פתח האוהל· רבי משולם קויפמן
יו"ד סימן לח
[א] סעיף א ריאה שנמצא בה אפילו כל שהוא שחור כדיו, או שהוא דומה למראה הבשר, או שהיא ירוקה אמרילו בלע"ז (ובלשון אשכנז קורין גע"ל) בין שהיא כמראה חלמון ביצה בין שהיא כמראה כרכום בין שהיא כמראה כשותא טרפה:
הנה דעת הט"ז לקמן (בסק"ד) דמראה פסולה טרפה אף אם היא רק בקרום אחד, והפר"ח (סקי"ג) חולק וס"ל דבעינן דוקא שיכנוס המראה בשני הקרומים, והביא ראיה שהרי ר"ת והראב"ד ז"ל ס"ל שאין שינוי מראה פוסל אא"כ היא ברובה של ריאה הרי דמראה פסולה קיל מנקב ובנקב עד שתינקב ב' הקרומים ואע"ג דרוב הפוסקים חולקין וס"ל דהוי כניקבה, אבל לא גרע מניקבה שיהיה פוסל אפילו בקרום אחד, והתב"ש (סקי"ט) כתב דיש לסתור ראיות הפר"ח דדלמא אדרבה מדס"ל דמראות הפוסלות דאיירי בהו בגמרא היינו בקרום העליון לבד או בצד העליון לבד, ולהכי ס"ל דבעינן שתתפשט ברוב הריאה, דכל שנתקלקל העליון כ"כ סוף שתרד המכה גם להשני, ואלו בניקבה קיל ממנה דאפילו איגלד עליון כולה כשרה, אבל היכי דיש מראה רק במיעוט עליון לא חיישינן לתחתון, אך הקשה דא"כ אמאי חלקו התוס' אר"ת וראב"ד ז"ל (בדמ"ו ע"ב) ד"ה אוכמי דמה לי רובה מה לי מקצתה כל היכי דניקב טרפה, הא איכא לאפלוגי בינייהו טובא בין רובה למקצתה אי איירי בחד קרום, וכמ"ש הס"ז גופי' (סי' ל"ג סק"ט) דמש"ה בושט אם שניהם אדומים או לבנים:
טרפה דכיון דעור אחד נתקלקל כולו גם השני יהיה נלקה כיון דשוכבים זע"ז, וריאה דאיגלדה כאהינא סומקא דכשרה שאני כיון דאין קרום השני כאן טפי עדיף עש"ה:
והראש אפרים (סק"ע) הקשה בהא דקאמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשרה כולה טרפה, וא"ל רבינא לרבא מקצתה מ"ט דהדרא בריא כולה נמי הדרא בריא מי לא תניא ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם, וכ"ת לשמונה שרצים מדמינן לה דתניא נצרר הדם אע"פ שלא יצא, אי הכי אפילו מקצתה נמי אלא ל"ש, והרי ריאה שהאדימה ע"כ דחזינן הריעותא רק בקרום העליון דהא קרום התחתון בלא"ה אדום הוא וכדאמר ריאה דאיגלד כאהינא סומקא וכדאמר כתונא דורדא דמנחא בה ריאה וא"כ כיון דלקותא רק בעור העליון שפיר יש לחלק בין כולה למקצתה וכמ"ש הט"ז גבי ושט ע"ש. ולפע"ד דרבינא דמדמה לה ריאה שהאדימה לחבלה דשאר שקצים ורמשים או לשמונה שרצים והיינו דהמכה באה ע"י שבפנים נצרר הדם וסופו לנקוב ולצאת וה"ה בריאה הא דהאדימו הקרומים היינו ע"י המכה שבפנים, וכמ"ש הלחם משנה דשאר מראות פסולות באות ע"י חולי אבל אדומה הוי ע"י חבורה עש"ה. וא"כ כיון דנתאדם הקרום העליון ע"י המכה שבתוך הריאה כ"ש שלקה הקרום התחתון כיון דכבר עברה הלקותא דרך קרום התחתון להעליון:
ואם כנים דברי, מתורץ בזה מה שהקשה המהר"ם שי"ף ז"ל דאמאי פריך רבינא דאי לשמונה שרצים דמי אפילו מקצתה נמי טרפה ואי לשאר שקו"ר אפילו כולה נמי כשר, ולא מקשה בפשיטות דמה לי מקצתה ומה לי כולה כיון דלקותא הוא וכאשר הקשו בתוס' ד"ה אוכמי על שיטת ר"ת ז"ל דמראה שחורה במקצתה כשרה בכולה טרפה דכיון דשחור אדום הוא אלא שלקה מה לי מקצתה מה לי כולה ע"ש. ולפ"ז י"ל דכיון דהאדימה אינו ניכר בקרום התחתון ורק בקרום העליון לחוד שפיר היה אפשר לחלק בין מקצתה לכולה וכמ"ש הראש אפרים, ומש"ה מדמה לה רבינא לחבלה דשרצים וס"ל דגם הכא ע"כ באה רק ממכה שבפנים הריאה וממילא ע"כ דשני הקרומים לקו ושפיר פריך מה לי מקצתה מה לי כולה, שוב ראיתי שכ"כ בחדושי הרי"ם ז"ל: ולפ"ז מתורץ מה שהקשה הרא"ש על הראב"ד ז"ל דס"ל דכל מראה פסולה הוא רק אם הוא בכל הריאה שהרי בריאה שהאדימה מסיק דל"ש בין כולה למקצתה וה"ה בכל המראות ואם כולה טרפה ה"ה מקצתה ע"ש. ולפ"ז א"ש לפמ"ש התב"ש דאה"נ דמש"ה מכשיר הראב"ד ז"ל מראה פסולה במקצתה כיון דאיירי שהמראה רק בקרום אחד וכמ"ש הט"ז ולפ"ז במראה אדומה שאינה ניכר בקרום התחתון ורק שנתאדם קרום העליון ושוב ממילא ידעינן שגם קרום התחתון לקה ושוב אין לחלק בין רובו למקצתו:
ולפ"ז יש לתרץ שהראב"ד ז"ל כתב בהשגות דבכל מקום שהזכירו פסול בריאה עד דהויא בכולה וכמו דאמר ריאה שיבשה מקצתה טרפה, משמע דבכ"מ מקצתה כשרה וכתב והרי אדומה שהיו מחולקין בה בפירוש ולבסוף הכשירוה כולה ע"כ, ותמה הלחם משנה שהרי אדרבה מכאן קשה להראב"ד ז"ל וכמו שהקשה הרא"ש ז"ל דאין נפ"מ בין כולה למקצתה. ומה שתירץ הלח"מ כתב בכנה"ג בהגהות הב"י (ס"ק י"ז) שזה אינו שהרי הראב"ד ז"ל כתב בתמים דעים (סי' י"א) וז"ל שהרי אמרו ריאה שהאדימה מקצתה כשרה כולה טרפה, ואע"ג דלא קיימא הא מילתא מגמר גמרינן מינה עכ"ל, הרי דגמר מהא דרבא חילק בין רובה למקצתה וקשה הרי במסקנא לא קיימא הכא, ולפ"ז א"ש דרק במסקנא דמכה באה מבפנים וע"כ דנלקו שני הקרומים אין חילוק בין כולה למקצתה, אבל בשאר פסולי הריאה דהוי רק בקרום אחד שפיר יש לחלק בין כולה למקצתה:
ולפ"ז יש לתרץ דבהא שהקשה התב"ש על הט"ז דאמאי חלקו התוס' אר"ת וראב"ד ז"ל דאין נפ"מ במראה שחורה בין מקצתה לכולה, והרי כיון דהוי הלקותא רק בעור אחד שפיר יש לחלק וכמ"ש הט"ז גבי ושט, והקשה הלב"ש דאמאי לא מקשה התב"ש מהא דרבינא פריך דאין נפ"מ בין מקצתה לכולה ע"ש ולפ"ז א"ש דבריאה שהאדימה ע"כ שהגיע הלקותא לשני הקרומים ולק"מ מכאן להט"ז:
והראש אפרים כתב לתרץ קו' הנ"ל שהרי מראה אדומה אינו ניכר בקרום התחתון וא"כ שפיר יש לחלק בין מקצתה לכולה, דיש לומר דהריאה אדומה טפי וניכר גם בתחתון. אך בישועות יעקב דחה זה שאין שום היכר בין מטבעה ובין מה שנהפך לאדמימות, וכתב לתרץ דבודאי דשאר המראות אם המראה פסולה רק בקרום אחד וקרום השני אין בו המראה, הרי חזינן דהיא בריא ולא שלט בו הלקותא, אמנם במראה אדומה כיון דאינה ניכר בקרום התחתון אם הוא מטבעו או דשלט בו הלקותא שפיר יש לומר כיון דלקה העליון שפיר יש לחוש שנלקה גם התחתון, ולפע"ד דלמ"ד דמקמינן אחזקת כשרות אע"ג דאיכא ריעותא מחיים שוב אין לחוש דנתקלקל גם הקרום השני וכשיטת הראש אפרים:
אך דהפרי חדש (סימן כ"ט) הקשה על שיטת התוס' דמקמינן אחזקת כשרות אע"ג דאיכא ריעותא מחיים מהא דאיתא באלו טרפות (דנ"א ע"א) ההיא אימרתא דהוו שדרן כרעיה בתרייתא, א"ר יימר האי שגרונא נקטיה, מתקיף לה רבינא ודלמא חוט השדרה איפסיק, והרי הכא דפסיקת חוט השדרה לא שכיח טפי משגרונא דע"ז לא פליג רבינא, ואעפ"כ פריך ליה דלהוי טרפה, וכתב דאה"נ דרבינא ס"ל דלא מקמינן אחזקת כשרות היכי דאיכא ריעותא מחיים, ולפ"ז שפיר פריך רבינא כיון דלא מקמינן אחזקה דאיכא ריעותא בקרום העליון ואמרינן דגם התחתון נלקה ושוב אין לחלק בין וכולה למקצתה, ורבינא לשיטתיה [וי"ל דהוא אותו רבינא דפריך לרבא, עי' סדר הדורות רבינא ורב חביבא ודוק]:
ולפמ"ש בכנה"ג (בהגהות ב"י סס"ק ל"ג) בשם דמש"א דריאה שהאדימה היינו דלקתה ונעשה שחורה דשחור אדום הוא ומש"ה לא קאמר אדומה אלא שהאדימה ע"ש, א"כ שפיר ניכר בקרום התחתון ולק"מ לפ"ז:
קשה לי מאי פריך רבינא לרבא אי לשאר שקצים ורמשים דמי דעורן רך וממהר להאדים אפילו כולה נמי כשרה, ואי לשמונה שרצים דמי שעורן עב וכל שהאדים בידוע שנקרע העור בפנים ונצרר הדם אפילו מקצתה נמי, והרי הראש אפרים בקוה"ר (לסי' ל"ה סי"ה) כתב בשם הדמש"א דקרום התחתון של הריאה עב וחזק יותר מקרום העליון ולכן כשנופחין הריאה ע"פ רוב נקרע הקרום העליון, ומש"ה קאמר הש"ס וסימנך כתונא דורדא דמנחא בה ריאה משום שהוא עב ככתונא, וכ"כ בחדושי טרפות להגאון ר' לייבוש חריף זצ"ל דמשמע כן בגמרא דקאמר פשיטא אי אינקב עילאה תתאה מגין אינקב עילאה תתאה מגין או לא מגין פליגי בה רב אחא ורבינא הרי דפשיטא ליה להש"ס דתתאה מגין יותר מעילאה ע"ש, ולפ"ז קשה הרי י"ל דקרום התחתון דהוא עב וחזק דמי לשמונה שרצים, וקרום העליון דהוא דק וחלוש דמי לשאר שקצים ורמשים דממהר להאדים ולפ"ז שפיר יש חילוק בין מקצתה לכולה וכמ"ש התב"ש והר"א הנ"ל דאם הלקותא רק בקרום אחד מקצתה כשר אבל בכולה טרפה דמקלקל גם הקרום השני וכמ"ש הט"ז גבי ושט, והכא הלקותא הוי רק בקרום התחתון דדמי לשמונה שרצים, והיה נראה מזה ראיה להפרי חדש דע"כ בעינן שיהיה המראה הפסולה בשני הקרומים והוא לכאורה קושיא גדולה:
אמנם נראה לכאורה דהרי בודאי מה שכתב הדמש"א דקרום התחתון עב וחזק דהאי עב לאו דוקא הוא שהרי הרמב"ם ז"ל כתב בפירוש המשניות ויש על הריאה שני קרומים בתכלית הדקות, וכן עינינו ראות דשניהם דקים מאד (והר"א כתב על דברי הדמש"א וצ"ע ואולי כוון לזה) ורק די"ל דקרום התחתון חזק יותר אע"פ שהוא דק וכדמשמע בגמרא. ולפ"ז אפשר דהא דקאמר פשיטא אינקב עילאה תתאה מגין כדרבא אינקב תתאה פליגי בה רב אחא ורבינא היינו דבאמת בהא פליגי דמאן דס"ל דעילאה אינו מגין ס"ל דרק תתאה מגין דחזק יותר מעילאה ומאן דס"ל דגם עילאה מגין ס"ל דאינו חזק יותר ויליף מהא דאמר רבא ריאה דאיגלד כשרה, והתוס' שם כתבו דרבינא הוא דמכשיר בניקב תתאה דבכ"מ דפליגי ר"א ורבינא רבינא לקולא. ולפ"ז רבינא שפיר פריך דלדידיה אין לחלק בין קרום עליון לתחתון, ורבינא לשיטתיה:
ויותר נראה לתרץ, דהנה הקשיתי מעצמי וראיתי שהקשה כן בראש אפרים בקוה"ר (סי' י"ג) דמה מדמה רבינא טרפות להך חבלה דשבת והרי י"ל דוקא לענין שבת כיון דבשאר שקו"ר עורן רך וממהר להאדים אין לחייבו מספק, אבל לענין טרפות הרי אפשר דהוי לקותא ואף אם היה עורן עב היה מאדים ומה בכך דעורן רך ושמא איכא חבלה, ותירץ דע"כ צ"ל דנשחטה הותרה וכמ"ש הרשב"א והתב"ש דכל שיש לומר דאין כאן מעשה המטריף מוקמינן אחזקת כשרות וכיון שעורן רך י"ל דמיהר להאדים ואין כאן לקותא ע"כ, ואפילו לפמ"ש בשם הפר"ח דרבינא ס"ל דלא מוקמינן אחזקת כשרות היכי דאיכא ריעותא מחיים צ"ל דאף ריעותא לא הוי אי דמי לשאר שקצים ורמשים. ולפ"ז מתורץ קו' הנ"ל דאי נאמר דקרום התחתון שוה לשמונה שרצים א"כ כבר התחיל בה מעשה המטריף שנתקלקל קרום התחתון וגם דאיכא ריעותא מחיים, ושוב אפילו אם הקרום העליון דמי לשאר שקו"ר טרפה דאפשר דמ"מ איכא חבלה וע"כ דשניהם שוים לשאר שקו"ר וא"ש:
או י"ל, לפמ"ש הרשב"א ז"ל בשבת ר"פ שמונה שרצים דשאר שקצים ורמשים דעורן רך אם הדם היה נעקר ממקומו עד שלא תהיה חבורה חוזרת היה יוצא לחוץ כיון שאין לו עור שיעכבנו ע"ש. ולפ"ז מתורץ קו' הר"א הנ"ל דע"כ אין לחוש בריאה דאיכא חבלה אף דדמי לשאר שקו"ר דאם היה חבלה היה הדם יוצא לחוץ והיה ניקב. ולפ"ז אם נאמר דקרום התחתון דמי לשמונה שרצים א"כ שוב איכא עור שיעכב הדם לצאת לחוץ שוב י"ל אף דקרום העליון דמי לשאר שקו"ר, מ"מ הרי יש לומר דאיכא כאן חבורה לרבינא לשיטתיה דלא מוקמינן אחזקת כשרות, ואי"ל דאם היה חבורה היה הדם יוצא כיון שהוא רך, דהרי קרום התחתון שהוא חזק מעכב הדם לצאת וא"ש:
ולפע"ד נראה ראיה לשיטת הפר"ח דמראה פסולה צריך שיהיה דוקא בב' הקרומים. דהנה הב"י כתב (בסי' מ"ד) הובא בתב"ש כאן (ס"ק י"ג) דלא צריך לאשמעינן דמראה לבנה כשרה בריאה דבלא"ה נדע זה דהא הריאה נוטה ללבינות ע"כ. והנה רק קרום העליון נוטה ללבן וכמ"ש לעיל דהקרום התחתון אדום וכמ"ש באור זרוע שני עורות יש לה לריאה החיצון לבן והפנימי אדום וכמש"ל (סי' ל"ו סק"א). ולפ"ז אי נאמר דמראה פסולה בקרום אחד טרפה, א"כ אכתי היה לו לאשמעינן דלבן מראה כשרה היא אם התחתון לבן דהא לשיטת הט"ז ה"ה אם התחתון לחוד נשתנה מראיתו טרפה וכמ"ש הלב"ש (ס"ק מ"ד), ופשיט דאי"ל דכיון דהעליון לבן ה"ה דמראה לבנה כשרה בתחתון, דז"א דהרי בושט החיצון אדום ופנימי לבן אם נתחלפו טרפה, א"כ היה לו לאשמעינן דבריאה אם פנימי לבן כשרה, וע"כ דשינוי מראה פוסל רק אם הוא בשני הקרומים וא"כ כיון דחיצון בלא"ה לבן א"כ שוב לית לן בה במה שהתחתון לבן ולא הוצרך לאשמעינן דלבן מראה כשרה וא"ש. אמנם אכתי תקשה היכי דעור החיצון נגלד או שיש מראה פסולה אחרת בעור העליון ובקרום התחתון מראה לבנה, א"כ באופן זה אם מראה לבנה בקרום התחתון פוסל טרפה כיון דעור החיצון ליכא או שנתקלקל, ויש לישב:
עוד נראה ראיה לשיטת הפר"ח. דהנה באור זרוע כתב על דבר ר"ת ז"ל דמראה פסולה דוקא ברובה טרפה וז"ל. ורבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל הביא ראיה לדברי ר"ת זצ"ל מדאמר לקמן (דנ"ו ע"ב) גבי נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולין, ואמר בגמרא שיעור ירוקתן כשיעור נוקבתן מה נוקבתן במשהו אף ירוקתן במשהו, ומדלא מפרש הכא דדמיא לדיותא הוי במשהו כשעור נקיבה ש"מ דהכי היא (ברובה דוקא) ודן לפני' מורי רבינו יהודה בר יצחק דהא דאצטרכו לפרושי דהוי ההוא טרפות בכלל נקובה דקתני נמי התם נקבו הדקין, אבל הכא כיון דהוי טעמא משום דסופן לנקוב לא הו"ל לפרושי דהא פשיטא דהוי במשהו, ולא הודה לו ריב"ש זצ"ל וא"ל כי אין לסמוך על זו התשובה דאשינויי דחוקי כי האי לא סמכינן עכ"ל. הרי כתב ר"י בר יצחק ז"ל דהכא אין צריך לפרש דהוי במשהו דפשיטא כיון דטרפה משום דסופן לנקוב. ואם נאמר כשיטת הט"ז דמראה פסולה גם בקרום אחד טרפה, א"כ שפיר הו"ל לאשמעינן דהוי במשהו, דהרי כתב הט"ז (בסי' ל"ג) דרק אם נתקלקל קרום אחד לגמרי עי"ז גם סופו של הקרום השני להתקלקל אבל לא אם נתקלקל מקצתו וכמ"ש התב"ש והר"א, ומה"ת נאמר בפשיטות דאם בקרום אחד מראה פסולה הוי במשהו משום דסופו לנקוב, הא מ"מ הרי אפשר דאין השני סופו לנקוב וכל כי האי הו"ל לאשמעינן ומאי ס"ד דר"י בר יצחק ז"ל ואמאי לא השיג עליה ריב"ש ז"ל בזה, וע"כ דמראה פסולה איירי שהיא בשני הקרומים ושפיר קאמר כיון דסופו לנקוב פשיטא דבמשהו הוא וא"ש:
[ב] סעיף ד אם אינה שחורה כדיו אלא כמראה הכחול [שקורין בלשון אשכנז בלא"ה ודומה לרקיע] או ירוקה ככרתי, או שהיא כמראה הכבד [או כמראה הטחול] או שהיא אדומה אפילו בתכלית האודם כשרה. הגה. וי"א אם יש מכה בדופן נגד הריאה האדומה טרפה וצריך לבדוק אחר זה והכי נהוג. אפילו היא כולה כך, וכן אם יש בה הרבה גוונים מאלו המראות הכשרות כשרה ע"כ:
בהא דמסיק בגמרא גבי ריאה שהאדימה אלא לא שנא, כתב רש"י ז"ל דלא שנא דבין כולה ובין מקצתה כשרה כדאמר לקמן אדומה כשרה מדר' נתן, והתוס' בשם ר"ח ז"ל פרשו דל"ש וטרפה, והא דקאמר אדומה כשרה מדר' נתן צ"ל היינו כשמתלבנת ע"י נפיחה, ובהא דקאמר שם רבא האי ריאה דקיימי גילדי גילדי אוכמי אוכמי [שחורות] חזותא חזותא כשרה, הקשו בתוס' והרי רבא קאמר לקמן כדיותא טרפה ותירצו דהיינו דוקא כשרובה כך אבל הכא באוכמי היינו שמעוטה כך, והקשה המהרש"א ז"ל אמאי לא תירצו התוס' גם הכא הא דאוכמי אוכמי כשרה היינו כשחוזרת ומתלבנת ע"י נפיחה כמו שתירצו גבי האדימה, ותירץ כיון דרבא קאמר לקמן כדיותא טרפה אדומה כשרה ואדומה איירי דוקא שמתלבנת ע"י נפיחה כשרה ואם כן כדיותא ע"כ אף שמתלבנת ע"י נפיחה טרפה ע"ש:
קשה לי לפ"ז בהא דקאמר התם רב סמא בריה דרבא האי ריאה דדמיא ככשותא וכמוריקא וכגון ביעתא טרפה, ופריך אלא ירוקה דכשרה היכי דמיא, ומשני ככרתי, ומאי קשיא ליה והרי י"ל הא דקאמר רבא ירוקה כשרה היינו דוקא ע"י נפיחה ודומיא דאדומה דקאמר שם:
דכשרה דאיירי דוקא ע"י נפיחה, והא דקאמר רב סמא ככשותא וכמוריקא וכביעתא טרפה והיינו ירוקה איירי שאינה מתלבנת ע"י נפיחה:
ונראה לפע"ד, דהנה הרא"ש ז"ל הקשה על שיטת התוס' שכתבו דאדומה כשרה מדר"נ איירי שמתלבנת ע"י נפיחה והרי כל מראות הפוסלות בריאה אי מתלבנין ע"י נפיחה כשרה וא"כ למה נקט דוקא אדומה ע"ש, וכתב הב"י והב"ח דע"כ לשיטת התוס' לא מהני חוזרת ומתלבנת בשאר מראות ע"ש, וכ"כ בכנה"ג (בהגהות ב"י ס"ק כ"ה) ובט"ז סק"ב ובפ"מ שם ויש בט"ז טעות הדפוס וצ"ל הרא"ש בשם הר"י ז"ל וכמ"ש בר"א בזר זהב. אמנם צריכין להבין אמאי באמת באדומה מהני חוזרת ומתלבנת ולא מהני בשאר מראות. ונראה דהנה ע"כ הא דלא מהני בשאר מראות חוזרת ומתלבנת הוא משום דחוששין שמא בחייה לא היתה נפוחה כ"כ, וכמ"ש בחדושי הרי"ם ז"ל. או דחוששין שמא ע"י חולי לא היתה יכולה לנפוח וכמ"ש הר"א כאן סק"מ לענין מראה אדומה ע"ש. אך קשה אמאי לא מוקמינן אחזקת כשרות ונאמר שגם בחייה היתה נפוחה כן וכמ"ש התב"ש (סי' ל"ו ס"ק י"ד) ופר"ח (סי' כ"ט) וצריך לומר לפי מה שכתבו האחרונים דבטרפות על שם סופו לנקוב לא מוקמינן אחזקת כשרות דלשמא ימות חיישינן [ועי' מה שכתבתי לעיל סי' ל"ו סק"ה וסק"ו] ומש"ה במראות פסולות דטרפות על שם דסופו לנקוב כמ"ש הנו"ב (סי' יו"ד) בשם רש"י ורשב"א ז"ל שוב לא מהני חזקה ומש"ה ס"ל לר"ח ז"ל דבמראות פסולות לא מהני חוזרת ומתלבנת דאפשר דבחייה לא היתה נפוחה כ"כ וחזקה לא מהני כיון דטרפה על שם סופו:
ואך הא דהרא"ש ז"ל כתב בשם ר"י ז"ל דאדומה מיירי דחוזרת ומתלבנת, והרא"ש ז"ל כתב בשם הר"י ז"ל דמראה שחור אף במיעוטה טרפה משום דלקה וחשיב כאלו נקבה וכתב הנו"ב שם דלר"י ז"ל משמע כאלו כבר נקבה, י"ל דהך תירוץ דאדומה שחוזרת ומתלבנת כתב הר"י ז"ל לתרץ רק דברי הר"ח ז"ל, גם י"ל דרק בשחור כיון דשחור אדום הוא אלא שלקה ס"ל דהוי כאלו כבר נקבה, וחוץ מזה י"ל דס"ל לר"ח ז"ל דכל דאיכא ריעותא מחיים לא מוקמינן אחזקת כשרות ואמרינן דלמא בחייה לא היתה נפוחה כ"כ ועי' פר"ח (סי' כ"ט) או איזה סיבה אחרת שהמראה לא סר ממנה כשהיתה נפוחה, והא דלא מהני חוזרת ומתלבנת הוא רק מטעם ספק. אמנם בהאדימה שהקשו הרי מראה אדומה ניכר רק בקרום העליון ושיטת הפר"ח דבעינן שיהיה המראה פסולה דוקא בב' הקרומים, ותירץ הישועות יעקב כיון דראינן שקרום עליון אדום חיישינן מספיקא שגם קרום התחתון נלקה. ולפ"ז מראה אדומה בריאה לעולם לא הוי רק ספק ומש"ה שוב מהני ביה חוזרת ומתלבנת דאין לחוש שמא בחייה לא היה סר המראה ע"י נפיחה דהו"ל ס"ס, ספק דלא שלט החולי בקרום התחתון וספק דבחייה כשהיתה נפוחה היתה מתלבנת: ולפ"ז שפיר כתב המהרש"א ז"ל דלא מהני חוזרת ומתלבנת במראה שחורה דרבא אמר כדיותא טרפה היינו אף דחוזרת ומתלבנת שהרי קאמר אדומה כשרה והוא רק בחוזרת ומתלבנת, והיינו כיון דמראה שחורה ניכר בשני הקרומים והו"ל ודאי טרפה שוב לא מהני חוזרת ומתלבנת דדלמא בחייה לא היה סר המראה. ולפ"ז מתורץ קו' הנ"ל דלא משני דירוקה כשרה כשחוזרת ומתלבנת דוקא, דכיון דניכר המראה בשני הקרומים לא היה מהני חוזרת ומתלבנת, והוצרך לתרץ דירוקה דאיירי רבא היא ככרתי:
או י"ל, דהנה הט"ז והש"ך כתבו בשם הר"ץ דהיכי דהאדימה הריאה ויש מכה בדופן לא מהני אף דחוזרת ומתלבנת ע"י נפיחה דכיון דבאה ע"י הכאה שהוכתה בדופן והט"ז והש"ך חלקו ע"ז. והנה הלחם משנה כתב לתרץ דברי הראב"ד ז"ל שכתב דמראה פסולה אינה טרפה אם היא במקצתה, וקשה שהרי בהאדימה קאמר דגם מקצתה טרפה, דשאני האדימה כיון דבא מחמת מכה דמדמי לה לשמונה שרצים ומש"ה אפילו במקצתה טרפה משא"כ שאר פסולי מראה שהיא ע"י חולי ולא מחמת מכה בעינן דוקא שיהיה בכולה ע"ש. ולפ"ז י"ל קו' הרא"ש ז"ל הנ"ל, דודאי בכ"מ מראה פסולה מהני אם חוזרת ומתלבנת וזה פשיטא דכל מידי דריאה כשהיא נפוחה משערינן לה, ורק במראה האדימה הו"א דלא מהני חוזרת ומתלבנת כיון דבא מחמת מכה, ולשיטת הר"ץ ז"ל, ע"י מכה בדופן לא מהני חוזרת ומתלבנת ומה לי מכה בדופן או מכה בגוף הריאה ושפיר הוי עכ"פ רבותא דמראה אדומה מהני חוזרת ומתלבנת, וי"ל דבאמת מהני רק משום דתולין בדר' נתן הא לא"ה לא היה מהני כיון דבא מחמת מכה:
ולפ"ז שפיר הקשה המהרש"א ז"ל דאמאי לא תירצו התוס' דהא דקאמר אוכמי אוכמי כשרה היינו דוקא בחוזרת ומתלבנת. ואין להקשות דא"כ פשיטא דכשרה הא כל מידי דריאה כשהיא נפוחה משערינן לה, דז"א דכיון דשחור אדום הוא שפיר גם בשחור הוי רבותא דמהני חוזרת ומתלבנת, ותירץ המהרש"א דע"כ לא מהני תגזרת ומתלבנת דהא אמר כדיותא טרפה דומיא דאדומה כשרה דאיירי דחוזרת ומתלבנת, והיינו כיון דשחור אדום הוא אלא שלקה מש"ה לא מהני חוזרת ומתלבנת כיון דהוי ע"י מכה ואפילו לט"ז וש"ך דחלקו על הר"ץ הוא רק במכה בדופן אבל מכה בגוף הריאה לא מהני חוזרת ומתלבנת רק באדומה דיש לתלות משום דר"נ מהני חוזרת ומתלבנת ולפ"ז מתורץ קו' הנ"ל דלא משני הא דירוקה כשרה דקאמר רבא איירי דוקא שחוזרת ומתלבנת דהכא שוב קשה קו' הרא"ש ז"ל דא"כ פשיטא דמהני דכל מידי דריאה כשהיא נפוחה משערינן וא"ש: