אור ברסלב
פת לחם שער שביעי - שער התשובה

פת לחם· רבי חיים אברהם כ"ץ

שער שביעי - שער התשובה

שער שישי - שער הכניעה

הקדמה

שורש התשובה והתחלתה קראה שורש התשובה שממנה יסתעפו ענפים ופרטיה וגם היא התחלתה בזמן:

בחיוב התשובת איך השכל מחייב אותה ולאיזה צורך היא לאדם:

מתתחלפות טבעיו שהוא מחובר מטבעים מתחלפים זה מזה כמו הד' מדות שכל אחת חלוקה בטבעה מזולתה:

שרשי הרכבתו הנפש והגוף הם שרשי הרכבתו והם מובדלים מן הקצה אל הקצה שזה נוטה לרוחניות וזה לגשמיות גם הד' יסודות נקראים שרשי המרכבה:

והתהפכות מדות נפשו שהם מתהפכים מזמן לזמן מכעם לרצון ומנחת לרוגז ומאכזריות לרחמים וכן בכלם:

וסיבות תנועתו תנועותיו סובבות רצוא ושוב תמיד:

הנאה והמגונה במדות והעול והצדק במה שבין אדם לבריות והטוב והרע במה שבין אדם למקום:

לקשר שיהיה נקשר בעבותות התורה וזה בסור מרע ועל פועל טוב אמר ומסורת הנהגה שיתנהג במעשה ע"פ מה שנמסר לו:

ועיר פרא אדם הפירוש לפי כוונתו שהאדם בהולדו הוא כעיר פרא:

הן עד ירח תרגום סר עד והכוונה על אור השכלי שהוא חשוך באדם כפי טבעו ומה גם לפי דברי החוקרים המאמינים בשכל הפועל לצדק מאד להפיל שם ירח על השכל האנושי שהוא מקבל אורו מן השכל הפועל כמו שהירח מקבל אורו מן השמש:

לתקן מעותו שטעה בפועל רע ונתקן אבידת עבודתו שאבד זמנו בהעדר עשות טוב:

נחץ דברה מיהר לזרז אותה:

והרחיב אמתלאותינו כו' שלא נאמר נואש ושלא נדמה ח"ו אבדה תקותנו לפי רוע מעשנו לכן נתן הוא ית' בעצמו אמתלאות רחבות ממולאות עלינו על שיטינו מדרך עבודתו בכדי שנדע ונאמין שעוד מקוה לנו בתשובה:

ואם ארך כו' אף שארך הזמן שמרינו את דברו והפרנו וכו':

מפני שכל שב הכרעת המחבר כדעת מי שאומר שהצדיק גדול מהב"ת ונותן טעם לדעתו שהצדיק גדול מב"ת לפי שאנו רואים שכל שב היה צדיק קודם קלקולו ונתקלקל אח"כ די שאח"ז לא ידחה לגמרי אולם בודאי מי שלא נסה בקלקול הוא טוב ממנו דבשלמא אם השבים היו מתולדתם רעים היינו אומרים שהוא דבר מוכיח בטבע העולם שהאנשים אשר סופם להיות טוב בהפלגה צריכים להיות בתולדתם רעים וכבר נמצא דוגמת זה בב"ח שהבריאות שחוש ראותן חזק מאד כמו החתולים הם נולדים עורים כמ"ש החוקרים אמנם עכשיו שהיו צדיקים מתחלתם והיו יכולים להחזיק בצדקתם א"כ החטא הוא קלקול ?בהיקם וממילא מי שלא קלקל הוא טוב ממנו ולקמן מחלק המחבר בעצמו מי מהב"ת חשוב מן הצדיק ומי מהם שהצדיק חשוב ממנו וצ"ע ויתר נראה לגרוס קודמת בזמן או קודמות במעלה ובזמן ומפרש על קדימת הזמן מפני וכו':

פרק א

שטעם התשובה עיקר מהותה:

אחר יציאתו ממנה שיצא ופרק עול העבודה בפועל וזה על עשה טוב ועל בלתי סור מרע אמר וחטאו בה:

מה שאבד ממנו שאבד מצות שהיו מזדמנות לו בין ידיו ונאבדו ממנו:

סכלותו באלהים כו' שלא הכיר רוממותו יתברך וגם לא ידע טוב עבודתו איך ובמה לעבדו:

או להתעלמותו כו' שהסיח דעתו מן העבודה שנעלם ממנו שהוא מחוייב בה:

עם שונים אל תתערב אנשים המשנים מעשיהם אל תתחבר עמהם:

אם בעזיבות כו' והתעלמותו ממנו שעזבם מתחלה ואחר כך הסיח דעתו מהם בהחלט בהמשך הזמן כמו שפירש רש"י ז"ל בפסוק אם שכוח תשכח היפך מזג וטבע המזון ההוא ד"מ אם היה מזגו קר יתנהג עתה במזונות חמים וכן להיפך:

פרק ב

שלא מצא דרך לעבירה כלומר שלא נזדמנה לו ואיננו יכול להשיגה:

יראה גנות מעשהו יכיר גנותה ויתחרט שאם לא כן לא היה שום אדם טועה לכנות אותו בפה שב אחר שהוא משתוקק תמיד לחטוא:

בפיהו לא בלבו הוא קורא עצמו בשם שב ואינו כן באמת וזה בסור מרע שאין הרע נמאס בלבו בהחלט ואין חרטתו חרטה נכונה ואמתית ועל שלילת עשה טוב אמר ובלשונו לא במעשהו הוא אומר בלשונו שהוא שב מעצלותו ואינו כן שגם עכשיו הוא מתעלם ואינו עושה או הכוונה בלבו על תשובת החרטה ובמעשהו על תשובת המשקל וזה נכון:

והשבע לשקר וסיפיה דקרא ובאתם אל הבית וכו' ואמרתם נצלנו הרי שהיו כמתחרטים לפי שעה ומבקשים הצלה וגנה אותם על כך באמרו המערת פריצים וכו'. והכוונה שהפריצים הם עריצים השודדים בדרכים יש להם במקום אחד מערה נעלמת והם רצים ושודדים בני אדם וכאשר מרגישים שאון המון ומרחוק יריחו שבאים ומחפשים אותם אז נבהלו נחפזו וגז חיש יעופו למקום מחבואם ובבואם אל תוך המערה ההיא היתה להם נפשם לשלל ואמרו נצלנו וברוב מתחרטים על מעשיהם בראותם שהיו קרובים לסכנת מות ואח"כ במשך קצת זמן כאשר ישכח וישקוט סער לבבם חוזרים ומתפרצים בעסקם וכל הימים הם ברצוא ושוב:

שנפשו רוצה להטעותו היינו הנפש המתאוה:

אל הפך עבודת הבורא ושואפת דהיינו לעשות שתים רעות דהיינו היציאה מן העבודה ולעשות פעולות רעות:

ומשתדל לחסום אותה מלשון לא תחסום שור וכו' שהוא לשון הסגר ומניעה מתשוקתה:

הסר חטאתו וסיפיה בשומו כל אבני מזבח כאבני גר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים הרי שפרט בפירוש שיהיה בטוח שלא ישוב עוד לכסלה בשום פנים דהיינו אחר שנמחה זכר תועבותיו ואין רשומם ניכר שע"ז דייק באמרו כאבני גר מנופצות שפירש"י שם שהם מין אבנים שעושים מהם צבע שהציירים מכתתין אותם טחון היטב עד אשר דק לעפר:

וירא את בוראו ובוש ממנו על יראת העונש אמר וירא כו' ועל יראת הרוממות אמר ובוש ממנו וכמ"ש חז"ל בפסוק ולמען תהיה יראתו על פניכם כו' זו הבושה ופירשו במפרשים שכוונתם על יראת הרוממות ואפשר שכוון המחבר ביראה על המעשים הרעים שפעל ועל המדות המגונות אמר לשון בושה:

והכיר גדולת מי שהמרה כו' גרסי' ואמר מי שהמרה אותו מל' כי המרו את רוחו שהוא לשון הכעסה ועל עשות בפועל אמר ועבר על דברו והקדים ההכעסה שצודק גם על המחשבה קודם המעשה שמיד שמחשב בעבירה ומסכים לעשותה הוא מכעיס יוצרו ית' המבין יצרו:

לנגד עיניו ולנוכחו תפס ל' הכתוב (משלי ד) עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך שם תעיין פי' מוהר"מ אלשיך ז"ל:

פרק ג

שידע גנות מעשהו כו' שידע בבירור שיש לו מעשים מגונים כי אם לא יזכור אותם ולא ידעם בבירור וממילא יהיה רק כמסופק בזה מחמת כי אדם אין צדיק וכו' או מחמת שגיאות מי יבין וז"א ויהיה מסתפק או שוגג שיחזיק עצמו בספק חוטא או בחוטא בשגיאות לא תתכן החרטה ממנו על החטא ולא יהיה מוכרח בדעתו לבקש מחילתו ית':

שידע בחיוב רוע מעשהו כו' שיכיר איך השכל מחייב שמעשיו רעים מאד ועיקר הבחינה הזאת שישים לב להכיר מהות ואיכות ערך הרעות הגדולות אשר פעל וגנותם הרב ונמצא שבחינה הראשונה היתה שטחית וזו פרטית ומבוארת על שבין אדם למקום אמר רוע מעשהו ועל שבין אדם לחבירו כמו הגניבה והחמם והעלמת עין מן העני ודומיהם אמר וגנותם שהם מגונים מצד השכל האנושי:

מעשהו רע ומפעלו אינו טוב מעשהו רע בפועל רע ומפעלו אינו טוב בעשה טוב:

תנאי התשובה שיש תנאים פרטים בתשובה שהם קשים על האדם ויתבארו לקמן:

ודינו בו כו' הוא דן את עצמו בשוגג:

ואמתלאותיו הוא מרחיב בעצמו אמתלאות להצדיק עצמו:

בחיוב הגמול כו' שהשכל מחייב בודאי שיקבל גמול על מעשהו:

כי אחרי שובי כו' וסיפיה ואחרי הודעי ספקתי על ירך כלו' אחרי שנודע לי הגמול הערוך ומוכן לי:

העלם ולא שכחה ולא הנחה שלשה אלה הם נופלים בחיק מלך ב"ו דהיינו או שחטאו נעלם ממנו מעקרו או שע"י רוב עניניו ישכח ממנו דבר זה או שהוא מניח אותו עד שיפנה משאר טרדותיו ואולי לא יפנה משא"כ אצלו ית':

כי הוא מופקר ברי"ש גרסי' לשון הפקר:

ומפני איחור עונשו כו' כלו' ע"י שהעונש מתאחר נדמה לו שכן יאבד:

אופן רפואת מדוהו כו' התשובה היא רפואה למדוה הנפש שנדוית ונחלית כבר והיא דרך לבא על ידה על הארוכה מרוע מעשהו כלו' להסיר הקנין הרע הנקנה בו בהרגל דהיינו תשוקת הרע שלא יעשה להבא מעשים רעים ושני אלו הם נגד החרטה ועזיבת החטא והבן:

מרוע מעשהו וגנות מפעלו רוע מעשהו בפועל רע וגנות מפעלו במדות מגונות או שהם ב' חלוקות הנקראים חוקים ומשפטים:

יתקן טעותו בפועל רע וישיב אבידתו אבידת זמנו בשלילת הטוב:

פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים כלומר על כרחנו ישארו עלינו עד שנמוק בם כלו' נכלה ונאבד בם:

ובמות הרשע וסיפיה כי אם בשוב רשע: גמול הצדקה הגמול על מעשי הצדקה עם צערה כלומר נגד הצער שמצטערים בה:

בעוה"ז ובעוה"ב מוסב על הגמול:

והסכמתו לסור ממנו וכו' דע שכל הסכמה הוא ל' חסימה והסגר בדעת האדם שיהיה כך בבל ישונה:

פרק ד

כמו שכתוב מי יודע ישוב ונחם מביא ראוה על צורך החרטה ממלת ונחם:

אות על בירור אמונתו כו' שאל"כ אע"פ שהוא מתחרט על מה שהתחיל בגנות לפי שהוא מכיר גנות מעשהו אולם אחרי שכבר נתגנה והורגל בכך לא היה עוזבו אם לא שהוא מתירא מן העונש העתיד:

יעזוב רשע כו' וסיפיה וישוב אל ה' וירחמהו כלומר ירחם עליו ולא יענשהו:

קצפתי ואכהו וסיפיה וילך שובב בדרך לבו מלת שובב מורה על ההתמדה בחטא מחמת הרגל ובל"א פערווילדעט:

ידיעתו ברוע מעשהו וגודל חטאו כלומר איכות גודל החטא:

פרק ה

שבירת לבו והכנעו לאלהים כו' כלומר אף זולת יראת העונש ע"י שישים אל לבו רוממותו ית' יתחרנו והוא יראת הרוממות:

על לא שמרו כו' מלת שמרו מוסב על העינים שהם סרסורי דעבירה וחסר שי"ן במלת לא:

אחר יכלתו עליהם והזדמנותם לו ד"מ בעריות אם הוא בכחו והערוה מזומנת ומרוצית לו הוא דוגמת אמרם ז"ל היכי דמי בעל תשובה באותו פרק ובאותה אשה:

ולא לתקותו אותם שאינו נמנע בשביל שהוא מקוה לקבל עי"ז תועלת מבני אדם בהחזיקם אותו לאיש נכבד וירא:

ושירבו בעיניו ובלבו שיהיו רבים וגדולים בעיניו ובלבו והכוונה בפרטו שניהם עיניו ולבו לפי שהם הם סרסורי דעבירה:

רבו פשעינו נגדך פשעינו שפשענו נגדך:

שתדור אותם צמיד כו' והכונה בבחינה זאת הוא התמדת הזכרון בהם:

שיתחנן בו והבחינה הזאת הוא ג"כ התמדת ההכנעה והבקשה:

ויעטוף אליו תמיד העטיפה הוא ענין הכנעה והקטנה כמו שפורש הרד"ק:

שיטרח וישתדל כו' יטריח בגופו וישתדל בשכלו:

מכמות עבירותיו ל' כמות כלומר שלא יחטאו כמו שחטא הוא:

וליראם מעונשם היו"ד במלת וליראם בפת"ח לשון מפעיל להטול מורא עליהם מן העונשים:

ולהזכירם בתשובה מהם בתחלה אמר להזהירם מן החטא על להבא ועכשיו אומר שיוכיר אותם שישובו מן העבירות שעשו בעבר:

מי יודע ישוב כו' מי שיודע בעצמו שחטא ישוב ועי"כ ינחם האלהים מחרון אפו וכו':

מהרה ובלה מעורבבת כלומר שאף שערבות העבירה היא באה לו במהרה אבל שתים הנה חסרונותיה האחד שאיננה דבר מתקיים רק לשעה ואח"כ היא נפסקה וכלה והשני שאין שום ערבות בעוה"ז שלא יהא מעורב בתוגה כמו שאמר החכם לשחוק אמרתי מהולל:

בעריבות מתאחרת כו' כלומר אף שעריבות העוה"ב היא מתאחרת אבל יש בה תרתי למעליותא דהיינו היפך שתי החסרונות הנ"ל וז"א קיימת מתמדת כלומר מתמדת בקיומה וזה נגד חסרון הכלה שזכר ונגד חסרון הערבוב בתוגה אמר שערבות העוה"ב הוא זכה מבלי ערבוב:

צער מהר כלה כו' הצער שהוא מצטער בעשות איזו מצוה או בשבירת תאותו מעבירה:

כלה אין לו קיימא שגם בזמן היותו אין לו קיום ממשי וכאלו איננו:

אין לו הפסק לפי שכבר יצדק לומר על איזו דבר שהוא תמיד להיותו מתמיד מזמן לזמן אף שהוא פוסק בינתים אך אם הוא מושם לחוק ולא יעבור זמנו הקצוב לו כמו נרות המערכה שנאמר בהם תמיד ואינם רק מליצה ללילה וכן עולת התמיד בוקר וערב לכן אמר שאין לו הפסק בינתים:

ויצאו וראו כו' וסיפיה כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה:

ומי מכלכל כו' מי יוכל לסבול האימה הגדולה והקצף שיראה אז ביום בואו:

עם התמדת טובותיו עליו בהם שהוא ית' התמיד טובותיו על האדם באותן הימים עצמם שחטא נגדו:

שישיב הגזילות וימנע מן העבירות וירף מחזקת כל הברואים פרט שלשה לשונות נגד מאמרם ז"ל רובם בגזל ומיעוטן בעריות והכל בלשון הרע כי על גזל אמר שישיב הגזילות ועל העריות אמר וימנע מן העבירות שכן סתם עבירה בלשון חז"ל הוא דבר ערוה כמאמרם ז"ל אם ראית תלמיד חכם כו' ובהרבה מקומות ועל לשון הרע שאיננה רק כוונתו להזיק בלי שום הנאה כמאמרם ז"ל אמרו לנחש מה הנאה כו' אמר להם ומה יתרון לבעל הלשון וע"ז אמר וירף מהזקת כל הברואים ואמר כל הברואים לפי שאין לדבר תועה על שום בריה ק"ו מנבילה כנ"ל:

אשר המרה דברו כו' בתחלה אמר המרה דברו בכלל ואח"ז פורט הב' חלוקות המפירהמות דהיינו סור מרע ועשה טוב ונגד עשה טוב אמר ויצא מקשר עבודתו שפרק מעליו עול עבודתו ונגד סור מרע אמר ומסורת תורתו שהתיר המוסרות שקשר הבורא ית' לבלתי עשות מה שהזהירו ממנו:

ויוכיח את נפשו ויכלימנה תוכחה הוא לשון ויכוח בבירור דברים בהכלמה הוא דברי חירופים וגידופים:

הלה' תגמלו זאת ומלת הלה' מורה על ציור רוממותו ית' וסיפיה עם נבל ולא חכם הרי הכלמה בדברי גדופים ואח"ז אמר הלוא הוא אביך קנך כו' הרי בירור דברים בדרך ויכוח:

האותי לא תיראו כו' הרי מורה ג"כ על ציור רוממותו:

הכרת האדם את אלהיו הכרת רוממותו יתברך:

פרק ו

חייב עליה מעבודתו כו' תחלה אמר מעבודתו ית' בכלל ואח"ז אומר ושמור מצותו בעשה טוב ועל סור מרע אמר והזהר ממה שהזהיר ומלת והזהר הה"א הראשונה בחירק והזי"ן קמוצה ואיננה צווי רק מקור פי' להיות נזהר כמו שמור את יום השבת עיין שם פרש"י ז"ל:

מהמרותו בפועל רע וברחו מעבודתו בעשה טוב:

המפיק הדרך הטובה מוציא לפועל הטוב לו להטיב לעצמו ומבין נתיב ההצלה להנצל מן העונש וזה גם כן נגד עשות טוב וסור מרע:

ואם תסיר שקוציך מפני כו' הנה אציג לפניך נוסח דברי הכתוב הזה ומתוכם תבין כוונת המחבר בו אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד ונשבעת חי ה' באמת ובמשפט ובצדקה ויתברכו בו גוים ובו יתהללו. והנה רש"י ז"ל ושאר מפרשים שמו מלת ולא תנוד לגזירה על ואם תסיר כו' כלומר אם תסיר שקוציך לא תצטרך לנוד מארצך ולילך בגולה והמחבר מפרש שהם בכלל התנאי והכוונה אם לא תנוד ותברח מעבודתי ולפי פירושו ואם תסיר כו' הוא חלוקת סור מרע ולא תנוד הוא חלוקת עשה טוב:

והתשובה על כל התנאים וכו' כלומר שעד מלת ויתברכו בא הכל בתנאי ומלת ויתברכו היא התחלת הגזירה על כל התנאים הנזכרים ובלשון המחבר נקראת הגזירה תשובה כאלו התנאים הם בדרך שאלה אם יהיה כך וכך מה יעלה מזה והתשובה יעלה מזה שיתברכו בו גוים כו':

תוכחת הבורא ית' בבירור דברים והכלמה בגידופים כנ"ל:

על רוע מעשיו ומפעליו רוע מעשיו במזדמן ומפעליו בהשתדלות והכוונה במפעליו על כל הענין והעסק בעניני הבלי העוה"ז שרעתם הוא בלוי הזמן בהם מאין פנות לעבודתו ית' ועל זה אמר לעיל מעשהו רע ומפעליו אינו טוב והבן:

או מתורת ה' כו' דהיינו בקראו בה דברי שני התוכחות ושארי מקומות תוכחה הנמצאים בה:

אשר היא טענת הבורא כו' הדבר הזה דהיינו מה שאין חסר בכל זמן מעורר את לב בני האדם היא הטענה הגוברת ונוצחת אמתלאות האדם שלולא זאת היה האדם מתנצל לומר שבהיסח דעתו ושכחתו הלך שובב באין מקיץ ומעורר:

קורא אל האלהים ואל עבודתו כו' קורא לבני אדם ומעורר לבם לזכרון אלהים בלבבם ולעבוד עבודתו במעשה ומורה להם דרך העבודה בפרטות עפ"י התורה:

וחוזק עונשו כו' כשהוא רואה שהוא ית' מעניש אדם אחר שהלך ג"כ בדרכו הרעה ויצא ג"כ מעבודתו ית' אז הוא מקבל מוסר ממנו ושב אל ה'. מלת יוסר היו"ד בחיר"ק והוי"ו קמוצה:

עונשו ונקמתו עונשו על העדר עשה טוב ונקמתו על פעולת הרע:

למחול לו על קצורו בחיוב עשות טוב ולסלוח עונו שעשה בפועל רע:

בבוא עונש הבורא עליו על עצמו:

אז הקיץ ונעור אז גרסינן באל"ף זיי"ן הקיץ מעצלותו בעשה טוב ונעור מאולתו בפועל רע:

ייסרנו ויעננו יסורין הן בדברים המכאיבים בפועל כמו ההכאה בשוטים ועקרבים וענוי הוא מניעת התשוקות ההכרחיות כמו המאסר שמונעו משוט בארץ והכלכלה בלחם צר ומים לחץ שמונעו ממעדנים כמאמרם ז"ל ויענונו זו פרישות דרך ארץ וכמו ענוי יום הכפורים:

ומבקש מחילתו וסליחתו הפירוש בב' החלוקות כנ"ל:

בהצלחה ובקבול הצלחה בהצלה מן העונש וקבול שמקובל להבא אצלו ית' לעבד נאמן:

תוכחת הבורא תוכחת דברים והכלמה כנ"ל:

בקבול והחזרה ולא הזכיר לשון הצלחה שהיא ההצלה מן העונש שהרי כבר נתיסר ונענש ונתמרק עונו ולזה החליף מלת הצלחה בהחזרה כלומר שירפא מעונשו ויחזור לאיתנו הראשון:

ויראה מן החרטה ויראה היו"ד בפת"ח ורוונתו ששאר השבים מתקבלים מיד בהתחלת תשובתם משא"כ השב הזה שאיננו מתקבל ונמחל עד עשותו חלוקי פרטי התשובה ואח"כ יקובל אצלו ית':

למחול לו ולקבל תשובתו ולעבור על פשעיו ג' לשונות נגד ג' חלוקות שזכר שעל החרטה שהוא דבר כולל וסתמי שהוא מתחרט על שחטא נגדו ית' אמר ל' מחילה בסתם ועל העזיבה שזכר שהכוונה על עזיבת החטא להבא אמר ולקבל תשובתו שעיקר לשון תשובה הונח על העזיבה שלכן אמרו ה"ד בע"ת באותו פרק ובאותו מקום וכו' ועל בקשת המחילה שזכר שזה צריך להיות בהזכרת פרטי עונותיו ולהתודות עליהם אמר ולעבור על פשעיו לשון רבים:

פרק ז

ההתמדה על עשותה והאיחור מהניח אותה פרט בלא זו אף זו שאם התמיד ועשה אותה כמה פעמים אח"כ בודאי אין שם תשובה צודק בו אלא אעפ"י שלא עשה עדיין החטא רק שהיה צריך להניח אותה מיד ולהחליט בדעתו עזיבתה ולא עשה כן רק נתאחר הזמן ולא הניחה מדעתו או הכונה במצותו על תחלת הצווי הבא בתורה ועל מה שהוזהר אח"כ על קיומה ביעוד העונשים בשתי התוכחות גם ע"י הנביאים אמר והזהרתו:

אין קטנה בעבירות עם ההתמדה אין לקרוא שם קטנות על העבירה אם הוא מתמיד בה וכן להיפך ומפרש הטעם ע"ז וז"א והוא שההתמדה מורה וכו':

על בזותו כו' תחלה אומר דרך כלל ואח"ז מבאר ב' החלוקות ומיקל במצותו במעשה טוב והזהרתו על פועל רע:

ומזמן עצמו כו' ונמצא שאף שהעבירה מצד עצמה היא קטנה אמנם העדר כבוד הבורא ית' הנראה ממנה הוא גדול:

עד אשר יפתח הסגר וקשר חוטיו ודבוקם יהיה נתק ונפתח ויש גורסין ונפחת:

וכן הקטנות כו' עם התמדה ובקשת המחילה הקטנות עם ההתמדה והגדלות עם בקשת המחילה:

הוי מושכי העון בחבלי השוא פירוש בחבלים רעועים שאין בהם ממש וסיפיה כעבות העגלה חטאה:

והשקפתו על כו' השקפתו שזה על נסתרותיך ונגלותיך:

ותתעלם העלמה הוא היסח הדבר מדעתו בכונה והוא ית' לא יתעלם:

החזרה אל העבירה עכשיו מדבר במי שעזב חטאו לגמרי מתחלה ולא הסכים להתמיד בו רק שאח"כ נהפכה דעתו וחזר אליה:

לאחר שיגיע אל רצונו באהבת המועיל ועל אהבת הערב אמר וישלים תאותו בהם:

בעוד בחיים חייתך בעוד חיותך כלומר נפש החיונית שלך עדיין חיה:

ויש לאל ידך היא בחינה שנית היא נותנת שצריך האדם למהר בהכנת צדתו בעודנו בריא ושלם בכחו לעשותה ופן יחלה ויחלש אף שיהיה חי:

כי רב ממך הדרך לפי שהזכיר לשון צדה קרא לזמן צורכה דהיינו העוה"ב דרך:

כי פנה היום כי לא תדע כו' שתי חששות יש בדבר אולי כבר פנה היום כלו' פנה יום חלדך ונוטה להעריב ועוד לא כביר ימי חייך ועוד אף כשתחיה אולי לא תוכל כי יגיעוך מניעות ועכובים וז"א כי לא תדע מה ילד יום והם הם עצמם השתי בחינות שזכר בתחלה כנ"ל:

כי תמול כו' יום אתמול לא ישוב לך לעד לעולם לתקן כו מה שקלקלת בו וצריך אתה לתקנו ביום אחד וא"כ יהיה צריך היום ההוא להתקין לעצמו ולפרוע גם בעד יום אחר ואם יקובצו רבוי ימים מקולקלים איזה זמן יספיק לתקנם לכן מהר כו':

שקול וספור וחשוב פרט ג' לשונות כלו' שבתחלה כל דבריך אשר פעלת הוא שקול במאזני צדקו אם נקל הוא או נכבד ואח"כ יבואו מעשיך בהספר לצרפם יחד כמאמרם ז"ל בצדקה כל פרוטה ופרוטה. מצטרפת לחשבון גדול ואח"ז יבואו בחשבון הזכיות נגד החובות לראות מי מהם הכריע:

ואל תאמרי מחר אעשה למעלה כבר אמר ואל תאמרי מחר אקח צדה שם דבר בכלל העבודה שלא ירפה עכשיו מן העבודה ויניחנה לאחרית ימיו ובכאן מדבר שגם באיזה דבר פרטי לא יניחנו למחר לפי שיום המות כו' ואולי לא תגיע ליום מחר ח"ו:

מהרי עשות כו' מבאר דבריו והכונה באמרו חצו וברקו שהמות מורגש וניכר באדם בכל יום אם מצד מקרים החיצונים הפועלים באדם ומחלישים מזגו שהם הקור והחום והלחות והיובש והם דוגמת החץ הבאה מבחוץ ואם מצד החום הטבעי המתיך ליחותו השרשי מיום ליום והוא דוגמת הברק השורף:

ואל תתמהמהי כו' הנה למעלה דבר בשתי חלוקות באמרו שם ואל תאמרי מחר אקח צדה כו' ודעי כי תמול לעד לא ישוב וחזר וביאר כאן שתי חלוקות תחלה אמרי מהרי עשות בכל יום כו' ואח"ז אמר נגד חלוקה הב' ואל תתמהמהי כלו' שלא תקוה לשוב עוד מן העוה"ב לעוה"ז ולשלם חובתך כי כצפור כו' שבודאי לא נדד מקנו עד שנהרס הקן והוא באפס תקוה לשוב כן אין מקוה לאדם לשוב עוד עד זמן תחיית המתים ואו אין זכות וחובה רק זמן הגמול:

ואמרו חז"ל בענין הזה כו' מוסב למעלה על כלל הענין שהוא מדבר עתה דהיינו עזיבת החטא:

ואינו חוזר בו אינו שב ומתחרט בו:

פרק ח

ולא ישנה קצורם בהם לא יהיה שונה עוד קצורו כלומר עצלותו בהם:

לעומתו ונוכח פניו נגד עונות שבין אדם למקום ושבין אדם לבריות:

ונכלם מבשתו שבבקשת המחילה גופא הוא עומד בבושה וכלמה:

ונשברה נפשו הנפש המתאוה והכוונה שנשברה תאותו:

והיה חטאו סבה כו' כלו' ונמצא א"כ שחטאו שחטא הוא סבה לכניעתו ולהשתדלותו לפרוע כו':

לא יתגאה כו' ויגבה לבו וירום פרט ג' חלוקות נגד הג' חלוקות בשלימות דהיינו תלמוד ומעשה שב"א למקום ומעשה שב"א לבריות שבכולם היצר מתנכל לאדם ללכדו ברשתו ולהפסידם דהיינו הגאוה בתלמוד וגובה לב במעשה שב"א למקום ורוממות במעשה שב"א לבריות:

יותר מכל צדקות הצדיק פירש שהצדקות מועילים ועוזרים זה לזה שמצוה גוררת מצוה אולם לפעמים החטא מועיל יותר וכן להיפך בעבירות שעבירה גוררת עבירה ולפעמים פעולת הצדק מזקת לו יותר כמו שמבאר שניהם:

בגאוה ובחונף שמתגאה במעשיו אף שמתחלה עשאם לשם שמים וע"י זה בא למדת החונף לעשות לכתחלה לשם צביעות שיהיה נכבד ונחשב בלב רואיו ואח"ז אוהב ומשתדל שישבחוהו בני אדם בפיהם:

ממה שהוא גדול כו' הייתי מפחד שלא יהיה אצלכם דבר שהוא גדול מן העון:

מה שיכול לסבלו והיא הנקראת תשובת המשקל:

פרק ט

ככחש באלהים הכוונה על הדוגמא שאמר שלמה פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' שהכוונה שם על מ"ש מרע"ה ואמרת כחי ועוצם ידי כו' שהוא קצת רפיון באמונת ההשגחה בפרטיות:

והמחשבות הרעות והמצפונים הרעים הכוונה במחשבות רעות על מחשבות התאוות כמו מאכלות אסורות ועריות ובמצפונים הרעים על המחשבות להרע לב"א כי מה שפרט מה שב"א לבריות בחלוקה שנית היינו מה שבאה לפועל אמנם כאשר נשאר במחשבה ולא בא לפועל לא הרע עדיין לאדם ולא חטא רק לבורא ית' לכן נמנה בחלוקה שבין אדם למקום:

ולאוין שבחובת הלבבות כמו מחשבה לע"ז וחמדת קנין זולתו ושנאת ריעים ודומיהן:

או בזכרם שזכר בפיו אותם לגנות ודופי:

כשיתעורר לקצורו שקצר בעשות טוב וישתדל לשוב מעוותו שעוות בפועל רע:

כלב הרע שלבו רע לשמים בכללו ובועט בעבודתו ית' בעשות טוב ואח"ז אמר והמחשבה הרעה שמחשב לעשות רע בפועל:

והנטירה והקנאה והשנאה אף שענינם נוגע לבריות מ"מ אחר שאינם רק בלב ואינם יוצאים לפועל אינו חומס בזה לבני אדם:

בהטבת הלב שיהיה לבו טוב ומשתוקק לעבודתו ית' ולהשמר מאזהרתו:

ואהבת הטוב לבני אדם שיאהב וירצה בטוב זולתו והוא היפך הקנאה והשנאה והמחילה היא היפך הנטירה וגם זה נקרא בינו למקום אחר שאיננו דבר בפועל כנ"ל:

באותו ענין ובאותו מין תחלה אמר באותו ענין דהיינו אם חטא באכילת איסור גם תשובתו תהיה שיגדור עצמו גם באכילות המותרות ואם בבעילות האסורות תהיה תשובתו ג"כ לקדש עצמו במותר לו ואם בשבועת שקר יגדור עצמו גם משבועת אמת ואח"ז אמר באותו מין דהיינו באכילות אם חטא באכילת בשר אסור יגדור עצמו מבשר ואם ביין האסור יגדור עצמו מיין המותר ואם במין ממיני הפירות יגדור עצמו מאותו המין וכן בבעילות אם חטא באשת איש יגדור עצמו מקרבתם ומלשיח עמהם ואם בפנויות יתרחק מהם וכן בשבועות אם בבטוי או בפקדון או בהלואה וכן בחלול ימים המקודשים באיזה מלאכה שחילל יגדור עצמו ויתרחק ממנו:

עם שתוף הלב כו' שאם עשה התשובה בפועל ישתף גם הלב דהיינו שתהיה כונתו רק לו ית' ולא להתחשב לבני אדם:

תוכן העניינים

פת לחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה