמא. האמת שהיה נוטה לבי לדרך האחרת שנראית יותר אמיתית בדברי הרב. וראיה לזה מהדין שכתב בפכ"ד והוא בפ"ו מאהלות מ"ה, טומאה שהיתה בין קורות הבית וכו' ורואין את הטומאה כאלו היא רצוצה בארץ ומטמאה כנגדה בלבד, ואם יש במקומה טפח על טפח הכל טמא ע"כ. הרי כשיש במקום הטומאה טפח על טפח שהוא כמו קבר והאהיל על הבית שכל הבית טמא וכשהטומאה רצוצה אע"פ שנשלמה בקיעתה למטה יש חלל טפח בבית ויותר הרבה, אין הטומאה מתפשטת אלא כנגדה ואין כל הבית טמא, וא"כ ה"ה כשבוקעת למעלה. גם מה שכתבתי דיש חילוק בין כשמקום הטומאה רצוצה נראה בבית לכשאינו נראה, גם זה מבואר בכאן שהרי כתב ז"ל בסוף הלשון הנזכר וכן אם היתה נראית בתוך הבית ב"כ וב"כ הבית טמא ע"כ. הרי כשהטומאה רצוצה נראה בתוך הבית כל הבית טמא, ועם היות שבכאן צריך שתהיה הטומאה נראית ר"ל שתהיה המחיצה שעל הטומאה ספיריי כמו הזכוכית כאשר פירש הרב בפירוש המשנה, ובמוכני אינו כן אין קושיא כלל שבכאן שהטומאה רצוצה אינה בתוך הבית אלא בגג למעלה צריך שתהיה נראית לטמא כל הבית. אמנם במוכני שמקום הטומאה רצוצה היא בתוך הבית אע"פ שהטומאה לא תראה כל הבית טמא כיון שמקום הטומאה רצוצה נראה. מכח זה הדין היה מסכים לבי לנטות לדרך השנית שכתבתי בישוב דברי הרב אבל אין לומר כן, שהרי יש לנו לומר שהטומאה רצוצה שאחרי שנשלם בקיעתה למעלה שיש עליה אהל, שלמעלה מן האהל טהור ואינה בוקעת עוד, ומינה דכיון שאינה בוקעת עוד שמתפשטת בכל האהל וכל האהל טמא בתוכו, וביאור שהטומאה רצוצה שיש עליה אהל שלמעלה מן האהל טהור, הוא דבר קל מלבד שהשכל גוזר כן שאם אפילו כשהטומאה מגולה בתוך האהל האהל מפסיק ואינה עולה למעלה מן האהל כ"ש כשהיא רצוצה ונשלמה בקיעתה בתוך האהל שראוי שהאהל תפסיק בקיעתה ויהיה טהור למעלה מן האהל. גם כי דין פשוט הוא בכמה מקומות שהרי הר הבית היה בנוי כיפין ע"ג כיפין מפני שאם היה איזה טומאה רצוצה למטה שתפסיק האהל. גם במסכת פרה פ"ג תנן חצרות היו בירושלים בנויות ע"ג סלע ותחתיהן חלול מפני קבר התהום, ומייתי לה בסוכה ר"פ הישן ופירשה שם רש"י ז"ל מפני ס"ט רצוצה, וז"ל מפני קבר התהום כל קבר התהום וטומאת התהום שבתלמוד לשון ספק הוא כתהום שאינו גלוי, מפני קבר התהום שכל העיר היו מספקין שמא יש שם קבר ואין לו למת חלל טפח וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה לרקיע לכך היו בונין אותם ע"ג כיפין שאפילו יש שם קבר מתחת הרי החלל מפסיק ע"כ. הרי מבואר שטומאה רצוצה שנשלמה בקיעתה תחת האהל, שע"ג האהל טהור, ומינה משתמע כאשר כתבתי שכל האהל למטה טמא שמתפשטת הטומאה בכולו במקום שנשלמה סוף בקיעתה, וא"כ בהכרח לומר בישוב דברי הרב הדרך הא' שכתבתי, ומשמע הלשון כן הוא ג"כ דעל הסתם עמוד העומד בתוך הבית הו"ל להעמיד התקרה בודאי, וא"כ הוא מגיע לגג, ומש"ה דוקא כשיש במקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח כל הבית טמא מפני שהאהיל: על הצדדים שהם טמאים כיון שהכל כקבר, אבל אם היה העמוד נמוך מגג הבית טפח שהרי הבית מאהיל על העמוד כל הבית טמא אע"פ שהטומאה רצוצה. ומ"ש הרב בפכ"ד בדין טומאה שהיתה בין קורות הבית וכו' ורואין את הטומאה כאלו היא רצוצה בארץ ומטמאה כנגדה בלבד ואינה מטמאה כל הבית, נראה דיש חילוק בין כשהטומאה בוקעת למטה לכשבוקעת למעלה, דכשבוקעת למעלה כיון שהאהל שעליה מעכב בקיעתה ועל האהל טהור, א"כ יש לנו לומר דתחת האהל כולו טמא דמתפשטת שם הטומאה, אמנם כשבוקעת למטה דאין קרקע הבית מעכבה לשלא תרד למטה, אדרבה כשהבית טמא כל הכלים שתחת הקרקע טמאים כמבואר במשנה פט"ו ובהלכות פ"כ כשהטומאה בוקעת למטה בוקעת עד תוך הקרקע כנגדה [ואינה] מתפשטת בכל הבית להיות טמא כולו. ועם היות שאין זה מספיק כ"כ, בחרתי לומר זה, מלומר שאע"פ שע"ג אהל טהור כשהטומאה רצוצה ונשלמה בקיעתה בתוך האהל עם כל זה אינה מתפשטת בתוך האהל אחרי שנשלמה בקיעתה שהשכל אינו מודה בזה. וגם כי כאשר כתבתי הר"ש ז"ל כתב בפירוש שכשנשלמה בקיעת הטומאה רצוצה תחת האהל שכל האהל טמא ואין לשום מחלוקת בינו לבין הרמב"ם ז"ל אם לא להכרח חזק, ומהדין שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"כ ביב שהוא קמור תחת הבית וכו' אין בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט טומאה בתוכו הבית טמא כאלו הוא בתוך הבית, והוא במשנה פ"ג. אין בי כח להכריע מה היא דעת הרמב"ם, שכפי הנראה הטעם דהבית טמא הוא דטומאה בוקעת ועולה ומטמאה כל הבית כיון דאין בו פו"ט, אבל כיון דלא הזכיר הרב זה הטעם אלא דהו"ל כאלו הטומאה בתוך הבית א"כ כשהטומאה רצוצה תחת העמוד ובוקעת עד למעלה מן העמוד לא נאמר דהו"ל כאלו הטומאה בתוך הבית, וא"כ לא יהיה כל הבית טמא. או אפשר לומר דהטעם שאמר הרב דהו"ל כאלו הטומאה בתוך הבית, כוונתו לזה בעצמו דבוקעת ועולה והרי היא כאלו היתה בתוך הבית, ולכן לא יכולתי להכריע מכאן סברת הרב ז"ל זולתי מהצד שכתבתי למעלה או מהצד שיבא לפנים בה"י עכ"ל. אח"כ כתב הרב הרלב"ח ז"ל פירוש במשנה דאהלות (פי"ז מ"ה) שדה שאבד קבר בתוכה, ובנה בה בית ועליה ע"ג, אם היתה פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית, עליה טהורה, ואם לאו עליה טמאה ע"כ. ואחר שהאריך הרב ז"ל בזה כתב וז"ל ולמדנו א"כ ב' דינים לדעת הרב, הא' הוא מה שנפל לי בו הספק למעלה כשהטומאה רצוצה ונשלמה בקיעתה תחת אהל אם טמא כל האהל לדעת הרב או לא, ומכאן הוא מבואר שכל האהל טמא, שהרי כשאין פתח העליה מכוון כנגד פתחו של בית הטומאה בוקעת דרך הכותל ונכנסת לעליה וכולה טמאה. ואי"ל שבכאן אנו חוששין לטומאת קבר שיש בו טפח על טפח ואין הטומאה רצוצה ולשם מדבר כשטומאה רצוצה דוקא, אי"ל כן ואין טעם לחלק כלל, דהקבר בעצמו חזר דינו כדין טומאה רצוצה כי הטומאה שבתוכו אינה בוקעת ועולה כיון שיש בו חלל טפח על טפח אבל טומאת הקבר בעצמה בוקעת ועולה והרי היא כטומאה רצוצה, ואם אין במקום הטומאה חלל טפח וכו' היא בעצמה בוקעת ועולה, ובכל איזה אופן שתהיה בו הטומאה דין אותו הקבר כדין טומאה רצוצה. ובזה נתיישב אצלי ספק אחד שהיה לי בדברי רש"י ז"ל שכתבתי למעלה שכתב בדין קבר התהום (סוכה דכ"א) וז"ל שכל העיר היו מספקים שמא יש שם קבר ואין לו למת חלל טפח וכו' וקשה לי למה פירש הרב ז"ל שהחשש הוא משום טומאה רצוצה ולא ניחוש שמא אין הטומאה רצוצה בקבר והיתה החששא יותר קשה שאם היא קבר כל הבנין שעל הקבר דינו כקבר אפילו שיהיה כיפין ע"ג כיפין יש לחוש לטומאה, אבל נראה שבמה שכתבתי נתיישב זה כיון דהקבר הזה הוא ספק והוא טמון בתוך הקרקע הרי דינו כדין טומאה רצוצה ולכן לא חשש הרב כ"א לטומאה רצוצה, שאפילו שלא תהיה בתוכה הטומאה רצוצה, הקבר בעצמו שהוא המטמא דינו כדין טומאה רצוצה כו', עכ"ל הרלב"ח ז"ל:

ומרכבת המשנה ח"ג פכ"ה השיג על כל דברי הרלב"ח ז"ל וחשבם לדברי שגיאה, וכל דבריו אינם כדאי לדחות דברי רבינו הרלב"ח ז"ל המתוקים מדבש ונופת צופים. הנה מה שהקשה הרלב"ח ז"ל בפי"ח בדין מגדל הבא במדה דאם אין במוכני חלל טפח הרי הטומאה רצוצה בתוך הבית והבית טמא, הרי דאם הבית מאהיל על טומאה רצוצה דכל הבית טמא, כתב המרה"מ דכיון דהטומאה בתוך חלל הבית עצמו הא למה זה דומה לכזית מן המת הטוח בטיט ומונח תוך הבית, שהבית טמא שאין הבלועין נצולין אלא בבטן נפש החיה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"כ ה"א, משא"כ בעמוד שבפרק כ"ה שהטומאה רצוצה בקרקע הבית ואינה בתוך חלל הבית עכ"ל. הנה גוף החילוק דאם הטומאה הרצוצה בתוך הבית הבית טמא הרי כתבו הרלב"ח ז"ל, ומה שהוסיף המרה"מ דהוה כמו כזית מן המת הטוח בטיט דהבית טמא שאין הבלועין נצולין אלא בבטן נפש החיה, אין לו הבנה כלל דמה בכך דאינו ניצול מ"מ הרי לא הוה רק טומאה רצוצה ואינה מתפשטת רק בוקעת ועולה. ואי דכוונתו דכיון דהוה רק ככזית מת הטוח בטיט אין לו דין טומאה רצוצה דהטיח בטל לגבי הכזית, זה בודאי אינו שהרי בהדיא איתא בכריתות (דכ"א ע"ב) דכזית ממת דחיפהו בבצק מטמא טומאה חמורה דטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת משום דהו"ל טומאה רצוצה כמ"ש שם רש"י ז"ל. וכן בחולין (דקכ"ה ע"א) דקולית מן המת ובו כזית מוח הו"ל טומאה רצוצה עי"ש:

ולפע"ד היה נראה לומר דמש"ה בטומאה רצוצה במוכני כל הבית טמא לפמ"ש בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל סופ"ד כתב וז"ל והנה זה המוכני חוץ מאחורי המגדל בתוך הבית ג' אצבעות אשר תביא הטומאה וזה תחת קורות הבית הנה הבית טהור שזאת הטומאה אמנם תצא בטפח וזה ג' אצבעות לבד, והתנה בזה ג' תנאים, אחד מהם שיהיה בגובה חלל המוכני טפח, לפי שאנחנו לא נצטרך פותח טפח ליציאת הטומאה אא"כ היה בתוך חלל טפח, אמנם אם היה בפחות מחלל טפח הנה אינה במקום תצטרך ליציאה ממנו אבל הרי זו יוצאה ומונחת כו' עכ"ל. הביאו הרא"ש ז"ל בפט"ו מ"ד שהקשה אמאי בטומאה בחצץ כלים שבבית טמאים דמאין תבוא להם הטומאה הא הכלים שבחצץ טהורים, ותירץ דאפשר שיהיה בנקב שבחצץ ג' אצבעות ודרך אותו נקב יוצאה הטומאה כיון שאין במקומה טפח לא בעינן טפח ליציאת הטומאה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הנ"ל עש"ה, ויש שם טעות הדפוס בדברי הרא"ש ז"ל ע"ש. וא"כ י"ל הכא במוכני שאני דהבית כולו טמא כיון שיש פתח ג' אצבעות עכ"פ ודרך אותו הנקב הטומאה יוצאה להבית, משא"כ בעמוד העומד בתוך הבית דליכא שום פתח ונקב כלל בזה הטומאה מתפשטת רק למעלה, ומש"ה בפרק ו' בטומאה בין הקורות דאם נראית בתוך הבית הבית טמא היינו דכיון דיש פתח כ"ש, הטומאה יוצאה דרך אותו פתח כיון שאין במקומה טפח לא בעינן פתוח טפח. ובזה מתורץ בפ"ד ד סומ"א בטומאה תחת המגדל הבית טמא והקשה בא"ר ובמש"א הרי הו"ל טומאה רצוצה ואינה מתפשטת לתוך הבית ולפ"ז א"ש כיון דפתוח לתוך הבית אע"ג דהוא פחות מטפח הבית טמא. אך נראה דהרלב"ח ז"ל נייד מזה משום דהרמב"ם ז"ל כתב שם בפ"ו דהפירוש אם היתה הטומאה נראית בתוך הבית היינו שהמחיצה היא ספיריי ולא פירוש דנראית בתוך הבית שיש פתח קטן. וע"ש בא"ר ובמש"א ודוק:

והנה מה שחילק הרלב"ח ז"ל דהיכי דהטומאה הרצוצה בתוך הבית הבית טמא נראה לפע"ד דמוכח הוא ע"כ:

מחולין דקכ"ו דקאמר גבי מגדל טומאה בתוכו הבית טמא, אי משום דסוף טומאה לצאת או משום דטומאה טמונה בוקעת כו', הרי דטומאה רצוצה כל הבית טמא וכן קאמר שם גבי כלב שאכל בשר המת, ומת הכלב ומוטל על האסקופה, דקאמר ר' יוסי רואין מכנגד השקיף ולפנים הבית טמא, ומוכח שם מזה דר"י ס"ל דטומאה, טמונה בוקעת ועולה, והרי ר"י קאמר דהבית טמא, ולאו דוקא כנגד הטומאה, וע"כ דטומאה הרצוצה בתוך הבית כל הבית טמא, וקשה דלא הביא הרלב"ח ז"ל ראיה זו, ואפשר דלא גריס ליה וכמ"ש התוס' יו"ט בפ"ד מ"ג עי"ש:

והא שכתב הרלב"ח ז"ל דע"כ יש לנו לומר דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך אהל מתפשטת בכל האהל דכיון דאינה בוקעת למעלה מן האהל ונשלמה בקיעתה שם אצל הגג ממילא דמתפשטת תחת האהל בכל הבית והא דטומאה רצוצה אינה בוקעת דרך אהל טפח שעליו חוץ מה שהשכל גוזר כן דהרי לא גרע מטומאה מגולה בתוך האהל דהאהל מפסיק, ג"כ יש ראיה מהא דהר הבית דהיה בנוי כיפין ע"ג כיפין מפני שאם היה איזה טומאה רצוצה למטה שתפסיק האהל, וכן במסכת פרה פ"ג תנן חצירות היו בירושלים בנויות ע"ג סלע ותחתיהן חלול מפני קבר התהום ופירש"י ז"ל מפני ספק טומאה רצוצה הרי דטומאה רצוצה מפסיק, וע"ז השיג המרכבת המשנה וכתב דהיסוד טפל דודאי טומאה רצוצה בוקעת דרך גג האהל עד לרקיע ואין ראיה מטומאה גלויה דמתפשטת מתחלתה לצדדים, משא"כ בטומאה רצוצה במקומה גמירי לן דאינה מתפשטת ורוצצת עד לרקיע, והא דהר הבית היה כיפין ע"ג כיפין וכן חצירות שבירושלים, הדבר פשוט שטומאה רצוצה בתוך הקרקע לא מקרי רצוצה שכל קרקע הבית כמותו כמ"ש הרמב"ם בפ"כ ה"ו, ושפיר כל שעושין כיפין חשיב הכיפה כקבר, ומש"ה עשו כיפה ע"ג כיפה שנמצא כיפה העליונה מאהלת ע"ג הקבר וע"ג טהור, וה"ה בפרה היו החצירות בנויות בכיפה ע"ג סלע ותחתיה סלע אחר. א"נ דתחת הסלע היה חלול הפתוח לחוץ דהו"ל קבר פתוח עי"ש: והנה מ"ש דהדבר פשוט דהטומאה רצוצה בתוך הקרקע לא מקרי רצוצה כיון שקרקע הבית כמוהו, לא ידעתי כלל מנ"ל זה לדבר פשוט, אחרי שרבינו הרלב"ח ז"ל הסתפק בזה, וכתב דמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"כ, ביב שהוא קמור תחת הבית אין בו פו"ט ואין ביציאתו, פו"ט טומאה בתוכו הבית טמא כאלו הוא בתוך הבית, אין בי כח להכריע מה היא דעת הרמב"ם ז"ל שכפי הנראה הטעם דהבית טמא הוא דהטומאה בוקעת ועולה ומטמאה כל הבית כיון דאין בו פו"ט, אבל כיון דלא הזכיר הרב זה הטעם אלא דהו"ל כאלו הטומאה בתוך הבית א"כ כשהטומאה רצוצה תחת עמוד כו', וכמו שהעתקתי לעיל, הרי דלא הכריע הרלב"ח ז"ל אי הוא מטעם דטומאה רצוצה מתפשטת אם בוקעת לתוך האהל, או דטומאה רצוצה בתוך קרקע הבית הוה כאלו הוא בתוך הבית ולא הוה טומאה רצוצה, ואיך הכריע המרכבת המשנה בלא ראיה וחשבו לדבר פשוט, ומה שדחה הראיה מהא דכיפין ע"ג כיפין לאו כלום הוא שהרי בהדיא איתא בפ"ג דפרה מ"ו וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה כיפין ע"ג כיפין, וכיפין כנגד האוטם, ופירשו הרמב"ם ומהר"ם ז"ל הובא בתוס' יו"ט שם, דאוטם היינו הרגלים דרגלי כיפה העליונה אינם מכוונים נגד רגלי כיפה התחתונה, דאם היו רגלי העליונה נגד התחתונה נמצא דאם היה טומאה רצוצה בקרקע נגד רגלי הכיפה היתה בוקעת מרגל זו לזו והיה מטמא להכהן העובר ע"ג כיפה העליונה נגד הרגל, משא"כ עכשיו דנגד רגלי התחתונה חלל שעליהם הכיפה העליונה, טהור הכהן העובר למעלה משום דאינה בוקעת דרך גג כיפה העליונה עש"ה, הרי בהדיא דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך אהל אינה בוקעת למעלה מהגג:

ולפע"ד ג"כ ראיה דטומאה רצוצה אינה בוקעת דרך גג האהל מפי"ד מ"ו גבי שני זיזין יש בהן פותח טפח ואין ביניהן פותח טפח טומאה תחתיהן ביניהן ותחתיהן טמא (דאין התחתון חוצץ כיון דאין תחתיו פו"ט ולא ע"ג פו"ט והעליון מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו ותחת התחתון וחוצץ למה שע"ג כיון דהעליון גבוה מן הארץ טפח, הרב] ולגירסת הרמב"ם ז"ל הובא בתוס' יו"ט שם איירי שיש תחת התחתון פו"ט ורק בין השני זזין אין פו"ט, ומש"ה טומאה ביניהן תחתיהן טהור כיון דיש תחתיו טפח חוצץ עי"ש הרי דאהל ע"ג טומאה רצוצה או תחת טומאה רצוצה, לגירסת הרמב"ם ז"ל, חוצץ שלא תבקע להלאה. ובהא שכתב הר"ב דזיז העליון מביא הטומאה וחוצץ כיון דגבוה מן הארץ טפח כתב הרא"ש ז"ל מידי דהוה אקפולין זו ע"ג זו דאם העליונה גבוה מן הארץ טפח מביא הטומאה כדריש פט"ז קשה לי טובא שהרי זה דוקא בקפולין דמקבלות טומאה ואינן חוצצים וכמ"ש שם הרב במ"א ומ"ב אבל הכא הזיז התחתון הרי אינו מקבל טומאה. וראיתי שהקדימני בזה החדושי הרש"ש ובתפ"י שם, וכן משמע בתוספתא פ"ז הובא בר"ש ז"ל (פ"ו מ"ג) בטומאה בכותל העומד למעלה כנגד הטומאה טהור שאין הטומאה מעברת את הקורות עי"ש משמע דהקורות הם אהל וחוצצים בפני הטומאה רצוצה, ובפ"ט מ"ג בד"א בזמן שהיא כלי מחולחלת כו' כזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא, ובתוס' יו"ט שם הקשה בשם הראב"ד ז"ל דאמאי אינה בוקעת למעלה כלמטה שהרי היא טומאה רצוצה, וכתב בשם הכ"מ דהוה דומיא דאדם דצד העליון מאהיל כיון דהוה בחללו טפח, ובשם מהר"ם ז"ל כתב דכיון שנפחתה ונתבטלה מתורת כלי הו"ל שני דפנותיו התחתון והעליון כשני נסרים זה ע"ג זה, ואין מן הארץ עד התחתון טפח ויש בין זה לזה טפח, דאינה בוקעת למעלה מן העליון כיון דהוא גבוה מן הארץ טפח, וטובא אשכחן כה"ג לקמן פי"ד ופט"ו עכ"ל, הרי בהדיא דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך אהל אינה בוקעת למעלה מן הגג, וכן הוא בתוספתא (פי"ג ה"ה) גבי גמל שהיה רובץ כמ"ש המפרש, ע"ש וברמב"ם ז"ל (פי"ט ה"ו) וכנ"ל, וכן ראיה מעירובין דל"א דלר"י מערבין לכהן בבה"ק מפני שיכול לחוץ ולילך בשידה תיבה ומגדל, והרי לשיטת רש"י ז"ל בנזיר נ"ג ובהרבה מקומות דקבר סתום מטמא רק באם אין ע"ג טפח והו"ל טומאה רצוצה אבל אם יש ע"ג טפח חוצץ ואינו מטמא, וא"כ הא דלר"י הא דצריך לחצוץ בשידה תיבה ומגדל ע"כ רק מפני טומאה רצוצה ואי אהל זרוק שמיה אהל חוצץ, הרי דטומאה רצוצה אינה בוקעת דרך אהל שעליה ועיין ברבינו יהונתן שם: אמנם מה שהניח רבינו הרלב"ח ז"ל ליסוד דטומאה רצוצה כיון דאינה בוקעת דרך הגג, ע"כ שמתפשטת תחת הגג כיון דשם נשלמה בקיעתה, קשה לכאורה מפ"ח מ"ד אלו חוצצין ולא מביאין, מסכת פרוסה וחבילי המטה והמשפלות והסריגות שבחלונות, וכתב הרב ז"ל מסכת פרוסה חוטי השתי כמו שהן פרושין בכלי האורג קודם שיארג הבגד, אם היו פרושים ע"פ ארובה שבין בית לעליה וטומאה תחתיה מצלת על הכלים שלמעלה, אבל אם מאהלת על המת ועל הכלים אין מביאה את הטומאה דלא חשיבא אהל עד שתארג עכ"ל, הרי אע"ג דנשלמה בקיעתה תחת המסכת או החבילי המטה מ"מ אינה מתפשטת להלאה תחת המסכת ואינה מביאה את הטומאה, וכן להיפך ג"כ דאע"ג דבוקעת דרך הגג מ"מ מתפשטת, כמ"ש במשנה הקודמת אלו מביאין ולא חוצצין השידה והתיבה והמגדל כו' וכל דבר המקבל טומאה. דאע"ג דאינו חוצץ והטומאה: בוקעת דרך דבר המקבל טומאה מ"מ מתפשטת תחת אותו אהל, וכן אדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר וכל מה שע"ג הכלי וכל מה שתחת הכלי טמא כמ"ש ברפ"ו, וברפ"ט בכוורת שהיא מונחת על הפתח בין שהיא גבוהה טפח מן הארץ בין שאינה גבוהה טפח, כל מה שתחתיה טמא, וגם מה שבתוכה כנגד הטומאה טמא, הרי אע"ג דמתפשטת תחתיה מ"מ בוקעת ג"כ לתוכה לשיטת הרמב"ם ז"ל שם עש"ה ובתוס' יו"ט, והתוס' בעירובין דע"ט ע"א ד"ה הרי הוא כסתם עפר ובטל, כתבו דלר' יוסי דס"ל דטומאה רצוצה אינה בוקעת ועולה מ"מ מודה דטומאה רצוצה אינה מתפשטת לצדדים עי"ש, הרי ג"כ דאף ע"ג דאינה בוקעת מ"מ אינה מתפשטת, ונראה דכוונת הרלב"ח ז"ל דבודאי מצינו דאינה בוקעת ואינה מתפשטת ואינו תלוי זה בזה רק בטומאה רצוצה דקיי"ל בה דבוקעת ואינה מתפשטת ולא כשאר טומאות דמתפשטת ואינה בוקעת, ממילא כל שרואין אנו בטומאה רצוצה דאינה בוקעת הרי דאין לה דין טומאה רצוצה, שוב יש לנו לומר דמתפשטת כיון דאין לה עוד דין טומאה רצוצה, ולא דמי לכל הנך הנ"ל דשם תלוי במשפטי אהל אי מביא וחוצץ ועיין מש"ל כ"א ס"ט בזה:

ומה שכתב הרלב"ח ז"ל להוכיח ממשנה דאהלות (פי"ז מ"ה) שדה שאבד קבר בתוכה, ובנה בה בית ועליה ע"ג, אם היתה פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית עליה טהורה ואם לאו עליה טמאה, דע"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דטומאה הרצוצה ובוקעת לתוך האהל מתפשטת בכל האהל, דהא כשאין פתח העליה מכוון כנגד פתח של בית הטומאה בוקעת דרך הכותל ונכנסת לעליה וכלה טמאה, ואי"ל שאנו חוששין לקבר שיש בו טפח על טפח ואין הטומאה רצוצה בו, דהא הקבר בעצמו חזר דינו כדין טומאה רצוצה כי הטומאה שבתוכו אינה בוקעת ועולה כיון שיש בו חלל טפח על טפח אבל טומאת הקבר בעצמו בוקעת ועולה והרי היא כטומאה רצוצה, השיג ע"ז המרכבת המשנה דהכא דכיון דיש חלל טפח בקבר ואין הטומאה מתחלתו רצוץ שוב אף דבכותל הוה רצוצה מ"מ מתפשטת למעלה ואינו דומה להיכא דמתחלתו רצוץ עי"ש בארוכה, אין כדאי בסברא כרסית לדחות דברי הרלב"ח ז"ל, דבודאי דכותל העומד על הקבר חוצץ בפני המאהיל על הקבר וכמו שהוכיח הרלב"ח ז"ל לעיל מיניה, ואין דומה לעמוד שיש תחתיה חלול טפח וטומאה שם דאינו חוצץ והו"ל קבר סתום וכמו שרמז לזה המה"מ דשאני התם דהטומאה ממש תחת העמוד ונעשה העמוד קבר סתום אבל הכא אין הכותל רק על גבי הקבר ואין הכותל נעשה קבר סתום רק מאהיל ע"ג הקבר והמאהיל ע"ג הכותל טהור ורק מפני שהקבר הו"ל טומאה רצוצה ובוקעת ועולה אבל המת בעצמו אינו מטמא כיון דאינו רצוץ ומוכח מזה דע"כ טומאה רצוצה מתפשטת ממשקוף הבית לבית:

ומה שכתב הרלב"ח ז"ל לתרץ בזה מה שהקשה בדברי רש"י ז"ל סוכה (דכ"א ע"א) בהא דחצירות היו בנויות בירושלים ע"ג הסלע ותחתיהם חלל מפני קבר התהום שכתב וז"ל כל שם קבר התהום וטומאת התהום שבש"ס לשון ספק הוא כתהום שאינו גלוי מפני קבר התהום שכל העיר היו מסופקין שמא יש שם קבר ואין לו למת חלל טפח וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה לרקיע לכך היו בונין אותה ע"ג כיפין שאפילו יש שם קבר מתחת הרי החלל מפסיק עכ"ל, והקשה הרלב"ח ז"ל דלמה פירש רש"י ז"ל שהחשש הוא משום טומאה רצוצה, ולא נחוש שמא אין הטומאה רצוצה בקבר והיתה החששא יותר קשה, שאם הוא קבר כל הבנין שעל הקבר דינו כקבר, ואפילו שיהיה כיפין ע"ג כיפין יש לחוש לטומאה, ותירץ וז"ל אבל נראה שבמה שכתבתי נתישב זה דכיון דהקבר הזה הוא ספק והוא טמון בתוך הקרקע הרי דינו כדין טומאה רצוצה ולכן לא חשב הרב כ"א לטור"צ, שאפילו שלא תהיה בתוכו הטומאה רצוצה הקבר בעצמו שהוא המטמא דינו כדין טומאה רצוצה עכ"ל וכתב המרכבת המשנה דשגיאה הוא שהרי לקבר סגי בכיפה אחת המאהלת על הקבר דהמאהיל על הכיפה טהור, ובאמת שהוא תימה שהרי הרלב"ח ז"ל האריך שם מקודם לזה במשנה בשדה שאבד בה קבר דהבית טמא והעליה טהורה משום דהוה אהל ע"ג אהל ואיך תוכ"ד כתב דלא מהני כיפין ע"ג כיפין, ונראה ברור שנפל טעות הדפוס וצריך להעביר קולמוס על אלו תיבות ואפילו שיהיה כיפין ע"ג כיפין וצ"ל ועד שיהיה כיפין יש לחוש לטומאה, וכוונתו דלחשש טומאה רצוצה, אם לא היו עושין כיפין, היה טמא רק כנגד הקבר, אבל משום חשש קבר חלול היה כל הבנין היא הבית טמא, דמתפשטת הטומאה כדין בית המאהלת על הקבר, וא"כ היה לרש"י ז"ל לומר דמש"ה עשו כיפין דהוה חשש שמא אין הטומאה רצוצה ויהיה כל הבית טמא, והוי חששא טפי: אך הא קשיא לי דמאי קשה ליה לרבינו הרלב"ח ז"ל דאמאי כתב רש"י ז"ל שמא יש שם קבר ואין לו חלל טפח דוקא, ותמוה שהרי ידוע שיטת רש"י ז"ל דהא דקבר סתום מטמא הוא דוקא באין לו חלל טפח והו"ל טומאה רצוצה אבל קבר שיש חלל טפח אין מטמא המאהיל עליו וכדאמר בנזיר או בקבר זה קבר סתום דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה וכתב רש"י ז"ל קבר סתום שאין בו חלל טפח דין המת והגולל שמטמא, והתוס' שם חלקו על רש"י ז"ל וכתבו דאע"ג שיש בו חלל טפח מטמא ואדרבה חמיר טפי דמטמא נגד כל הקבר ודחקו שם דהא דקאמר דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה בכדי אייתה עי"ש, אבל אין כן שיטת רש"י ז"ל ודוקא קאמר דקאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה, וכ"כ רש"י ז"ל בחולין (דע"א ע"א) דטומאה רצוצה בקרקע שאין לה אהל טפח ומפורש טפי בדקכ"ה ע"א בהא דפריך אי דאיכא כזית מוח בפנים טומאה בוקעת ועולה כתב רש"י ז"ל דהרי אין לה חלל טפח וקיי"ל בברכות י"ט כל חלל שאין בו טפח אינו חוצץ בפני הטומאה ע"כ, וכ"כ רש"י ז"ל בעירובין דע"ח סוע"ב ע"ש, הא אם היה חלל טפח לא היתה בוקעת ולשיטת התוס' בלא"ה הי' בוקעת דהו"ל קבר סתום, ומש"ה כתבו בברכות שם גבי הא דמדלגין היינו ע"ג ארונות דקאמר דד"ת דאהל טפח חוצץ כתבו דאיירי שיש לו פתח פתוח מן הצד דאם היה סתום היה מטמא אבל שיטת רש"י ז"ל פשוט דכל שיש בו טפח חוצץ אע"ג דאין לו פתח מן הצד ובפסחים (ד"ט ע"ב) כתב רש"י ז"ל דהחור יש בו טפח וכתב הרש"ל ז"ל דפי החור אין בו טפח ע"ש, ואעפ"כ חוצץ כיון שיש בהחור פו"ט, והפנ"י בברכות די"ט ובסוכה האריך בזה, ועיין לקמן כ"י ס"א ובשו"ת חת"ס סי' ש"מ מ"ש בשיטת רש"י ז"ל, וא"כ שפיר כתב רש"י ז"ל לשיטתו דע"כ החשש הוא רק משום טומאה רצוצה אבל כל שיש בהקבר טפח חוצץ בפני הטומאה, ותמהני על הרב מרכבת המשנה שהאריך להשיג על הרלב"ח ז"ל ולא השיג עליו בזה:

ומה שהביא המרכבת המשנה בריש דבריו ראיה דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך אהל דאינה מתפשטת מסופ"ו דב' פרדסקין זה בצד זה או זה ע"ג זה נפתח אחד מהם הוא והבית טמא וחבירו טהור, ורואין את הפרדסקין כאילו הוא אוטם ידון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית וכתב שם הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות דרישא איירי שהטומאה בתוך הפרדסק ובסיפא דרואין את הפרדסקין כאלו הוא אוטם איירי דהטומאה תחת הפרדסק ובוקעת לתוך הפרדסק והבית טהור וכן הפרדסק אינו טמא רק כנגד הטומאה ע"ש, אין ראיה כלל דהנה ברפ"ט בהא דכוורת שהיא בתוך הפתח ופיה לחוץ, כזית מן המת נתון:

תחתיה או ע"ג מבחוץ, כל שהוא כנגד הזית תחתיה וגבה טמא, וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור, וכתבו הר"ש והרב דתוכה טהור היינו אפילו הכלים שכנגד הזית, אבל הרמב"ם ז"ל כתב דגם בתוכה רק שלא כנגד הזית טהור אבל כנגד הזית גם בתוכה טמא, והביא שם התוס' יו"ט דהקשה הכ"מ דמאחר שהטומאה בקעה ונכנסה להכוורת לטמא מה שכנגד הזית, למה לא תתפשט הטומאה בכל הכוורת, והל"ל דתוכה טמא וגבה טהור דכיון שנכנסה הטומאה בכוורת שהיא אהל חוצץ הכוורת בפניה שלא תבקע ותעלה, ותירץ מאחר שעצם הזית אינו בתוכה אינה מתפשטת בכל הכוורת וכן אינה מעכבת עלה מלבקוע ולעלות ע"כ, וה"ה הכא כיון דהטומאה אינה בתוכו הפרדסק בוקעת רק לכנגדו לתוך הפרדסק ואינו מעכב עליה לעלות למעלה, ומש"ה שוב אינה מתפשטת לתוך הבית דרק היכא דאהל מעכב לעלות אז שוב מתפשטת וכמ"ש הרלב"ח ז"ל, ועיין בתוס' יו"ט במשנה דפרדסקין הנ"ל ובמשנה אחרונה שם, וכעין זה בתוספתא סופי"א הובא בר"ש ז"ל (פ"י מ"ג) ארובה שבין בית לעליה ואין בה פו"ט כלים שבעליה טהורים כלים שכנגד הזית רבי מטמא וחכמים מטהרים, א"ר רואה ני את דבריהם מדברי, הרי לרבי אף ע"ג דהטומאה בוקעת לתוך העליה ומטמא כלים שכנגד הזית מ"מ אינה מתפשטת לתוך כל העליה לטמא כלים שבעליה, ואמנם בהא דאמר רבי רואה אני את דבריהם מדברי פירוש הר"ש מדטהרו שאר הכלים א"כ אין הטומאה עוברת שם וא"כ ה"ה כלים שכנגד הזית טהורים ולפ"ז אין ראיה דכיון דאין הטומאה בתוך העליה רק בבית י"ל דאע"ג דמטמא כלים שכנגד הזית מ"מ אינה מתפשטת בכל העליה:

ולפע"ד היה נראה להביא ראיה דטור"צ הבוקעת לתוך אהל אינה מתפשטת מפט"ו מ"ז דקתני בית שמלאו עפר או צרורות ובטלו, וכן כרי של תבואה או גל של צרורות אפילו כגלו של עכן ואפילו טומאה בצד הכלים טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, וקשה דהרי במשנה הקודמת דקתני בית שהוא מלא תבן ואין בינו לבין הקורות כו' טמאים כו' ואם יש בין תבן להקורות פו"ט טמאים. א"כ גם הכא אמאי לא קתני החילוק דאם יש בין עפר להקורות טפח טמאים דהטומאה רצוצה מתפשטת בכל האהל שעליה, וע"כ דאינה מתפשטת ולא דמי לתבן דשם דאם יש טפח אהל לא בטיל התבן והוה כשאר חפצים שבבית משא"כ בעפר או צרורות שביטלו דאע"ג דיש טפח ג"כ בטל והו"ל טומאה רצוצה, ובעירובין (דע"ט) דמוקי לה רב הונא להך משנה כר' יוסי וכתבו התוס' דר"י ס"ל טומאה רצוצה אינה בוקעת ורק דנפ"מ להכלים שבצדו א"ש דלר"י כיון דאינה בוקעת למעלה לתוך האהל שוב אינה מתפשטת, אך הרי פריך עלה דר"ה ומוקי לה רב אסי דלא כר"י ע"ש א"כ קשה כנ"ל, ונראה דלשון שמלאו עפר משמע שמלאו ולא הניח עליה אהל טפח, ולפמ"ש במשנה אחרונה שם בלא"ה אין ראיה עש"ה, ועיין בר"ש שם סוף מ"ו ודוק: ובמשנה אחרונה (פ"ד מ"א ופ"י מ"ה ופ"ט מ"ג) האריך להוכיח דטומאה רצוצה הבוקעת לתוך האהל מתפשטת בכל האהל ועי' בתפארת ישראל בק"ע ובפ"ד, ובמי נפתוח (פ"ח מ"ז), ועי' מה שכתבתי לעיל [כלל א' ס"ט]: ולפע"ד ראיה מפורשת דמתפשטת בכל האהל דבחולין (דקכ"ה) במשנה דקולית המת וקולית המוקדשין הנוגע בהם בין סתומים בין נקובים טמא, ופריך בגמרא נוגע אין אבל מאהיל לא וכו' ואי דאיכא כזית מוח מבפנים טומאה בוקעת ועולה ומשני ר' יוחנן מאי נוגע מאהיל, וקאמר ר' אבין אף אנן נמי תנינא הנוגע בכחצי זית ומאהיל על ח"ז או ח"ז מאהיל עליו טמא, אא"ב חד שמא הוא מש"ה מצטרף אלא אי אמרת תרי שמי נינהו מי מצטרף ופריך אלא מאי חד שמא הוא אימא סיפא אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור, ואי חד שמא הוא אמאי טהור, ופריך אלא קשיא רישא, ומשני ר' זירא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים עסקינן ואין ביניהן פו"ט דכולה נגיעה היא, וכתב רש"י ז"ל ד"ה דכולה נגיעה היא דאפילו הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה, כגון שהיו המגדלים גבוהים והטומאה למטה, והוה מאהיל סמוך לראשיהן קרי נגיעה דכיון דהלמ"מ היא דטומאה רצוצה בוקעת הוי, כמאן דמלי טומאה כל חלל שבין שני המגדלים ומהא לא תסייעיה לר' יוחנן עכ"ל. פירוש דדוקא בטומאה רצוצה בין ב' מגדלים והוא מאהיל למעלה קרי נוגע אבל במתניתין בקולית המת דקתני הנוגע בהן מאהיל בזה לא קרי נוגע, וקשה שהרי גם קולית המת המוח בתוכו הו"ל טומאה רצוצה דבוקעת ועולה וכמו דאמר שם בגמרא דכזית מוח בפנים הו"ל טומאה טמונה ובוקעת ועולה וכמ"ש התוס' בסוד"ה נוגע אין ע"ש, וברש"י ז"ל ד"ה מי איכא דקולית אין לה חלל טפח א"כ הו"ל טומאה רצוצה וא"כ המאהיל עליה הו"ל נוגע כמו בב' מגדלים, ע"כ דרק ב' מגדלים שאין ביניהם טפח והוא מאהיל מלמעלה ממש על מקום הרצוץ ואינו מניח להטומאה לצאת ממקום הרצוץ הו"ל נוגע, אבל בקולית המת המונח בבית אע"ג דהמוח רצוץ מ"מ כיון דבוקעת דרך הקולית שוב מתפשטת בכל הבית א"כ אם מאהיל על הקולית ואינו נוגע בו הו"ל כמאהיל על טומאה שאינה רצוצה דהא תיכף כאשר יוצאת מהקוליא מתפשטת בכל הבית, משא"כ בב' מגדלים שמאהיל ממש על המגדלים ואינו מניח כלל להטומאה שתתפשט בבית, הרי מוכח ע"כ דטומאה רצוצה מתפשטת בכל הבית, אבל אי נאמר דאינה מתפשטת, א"כ מה לי אם מאהיל על טומאה רצוצה שבין ב' מגדלים דקרי נוגע כיון דהלכה למ"מ דטומאה רצוצה בוקעת הוי כמאן דמלי טומאה בין ב' מגדלים, ה"ה הכא כיון דבוקעת מהקוליא עד לקורה והלכה למ"מ דאינה מתפשטת לצדדין א"כ כמאן דמליא טומאה דמי והו"ל נוגע וע"כ צ"ל דאם בוקעת לתוך האהל מתפשטת, וה"ה אם הקוליא מונחת תחת אויר ג"כ אם מאהיל לא הוי נוגע דכל דיוצאת הטומאה מהקוליא שוב אין לה דין טומאה רצוצה:

ועוד מפורש יותר בתוס' שם ד"ה א"ר זירא, שהקשו דאי איירי דוקא בטומאה רצוצה אמאי נקט בסיפא המשכה ע"י דבר אחר טהור, הו"ל למינקט אבל אם אינה רצוצה טהור, ותירצו דאתא לאשמועינן דאפילו בין ב' מגדלים דומיא דרישא לא הוי טומאה רצוצה בהמשכה ע"י דבר אחר, דתרתי בעינן בין ב' מגדלים וגם שהוא עצמו מאהיל על הטומאה או הטומאה עליו עכ"ל. הרי דרק לא קרי נוגע בטומאה רצוצה ע"י המשכה שאינו מאהיל על הטומאה, אבל עכ"פ הטומאה מתפשטת מבין ב' המגדלים ומטמא כל הבית ע"י המשכה, דאי אינה מתפשטת כלל א"כ מאי קאמר דאינו מצטרף עם עוד חצי זית והרי אפילו בכזית אינו מטמא:

ולפ"ז י"ל דפליגי בזה אמוראי אי טומאה רצוצה מתפשטת לתוך אהל דר' אבין מביא ראיה לר' יוחנן דנוגע היינו מאהיל מהא דתנן דנוגע ומאהיל מצטרפין ולא ס"ל הא דדחי ר' זירא דהכא בטומאה רצוצה עסקינן, משום דס"ל דטומאה רצוצה אינה מתפשטת באהל וא"כ אי"ל דאיירי רישא בטומאה רצוצה דא"כ תקשה אמאי נקט בסיפא המשכה ע"י דבר אחר טהור הו"ל למינקט דאינה רצוצה טהור ואי"ל דקמ"ל דרצוצה ע"י המשכה לא מצטרף דהא רצוצה אינה מתפשטת כלל ע"י המשכה ואפילו באיכא כזית אינה מטמאה, ועוד אפילו נאמר דהא דנוגע ומאהיל מצטרף איירי רק בטומאה רצוצה דבה נוגע קרי מאהיל, ג"כ לא קשה דהא גם קולית המת הו"ל טומאה רצוצה ואינה מתפשטת:

כלל לצדדים והוי כמו טומאה רצוצה בין ב' מגדלים ושפיר הביא ראיה ממתניתין דנוגע היינו מאהיל, וס"ל לר' אבין כסברת מהר"ם מרוטנבורג ז"ל [קודם שחזר בו] דטומאה רצוצה אינה מתפשטת, ור' זירא ס"ל דמתפשטת בתוך האהל וכשיטת הר"ש ז"ל וא"ש:

וברש"י ז"ל בחולין שם בד"ה ותהוי כטומאה טמונה כתב דקיי"ל בוקעת ועולה עד לרקיע אא"כ תמצא חציצה למעלה מטפח עכ"ל, משמע אף שהיא טומאה רצוצה כל שפוגעת באהל טפח נפסקה הטומאה ואינה בוקעת להלאה:

תוכן העניינים

פתח האוהל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה