אור ברסלב
פתח האוהל כלל ב - סימן ד

פתח האוהל· רבי משולם קויפמן

כלל ב - סימן ד

כלל ב - סימן ג

בענין טומאה בבית וכלים בכותל או טומאה בכותל וכלים בבית דטמאים, אם הוא מה"ת או מדרבנן:

באהלות (פ"ו מ"ג) תנן, כותל המשמש את הבית, ידון מחצה למחצה, כיצד כותל שהוא לאויר שצדו אחד אויר העולם וצדו אחד משמש את הבית, כגון כותל שהוא מפסיק בין בית לחצר או בין בית לגנה. הרב] והטומאה בתוכו [שנסדק הכותל ויש טומאה בחללו בתוך הסדק. הרב] מחציו ולפנים הבית טמא [אם הטומאה מחציו של כותל לצד הבית הבית טמא, כאלו היתה בתוך הבית דההוא פלגא בתר בית שדינן לה. הרב] והעומד מלמעלן טהור [אפילו עומד כנגד הטומאה טהור, דלאו כטומאה רצוצה חשיבא ואינה בוקעת ועולה דהא חשבינן לה כמונחת באהל. הרב], מחציו ולחוץ הבית טהור [לצד האויר לא שדינן לה בתר בית ולפיכך העומד מלמעלה טמא כיון דלאו כמונחת באהל היא הרי היא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה הרב] מחצה למחצה שהטומאה באמצע. הרב] הבית טמא, והעומד מלמעלן ר"מ מטמא, וחכמים מטהרין [ר"מ מטמא דשדינן ליה לכותל בתר בית ובתר אויר לחומרא, וחכמים מטהרין דלגמרי שדינן ליה בתר בית והלכה כחכמים, הרב], ר' יהודה אומר כל הכותל לבית [אפילו עומדת הטומאה בחציה של צד האויר הרי היא כאלו מונחת בתוך הבית. הרב):

ובמשנה ד' תנן, כותל שבין שני בתים [כותל המפסיק. בין שני בתים. הרב] והטומאה בתוכו, בית הקרוב לטומאה טמא, והקרוב לטהרה טהור, מחצה למחצה שניהם טמאים, טומאה באחד מהן באחד מן הבתים. הרב] וכלים בכותל, מחציה וכלפי טומאה טמאין, מחציו וכלפי טהרה טהורין, מחצה למחצה, הרי הן טמאים. מעזיבה שבין הבית לעליה [תקרה המפסקת בין בית לעליה הרב] טומאה בתוכה, מחציו ולמטן הבית טמא, והעליה טהורה, מחציה ולמעלן העליה טמאה, והבית טהור, מחצה למחצה שניהם טמאים, טומאה באחד מהם וכלים במעזיבה, מחציה וכלפי טומאה טמאים, מחציה וכלפי טהרה טהורין, מחצה למחצה, הרי הן טמאים, ר' יהודה אומר כל המעזיבה לעליה [ואין הלכה כר"י הרב]:

ובתוספתא שם פ"ז, הובא בר"ש ז"ל במ"ד, איתא כותל שבין שני בתים וטומאה בתוכו הבית הקרוב לטומאה טמא והקרוב לטהרה טהור, מחצה על מחצה שניהם טמאים, ר"א אומר שורפין עליהם את התרומה ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו ע"כ, ובתוספתא רפ"ט איתא ר"א אומר נזיר והמת תחת כרסו של גמל אין הנזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהם על טומאת מקדש וקדשיו, טומאה שהיא נתונה בכותל [אפילו, הגר"א לא גרס תיבת אפילו] מחצה על מחצה כו' אין נזיר מגלח עליהן ואין חייבים עליהן על טומאת מקדש וקדשיו ע"כ, הובא בר"ש ז"ל בפ"ח מ"ב וכתב מחצה על מחצה דתנן לעיל (פ"ו מ"ד) כותל שבין שני בתים מחצה על מחצה שניהם טמאים עכ"ל. הרי דוקא במחצה על מחצה ס"ל לר"א דאין חייבים על טומאת מקדש וקדשיו אבל בחציה ולפנים מודה דחייבים על טומאת מו"ק, ורבנן ס"ל דא במחצה על מחצה ג"כ חייבים דס"ל דגם זה מה"ת ול מטעם ספק. ולפ"ז א"ש דס"ל לחכמים בכותל שהוא לאויר מחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמעלן טהור משום דלגמרי שדינן ליה לבית, היינו משום דס"ל דכך היה ההלכה למ"מ דהבית טמא וממילא העומד למעלה טהור ור"מ דס"ל דטמא י"ל דס"ל כר"א דרק מטעם ספק טמא ומחומרא אבל העומד מלמעלה טמא: ובמרכבת המשנה ח"ג כתב דמש"ה העומד מלמעלה טהור דמה"ת לא הוי טומאה רצוצה דהו"ל טומאה בלועה ור"מ ס"ל דלא הוי טומאה בלועה עש"ה ולפע"ד ז"א דלכ"ע אין זה בלוע וכמ"ש הרמב"ם ז"ל במשנה ד' דהו"ל רק כמו אוכלין שגבלן בטיט עש"ה:

ובירושלמי נזיר (פ"ז ה"ג) איתא א"ר יוחנן טומאה מחצי כותל ולחוץ הנזיר מגלח ע"כ. וכתב הק"ע לפרש דס"ל כר' יהודה דכל הכותל לבית, ובפירוש השני כתב דאיירי בעומד למעלה וקאמר ר"י דהלכתא כת"ק והנזיר מגלח עליה, והפ"מ כתב דקמ"ל דטומאה רצוצה הנזיר מגלח ע"ש. וכ"ז דוחק דלמה נקט דוקא טומאה רצוצה בכה"ג בטומאה בכותל, וגם דפשיטא דהלכתא כרבנן נגד ר"י, ובשירי קרבן שם עמד בהא דאיתא בתוספתא פ"ט אפילו מחצה על מחצה ע"ש. ובאמת הגר"א ז"ל לא גריס תיבת אפילו כנ"ל, ולפירוש הא' דר' יוחנן ס"ל כר' יהודה, קשה דהו"ל למימר בהדיא דהלכתא כר"י וכמו דפריך בכתובות (די"ט "ט ע"א) ע"ש. ולולא דבריהם ז"ל היה נראה לפע"ד דגרסינן טומאה מחצי כותל ולפנים הנזיר מגלח, וקמ"ל דהך דטומאה בכותל הבית טמא הוא מה"ת והנזיר מגלח, וכמו דאמר שם ר' יאשיה טומאה טמונה בקרקעו של בית הנזיר מגלח, דקיי"ל דהא דקתני (בפט"ו מ"ה) שארצו של בית כמוהו עד התהום הוא טומאה שהנזיר מגלח:

ור' יהודה דס"ל כל הכותל לבית נראה ג"כ דמה"ת הוא והנזיר מגלח עליה [אפילו לפירוש הב' שכתב הק"ע, או לפמ"ש דגרסינן מחצי כותל ולפנים] דבפ"ז מ"א תנן נפש אטומאה (ציון שבונים על הקבר והוא אטום שבנוי על הטומאה עצמה ואין המת קבור בארון כדי שיהיה בו חלל טפח. הרב] הנוגע בה מן הצדדין טהור, מפני שטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח, הנוגע בה מ"מ טמא, מפני שהוא כקבר סתום [דמטמא כל סביביו במגע. הרב], סמך לה סוכות טמאות [אנפש אטומה דלעיל קאי דאמרינן הנוגע בה מן הצדדים טהור ואם עשה לציון זה סוכות כעין משקוף הסוכה הזו טמאה, ולפי שהיא דומה לאהל המת. הרב] , ר' יהודה מטהר (כיון שהוא מן הצדדים, ואין הלכה כר"י. הרב]: ולפירוש הרב ז"ל הך דינא דסמך לה סוכות קאי רק אנפש אטומה דנוגע מן הצדדים טהור, מ"מ בסמך לה סוכות טמאות מדרבנן, לפי שדומה לאהל המת, ומש"ה ר"י מטהר, דאם היה קאי אקבר סתום דמטמא כל סביביו, לא היה פליג ר"י וכן היא שיטת הרמב"ם ז"ל סופ"ז עש"ה:

אמנם הר"ש ז"ל כתב דמש"ה מטהר ר"י משום דר"י לטעמיה דס"ל כל הכותל לבית ע"כ ולדבריו ז"ל הא דסמך לה סוכות קאי אקבר סתום, וכמ"ש בהדיא הרא"ש ז"ל דמש"ה הסוכות טמאות משום דקבר סתום מטמא כל סביביו ומ"מ ר"י מטהר משום דס"ל כל הכותל לבית ה"נ שדינן ליה בתר נפש ע"כ, וכן היא שיטת הראב"ד ומהר"ם ז"ל כמ"ש בתוס' יו"ט שם. הרי בהדיא דאף לקולא ס"ל לר"י דכל הכותל לבית ומטהר הסוכות אע"ג דקבר סתום מה"ת הוא:

ונראה בודאי דה"ה אם טומאה בבית וכלים בכותל דטמאים דהוי מה"ת, כמו טומאה בכותל וכלים בבית דמ"ש. וכן מוכח ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות:

וז"ל ואל תתמה היות הכלים יתטמאו בבית טמא ואע"פ שהם בתוך הבנין לפי שאין היותן תחת הטיט יצילם מן הטומאה, ואמנם יצילם מן הטומאה היותם תחת צמיד פתיל או באהל אחר לפי מה שקדם, אולם היות בלועים בבנין הנה לא יצילם, וכבר קדם לך זה השורש בתשיעי מכלים וביארנוהו שם עכ"ל. הרי דמש"ה הכלים טמאים דהו"ל כאוכלין שגבלן בטיט דאינם נצולין כמ"ש בריש זבחים (ד"ג ע"ב) וזה הוי מה"ת. אך קשה קצת דאמאי מחציה וכלפי טהרה הכלים טהורים מה בכך דשייכים לבית הטהור מ"מ במאי נצולים כיון דלא הוי רק כאוכלין שגבלן בטיט. וכן קשה דאמאי בכותל שהוא לאויר דג"כ הכלים טמאים כדמשמע מסתימת הפוסקים [ועי' בתפ"י אל"ו] והרי הרמב"ם ז"ל מפרש כותל שהוא לאויר היינו שעובי הכותל פתוח לשמים וגג הבית סמוך לכותל ואינו מורכב על הכותל וכמ"ש בפה"מ ובחבורו, וא"כ הרי ליכא שום אהל טומאה על הכלים ואמאי הכלים טמאים, וע"כ כמו דטומאה בכותל הכלים טמאים אע"ג דליכא שום אהל ה"ה להיפך טומאה בבית וכלים בכותל, דבטלים לגבי בית, וכוונת הרמב"ם ז"ל נראה שלא תאמר דנהי דחשובים כמו דהוי בבית, מ"מ הרי הם כמו בכלי החופה צ"פ להכי כתב דאין זה צ"פ ודוק:

ובתוספתא פט"ו הובא בר"ש ז"ל פט"ו מ"ה תניא בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדים או מן הקורות, טומאה בכותל כלים שבחצץ טמאין, ושבכותל מאחוריו ושבמעזיבה מע"ג נדונים מחצה על מחצה, וכתב הר"ש ז"ל כלים שבחצץ טמאים דרואין טומאה שבכותל כאלו היא בחצץ, ומסתברא דה"ה כלים שבמעזיבה, שבבית ושבכותל מאחוריו, כלים שעומדים בכותל שהיא אחורי החצץ, וכלים שבמעזיבה שע"ג החצץ, בזמן שהטומאה בבית נדונין מחצה על מחצה דמחצי הכותל ולפנים טמאים, מחצי הכותל ולחוץ טהורים, וכן במעזיבה מחציה ולמטה כבית, ואע"פ שטיהרנו כלים שבחצץ אנו מטמאים כלים שבכותל ושבמעזיבה במחצה הסמוכה לבית אע"פ שאלו קרובים לבית יותר מאלו, ובענין הזה בסיפא בקרקע הבית עכ"ל ועי' בתוס' יו"ט (פ"ד מ"א) ד"ה אם לאו ובמש"א, והרי הכא אי אפשר לומר דטמאים מחמת דהוי כגבלן בטיט ומתטמאין מחמת הטומאה שבבית שהרי החצץ מפסיק בינם ובין הבית דהא כלים שבחצץ הקרובים יותר לבית טהורים, א"כ איך הכלים שבכותל טמאים, וע"כ דהלכה היא דכלים שבכותל טמאים ואע"ג דאינן רואין פני הטומאה:

ונראה לפע"ד דודאי ה"ה בטומאה בבית וכלים במעזיבה או טומאה במעזיבה וכלים בבית דטמאים בחציה ולפנים דהוי ג"כ מה"ת כמו בכותל וכמ"ש הר"ש ז"ל בסוף מ"ג בכותל ומעזיבה דינם שוה עש"ה:

אמנם הנה הרמב"ם ז"ל כתב בפכ"ד וז"ל היתה המעזיבה לאויר, וטומאה בתוכה מחציה ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה אפילו כנגד הטומאה טהור שהרי פשטה הטומאה בכל הבית, היתה הטומאה מחציה ולמעלה, הבית טהור, והעומד למעלה כנגד הטומאה טמא, מחצה למחצה הבית טמא והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא שהרי אי אפשר לצמצם עכ"ל. והוא מתוספתא הובאה בר"ש ז"ל דתניא מעזיבה שהיא לאויר העולם כו' מחצה למחצה הבית טמא והעומד למעלה כנגד הטומאה ר"מ מטמא ור"ש מטהר ע"כ, והר"ש כתב דרבנן דמתניתין דמטהרי בכותל מחצה על מחצה העומד למעלה הוא ר"ש דכותל ומעזיבה דינם שוה]:

וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל מחלוקת ר"מ ור"ש בתוספתא ור"מ מטמא, והוא פסק כר"מ משום דחזא מתניתין במעזיבה שבין בית לעליה מחצה למחצה הרי הן טמאים, ואולי אינו דומה, דהתם טומאה היכי שדית ליה אי להכא טמא אי להכא טמא, הלכך שניהם טמאים, אבל מעזיבה שהיא לאויר אי שדית לה לחוץ ליכא טומאה הילכך הבית טהור כר"ש, דר"מ ור"ש הלכה כר"ש, ועוד דספיקא לקולא עכ"ל, וכתב ע"ז הכ"מ וז"ל גם מ"ש דספיקא לקולא קשה דהא קיי"ל ס"ט ברה"י טמא, ואפשר לומר שהראב"ד סובר דטומאה כזו שהיא במעזיבה אינה אלא מדרבנן עכ"ל. וקשה טובא שהרי מתוספתא ומירושלמי מוכח דטומאה בכותל הבית טמא מה"ת, וכן מוכח מגופא דמתני' דהרי מש"ה העומד למעלה טהור וא"כ מ"ש מעזיבה דהוי רק דרבנן טפי מכותל:

ובהלכה ז' כתב הרמב"ם ז"ל כותל שחצי עביו בנין וחצי עביו סלע נידון מחצה על מחצה. וכתב הקרית ספר וז"ל ונראה דהוי מדרבנן, דהא בכותל עצמו דהוי מחצה על מחצה הוי חומרא עכ"ל, משמע דר"ל דבכותל עצמו דנידון מחצה על מחצה הוי רק חומרא דרבנן וזה תמוה וצ"ע:

הכ"מ שם הקשה בהא שכתב הרמב"ם ז"ל בטומאה בכותל מחצה על מחצה הבית טמא והעומד למעלה טהור דמ"ש גבי טומאה במעזיבה שאם היתה מחצה למחצה העומד מלמעלה טמא משום דא"א לצמצם, ותירץ דסבר הרמב"ם ז"ל דטפי שייך לומר בכותל שתכנס טומאה לבית ולא תתפשט למעלה ממאי דשייך לומר במעזיבה וצריך טעם למה עכ"ל. וכתב התוס' יו"ט דטעם הדבר שהכותל בנוי לצורך הבית לבד משא"כ מעזיבה שבנויה לעליה כמו שהיא בנויה לבית עכ"ל, והקשו עליו שהרי קו' הכ"מ היה ממעזיבה שהיא לאויר, דבזה כתב הרמב"ם ז"ל דמחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמעלה טמא, א"כ אי"ל שהיא בנויה לעליה כלל שהרי אין כאן עליה (ועי' במרכבת המשנה ח"ג ובמש"א וברש"ש] ולפע"ד דגם במעזיבה שהוא לאויר ג"כ המעזיבה עשוי לצורך הגג, דדרכם היה לטוח הגג בטיט ולהשתמש על הגג, כדאיתא בש"ס בהרבה מקומות, ובב"מ (דקט"ז) דס"ל לרבנן דמעזיבה שבין בית לעליה עשוי לאחזוקי תקרה כמו שהביא התפארת ישראל אות ל"ט שם, מ"מ י"ל דמודים לר' יוסי דעביד נמי לאשוויי גומות ורק כיון דעשוי לאחזוקי תקרה שוב החוב על המשכיר לעשות וע"ש ברי"ף ופוסקים, וכן עשוי המעזיבה שהיא לאויר לאשוויי גומות ולעשותו מדרון שיפלו הגשמים: ובהא שכתב הכ"מ לתרץ קו' הראב"ד ז"ל אמאי פסק כר"מ לגבי דר"ש, משום דהרמב"ם ז"ל ס"ל דפלוגתייהו הוא אי אפשר לצמצם או לא וכיון דקיי"ל כמ"ד אי אפשר לצמצם ה"נ הכי נקטינן כר"מ ע"כ, וי"ל לפ"ז דר"ש לשיטתיה דביבמות (דקי"ט ע"א) קאמר רב אשי דר"ש ס"ל כריה"ג דאפשר לצמצם אפילו בידי"ש ע"ש, ומש"ה ס"ל הכא דהבית טהור דכ"ש דאפשר לצמצם בידי אדם, אך רב פפא לא מוקי לה כר"א ע"ש:

והנה בחזון נחום כתב דלפ"ז ע"כ שיטת הראב"ד ז"ל דפסק כר"ש הוא משום דס"ל בידי אדם אפשר לצמצם והקשה דבפ"ט מה' רוצח כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא דגם בידי אדם אי אפשר לצמצם והראב"ד ז"ל שתק ליה א"כ משמע דס"ל כוותיה ע"ש, ותמהני דלמה הביא ראיה מדיוק מדשתק ליה להרמב"ם ז"ל, והרי בהדיא כתב הטור (סי' תרמ"ח) בשם הראב"ד ז"ל דאי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם ועי' בש"ך יו"ד (ר"א סק"י) ומה שכתבתי לעיל ס"ב:

עוד הקשה החזון נחום במה שכתב הראב"ד ז"ל דספיקא לקולא, וכתב הכ"מ משום דהטומאה במעזיבה הוי דרבנן, א"כ קשה אמאי הבית טמא אפילו לר"ש, דהא לא פליגי ר"מ ור"ש אלא לענין העומד למעלה כנגד הטומאה אבל הבית טמא לכ"ע וצריך ישוב עכ"ל, נראה מדבריו ז"ל דלהראב"ד ז"ל הבית טמא, ובאמת הרי הראב"ד ז"ל כתב אבל במעזיבה שהיא לאויר אי שדית לה לחוץ הבית טהור, הרי דלהראב"ד ז"ל פלוגתא דר"מ ור"ש היא לענין הבית: ורק העומד למעלה טמא לכ"ע וכמ"ש המרכבת המשנה ח"ג, דהראב"ד ז"ל היה גורס העומד למטה ר"מ מטמא ור"ש מטהר ודלא כפירוש הר"ש וגירסת הגר"א ז"ל ע"ש, ועי' בהגהות מהר"י אבוהב ז"ל, ואך דקשה אמאי לכ"ע העומד למעלה טמא הרי ספיקא לקולא:

אמנם ל"ק לפע"ד שהרי בודאי אי אפשר לטהר שניהם מטעם ספק דרבנן לקולא וכמ"ש האחרונים ז"ל דהיכא דספיקא סתרי אהדדי לא אמרינן ספק דרבנן לקולא דהא ממ"נ יעשה איסור וכמ"ש בשער המלך ה' מקוואות כלל ד' ולאסור אחד ולהתיר אחד אי אפשר דהי מינייהו מפקת. וזה שכתב הראב"ד ז"ל דבמעזיבה שבין בית לבית מחצה על מחצה שניהם טמאים, דטומאה היכי שדית לה, אי להכא טמא, ואי להכא טמא, והיינו דע"כ אי אפשר לטהר שניהם אבל במעזיבה שהיא לאויר בזה ס"ל להראב"ד ז"ל דיש לטהר הבית ולטמא העומד למעלה, דהא אם תטמא הבית הרי יטמא נגד הטומאה וגם כל הבית, ולזה יש לנו לומר דרק נגד הטומאה למעלה טמא, והבית טהור, דספיקא לקולא:

ולפי הבנת החזון נחום בדברי הראב"ד ז"ל, דס"ל להראב"ד דהבית טמא לכ"ע ורק העומד למעלה טהור משום דספיקא לקולא, וקשה ליה דא"כ אמאי הבית טמא כיון דטומאה במעזיבה הוי דרבנן ג"כ ל"ק, ואדרבה ניחא טפי דהרי הקשיתי לעיל דאיך אפשר לומר דטומאה במעזיבה הוא דרבנן הא מוכח מתוספתא דהוי דאורייתא, אך לפ"ז כיון דהבית טמא לכ"ע י"ל דכוונת הכ"מ הוא רק דטומאה במעזיבה שהיא מדרבנן לטמא העומד מלמעלה, וכמ"ש המרכבת המשנה דמה"ת הו"ל טומאה בלועה ולא טומאה רצוצה, ומה"ת אינו טמא העומד למעלה ע"ש, אבל לטמא הבית באם הטומאה מחצי מעזיבה ולמטה מודה הראב"ד ז"ל שהוא מה"ת:

והנה בהא דאיתא ביו"ד (סי' קי"א) דבאיסור דרבנן שנפל לאחד מב' קדירות דאם היה קדרה אחת אסורה ואחת מותרת תולין דהאיסור לתוך איסור נפל, ואם שני הקדרות של היתר שניהם אסורים דאי"ל סד"ר לקולא דהרי עכ"פ קדרה אחת אסורה ואין להתיר אחד ולאסור אחד דהי מינייהו מפקת: והפ"מ שם בש"ד סקי"א הסתפק בשתי קדרות של היתר ובאחד מהם יהיה איסור דרבנן ובאחד מהם יהיה איסור תורה כגון בקדרה אחת בשר עוף ובשניה בשר בהמה, ונפל חלב לאחד מהם, וא"כ י"ל דכאן כיון דקדרה של בשר בהמה אסור מה"ת דס"ד לחומרא מה"ת, שוב י"ל דהקדרה השניה של בשר עוף מותרת, דלא דמי לשתי קדרות של היתר דהתם הי מינייהו מפקת, אבל הכא הרי קדרה אחת אסורה מה"ת, ושוב בדרבנן תולין, או דילמא כל שאתה מוציא אחד מחזקה אין תולין עש"ה:

ואדמ"ו הרב הגאון החריף מו"ה חיים אלעזר וואקס זצ"ל הראה לי כי יש לפשוט ספיקו של הפ"מ מתוספתא דמקוואות פ"ב הובא בר"ש ז"ל שם מ"ב דתניא שני מקואות של ארבעים ארבעים סאה אחד שאוב ואחד כשר כו' ירדו שנים וטבלו בשניהם, אחד טמא טומאה חמורה ואחד טמא טומאה קלה, הטבול מטומאה חמורה טמא, והטבול מטומאה קלה טהור, אחד טמא טומאה חמורה ואחד מיקר, הטבול מטומאה חמורה טמא והמיקר טהור [דתולין במקולקל] אחד טמא טומאה קלה ואחד מיקר שניהן תלויין, למה זה דומה לשני שבילין אחד טמא ואחד טהור, והלכו שניים בשניהם, ועשו טהרות באחד יש בו דעת לשאל ובאחד אין בו ד"ש ברה"י [הגר"א גורם ברה"ר] שניהן תלויין וברה"ר [וברה"י] את שיש בו דעת לשאול ספיקו טמא, ושאין בו דעת לשאול ספיקו טהור ע"כ, הרי דבטומאה קלה ואחד מיקר דכיון דכל אחד ואחד בפני עצמו היה טהור מש"ה שניהם טמאים דהי מנייהו מפקת, אבל אחד טמא טומאה חמורה ואחד טמא טומאה קלה כיון דאם היה הטמא טו"ח טובל בפ"ע הנה טמא מספק שוב אם טבל עם מי שטבל טומאה קלה תולין בו שהוא טבול בשאוב והשני במקוה כשר, וע"ש בהגר"א ז"ל, וה"ה הכא דכיון דחלב בבשר בהמה הו"ל ס"ד ואי היה ספק בפני עצמו היה אסור, שוב יש לתלות בו והבשר עוף מותר:

ולפ"ז ה"ה הכא דהבית מה"ת טמא במחצה לבית דהוא הלכה למשה כנ"ל והעומד למעלה דטמא הוא רק מדרבנן דמה"ת הו"ל טומאה בלועה, וא"כ במחצה על מחצה דהו"ל ספיקא דאורייתא לטמא הבית וספיקא דרבנן שיהיה העומד למעלה טמא ומש"ה כיון דמטמאין הבית מטעם ספיקא דאורייתא שוב העומד למעלה טהור:

ובחדושי הקשיתי בהא שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מעשר שני (פ"א הי"ב) כל הפטור ממעשר ראשון פטור מן השני ומן העני, וכל שחייב בראשון חייב בשניהם, וכתב המשנה למלך שם דהסמ"ג עשין קל"ו חולק ע"ז וכתב אמנם בספרי פרשת ראה משמע שמעשר שני נוהג בכל דבר מן התורה דתניא אין לי אלא דגן תירוש ויצהר מנין לרבות שאר פירות הארץ ת"ל עשר תעשר את כל תבואת זרעך מנין לרבות השחלים והגרגיר ושאר ירקות ת"ל וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ קדש לה' מנין לרבות פירות האילן ת"ל מפרי העץ עכ"ל. ובעשין קס"א כתב מעשר עני אינו נוהג אלא בדגן תירוש ויצהר מה"ת כמו תרומה ומעשר ראשון, אע"פ שבספרי פרשת ראה משמע שמעשר שני נוהג מה"ת בשאר פירות אפילו בירקות זהו מפני ריבוי המקראות אשר שם, אבל במעשר עני של מצינו ריבויין יש להשוותן לתרומה ומעשר ראשון עכ"ל. וכתב ע"ז המשנה למלך דין זה תימה בעיני לחלק בין מעשר שני לשאר מעשרות, ולא ראיתי לשום אחד מגדולי המורים שחילקו זה, ואין ספק דהראשונים דלא חילקו סברי דהברייתא היא אסמכתא בעלמא עכ"ל, וע"ש בשער המלך מ"ש בזה:

אמנם כי כתב רבינו המל"מ כי לא ראה לאחד מגדולי המורים שחילק כן, הנה היראים (סי' קע"ב) כתב בהדיא לחלק כן דמעשר שני הוי מה"ת אף בירקות מברייתא דפרשת ראה הנ"ל אבל שאר תו"מ ומעשר ראשון ומעשר עני הוי מדרבנן דלא אשכחן בהו ריבויין ע"ש. ובטורי אבן ר"ה (דט"ו ע"ב) הביא דברי היראים וכתב ג"כ דפליאה בעיניו לחלק כן, ולא כתב דגם הסמ"ג ס"ל כן ועש"ה:

עכ"פ מבואר דשיטת הסמ"ג והיראים הוא דכל תו"מ בפירות וירקות הוא מדרבנן, חוץ ממעשר שני דהוי מה"ת שבו ריבוי הכתוב:

וקשה לי שהרי איתא בר"ה (די"ד) ת"ר מעשה בר"ע שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו שני עישורין מעשר שני כשנה שניה, ומעשר עני כשנה שלישית שהיתה שניה נכנסת לשלישית. רש"י] אחד כדברי ב"ש שאמרו נתחדשה שנה וכבר נכנסה שלישית משחשיכה. רש"י] ואחד כדברי ב"ה [האומרין לא נתחדשה שנה עד ט"ו בו. רש"י], ומסיק דמספקא ליה לר"ע אי ב"ה באחד בשבט קאמר או בט"ו, ור"י ב"ר יהודה קאמר דמספקא ליה אי כר"ג אי כר"א ע"ש. והנה בשער המלך בהלכות מקואות פכ"ד הקשה לפי שיטת התוס' וסייעתם דמעשר פירות הוי רק דרבנן הו"ל למיזל לקולא כמו בכל ספק דרבנן ולא ליתן לא מעשר שני ולא מעשר עני, ותירץ דע"כ אי אפשר למיזל לקולא בתרוייהו ולא יפריש כלל דממ"נ עביד איסורא דאוכל טבל הטבול או למעשר עני או למעשר שני, ואי"ל דיפרוש אחד מהם דמאי חזית דניקל באחד יותר מבשני הלכך אזלינן לחומרא בתרווייהו וכמ"ש הר"ן ז"ל בפרק ערבי פסחים בהא דקאמר בגמרא והשתא דאתמר הכי והכי כולה צריכי הסיבה דאע"ג דבעלמא קיי"ל ספק דרבנן לקולא מ"מ:

הכא צריך הסיבה בכולהו משום דאי ניזיל לקולא בכולהו קא מעקרי מצות הסיבה לגמרי ואי ניזיל לקולא בתרי מינייהו אמאי נקיל בהני טפי מהני ע"כ, ות"ל כי אמרתי זה מעצמי טרם ראיתי בשעה"מ. ועי' בתוס' ביצה (דף י"ד ע"א) ד"ה איכא. וברדב"ז ח"א (סי' תס"ח) דבאבלות ס"ס דסותר אהדדי לא מקילינן עש"ה:

ולשיטת הסמ"ג והיראים קשה דכיון דמעשר שני הוי מה"ת באתרוג היה צריך להפריש ע"כ מטעם ספיקא דאורייתא לחומרא, א"כ שוב לא היה צריך להפריש מעשר עני דהוא מדרבנן מטעם ספיקא דרבנן לקולא דכאן אין לומר דהי מינייהו מפקת דשפיר ספיקא דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא כתוספתא דמקואות הנ"ל:

אמנם י"ל לפמ"ש בשלטי הגבורים ביבמות בפרק החולץ במרדכי אות ד' הובאו דבריו ז"ל במנ"י בקה"ס אות ח' וז"ל ואע"ג דקיי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל היינו היכא דחזינא פלוגתא דתנאי, אבל היכא דלא חזינא פלוגתא דתנאי בהדיא, אלא מספקא לן מאי אמור בה קמאי כי הכא דנצוק אזלינן לחומרא אף בשל סופרים, וכה"ג אמר בערבי פסחים דכולהו ד' כוסות צריכין הסיבה מספק אע"ג דשל סופרים הוא וכן שמעתי בשם ר"ש מדרוי"ש עכ"ל, וא"כ הכא דקאמר בגמרא ר"ע גמריה אסתפק ליה ולא ידע אי ב"ה באחד בשבט אמרו אי בט"ו בשבט אמרו, א"כ כיון דאסתפק ליה מאי אמרו בה קמאי מש"ה אזיל לחומרא אע"ג דמעשר עני הוי דרבנן:

אמנם לפי מה דאמר ר' יוסי בר"י דלא מנהג ב"ש וב"ה נהג בה אלא מנהג רבן גמליאל ור"א נהג בה דפליגי אי אזלינן בתר חנטה או בתר לקיטה א"כ כיון דחזינא בה פלוגתא דתנאי בהדיא שוב הו"ל למיזל לקולא במעשר עני: ונראה דהנה בע"ז (ד"ז ע"א) איתא ת"ר הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר, לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר. היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר, אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו ואם לאו הלך אחר המחמיר. ר' יהושע בן קרחה אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל, א"ר יוסף הלכתא כריב"ק. הרי דלת"ק אף בשל סופרים הלך אחר המחמיר בפלוגתא דרבוותא וא"כ י"ל דבהא פליגי ג"כ ת"ק ור' יוסי בר"י, דת"ק ס"ל דבשל סופרים הלך אחר המיקל, וע"כ ר"ע לא משום ספק ר"ג ור"א נהגו שני עשורין רק משום דאסתפק ליה מאי אמרו ב"ה ובזה אזלינן ל להחמיר, ור"י בר"י ס"ל כת"ק דריב"ק דאף בדרבנן אזלינן להחמיר בפלוגתא דרבוותא ור"ע אסתפק ליה אי הלכה כר"ג או כר"א וא"ש:

או י"ל לפמ"ש הרדב"ז ז"ל ח"ד (סי' ר"ה) באמצע התשובה וז"ל ומפני שנסתפק הדין עשית אותו ספק פסול, הוי יודע שזה שגגה, דלא אמרינן ספק להקל בו שום קולא אלא היכא שהספק נולד מעצמו כגון בא זאב ונטל בני מעים, אבל הספק מחסרון ידיעתנו הדין, לא נקרא ספק כלל וכן כתבו הגאונים הראשונים וגם האחרונים, וכן בדין שאין לך דין מן הדינים שאין בו ספק ידועה הפסק מצד המחלוקת, וא"כ את הכל ספק וניזיל בכולם להקל וא"כ תתבטל התורה ודיניה, אלא ודאי לא אמרינן ספק אלא היכי דלא ידעינן המעשה בעצמו איך היה וזה פשוט אין צורך להאריך בו עכ"ל: וא"כ לפ"ז דכל ספק בדין אזלינן לחומרא שפיר נהג בו ר"ע לחומרא אע"ג דהוי דרבנן, אך הפוסקים האחרונים ז"ל חלקו ע"ז וס"ל דגם ספק פלוגתא לקולא, ועי' במנחת יעקב שם שכתב בשם הכנה"ג דרבים פליגי על השלטי גבורים הנ"ל, ע' בפר"מ ק"י בכללי ס"ס, ולרדב"ז קשה מגמרא ע"ז הנ"ל דהלכתא כריב"ק, ועי' בברכות (דנ"א ע"א) ובאחרונים ז"ל: ויותר נראה לומר דהנה הרמב"ם ז"ל בהלכות מעשר שני הי"א כתב פירות שנה שניה שנתערבו בפירות שלישית או של שלישית ברביעית, הולכין אחר הרוב, מחצה למחצה מפריש מעשר שני מן הכל אבל לא מעשר עני, שמע"ש חמור שהרי הוא קודש ומעשר עני חול, וכן פירות שהן ספק, אם פירות שניה הם או פירות שלישית מפריש מהן מעשר שני ע"כ, והראב"ד ז"ל הקשה ע"ז שהרי ר"ע הפריש שני מעשרות, ואמאי לא הפריש רק מעשר שני בלבד שהם קודש, והכ"מ כתב בשם הר"י קורקוס ז"ל לתרץ שכתב לחלק ביניהם ולא סיים מה שכתב לחלק, ובמרכבת המשנה ח"ג כתב בשמו דשאני ר"ע שהיה מסופק בדין החמיר על עצמו לצאת ידי"ח העני ע"ש. וכ"כ בספר יקר תפארת להרדב"ז ז"ל דר"ע רק ממדת חסידות הפריש שני מעשרות ע"ש, וא"כ י"ל דאע"ג דסד"ר לקולא מ"מ ר"ע החמיר על עצמו, וי"ל ג"כ מה שהקשה בטורי אבן שם לפמ"ש התוס' בשם ירושלמי דהפריש מע"ש ופדאו וחלקו לעניים, דהרי מספק לא היה צריך ליתן לעניים דהמוציא מחבירו ע"ה, דהכי ס"ל לר"ע בבכורות (דמ"ט) גבי פדיון בכור מת ביום ל' כיום שלפניו ור"ע אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן, ומפרש בגמרא דטעמא דר"ע דמספקא ליה יום ל' אי כשלפניו או כשלאחריו דהמוציא מחבירו ע"ה עש"ה ולפ"ז א"ש די"ל דרק מחומרא הפריש לעניים:

הנה הא דטומאה בכותל הבית טמא, נראה לפע"ד דדוקא טומאה בכותל שנסדק הכותל והטומאה מונחת בו דהכותל משמש הבית ובטל לבית, אבל טומאה בחלון או בפתח אע"ג דהטומאה מונחת בחצי הכותל ולפנים הבית טהור, וכן להיפך אם טומאה בבית הכלים שבכותל טמאים אבל לא הכלים המונחים בחלון או תחת המשקוף אע"ג דהם מחצי כותל ולפנים כל שהחלון סתום וכן הדלת מוגף, דחלל החלון או הפתח איננו משמש הבית ולא דמי לסדק בכותל. וראיה לזה שהרי בפ"ז גבי המת בבית ולו פתחים הרבה כולם טמאים, משום סט"ל, ואם נפתח אחד מהם כולן טהורים, וכן בחלון שהוא ארבעה דחשב להוציא כל הפתחים והחלונות טהורים, ולא תנא דעכ"פ החצי שלצד הבית טמאו הכלים שעומדים שם, ובשלמא להרב והר"ש ז"ל שמפרשי דדוקא שנסדק הכותל והסדק פתוח לבית וכמ"ש התוס' יו"ט (פ"ו מ"ג) ומש"ה הכא דהחלון או הדלת מוגף טהורים הכלים אף מחציו ולפנים, אמנם הרמב"ם ז"ל דלא ס"ל הפירוש הזה וכמ"ש התוס' יו"ט שם א"כ יהיו הכלים טמאים, ועוד שהרי הרמב"ם ז"ל כתב דדוקא שגג הבית אינו מורכב על כותל הבית אז רק חציו ולפנים טמאים אבל אם גג הבית מורכב על הכותל כל הכותל טמא, וא"כ איך תנא דהכלים טהורים אם נפתח אחד מהם וכן החלונות והרי טומאה בבית וע"כ דחלון או פתח לא שייך בהם הדין דטומאה בכותל וכן כלים בכותל וכן משמע מרמב"ם ז"ל בפה"מ (פ"ג מ"ו) ובחבורו דלהוציא הטומאה בפו"ט היינו דהכלים המונחים בחלון נטמאו בפו"ט, ולכאורה הרי בלא"ה טמאים מחצי כותל ולפנים וע"כ דחלון שאני, ובמשנה אחרונה כתב שם באמת דכוונת הרמב"ם ז"ל הוא רק בכלים המונחים בחצי כותל ולחוץ וז"א לפע"ד דא"כ הרי להרמב"ם ז"ל כל שהגג מורכב על הכותל טמאים הכלים שבכל הכותל וכי איירי הכא דוקא שהגג אינו מורכב על הכותל:

ועוד תקשה לר' יהודה דס"ל כל הכותל לבית וכי פליג על משנה דב"ש וב"ה דנפתח אחד מהם כולם טהורים והרי לדידיה בלא"ה כולם טמאים כמו כלים בכותל, ובתוספתא שם הובא בר"ש ז"ל איתא ר' יהודה אומר הפותח בתחלה בש"א כשיפתח ד"ט [הציל על כל הפתחים ובה"א:

כשיתחיל, פתח סתום בש"א כשיתחיל ובה"א כשיחשוב ע"כ, הרי לר"י ג"כ הפתחים והחלונות טהורים אע"ג דטומאה בבית, וע"כ דחלון ופתח אין דינם כמו כלים בכותל:

והא דאיתא (בפ"ד מ"א) מגדל שהוא עומד באויר טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורים כגון חורין המפולשין פתוחים לפנים ולחוץ אלא שאין בהם פו"ט ורגילין להצניע שם מחטין וצנוריות וכלים קטנים. הרב], טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורים, ר' יוסי אומר מחצה למחצה. וכתב התוס' יו"ט בשם מהר"ם ז"ל דר"י ס"ל דהוי כמו כותל שהוא לאויר דנידון מחצה על מחצה ורבנן לא מדמי עש"ה. הרי דאף בחלון כזה אמרינן דנידון מחצה על מחצה ורבנן לא פליגי רק משום דלא דמי לכותל בית, דז"א דהכא כיון שאין בהחור טפח הו"ל כמו סדק בכותל ומטמא לר"י, אבל חלון שהוא טפח וכן פתח לא הוי כלל כמו טומאה בכותל. וכן ראיה לפע"ד מפי"א מ"ז גבי כלב שאכל בשר המת ומת הכלב ומוטל על האסקופה דפליג ר' יוסי דמשקוף ולפנים הבית טמא, ולא קאמר כלל מהך דינא מחצי כותל ולפנים, וכן בפי"ב מ"ח גבי כזית מן המת מודבק לאסקופה דקאמר מודבק למשקוף הבית טמא ור"י מטהר, ולא תנא כלל אי הוא מחצי כותל ולפנים, ע"כ דחלון וחלל פתח שאני מטומאה בכותל [ועיין מה שכתבתי לעיל ס"ג, ועי' בתוספתא פ"ז הובא בר"ש (פ"ו מ"ג) ולקמן ריש ס"ה]:

ובזה מתורץ בהא דאיתא בב"ב (די"ט ע"ב) דפריך בהא דתנן קופה מלאה תבן וחבית מלאה גרוגרות המונחים בחלון רואין כל שאלו ינטלו ויכולים תבן וגרוגרות לעמוד בפני עצמן חוצצין ואם לאו אינם חוצצין, ופריך האי חבית היכי דמי אי דפומא לבר היא גופה תיחוץ דהא כלי חרס אינו מטמא מגבו אלא דפומא לגאו, ואבע"א לעולם דפומא לבר הב"ע בחבית של מתכת, ובתוס' שם ד"ה בחבית של מתכת הקשה ר"ת דחבית גופה תביא טומאה לבית אחר דע"י אהל נעשית המתכת כחלל להיות אבי אבות הטומאה והוי כחלל נמי לטמא אחרים באהל, ותירצו בשם ר"י דהכא איירי בשאין חבית יוצאה חוץ לכותל דהשתא דרך החלון לא יבוא טומאה לבית דטומאה רצוצה בוקעת ועולה ואינה מתפשטת לצדדין שהרי אין בו פותח טפח ע"כ:

והקשה בחדושי הרש"ש ז"ל באהלות (פ"ג מ"ז) דמשמע מתוך דברי הר"י ז"ל דרק אין החבית יוצאה חוץ לכותל לתוך הבית, אבל מונחת בחצי הכותל הסמוך לבית, וא"כ קשה הרי הטומאה בכותל מחציו ולפנים הבית טמא, ואכתי קשה דהחבית יטמא הבית והוא לכאורה קושיא עצומה, ולפ"ז א"ש דהכא דאיירי דהחבית מונחת בחלון, אין לו הדין דטומאה בכותל, (ועי' במשנה אחרונה (פי"ג מ"ו) ובאליה רבה ובת"י שם בבועז ח' וצע"ק]: בתוספתא סופי"ד איתא, זיז שהוא יוצא מן הכותל ויש בו פותח טפח טומאה תחתיהן וכלים בכותל, ועליהן כקליפת השום טהורין, טומאה בכותל וכלים תחתיהן ועליהם כקליפת השום טהורין ע"כ, ולא הובאה תוספתא זו לא בר"ש ולא ברמב"ם ז"ל. ונראה דמש"ה נידון כקליפת השום דהוי כמו בית המשמש את הכותל דנידון כקליפת השום כיון דהכותל לא נעשה בשביל הבית, ה"נ הכותל לא נעשה בשביל הזיז, אלא בשביל הבית, ואף ע"ג דמחצי כותל ולחוץ הכלים טהורים, וכן אם טומאה שם הבית טהור הרי דהחצי הכותל לחוץ לא שייך להבית, מ"מ גם להזיז לא שייך:

וקשה לי מהא דתנן ברפ"ז נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדין טהור, מפני שטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, אם היה מקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הנוגע בה מ"מ טמא, מפני שהיא כקבר סתום, סמך לה סוכות טמאות, ר' יהודה מטהר, ופירשו הרב ז"ל דקאי אנפש אטומה, וכ"כ הרמב"ם ז"ל סופ"ז וז"ל טומאה שהיא רצוצה בכותל וסמך סוכה לכותל, הסוכה טמאה שהרי נעשה הכותל צד מצדי האהל, ואע"פ שהצדדין טהורין אלו לא היה עליהן אהל, אבל משנעשה עליהן אהל,האהל כולו טמא שהרי הטומאה בתוכו עכ"ל. וא"כ גם הכא דיוצא מן הכותל זיז שהוא רחב טפח א"כ אם טומאה בכותל לא גרע מהא דסמך לה סוכות דהסוכה טמאה כיון דנעשה עליהן אהל, ומה בכך שהכותל לא נעשה בשביל הזיז הא גם נפש אטומה לא נעשה בשביל הסוכה ומ"מ טמא:

אך א"ש לפמ"ש הרלב"ח ז"ל (סי' קמ"ב) דהא דסמך לה סוכות היינו דוקא שסמך הסוכה על גבי הכותל שבו הטומאה, דהכותל שהוא לאויר פירש הרמב"ם ז"ל דגג הבית סמוך לכותל ואינו מורכב על הכותל, והכא דכתב סמך סוכה לכותל ולא כתב אינו מורכב על הכותל משמע דוקא שהסוכה מורכב על הכותל הוא הנפש האטומה, וכ"כ בפירוש המשניות וז"ל ואמרו סמך לה סוכות חוזר על נפש אטומה, אמר כי כאשר שם הבנין כותל ושם עליה המשקוף לסוכה, הנה זאת הסוכה טמאה ודומה לאהל המת עכ"ל. הרי דהכותל הוא משקוף על הסוכה ומש"ה הסוכה טמאה, אבל אם לא הורכב על גג הכותל ורק סמך לו סוכה טהורה עש"ה [ועי' במרכבת המשנה ח"ג פכ"ה ואין דבריו מוכרחים] ולפ"ז א"ש דהכא דאיתא זיז היוצא מן הכותל, הרי הזיז סמך רק לכותל ואינו מורכב על הכותל אינו דומה להא דסמך לה סוכות וטהור אם טומאה בכותל:

ולפ"ז מתורץ ג"כ מה שהקשה בתוס' יו"ט בד"ה סמך לה סוכות בשם מהר"ר וואלף וורמיז"א דמאי שנא מהא דתנן בסופ"ו, בטומאה תחת העמוד, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, כלים שתחת הפרח (דבר בולט ורחב שיוצא בראש העמוד או באמצעו. הרב] טהורים, ר' יוחנן בן נורי מטמא, הרי כלים שתחת הפרח דומים לכלים שתחת הסוכה הסמוכה לנפש אטומה דהסוכה טמאה, והכא אמאי לרבנן הכלים שתחת הפרח טהורים והניח בצ"ע. ולפ"ז א"ש דהכא הפרח אינו מאהיל על גבי העמוד רק יוצא מראש העמוד או באמצעו ומש"ה טהור וכמ"ש הרלב"ח ז"ל:

או י"ל קו' הר"ר וואלף וורמיז"א ז"ל, דהנה ברפ"ד דתנן מגדל שהוא עומד באויר טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורים, טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורים, ר' יוסי אומר מחצה למחצה, וכתב התוס' יו"ט בשם מהר"ם ז"ל דרבנן ור"י פליגי אי כותלי המגדל שוין לכותל שבין בית לחצר, דר"י מדמי ליה לכותל שבין בית לחצר דנידון מחצה על מחצה, ורבנן לא מדמי משום דהתם הבית והחצר חשובים הם והמחיצה לצורך שניהם להכי שדינן לה חציה לכאן וחציה לכאן, אבל מחיצת המגדל לא נעשה בשביל החצר והבית, להכי לא שדינן לה בתר בית לטמא כלים שבעוביו אי איכא טומאה בבית, ולא שדינן לה בתר מגדל אע"ג דנעשים לשם מגדל משום דמגדל לא חשיב דמיטלטל עש"ה. ולפ"ז כמו דטומאה בכותל המגדל מה שבמגדל טהור משום דמגדל מיטלטל ואין כותלי המגדל מטמאים המגדל ה"ה בעמוד דטומאה בו אינו מטמא כלים שתחת הפרח דעמוד מיטלטל ואינו מטמא הפרח ואינו דומה לנפש אטומה דקבוע, ואע"ג דאינו נעשה לצורך הסוכה מ"מ טמאו מדרבנן שדומה לאהל טמא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וא"ש, ולפ"ז י"ל דריב"נ דמטמא כלים שתחת הפרח הוא מטעם דס"ל כר' יוסי דאף במגדל שהוא מיטלטל שדינן ליה לכותל בתר מגדל ה"ה הכא שדינן לפרח בתר העמוד:

ולפ"ז י"ל הא דתנן בכלים (פ"ב מ"ז) הטמאים שבכלי חרס כו' וכן בית תבלין של חרס (כ"ח עשוי רבועים רבועים לתת בכל רבוע ורבוע מין אחד של תבלין ולא יתערבו זה בזה. הרב] וקלמרים המתואמות [כלי עשוי לתת לתוכו הדיו והקולמוס והכלים שצריכים לסופר ועשוי גם הוא רבועים רבועים. הרב] ובית תבלין של עץ [שעשוי:

גם הוא רבועים רבועים ואין לו לבזבז עודף. הרב] שנטמא אחד ממשקה לא נטמא חבירו, ר' יוחנן בן נורי אומר חולקין את עוביו המשמש לטמא טמא, המשמש לטהור טהור, [דופן עב ורחב שבין שני הרבועים רמינן פלגא להאי גיסא ופלגא להאי גיסא דטומאת משקין דרבנן וחצי עובי הדופן של צד הטהורה טהור, ואין הלכה כריב"נ. הרב]. ובתוספתא דכלים שם ב"ק פ"ב מבואר דר' יוסי הוא דאומר בשם ר' יוחנן בן נורי דחולקין את עוביו דהמשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור ע"ש, [ובתוס' יו"ט שם כתב לעיין במ"ג פ"ו ומ"ה פכ"ה דכלים, ובאהלות רפ"ד ופ"ו מ"ד ע"כ]: וי"ל דר' יוסי וריב"נ לשיטתייהו אזלי דס"ל דאף בדבר המיטלטל חולקין את עוביו והכותל בטל לגבי הכלי, ועכ"פ מדרבנן, והתוס' יו"ט כתב בשם מהר"ם ז"ל דכלים תחת הפרח רק מדרבנן גזר לחד לישנא ע"ש, וצל"ע עוד בזה כי יש לחלק ביניהם, וכן יש לחלק בין ר' יוסי דמגדל לריב"נ דכלים שתחת הפרח ועי' בתוס' יו"ט שם בשם מהר"ם ז"ל:

בענין טומאה בכותל כתב הרלב"ח ז"ל שם לדייק בדברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ד דגבי טומאה בכותל המשמש את הבית בהלכה ה', כתב דוקא דגג הבית אינו מורכב על הכותל אז רק חצי הכותל נידון כבית וכן כתב בפירוש דאיירי בטומאה רצוצה, ובהלכה הקודמת גבי טומאה בכותל שבין שני בתים לא כתב דוקא שאין גג הבית מורכב על הכותל ולא התנה ג"כ שיהיה דוקא טומאה רצוצה ומש"ה כתב דבטומאה בכותל שבין שני בתים איירי אפילו שיש במקום הטומאה טפח על טפח, והטעם משום דרק חצי הכותל הקרוב לבית הוא הנקרא קבר לא חצי הכותל האחר ומש"ה כיון דהבית הא' הוא טמא דהו"ל כאלו הטומאה בתוך אותו הבית לא הבית האחר, אפילו גג ב' הבתים ע"ג הכותל אינו טמא הבית האחר, אבל בכותל המשמש הבית, אם היה הגג ע"ג הכותל הרי בהכרח כל הכותל לבית הוא ואפילו היה הטומאה מחצי כותל ולחוץ הבית טמא עש"ה. ולפע"ד יש לדון בזה דכיון דיש בטומאה טפח על טפח והוי קבר סתום ומטמא כל סביביו בודאי ב' הבתים טמאים. והא דלא ביאר הרמב"ם ז"ל בטומאה בין ב' בתים דאיירי בטומאה רצוצה י"ל דסמך אסיפא. וראיתי במרכבת המשנה ח"ג השיג עליו בזה. ובראב"ד בפ"ז ה"ד כתב וזו הרצוצה אם היא בכותל שבין שני בתים או במעזיבה שבין בית לעליה רואים לאיזה צד היא יותר קרובה ובוקעת לאותו צד עכ"ל. הרי בהדיא דגם בכותל שבין ב' בתים איירי דוקא בטומאה רצוצה, ומדלא השיג הראב"ד ז"ל בפכ"ד גבי כותל שבין ב' בתים ע"כ דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כן, ומ"ש הרלב"ח ז"ל דלא הוי קבר סתום כל שלא נעשה הבנין לצורך הטומאה השיג עליו המרכבת המשנה שהרי גם בית שהמת בתוכו הו"ל קבר סתום ע"ש. והנה להך גירסא דבעי דוקא פרץ את פצימיו י"ל דפרץ פצימיו וסתם הפתח אחר שהיה המת בתוכו ועי"ז נעשה קבר סתום כיון דנסתם לצורך המת. אמנם ברפ"ז דאהלות דטומאה בכותל ומקומה טפח על טפח על רום טפח, כל העליות שעל גבה אפילו הן עשר טמאות משום קבר סתום משמע בודאי דלא נעשה הכותל לצורך הטומאה ויותר מפורש בתוספתא פט"ו הובא בר"ש ז"ל פט"ו סוף מ"ז, גל של צרורות וכן כרי של תבואה וטומאה בתוכו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת, ואם יש במקום הטומאה טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא כל סביביו ע"כ ובודאי כרי של תבואה לא נעשה לצורך הטומאה:

תוכן העניינים

פתח האוהל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה