פתח האוהל· רבי משולם קויפמן
כלל ב - סימן ח
בדבר הביבין אשר חופרים כעת בעיר מולדתי ווארשא אם אין חשש שיביאו טומאה ממקום למקום:
שאלה:
בדבר הביבין אשר חופרים כעת בעיר מולדתי ווארשא, אשר השופכים מהחצרות ומבה"כ יורדים אל ביב הקמור אשר ברחוב, ומביב זה יורדים אל ביב אחר, וכן מביב לביב, עד אשר נשפכים ויוצאים דרך ביב גדול אל נהר ווייכסיל, ופתחי הביבין אשר בהם יורדים השופכים המה רחבים יותר מטפח על טפח, וכן חלל הביבין והפתחים אשר דרך שם יוצאים השופכים, רחבים יותר מטפח על טפח, ויש לדון אחרי כי חור טפח על טפח מביא הטומאה ממקום למקום, אם יש ח"ו מת באחד מהבתים הרי הטומאה נכנסת אל הביב דרך הפתח אשר בבה"כ העשוי בכל בתי עיר ווארשא, ומביב אשר בחצר יוצאת הטומאה אל הביב אשר ברחוב, ומשם הרי מתפשטת הטומאה אל תוך הביבין אשר בהחצרות השופכים המים לתוכה, ומאלה הביבין אל הבתים וחדרי הבית, דרך פתחי הביבין שיש בהם טפח על טפח ויותר, ולפ"ז מתפשטת הטומאה מבית אחד אל כל הבתים, כדין חור טפח על טפח שמביא הטומאה מבית לחבירו אפילו מאה בתים, ולפ"ז יהיה אסור לכהנים להיות בכל עיר ווארשא אשר אין בית שלא יהיה בו בה"כ בחצר או במעון כל איש ואיש, והטומאה נכנסת לבה"כ ע"י הגגין והזיזין הבולטין, ומשם להביבין, ומהביבין להבתים והחדרים כנ"ל:
תשובה. שאלה כזו באה לפני הרב הפנ"י ז"ל בבואו לעיר הגדולה פפד"מ ששם היו ביבין כמו אלה, והכהנים נהגו בו איסור, והורה להתיר משני טעמים א) כי הטומאה לא תבוא ממקום למקום כ"א היכי דשייך חבוט רמי או גוד אסיק, אבל באלה הביבין לא תבוא הטומאה כיון דיש לה תקרה בפ"ע, והביא ראיה לזה ממשנה דביב סופ"ג וממשנה דתנור רפ"ה. ב) דביב אין דרך להכניס בו טומאה כזית מן המת או נפל שעשוי להגרת מים וחור כזה אינו מביא הטומאה וכמו שהעתקתי לעיל עש"ה:
והרב החת"ס ז"ל בחיו"ד (סי' ש"מ) השיג ע"ז, כי מ"ש הפנ"י ראיה ממשנה דביב לפי פי' המשניות להרמב"ם ז"ל דיש בפתח הביב אשר בבית פו"ט, ומ"מ אם טומאה בבית אין נכנסת לביב, וכן אם טומאה בביב אין נכנסת לבית, אפילו יהיה כן דעת הרמב"ם ז"ל מ"מ כיון דהוא חידוש דין אמאי שתקו מזה הר"ש והר"ב הרא"ש והתוס' יו"ט, והרמב"ם ז"ל כתב בפ"כ ה"ו מהלכות טו"מ כל הבלועין בקרקעיתו של בית הרי הן טמאים ואינן ניצולים שקרקע האהל כמוהו עד התהום כו' כיצד הטומאה בבית והכלים טמונים בקרקעיתו אפילו תחת מאה אמה טמאים, אם יש במקומם טפח על טפח טהורים, שהרי הן תחת אהל אחר, למה זה דומה לעליה שע"ג הבית וטומאה בעליה שהבית טהור וכו' ושוב מייתי הך דביב הקמור ע"ש. והנה מדכתב שדומה לעליה שע"ג הבית, ובעליה שע"ג הבית אם יש שם ארובה פתוחה כל הבית טמא שיורדת הטומאה לבית ה"נ אם יש בקרקע פו"ט יורדת הטומאה מבית לתוך חלל הקרקע שיש בה טפח על טפח וטמא ע"ש. ובחדושי חת"ס לסוגיות בסוגיא דקולית המת ומוקדשין הביא עוד ראיה מפי"א מ"ח גבי חדות מבואר לולי הכפישה היתה הטומאה יורדת מהבית לתוך הדות ומטמאה כל הכלים שבתוכה עש"ה:
ומה שכתב הפנ"י דאין חור אלא העשוי להצניע בתוכו לא העשוי להוציא שופכים, הקשה ע"ז החת"ס מפי"א מ"ז הובא בחולין (קכ"ה) גבי כלב שאכל בשר המת וכי שולי הכלב עשויים להכניס ולהוציא טפי מביב של שופכים, ואמנם הר"מ רפ"ה דאהלות גבי עין התנור כתב פתח העין אינו פתח כיון שאינו עשוי להכניס אלא להוציא עשן ע"ש בתוי"ט, הוא כתב כן רק גבי כלים ומשום דכתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו וס"ל להר"ם כיון דכתיב בתורה לשון פתוח צריך להיות דין פתח כמו לענין שבת כל שאינו עשוי להכניס ולהוציא איננו פתח אהל לענין חור ונקבים אף שאינו עשוי להכניס ולהוציא מביא הטומאה:
ולזה כתב החת"ס דע"כ הא דטומאה בבית מה שבביב טהור, היינו שיש על פתח הביב אשר בבית סריגות שאין במקום אחד טפח וסתמא כל הביבין ששופכים לתוכם עשוים סריגים ע"ג לסנן המים שלא יסתום הנקב מעפרורית והם סריגים פחות מטפח וכמ"ש בתוספתא הובאה בר"ש ז"ל פי"ח דאהלות סוף מ"ז וז"ל ביבין היוצאים מארץ העמים לא"י עושין להם סריגות וממעטן עד פחות מטפח וכו', ומש"ה אם יש בפתח הביב ביציאתו פו"ט אין הטומאה נכנסת לבית כיון שאין פתוח טפח במק"א, אבל אי אין ביציאתו פו"ט סט"ל בבית כיון שלא פרץ את פצימיו של הפתח הביב אשר בבית סופה לצאת בבית, והביא ראיה מתוס' יו"ט פ"ד מ"ב שהקשה דר' יוסי דלא ס"ל סוף טומאה לצאת אמאי לא פליג ג"כ אהך משנה דביב ע"ש, ומאי קשיא ליה הרי כתב שם דהיכא דפתוח טפח מודה ר"י, וע"כ דביב איירי דאין פתוח טפח, וע"ש מה שפירש הירושלמי הובא בתוס' סנהדרין (י"ב) דגלגלת של ארונה היבוסי מצאו שם עש"ה:
והרב החת"ס ז"ל שאל בזה את פי הרב ישועות יעקב ז"ל, והוא השיב לו כמ"ש ביש"י חלק או"ח (סי' שמ"ג) עש"ה בארוכה. וכתב ג"כ לדחות הראיה מעין של תנור שכתב הרב ז"ל שאינו עשוי להכניס ולהוציא דשם הוי כלי, אבל בקרקע חשיב פתח אף שאינו עשוי להכניס ולהוציא וכמ"ש המהרשד"ם ז"ל הובא במג"א (סי' שי"ד) ע"ש היטב:
והנה מה שהקשה החת"ס דמוכח מרמב"ם ז"ל דכלים בקרקע הבית ויש חור טפח מהבית לכלים הכלים טמאים אע"ג דיש במקומם טפח על טפח, דהרמב"ם ז"ל השוה זה לדין בית ועליה. והנה לא היה צריך לדיוק שהרי מפרש בפ"ה מ"ו ופי"א מ"ח דכלים שהבור והדות אשר בבית טמאים וכאשר הקשה בחדושיו לסוגיות כנ"ל. ועוד קשה כיון דהרמב"ם ז"ל השוה כלים שבקרקע הבית לדין בית ועליה אמאי לא קשיא ליה לשיטת הפנ"י אמאי טומאה בעליה הבית טמא הא לא שייך חבוט רמי דאם תאמר חבוט רמי הרי מכוסה בארובה, וכמ"ש הפנ"י גבי עין התנור דכיון שהתנור בתחתית הארץ לא שייך לומר חבוט רמי וגוד אחית שתקרת הבית תהיה מונחת על פתח התנור ונדבקת לאהל עין התנור דא"כ אין כאן אהל כלל להביא הטומאה על הטהרות שבבית שהרי תקרת הבית מכסית התנור ע"ש, וכאשר באמת הקשה כן בהגהות נחל אשכול, וע"כ בבית ועליה ל"ק אמאי מביא הטומאה אם יש ארובה ביניהם דכיון דתקרת העליה מאהלת על הבית כנגד הארובה, ואם יש טומאה בעליה הרי תקרת העליה מאהלת על הטומאה ועל אויר הבית כנגד הארובה והו"ל שניהם תחת אהל אחד וזה מביא הטומאה כמ"ש הפנ"י בשם הרמב"ם ז"ל דרק ע"פ שלשה אופנים מביא הטומאה כנ"ל, וא"כ כיון דכלים כנגד הארובה טמאים וכן כל האויר כנגד הארובה אשר בתוך הבית שוב הטומאה מתפשטת בכל הבית, דלא גרע מטומאה רצוצה המתפשטת לתוך אהל דבוקעת ועולה ושוב מתפשטת בכל האהל כמ"ש התוי"ט סופ"ו וכמ"ש לקמן בס"ד. וכן אם טומאה בבית כיון דכל הבית כמלא טומאה דמי כמ"ש באהלות (פ"א מ"ג) דאמרו לו אין האהל מתחשב, א"כ תקרת העליה מאהלת ע"ג אויר הבית הטמא, וכנגד הארובה העליה טמאה ושוב מתפשטת בכל העליה וכמ"ש לעיל [כלל זה סס"ג], והפנ"י לא חידש רק בביב דתקרת הבית אינה מאהלת על הביב ולא על פתח הביב דהוא עשוי מן הצד ואין התקרה מאהלת בזה כתב הפנ"י דאין הטומאה נכנסת לביב כיון דאין התקרה מאהלת על הביב, אבל בור ודות בבית בודאי הכלים שבבור טמא דהא התקרה מאהלת על המת אשר בבית ועל הכלים אשר בבור, וכן אם כלים בקרקע הבית שיש במקומם טפח על טפח דטהורים, ויש חור פתוח טפח מבית למקום הכלים באופן שכתב החת"ס בזה בודאי טמאים כיון דתקרת הבית המאהלת על המת מאהלת על הכלים, ואף אם הבור רחב יותר מפי הבור שוב מתפשטת הטומאה כמש"ל גבי ארובה:
ומה שהביא ראיה מתוי"ט שהקשה אמאי ר"י לא פליג אמשנה דביב וע"כ דאינו פתוח טפח, לפע"ד אין ראיה דאף דכתב התוי"ט דבפתוח מודה ר"י היינו במגדל שם דפתוח טפח מביא הטומאה וכן בשאר מקומות, אבל בביב דאף דפתוח אינו מביא לשיטת הפנ"י, ורק אי יש בו טפח ואין ביציאתו טפח הביב טמא משום סט"ל, וא"כ לר"י דלית ליה סט"ל הבית טהור, ושפיר הקשה התוס' יו"ט:
אמנם מה שהקשה החת"ס לפי שיטת הפנ"י דאף שיש בפתח הביב פו"ט אין הטומאה נכנסת מבית לביב כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות, דאכתי קשה אמאי שתקו שאר המפרשים ז"ל להשמיענו חידוש דין כזה, והפנ"י כתב דהמפרשים דשתקו אודויי אודו ליה. והנני יוסיף להפליא דאמאי הרמב"ם ז"ל בעצמו שתק להודיענו חידוש דין זה בחבורו, וז"ל בפ"כ ה"ז ביב שהיא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח, ויש בפתחו שהוא חוץ לבית פו"ט, והיתה הטומאה בתוכו הבית טהור, היתה טומאה בבית מה שבתוכו טהור, היה בו פותח טפח ואין ביציאתו פו"ט והיתה טומאה בתוכו הבית טמא, טומאה בבית מה שבתוכו טהור שאין דרכה של טומאה להכנס ע"כ, הרי כתב בהדיא ויש בפתחו שהוא חוץ לבית פו"ט, והרי להרב הפנ"י גם בפתח שהוא בתוך הבית יש בו טפח ואיך שתק מזה הרמב"ם ז"ל להודיענו חידוש דין זה. ועוד קשה שהרי הרמב"ם ז"ל שינה מלשון המשנה, דבמשנה איתא ברישא גבי יש בו פו"ט וביציאתו פו"ט טומאה בבית כו' שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס, והרמב"ם ז"ל השמיטה: לגמרי, והרי לפמ"ש הפנ"י אין דרכה להכנס היינו להכנס לביב אע"ג דיש בו פו"ט, או מטעם דיש לו תקרה בפ"ע או מטעם דביב אין עשוי להכניס ולהוציא, וזה כוונת המשנה אין דרכה להכנס לביב כזה כמ"ש הפנ"י בסוף התשובה, וא"כ איך השמיט הרמב"ם ז"ל עיקר הדין והחידוש שאין דרכה להכנס אע"ג דיש בו פו"ט, ובסיפא דיש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט דאיתא במשנה ג"כ שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס כתב הרמב"ם ז"ל רק הסיום שאין דרכה של טומאה להכנס:
וע"כ דבפתחו אשר בבית אין בו פו"ט או יש בו פו"ט ומכוסה בסריגות ומש"ה כתב הרמב"ם ז"ל לדייק ויש בפתחו אשר חוץ לבית פו"ט, הא פתחו אשר בבית אין בו פו"ט, ומש"ה לא כתב הרמב"ם ז"ל הטעם דדרך טומאה לצאת ולא להכנס דכבר כתבה הרמב"ם ז"ל בפי"ח ה"ד גבי מגדל, ובפי"ט ה"ג גבי כוורת כתב בהדיא דרך הטומאה לצאת לתוך הבית בפחות מטפח ואין דרכה להכנס ע"ש, ומש"ה לא הוצרך לכתבו כאן, אבל התנא דקאי שם בפ"ג דעדיין לא אשמועינן הך דינא דדרך טומאה לצאת שפיר קאמר הטעם דדרך כו', ואף דגם בפ"ד גבי מגדל איתא הטעם דדרך טומאה לצאת, מ"מ השמיטה הרמב"ם ז"ל כיון דכבר כתב לה בפרקים הקודמים:
והא דביש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט כתב הרמב"ם ז"ל רק משום דאין דרך טומאה להכנס ושינה מלשון המשנה דקתני שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס, ג"כ א"ש. דהנה התוס' בב"ב (ד"ק ע"ב) הקשו בהא דקתני טומאה במגדל מה שבבית טמא משום דדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס תפ"ל מטעם דהוא קבר סתום והטומאה בוקעת ועולה, ותירצו דאין בכלים קבר סתום דאין מבטלו, והקשה המהרש"א ז"ל דא"כ גבי ביב שאין ביציאתו פו"ט דטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור וקאמר הטעם דדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס תפ"ל בלא"ה דטומאה בביב בוקעת ועולה לבית כדין קבר סתום, ותירץ דודאי כזית טומאה בביב אף אם אין ביציאתה טפח אין דרך הטומאה לצאת דרך הבית רק שיורדת עם השופכים לר"ה ואין הבית טמא אלא משום דהטומאה בוקעת ועולה כמ"ש הר"ש, ולא קאמר לפי שדרך טומאה כו' אלא לתת טעם אסיפא דמילתא, דמש"ה טומאה בבית מה שבביב טהור לפי שאין דרך להכנס ע"ש. הרי עיקר הטעם הוא רק שאין דרכה להכנס לביב ומש"ה הביב טהור, והא דקאמר לפי שדרך טומאה לצאת הוא רק שיגרת לישנא, משום דנקט כן ברישא נקט ג"כ בסיפא כי הך לישנא, וכמו דקתני בסיפא אין בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט כו', וכתב הרב דלחנם נקט אין ביציאתו פו"ט ורק דנקט כן משום דנקט ברישא ויש ביציאתו נקט הכא אין ביציאתו כמ"ש במלאכת שלמה שם:
ולפ"ז מדויק שפיר דהרמב"ם ז"ל כתב רק הטעם דאין דרכה להכנס [לפחות מטפח] ומש"ה הביב טהור, אבל טומאה בביב מה שבבית טמא לא כתב משום דדרך טומאה לצאת, דהטעם הוא רק משום דבוקעת ועולה, ולהרמב"ם ז"ל כיון דלא נקט כלל ברישא הך טעמא דדרך טומאה לצאת שוב לא שייך למינקט בסיפא משום שיגרת לישנא דרישא, אבל התנא כיון דתנא ברישא דדרך טומאה לצאת נקט ג"כ בסיפא, אע"ג דבסיפא העיקר הוא רק הטעם דאין דרכה של טומאה להכנס כמ"ש המהרש"א ז"ל, ומדויקים דברי הרמב"ם ז"ל. שוב ראיתי במשנה אחרונה שם שהרגיש בזה דהשמיט הרמב"ם ז"ל הך טעמא דדרך טומאה כו' ע"ש:
וראיתי בפירוש מלאכת שלמה שם שכתב וז"ל, ביב שהוא קמור תחת הבית יש בו פו"ט ויש ביציאתו פו"ט לשון הר"ס ז"ל פירוש בחללו אמנם בכניסתו דהיינו מקום שהוא פתוח לבית אין בו פותח טפח שאם יש בו פו"ט בכל ענין הבית טמא ולא שייך לומר שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס, ומפירוש הרמב"ם ז"ל נראה שמפרש יש בו פותח טפח בכניסתו, ונראה שזה ט"ס כי זה הפירוש אי אפשר כלל ובחבורו הגדול כתב המשנה כצורתה וכן כתבה סמ"ג, ובסוף כתב ומכאן אתה למד כל שיש בו פו"ט ואין ביציאתו טפח שמטמא באהל מלמעלה וצריך לחלק בין זה לארונות כמו שחילק רבינו משה עכ"ל, משמע מדבריו שאין בכניסתו כלל פו"ט, שאם יש בכניסתו פו"ט מה חידוש אתא לאשמועינן לומר מכאן אתה למד עכ"ל. הרי כתב בהדיא שלא כדברי הפנ"י, ושהרמב"ם ז"ל בחבורו לא ס"ל כמ"ש בפירוש המשניות, ולפמ"ש הוא מוכח מלישנא דהרמב"ם ז"ל:
וכתב עוד שם במלאכת שלמה וז"ל וכתב ה"ר יהוסף ז"ל בס"א ל"ג שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס לא ברישא ולא בסיפא ע"כ, ונראה לפע"ד דכך היה ג"כ גירסת הרמב"ם ז"ל דמש"ה לא כתב בחבורו הטעם שדרך הטומאה כו' ולא צריכינן למה שכתבתי לעיל ונראה שכן היה ג"כ גירסת התוס' בב"ק (ד"ק) הנ"ל, שהביאו המשנה דביב הרישא ובבא דסיפא ולא הביאו הך דדרך טומאה לצאת ע"ש, ושוב ל"ק קו' המהרש"א ז"ל הנ"ל שהקשה דהתוס' תירצו הקו' דלמה קתני גבי מגדל הטעם דדרך טומאה לצאת, ואכתי קשה למה קתני גבי ביב, ולפ"ז י"ל דבאמת התוס' לא גרסי לה כלל וא"ש: והנה הפנ"י הביא ראיה מרפ"ה דתנן תנור שהוא עומד בתוך הבית, ועינו קמורה לחוץ, והאהילו עליו קוברי המת, בש"א הכל טמא, ובה"א התנור טמא והבית טהור, רע"א אף התנור טהור, וכתב הרמב"ם ז"ל דאינו מביא טומאה לבית לפי שאינו גבוה מן הארץ, והוא דכיון דכאן אי אפשר שיהיה אהל אחד עם המת עצמו דכיון שהתנור בתחתית הארץ לא שייך לומר חבוט רמי וגוד אחית שתקרת הבית תהיה מונחת על פתח התנור ונדבקת לאהל עין התנור דא"כ אין כאן אהל כלל להביא הטומאה על הטהרות שהרי תקרת הבית מכסית התנור ומש"ה מטהר ר"ע אפילו התנור, וב"ה מטמאי התנור כיון שנראה אהל אחד עם עין התנור אבל הבית טהור מה"ט גופא שאינו אהל אחד ע"ש:
אמנם לא ביאר הרב הפנ"י ז"ל טעמא דב"ש דמטמאי הבית כיון דלפי שיטת הפנ"י הוא כלל דאין הטומאה הולכת ממקום למקום אלא בענין שהכל נעשה אהל אחד ע"י חבוט רמי או גוד אחית, וכי פליגי ב"ש אכלל זה: ונראה לפע"ד דהנה בסופי"ג דתוספתא דאהלות איתא קוברי המת שהיו עוברין ברה"ר מצטרף אהלן עם אהל המת החלון לטמא את הבית דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל ע"כ: והנה הר"ש ז"ל בסופ"י במשנה היתה נתונה בצד האסקופה שאם תעלה והיא נוגעת בשקוף פותח טפח, טומאה תחתיה בתוכה או ע"ג טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, היתה גבוה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא. וכתב הר"ש ז"ל דמביאה טומאה לבית רק אם טפח מהקדרה נכנסת להבית ועוד פירש דלא דבעינן שיהיה נכנסת לפנים להבית טפח ורק הפירוש שתהיה נוגעת בשקוף פו"ט היינו ברוחב טפח כיון דהקדרה עגולה ואין הטומאה עוברת מזה לזה אם לא שנוגעת ברוחב טפח, וכתב הר"ש עוד תניא בתוספתא קוברי המת שהיו עוברין ברה"ר מצטרף אהלן עם החלון לטמא הבית דר"א, רי"א אין מעלין את הנמוך לצרף אהל עם אהל, ודילמא היינו כשאין התחתון כנוס לתוך העליון ומיהו בלא"ה יש ליישב ההיא כגון דליכא טפח בבליטה של מעלה חוץ לחלון עכ"ל. ובסופי"ב כתב הר"ש ז"ל לפרש: תוספתא זו וז"ל, מצטרף אהלו עם אהל החלון כגון שמעל החלון יוצא חצי טפח ואם תצרף אהל הקוברין עמו תלך הטומאה לבית, וקסבר ר"א דמעלין הנמוך עם הגבוה לצרף הטומאה לטמא את הבית, ור"י סבר דאין מעלין והבית טהור אפילו בולט אהל החלון לרה"ר טפח אין מעלים אהל הקוברין להביא טומאה לבית אא"כ יעלה אהלו ויכנס לתוך אהל החלון בפותח טפח כדתנן לעיל (פ"י מ"ז) גבי קדרה שהיא נתונה בצד האסקופה עכ"ל: ובפירוש זר זהב שם כתב דר' יהושע סבר אין מעלים באהלים את הנמוך לצרף עם אהל הגבוה הימנו לטמא את הבית, אלא מורידין את הגבוה לנמוך והכלים שתחת החלון טמאים, אבל ר"א סבר דמעלין את הנמוך לגבוה ע"ש ובא"ר פי"ד מ"ד ומ"ה:
ולפ"ז א"ש דב"ה ס"ל כר"י, דר"י הוא תלמיד ב"ה דאמר בחגיגה דכ"ב בושני מדבריכם ב"ש דס"ל דאין מעלים את הנמוך לגבוה ורק דמורידין הגבוה לנמוך ומש"ה הבית טהור דאם תאמר חבוט רמי שוב ליכא אהל כלל על התנור וכמ"ש הפנ"י, אבל ב"ש ס"ל כר"א, דהוא היה מתלמידי ב"ש, ומש"ה י"ל דמעלין את פי התנור לתקרת הבית ונעשה אהל אחד ואצ"ל חבוט רמי להשפיל את תקרת הבית ומש"ה גם הבית טמא:
והנה בטוי"ד סי' שע"א איתא דגגים הבולטים למעלה לחוץ על פתחי הבתים וטומאה באחד מן הבתים, כל הבתים שפתחיהם פתוחים טמאים, וכתב הרמ"א דב' גגין זה למעלה מזה אע"פ שאינן נוגעים אמרינן חבוט רמי וכאלו נוגעים, [והוא ממנ"י ברי"ף ובאשכול ע"ש]. ולפ"ז אי נאמר דאין מעלין את הנמוך לגבוה ורק דמורידין הגבוה לנמוך, דבודאי הלכה כר"י לגבי ר"א, א"כ אם יהיה טומאה באחד מן הבתים ודלת פתוחה והבית הסמוך לו יש לו חלון פתוח, וחלון זה גבוה מגג הבית אשר המת בו, דכאן אם תאמר מורידין הגג הגבוה לגג הנמוך ממנו, אי אפשר להטומאה ליכנס לחלון הפתוח דהא החלון הוא במקום גבוה יותר מהגג התחתון ואיך אפשר לומר חבוט רמי העליון לתחתון, דאז לא יהיה אהל על החלון הגבוה, וכמ"ש הפנ"י גבי תנור כנ"ל, ורק אם נאמר דמגביהין אהל התחתון לעליון א"כ נמצא דגג התחתון שוה לגג העליון ומביא טומאה לחלון הגבוה, ומסתימת הפוסקים משמע בודאי דמביא טומאה לחלון אף שהוא גבוה מגג הנמוך, וזה דלא כפירוש הז"ז הנ"ל:
ולמה שפירש הר"ש ז"ל דלר"י אין מעלים אהל הקוברים להביא טומאה לבית אא"כ יעלה אהלו ויכנוס לתוך אהל החלון פו"ט כמו גבי קדירה שהיא נתונה בצד האסקופה, וקשה ג"כ אמאי בשני גגין אמרינן חבוט רמי ונכנס טומאה לבית אע"פ שאינו נכנס לתחת אהל החלון טפח:
והנה לכאורה קשה ג"כ מהא דתנן בפי"ב מ"ה קורות הבית והעליה שאין עליהם מעזיבה והן מכוונות טומאה תחת אחת מהן כו' היו העליונות כבין התחתונות טומאה תחת אחת מהן תחת כולם טמא ע"ג כנגדו עד הרקיע טמא ומבואר בסוכה דכ"ב דהא דהיו העליונות כבין התחתונות דטומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא הוא משום דאמרינן חבוט רמי, והרי אינו נכנס קורה לתחת קורה שאצלה פותח טפח, אך בזה י"ל לפמ"ש המרכבת המשנה ח"ג פט"ז דרק בקדירה אצל אסקופת הבית דלהכניס טומאה מחוץ לפנים בענין שיכנוס פו"ט דדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס, וא"כ הכא בקורות הבית דאין כאן כניסה לתוך הבית לא בעינן פו"ט, אבל מהא דגגין דנכנס הטומאה לחלון להבית יהיה בעינן דוקא טפח שיכנוס לתחת הגג המאהיל על החלון, ואפשר דיש לחלק דשם דהטומאה שתתפשט מאהל הקוברים לפנים להבית אמרינן אין דרכה להכנס ובעי אהל טפח לפנים דוקא, אבל הכא דמקודם נתפשט הטומאה מגג לתחת גג חבירו, ועדיין אין כאן כניסה לבית, ולא צריך טפח, ושוב אח"כ מתפשטת הטומאה ג"כ לפנים דרך החלון וע"ש במרכבת המשנה:
או אפשר דשאני לן דאהל המיטלטל כגון אהל קוברים או קדירה בעינן שיכנס דוקא טפח אבל אהל קבוע ובנין אין צריך טפח דהא מבואר בפי"ד מ"ד דזיז שהוא סובב את הבית ג' אצבעות דר"א מטמא את הבית ור"י מטהר, ומבואר שם במפרשים דאם היה סובב טפח מביא הטומאה לבית אף לר"י, אע"ג דאינו נכנס טפח לתחת אהל הפתח, וע"כ משום דאהל קבוע שאני, וצ"ע עוד בזה. וי"ל דשם אין אנו צריכים לומר רק חבוט רמי הזיז למטה לפתח הבית אבל לא להגביה הפתח לאהל, אבל היכא שצריך להגביה אהל הנמוך צריך פו"ט דוקא, ועי' באליה רבה שם בארוכה. או אפשר דהכא שאני דזיז עם הפתח הוא אהל אחד מחובר ע"י כותל הבית משא"כ הקדירה עם הבית וכן אהל קוברין עם אהל החלון דהם שני אהלים נפרדים צריך לכנוס מזה לתוך זה טפח דוקא, וצ"ע:
ומה שכתב הר"ש ז"ל דלר' אליעזר מצטרף אהל הקוברין עם אהל החלון אע"ג שאינו יוצא מאהל החלון רק חצי טפח, וקשה שהרי מבואר בסוכה דכ"ב הנ"ל דכי אית ביה פו"ט אמרינן חבוט רמי וכי לית ביה פו"ט לא אמרינן חבוט רמי, ומשמע דכ"ע מודים לזה וכדיליף לה התם מברייתא, וא"כ כיון דלית ליה באהל חלון טפח איך מצטרף עם אהל הקוברין, ואע"ג דאית באהל הקוברין פו"ט מ"מ כיון דליכא באהל החלון פו"ט לא אמרינן חבוט רמי ולא גוד אסיק, וכמו בקורות דבעינן שיהיה בקורות העליונות פו"ט ובקורות התחתונות פו"ט, וכמ"ש בריטב"א ז"ל (עירובין די"ד ע"א) בהא דקאמר בשתי קורות היתה אחת למעלה ואחת למטה רואין את העליונה כאלו היא למטה ואת התחתונה כאלו היא למעלה, אם יש בה פו"ט ובלבד שלא תהיה הקורה העליונה למעלה מעשרים והתחתונה למטה מעשרה, וכתב הריטב"א ז"ל דאו התחתונה קאמר דאי לא פשיטא שאין אומרים חבוט עשרים אמה, וגם נלמוד מכאן שאין אומרים חבוט או אחית, אלא בשכל אחת מהן ראוי שתעמוד במקומה ותתקרב חברתה משא"כ בזו ודו"ז עכ"ל. הרי שאם בכל אחת ואחת יש לומר חבוט רמי או גוד אסיק אמרינן חבוט בשניהם לקרבם זא"ז, אמנם אם אחת אינה ראויה שוב לא אמרינן חבוט אף דחברתה ראויה [ולדברי הריטב"א ז"ל נעלם ממנו משנה אחרונה בפי"ב מ"ה הנ"ל עי"ש], וא"כ קשה כיון דאין באהל חלון טפח אמאי נימא חבוט, ואולי דר"א פליג וס"ל כל שיש באחד מהם טפח אמרינן חבוט וצ"ע עוד בכל זה: ובגוף היתר הא' שכתב הפנ"י לחדש דאין הטומאה עוברת ממקום למקום כלל, והא דחור טפח על טפח מביא הטומאה היינו מטעם דאמרינן חבוט תקרת הבתים לחור טפח ונעשים אהל אחד [וע"כ אהל אחד ממש לאו דוקא וכמש"ל כ"ב ס"א] וקשה לי שהרי בסוכה ד"י קאמר בגמרא כמה תהא בין סוכה לסוכה ותהא תחתונה פסולה משום סוכה תחת הסוכה א"ר הונא טפח שכן מצינו באהלי טומאה טפח, ובתוס' שם בד"ה אר"ה טפח כתבו דאע"ג דלקמן בפרק הישן דכ"ב אמרינן חבוט רמי הכא לא שייך ע"כ, וכתב המהר"ם לובלין ז"ל לפרש דחבוט רמי אמרינן רק בקנה עולה וקנה יורד אבל בסכך שלם לא שייך חבוט רמי ע"כ, וא"כ איך אפשר לומר דחור טפח על טפח מביא הטומאה משום דלתקרת הבית אמרינן חבוט רמי הרי בתקרה שלמה לא אמרינן חבוט כלל:
וראיתי בהגהות ש"ס דפוס ווילנא שכתב שם הרב מדעסוי ז"ל לפרש כוונת התוס' דבסוכה פסול מטעם גזה"כ משום שני סככים דיליף מקרא דבסכת, ולפע"ד ז"א דא"כ איך קאמר שם בפרק הישן חבוט רמי:
כמ"ש התוס' ורבא יליף לה מטומאה דהיכא דאיכא טפח אמרינן חבוט רמי ואי ליכא טפח לא אמרינן חבוט, והרי בסוכה גזה"כ הוא דלא אמרינן חבוט, וע"כ דגם בסוכה אמרינן חבוט ורק בסכך שלם לא אמרינן לבוד כלל, הן בסוכה הן בתקרת הבית וסוכה שוה לטומאה ולכל דבר:
ובהגהות מלא הרועים הקשה שם על פירוש מהר"ם לובלין ז"ל שהרי התוס' שם (ד"ט ע"ב) כתבו בהא דקאמר התם דסוכה תחת הסוכה תחתונה כשרה ועליונה פסולה כגון שהתחתונה צלתה מרובה מחמתה והעליונה חמתה מרובה מצלתה וקיימי תרווייהו בתוך עשרים, היינו דהתחתונה צלתה מרובה מחמתה העליונה ומש"ה אי העליונה למעלה מעשרים תחתונה נמי פסולה, והקשו ע"ז דכיון דאין תחתונה צלתה מרובה אלא מחמת עליונה אמאי כשרה הא לקמן בריש הישן אמרינן סוכה המדובללת כשרה ומפרש שמואל בגמ' קנה עולה וקנה יורד, וקאמר אביי ל"ש אלא שאין בין זה לזה שלשה אבל יש בין זה לזה שלשה פסולה, ותירצו דהא אמר רבא התם דאפילו יש בין זה לזה שלשה אם יש בגגו טפח אמרינן חבוט רמי, הרי דאמרינן חבוט אפילו בסכך שלם, ותירץ דהתם ג"כ לא אמרינן חבוט רמי על כל הסכך רק על מקצת בכדי להכשיר סוכה זו שתהיה צלתה מרובה מחמתה. עוד תירץ דכיון דעליונה חמתה מרובה לא חשיב סכך שלם ושפיר אמרינן חבוט עי"ש:
ולפע"ד נראה דכוונת התוס' דלא שייך חבוט רמי בסוכה תחת הסוכה היינו דלא מצינו חבוט רמי רק להשפיל הקורה העליונה ע"ג אויר התחתונות וכמ"ש רש"י ז"ל בסוכה שם (דכ"ב ע"א) ד"ה שאין בדבר המוטל ברוחב ובא לסתום אויר שייך למימר חבוט רמי עי"ש, אבל לומר חבוט קורה ע"ג קורה סוכה ע"ג סוכה זה לא אמרינן, ובריטב"א ז"ל שם כתב בשם י"א וכ"כ בכ"מ ה' סוכה פ"ה דאם הקורה העליונה רחבה יותר מאויר שבין הקורות התחתונות לא אמרינן חבוט עש"ה ומ"ש לקמן (כ"ז ס"ו) בס"ד. ואפילו לרש"י ותוס' דחולקין מ"מ בענין שיהיה בתחתון אויר אמרינן חבוט אף שהוא רחב יותר, אבל כל שאין אויר תחתיה לא אמרינן חבוט. והא דאמרינן בעירובין (ד"ט ע"א) חבוט הקורה ע"ג הכותל התם כיון דלא אמרינן חבוט רק בשלשה טפחים ע"כ דהוא רק מתורת לבוד כמ"ש שם בחדושי הרש"ש ז"ל עש"ה. ולפ"ז וכן לפמ"ש המהר"ם לובלין ולפמ"ש המלא הרועים ע"כ אי"ל כשיטת הפנ"י דחור טפח על טפח דמביא הטומאה הוא רק מפני דאמרינן חבוט, דבודאי בתקרה שלמה ואין אויר תחתיה לא אמרינן חבוט רמי וע"כ דרק הטומאה עוברת ממקום למקום ע"י חור טפח:
עוד נראה לפע"ד ראיה מכלים פ"ח מ"ז, הובא ברא"ש ותוי"ט רפ"ה דאהלות, דתנן השרץ שנמצא בעין של תנור, בעין של כירה, בעין של כופח, מן השפה הפנימית ולחוץ טהור, ואם היה באויר [במקום מגולה שלא היה תחת האהל. הרב] אפילו כזית מן המת טהור [התנור שאין טומאה נכנסת לתוכו כיון שאין בעין פו"ט. הרב]. ואם יש שם פו"ט שעובי שפת העין החיצונה בולטת ומאהלת על כזית מן המת בטפח על טפח. הרב] הכל טמא [האהל והתנור שטפח על טפח אהל מביא את הטומאה. הרב]:
ובתוס' יו"ט שם כתב וז"ל ואם היה באויר פירש הרב במקום מגולה כו' וקאי אתנור וכן פירשו הר"ש והראב"ד ז"ל בפי"ג מהלכות כלים אבל הרמב"ם מפרש שאם היה השרץ באויר העין, וכתב הכ"מ משום דקשיא ליה לפרש אתנור דמלתא דפשיטא היא, ולי קשה טפי שאם הפירוש שהתנור הוא באויר א"כ סיפא ביש פותח טפח דטמא, אמאי כיון שהתנור אין עליה אהל מי יביא הטומאה, וכמ"ש בשם התוס' במ"ב פי"ח ועיין בפ"י דאהלות עכ"ל: ובמרכבת המשנה ח"ג ובמי נפתוח שם וכ"כ בשם ספר בית דוד תפשו על התוס' יו"ט דל"ק כלל, דהרי פשוט דהמשנה איירי בתנור כלי חרס, וכ"ח מטמא באויר ולא בעינן אהל כלל, ודין אהל אינו אלא בטומאת מת, וא"כ כמו אם היה כזית מן המת מונח בתנור עצמו או תלוי באוירו, היה התנור טמא מאוירו בלבד מבלי שנביט אם התנור הוא באהל אם לא, וכמו כן אם הכזית מן המת מונח באויר העין אשר הוא פו"ט דשיעור זה מביא הטומאה הו"ל כאלו טומאת המת בתנור עצמו וממילא נטמא התנור מאוירו מתורת כלי חרס עש"ה:
והנה הכא ע"כ דאין לומר חבוט רמי אהל התנור עם אהל העין דהא ליכא כלל אהל לתנור כנ"ל, ומ"מ אמרינן דהטומאה נכנסת לאויר התנור אע"ג שאין אהל עליה למעלה ונטמא התנור, הרי דיש כח לטומאה להתפשט ממקום למקום מבלי שנאמר חבוט רמי או גוד אחית:
וכן במשנה דלעיל מינה שם, דתנן בית שאור מוקף צמיד פתיל ונתון לתוך התנור, השאור והשרץ בתוכו, והקרץ בינתים (כגון שיש לכלי זה שני קבולין והמחיצה המפסקת בין בית קיבול לחבירו נקראת קרץ כו'. הרב] התנור טמא, והשאור טהור, ואם היה כזית מן המת, התנור והבית טמא והשאור טהור, אם יש שם פותח טפח הכל טמא (אם יש פו"ט שנפרצה המחיצה שבין השאור ובין כזית מן המת בפו"ט הכל טמא, דטפח על טפח פתוח מביא הטומאה. הרב] וע"ש בפירוש המשניות ובמי נפתוח:
והנה הכא דנפרצה המחיצה שבתוך הכלי אמרינן דמביא הטומאה מבית קיבול זה לזה, והרי הרמב"ן ז"ל כתב במלחמות בפ"ק דשבת דלבוד וגוד אחית וגוד אסיק לא אמרינן בכלים, וא"כ איך מביא הטומאה, וע"כ דהטומאה יש לה כח להתפשט ממקום למקום אף בלא חבוט רמי:
ומה שכתב הפנ"י דכיון דאין הכהן והטומאה תחת אהל אחד ורק דהביב מחברן לית לן בה, ע"פ מ"ש הרמב"ם ז"ל דטומאת אהל הוא רק ע"פ שלשה אופנים הטהרה על הטומאה, הטומאה על הטהרה, או שניהם תחת אהל אחד, קשה לי מפי"א מ"ה היה מוטל על האסקופה והאהילו עליו קוברי המת דלב"ה מביא הטומאה לבית משום דאדם חלול הוא וצד העליון מביא הטומאה, והרי הכא אין הכלים שבבית והטומאה תחת אהל אחד וכן אין מאהילים זע"ז, וכן ברפ"ו דתנן אדם וכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר כיצד ארבעה נושאין את הנדבך טומאה תחתיו כלים שע"ג טמאים, טומאה ע"ג כלים שתחתיו טמאים, וכתב ישם הרמב"ם ז"ל דאפילו כלים שלא כנגד הטומאה טמאים כיון דאינו חוצץ והטומאה יורדת ומשיורדת מתפשטת ושוב נעשה אהל על הטומאה ע"ש. ואיתא ברפ"ט כוורת שהיא בתוך הפתח כו' כל שהוא כנגד הזית כו', ובמשנה ב' היתה גבוה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או בבית או ע"ג הכל טמא אלא תוכה, הרי בטומאה על גבה מה שבתוכה טהור אף כנגד הטומאה להרב ז"ל, ואעפ"כ תחתיה טמא אף שלא כנגד הטומאה, וא"כ הרי הכלים והטומאה אינם מאהילים זע"ז וגם אינם תחת אהל אחד דהא הטומאה היא על גבי הכוורת והכלים תחת הכוורת, ומ"מ מביא הטומאה, ואיך כתב הרמב"ם ז"ל רק ע"פ שלשה אופנים מביא הטומאה, וע"כ דהכא דכיון דכלים אינם נעשים אהל לטהר ומתפשטת הטומאה לתחת הכלי שוב הוי כמו הטומאה והכלים שתחת הכלי תחת אהל אחד, וה"נ אם הטומאה מתפשטת מבית לבית, הו"ל כאלו תחת אהל אחד, ואף דמבית לבית ע"י חור אינם נעשים אהל אחד ממש כמ"ש לעיל ס"א מ"מ לענין התפשטות הטומאה הו"ל כאלו תחת אהל אחד דאל"כ בלא"ה תקשה על הרמב"ם ז"ל דאיך כתב רק שלשה האופנים דהרי חור מבית לבית אינם תחת אהל אחד וכמש"ל,:
וע"כ דזה חשיב ליה להרמב"ם ז"ל אהל אחד, דהכל הוא אהל המשכה, ומה שכתב אהל אחד היא לאפוקי שלא יהיה הפסק ביניהם:
היתר הב' כתב הפנ"י ז"ל דדוקא חור וחלון מביאים הטומאה דהם פתחים גמורים וראוי להצניע בהם מת מחדר לחדר כשאין רוצין לקברו באותה שעה כגון שבת ויו"ט, מש"ה טמא דלא חלקו בין פתח קטן לגדול, ומש"ה כתבו המפרשים ז"ל בפ"ד גבי מגדל בטומאה בבית מה שבמגדל טהור הוא דוקא כשהדלת נעולה דאל"כ הוי טמא משום שראוי להצניע בו נפל קטן עד שעת קבורה או כזית מן המת, אבל ביב שעשוי רק להגרת מים ואין דרך להכניס בו טומאה שהמים ישטפוהו וגם אין עשוי להצניע בו שום דבר אינו מביא טומאה ממקום למקום. ולא מיבעיא לשיטת הש"ך דהא דחור טפח מביא הטומאה הוא רק מדרבנן פשיטא שיש לחלק בין ביב לחלון אלא אפילו נאמר דהוא מה"ת, עכ"פ הוי דוקא מהלכה למ"מ דהא בקרא משמע דוקא כל אשר באהל ולא באהל אחר ג"כ י"ל דהכי גמירי דלא שייך אלא היכא דראוי להצניע בו, וזה טעם דאיתא כמשנה שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה להכנס לביב ע"כ:
ההנה סברא זו שחידש הרב הפנ"י ז"ל דלמקום שאין דרך להצניע בו מת או כזית ממת אין הטומאה מתפשטת לשם אפילו אם יש פתח פתוח כוון דעתו הגדולה לדעת התשב"ץ ח"א ס "א שכתב וז"ל אבל נראה בנדון הזה שהבתים הם טהורים, ממה ששנינו בפ"ד ממסכת אהלות מגדל שהוא עומד באויר כו' היה עומד בתוך הבית טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור לפי שדרך הטומאה לצאת ואין דרך טומאה לכנוס וכיוצא בו שנינו שם בתיבת המגדל והביאה בגמרא פרק העור והרוטב, ואע"פ שהבית שיש בו פתחים הרבה אם הם כולם פתוחים כולם טמאים אע"פ שחשב להוציא באחד מהם, וכן זיז שיש בו פו"ט מביא את הטומאה אפ"ה כשמת בבית מה שבתוך המגדל טהור, לפי שאין דרך להכניס המת במגדל לא גזרו בו חז"ל דמוכח בפ' משוח מלחמה שאין בכל זה אלא גזרה דרבנן וכמ"ש רש"י ז"ל בפ"ק דביצה ובפרק העוה"ר, וכן בהסכמה הסכימו כל המפרשים ז"ל שאין בכל זה אלא גזרה דרבנן, והוא הדין לנדון זה שאין דרך להוציא המת מקבר להכניסו בבתים שאין לגזור עליו עכ"ל. [ועיין מ"ש על זה לעיל בכלל זה ס"ג:]:
הרי דכתב דלמקום שאין דרך להכניס בו המת אין הטומאה נכנסת ורק שהפנ"י כתב דבמגדל איירי בדלתות נעולות כמ"ש כל המפרשים ז"ל משום דדרך להצניע בו כשאין רוצין לקברו באותה שעה, ודעת התשב"ץ ז"ל דלפי טעם זה ה"ה אם טומאה בבית מה שבמגדל טהור אע"ג דהדלתות פתוחות, (וזה נגד שיטת כל המפרשים ז"ל] וכן לפי דעת הפנ"י ז"ל אע"ג דחור טפח מביא הטומאה מהלכה למשה מסיני מ"מ י"ל ולחלק כנ"ל והתשב"ץ כתב דכיון דהוי רק טומאה דרבנן אמרינן דלמקום שאין דרכה להכנס אין הטומאה נכנסת אף בחלון פתוח:
אמנם לא הבנתי מה שכתב הפנ"י דזה ממש טעם המשנה שאמרה שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס היינו לביב כזה שעשוי להגרת מים, דקשה הא תינח טומאה בבית מה שבביב טהור שאין דרכה להכנס לביב, אבל קשה טומאה בביב אמאי מה שבבית טהור, הרי דרכה של טומאה להיות בבית ולהצניע בו, ואי"ל דכיון דביב אין עשוי להצניע בו אם מונחת בו טומאה אין מתפשטת הטומאה מהמת ולהלאה, ומש"ה אין הטומאה נכנסת לבית, שהרי הפנ"י כתב דכיון דהוא רק הלכה למשה מסיני, דקרא משמע כל אשר באהל יטמא, הא באהל אחר טהור, וכיון דהוי רק מהלכה אמרינן הבו לא לוסיף עלה כמ"ש התה"ד לענין סט"ל. הרי דבכלים וטומאה תחת אהל אחד לא אמרינן סברא זו, ופשיטא דכלים וטומאה בביב דהכלים טמאים אם יש בביב פו"ט, כמו טומאה תחת קורה, וא"כ כיון דהטומאה מתפשטת בתוך הביב ממקום למקום, וכדמוכח ג"כ במשנה עצמה דטומאה בבית רק מה שבתוך הבית טהור הא מה שבתוך הביב טמא, וא"כ קשה תתפשט הטומאה לתוך הבית שדרך טומאה ליכנס לתוך בית כיון דאיירי ביש פתח טפח לשיטת הפנ"י ז"ל, וממש כמ"ש התשב"ץ גבי מגדל דדלתותיה פתוחות, דטומאה בבית מה שבתוך המגדל טהור דאין דרך טומאה לכנוס למגדל דאין דרך להצניע בו מת מ"מ אם טומאה במגדל מה שבתוך הבית טמא דיוצא ממגדל לבית ה"ה גבי ביב, וע"כ דבמשנה דקתני טומאה בביב מה שבבית טהור איירי שאין בפתח פו"ט או שיש עליה סריגות, וכמ"ש:
והנה בחת"ס הקשה על הפנ"י ממשנה דפי"ב בכלב שאכל בשר המת דמביא טומאה לבית וכי שולי הכלב עשוים להכניס ולהוציא טפי מביב של שופכים ואעפ"כ מביא הטומאה ע"ש, ולפ"ז לא על הפנ"י בלבד תלונתו, אלא אף על התשב"ץ ז"ל דס"ל כן. אמנם לפע"ד ל"ק לפמ"ש דרק אין דרכה של טומאה להכנס לביב כזה, או למגדל לשיטת התשב"ץ ז"ל, אבל בודאי הטומאה יוצאה מביב לבית וכן ממגדל לבית וכן משולי הכלב לבית, אבל בודאי אי היה טומאה בבית וכלב מת מונח על האסקופה היה הכלי אשר בתוך הכלב טהור אף לר"מ דס"ל חוקקין להשלים או אף אם היה בצואר הכלב חלל טפח לר' יוסי דאין דרכה של טומאה להכנס לשולי הכלב או לפי הכלב:
ובזה מתורץ מה שהקשה בחת"ס שם מדברי הר"ש פ"ז מ"ה שכתב במשנה דיצא ראשון מת ושני חי אם הוציאו המת מן הבית קודם לידת השני וכתב הטעם משום דאין דרך טומאה להכנס, ועוד דטהרה בלועה אינה מטמאה ע"כ, משמע גם בלא טהרה בלועה נמי אין טומאה נכנסת, וקשה אמאי לא תמשך הטומאה לבית הרחם כדרך שנמשכת מאהל לאהל אפילו דרך כניסה ע"ש, ולפ"ז א"ש דאין דרך טומאה להכנס לבית הרחם שאין באין לו ואין מביאין אליו ואין הדרך כלל להצניע בו כזית או נפל, אבל יצא הראשון חי והשני מת טמא, דהטומאה יוצאת מבית הרחם לבית. כנ"ל. ואין להקשות דלפ"ז לא יהיה סיפא דומיא דרישא דטומאה בבית אע"ג דיש בפתח טפח הביב טהור וטומאה בביב הבית טהור דוקא באין בפתח טפח, דהא ע"כ בלא"ה אין הסיפא דומיא דרישא דביש בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט הבית טמא אע"ג דהטומאה בביב מחוץ לבית, ואין בו פו"ט ואין ביציאתו פו"ט הבית טמא רק אם הטומאה בביב כנגד הבית דאז בוקעת ועולה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בתולדות האדם ובתוס' ב"ב (ד"ק), ועיין חת"ס ש"מ בענין קבר סתום:
ולדינא הנה דעת החת"ס ז"ל דמביא הטומאה וכן דעת חכמי דורו של הרב הפנ"י ז"ל החולקין עליו וכמ"ש ביש"י, אך דעת הפנ"י להתיר, וכתב דבק"ק לבוב היו ביבין כאלה וכל הרבנים הגאונים הגדולים לא חששו לאסור והישועות יעקב כתב לדינא דבמקום שנהגו להיתר כגון בלבוב ושאר קהלות ישראל שנהגו להיתר ולא חשבו הביבים לאהל אין להחמיר. אמנם בפרעשבורג מקום החת"ס שנהגו לאסור כתב דאין להורות היתר כיון שדעת החת"ס ז"ל ג"כ נוטה לאסור, לזאת בעיר ווארשא אף שעד היום לא היו ביבין כאלה ואין כאן מנהג להיתר, מ"מ אין להחמיר כיון דליכא ג"כ מנהג לאסור, והיא גזירה שאין רוב ציבור יכולים לעמוד בה, ובפרט לפי מה שכתבתי דסברת הפנ"י מוזכרת בתשב"ץ, וביש"י שם כתב לצרף ג"כ להיתר מהא דכהנים בזה"ז בלא"ה טמאים כשיטת הראב"ד ז"ל, ועיין מש"ל בזה בכלל זה ס"ג, ולקמן כ"ג ס"א]. ולפע"ד:
דיש לצרף לסניף ג"כ שיטת הראב"ד ז"ל בריש פט"ו דחור טפח על טפח מביא הטומאה רק לכזית מן המת אבל למת שלם בעינן דוקא ד"ט והכ"מ כתב שכן גם דעת הרמב"ם ז"ל וכתבתי לעיל ס"ב דדעת הרמב"ם ז"ל בפה"מ סוף מס' שבת אינו כן אך דכן ג"כ דעת מקצת פירוש רש"י ז"ל בביצה (ד"י) כמ"ש שם בשיטה מקובצת. ולפ"ז בעיר ווארשא אשר כל הצנורות ההולכין מהבתים להחצרות אשר בהם יורדים השופכים להחצרות אין בהם ד"ט, א"כ אין הטומאה יוצאת ונכנסת כלל דרך הצינורות למת שלם, וליותר מכזית, וכזית מן המת לא שכיח כלל וכלל. שוב הגיע לידי ספר שו"ת חסד לאברהם מהד"ת וראיתי בחיו"ד (סי' פ"ג) כתב ג"כ שאלה בענין הביבין והעלה להתיר, וראיתי שהעיר ג"כ על דברי הפנ"י הנ"ל דלא אמרינן חבוט רמי רק היכא שיש תחתיו אויר ע"ש:
שוב מצאתי ת"ל בילקוט פ' חקת הביא בשם הספרי זוטא וז"ל, כל הבא אל האהל איזהו שבאין לו [פירוש אדם שנכנס לתוכו. זית רענן] ומביאין אליו [פירוש אם שני אהלין סמוכים זה לזה ויש ביניהן נקב פותח טפח מביא הטומאה כדאיתא סופ"ג. זית רענן], אמרו מכנסת היא האשה את הנפל בפותח טפח לפיכך שיערו חכמים שפותח טפח מביא הטומאה, עיין דף רל"ו ע"ד. זית רענן, כוונתו ז"ל דבדף זה איתא בילקוט, אמרו כזית מן המת טמא שכן היא תחלת יצירתו, והמג"א דס"ל בסי' רמ"ג דחור פו"ט מביא הטומאה מה"ת, רמז לומר שאף שהוא מה"ת שייך ליתן בו טעם ולומר לשון אמרו] הרי דזה ממש כסברת התשב"ץ והפנ"י ז"ל דרק אהל שמכניסין לו מת מביא הטומאה, ורק מה שכתב התשב"ץ דבמגדל אין דרך להכניס בו המת, הכא מבואר דסגי אם מכניס בו נפל, ומצניעין בו עד שיקברנו, אבל בביבין שאין דרך להכניס בו נפל ובפרט לפמ"ש המג"א ססי' תקכ"ו דמצוה לקבור הנפלים ואין זה קבורה במקום שופכין שיורדין לחוץ אינו מביא הטומאה וכמ"ש הרב הפנ"י ז"ל, ולפע"ד היא ראיה גדולה לסמוך עליה, והנח לישראל: