אור ברסלב
פת לחם שער רביעי - שער הביטחון › פרק ד

פת לחם· רבי חיים אברהם כ"ץ

שער רביעי - שער הביטחון · פרק ד

פרק ג

עניני אשתו ובניו כו' בכאן הקדים אשתו לבניו לפי קדימת הזמן שהרי לקוחי האשה וטיפולה קודמין למציאת הבנים וטיפולם:

מתעברות אל זולתו יוצאות ממנו ועוברת לזולתו כנ"ל:

מה רב טובך אשר צפנת כו' פעלת כו' ובוודאי הכונה בכפל המליצה על שני מיני גמול הנ"ל:

פירוש אופני יושר הבטחון כו' לפרש אופני הבטחון שבכל אחד ע"פ מה שמורה השכל הישר וז"א יושר הבטחון:

מה שקדם בדעת הבורא שהוא הנכון כו' ויותר טוב כו' מה שהבורא יתברך ידע מקודם שזה הדבר הוא הנכון לעניניו וכו' ואף שנראה לעין שאיננו טוב לשעתו בוודאי הוא יותר טוב לאחריתו:

ושהנהגת הבורא מוסב על מלת וידע שידע שהנהגת הבורא לו בכולם שוה בכל הדברים הנזכרים שוה הנהגת הבורא בזה שרק היא מיוחדת לו שאין לשום בריה כו':

אלא ברשותו וגזירתו כו' שיתכן שתועיל לו עצת איזה אדם והנהגתו אם תהיה ע"פ רשות הבורא יתברך וגזירתו כו':

ברשותו וגזירתו ודינו ד"מ ברפואת חולה כבר אמרו שנתן רשות ביד רופא לרפאות והכח הטבעי הנתון בזה הוא רשות הבורא ית' וזה ענין כללי ומצורף לזה גזירת הבורא שגזר שיתרפא חולי זה על ידו כמאמרם ז"ל ע"י איש פלוני וסם פלוני וזה בחלוקת הטוב ועל חלוקת הרע אם יעץ אדם להרע לו ועלתה בידו או הנהיג אותו בדרך רע והכשילו בודאי ממנו ית' נדון בדין זה ולולי כן לא עלתה לו כן:

עם בירור אמונתו כו' הוא חייב כו' כלומר ואף שהוא מאמין באמונה ברורה בכל מה שאמרנו דהיינו שענינו מסור וכו' ושבחירת הבורא וכו' אעפ"כ הוא חייב להתגלגל לתועלותיו כו' כלומר לגלגל ולסבב סבות לתועלותיו ולבחור לו הסבה הטובה כפי הנראה לו ודקדק באמרו להתגלגל בלשון מתפעל ולא אמר לגלגל לפי שאנו מדברים באדם המאמין שכל תנועותיו מסורים ביד הבורא ואם הוא עושה איזה דבר איננו הוא הפועל רק המתפעל ממנו ית' כגרזן ביד החוצב בו:

שקצו ומדת ימיו תפס לשון הכתוב הודיעני ה' קצי ומדת ימי וכו' (תהילים ל״ט:ה׳):

לסבות החיים במאכל כו' לסבב לעצמו חיים ע"י שיאכל וישתה וכו':

בבקשת הטרף ועמלו על המהדר ומחפש איזה סבה להשיג על ידה טרפו אמר בבקשת הטרף ועל מי שהסבה מוכנת לו כמו אומן במלאכתו אמר ועמלו שהוא עמל ויגע במלאכתו:

ללא דוחק שבודאי אם פגש דוב שכול באיש או זאבי ערבות כתרוהו והתגרו בו לבלע ולהשחית הוא מוכרח להלחם נגדם להציל עצמו:

לא תנסו כו' שאם יסכן בעצמו ע"י בטחונו ויפול ברע אולי ח"ו יהרהר אח"ז הוא או אחרים לומר מבלתי יכולת וכו' וא"כ הרי הוא כאלו הוא מנסה ח"ו יכלתו ית':

והוא נתבע על זה כו' הוא יהיה נתבע על זה בדין שמים:

אע"פ שמותו על הדרך ההוא כו' כלומר אע"פ שיונח שהיתה גזירת הבורא שימות בזה הזמן אעפ"כ הוא נענש על שסבב מותו בעצמו:

ולא נחשב לו לחסרון לא נחשב לו יראתו זאת לחסרון במדת הבטחון:

כי זריזותו בה כו' מה שהוא מזדרז בזה לבקש תחבולה להנצל מן המות היא משובחת שהרי באמת המציא לו תחבולה באמרו עגלת בקר כו':

כמו שאמר למשה רבינו ע"ה כו' מי שם פה כו' ואם תאמר למה במשה נחשב לקצור ולשמואל לא נחשב התשובה בזה שאחר שצוה הוא ית' למשה לך ודברת בודאי יתן בפיו כח הדבור ויכול לדבר כאמרו מי שם פה לאדם אולם בשמואל אין שאלתו על מניעת הדבר המצווה שהרי יתכן שיעשה צוויו וימשח את דוד אמנם אח"כ ישמע שאול הדבר ויהרגהו כמו שמצאנו באוריהו הנביא ובזכריה ובישעיה כפי קבלת חז"ל ושאל ממנו ית' אם יעשה תחבולה להצלתו:

בסבה קטנה כו' שבאמת היה הדבר רחוק שיהרגהו שאול שנמשח ממנו למלך והיה איש צדיק גם בודאי היתה יד כל גדולי המלכות עמו להצילו ולא היה בזה רק חשש רחוק:

שהיה נכנס בה במצות הבורא ויש לומר בזה שלוחי מצוה אינן נזוקין אעפ"כ לא היקל משום דשכיחא היזקא כמו שאמרו ז"ל בזה:

או שינצל כו' הנה למעלה אמר שהמכניס עצמו בסכנה לא ימלט מאחד משני דברים דהיינו או שימות בסכנה זו או שימלט והמשיך דברו ע"כ בחלוקה ראשונה ועכשיו התחיל בחלוקה שניה:

ויאבדו זכיותיו ויפסיד שכרו בבחינת פעולת המצות עצמן שעשה אמר שיאבדו ממנו ולא תזכרנה לו עוד ובבחינת הגמול עליהם אמר ויפסיד שכרו:

שמא אין עושין כו' ואם עושין כו' הרי שדברו בשתי החלוקות:

קטנתי כו' ואמר המתרגם בפירושו כו' לא כפירוש מפרשים אחרים שפירשו קטן אני נגד כל החסדים והאמת אשר כו' ולכן הביא פירוש המתרגם לשלול הפירושים האחרים:

בחיוב תביעות סבות כו' שהאדם מחוייב לתבוע כלומר לדרוש ולבקש סבות הבריאות והמזון כו' עם בירור אמונתו כלו' אף שאמונתו ברורה כי הסבות אינם מועילים כו' אעפ"כ הוא מחוייב לסבב הסבות כנ"ל:

ולשמרה מן הפגעים כמו השדפון והירקון ר"ל:

ירבה תבואתה ויברך אותה אמר ירבה תבואתה בקמה ואח"כ יברך אותה בכרי כמאמרם ז"ל הנכנס למוד גרנו אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה וכו':

ושהוא ערב בו כו' שכבר נאמר נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו:

ומשלימו לו נותנו לו בשלימות סיפוקו כפי הצורך:

באיזה סבה שירצה הוא ית':

שלא יבטח כו' וישמח בה כו' שלא יתלה הגעת טרפו בסבה ההיא ושעי"כ ישמח בה ויוסיף להחזיק בה במה שבידו ממנה ויטה לבו אליה להשיג אותה ביתר שאת כי עי"כ יחלש בטחונו וכו':

כי תועילנו יותר כו' שלא יחשוב שיגיע על ידי הסבה מן הטובה יותר משיעור שקדם בדעתו ית' להטיב לו:

ולא שם עמלו וטרחו לריק עמלו באיברי גופו וטרחו בטרדת לבבו:

אשריך וטוב לך ואחר שהוא מאושר בזה צריך להודות לו ית' על זה:

מה שגזר לו אצל הבורא כו' שמה שהוא נותן להמקבל איננו נותן לו כלום משלו רק הוא מה שגזר הבורא להמקבל והפקידו אצל הנותן הזה וז"א מה שגזר לו אצלו מלת לו סובבת על המקבל ומלת אצלו על הנותן וא"כ איך יזכור לו להמקבל אח"כ טובתו שבאה ממנו עליו בטוב ההוא שהטיב לו:

ויותר אני תמיה כו' שהתמיה על המקבל יותר מעל הנותן כי הנותן רמות רוחיה הוא דנקיט ליה לומר כחי ועוצם ידי וכו' ומטבע האדם להתגאות על זולתו ולבקש מעטה תהלה אולם למה יודה המקבל בזה כי אין מטבע האדם להכנע בחנם:

על יד אחד מוכרח כו' חסר מלת שהוא בין אחד למוכרח כדרכו לקצר.

ויכנע לו בלבו ויפייסהו בדברים רכים וישבחהו לזולתו שלא בפניו:

כבר קדם אצלו ואולי עוד לא התבונן בזה ואינו יודע ממנו:

או שבא לו כו' אפשר שיבא לו ע"פ סבות אחרות:

שלא יעזבהו בחסרון הצורך כמד"א ולא ראיתי צדיק נעזב כו' ולא ירפהו בבריאת גופו ולא יתעלם ממנו באיזה צרה שבאה עליו:

טוב ה' למעוז ביום צרה וסוף הכתוב ויודע כל חוסי בו וראש הכתוב מורה על שאיננו מתעלם מצערו וסופו כולל שני הדברים שאינו עוזבו ולא מרפהו:

בסיבות אשר מטבעם זה שיש בכח טבעם זה הדבר דהיינו התמדת הבריאות כמו ד"מ הרקות והקזות לנעצרים ולבעלי הדם ודומיהן:

במה שנהגו לדחותו לפי שאין בם דברים ברורים כ"כ שנוכל לסמוך שדבר פלוני יועיל בודאי למדוה פלוני רק אחר שנהגו בכך דעתו של אדם סומכת עליהם והוא לקוח מל' רז"ל באמרם הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון שיהיה עסק זה כו' שאין דרכם של בני אדם להתרפאות אלא שנהגו עד כאן נוסח הגמרא והכוונה בנוסח זה ליתן טעם על בקשת הרחמים בעסק רפואה ולא כן בשארי דברים כמו בלקיחת המזון שאין מתפללים שיועיל לו המזון לשבר הרעבון אע"פ שגם הרעבון והשבר דומים למחלה ורפואה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל לזה אמר שאין דומה זה לזה ששם שם הבורא הדבר ביד האדם שאם יאכל בודאי ישבור רעבונו ולהפך אם לא יקח המזון בודאי ימות ברעב והרי לקיחת המזון היא הדרך הסלולה לשבר הרעבון בודאי והושמה ביד האדם לדבר ברור ויתכן לקרותה דרך בני אדם משא"כ בלקיחת הרפואה שלא יצדק לקרותה דרך בני אדם שאיננה דרך סלולה ובטוחה ולא נתלית בפעילת אדם שהרי כמה פעמים אין פעולת האדם מועלת והרבה פעמים נרפא המחלה בלי שום פעולה וז"א שאין דרך בני אדם להתרפאות אלא שכבר נהגו בני אדם בכך והותר לנו הדבר אולם צריכין אנו לבקש ממי שהוא בעל הדרך הזה והבן:

ישלח דברו וירפאם הרי שדברו ית' דהיינו גזירתו היא המרפאת ולא הסיבה:

שריפא היזקם במלח ואין לך דבר המזיק למים ופוסלן משתיית אדם כמלח:

וימרחו על השחין ואמרו רז"ל שטבע התאנה לעפש גם הבשר הבריא כ"ש השחין:

והניח בטחונו באלהים הניחו ולא נשתמש בו:

וסיבת טרפו למעלה דבר בבחינת הבטחון בטרף בעצמו שיבא לו בודאי באיזה סבה שירצה ית' ובכאן מדבר בבטחון בעסק הסבות והבן:

ומנוי כשמינו אותו לאיזה התמנות:

ושכירות אם הוא נשכר לאיזה מלאכה:

וגזברות אם נתמנה להיות סוכן על קניני שר או עשיר:

וקבלנות שמקבל עליו מלאכת עבודה כקרקע או בשארי דברים ומלאכה שזכר למעלה כשהוא עוסק בשלוה:

ואמנה הקפת סחורות:

וספרות מלאכת הכתיבה או הכוונה על מלאכת גלוח שערות הראש:

לקבץ ממון ולהרבות כו' שיש שכוונתו בעסקיו רק לקבץ ממון רב ואיננו רוצה להוציא ממנו רק מסתפק במעט והוא נקרא אצלם ז"ל עכברא דשכיב אדינרי ועל זה אמר לקבץ ממון ויש אוהב להתעדן בתענוגים מממונו ועל זה אמר ולהרבות מותרי המחיה שאינו רוצה לחיות חיי הצמצום:

ולהגיע מה שיש בו די כו' שיכוון בעשקיו להשיג על ידם מן עניני העולם מה שיש בו די לקיומו:

ואם יגזור כו' אם יהיה רצון הבורא יתברך להוסיף לו על די ההכרח יבואהו בודאי ממילא בלי טרדת לבבו ובלי יגיעה באברי גופו:

כאשר יבטח כו' שבאמת טבע האדם משתוקק לקצת עידון במותר על ההכרח שהרי אנו מברכין על כל מה שבראת להחיות בהם וכו' רק שאין לאדם לבלות זמנו בעסקיו על זה אחר שאיננו מן ההכרח רק יבטח בה' שימצא גם בזה תשוקתו כי רצון יראיו יעשה:

ולא ירבה לחזור כו' לא ירבה השתדלות להדר להשיג הבות רבות למחיתו:

ימצא מנוחת לבו מתהפוכות הרעיונים ושלות נפשו מעצבות ודאגה שהשלוה הוא היפך הדאגה:

כי לא יעברנו חקו אל זולתו חוק טרפו הנגזר לו לא יעבור אותו לילך אל זולתו:

מעתו הנגזר לו בו שנגזר שיבא לו הטרף בו בעת:

עבודתו לאלהים כו' לנסות האיש ההוא אם יבחר יותר בעבודתו ית' מהמרותו:

ואשים את זה כו' הבורא יתברך משים זה הדבר סבה חזקה לנסיונו שהאדם מנוסה בזה יותר מכל הנסיונות שהרי ערך הנסיון בדבר הוא לפי גודל הסתת היצר בו ובודאי הסתת היצר בדבר זה גדול מאד לקפוץ יד מעניים ואביונים ולא לחוש למלאות צרכם ולחסר ממונו כמ"ש השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכו' וז"א הנסיון וההסתה לו:

חילו ועבדיו חילו הם אנשי המלחמה ועבדיו הם סריסי ביתו:

השרים ורואי המלך השרים הם שרי החיל והם שוכנים כל אחד עם גדוד הנמסר לידו במקום מצב הגדוד ושלוחים עמהם למלחמה ורואי המלך הם השוכנים בעיר המלוכה עם המלך במלאכתו לפקח על עסקי הכלל ונקראים סענא"ט והסגנים הם המופקדים מן המלך לשבת איש ואיש במדינה ידוע המופקדת לידו להנהיג אותה על פי חוקי המלך ונקרא אצלו גובערנע"ר:

ועבדיהם ושמשיהם ופקידיהם עבדיהם הם עבדים העובדים במלאכת עבודה במלאכות שחוץ לבית ושמשיהם הם העובדים לפניו בביתו ומשמשים אותו בשרות גופו ופקידיהם הם גזבריהם המופקדים על קנינם:

ונשים וקרובים כלו' וכן נשים וקרובים אצל כל בני אדם:

לחזור על סבת קבוץ הממון להדר להשיג הסבות שאפשר לקבץ על ידם ממון:

מפנים טובים ורעים אינם מדקדקין אם יזדמנו להם הסבות באופנים טובים או באופנים רעים כגזילה וחמס:

על פנים מגונים ורעים מוסב על מלות הוא לוקח ואמר מגונים על עסקים המגונים ומבוזים כי מה שאמר רב לרב כהנא נטוש נבלתא וכו' ולא תאמר כהנא אנא וכו' זה נאמר בודאי אחר ההכרח הגדול שלא נמצא לו ריוח אחר בשום פנים וא"א לומר שלא חשש רב כלל לפגם הכבוד שהרי כבר אמרו והתעלמת וכו' פעמים וכו' כגון זקן ואינו לפ"כ הרי שחששה התורה לכבוד הבריות ופטרה בשבילו ממ"ע ועל עסקים באופני איסור אמר ורעים:

על אופניו ע"י האופנים המיוחדים להשגתו ממנו ית' שהם בודאי אופני היתר:

המובטח מן האלהים האדם מובטח להשיגו ע"י עסקו באיזה אופנים נאותים:

מאשה ובנים כו' שיספיק עסקו להטריפם מבלי שיצטרכו הם לטרוח בעצמם באיזה עסק:

לסגולה מהם אנשים הנבחרים לעילוי מכל ההמון לאיזה דבר שיהיה ע"פ חיוב חכמתו ית' הם נקראים סגולה לענין הדבר ההיא:

בתנאים מיוחדים כלו' כשימצאו בו איזה פרטים המיוחדים לפי חכמתו ית' שמי שימצאו בו הפרטים ההם ישיג זה הדבר ואם לאו לא ישיג:

והוא מקרה מזדמן כו' הכוונה שאף שהוא בגזירת הבורא אעפ"כ הוא כמקרה שמזדמן לעת אחת כו' שההזדמנות הוא מסגולת המקרה כמאמר החוקרים המקרה לא יתמיד:

מן החסר והמשפט שבשתי מדות אלו העולם מתנהג ומתקיים על ידם כי עולם חסד יבנה וחסד ה' מלאה הארץ ונאמר מלך במשפט יעמיד ארץ:

והוא שומר עליו ונוצר אותו עד אשר כו' הנה השומר איזה דבר יש בו שתי בחינות בחינה אחת שע"י שמירתו הוא נשאר קיים ליהנות ממנו בעליו ובחינה שנית שע"י שמירתו אין אחר שולח בו יד ליהנות ממנו והנה בבחינה הראשונה נקרא שומר ובשניה נקרא נוצר כמד"א מצר תצרני ומזה נאמר נוצר תאנה יאכל פריה שהכוונה שם הנוצר אותה קודם הגעת זמן פריה שלא תפסד מאיזה מזיק או נזק ובכאן דבר בשתי הבחינות שאם יהיה סופו שיורישנו לזולתו א"כ אותו הזולת הוא בעליו והוא היה השומר עליו ואם יאבד ממנו א"כ לא עלתה בידו רק הכוונה שלא יהנה זולתו ממנו ונקרא נוצר והבן:

וכלכלת גופו סיפוק בדברים אחרים כמו מלבוש ומעון:

ממהר אליו ומשתדל עליו ממהר הוא מהירות התנועה והשתדלות הוא ההתחכמות בתחבולות להשיג הדבר ההוא:

לבעל אשתו אחריו ולחורגו שאולי ימות פתאום והממון ישאר צפון תחת יד אשתו והיא תכניסנו לאיש שתנשא לו אחריו והוא יורישנו אחריו לבנו אשר תלד עמו ונקרא חורגו לפי שהוא בן אשתו והנה אמר לבעל אשתו כו' ולגדול שבשונאיו שהם שתי חלוקות כי בעל אשתו וחורגו הם חלוקה אחת כמו שפרשתי והם נגד שני מיני גנות שזכר שהם המהירות וההשתדלות כל אחד קבץ אותו שישאר אחרי מותו לבעל אשתו וחורגו א"כ היתה המהירות אליו כממהר ורץ לשערי מות ואם ישאר לגדול שבשונאיו א"כ ההשתדלות וההתחכמות עליו מגונה מאד והוא היפך טבע העולם שכל אדם מתחכם להרע לשונאו ולנקום ממנו כפי טבע האנושית וזה מתחכם להטיב לו:

והשלישי הטעות השלישי מן השלשה טעיות הנ"ל מי שהוא נותן הטרפים לבעליהם כלומר למי שראוי ליתן לו שאותו אדם הוא נקרא בעליו והוא מושם בידו בתורת פקדון:

טובתו להם בהם מה שהטיב להם בתרפים:

כאלו הוא הטריפם כו' כלומר כאלו הטריפם משלו ואמר הטריפם במזון ואמר וכלכל אותם כלומר הספיקם בשאר דברים:

ותתחסד בם בטרפים:

שיודוהו וישבחהו יודהו בפיו בפניו וישבחוהו שלא בפניו:

ויתגאה ויגבה וירום לבבו ג' לשונות נגד הג' דברים שזכר הודאה ושבח ועבודה והמבין יצרפם אחת לאחת:

יניח הודאתו עליהם הוא מטיל עליהם עול ההודאה לו:

שאם היה מונע אותם מהם כצ"ל ויש ספרים שגורסים שאם היה מונע אותם הבורא מהם והוא טעות:

והוא העני כו' אדם זה הוא עני בדעת אשר יגע כו' לתורתו ולעולמו לצאת ידי חובת תורתו ושייטיב לו בעולם הזה:

ובטחונו במה שיש ביד האלהים כו' כלו' לבו בטוח ושמת יותר במה שיש ביד האלהים מטרפו וקנינו דהיינו מה שחנן עניים ואביונים שזה נמסר ביד הבורא כמד"א מלוה ה' חונן דל הוא שמח בזה יותר ממה שיש בידו מפני שמה שהוא בידו איננו יודע אם הוא כו' טרף מזון וטרף קנין מבוארים למעלה דהיינו מה שנתן לו שיהנה ממנו הוא עצמו הוא טרף מוון ומה שילך לזולתו הוא טרף קנין:

במזמור הללויה אשרי איש כו' שנאמר שם טוב איש חונן ומלוה כו' ועל הכבוד בעוה"ז נאמר שם קרנו תרים בכבוד תהלתו עומדת לעד ועל גמול עוה"ב נאמר שם וצדקתו עומדת לעד:

לאהבת הכבוד מבני אדם שיכבדו אותו בפניהם ולעשות להם שם שיהיה הולך למרחוק:

וזה סכלות כו' הם סכלים ואינם מבינים הסבות האמיתיות המביאות לכבוד האמיתי בעוה"ז ובעוה"ב:

וכבודם להם כו' הוא מפרש דברים שאמר מכבוד עמי הארץ כו' וחסר מלת הוא וכן צריך להיות וכבודם להם הוא לתקותם מהם כלומר לפי שהם מקוים שיהנו אותם ממה שיש אצלם ולמשוך מהם מאשר בידם והכוונה שכבוד עמי הארץ לבעלי הממון הוא לשתי סבות סבה הא' לפי שהם מקוים ומצפים ומשתוקקים כל ימיהם להשיג עניני קניני הממון ואחר שהדברים חשובים מאד ברעיוניהם הם מחשיבין בעיניהם גם בעליהם שהם נמצאים אצלם וסבה ב' לפי שהם מקוים למשוך מידם ולהנות מהם ולכן מחניפים להם ואלו השכילו והבינו עמי הארץ ואמר השכילו והבינו שבדבר העמוק צריך שום שכל בדבר עד שיבין לא כן בדברים הקלים שהם מובנים מעצמם במעט בחינה:

ביכלתם ולא בכחם הנה העשיר נקרא יכיל על בנין בית גדול נפי שיכול לשכור פועלים לבנותו אף שאין הדבר בכחו לבנות בעצמו ומה שהאדם יכול לעשות בעצמו נקרא בכחו:

שראוי בעבורן לכבוד הבורא יתברך מי שראוי הוא שיכבדהו הבורא ית' בעבור מדותיו המשובחות אותו אדם הוא ראוי שיכבדוהו הבריות ולפי שערך האדם שפל מאד שיהיה ראוי לכבוד הבורא ית' לזה מביא ראיה מפסוק כי מכבדי אכבד:

ומפני שסכלו כו' בסבות הכבוד כלומר הם מכבדים אותם בכל מיני הכבוד:

הוסיף להם הבורא כו' הכוונה במליצה זו שלפי שהם מתגדלים ומתרהבים ומשתעשעים בכבוד שהם מקבלים מעמי הארץ מה שהוא שנוי אצלו ית' כי תועבת ה' כל גבה לב גם לפי שזה מורה שהם מדמים שכחם ועוצם ידם כו' שלולי זאת היו מבינים שמשלהם נותנים להם ולא היו מתגדלים עליהם לכן הוסיף להם הבורא ית' סכלות בסבות בקשתם כלומר שלא ידעו מהרה ע"י איזה סבה תגיע טרפם בכדי שיצטרכו לנסות כמה סבות:

בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה השתדלות הכוונה על טורח השכל ויגיעה על יגיעת הגוף:

מהשלים חובות הבורא כו' מן עסק השלמת חובת הבורא כו':

על טובותיו אצלם שהם אצלם:

ותהיינה בקשותם כו' אם היו משלימים חובות הבורא בעשיית מצותיו ומודים לו על טובותיו היו בקשתם כלו' בקשת טרפיהם יותר קרובה לבא:

אורך ימים כו' ואמרו ז"ל בכוונת הכתוב בימינה אורך ימים וגם עושר וכבוד בשמאלה עושר וכבוד ולא אורך ימים:

מבלעדי המסבב אינם משבחים את הבורא ית' שהוא המסבב כל הסבות:

ורוה מהם מלת רוה הונח בעברי על שבר הצמאון כמו שמלת שבע הוא שבר הרעבון ובכתוב למען ספות הרוה וכו':

ורוותו מהם כלו' אף שאפשר שלא יתכן לו להתחרט לגמרי על שתייתו ממים הראשונים לפי שתקף אז עליו מאד כח הצמא ולא היה לו באפשרי להמתין אמנם עכ"פ הוא מתחרט על שתותו כ"כ בריבוי עד שרוה והיה לשתות רק מעט לשבר התוקף שיוכל לו להמתין עד המים האלה:

היה משיג אותה בסבה אחרת כו' א"כ כל מרירות היגיעה שיגע עצמו בסבה ההיא היה לריק כי היה בא לו בעסק קל ומתוק וזה דומה למשל:

בזמן ידוע ועת ידוע זמן נקרא המשך הגדול ועת נקרא הזמן הקצור כמו ההוה והכוונה על דור ידוע ועל שנה ידוע:

לדעתו מה שהוא טוב לי לפי שהוא יודע מה כו':

כפי צרכי באותה שעה ודי כלכלתי בבחינת קיומו:

בטוב ממנו הוא הלחם והמזון שכבר אמרו שאין התינוק יכול לדבר עד שיטעום טעם חטה:

בואי בצמצום שאין החלב מתאסף בשדי אשה כמות רב בפ"א שיספיק לו לזמן רב רק מה שנצרך לו לאותה שעה:

לא יזיק לי בו בעולם הנזכר ויותר נכון הגרסא באו באל"ף כלומר מה שהטרף בא לי עתה בצמצום

עד תכלית ימי אף אם יהיה כן עד תכלית ימי:

מאומה מוסב על לא יזיק:

ויהיה נשכר על זה יקבל שכר על הסתפקו בצמצום:

יאמר הלוך וקראת כו' לכתך אחרי במדבר כו' הרי שנתחבבו אצלו על הסתפקם במן הבא בצמצום רק מדי יום הצריך ליומו וז"א בארץ לא זרועה שבארץ זרועה האדם אוסף בבת אחת תבואה הנצרכת לו לכל השנה:

בסבה מבלי סבה בסבה זו ולא בסבה אחרת שהיה חפץ בה יותר וכן במקום ובאיש:

על צורה ותבנית צורה הוא השכל שהוא צורת האדם ותבנית הוא תאר הגוף ותכונה הוא ערך חלקי ההמזגה זה לזה וכלם הם לתקוני וכו':

על הפנים המפיקים באופנים המוציאים לפועל תיקון עניני:

שני אישים ידועים הם אביו ואמו:

בחר לי בו בעולם:

שם אותו סבה כו' שהוא ית' שם האיש ההוא להיות סבה לטרפי לטובתי:

ובני ביתו הם משרתיו ומיודעיו הם הידועים לו בתואר חשיבות כמו אלופי ומיודעי ולנעמי מודע לאישה ומכיריו הם בני גילו שהם עמו כמו בעלי ברית ועוזרים לפעמים זה לזה בצרכיהם כמו הביט ימין ואין לי מכיר (תהילים קמ״ב:ה׳):

צוותו לשון התחברות והוא מלשון חז"ל כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה:

בעת השתוממותו לשון התבודדות שכאשר האדם יושב בדד והוא בלי עסק הוא יושב שומם כמאמר חז"ל הבטלה מביאה לידי שעמום:

ויבטח עליו בגבורתו כלומר שלא ידאג מזה שהוא נכרי ואולי יקומו עליו מרעים ואין עוזר לו כי יבטח בגבורתו ית' שיושיענו מרבים קמים ויותר נראה לגרום בגרותו במקום בגבורתו:

גרות הנפש בעוה"ז ובזה יתנחם ולא יקנא בבעלי משפחות בזכרו שגם נפש כל אדם היא גרה וצרת הרבים הוא:

וכי אנשי הארץ כו' גם יזכור שכל אנשי הארץ אף הבעלי משפחות הם נקראים גרים בפי התורה:

קרובים כו' בעולם:

עד זמן מועט ישוב נכרי בודד אין קרבתו רק עד זמן מועט ואחר מותו ישוב אל עפרו ואז יהיה נכרי ממשפחתו ובודד מחביריו ומכיריו ומפרש דבריו ולא יועילהו כו' וא"כ מה תועלת לו אז בקרבתם ועל היותו בודד אמר ולא יתחבר כו':

בהסתלקות כובד כו' יחשוב שמה שהוא נכרי הוא לו טובה ותועלת שאם היו לו קרובים הי' משאם מוטל עליו והיה מחוייב להעניק להם מברכותיו ואולי לא היה יוצא ידי חובתו נגדם כובד משאם בהנהגה כמו לשום את משא כל העם כו' ונשאו אתך וחובותם בהענקת ממונו:

וחסרונם מנוחה לו וטובה מה שהוא חסר מאשה ובנים וקרובים הוא מנוחה לו מכובד משאם וטובם מפטור חיובם:

ריק ופנוי ריק ממחשבת משאם ופנוי ממחשבת חובותם:

ומתבודדים לחובת הבורא כו' מתבודדים ומפנים לבם לחשוב בתשלום חובות הבורא:

להתגאות ולהתפאר להתגאות בלבו ולהתפאר באמרי פיו:

ויבא העני כו' הוא היפך שתי חלוקות הנ"ל שנגד הגאוה בלב אמר שיתבזה העני בלבו אצל עצמו ויהיה עי"ז נכלם ונרפה מעבודת הבורא ונגד התפארות בפה אמר שהעני יהיה נאלם ודומם כמו יורדי דומה שלפי שידמה לו שכמוהו כמת וז"א ויהיה בעיניו ענינו וחייו כשהוא על האדמה כמו אחר מותו כשיהוה תחתיה:

כדי שנוכח מהם שנקבל מהם תוכחת מוסר:

ונהיה נכונים למות וזכור בלבנו שאנחנו נכונים ג"כ למות ועי"ז נזמין לנו הצדה שהם מצות הבורא שהוא הצדה המגעת נפש האדם למקום המנוחה:

מטרדת הלב ורוב ההפסד כו' פרט ד' חלוקות שתים הראשונות הם נזקים הבאים מצד התאוה להן דהיינו שבחבורתן העין רואה אותן והלב חומד וטרוד תמיד בתאותן וע"ז אמר מטרדת הלב ולא ימלט שהתאוה התדירה תרגיל ההזדקקות להם תדיר והוא מפסיד מאד לכח האדם ובריאתו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות וע"ז אמר וההפסד ושתים האחרונים הם הנזקים הבאים מספוק צרכיהן שע"י קרבתן הן מתחטאות על בעליהן ומתגעגעות ומברשות מותרות ומולידות שתי נזקים דהיינו יגיעת הגוף בהשתדלות צרכיהן וטורח הלב במחשבת עסקי צרכיהן וכבר אמרו יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:

לבחור בעניני כו' ולמאוס כו' שבהרחקתן הלב פנוי לחשוב בעניני עוה"ב גם ע"י המיאוש בתאוה הגדולה הזאת לב האדם מתרגל למאוס גם בשאר תאות עוה"ז:

ויברך אותם בפניהם:

ויאשר ענינם יהללם שלא בפניהם:

בהצלתו מהם שיצילהו ממשאת טרחם:

מה שחייב להם בסיפוק צרכי הכרחיותם ולעשות חפציהם גם בקצת מותרות כפי טבע העולם:

ולהיות לבו שלם עמהם שיעשה צרכיהם בנפש חפצה ולא כאנוס בדבר:

וירף ידו מחזקתם לא כדרך קצת בני אדם שמכבידים עול עבודתם על נשיהם וקרוביהם העניים:

ויסבב על מה כו' יתעסק בסיבות המביאים להם הטוב:

יורם אופני תועלתם בעניני התורה והעולם כו' יורה אותם וילמדם האופנים המועילים להם בעניני התורה ובעניני העולם לעבודת הבורא כלומר איך יתנהגו בעניני התורה ובעניני העולם שיועיל להם לעבודת הבורא:

ואהבת לרעך על ההטבות והתועליות להם ועל מ"ש וירף ידו מהזקתם הביא הפסוק לא תשנא את אחיך וכו' והיותה קרוב לו הוא יותר מוזהר ממנו:

ולא ליחל הגמול ולא לקדם אצלם שלא תהיה כוונתו בהטבתו להם באופני טובות הנ"ל מפני שהוא מיחל לקבל גמול מהם או מפני שכבר גמלהו טובה וז"א או לקדם להם ומלת לקדם הקו"ף בקמ"ץ והדל"ת בפת"ח והלמ"ד הוא למ"ד הסיבה ודו"ק:

ולא מאהבתו כו' שאוהב לקבל כבוד ושבח כבוד בפועל ושבח בפה:

ולא להשתרר עליהם שיהיו סרים אל משמעתו:

לקיים מצות הבורא כו' פרט ג' חלוקות על ההטבה להם במה שהוא חייב להם מצד התורה אמר לקיים מצות הבורא ועל מה שאמר שירף ידו מלהזיק להם אמר ולשמור בריתו שברית שם הבורא בין הברואים שלא יזיקו זה לזה ועיקר הנחת מלת ברית הוא על שלילת ההיזק כמו ברית נח על מניעת מבול וברית לבן עם יעקב אם יעבור אחד אל רעהו לרעה ובברית אבימלך עם יצחק נאמר אם תעשה עמנו רעה כו' ועל מה שאמר שיורה אותם תועלתם בעבודת הבורא אמר ופקודיו שכן פקד אותנו הבורא ית' ולמדתם אותם כו' הוכח תוכיח כו' ונאמר ואת בניהם ילמדון:

לא ישיג רצונו מהם כו' נגד מה שאמר קודם ליחל הגמול מהם אמר שלא תסתייע מלתא מן השמים שיוכלו לגמול לו כגמול:

תוכן העניינים

פת לחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה