אור ברסלב
פתח האוהל כלל ב - סימן א

פתח האוהל· רבי משולם קויפמן

כלל ב - סימן א

כלל א - סימן י

באור ענין חור טפח על טפח:

נסתפקתי בהא דחור טפח על טפח בכותל שבין בית לבית, דמביא הטומאה מבית לבית, אי אמרינן כיון דיש חור טפח על טפח נעשו שני הבתים כאהל אחד, וכמו דאם לא היה הכותל ביניהם היו שני הבתים בית אחד, ה"ה עכשיו דכל דאיכא חור טפח על טפח הוי כאלו אין כותל מפסיק כלל, או אפשר דזה לא אמרינן שיהיו נעשים כאהל אחד ובאמת חשבינן להו כשני אהלים, ורק דחור טפח על טפח מביא הטומאה מבית לבית וכך היא ההלכה:

והנה לפמ"ש הרדב"ז ז"ל (ססי' תע"ו) הבאתיו לעיל (כ"א ס"א) וז"ל, ועוד שאין הנזיר מגלח על טומאת הפתחים עד שיהיה עם המת תחת אהל אחד, וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות נזיר וז"ל כל אלו הי"ב טומאות שמנינו כו' או היה הנזיר ואחת מטומאות אלו באהל אחד הרי זה מגלח וכו' משמע בהדיא דדוקא בהני מגלח, אבל לא על טומאת הפתחים כיון שאינו ביחד תחת אהל אחד, ושנינו בתוספתא דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין הכהן מוזהר עליה עכ"ל. וקשה שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בהדיא בהלכות אבל (פ"ג ה"ג) וכן אם נכנס לאהל טמא שנכנסה לו הטומאה לוקה, אע"פ שעצמה של הטומאה בבית אחר, וכבר ביארנו כל אהלים שתכנס להן הטומאה או שתצא מהם עכ"ל. הרי אף שאינן באהל אחד כהן מוזהר עליה, וע"כ דס"ל לרדב"ז ז"ל דכל שיש חור טפח על טפח נעשו ממש אהל אחד, ומש"ה כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות נזיר שיהיה הנזיר ואחת מן הטומאות באהל אחד, אבל טומאת פתחים כיון דהדלתות מוגפים אינן אהל אחד עם הבית שהמת בתוכו:

אמנם לפמש"ל (בכ"א ס"א) להוכיח דהא דאיתא ברפ"ג דכל המטמאים באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאים, היינו רק שהכניסן ממש בתוך בית אחד, אבל אם חצי זית מונח בבית אחד וחצי זית בבית שני אין מצטרפין אע"ג דיש ביניהם פתוח חלון או פתח, א"כ מוכח דאין נעשים אהל אחד, דאי נעשים אהל אחד היו מצטרפים שני החצאי זיתים יחד:

וכן נראה לפע"ד ראיה דבסופ"ו דאהלות תנן שני פרדסקין [עמודים חלולים נתונים בכותל הבית ובהן חלונות חלונות ויש להם דלתות, וטומאה תחת אותן עמודים הרב] זה בצד זה, או זה על גב זה, נפתח אחד מהם, הוא והבית טמא שהטומאה בוקעת בתוכו ויוצאה לבית, אפילו הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאינו נידון כבית אפ"ה הבית טמא. הרב] וחבירו טהור, ורואין את הפרדסקין כאלו הוא אטום [כלומר אם הדלת נעול ולא נפתח רואין אותן כאלו אין שם חלל כלל, ואם טומאה תחתיהן נידון הכותל מחצה על מחצה ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא, מחציו ולחוץ הבית טהור. הרב] ידון מחצה על מחצה להביא את הטומאה לבית ע"כ:

ובתוס' יו"ט שם כתב בשם מהר"ם ז"ל בהא דאם נפתח אחד מהם הוא והבית טמא, וחבירו טהור, וז"ל, פירוש חלק חציו השני של הפרדסקין השני שאינו אצל הבית, דאי שאצל הבית טמא כיון שהבית טמא, א"נ כיון דבית גופיה לא מיטמא מגופיה אלא מכח פרדסקים שאצלו, די לנו אם נטמא הבית ולא הכותל עכ"ל:

הרי אע"ג דאי טומאה בבית כלים שבכותל מחציו וכלפי פנים טמאים כדאיתא שם במ"ד, מ"מ אם הבית טמא רק משום שבאה לו הטומאה ע"י חור טפח על טפח, כמו הכא שבאה הטומאה מפרדסקין לבית, הכלים טהורים לתירוץ הב' של המהר"ם ז"ל, וע"כ דחור אין עושה שני הבתים כאחד דאל"כ יהיו גם הכלים שבכותל טמאים כמו הבית אשר הטומאה שם:

בתוס' אנשי שם הנדפס במשניות דפוס ווילנא כתב שם בשם מש"ח וז"ל, ולדעתי זה אינו דבאמת כיון דנפתח הפרדסק שבו הטומאה, הוי הטומאה כמונח בבית כיון דיש בפרדסק טפח ונפתח הוי הכל אהל אחד עם הבית, ואפ"ה השני שהוא נעול טהור דהא ביב שקמור תחת הבית דאף דקרקע הבית נחשב כבית ואפ"ה כשיש בביב פו"ט הטומאה בבית מה שבתוכו טהור כפ"ג מ"ז, ואפילו בבית גופיה אם חלקו לשנים טומאה בחלק של חוץ כלים שבפנים טהורין כפט"ו מ"ו, וא"כ ה"נ בפרדסק השני כשהוא נעול ויש בו פו"ט מהני בו החציצה שהוא נעול ולכך מה שבתוכו טהור, אבל בהא דכותל הבית נידון מחצה על מחצה איירי שאין במקום הטומאה טפח כדפירש הרב והתוס' יו"ט שם כו' עכ"ל:

הרי דחולק ע"ז וס"ל דכיון דיש טפח פתוח מפרדסק לבית הוי כאלו גוף הטומאה מונחת בבית וכלים שבכותל טמאים, ורק הטעם משום דיש בפרדסק פו"ט:

והנה בסופי"א דאהלות תנן כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות, אפילו עד התהום טהורים, טומאה שם:

[בתוך הדות אע"פ שהכפישה על גביו. הרב] הבית טמא דאין צמיד פתיל לטומאה] טומאה בבית [השתא איירי בבית פתוח שאין עליו כפישה. הרב], כלים שבכותלי החדות, אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורים הכלים כיון שיש במקומם טפח על טפח ברום טפח דנצולין שם כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל פ"ג טומאה בבית מה שבתוכו טהור. הרב] ואם לאו טמאים. אם היו כותלי החדות רחבים משל בית [כגון שחלל דות מרחיב והולך תחת כותל הבית, וכותל הדות בנוי מחוץ לכותל הבית והכלים שם. הרב] בין כך ובין כך טהורים [דאפילו אין במקומן טפח על טפח ברום טפח טהורין. הרב]: הרי בהדיא דאם כותלי החדות רחבים משל בית, אע"ג דהטומאה נכנסת מבית לחדות, דהא השתא איירי בחדות פתוח שאין עליו כפישה כמ"ש הרב, וכ"כ הר"ש והרא"ש ז"ל, מ"מ הכלים שבכותל טהורים דאין כותלי החדות שייכים לכותלי הבית, הרי דחור טפח על טפח דמביא הטומאה לבית השני מ"מ אין הכלים שבכותל טמאים:

אמנם התוס' יו"ט כתב שם בשם מהר"ם ז"ל, דכתב דאיירי דהדות מכוסה בכפישה, ואפ"ה כלים שבכותלי החדות טמאים (אם אינם רחבים משל בית] ולא דמי למגדל בתוך הבית, דטומאה בבית כלים שבתוכו ושבכתלים טהורים, דשאני הכא דכותלי הדות הן קרקע הבית, ונהי דכלים שבתוכו טהורים, כלים שבכתליו טמאים, כמו כלים שתחת שאר קרקעית הבית שאין במקומן טפח על טפח עכ"ל:

ולפ"ז י"ל דאם לא היה מכוסה והטומאה נכנסה לתוך הדות גם הכלים שבכותל טמאים אע"ג דרחבים מכותלי הבית, וזה לפי תירוץ הא' שכתב המהר"ם גבי פרדסקין, דאם הטומאה נכנסה מפרדסקין לבית היו כותלי הבית טמאים:

והנה לפי הנ"ל דחור טפח על טפח דמביא הטומאה מ"מ הכתלים טהורים, יש להסתפק בסוף טומאה לצאת כגון שמת בחדר הפנימי דחדר החיצון טמא משום סט"ל, אי הכלים שבכותלי חדר החיצון טהורים, ונראה דתליא בפלוגתא שכתבתי (בכ"א ס"א), דלהפוסקים דס"ל דסט"ל הוי רק כאלו הדלת פתוח, א"כ הכלים שבכתלים טהורים, כיון דאין גוף הטומאה בחדר החיצון, ולהפוסקים דס"ל דרואין כאלו גוף הטומאה בחדר החיצון הואיל וסופה להיות שם א"כ גם הכלים שבכתלים טמאים:

ונסתפקתי בהא דאיתא בפ"ג מ"ז בטומאה בבית וכלים בביב טמאים אם אין בו פו"ט, וכן הוא בפט"ו מ"ה שארצו של בית כמוהו עד התהום, וכתב שם הרמב"ם ז"ל הספרי כל אשר באהל יטמא לעשות קרקע הבית כמוהו ע"כ, אי הטומאה נכנסת לבית ע"י חור טפח על טפח אי גם הקרקע טמא, או הכלים שבקרקע טהורים וכמו כלים בכותל דטהורים. וראיתי בתפ"י [פט"ו בבועז א"ו] צידד שם לומר דאם הטומאה נכנסת לבית ע"י בקיעה או סט"ל אין קרקע הבית טמא ע"ש:

והנה במג"א (רסי' שי"ג) כתב וז"ל הר"י הלוי דקדק בתשובתו מלשון רש"י והר"ן והתוס' [שכתבו בסוף שבת אהא דפקקו את המאור בטפיח היינו שפקקו עוד קודם שימות המת] דדוקא קודם שימות המת מותר לסתום החלון שלא תכנס הטומאה לבית, אבל אחר מיתתו אסור לסתמו דהוי כמתקן עכ"ל (סי' ל"ד) כו'. וצ"ע אמאי לא כתבו הפוסקים חידוש דין זה כו', ומה שכתבו קודם שימות המת, היינו לומר שהיו מתקנים שלא יטמא שום כלי בבית דמיד שימות המת יטמא כל אשר בבית, ופשיטא לרש"י מותר תוספת אהל מן הצד כמ"ש (ססי' שט"ו) ע"ש, אלא אפילו למאי דקיי"ל לאיסור היינו לעשות מחיצה המתרת, אבל למנוע הטומאה שרי, וכ"ש כאן דאינו אלא תוספת אהל דשרי עכ"ל המג"א:

הרי כתב המג"א דמה שסותם החור טפח על טפח אין זה כעושה מחיצה המתרת ורק דמונע הטומאה שלא תעבור, נראה מזה דחור טפח על טפח דמביא הטומאה לא אמרינן דעושה שני הבתים כאהל אחד, דא"כ שוב הסתימה היה חשוב כעשית מחיצה המתרת, וכיון דלענין טומאה חשבינן ליה כעושה מחיצה, שוב אסור בשבת, וכדאיתא בעירובין (דף מ"ד ע"א) גבי דופן סוכה ובשבת (דף צ"א ע"א ודף צ"ד ע"ב), ורק דבאמת חשבינן ליה כשני אהלים, וגזה"כ הוא דהטומאה מתפשטת דרך החור, ומש"ה בסותם הו"ל רק מונע הטומאה ושרי בשבת, ובפרי מגדים כתב שם דאינו יודע החילוק בין עשית מחיצה המתרת ובין למנוע הטומאה לאחר שמת נמי מתיר הוא ע"ש, ולפעד"נ דכוונתם דאין שם מחיצה על הסתימה, ומה שסותם החלון אין זה דומה למ"ש המג"א (סי' שכ"ג סקי"ד) דאסור לבטל איסור בשבת או ביו"ט דאין לך תיקון גדול מזה, דשם מבטל גוף האיסור אבל הכא אינו מבטל גוף הטומאה ורק מונע הטומאה שלא תתפשט להלאה, וכמ"ש שם המג"א לפני זה דכוס ששתה בו עכו"ם מותר להדיחו משום דגוף הכלי היתר הוא, והיין אסרו, וכשמסירו אינו מתקנו אלא כמסיר ממנו גרף של רעי ע"ש. ועי' בשערי תשובה (סימן ש"ב סק"ב), וביש"י שי"ג:

עוד נראה לפע"ד ראיה דהנה ביבמות (דף ק"ג ע"ב) בהא דקאמר מטלית [בגד המנוגע] שיש בו שלש על שלש אע"פ שאין בו כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאתהו, והקשו בתוס' דהכא משמע דמצורע מטמא באהל ובריש מסכת כלים אמר למעלה מהן מת שמטמא באהל מה שאין כולם מטמאים, והתם לעיל חשיב מצורע בהדייהו. ותירצו בתירוץ הב' דמ"מ מת חמור שמטמא אפילו מה שבבית אחר אם יש בו חלון פותח טפח, משא"כ במצורע דאין מטמא אלא בבית שנכנס בו דכתיב והבא אל הבית עכ"ל. ועי' מג"א שמ"ג ואי נאמר דכל דאיכא חלון טפח על טפח הו"ל כאהל אחד א"כ גם במצורע יהיה טמא, ומה בכך דכתיב והבא אל הבית הא הוא בית אחד, ובסמ"ג הלכות טומאת מת כתב דמש"ה במצורע מהני אם עושין לו מחיצה עשרה כדאיתא בפי"ז דנגעים ובמת לא מהני מחיצה עשרה משום דבמת באהל תלה רחמנא והרי המת והכהן תחת אהל אחד אבל במצורע תלה רחמנא בבית וכל דעשה מחיצה עשרה בין המצורע לטהור שוב אינו מטמא דאין זה בית אחד, וע"כ דאין זה בית אחד, ורק דמתפשט ממקום למקום ומש"ה במצורע טהור:

וראיתי בחת"ס חיו"ד (סי' ש"מ) שהביא ראיה דחור טפח על טפח מביא הטומאה מה"ת מהא דבנזיר (דמ"ג) דטרח למצוא שהכהן חייב על ביאה לאהל ועל טומאה בבת אחת שנכנס ע"י שידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרץ כו', ולא אמר שהיה מחיצה ממחצלת בינו למת וסילק הוא המחיצה ובאו שניהם כאחד, אע"כ מיד ע"י פתיחת טפח נטמא מה"ת קודם שסילק רוב המחיצה באופן שהיה הפרוץ מרובה, כי א"א שלא תקדם רגע אחת פתיחת טפח קודם שנפרץ רוב המחיצה, אפילו הפילה בב"א, וא"כ כבר נטמא מה"ת, טרם ביאתו לאהל המת, כי ביאה לבית בודאי לא הוי עד שיבוא לאהל ממש שהמת בתוכו עכ"ל, הרי כתב דאינו חייב על הביאה באם באה הטומאה ע"י חור טפח על טפח, וע"כ דחור טפח על טפח אינו עושה שני הבתים כאחד, דאל"כ יהיה חייב גם על הביאה: שבתי וראיתי בישועות יעקב או"ח (סי' שמ"ג) שכתב וז"ל, והנה לדעת אלו הפוסקים דאם יש חור טפח על טפח בין בית לחבירו מביא את הטומאה מה"ת, והיינו משום דהחור הזה עושה שני הבתים כאחד, א"כ לענין נזיר: דקיי"ל דהבא אל הבית שהמת בתוכו לוקה שתים, משום טומאה ומשום ביאה, דכתיב ועל כל נפשות מת לא יבוא, אם בא אל בית שהוא פתוח אל בית שהמת בתוכו בפו"ט, נראה דחייב משום ביאה ג"כ דהרי הוא כבית אחד לענין טומאה, וה"ז כבא על נפשות מת כיון דמה"ת בית הפתוח בפו"ט להבית שהמת בתוכו חשיב כאהל המת, וקשה לי דבש"ס נזיר (דף מ"ג) טומאה וטומאה אינו חייב אלא אחת, טומאה וביאה חייב שתים, ואקשינן עלה כיון דנכנס מקצת גופו נטמא כי עייל כולה טמא הוי, ושקיל וטרי שם עד דמסיק כגון שנכנס לבית בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע לו את המעזיבה, ואמאי מוקי לה בהכי, ולא מוקי בפשיטות כגון שנכנס לבית שלא היה פתוח שם טפח על טפח והרחיב החור עד טפח, או שהיה נסתם החור עד פחות מטפח ופתחו עד טפח, דאז טומאה וביאה באים כאחת, וזה דבר שאדם יכול לעשות בעצמו כו', וע"כ דחור טפח על טפח מביא הטומאה רק מדרבנן עכ"ל. הנה כתב היפך דברי החת"ס, דראיה מש"ס הנ"ל דחור טפח על טפח הוי רק דרבנן, ופשיטא ליה דחייב גם על הביאה וחור טפח על טפח עושה שני הבתים כאחד, וז"א לפע"ד דמדברי התוס' יבמות הנ"ל מוכח דפטור על הביאה. ותמהני שבריש דבריו ז"ל שם הביא דברי תוס' הנ"ל, ולא הרגיש בראיה זו, וגם ע"כ דחור טפח על טפח אינו עושה שני הבתים להיות כאחד, וכמש"ל ראיות לזה לפע"ד:

תוכן העניינים

פתח האוהל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה