פתח האוהל· רבי משולם קויפמן
כלל ג - סימן א
בענין אהל טפח על טפח על רום טפח:
סימן א:
בענין שפועי אהלים כאהלים דמי:
באהלות (פ"ז מ"ב):
כל שיפועי אהלין כאהלין [שאם היתה הטומאה תחת השפוע אע"ג שאינה תחת הגג של אהל טמא כאלו היתה מונחת תחת הגג. הרב], אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע [מלמעלה לצד הגג, דלא חיישינן באהל אלא שיהיה בתוכו אויר כשיעור טפח על טפח ברום טפח מרובע. הרב], טומאה באהל [רוחב הגג שאינו משופע קרוי אהל. הרב] כלים שתחת השיפוע טמאים, טומאה תחת השיפוע כלים שבאהל טמאים, טומאה מתוכו, הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה, ומאחוריו טמא טומאת ערב, טומאה מאחוריו, הנוגע בו מאחוריו טמא טומאת שבעה, מתוכו טמא טומאת ערב, כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו, הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו, טמא טומאת ערב, מקצתו מרודד על הארץ לאחר שפירשו האהל סרח העודף ביריעות האהל פירשו אותה בארץ, מרודד תרגום וירקעו את פחי הזהב (שמות ל"ט) ורדידו. הרב] טומאה תחתיו [תחת אותו רדוד. הרב] או על גביו על גבי הרדוד. הרב] טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת [ונטמא האהל אבל הנכנס לתוכו טהור אם לא נגע בו. הרב]:
נסתפקתי הא דאמרינן שיפועי אהלים כאהלים דמי, מי אמרינן דרואין השיפוע כאלו הוא רום טפח, ומש"ה כאהל דמי, או דילמא אין רואין כלל כאלו הוא גבוה טפח, ומ"מ כאהלים דמי דכך היה ההלכה דהשיפוע יש לו כל דיני אהל אע"ג דאין רואין כאלו הוא רום טפח:
ונראה דהנה במשנה אחרונה ספי"ג כתב בשם משנת חכמים דחלון הסמוך לבתים אפילו אין בכל חללו טפח אין לו דין טומאה רצוצה כיון שאהל החלון מחובר עם אהל הבית הוי כשיפועי אהלים, והמש"א השיג עליו, דלפ"ז כל השיעורין דתנן בחלון שבין בית לבית לחנם נאמרו דהא בכל שהוא נמי מביאין הטומאה שבבית דהו"ל שיפועי אהלים, והרי אפילו כלים שבחלון כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מ"ו דאינם טמאים אא"כ יש בחלון טפח, אלא ע"כ שאין שיפועי אהלים אלא באהל הנטוי, שאהל עצמו שופע ויורד, אבל חור שבכתלים אינו כשיפוע אהלים ע"ש, וכוונתו דרצון יש לו תקרה בפ"ע הוא עובי הכותל ואינו שוה עם תקרת הבית מש"ה אין אומרים בו שיפועי אהלים וכמש"ל בס"ד, ומזה נראה ג"כ דלא כשיטת הפנ"י לעיל כ"ב ס"ז דאמרינן חבוט תקרת הבית, דא"כ שוב כל חלון שבכותל נימא דהוי כשיפועי אהלים כיון דשוה עם התקרה]:
וקשה אכתי ממשנה דביב סופ"ג, ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו פו"ט ויש ביציאתו פו"ט טומאה בתוכו הבית טהור, יש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט טומאה בתוכו הבית טמא, וקשה הרי הכא פתח הביב הוא שוה ממש עם תקרת הביב והכל הוא אהל אחד, א"כ אמאי לא נימא כאן דשיפועי אהלים כאהלים דמי והו"ל כאלו יש כאן פתח טפח, והרמב"ם ז"ל כתב דאהל שהוא רחב טפח אף ע"ג דקצתו אינו רחב טפח הו"ל אהל דקצתו מקצת אהל הוא וכמש"ל ס"ב בס"ד, והכא הרי בכל חלל הביב יש בו טפח שוב אף דקצתו פחות מטפח הו"ל כמקצת אהל וכשיפועי אהלים דמי:
אך נראה דהנה בפ"ג מ"ו דתנן כזית מן המת פתחו בטפח, והמת פתחו בד' טפחים, להציל הטומאה על הפתחים, אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח ע"כ. ונראה בודאי דכמו דמת שלם אם יש חלון טפח אע"ג דמוציא הטומאה לבית השני, מ"מ אינו מציל על הפתחים משום דשיעורו ד"ט דוקא, ה"ה בכזית מן המת אם יש שם חלון שעשוי לאויר דשיעורו מלא' מקדח דמוציא הטומאה לבית השני כמ"ש ברפי"ג, אינו מציל על הפתחים דשיעור לכזית הוא טפח דוקא, כדי להציל הטומאה, ומלא מקדח הוא פחות מטפח: ולפ"ז נראה דהא דשיפועי אהלים כאהלים דמי, הוא רק דההלכה היה שיש לו כל דיני אהל דמביא וחוצץ בפני הטומאה, אבל אין רואין כאלו הוא ממש גבוה טפח, ומש"ה הכא גבי ביב כיון דאין ביציאתו טפח אינו מציל על הבית, ולא מהני שיפועי אהלים כאהלים להוציא:
הביב מדין קבר סתום, או שנאמר דסוף טומאה לצאת דרך פתח הביב, כיון דאין רואין כאלו הוא רום טפח, והו"ל רק כחלון שהוא לאויר במלא מקדח דמוציא הטומאה ואינו מציל:
אך דאכתי קשה לשיטת החולקין על הפנ"י [לעיל כ"ב ס"ח] וס"ל הא דאם יש בו פו"ט ויש ביציאתו פו"ט טומאה בתוכו הבית טהור, הוא דוקא שאין בפתח הביב אשר בתוך הבית פותח טפח, דאל"כ הטומאה נכנסת מביב לבית, וקשה מאי מהני אם אין בו טפח אכתי נימא דשיפועי אהלים כאהלים דמי, עכ"פ לענין שיבוא הטומאה לבית:
ואפשר לפמ"ש החזון נחום סופ"ט [מובא לקמן ס"ב] דהא שכתב הרמב"ם ז"ל קצתו מקצת אהל הוא אע"פ שאינו רחב טפח הוא רק לענין אותה קורה בעצמה אבל אינו מביא הטומאה לתחת אהל אחר כיון שאין לו רוחב טפח ע"ש, ה"ה י"ל לענין שיפועי אהלים דכאהלים דמי רק לענין אותו אהל בעצמו אבל אינו מביא טומאה לאהל אחר ע"י השיפוע. ובזה היה מתורץ מה שהקשה המשנה אחרונה לשיטת המח"כ דחלון יש לו דין שיפועי אהל א"כ אפילו בפחות מטפח יבוא הטומאה מבית לבית, ולפ"ז א"ש דשיפועי אהל אין לו כח רק לענין עצמו אבל לא להביא מבית לבית וצ"ע, או י"ל דאיירי שיש ביציאת הביב לבית פו"ט ורק דעשוי עם סריגות וכמ"ש החת"ס ובאופן שאין סתימת פתח הביב עם תקרת הביב הוי אהל אחד ואין אומרים בו שיפועי אהלים:
והנה בתוספתא רפ"ה, הובא בר"ש ז"ל סופ"ג, תניא ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו ד"ט ויש ביציאתו ד"ט ונפל בתוכו וכו' [דלמת שלם בעינן ד"ט] רחב מבפנים וצר מבחוץ [הביב מקצתו מבפנים ומקצתו יוצא תחת כותל הבית לחוץ, והכא בכזית מן המת שפתחו טפח ומאי רחב, רחב כשיעור פתחו שהוא טפח ומאי צר שאין בו פותח טפח המפרש] טומאה ברחב הבית טמא שאין דרך לטומאה לצאת. המפרש] טומאה בצר נידון מחצה על מחצה [הבית נידון מחצה על מחצה הואיל ואין בו פו"ט כאלו היא בכותל הבית וכל טומאה בכותל הבית נידון מע"מ כדתנן בפ"ו מ"ג. המפרש] טומאה בבית כלים שברחב טהורין [הואיל ויש בו פו"ט ואין דרך טומאה להכנס. המפרש] ושבצר נידון מחצה על מחצה [הואיל ואין בו פו"ט נידון ככלים שבכותל הבית. המפרש] רחב מבחוץ וצר מבפנים [שיש בחוץ טפח ובפנים אין בו טפח] טומאה ברחב הבית טהור שיש שם דרך לטומאה שתצא. המפרש] בצר הבית טמא הואיל ואין בו פו"ט אין לטומאה יציאה למקום הרחב, המפרש], טומאה בבית כלים שברחב טהורים [הואיל ויש בו פו"ט ואין דרך הטומאה ליכנס. המפרש] ושבצר טמאים הואיל ואין בו פו"ט בטל לקרקע הבית כדתנן (פ"ט מ"ה) שארצו של בית כמוהו עד התהום. המפרש], כן הוא לפי ש גירסת הגר"א ז"ל:
אמנם הר"ש ז"ל כתב טומאה בבית כלים שברוחב טהורים דהא אית ביה ארבעה, ושבצר טמאים דהא לית ביה ארבעה ע"כ. הרי דלא מוקי לה הר"ש ז"ל בכזית ושיעור טפח רק בנפל ושיעור ד"ט וארישא דתוספתא קאי, אך בזה קשה טומאה דאמאי טומאה בבית כלים שבצר טמאים דמה בכך דלית ביה ארבעה, הא כיון דאית ביה טפח שוב אין דינו כבית שארצו של בית עד התהום כמוהו הוא רק באין בו טפח:
ובאמת שזה הוא קו' החת"ס ז"ל בסי' ש"מ ברישא דתוספתא דקתני אין בו ד"ט ואין ביציאתו ד"ט טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טמא, והקשה החת"ס דמה בכך שאין ביציאתו ד"ט מ"מ כיון שיש בו בחללו טפח על טפח ואמאי הביב טמא, וכתב דנהנה שמצא בהגהות הגר"א ז"ל דטומאה בבית מה שבביב טהור זה נכון דכיון דיש בחללו טפח שוב הוי א אהל בפני עצמו ואין לו דין קרקע הבית ע"ש, וקשה טובא לפירוש הר"ש ז"ל דמוקי לה בנפל ורחב ד"ט דאמאי טומאה בבית כלים שבצר טמאים כיון דאין בו ד"ט, והרי כיון דיש בו טפת הו"ל אהל בפ"ע, ומש"ה מוקי לה הגר"א והמפרש בכזית ורוחב טפח:
וקשה לשיטת הגר"א ז"ל אמאי טומוה בצר נידון מחצה על מחצה וכן טומאה בבית וכלים בצר טמאים אמאי לא נאמר שיפועי אהלים כאהלים דמי, כיון דהביב יש בו מקום רחב שוב י"ל על הצר שיפועי אהלים כאהלים: ונראה לפי הנ"ל דשיפועי אהלים דאע"ג דיש לו דין אהל לענין להביא הטומאה מ"מ אין רואין כאלו הוא גבוה טפח ומש"ה כיון דקרקע הבית הרי הוא כמוהו עד התהום ורק באם יש לו חלל טפח הו"ל כאהל בפ"ע ואינו בטל לקרקע הבית הוא רק באהל גמור אבל לא בשיפועי אהל, וכן לענין טומאה בכותל דנידון מחצה על מחצה אין אומרים בו שיפועי אהלים. וכן תניא בתוספתא פ"ז, הובא בר"ש ז"ל (פ"ו מ"ג) כותל שנסדק בין שתי [שהסדק הולך מלמעלה למטה עד גובהו של כותל. הר"ש] בין ערב [שהסדק ארכו לרחבו של כותל. הר"ש] ועשוי כמין משפך [הסדק עשוי כמין משפך הזה שתוכו רחב ופיו ארוך מצדו שהמשקים יוצאים דרך שם. הר"ש] רחב מבפנים מחצי כותל ולפנים של צד הבית. הר"ש] וצר מבחוץ [מחצי כותל ולחוץ של צד האויר. הר"ש] טומאה ברחב הבית טמא, ובצר נידון מחצה על מחצה [דאע"פ שהצר כולו במחצה של צד האויר מ"מ שדינן חציה של צר בתר הרחב. הר"ש], רחב מבחוץ וצר מבפנים טומאה ברחב הבית טהור ובצר נידון מחצה על מחצה וכו'. וקשה ג"כ נימא שיפועי אהלים כאהלים דמי ויהיה דינו כאילו הוא כולו רחב, וע"כ לענין טומאה וכלים בכותל לא אמרינן שיפועי אהלים דכל שאינו רחב טפח בטל לגבי כותל וכן לקרקע הבית ועדיין צ"ע: ויותר נראה לפע"ד דהנה בסוכה (די"ט ע"ב) איתא במשנה העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר"א פוסל מפני שאין לה גג, וחכמים מכשירין, וקאמר בגמרא דפליגי בזה דרבנן ס"ל דשיפועי אהלים כאהלים דמי ור"א ס"ל דלא כאהלים דמי. ונראה דגם באהלות לאו כ"ע ס"ל דכאהלים דמי, וכן משמע בתוספתא רפ"ז, הובא בר"ש ז"ל רפ"ו, דתניא נסר שראשו אחד נתון על גבי האבן, וראשו אחד נתון ע"ג הספסל רואין אותו שאם ינטל הספסל ויכול לעמוד בפ"ע מציל [דספסל כמאן דליתיה והו"ל כנתון על האבן לבדו, הר"ש] ואם לאו אינו מציל, ר' יוסי ב"ר יהודה אומר רואין את הנסר שאם יושב ויורד ויש תחתיו רבוע טפח על טפח על רום טפח ה"ז מציל מפני שנדון כשיפועי אהלים [ר' יוסי בר"י אואין יכול לעמוד בפ"ע קאי, ואם ינטל הספסל ראש הנסר לארץ, ואם באויר שתחתיו שעשוי בשיפוע יכול אדם לרבע טפח על טפח על רום טפח נידון כשיפועי אהלים ומציל. הר"ש], משמע בהדיא דת"ק פליג וס"ל דלא אמרינן שיפועי אהלים כאהלים, ולפ"ז י"ל דברייתא דביב וסדק בכותל דחילקה בין מקצתה רחב ומקצתה קצר ס"ל דלא אמרינן שיפועי אהלים כאהלים, ולפ"ז א"ש דהשמיטה הרמב"ם ז"ל: