פת לחם· רבי חיים אברהם כ"ץ
שער שמיני - שער חשבון הנפש
הקדמה
חשבתי דרכי הפירוש לפי דברי המחבר על מה שאמר שיש בה תקנתם בשני העולמים וז"א חשבתי דרכי לשון רבים כלומר דרך הליכתי בעוה"ז ובעוה"ב:
פרק א
השתדלות האדם כו' כוונתו כאן במלת השתדלות לשון ויכוח במתקר שכשהאדם מחשב בעיון איזה חקירות ורעיוניו מתנקשים הנה והנה כאלו שנים מתחבקים זה עם זה עד שינצח אחד את חבירו. ויאבק איש עמו תרגומו ואשתדל:
בינו ובין שכלו כלומר בינו לבין עצמו:
מה שיש לו כו' כמה שיש לו גמול אצל הבורא על מעשיו ולעומת זה כמה יש לבורא ית' עליו חוב עבודה על טובותיו שהטיב לו ויודע מה המכריע:
וידעת היום והשבות כו' ומל' והשבות אל לבבך הכוונה על חשבון ומחקר בשכל כאלו הרעיונות רצות ושבות הנה והנה ובאותה הפרשה הולך ומבאר החסדים הגדולים שעשה עמהם ולא כגמול מעשיהם:
טעמו וראו כלומר התבוננו הדק היטב ותראו בעין שכלכם כי טוב ה' ובטובו אתם חיים ולא כגמול מעשיכם ומלת טעמו הוא ל' הבחנה כמד"א כי אזן מלין תבחן וחיך אוכל יטעם לו (איוב י״ב:י״א):
דע את אלהי כו' וסמיך ליה אם תדרשהו ימצא לך וכו':
ולא ישיב אל לבו שמתחלה צריך להשיב אל לבו ולזכור כל עניניו שנשכחו ממנו כמו שמשיב ומחזיר אליו אדם שעבר ממנו ואח"ז צריך דעת ותבונה לעשות חשבון בנפשו והוא לא הסתכל בעניניו ולא חשב עם נפשו כמ"ש:
לא זכרו את ידו יום אשר פדם מני צר וקרא דייק באמרו יום אשר פדם ולא אמר בסתם לומר שבאותו זמן עדיין היו משוללי זכות כמד"א ואת ערום ועריה ולא עשה עמהם רק בחסדו הגדול:
זכור ימות עולם ומבאר שם חסדיו ועצות מרחוק שקדמו לזכותם ואמר זכרתי ימים מקדם ג"כ כנ"ל:
אשא דעי למרחוק מה שנעשה מזמן קדום וסיפיה אתן לפועלי צדק כלו' איחס לו מדת הצדקה על פעולתו שפעל עמי ולא כגמולי והמופת על זה מעצות מרחוק כנ"ל וילמוד סתום מן המפורש:
פרק ב
טענת הבורא עליכם כו' וז"א וידעת היוה כלו' אתם בני הדור הזה צריכים אתם לדעת ביותר:
חזקה ונראית נראית בשכל:
בטובות הגדולות ירידת המן והשליו והבאר:
ויוכל בהם בעתות ההם:
ואל ירחיב על עצמו כו' שיניח לעצמו אמתלאות רחבות על החשבון לומר שאיננו יכול עליו או שיזלזל בו לומר שהוא דבר בלתי נצרך:
ויניחנה ויתעלם ממנו נגד הרחבת האמתלאות אמר ויניחהו כאדם שמניח דבר ואיננו עוסק בו בקביעות ונגד הזלזול אמר ויתעלם ממנו שהמזלזל בדבר הוא מתעלם ממנו בהחלט לגמרי:
פן יהיה נעכר כו' לשון עכירה באדם הוא האנינות והעצבון על דבר שנתקלקל והוא באפם תקוה לתקן עוד כמו שנאמר בעכן מה עכרתנו שהמתים בנפילת עי לא יקומו עוד וכן ביפתח שאמר לבתו הכרע הכרעתיני ואנכי פציתי את פי ולא אוכל לשוב:
פרק ג
כשנותן אותם אל לבו בהשקפה ראשונה:
ומקבל על נפשו לעיין ולחשוב בפרטיהם:
בתחלת הויתו כו' היינו התהוות הטפה מדם האדם הבאה מן המזון ועדיין לא היתה רק טפה סרוחה ובלתי נמצאת בתואר אדם ואח"כ בהתרקמה והצטיירה ברחם נמצאת בתואר אדם וז"א מן לא מציאה אל מציאה ועדיין היה מציאותו כמוהו כאין חדל מבין יושבי חלד ונעלם מכל עין עד אחר שנולד ובא באנשים וז"א מאין ליש וכבר נאמרו בשער הבחינה. (הגה"ה) והוא ע"ד הכתוב מלידה ומבטן ומהריון דוק ותשכח ור"ת שלו הב"ל:
חסד אלהים וטובו ונדבתו ג' לשונות נגד ג' דברים הנ"ל:
חשוב בענינו במסך מזג הרכבתו הראשונה ממבחר היסודות:
ונשא במדרגתו להיות מושל ורודה בכלם:
ומעולה במתכונתו מספר חלקיו וערכיהם זה לעומת זה:
הבהמה והצמח והמוצק לפי שהוא אוחז במדבר מונה המדרגות מלמעלה למטה והחוקרים מונים אותם ממטה למעלה דומם צומח חי מדבר:
לרוץ לרצונו ענין המרוצה היא ההכנה בזריזות נמרץ לעשות רצונו ואח"ז מבאר ד' החלוקות הידועות דהיינו לעשות כל אשר יצוהו וזה בעשה טוב ועל סור מרע אמר ויזהירהו ממנו:
וכמה הוא חייב היינו החשבון על חיוב זמן העבר:
הגנת הבורא עליו להצילו מכל צרה והספקתו בצרכיו:
המשכו אחר עבודתו בעשה טוב וקבולו מצותו באזהרה מן הרע:
הלה' תגמלו זאת כו' וסיפיה הלוא הוא אביך קנך והוא ע"ד המשל הנ"ל כי במה שחמל עליו כרחמי אב על בנו קראו אביך ובמה שאספו אל ביתו אמר קנך לשון הושבה בקן כמו שפי' שם רש"י ז"ל ובמה שנטפל בגידולו בכל עניניו אמר הוא עשך ויכוננך:
ואעבור עליך כו' ושם מבואר ממש המשל הזה בהרחבת לשון:
והשלמת צורתו צורת האדם הוא הכח הדברי הנקרא בסתם נשמה:
קודם לזה קודם צאתו מבטן ואחריו. שגם בבטן הוא צריך למזון כמאמרם ז"ל אוכל ממה שאמו אוכלת וכבר נתבארו כל הענינים אלו בשער הבחינה:
כפי הראוי לו היינו באיכות המזון שיהיה ראוי למזגו וכפי צרכו היינו בכמות המזון:
חסד מאלהים מוסב על כל הנזכר שכל אלה עשה הוא ית' בחסדו:
האיך תהיה הודאתו לו כו' האיך היה מודה ומשבח לאותו אדם הודאה היא הודעת הכרת הטובה ובלשון אשכנז דאנ"ק ושבח הוא הפאר שמפאר את המטיב ומהלל אותו:
והמשכו למצותו היא ההכנה בלב שלם ומזורז והדבקו לעבודתו בפועל:
תקן גופו בכללו והשלים אבריו בפרט כל אחד בשלימותו:
התיקון על היותו נעשה נאה ומתוקן במהותו ותארו כפי הנאות לו אמר לשון תיקון ועל היותו מושם במקומו על מושבו ובסיסו כפי הנאות לתועלת המכוון בו אמר לשון תיכון בכ"ף שהוא מל' בסיס וכן כמו אנכי תכנתי עמודיה סלה (תהילים ע״ה:ד׳) וכמו שפי' רש"י ז"ל בפסוק הוא עשך ויכוננך ואמרו בזה חז"ל (חולין נו) מלמד שעשה הקב"ה כונניות באדם שאם נהפך אחד מהן כו':
זכר נא כי כחומר כו' וזה נגד מה שאמר בחבור גופו ואמר כי אתה קנית כליותי נגד מה שאמר והשלמת צורתו שצורת האדם הוא השכל וכליו הם המוח והלב והכליות כמאמרם ז"ל מוח מחשב ולב מבין וכליות יועצות ובהרכבתם המוח מושל ומנהיג הגוף וסימנם מל"ך. ולפי שהכליות הם הכלים הראשונים ממטה למעלה זכר אותם ועל הוצאתו מבטן אמר כי אתה גוחי מבטן ועל הכנת טרפו מסיים הכתוב מבטיחי על שדי אמי:
מן השכל וההכרה עם הרבה מדות טובות וחמודות ונכבדות כבר ידוע שמלת טוב הונחה על ההטבה לזולת כמאמרם ז"ל הטוב לו והמטיב כו'. והנה במדות הנמצאות בכח האדם יש מהן מסוג ההטבה ואחת מהם הנדיבות ויש מהן חמודות כמו ההסתפקות ויש מהן נכבדות כמו הענוה כי איזה הוא מכובד כו' והנה פרטתי לך אחת מכל סוג ומהם תקיש על השאר:
יש לו בהם יתרון כו' כלו' שעל כרחך הם הם עיקר האנושיות באדם שהרי בהם הוא יתרון האדם על הבעלי חיים משא"כ בענינים ותנועות גשמיות שמהם שהבעלי חיים שוים לו ומהם שיש להם יתרון עליו כמבואר בשערים הקודמים:
מבהמות ארץ מ"ם הראשון הוא מ"ם היתרון כמו הנחמדים מזהב כו':
יתרון מה שהוא בו כו' יתרון המדרגה שהוא עתה בו על המדרגה שהיה בה קודם לכן:
כל ימי חייו שיחיה מהיום ההוא והלאה ולא זו אלא אף כל מדות ימיו מיום הולדו עד בוא חליפתו:
אין קץ לטובתו כו' אין קץ למספר טובותיו שהטיב עמנו עד הנה כמאמר הפייטן אלו פינו מלא שירה כו' ומה גם שעוד לא הגענו לתכלית זמנם שהרי גם להבא אנו צריכים להם וז"א ולא תכלית כו':
רבות עשית כו' וסיפיה אגידה ואדברה עצמו מספר:
בהערתו אל מה כו' במה שהעיר לבבו לדבר שתלוי בו חיותו וכו' דהיינו בתורה וכו':
נכבדת נאמנה נכבדת במצותיה ואזהרותיה הנחמדים מזהב ומפז ונאמנה ביעודיה לגמול טוב על פעולת הטוב והפכו:
להסיר עורונו ולבער סכלותו להסיר עורונו בסכלות העדרי ולבער סכלותו בסכלות קניני:
ולהאיר עיניו באמונות אמיתיות:
המעיר בה מעיר לבבו לעסוק בה:
והמפיק להבנתה מוציא בינת לבבו לפועל מן הכח:
והעוזר לו עוזר לו לקיימם כמאמרם ז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו וכו':
להדבק בתורתו הוא ההכנה עליה בכלל ואח"ז פורט לקבל מצותו בעשה טוב. והזהרתו בסור מרע:
בהתאחרו מהבין כו' התעצלותו מהבין וכו':
ומנוחת נפשו הוא רוצה שנפשו תהיה בשובה ונחת ולא טרודה לחקור ולעמוד על עומק עניניה מה שאיננו עושה כן בספר וכו':
הדמות הכתיבה שיש במכתב אותיות נראות דומות זו לזו כמו במכתב שלנו שידמה לפעמים יו"ד בוי"ו או ד' ברי"ש או סמ"ך למ"ם סתומה:
או המלות שלפעמים יבואו בענין המכתב שתי מלות דומות במבטא ואינם מכוונה אחת כמו מלת בגד שיתכן שיהיה במקום אחד ממשמעות שמלה ובשני ממשמעות בגידה בריע וכמו זה נמצא בשאר לשונות ולפעמים מסופק הקורא בכוונת משמעו:
או לעומק עניניו שיש בו ענינים עמוקים בהשגתו כמו חשבונות הרבה בתשבורת ודומיהם:
ודקותם שהענין הוא לפעמים בלתי עמוק אמנם הוא דק כמו מחקר חומר וצורה למי שלא נכנס מעולם במחקריות ודומיה הרבה:
והתערבותם שיש בו פרטים הרבה מעורבבים ומסובכים זה בזה וזה מביא למבוכה לבעלי דעת גסה:
וצחות דבריו שדבריו נאמרו במליצה צחה בלתי מובנת למי שאיננו רגיל בלשון הלציי:
והצלתו מן המות הנצחי:
ולהסתפק לך כו' שיהיה מספיק ודי לך בהבינך הדברים הקרובים לשכל שאין בהם עומק:
מה שהוא קרוב כו' על עומק עניניו אמר מה שהוא קרוב מענינו ועל צחות לשונו אמר ונגלה מפשוטו כלומר הוא גלוי מצד פשטות הלשון:
חסרונך ופחיתותך כפל הלשון הוא א' על שהוא מתעצל בתורה והב' שאיננו מתעצל במכתב מלך ב"ו והוא דוגמת מ"ש הנביא כי שתים רעות כו' אותי עזבו וכו' לחצוב להם וכו' וכן מה שמביא ולאלהי כספא ודהבא וכו':
וכל ארחתך ליה כל דבריך בה בידו כמד"א מה' מצעדי גבר כוננו וכו':
להמרות הבורא בפועל רע ולהפר בריתו בעשות המצות:
משרשי העולם הם שמים וארץ וצאצאיהם כמ"ש חז"ל את השמים לרבות ואצאיהם וכו' נמצא שהשמים הם השורש וצאצאיהם הם הענפים וכן הארץ לצאצאיה:
ופשוטו ומורכבו היסודות הד' הם פשוטים וכל הנמצאים בזה העולם הם מורכבים מהם:
ועליונו הם הגלגלים והכוכבים ותחתונו הם השפלים:
עומד בדבר ה' ושומר כמו שהוא עומד ומתקיים בדבר ה' כן הוא שומר בריתו ואיננו משנה ענינו וכמ"ש כלום יצאה חמה מן המערב או כלום זרעת חטים כו' כמו שמפורש במדרשי חז"ל:
יוצא מקשר עבודתו מתעצל ובטל ממעשהו שזו היא עבודתו:
או שממרה דברו לשנות פעולתו לפעולה אחרת:
ומפר בריתו זה שייך בשמירת גבולו כמו בים עד פה תבא שנאמר שם לשון חוק וברית:
ויצאו מי הים או שיצאו מי הים כו':
הטבועים על התנועה שהם הלב והריאה והורידין:
ינוחו הנחים כמו המעים:
חבורו נפסד חבור מזגו מד' יסודות
והרכבתו הרכבת אבריו
ובטלה הנהגתו הכח המנהיג הגוף:
ובעוזרים שחייבם כו' שהרי כשהאדם בוחר ח"ו להמרות אבריו וחושיו וכחותיו עוזרים אותו לזה ע"י ממשלתו עליהם וממשלתו הוא ע"י שהוא ית' חייבם וצוה אותם לסור אל משמעתו:
וסבל כל ענינו מוסב על מלת וחייבם שהוא ית' חייבם לסבול כל הענינים שהוא מטיל עליהם:
בענין ההוא בענין ההעברה:
השר המתעלם כו' אתה השר המתעלם:
הלא תירא הלא יש לך לירוא וכו':
והקיץ מהתעלמותו ממה שהתעלה מלהספיק צרכיהם הנמסרים בידו וחזר מטעותו שהעביד אותם במה שלא התחייבו:
בפרשת אם בחקותי כי המחלות הרעות ונאמנות הנאמרות שם כמו שחפת קדחת ודומיהם כלם הם מורידות כחות האדם וצאתם מקשר הטבע המושם לבריות:
בהזמינו תועלותיו שהוא ית' הזמין בעולמו כל המועיל לאדם והיא בחינה כוללת:
וחמלתו עליו שחמל עליו והצילו ממקרים רעים ונתן חמלה בלב יולדיו לשמרו ולהצילו כמ"ש בשער הבחינה:
והספיקו צרכיו בפרטות בעת הצורך:
ולא הניחו לנפשו לא הסיר השגחתו ממנו לעזבו לעצמו שיהיה מפקח בעצמו על כל עניניו:
ולחלישות הכרתו לא עזבו שינהיג את עצמו בהכרתו החלושה:
בחכמה כו' דהיינו באברים שצריך האדם להשתדל ולעסוק בעצמו נתן לו הוא ית' חכמה ובינה:
עבדך אני הבינני ואדעה עדותיך הרי שעיקר תועלת הבינה שעל ידה ידע האדם חובות אלהיו:
וקושר אותם באיסוריו שתנועות האדם אסורים ברצון הבורא ית' שלא יצאו חוץ לגבולם להתנועע לדבר שהוא נגד רצונו ית':
ומושל בהם שגם תנועותיהם את כל אשר הם עושים הוא ית' עשה וממשלתו רודה בהם:
וצורת נסיונו ובחינתו ציור מהות נסיונותיי ובחינתו שהוא ית' מנסה ובוחן האדם וכבר נאמרו ב' לשונות אלו נסיון ובחינה כמד"א והאלהים נסה את אברהם ונאמר ה' צדיק יבחן וכבר דברו המפרשים בהבדל שביניהם:
במסורת התורה שמסר לנו תורתו להעיר לבבנו כו':
משתמש בבל פנות גופו זו היא הגזרה כשמכיר האדם בכל הנ"ל הוא משתמש בכל פנות כו':
בכל פנות גופו פנות הפ"א בחיר"ק כלומר חלקי גופו הראשיים כמו ויתיצבו פנות כל העם (שופטים כ׳:ב׳) או מלשון פניה כלו' בכל דבר שגופו פונה לעשות:
ממלות הסגולה והבחירה המלות המורות שאנחנו עם סגולתו ונבחרים מכל הגוים:
לכבוד הבורא ומוראו שמלת ויראו ממך סובלים שני דברים הא' ההכנעה והכבוד והב' התרחק מהרע ומהזיק להם ועל הראשון אמר שיהיה זה בשביל כבוד הבורא שהכבוד שחולקין לעבד הוא כבוד לאדונו ועל השני אמר ומוראו שיראו מהרע ומהזיק לישראל מחמת מוראו ית':
במה שאנו עתידים להגיע אליו כו' במה שהבטיח הנביא אותנו דברים העתידים לבא עלינו מעניני התקרבות אל הבורא ית' ושנהיה מיוחדים בעבודתו ית' זה יאמר כו':
והתחלפות ערכם כו' חילוף ערך חשיבותם זה מזה אצל הבורא יהיה כפי התחלפות כו':
במחשבתך ובינתך ושכלך בו מלת בו מוסב על התאוה:
כונתך בו בתשבונך:
מבשתך מחמת בשתך:
מהשקפתו עליך בו בחשבון:
ולא תבונה לשון תבנית או הגירסא תכונה לשון כמות מספרו או ערך כמו ותוכן לבנים תתנו:
ולא תנועה ולא העתקה לא תנועה מצד המתנועע להשלמת החפץ ולא העתקה ממקום למקום מצד שאיננו בעל כמות המוגבל במקום והבן:
תואר מתארי הגופים כמו חי חכם יכול שכולם לא נאמרו בו ית' רק בהשאלה:
ולא מתקוה להם לא מחמת שהוא מקוה להשיג אתה תועלת מהם:
ולא מיראה אותם לא מחמת שהוא ירא שישנאוהו או יענישוהו אם לא יעשה דבר העבודה ההוא:
בעולמו ובאחריתו לא בעוה"ז ולא לעולם הגמול:
ואין לו צורך כו' צורך הוא ההכרחי ותועלת על צד היותר טוב:
איך נרצה לו מנפשותינו כו' איך נרצה שתהיה ההנהגה מנפשותינו אליו ית' בעניני ההנהגה שלא היינו מתרצים אלו היו נוהגים חבירינו עמנו:
עם סכלותם כו' אע"פ שיש לומר אמתלא על חבירינו שלכן אין לבבם שלם עמנו לפי שאינם יודעים אם לבבנו ג"כ שלם עמהם ומה גם אחר שבאמת אין לבבנו שלם עמהם וז"א עם התרמית וכו' ואעפ"כ אנו מתקצפים על זה כ"ש שנתנהג כך עמו ית':
בהשתדלות בפעולות ובחריצות בשכלו:
למחלקותיהם לפי חלוקות פרטיהם:
בהשתדלותו במעשי מלכו מלת בהשתדלותו מוסבת על מלת חשבון שיחשוב וישקול השתדלותו בעבודת בוראו עם השתדלותו בעבודת מלך ב"ו:
שיהיה בתנועות גופו כו' כלו' שבודאי ישים בם כל תנועות גופו ולא יניח כו':
או חסד שעשה עמו באיזה הצלה מן הרע:
בחרוז הוא השיר אשר הוקצב במקצב שוה וכמרגליות חרוזות בחוט המקצב הוא המקשר חלקי חמריו זה בזה המליצה הצחה והפשוטה קראה מפורד:
מצחותו ומליצתו צחות הוא ידיעת הלשון בשלימותו וידיעת כל מלותיו עם שמושיהם וכל בניניהן וכל שמדבר באיזה לשון ומשתבש בו הוא נקרא נלעג לשון ועל זה נאמר ולשון עלגים תמהר לדבר צחות ומליצה נקראה חכמת הרכבת הדבור ונמצא הרבה בתנ"ך ואין כאן מקומו להאריך בו:
ודרך העבודה הם הדברים הנאמרים בגוזמא:
ואמת ושקר כלומר איננו מדקדק אם שבחיו הם אמת או שקר:
שלא יזמנהו ויראהו יראהו היו"ד בפת"ח יזמינהו בלבו ויראהו בכתב או באמרי פיו:
להראותו בכל אבריו שהשבח איננו רק בכלי המבטא ואלו היה יכול להשתמש בזה גם בשאר אבריו כו':
ונסתרו ונראהו אלו היה יכול לגלות לו מחשבות סתריו כמו נראהו היה חפץ בזה:
מחפצו שיגיענו כו' כל זה הוא מחמת גודל חפצו שהוא חפץ ומשתוקק שיגיע למלך ידיעת טוב מצפונו ושלימות לבבו אליו:
היה עושה מוסב על ואלו היה יכול:
עם חולשת האדם אע"פ שהוא מצד עצמיותו אדם חלש כמוהו:
וזעירתו קוטן ערכו בערך כל המציאות ויתכן שכוון בכאן שפלות ערך האדם בכל השלשה עולמות ואמר חולשת האדם בין הברואים השפלים שרוב הבעלי חיים הם אמיצי כח ממנו ועל עולם הגלגלים אמר וזעירתו קוטן כמות גופו נגדם אף נגד קטני צבאותיהם ועל עולם המלאכים שאין מות בחוקם אמר ומהירות כלות ימיו:
ולמוד החכמה שאר חכמות הנצרכות לתורה כמו תקופות וגמטריאות:
טרוד לבו וזולת מעשהו מה שיהיה עושהו טרוד בדבר אחר זולת המעשה לא יזיק לו כלל:
יגוני בעבורך כו' התוגה שיש לי על מה שאינני עובד אותך בשלימות ביטל ממני כל שאר היגונות במה שאינני יכול להשיג חפצי וכו' ודאגתי שאני דואג על שנתרחקתי ממך בעונותי בטל ממני כל שאר הדאגות שיש לי לדאוג על נזקי:
והעוה"ב שלא יעסוק אז גם באיזה מצוה אחרת:
והתפלה כגוף כלל התפלה הוא כגוף והעיון פי' המחשבה בכוונתה היא כמו נפש:
בלי לב הפרי שבתוך הקליפה נקראת לב:
והשיב הכל בפניו השליך הכל על פניו:
בהתעטף עלי נפשי וסיפיה את ה' זכרתי ומלת בהתעטף הוא מל' תפלה כמד"א תפלה לעני כי יעטוף:
כלות הנפש כו' התשוקה לדביקתו ית' כמה שכתוב נכספה וגם כלתה נפשי:
והשלכת כל יהביה עליו מלשון הכתוב השלך על ה' יהבך ופירשו בו רז"ל לשון משא כלומר משא צרכיו המוטלים עליו ישליך אותם על בטחונו יתברך:
ולפי שהיה על הנפש לזכור כו' כלומר לולא שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה תפלה מסודרת היה טורח על נפש כל אחד לזכור הפרטים אחר שהם בלתי סדר לכן תקנו הם כו':
ולא תבוש בהתנפלה מלשון ואתנפל לפני ה' ואמר שלא תבוש מהיותה מבקשת דבר בלתי ראוי:
הכניעה והשפלות שסדרו דברים הכובשים לב האדם ומכניעים אותו:
ולפי שהיתה כו' תחלה דבר על סדר הענינים שסדרו ועתה מדבר על המליצה במלות שהניחו הם:
ואין לה קימה כו' שאין כח לנפש האדם לקום ולעמוד על מצב אחד להתבונן באיזה דבר וזה לרוב מהירות הרהורים והרעיונות העוברות תמיד בלב האדם זו אחר זו:
מפני שמחשבת הנפש הולכת כו' שע"י הדבור יקל על האדם לכוון שהדבור מעורר הכוונה והיא נמשכת אחריו:
מלות וענינים מלות נפרדות וקשר המלות יחד הם הענינים:
והמלות צריכות כו' כי מה תועלת במלות נפרדות בלי התקשרות לענין אחד:
והענין אינו צריך אל הדבור כשאפשר לסדרו בלב שקשר הענין המכוון בהם די לו בציור בלב שהוא העיקר המכוון בתפלה: