אור ברסלב
פת לחם שער רביעי - שער הביטחון

פת לחם· רבי חיים אברהם כ"ץ

שער רביעי - שער הביטחון

שער שלישי - שער עבודת האלוהים

הקדמה

שער הרביעי מנוחת נפשו שבודאי יהיה לבו שקט ושאנן בבטחונו על אלהיו ומבאר דבריו שלא יתכן שיהיה לב האדם שקט אם לא בבטחונו ית' שאם איננו בוטח עליו הוא בוטח בזולתו ית' אם באדם אחר או בעצמו דהיינו בכחו ועוצם ידו ואיך שהוא אחר שהוא בוטח בזולתו יתברך הוא ית' מסיר השגחתו וכו':

ברוך הגבר כו' בתחלה מביא ראיה שהוא ברוך ומקובל אצלו ית' ואח"ז מביא ראיה על מה שאמר שהבלתי בוטח בו ית' הוא בודאי בוטח בזולתו מפסוק אשרי הגבר וכו' שמכלל הן אתה שומע לאו שע"י אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים וכו' הא אם לא שם ה' מבטחו בודאי הוא פונה אל רהבים ושטי כזב ואח"ז מביא ראיה שהוא דבר רע ומר וקאי בארור:

חכמתו ותחבולותיו וכח גופו והשתדלותו הנה בפסוק אל יתהלל חכם וכו' פרט שלש מעלות חכמה וגבורה ועושר והנה שתים הראשונות שהם חכמה וגבורה הם שתים שהן ארבע והם הארבעה שפורט בכאן כי בחכמה יוכל האדם לפעמים להשיג איזה דבר בהשתמשו בה בפשיטותה כמו דרך משל בכל מיני אומניות שבחכמת האומנות אשר לומד ויודע אותם הוא מוציא כלי למעשהו ולפעמים לא ישיג האדם חפצו עד שיתנכל האדם בתחבולותיו לפעלו וכן בגבורה יש שישיג הדבר בכחו בהלוך לאט ויש שהוא צריך להזדרז בדבר ולהשתדל בו ביתר שאת וביתר עז:

ייגע לריק סתם הדבר בהנחה סתמית שבודאי יהיה יגע לריק ואח"כ הוא מפרש נגד שתי מעלות הנ"ל ופתח במה דסיים שבגבורה יחלש כחו ובחכמה אף שלטש חכמתו והתנכל בתחבולותיו אעפ"כ תקצר תחבולתו כלומר תהיה קצרה ולא תספיק לו להשיג על ידה חפצו:

לוכד חכמים כו' זה ראיה על קיצור ההשגה ע"י החכמה והתחבולה כי הערמה היא התחבולה ואחר כך מביא ראיה על קיצור הגבורה באמרו שבתי וראה וכו' ולא לגבורים המלחמה ואח"כ מביא פסוק כפירים רשו וכו' לפי שמבואר בו יתרון הבטחון על הגבורה שהכפירים שהם גבורי כח רשו ורעבו ודורשי ה' שהם הבוטחים בו לא יחסרו כל טוב:

אשרי הגבר כו' בתחלה מביא ראיה שהעושר הוא קל ההסרה כמו שאמר עשיר ישכב כו' עיניו פקח כו' כלו' שכמה פעמים קרה שאדם שכב על משכבו בלילה מתאר בתאר עשיר ובין לילה אבד העושר בענין רע אם גנבים באו או שודדי לילה או היה קנינו למאכולת אש ח"ו ובבוקר השכים פקח עיניו והנה איננו ואח"כ מביא שהחכם מזהיר מלהתיגע בבקשתו ולפי פירוש בעלי הדרש שפירשו מלת להעשיר פועל יוצא יהיה כוונת המחבר לשני החסרונות שהניח בעושר באמרו יוסר ממנו וישאר לזולתו ועל קלות ההסרה ממנו הביא פסוק עשיר ישכב כנ"ל ועל אמרו שישאר לזולתו אמר אל תיגע להעשיר שסכלות גדולה הוא לאדם ורעה חולה שהוא יגע ואחר יאכל יגיעו:

התעיף עיניך כו' מיד שתעצים עיניו ממנו ולא תשגיח עליו יאבד ממך וסיפא דקרא כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים שלפעמים כלה ואבד בהחלט ע"י שריפת אש או שטף מים ובכיוצא בזה נאמר ה' נתן וה' לקח כאלו מן השמים בא ולשם חזר וכבר כתבתי בשער הבחינה ששתים רעות אלה יש בזה מה שאין בזה ואחר זה מביא פסוק בחצי ימיו וכו' לומר שיש דעה חולי משניהם שבשניהם העושר אבד ממנו והוא נשאר בחיים אולם אחר ששם כל בטחונו בעשרו בודאי לא ינקה מגזל ורחמס ויקויים בו ח"ו בחצי ימיו יעזבנו כי רישא דקרא עושה עושר ולא במשפט כו' וילך מעולמו בקוצר שנים נעור וריק מכל חמודותיו:

או תמנע כו' ששניהם יהיו קיימים שהוא ישאר בחיים חייתו וגם העושר יתקיים אצלו רק שתמנע ממנו הנאתו שלא יוכל ליהנות מעשרו כמ"ש ולא ישליטנו וכו' ואז יהיה אצלו בתורת פקדון כו':

נתן ענין לאסור ולכנוס כו' הרי שהחוטא יגע הרבה והצדיק נהנה ממנו ולפי שאין מבואר בזה הפסוק שהוא בעצמו אינו נהנה ממנו כלל לזה מביא פסוק יכין וצדיק ילבש לומר שאיננו רק מכין לצדיק ואיננו נהנה ממנו כלל:

סבת רעהו סתם רעה היא רעת הגוף ואולי תתגלגל על ידה גם אבדון נפשו שע"י העושר האדם מתגאה ונכשל וחוטא ופושע נגדו ית' כמו שכתוב וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך:

ומהם שהבוטח כו' שלא יעבוד זולתו הכוונה על עבודה זרה ממש שכל כוונת עובד עבודת אלילים הוא מצד העדר הבטחון בו ית' עפ"י סברתם הנפסדת שאיננו משגיח בשפלים ושהנהגת העולם נמסרה לכוכבים לכן תקעו עצמם לעבוד אותם בכדי להמשיך מהם השפע כידוע מדברי הרמב"ם ז"ל במורה:

ושלא יקוה כו' ושלא ייחל כו' המליצה הזאת לקוחה מן המקרא אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל כו':

להתרצות להיות לרצון ולחן בעיניהם:

ולא יחניף החונף הוא המצדיק רשע כמו שנאמר אומר לרשע צדיק אתה כו':

ושלא יסכים עמהם בבלתי כו' אף שאינו קשה כראשון שאינו מצדיק הרשעים רק שהוא מוכרח על ידי בטחונו בהם להתחבר בחברתם ולהתהולל עמהם בהוללות העולם ולאבד זמנו בבלתי עבודת האלהים:

ולא יפחידהו ענינם עניני רשעתם וז"א נגד החונף שלא יפחד מהם שאם לא יחניף להם להצדיק רעתם ירשיעו ויצערו לו ועל בלתי התחברותו עמהם בהוללות הזמן אמר ולא יירא ממחלקיתם פי' לא יירא להחלק ולהפריד מהם:

יתפשט מבגדי כו' הוא לשון מליצה כלומר יתפשט מרבוי הטובות שהם מסבבים אותו כמו שנאמר כצנה רצון תעטרנו:

וטורח הודאתם כו' שע"י הטבתם חל עליו טורח ההודאה והשבח להם וגם כן הוא מחוייב לגמול להם טובה באיזה דבר שתמצא ידו:

לא יזהר בכבודם לא יהיה נזהר להוכיחם דרך כבוד שאז לא יתפעלו כ"כ מתוכחתו שהוא לא יבוש להכלימם:

לא ייפה כו' דרך הנהגתם שהם עושים תכלית שקר לא ייפה אותו להם רק יגנה אותו:

וה' אלהים יעוזר לי כו' ששמתי בטחוני בו וע"כ לא נכלמתי כלומר לא תקעתי עצמי לקבל טובות מבני אדם שהנצרך לקבל טובה מחבירו הוא נקרא נכלם כמ"ש אין מכלים דבר בארץ (שופטים י״ח:ז׳) וכמאמר חז"ל מאן דאכיל דלאו דיליה כו' ואמר שאינני נכלם מהם ע"כ שמתי פני כחלמיש בעת הצורך למוכיחם:

ואמר אל תירא מהם נגד מה שאמר ולא יפחידהו ענינם:

כשמיר חזק מצור השמיר חזק מן האבן שהרי הוא בוקע האבן כן נתתי מצחך לעומת מצחם:

במנוחת נפשו שקט הרעיונים נקרא מנוחת הנפש ורוחב לב הוא היפך צרות הלב ושני דברים אלו קשורים זה בזה שע"י שקט הרעיונים הלב רחב לקבל חכמה הרבה כמו שנאמר בשלמה וה' נתן כו' ורוחב לבו כו.:

ומיעוט דאגתו לעניני עולמו שדאגתו בעניני עוה"ז הוא מיעוטה ויהיה דומה בשלש אלה לבעל האלכימיא"ה כן שם האומנות בלשון ערבי שבו חבר המחבר זה הספר שבאותו הלשון רוב המלות מתחילין בא"ל ובלטיי"ן נקראת ג"כ כימיא"ה ותפס אומנות זו לפי שרוב ההמון משתוקקים לה להיותה מעשרת בעליה בהפלגה:

צריך לו דברים כו' דהיינו איזה סמים ידועים ואיזה כלים מיוחדים לאומנות זו ובלתם לא יגמר הדבר:

מכל סיבה כו' כלומר שכל דבר שבמציאות יכול להיות סיבה לטרפו ברצון הבורא:

אינן נבצרות ממנו אינן ממועטות ממנו והוא לשון חכמים:

ואכלכלם להם כו' הרי שהיה עובדיהו סיבה לטרף הנביאים:

למעשים ולמלאכות כו' למעלה דיבר בבחינת הדברים הנצרכים לזה כנ"ל ועכשיו מדבר בבחינת פעולתו ומלאכתו:

שימיתהו ריחם ריח הסמים:

והבוטח באל הוא בבטחה מהפגעים בהווה ולבו בטוח על זמן העתיד שלא ימצאהו רעה לפי שיש לך אדם שהוא שוכן בטח בהוה אולם לבו יפחד על זמן העתיד מאיזה רעה המתרגשת לבא ר"ל:

וכל אשר כו' הוא ביאור למה שלפניו כי בודאי לא יתכן לומר כפשוטו שלא תבא רעה לעולם בשום פנים לבטל הבטחון שהרי החוש מכחיש זה רק אחר שהוא בטוח בו ית' שלא יעשה לו דבר זולת מה שהוא לטובתו א"כ כל אשר יבואהו ממנו ית' יקבל בששון ושמחה כמאמרם ז"ל בכל מדה ומדה וכו' הרי צודק לומר שאין לו פגע ורעה:

במנוח נגד התמדת לעבודה והשקט נגד היגיעה שהיא מטרדת הרעיונים:

אינו מאמין כו' מפני שהוא ירא שיגלה על ידו דחברך חברא אית ליה ואחר שאינו מגלה סודו אין לו בזה ריע ויועץ רק הוא בדד ובודאי טובים השנים וכו':

לא אירא מלגלות בטחוני כי מה יעשה אדם לי על בטחוני:

אינו נמלט כו' כלומר אינו נמלט מאחת משתי אלה אם שיזמין וכו' או שלא יזמין וכו':

ופחדו עליו מהמלך שלא יקחנו ממנו המלך ושלא יגזלו ממנו המון העם ותהיה הזמנתו לריק ואבד העושר בענין רע:

שיבצר ממנו המעשה שלא יוכל לעשות מלאכתו:

סיבה מסיבותיו שהחומר הנצרך הוא בודאי סיבה אחת מסיבות המלאכה:

והעוף שעם היות עיקר משכנו באויר ואיננו מרגל בארץ לתור אחר בקשת טרף ואעפ"כ הוא ית' מזמין לו טרפו:

כפירים רשו כו' ובהפך לא ירעיב ה' וכו' ואמר נער הייתי וכד' לראיה שלא לבד הצדיק בעצמו בטוח בהזמנת טרפו כי גם יעמוד בהם זכותו לזרעו אחריו:

תחת יראה ופחד אמר לשון תחת כלומר שהיראה ופחד מושלים עליו והוא נתון תחתיהם כמו שנאמר ומורא לא יעלה עליו ושמעתי מנקדים התי"ו בציר"י ואומרים שהוא מלשון אל תירא ואל תחת והבל יפצה פיהם:

מן המלך כו' שהרי פחדו שוה אם יודע עניניו למלך או שידע לאחד העם שהרי ע"י ההודעה לאחד העם יודע גם לשופטים ולמלך:

החלאים והמדוים חלאים הם המשנים מזג האדם ומחלישים את גופו והחולה הוא ממוצע בין החיים והמות ומדוה נקרא דבר המכאיב כמו פצע וחבורה באברים החיצונים או הפנימים ר"ל:

אלא ע"ד הכפרה לכפרת עון:

ע"ד התמורה להחליף עולם עומד בעולם עובר כמו שמצאנו ברבינו הקדוש ור"א בר"ש שקבלו על עצמן יסורים ומלת תמורה סובלת עוד כוונה אחת שהקב"ה מחליף הרעה הראויה לבא ח"ו על הדור ביסורי הצדיק שע"י יסוריו הדור מתכפר והגזירה מתבטלת כמו ביחזקאל הנביא שנאמר ושכבת על צדך ונשאת עון בית ישראל וכו' גם ברבינו הקדוש אמרו שכל משך זמן יסוריו לא הפילה עוברה כו' ובזה שכרם מתרבה בעוה"ב ונמצא שמלת התמורה סובלת שתי הכוונות ותכליתם אחד:

וייעפו נערים ובהפך יחליפו כח וזה נגד החלאים המחלישים ונגד המדוים הביא פסוק זרועות רשעים וכו' וסיפא דקרא וסומך צדיקים ה':

ברעב פדך ממות ולפי שאפשר לומר שאף שלא ימות ברעב אמנם עכ"פ יתמקמק ויצטער בו לכן הביא פסוק ה' רועי לא אחסר ולפי שאפשר לומר שזה נאמר בזמן השוה לכן הביא פסוק ובימי רעבון ישבעו:

שמא יתגלה סודו שהמתעכב משך זמן במקום אחד סתריו נגלין כמו באבינו יצחק ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך וכו' ויאמר אך הנה אשתך היא וכו':

בטח בה' כו' שכן ארץ כו' הרי שהבוטח בה' שוכן בארצו:

והבוטח בה' חסד יסובבנו רישא דקרא רבים מכאובים לרשע ובודאי עיקר הכוונה בעולם הבא שהרי בעוה"ז לא פסיקא מלתא כי יש רשעים שמגיע אליהם כו' וע"כ גם הסיפא הכוונה לעוה"ב גם לשון יסובבנו מורה ע"ז כלומר שמכל צדדיו הוא מסובב בחסד מצד עוה"ז ומצד העוה"ב ולפי שאפשר לומר שהכוונה בפסוק זה רק להגן עליו מעונש המיועד שם לרשעים לזה הביא פסוק מה רב טובך:

מה רב טובך כו' וסיפא דקרא פעלת לחוסים בך הם בעלי הבטחון:

אם יודע ענינו כו' למעלה דיבר בבחינת פחדו תמיד פן יודע וכאן מדבר אם באמת יודע ענינו תהיה אמונתו זאת סיבת מותו:

היפך הנהגת העולם לפי שהוא רמיה גדולה שהרי התהפכות הכסף והזהב ע"י האומנות הזאת איננה הפוך עצמי כהפוך המטה לנחש והמים לדם בגזירת השם ב"ה ואיננה רק למראית עינים ובאמת לא ימצא בחומר ההוא כח הדבר ההוא שהוא נהפך אליו למראית העין:

ומנהיג הכל הוא הבורא ב"ה:

ישליט עליו כו' כשאינו יודע כו' פירוש הש"י יזמין לו איש שר ושופט השליט בנפשו ויזדמן לו אותו השליט בעת שלא יהיה יודע להעלים סודו כלומר שלא ימצא אופן להעלימו:

יגדל בעיני הבריות בלבם ויכבדוהו בני אדם בחלוקת כבוד בפועל:

ויתברכו כו' יתהללו בו מי שזכה להתקרב אליו או אפי' רק לראותו כמו שאמר רב פפא האי דמחדדנא טפי דחזיתא לרבי מאחוריו ג"כ יתכן שהכוונה לשון ברכה כמשמעה כמאמר ז"ל טוב לצדיק טוב לשכני גם בראיתו כמו שאמרו מרגלית טובה כו' כל הרואה אותו כו' והראשון עיקר:

לתקנת אנשי עירו לתקן להם דברים טובים מועילים כמו ביעקב אבינו ע"ה ויחן את פני העיר או שהקב"ה יתקן ענינם לטוב בזכותו:

ולדחות הפגעים כו' הוא הסרת הרע:

וצריק יסוד עולם הרי שהעולם עומד על תיקונו הטוב בזכותם וזה נגד התיקון ובענין לוט בצוער שנצולו מההפכה בתפלתו וזה נגד מה שאמר ולדחות הפגעים:

מענין התורה מענין קיום מצות התורה:

חובות האלהים הם המצות שבין אדם למקום הצריכים לממון כמו תפילין ציצית ועונג שבת וכדומה וחובות בני אדם להאכיל העניים ולהלביש ערומים ודומיהם:

בנפש חפצה קודם בא עת קיומה הוא חפץ ומשתוקק אליה ואומר מתי תבא לידי כו' ורוח נדיבה הוא בשעת קיומה:

בשמירתו והנהגתו איך לשמור אותו ואיך להתנהג בו במו"מ והוצאותיו:

בראש כל נהר שהסוחרום הגדולים ממונם וסחורתם נמצא בראש כל נהר דהיינו בכל נמל ונמל מהנהרות הגדולות אשר שם אניות יהלכון ונמצא ג"כ בכל קריה מהעיירות הגדולות רבות המרכולת וקרא למקומות המסוימות ראש:

כי הבוטח בה' לא ימנענו כו' המליצה הזאת סובבת על קוטב אחד והוא קיום במצב אחד תמיד דהיינו מצב הבטחון כמו שמפרש משא"כ הבוטח בזולתו בראותו כי כביר מצאה ידו ואיננו נצרך אליו הוא יסיר בטחונו ממנו ואח"כ אם אבד קנינו חוזר לבטוח בזולתו ונמצא לבו בהלוך ושוב בבטחונו:

צוה להשתמש בו הצדי"ק בקבו"ץ כמו ואדני צוה בה':

על פנים מיוחדים באופנים מיוחדים דהיינו עסקו בממונו יהיה בצדדי ההיתר ולא באיסור כמו הלואת רבית וחמס:

ובענינים מיוחדים דהיינו צורך ההכרחי וצדקה וג"ח:

לזמן קצוב שלא יתברך מתחלה בלבבו שניתן לו לעולם רק לזמן קצוב:

לא יבעט כו' לא יהיה ממי שנאמר עליהם וכסף וזהב ירבה וכו' ורם לבבך וכו':

ולא יזכור חובתו שהטיב למי שבאמת הוא מצוה וכו' דהיינו לכל אשר בשם ישראל יכונה ולא יזכור היינו זכירה בלב שיסיח דעתו מטובותיו שהטיב בכדי שלא ירים לבו בזה:

ולא יבקש כו' פירש וכ"ש שלא יבקש מהם שיגמלוהו על טובותיו אפילו הגמול הקל דהיינו לתת לו הודאה ולשבחו ע"ז:

אשר שמהו סיבה שיהיה הוא הסיבה לטובת האיש ההוא שקיבל ממנו:

לא ידאג כו' הדאגה הוא חימום הלב בצער והאבל היא הוראה חיצונית שהוא מתפעל מחסרון הדבר שנעדר ממנו:

וישמח בחלקו הוא דבר בפני עצמו שהבוטח הוא שמח בחלקו אם מעט או הרבה:

ואינו מבקש כו' שמי שאינו מסתפק בחלקו הוא שואף תמיד מה שביד זולתו כמ"ש בשער הבחינה וזה לשונו וכל אשר ביד זולתו כאלו נשללה מהם ולכן מתקנאים בהם ושמחים בהיזקם:

ולא יחמוד אדם בממונו שהחמדן יחמוד אדם כלומר חומד אדם אחר שיהיה שלו דהיינו קרובו או גואלו או רעהו כדרך ההמונים שאומרים מי יתן ויהיה פלוני קרובי והוא חומד אותו ולא מצד עצמו רק בשביל ממונו שיש לו:

צדיק אוכל כו' כלו' הוא מסתפק בחלקו ואוכל לשובע נפשו ולא לשובע בטנו:

תועלת הבטחון בעולם פי' בעוה"ז שעד הנה דיבר מהתועלת בענין התורה שיצילהו הבטחון מכל טרדא ודאגה בכדי שיהיה לבו פנוי בתורה ועבודה ועכשיו מדבר בבחינת התועלת בעוה"ז לבד:

ברוך הגבר כו' והיה ה' כו' הכפל מורה שימצא תועלת הבטחון בזה ובבא:

והיה כעץ כו' וסיפא דקרא ולא יראה כי יבא חום וכו' ובשנת בצורת לא ידאג כו':

מכלה הגופות מחמת התנועה היתירה ושינוי האוירים מזג הגוף ולחותו הולך וחסר עד כלותו וימי חייו נשלמים מהר:

בתחלת פרישתו שעוד לא הורגל בישיבת אוהלים וההרגל עשה את שלו להשיאו לדרך:

בתכלית העורון ומיעוט ההבנה ע"ד הכתוב כי שתים רעות וכו' אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם וכו' ועל הרעה הראשונה אמר בתכלית העורון שהם עורי לב בבורא האמת ית' אשר לא ידעוהו ובשמו לא קראו ועל שהם עובדים הצלמים שהכוונה בהם לכוכבים ומזלות אמר מיעוט ההבנה שאינם מבינים הדבר על בוריו שאף שבאמת הם משפיעים לזה העולם אולם לא בידם טובם כי הם בידו ית' כגרזן וכו' לכן לא ירעו ולא ישחיתו וגם הבין אין אתם:

היכול המכלכל הא' המטריף פרט ארבעה תארים לכלול בקצרה יתרון הבורא ית' בהטבתו לברואיו על הכו"מ להבדיל בין קודש לחול האחד שהוא ית' היכולת בידו משא"כ בפעולת הכוכבים ומזלות שאיננה ביכולתם כי אם על פי יכולתו ית' ורצונו כנ"ל. הב' שהוא ית' המכלכל פירוש הסובל ומקיים כל הנמצאים בכחו הבלתי בעל תכלית מלשון שמים ושמי שמים לא יכלכלוך משא"כ הכוכבים ומזלות שהם סבולים בכחו ואינם סובלים. הג' שהוא ית' אחד והכוכבים ומזלות הם רבים וחלוקים בשפע הנמסר להם והמשפיע דבר זה וזה דבר אחר ומה ראית לעבוד את זה ולא את זולתו. הד' שהוא ית' המטריף טרף לכל בריה בהשגחתו הנפלאה לתת ביחוד לאיש חוקו כמד"א ומשביע לכל חי רצון משא"כ הכוכבים ומזלות שאף שבהשפעת כחם תוציא הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו אולם לא יטריפו לאיש איש חוקו הראוי לו טרף הוא מזון הקצוב לאיש כמ"ש הטריפני לחם חוקי:

אשר אין כמוהו שבארבעה דברים כוללים האלה הוא ית' מובדל בהשגתנו מכל זולתו וניכר שאין כמוהו:

ונפסקה טענת הפרוש שלא יכול עוד לטעון כנגדו ולהשיב על דבריו וקבל הפרישות לפרוש מטורח עסקי העולם:

מנוחת הנפש והגוף כו' שע"י שהגוף עיף ויגע בקושי עבודה הנפש מרגשת ואוננת וקצה בדבר:

מן המעשים הקשים כו' כי יש מעשים שאדם עושה אותם בלי יגע וחלישות ואעפ"כ הם קשים עליו מחמת שצריכין עיון והתבוננות רב שבקל עלולים להפסד כמו מלאכת הציור והרקמה ומלאכת פתוחי חותם ומלאכת הרפואה בחלאים הקשים שבכל אלה הנפש נטרדת ומתקשה בהם וזה אמר נגד מנוחת הנפש ועל מנוחת הגוף אמר והמלאכות המיגעות הם רוב המלאכות כמו חוטבי עצים מן היער וחוצבי אבנים מן ההר:

ועזוב עבודת כו' שעל ידי הבטחון לא יהיה נבהל להון ולא יתקע עצמו להיות מעובדי המלכים שלפי שמעלתם גדולה ועבודתם קשה ומסוכנת וחוקיהם דהיינו נמוסיהן קשי השמירה דוגמת מלכותא דרקיע שאמרו חז"ל שמדקדקים עם סביביו כחוט השערה:

הוא תובע כו' הוא דורש ומבקש בין כל הסיבות המסבבות הטרף לבני אדם בטבע העולם דהיינו כל מיני אומניות ומיני משא ומתן הוא בוחר לעצמו סיבה שיש בה יותר מנוחה כו':

ושם טוב לו לפי שיש מלאכות שהאדם עלול בהם לנפול ברשת החשד ודבת עם כמו שאמרו חז"ל החמרים רובם גזלנים כשר שבטבחים כו' ונכון לאדם להתרחק מהם:

ופנאי ללבו כמאמרם ז"ל לעולם ילמד אדם את בנו מלאכה נקיה וקלה שיהא לבו בלתי טרוד בה והוא מנוחת הנפש שאמר למעלה:

ומה שהוא מפיק כו' שיוכל יותר להוציא מכח אל הפועל רובות תורתו דרך משל מי שאומנותו עובד אדמה או שהוא דר בכפר איננו יכול להתפלל תדיר בכל יום במנין עשרה והבורסקי אין מלבושיו נקים לתפלה והרבה כיוצא בזה עד שאמרו חז"ל על יושבי צריפין שהם בעלי זדון בועלי נדות ובניהם אינם שלהם וע"ש בפירוש רש"י ז"ל:

עם יתר אמונתו כו' כלומר שכל זה בא לו על ידי יתרון אמונתו שהוא מאמין מאד שהסיבה לא תוסיף וכו' אם תהיה מהסיבות המעשירות לפי דעת המון העולם וכן בהיפך לא תגרע וכן אמרו חז"ל (סוף קדושין) שאין עשירות מן האומנות וכו':

כי לא כו' ולא ממדבר הרים כו' כוונתו על דרך דרש חז"ל בפסוק זה שאמרו כל הרים שבמקרא הם הרים כמשמעם חוץ מזה שהוא לשון התרוממות שאין האדם מתרומם בעושר ע"י מסחרו בארצות רחוקות למזרח ולמערב או לדרך מדברות וסופו כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים והוא מה שאמר אלא בגזירת הבורא ית':

בנאות דשא כו' על מי מנוחות כו' וזה לראיה שהקב"ה חפץ שיבחרו יראיו סיבה לטרפם שיוכלו לחיות עמם במנוחה והוא ית' יגמור בעדם:

ואם יהיה כנגד טבעו ואף שיהיה נגד טבעו:

וחתולתו הוא הליפוף שמלפפין אותו בסמרטוטי פשתן והוא מל' הכתוב והחתל לא חותלת (יחזקאל ט״ז:ד׳):

וקשירתו שאחר הליפוף כורכין אותו ברצועה רחבה מראשו ועד רגליו וכשהוא רוצה הוא מתיר הקשר וז"א והתרתו:

שויתי ודוממתי שויתי התחזקתי והתאפקתי על צערי כמו שויתי עד בוקר (ישעיהו ל״ח:י״ג). ודוממתי שתקתי ויחלתי אליו ית' וזה מפני שאני יודע שנפשי הוא אצלו ית' כגמול עלי אמו כו':

מתועלת הבטחון והנאותיו תועלת מה שהוא מועיל לדחות ממנו הרעות ולפנות לבו לתורה ועבודה והנאותיו שע"י הבטחון הוא ית' מעניק אותו הרבה מידו הרחבה כמ"ש ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב כמבואר כל זה למעלה:

מה שנזדמן לי מה שנפל בדעתי ונזדמן לפני:

בסיבות הבטחון כו' איזה דברים ימצאו במי שבוטחין בו שיהיה סיבה לבטוח בו:

מחיוב העסק בסיבות שהאדם מחוייב עם הבטחון להיות עוסק באיזה עסק שיהיה סיבה לטרפו בעזרו ית' ולא יהיה טומן יד ומטיל עצמו על הבטחון:

בביאור הדברים כו' באיזה דברים ישתמש במדת הבטחון:

שבחו וגנותו בהם באיזה דברים האדם משובח בהשתמשו בה ובאיזה דברים הוא מגונה כמו שיבואר אצלו באורך ומה שכתב וחיוב שבחו כו' כלומר באיזה דברים השכל מחייב שישובח עליו ובאיזה כו':

חיוב גנות דעת האומרים באריכות התאוה כו' איך השכל מחייב לגנות דעת הטוענים על ביטולם מעבודת הבורא ית' ואומרים שהם מיחלים לעבוד עבודתו רק אם יהיו צרכי תאותיהם ערוכות בידם לזמן ארוך שלא יצטרכו לדאוג עוד דאגת מחר ומחרתו אז יפנו לבם לעבודה כמו שבא בארוכה לקמן בדבריו וקורא אותם בעלי משכונות שהם כמו המלוה לחבירו ולוקח תחלה משכון על הלואתו:

כשיגיעו לחפצו בו בעולם:

במפסידי הבטחון באלהים מה הם הדברים המפסידים מן האדם הבטחון באלהים:

פרק א

ודעתו במה שמפיק טובתו כפי שהוא יודע איך ובמה להוציא טובתו לפועל:

אבל העיקר כו' שאם יפקד פירוש שאם יחסר הדבר ההוא לא ימצא הבטחון הוא מה שיהיה לבו כו':

לקיים מה שאמר הוא בדבר שאין צריך לעשות בפועל כמו הבטחת לבן ליעקב אבינו שמה שילדו הצאן עקודים נקודים יהיה שכרו וכל הצאן היו ביד יעקב ואין צריך לבן לעשות דבר רק לקיים דבריו ולא למנוע ממנו ועל מה שצריך עשיה אמר ויעשה מה שערב והוא ג"כ לשון הבטחה כמו (משלי ו׳:א׳) אם ערבת לרעך:

ויחשוב עליו הטוב כו' שיחשוב על אודותיו לעשות הטוב לו גם במה שלא התנה וכו' ויעשה זה בתורת נדבה וחסד וגם בכאן אמר במה שלא התנה לו ולא ערב עשוהו נגד שני חלוקות הנ"ל:

פרק ב

בהן יתכן הבטחון מהבוטח כו' שע"י שימצאו באיזה מן הברואים כלו' באיזה אדם הסיבות ההם יתכן שיתראה ויגלה בטחון מאיזה אדם שיבטח עליו:

הרחמים והחמלה מלת רחמים הונחה על מי שהוא בר דעת יודע ומכיר צער חסרונו ואין לאל ידו לתקנו אולם לא יתכן על מי שאיננו בר דעת רק שכח המרגיש שלו מרגיש כאבו בבלי דעת כמו כל מין בהמה וחיה ולכן נאמר כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו וכו' אמנם יתכן לומר לשון חמלה גם עליהם כמו (יחזקאל ט״ז:ה׳) לעשות אחת מאלה לחומלה עליך שמדבר שם בילד רך:

בכל מה שיטריחהו כו' הוא בטוח שאף שיבקש ממנו לטרוח הרבה למענו לא ימנע מבקשתו:

שאיננו מתעלם בזמנו ולא מתעצל כו' יש אדם שאף שהוא רחמן בטבעו הוא מעלים כח רחמנותו ומסיח דעתו ממנו וזה נקרא מתעלם שלשון מתעלם הוא מתפעל שהונח על מי שהוא הפועל והנפעל כמו בזה שהאדם מסיח הדבר מדעתו ברצונו ועי"ז הדבר נשכח ממנו והשכחה שולטת עליו בדבר זה והרי הוא פועל ונפעל ויש אדם שאף שכח הרחמים גובר עליו ואמנם להיותו עצל בטבעו גובר עליו כובד עצלותו ונמנע מתיקון ענין זולתו הנצרך לו והנה יש דבר שלא יתכן לומר בו מניעה מחמת עצלות כמו החנינה בממון ולא יתכן לומר בו רק מתעלם ומה שנצרך להעשות בכח אברי הגוף יתכן בו גם העצלות לכן פרט בזה שתי הלשונות:

שהוא משתדל ומסכים כו' משתדל הוא היפך המתעצל ומסכים לעשותו הוא היפך המתעלם:

התעלמותו ורפיונו הם הם שתי חלוקות הנ"ל כי העצל הוא המתרפה כמ"ש גם מתרפה במלאכתו (משלי י״ח:ט׳):

בוטח ממי שבטח בו כו' שנגלה לבוטח ממי שבטח בו שיש בו שתי מדות האלה:

ורוב השגחתו ששתי החלוקות הנ"ל דהיינו בלתי מתעלם ולא מתעצל הפכם אחד שהוא ההשגחה עליו ולא נמנה רק לאחד:

לא ינוצח כו' ולא ימנעהו כו' שלפעמים האדם חפץ לעשות דבר רק שאחד קם עליו ומונע אותו מפעולה ההיא וזה בשתי בחינות אם שכוונת האיש ההוא להכעיס ובדרך נצחון לפי שהוא רואה שזה חפץ בדבר מתעצם דוקא למנוע הדבר כדרך אויב ומתנקם ולזה דייק בלשונו באשר הוא חפץ או שלא לכוונת נצחון רק לאיזה כוונה אחרת הוא אינו רוצה שיהיה הדבר ההוא ומונע אותו מלעשותו על חלוקות אלו אמר לא ינוצח ולא ימנעהו וכו' ואולי תהיה מלת מונע שם ולא תאר ואז הכוונה על שאר מניעות טבעיות שאינם באים מרצון אדם זולתו רק מלות חזק וחלש מורה יותר על פי' הראשון:

מפני המנע דברים כו' שאחר שהוא חלש בודאי ימצאו ענינים הרבה שימנעו בהם דברים הנצרכים לפעולתו לסיבה הנ"ל:

שיהיה יודע באופני כו' שהוא יודע באיזה אופנים יכול להועילו שלפעמים האדם רחמן וזריז ויכול על הדבר רק שאינו יודע אופני תועלתו כמו הרופא הרחמן והזריז ויש ביכלתו לרפא את החולי רק נעלם ממנו חליו ובאיזה סמים תהיה רפואתו אף שבאמת הסמים ההם ישנם תחת ידו ואמר יודע באופני תועלתו בבחינת דחית הנזק מהבוטח ועל ההטבה בפועל אמר ולא יעלם ממנו מה שהוא טוב לו:

בנראה ובנסתר שיש דבר שהוא טוב לפי הנראה והרע מסותר בו כמו דרך משל שמלך אחד עשה אוהבו לשר צבא ועי"ז נפל שדוד בידי אויביו כידוע שזה היה כוונת שאול בדוד לכן אמר שהוא יודע שאותו הדבר הוא טוב לו בנסתר כמו בנראה:

ומה שייטב בו ענינו כוונתו שיש דבר שהוא היפך הנ"ל דהיינו שהוא נראה קצת רע לפי הנראה ובאמת הוא טוב לענינו:

דעתו בתועלותיו כו' פרט בכאן הארבעה דברים הנ"ל מן המאוחר אל הקודם:

שיהיה מתיחד בהנהגת כו' שרק הוא מיוחד בהנהגת אותו אדם שבוטח עליו ומעולם לא הנהיג אותו זולתו וזה לא יצדק כלל בשום נברא רק בבורא ית':

מתחלת הוייתו ויצירתו בבטן אביו וגדולתו הוא גדולו בבטן בתשעה ירחי לידה שהולד הולך וגדול שם ונצרך להשגחה כמ"ש בשער הבחינה:

וינקותו אחר שנולד בהיותו יונק משדי אמו ואח"ז בימי נערות וימי בחרות עד תכלית ענינו בעולם:

בעבור שקדם לו עליו כו' שאחר שהיטיב לו מזמן הקדום עד הנה בודאי גם עד זקנה ושיבה לא יעזבנו:

והטובות העודפות והתועליות המתמידות על הטובות הנראים בשעתו אמר הטובות העודפות ועל הטובות שאין טובתם ניכר לשעתם רק שידוע שהם מועילים להבא אמר התועלות וכו':

שיהיה ענין הבוטח כו' למעלה מזה דיבר בבחינה שהוא בטובתו יתיחד בהנהגתו מתחלתו ועד הנה וכאן מדבר בבחינת היכולת שהיכולת בהטבתו ונזקו מסור רק בידו ואין לזולתו שום יכולת להטיב או להרע לו:

ה"ג להזיקו ולהרע לו ולא להטיב כו' להזיקו נזק הוא נגד המועיל ורע הוא נגד הטוב כי כמו שמלת מועיל על דבר שאין הנאתו לשעתו רק אחר זמן כן נזק הוא הפכו ג"כ שאין הרע מורגש ומצר בשעתו וטוב ורע הם המורגשים לשעתם:

יהיה יותר ראוי כו' לפי שלבו אינו פונה כלל לבטחון זולתו ומניח כל בטחונו עליו:

הנדיבות והחסד הנדיבות בבחינת התעוררות הרצון בלב להטיב והחסד בבחינת הפעולה ממי שאינו חייב לו ונגד הנדיבות אמר למי שראוי שגם בו שייך נדיבות ונגד החסד אמר ולמי שאינו ראוי:

נדיבתו מתמדת כו' בנדיבות שהוא חפץ הלב אמר לשון התמדה כי רצון הלב והשתוקקותו לדבר יכול להיות בתמידות כמשמעו בלי הפסק אף שעה אחת משא"כ בחסד שהוא המעשה בפועל בודאי בלתי אפשרי לשום נברא להטיב בפועל לזולתו בתמידות לא אמר בו לשון התמדה רק לשון המשך:

לא יכרת ולא יפסק ג"כ נגד שתי חלוקות הנ"ל:

בגלוי ובנסתריו בלבו ובאבריו בלב שייך גלוי ובסתר הנסתר הוא המחשבה בדבר בפני עצמה והגלוי הוא גלוי מחשבתו לזולתו בהגדתו לו ובאברים שהם כלי המעשה שייך ג"כ גלוי ונסתר המעשה שאדם עושה במקום שאין רואין הוא הנסתר ובמקום רואין הוא הגלוי ואמר שכל מעשיו יהיו מורים על בטחונו בו:

ולהמסר אליו היא הסכמה כוללת שיסכים בדעתו להמסר בידו שיעשה בו מה שירצה ואח"ז אמר שכל גזירה פרטית שיגזור עליו יקבל ממנו ברצון:

ולדון אותו לטוב שידון כל מפעליו עמו לכף זכות ולתלות שכוונתו לטוב לו:

דיניו ומפעליו דהיינו אם הוא דן אותו ח"ו ביסורי הגוף ע"ז אמר דיניו ועל הנהגתו עמו בקניניו אמר ומפעליו:

רחום וחנון ה' ושמא תאמר שזה נאמר בבחינה שהוא מרחם על הכואבים כבר ומצטערים ולא קודם לזה ולא יועיל הבטחון קודם בא הפורעניות להמלט ממנו לזה מביא ראיה מנינוה שנא' ואני לא אחוס הרי שריחם עליהם וביטל הגזירה ולא התחילה הפורענות כלל:

מי הקשה אליו וישלם מי עמד כנגדו בקושי ערפו ויצא שלם:

והגבורה והתפארת והנצח הרי הגבורה הוא נצחון:

מתחלת ענינו היינו תחלת הויתו כנ"ל:

והתחלת גדולתו במלת גדולתו כוון מה שהאדם ניכר ונודע בין אנשים בערך מה כמ"ש ושמואל הולך וגדול וטוב והנער משהוא מתחיל להודיע בין אנשים נקרא התחלת גדולתו:

אתה גוזי מוציאי:

מי זה אמר ותהי ה' לא צוה מי זה יגזור אומר ויהי אם ה' לא צוה:

מפי עליון לא תצא כו' כוונת המחבר כפי שפירשו קצת מפרשים פסוק זה מגזירת עליון לא תצא כלו' לא תשתנה מגזירתו הן רע הן טוב כפי אשר גזר כן יהיה ואלו שני הכתובים נאמרים זה אחר זה בדברי המקונן באני הגבר ולפי שיש טעות בכ"א מהם בפירושו שבפסוק מי זה אמר ותהי כו' נוכל לומר שזה נאמר על הויית יש מאין לזה הביא פסוק שאחריו מפי עליון כו' שזה מבאר אותו שהכוונה הוא על הנהגת העולם ברוע טוב ובפסוק מפי עליון כו' לבדו נוכל לפרש ח"ו כפשוטו לכך מביא הראשון שכל א' מגלה על חבירו ויגיד עליו רעו:

ואומר יבש חציר כו' כי אולי יאמר אדם שהתחלת כל דבר צריכה להיות ממנו ית' כי כן יסד המלך שיהיה הוא המתחיל בכל דבר אולם לא יתמיד אם לא יגמור אדם וימשיך הדבר להתמידו לזה מביא פסוק יבש חציר המורה היפך זה שפעולת אדם היא בלתי נמשכת ופעולתו ית' היא המתמדת דרישא דקרא כל הבשר חציר וכו' וכל חסדו וכו' פירש כל אדם כמו שאין בו ממש במציאותו כי כחציר הוא גם כן חסדו שהוא עושה הוא רק כציץ השדה עובר לשעתו וכמו שיבש חציר כלומר שהאדם בעצמו בבא עתו יגוע וימות כן נבל ציץ חסדו יתום ויפסק לשעתו אולם דבר אלהינו יקום לעולם כמו שהוא ית' נצחי כי גזירותיו ופעולותיו נצחים:

אכן חציר העם לפי שבפסוק שלמעלה נאמר כל הבשר ולא נאמר האדם אולי יתעקש המתעקש ויאמר שזה נאמר על שאר מיני החיים זולת האדם וימשיך בו איזה פירוש לדעתו לזה הביא פסוק זה המגלה שלשון חציר נאמר על מין האדם:

תוכן העניינים

פת לחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה