פתח האוהל· רבי משולם קויפמן
כלל ב - סימן ו
שיעור חלון העשוי למאור:
באהלות שם תנן (פי"ג מ"א) העושה מאור בתחלה שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה ובמשנה ב' תנן חלון שהיה לאויר [להכניס בו אויר העולם והיינו חלון העשוי למאור, ומשום דבעי למתני בנה בית חוצה לה הדר תנייה. הרב] שיעורה מלא מקדח, בנה בית חוצה לה כנגד החלון ונתבטל אויר של חלון שיעורה בפו"ט כחלון העשוי לתשמיש. הרב] שיעורה בפותח טפח, נתן את התקרה באמצע החלון] [שנמצא החלון חציה למעלה מן התקרה וחציה למטה. הרב] התחתון בפותח טפח [כדין חלון העשוי לתשמיש דהא אין כאן אויר. הרב] והעליון מלא מקדח (דלמעלה מן התקרה הוא לאויר. הרב]: והר"ש ז"ל שם כתב חלון שהיה לאויר, להכנס לאויר] העולם והוא החלון העשוי למאור דלעיל [במ"א] ועוד יש לפרש לאויר שצופה בה למרחוק לשמור גנות ופרדסים, למאור ולאויר שיעורו שוה, אבל קשה דלעיל הו"ל למיתנייה בהדי אינך ולימא למאור ולאויר שיעורו מלא מקדח, לכך נראה דהכל אחד והדר תנייה הכא משום דבעי למיתני בנה בית חוצה לה, ועוד יש לפרש שהוא לאויר העולם כמו אויר דכולה מכלתין שאין אהל ע"ג דלא חשיב חלון למאור אא"כ אין תקרה קבועה ע"ג מבחוץ לפי שהתקרה שע"ג מאפלת עליו, וכן מוכחא סיפא דקתני בנה בית חוצה לה וקתני נמי נתן את התקרה, ואע"פ שאין ע"ג תקרה מבחוץ שייכא בו הבאה כגון אם טומאה בבית ובא אדם ונתן בו אצבעו בחלון זה או הניח בו כלי או שהאהיל עליו אהל בצד הכותל נטמא כל שהאהיל לפי שהטומאה יוצאה ואין אותו אהל מבטל ממנו תורת מאור שאינו נטוי אלא לפי שעה וכן עיקר עכ"ל. וכן פירש הרמב"ם ז"ל בפה"מ ובחבורו פי"ד ה"א ובה"ה, דחלון שהוא לאויר היינו חלון שהוא למאור דרישא ורק דקרי לאויר מפני שאין עליה תקרה אלא גלוי הוא לשמש ע"ש וכ"פ הרא"ש ז"ל:
אבל בתוס' ב"ב (די"ט ע"ב) בד"ה רקיק כתבו דיני חלון בשם ר"י ב"ר מרדכי ז"ל דחלון העשוי לאורה היינו למאור שיעורו מלא מקדח גדול של לשכה, וסיפא דקתני חלון שהוא עשוי לאויר היינו שאינו עשוי לא לאורה ולא לתשמיש אלא לאויר ולשמור גנות ופרדסים, ושיעורו כמלא מקדח בינוני, דברישא קתני כמלא מקדח גדול של לשכה ובסיפא קתני סתם כמלא מקדח, ולא קשה מה שהקשה הר"ש ז"ל דאי החלון דסיפא לאו היינו החלון דרישא אמאי לא קתני תרוייהו ברישא ולימא למאור ולאויר שיעורו מלא מקדח, והרי אין שיעורם שוה דרישא מקדח גדול דוקא וסיפא במקדח בינוני:
ולפי שיטת הר"י ב"ר מרדכי ז"ל היה לכאורה אפשר לומר דהא דקתני בסיפא בנה בית חוצה לה שיעורה בפותח טפח קאי דוקא אחלון שהוא לאויר דאיירי בה, אבל בחלון שהוא למאור אע"ג דבנה בית חוצה לה שיעורה מלא מקדח, כיון דלא קתני הך דינא דבנה בית חוצה לה ברישא רק בסיפא. אמנם בסמ"ג כתב ג"כ דיני חלון לר"י ב"ר מרדכי ז"ל דסיפא חלון העשוי לאויר כגון לשמור גנות ופרדסים שיעורו מלא מקדח סתם אעפ"כ כתב ברישא חלון העשוי לאורה בידי אדם כגון שאין עליה תקרה וגלוי לשמש שיעורו מלא מקדח גדול ע"ש ובכל בו:
וכן מוכח בתוספתא רפי"ג הביאה הר"ש ז"ל במ"א דאיתא פתח שעשאו למאור שיעורו מלא מקדח, הגיפו למאור שיעורו בפותח טפח. ב' חלונות זו לפנים מזו החיצונה העשויה למאור שיעורה מלא מקדח ע"כ, וכתב הר"ש ז"ל שיעור הפנימית לא מפרש ומסתברא בפו"ט. הרי דהכא בחלון העשוי למאור ג"כ דוקא החיצונה שיעורה מלא מקדח אבל לא הפנימית. והנה ע"כ צ"ל דהא דקתני בתוספתא מלא מקדח סתם ע"כ היינו מלא מקדח גדול דהרי העשוי למאור הוא שיעור של מלא מקדח גדול:
עוד תניא בתוספתא שם חלון שבין שני בתים שיעורה בפו"ט, סתר את החיצון אע"פ שלא חישב עליה שיעורה מלא מקדח, נתן את התקרה באמצע חלון התחתון בפו"ט והעליון מלא מקדח, השפיל את הקורה למטה מאמצע חלון העליון בפו"ט והתחתון מלא מקדח. וכתב הר"ש ז"ל דכשסותר בית החיצון נעשה חלון לאורה ואע"פ שלא חישב עליה ע"כ. ונראה בודאי לשיטת הר"י ב"ר מרדכי ז"ל ג"כ כשסתר הבית החיצון דשיעורה של חלון הפנימי מלא מקדח היינו מקדח גדול כחלון שהוא עשוי לאורה, דאע"פ שלא חישב עליה נעשה לאורה כיון דגלוי לשמש, אבל אי"ל דשיעורו מלא מקדח בינוני, דהרי מסתמא לא עשוי לשמור גנות ופרדסים:
וקשה לי בהא דאיתא בר"פ יו"ד דארובה שהיא בתוך הבית ומגולה לאויר שיעורה בפותח טפח, והרי כל שהוא לאויר מסתמא הוא למאור ושיעורו מלא מקדח. וראיתי בתפ"י שם שעמד בזה וכתב דמתני' איירי שעשוי:
לתשמיש דהיינו להושיט דרך שם שום דבר אבל למאור שיעורו מלא מקדח ע"ש, ואפשר משום דסתם ארובה היו עושים כדי להשתמש על הגג ולא נעשה למאור כמו חלון מש"ה שיעורו בטפח, דאל"כ קשה למה נקט דוקא בעשאו לתשמיש דשיעורו טפח ולא נקט מלא מקדח דכיון דהוא לאויר מסתמא הוא למאור דמש"ה אם סתר החיצון הפנימי שיעורו מלא מקדח אע"פ שלא חישב למאור וצ"ע עוד. ועיין ברמב"ם ז"ל רפי"ד:
וברמב"ם ז"ל פט"ז ה"ג שהעתיק משניות דארובה הנ"ל כתב וכל אלו הדינין בעושה ארובה אבל תקרה שנפחתה מאליה שיעורה מלא אגרוף כמו שביארנו עכ"ל, וקשה שלא כתב ג"כ ודוקא דחשבו לתשמיש ולא למאור:
והנה בחכמת אדם כתב בהא שכתב הט"ז (בסי' שע"א) לענין סריגין חוצצין לא שייך בחלונות שלנו דעשוין למאור דבהדיא כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ד ה"ד דשיעורו בפונדיון ע"ש ובבינת אדם בסופו, ופשוט דכוונתו בחלונות העשוים לאויר אבל לא בין בית לבית, ומש"ה הביא מרמב"ם ז"ל ולא ממשנה דאהלות משום דברמב"ם ז"ל מבואר טפי דאם גלוי לשמש ואין עליה תקרה. וראיתי בשדי חמד כללים מ"ט כמ"ד שהביא שגם בפרח מטה אהרן כתב כן אך בספר חיי אריה השיג דכיון דהוא אינו גלוי לשמש שיעורו בטפח ע"ש, ולפע"ד דודאי כוונת החכ"א ג"כ רק באופן שגלוי לשמש:
אמנם יש לדון דבחלונות שלנו הרי למעלה סמוך לגג עשוי עטרות ופתוחים וא"כ הוי כמו תקרה על גבו דשיעורו טפח כמ"ש הר"ש ז"ל הנ"ל דהתקרה מאפלת עליו, וכ"כ הרמב"ם ז"ל הנ"ל דדוקא שאין עליה תקרה וגלוי לשמש. וכן מוכח בהדיא בראב"ד ז"ל פט"ז בהשגה הבית שנסדק, דהואיל דיש לפניה תקרה עודפת דינו כחור שבין בית לבית ע"ש, אך אפשר דבבתים הגבוהים שעשוים חלונות תחתיים שניים ושלישים די"ל דהחלון הסמוך להגג דשם התקרה מאפלת שיעורו בטפח והחלון שתחתיו דרחוק מהעטרה י"ל דאינו מאפיל עליה ושיעורו במלא מקדח וצ"ע אך לדינא אין נפ"מ לכאורה דחלונות שלנו הרי הם גדולים הרבה אך יש לדון אם החלונות מוגפים דהזכוכית חוצצים כמ"ש בנו"ב מה"ק (סי' צ"ה וצ"ו) הובא בפ"ת (סי' שע"א סק"ט) ויש בהחלונות טסי ברזל מנוקבים העשוים להחליף האויר הנקראים [ווינטעלאטאר] אם יש בנקב אחד כשיעור פונדיון מביא הטומאה, דהרב ז"ל פירש חלון שהוא לאויר להכנס אויר העולם:
והנה שיעור פונדיון מבואר בכלים (פי"ז מי"ב) ושנעשה בידי אדם שיעורו כמלא מקדח גדול של לשכה שהוא כפונדיון האיטלקי, וכסלע הנירונית וכמלא נקב שבעול. והנה בתפ"י כאן כ' דשיעורו שליש טפח דכיון שהוא כסלע הנירונית ושיעור סלע הוא שליש טפח כדאיתא ביו"ד (סי' ל') ובש"ך שם, ובמחכ"ת נעלם ממנו גמרא דבכורות (דל"ז ע"א) דסלע נירונית גדולה מסלע סתם והובא בתוס' וברמב"ן ז"ל בב"ב (ד' י"ט) גבי דיני חלון ע"ש. והרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות כאן כתב דשיעור שירי המאור רום אצבעיים על רוחב הגודל, הוא שיעור גדול ממקדח, ובתוס' בב"ב שם כתבו דחלון העשוי למאור אינו מתמעט עד שלא יהיה רום אצבעיים על הגודל משמע דמקדח גדול מזה וכ"כ במש"א, אך הב"ח ז"ל שם גריס רום אצבע על רוחב הגודל ע"ש:
ושיעור מלא אגרוף בחלון הנעשה שלא בידי אדם, מבואר בכלים שם דזה הוא אגרופו של בן בטיח ר' יוסי אומר ישנו כראש גדול של אדם והר"ש ז"ל שם הביא התוספתא דכלים ב"מ פ"ז אגרוף שאמרו ר"ט (אומר) פושט ראשי אצבעותיו ומראה, ר"ע (אומר) קופץ אצבעותיו ומראה, ר' יהודה אומר מניח אצבעו על גודלו כופל חוזר ומוריד, ר' יוסי אומר ישנו בראש כרים גדולין של ציפורי, אחרים אומרים משמו טפח ושליש טפח וכך היו משערים עד שלא בא בן בטיח ע"כ:
והנה הא דקתני ברישא חררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת שיעורו מלא אגרוף, פשוט דלאו דוקא בחלון שהוא לאויר דביה איירי מתני', אלא ה"ה בחלון שבין בית לבית דשיעורו טפח אם נעשה מאליו שיעורו מלא אגרוף, דהרי חלון שבין בית לבית קיל ממנו דשיעורו טפח והוא יותר מפונדיון, וכמו דבסיפא דקתני בנה בית חוצה לה שיעורה בפו"ט, אע"ג דסיפא איירי רק בחלון שעשוי לשמור גנות ופרדסים לפירוש הר"י ב"ר מרדכי ז"ל, מ"מ קאי גם ארישא כמו שכתבתי לעיל, וכן מפורש בהדיא ברמב"ם ז"ל (פט"ז ה"ד) והיא מתוספתא פי"ג הובא ברמב"ם ז"ל בפה"מ ובר"ש (פי"ב מ"ב) דארובה שבין בית לעליה שנפחתה מאליה שיעורה מלא אגרוף ע"ש: ובבכורות (דל"ז ע"ב) כתב רש"י ז"ל מאור שלא נעשה בידי אדם שנפל הכותל מאליו מעט בין בית לבית, ובסוכה (דכ"א ע"א) בהא דקאמר בגמרא מודה ר' יהודה כמלא אגרוף כתב רש"י ז"ל אהל שרחב כמלא אגרוף שהוא יותר מטפח מודה ר"י שאע"פ שאינו עשוי בידי אדם חשוב להיות אהל דבמלא אגרוף מצינו חשוב למאור שאינו עשוי בידי אדם כדתנן באהלות ובמסכת בכורות מייתינן לה בפרק על אלו מומין מאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו להוציא את הטומאה לאויר כמלא אגרוף וזה אגרופו של בן בטיח וכי קאמר ר"י דאינו אהל היכא דאין עשוי בידי אדם בטפח קאמר עכ"ל:
ובפנ"י שם עמד בסתירת דברי רש"י ז"ל דאמאי בבכורות כתב בכותל בין בית לבית, והכא בסוכה כתב דשיעורו להוציא הטומאה לאויר כמלא אגרוף, וכתב לתרץ וז"ל, והנלע"ד ליישב דודאי פרש"י בבכורות עיקר, דעיקר שיעור מלא אגרוף במאור היינו מבית זה לבית זה כדאשכחן במשנה פי"ג דאהלות דנקיט כמה שיעורין חלוקין במאור ומסיים בה בהאי לישנא להביא את הטומאה ולהוציא את הטומאה, ור"ש פליג וקאמר להביא כו', ופשטא דלישנא דלהביא ודאי משמע מבית זה לבית זה, ועוד דבמשנה הסמוכה קתני חלון שהוא לאויר, אלמא דמעיקרא לאו לאויר היה אלא להביא מבית לבית, וע"ש בפירוש המשניות, אלא לפי שכבר כתבתי בסמוך ובכמה דוכתי דטומאה שמבית לבית ובצדה דרך חלונות אינה אלא מדרבנן כו', נמצא דלפ"ז לא הוי א"ש הא דאמרינן בשמעתין דמודה ר"י במלא אגרוף דטהור דלענין טומאה דאורייתא איירי, וא"כ האי שיעורא דמלא אגרוף מאי עבידתיה ואי משום דלרבנן נמי אשכחן האי שיעורא דמלא אגרוף במאור שלא נעשה ביד"א, מ"מ איכא למימר דשאני התם דטומאה מבית לבית לא הוי אלא טומאה דרבנן כו' לכך הוצרך רש"י לפרש דלענין חציצה הוי טעמא דר"י מסתברא כיון דמלא אגרוף הוי שיעור חשוב אפילו לרבנן לענין טומאה דאורייתא כגון להוציא את הטומאה לאויר כו' עכ"ל:
ומאד תמוהים דבריו ז"ל מ"ש דרישא איירי בכותל שהוא בין בית לבית מדקתני סיפא חלון שהוא לאויר, שהרי לכל הפוסקים הרישא איירי ג"כ דוקא שהוא לאויר, דבין בית לבית היה שיעורו טפח וכדאיתא בהדיא בתוספתא וכמש"ל. ומה שדייק הפנ"י מהא דקתני בין להביא את הטומאה ובין להוציא את הטומאה דע"כ איירי בכותל שבין בית לבית. הנה הרמב"ם ז"ל שם בפה"מ כתב להביא היינו שאם היה שם טומאה דהחלון מביא הטומאה לבית או שהיה טומאה תחת אהל מחובר בזה החלון, וכוונתו שעשה אהל לפי שעה סמוך להחלון דזה אינו מבטל ממנו תורת מאור לפי שאין נטוי אלא לפי שעה כמ"ש הר"ש ז"ל, ועי' עוד:
בא"ר וברש"ש ובמ"א שם, ולפע"ד כיון דקושטא דמילתא אין נפ"מ בין שהוא לאויר או מבית לבית נקט רש"י ז"ל פעם הכי ופעם הכי:
עוד כתב הפנ"י שם בסה"ד וז"ל מיהו מה שכתב רש"י כאן לשון חישב עליה למאור, נראה דלא דק ואשיגרת לישנא בעלמא הוא, דהא להדיא תנן בפי"ג דחור שחררוהו שרצים וחישב עליה למאור, שיעורו כמלא מקדח שהוא פחות אפילו מטפח על טפח, ושיעור דמלא אגרוף היינו כשלא חישב עליה לא למאור ולא לתשמיש ע"ש עכ"ל. ומה מאד תמוהים דבריו ז"ל, דח"ו מעולם לא עלתה על דעת רש"י ז"ל לומר דאם חישב למאור יהיה שיעורו מלא אגרוף נגד משנה מפורשת ובפרט שאין שום נפ"מ בזה לכאן, ולמה הוצרך רש"י ז"ל לכתבו. אך דרש"י ז"ל כתב דמודה ר"י שאע"פ שאינו עשוי בידי אדם, חשוב להיות אהל, דבמלא אגרוף מצינו חשוב, למאור שאינו עשוי בידי אדם, והיינו דמצינו שחשוב להיות אהל גבי מאור שלא נעשה ביד"א, וזה פשוט כוונת רש"י ז"ל, אבל מעולם לא היה כוונת רש"י ז"ל שחישב עליה למאור, והרב הפנ"י ז"ל קירב את הרחוקים בזרוע, ובמקום חשוב שכתב רש"י ז"ל כתב הפנ"י חישב, ואי היו מגיהין בי"ת במקום למ"ד, ובמקום למאור שאינו עשוי ביד"א צ"ל במאור שאינו כו' היה ניחא טפי, והוא דשם במאור מצינו דמלא אגרוף הוא אהל חשוב וז"פ. [ועי' בעירובין (ד"ל ע"א) ובחולין (דקכ"ה ע"ב) ובסוף שבת שכתב רש"י ז"ל דשיעורו הוא מלא אגרוף וזה צ"ע כמ"ש במש"א פי"ג מ"ב ובחדושי הרש"ש ז"ל]:
קשה לי בהא דתניא בתוספתא שהבאתי לעיל חלון שבין שני בתים שיעורו בפו"ט, סתר את החיצון אע"פ שלא חישב עליה שיעורו מלא מקדח, ומ"ש מחלון הנעשה שלא בידי אדם דשיעורו מלא אגרוף, אע"פ שהוא לאויר, והרי הכא דלא חישב עליה ולא עשה שום מעשה בגוף החלון רק שסתר הכותל החיצון אמאי יהיה שיעורו מלא מקדח ויש לחלק, וצ"ע מדוע השמיטה הרמב"ם ז"ל: