אור ברסלב
פת לחם שער ראשון - שער ייחוד

פת לחם· רבי חיים אברהם כ"ץ

שער ראשון - שער ייחוד

הקדמת המחבר

הקדמה

שער הראשון מפנות דתנו ושרשיה מפנות הפ"א בחיר"ק והוא מלשון אבן פנה שהיא האבן החזקה הנתונה בפנת הבית להחזיק שני הכתלים והוא קיום הבנין דוגמת היסוד וכבר בארנו בההקדמה ענין שורש ויסוד ועל מה הונחו שניהם בענין הדת:

לא יתכן לו מעשה אף שיעשה מעשים טובים אין מעשיו נכונים ומבונים על בסיס וכן שיהיו שלמים ומתקיימים:

ולא תתקיים לו אמונה שום אמונה משארי אמונות הדת לא תתקיים אצלו שאם אין יסוד כל הבנין נהרס:

נעשה ונשמע ושמעת ישראל בתחלה הביא לראיה מפסוק נעשה ונשמע לפי שהוא פתח דברי אבותינו בקבלת התורה אך לפי שיש פתחון פה לבעלי דינים לפרשו על שמיעת האוזן כלו' נעשה מה שכבר שמענו ונשמע עוד ממנו ית' מצות אחרות וכן פשט המשמעות בלשון חז"ל מסיפור דברי המין דקדמיתו פומייכו לאודנייכו לכן הביאו פסוק ושמעת ישראל ששם נאמר על המצות ששמעו כבר שקודם זה נאמר כמה פעמים אשר צוה ה' אלהיכם וע"כ צריך לפרשו לשון אמונה וקבלת הדבר:

בלב שלם בסתר ובגלוי בא לפרש מה שאמר בכל לבבך שמלת כל מורה על השלמות וז"א בלב שלם וענין השלמות בזה שיהיו סתרו וגלויו שוין:

ותאמין בם כו' היינו האמונה בכלל המצות שהם נתונים מאת ה' מן השמים:

הידיעה והעשיה כלומר שבתלמוד וגרסא יש בו ידיעה בלב ומעשה בפועל שעקימת שפתיו ומבטא לשונו הם המעשה:

שאם לא יהיה לך בן כו' בא לפרש מלות ודברת בם שהם לכאורה אך למותר שאחר שאמר ושננתם לבניך בודאי אי אפשר לשינון בזולת דבור לכן מפרש דלצדדין קתני שאם יהיו לך בנים תשננם לבניך ואם אין לך בנים אזי ודברת בם בעצמך שלא תדמה שהבן הוא עילת קריאתך פי' סבת קריאתך בפה כלומר שאחר שהעיקר הוא הידיעה בלב א"כ צורך הקריאה בפה איננה נצרכת רק בהודעתו לבנים לז"א שגם בפני עצמו צריך להגות בפה ולשון:

שאין נמנע מן הלב כו' אין בהם מניעה בשום זמן ובשום מקום:

מחוייב מצות הלבבות תדיר שם בהקדמה דבר מענין חיוב מצות הלבבות וביאר שם שחיובם תדיר:

ולא יפנה לבבו לא יהיה לבבו פנוי מזכרון אלהים:

שויתי ה' לנגדי תמיד ואמר כי קרוב כו' בתחלה הביא ראיהשהזכירה בלב צריכה להיות תדיר ואח"כ הביא ראיה ששינון הפה גורם לזכירה בלב ממה שנא' בפיך ובלבבך ולכן הקדום הפסוק מתהלים על הפסוק שבתורה:

שיש בו מעשה בלבד ואע"פ שאמרנו מצות צריכות כונה זה אינו רק בתחלת עשיתן צריך לכוין שהוא מתחיל לעשות מצוה לשם ציווי הבורא ית' ולצאת בה ידי חובת המצות אמנם כל משך זמן קיומה אינו צריך שום כונה והגע עצמך וכי האדם היושב בסוכה ולבוש ציצית יחשוב כל היום בכונת הציצית והסוכה ואע"פ שנדון דידן הוא בתפילין וכבר אמרו אסור להסיח דעת מתפילין כבר פי' רבי' אשר ז"ל שהמכוון בזה שיזהר משחוק וקלות ראש משא"כ בת"ת שהלמוד זולת הבנת הלב אינו ענין כלל ואעפ"י שאמרו ליגמר אינש והדר ליסבר הכונה שילמד בתחלה בהבנה שטחיית ואח"כ יעמיק אמנם בלתי הבנה כלל כבר אמרו המושלים שהוא כגוף בלא נשמה:

בחקי זכרון כו' החוק והנימוס הראוי להיות בין אוהבים נאמנים דהיינו שיזכרו תמיד איש את רעהו והכונה שם באהבת ה' את ישראל עמו ותשוקתם אליו:

כחותם על לבך כחותם על זרועך הזכיר בו לב וזרוע שתהיה אהבתם תקוע בלב ונראית בפועל המעשה שהמעשה מיוחס לזרוע כמ"ש חשף ה' את זרוע קדשו:

ואמר צרור המור הפסוק הראשון נאמר על אהבת ה' את ישראל בלב ובפועל כביכול ופסוק זה נאמר על אהבת ישראל את יוצרם יתברך ופרט בזה ג"כ ב' החלוקות כי צרור המור הוא דבר הנראה לעינים ועל אהבה בלב אמר בין שדי ילין שהלב הוא בין השדים וכן פירשו המפרשים ואמר באהבת ה' את עמו הלב ואח"כ המעשה ובאהבת ישראל אותו ית' הפך הסדר לפי שבטבע האנושית התנועות החיצוניות מעוררות המחשבה הפנימית כידוע:

ושם אותם שלשה מה ששם שלשה זכרונות דהיינו תפלה של יד ושל ראש ומזוזה:

והרביעי שנאהבהו והחמישי שנאהב אותו בלב שלם אע"פ שהאהבה הסתמית היא בכלל האהבה שבלב שלם אעפ"כ פרט אותם לב' חלוקות כמו שנמנו מציאות השם ואחדותו לב' עיקרים אע"פ שבכלל אחדותו מציאותו לפי שדרך בני אדם לילך בהדרגה ממעלה הפחותה אל היתרה לכן נמנו לשתים:

פרק א

מתחלק במדברים בבני אדם שנקראו חי מדבר:

מדרך הראיות אמתות הענין שהוא מבין ע"פ ראיות שהוא האמת שהבורא ית' הוא אחד אך יחשבנו וכו':

ויבא להגשים הבורא יציירנו במחשבתו כאחד הגשמים:

בצורה ובדמות הוא ע"פ לשון הכתוב בצלמנו כדמותנו שהצלם הוא צורת הדבר דהיינו פנימיות הדבר ועיקר מהותו כמ"ש במורה באורך ודמות הוא התואר החיצוני:

פרק ב

בדברי אנשי היחוד האנשים השייכים לאמונת היחוד הם עם בני ישראל המיחדים שמו ית':

הרגילו בה הרבה בלשונם ובמלותם שהם מורגלים בו בשני מיני הרגל הא' מצד אבר הלשון בעצמו שהורגל להזכירו וההרגל נעשה טבע עד שמתנועע מעצמו לכך אף בלי שום לב לדבר וזה מאמר חז"ל למד לשונך לומר איני יודע כלומר הרגל לשונך במלות אלו עד שתהיה בטוח שמעצמו ישיב כן לכל שואל וכאלו הוא נעשה בטבע ולא בבחירתך ותרויח בזה שלא ייוחס לך בזה שם שקרן אע"פ שבאמת הוא דבר שקר לומר על הידוע לו איני יודע אמנם אתה תהיה נקי כי לא לך תיוחס הפעולה אחר שהיא נעשית בטבע ולא בבחירתך ויש הרגל בדבור שהוא מיוחס אל מלות איזה נוסח שבכל פעם שבא הנוסח ההוא בפיו שטח הנוסח ושלוחו גורר המלות ההם אחריו כמו שאמרו חז"ל (ברכות) אבל אמר למען ירבו ימיכם שטפא דלישנא נקטיה:

עד ששבה אצלם ממלות התימה כו' כ"כ הורגלה אצלם ההשתמשות במלת היחוד עד שנהייתה אצלם תשמיש לענין תמיהא אם בהפלגת טוב או בהפלגת רע ח"ו שכן דרך בני האדם שכשרואין או שומעין דבר טוב שהוא בהפלגה גדולה כמו איזו חכמה מופלגת אצל איש אחד או גבורה מופלגת או עושר מופלג יאמרו זה לזה בסיפורי דבריהם ושיחותם בורא יחיד כמה חכם הוא פלוני או כמה גבור או עשיר הוא שכן טבע בני אדם ליחס דבר היוצא מן הטבע לפי דעתם אל הבורא ית' אף ע"פ שגם הטבע הוא מעשו ידיו ית' וגם בדברי הנביאים נמצא סגנון זה כמו הררי אל וכן עיר גדולה לאלהים ובמליצה זו עצמה משתמשים גם בהפלגת איזה רעה ח"ו כמו חולה גדול ביסורים מכאיבים ר"ל או הפסד גדול בקניני האדם כמו שריפה גדולה ח"ו:

בחרדתם לצרה גדולה כאשר לבם חרד מפחד פתאום בבא ח"ו עליהם איזה צרה גדולה אומרים בורא יחיד מה זה היה לנו ובזה מראים שהיא גדולה ושענינה מופלג מן הטבע בעיניהם ובתחלה זכר שהם משתמשים בה להזכירה על התימה על הפלגה בטוב או רע של זולתו שאינו נוגע להם ואין שייך בזה חרדה רק תימא בדרך שיח ובכאן דבר בחרדת לבם על ענין עצמן ולכן לא הזכיר בכאן צד הטוב שאין דרך ב"א להפליג טובת עצמן:

מפני הסכלות והעצלות שמי שאינו נותן לב להתבונן ולהשיג דבר הנצרך והמועיל הוא אם מפני סכלותו במעלות השגת הדבר ההוא וצרכו ותועלתו וזו היא הסבה לביטול תלמוד תורה בעו"ה לפי שאין בני אדם מכירים מעלת השגתה וכמה צרכיה ותועלתה גדולות או מפני עצלותו שאינו רוצה ליגע עצמו ולהטריד לבו ורעיונו:

כי לבותם ריקים מאמתתו שאינם מחשבים אז בלבבם שיחודו חלוק משאר כל האחדים שרק יחודו הוא אמתי ולא זו אף זו שמצפוניהם נעורים אז בכלל מציור ענין האחדות ורק מלה בלשונם בלי ציור כלל ועיקר ואמר בהבנת אמיתתו לשון ריק שצודק לומר גם על דבר שהוא ריק מעיקרו ולא נתמלא מעולם שהבנת האמתות לא היתה בם עדיין כלל ועיקר אמנם ציור האחדות במחשבתם אי אפשר שלא היתה איזו פעמים במחשבתם עד הנה רק שהוסח מדעתם אמר לשון ניעור כדבר שהיה נתון בכלי וננער ממנו:

בלשונם ובמליהם כבר פירשתי:

ויחשבוהו בלבבם כו' שאחר שהם חושבים בלבם שהוא ית' חי וחכם וגבור וכדומה לזה בשאר תארים שאנו מתארים אותו ית' ומדמה בלבו ענין אלו התארים כמו באדם שהוא חי בחיים שבו וחכם בקנין החכמה שבו וגבור בכח אשר בו א"כ לפי דמיונם הוא ח"ו יותר מאחד שהרי לפנינו הוא וחכמתו וכחו וחייו כמו שיתבאר עוד לקמן:

וידמוהו במצפונם כו' זה נאמר לענין הדמות והתואר שמציירין אותו כביכול בדמות ותואר כשאר האחדים שהם בעלי דמות ותואר וע"ז אמר וידמוהו לשון דמות:

ויספרו אותו כו' בסיפורם ושיחותם זה לזה מספרים אותו במדות שאינם נאותים והגונים לפי אמתות אחדותו כמו הנשים והמון עם הארץ שמזכירים בו אהבה ושנאה וכעס בדמיון גם כפי הנמצא בבני אדם:

בעבור שאינם מבינים כו' אלא הסגולה רק האנשי' יחידי סגולה שבאנשי היחוד כלומר מבעלי אמונת היחוד הם יודעים מהו אחד אמת ואחד עובר וכל זולתם אין להם ידיעה בזה:

ענין הבורא והנברא החלוק שבין הבורא ית' לנבראיו מצד שהוא הבורא והם נבראים ומחודשים:

וחוקי האחד האמת התנאים והאופנים הנתונים לחוק שעליהם יאמר על האחד שהוא אמת ובלתם לא יאמר עליו שהוא אמת:

ומה שהוא מתבודד בו באיזה ענינים האחד האמת מתבודד כלומר גדור ומובדל משאר האחדים:

עילת העילות ותחלת ההתחלות נכבדות דבר בו ית' בב' בחינות אם מצד היותו סבה לכל הסבות ואם מצד היותו תחלה בזמן לכל הנמצאים:

נביא הדור בטבעו שהנביא מרגיש בעצמו ידיעת הבורא ית' בהשגת הנבואה בלי שום מופת ומחקר רק כהרגשותינו המוחשים שהיא טבעית אצלנו העין מרגיש בטבעו הראות והאוזן השמע:

במה שקנהו מן החכמה על ידי חכמתו הוא משיג אמתת יחודו ע"פ ראיות ומופתים:

שאינם מבינים נמצא כו' שכל שהם מעלים בציורם איוה דבר שיהיה בגדר המציאות לא יצוייר אצלם רק במהות מורכב ולא ביחוד פשוט:

ויתרון הכרתם מוסב על מלת כפי כלומר וכפי יתרון הכרתם:

אשר איננו יודע כו' ואין אמתתה כו' איננו יודע ענינה בשלימות וגם הקצת שהוא מבין איננה קבועה בלבו לזכור אותה תמיד:

מצד שכלו ותבונתו במלת שכלו כוון על המושכלות הקרובות לדעת האדם ועל הרחוקות שצריך להתבונן ולהעמיק בהם אמר ותבונתו:

שם כל אחד ששם כל אחד וכו':

עד שהגיעו כלומר ענין המשכם זה אחר זה ושימת ידם הולך מן המאוחר אל קודמו בכולם עד שמגיע אל הפקח אשר בראש וכו':

שאם יפשע כו' ויתעלם מהם אם יפשע בזדון להרע או יתעלם מצד עצלותו:

או אם יכשל כו' אם יכשל עוד אחד אחוז מן כל האחוזים:

או יקרהו מקרה על המכשולות המושמות ומונחות בדרך מקודם כמו אבנים או קוצים וברקנים אמר אם יכשל ועל איזה מקרה שתתחדש עליו כמו שישיגהו חץ מרובה קשת או שיפול באפס אונים מן הרעב או הצמא או מקור וחום אמר או יקרהו מקרה:

בגומץ הוא ג"כ מין בור כמו חופר גומץ בו יפול (קהלת י׳:ח׳):

או שיבשלו כו' כלומר או שלא יהיה גדול כ"כ שיספיק להפילם עכ"פ יספיק למנוע הליכתם:

שלא יבא לידי שיתוף הוא היפך היחוד:

דברי המשני' מאמיני השניות כלומר השתוף ואמר דברי המשני' וטענתם דברי ראיותיהם על אמונת השתוף וטענותיהם כלומר מה שהם טוענים ומשיבים קושיות על אמונת היחוד כמו הפוקר שהיה בימי שבור מלכא שהיה נקרא מאני וע"ש נקראו אחריו כל הפוקרים באלהות מינים המובא בעקידה ובשאר ספרים שמפעולות הטובות ופעולות הרעות הנמצאות בעולם הביא ראיה שיש שני בוראים פועל טוב ופועל רע תפחנה עצמותיו:

מבלי דעת ענין כו' שהוא מחשב בלבו היחוד אבל אינו יודע ההפרש שבין אחד האמת לאחד העובר ואחר שאיננו מתבונן בהפרש זה נמצא שאיננו יודע אמתות ענין היחוד:

אותו הצד ואותו הפאה ד"מ שהוא יודע שהעיר הוא בצד מזרחו של עולם וז"א אותו הצד ובאמרו אותה הפאה כוון שלכל צד יש שתי פאות כמו למזרח יש מזרחית דרומית ומזרחית צפונית וזה יודע גם הפאה ואעפ"כ וכו':

עמל הכסילים כו' קרא אותו כסיל על שלא דרש וחקר קודם לכתו באיזה דרך ילך והוא היפך החכם שהוא הרואה את הנולד ועיניו בראשו של דבר להתבונן מקודם בכל דבר:

פרק ג

בחכמה ובמעשה מפני שיש בהם דברים נוגעים למעשה כמבואר בהקדמה:

בקי בחליו שהוא יודע מהות החולי וסיבותיו שהם ידיעות מוכרחות לרופא:

לעמוד על זה להשיג ידיעה זו:

דע את אלהי אביך כו' ע"י שתדענו בשכלך יהיה לבך שלם ונפשך חפצה בעבודתו וז"א ועבדהו בלב שלם ונפש חפצה:

כי ה' הוא אלהים וזה עיקר היחוד לדעת שאע"פ שנראים ממנו פעולות שונות כמו רחמים ודין אעפ"כ אין בו בעצמו ח"ו שום הרכבה רק ה' הוא אלהים וכמו שבא באורך בדברי המקובלים ובדברי החוקרים יתפרש שאף הוא ית' זה שמו ה' הוא שם העצם מורה על רוממותו אמנם אעפ"כ הוא בעצמו הוא האלהים כלומר המשגיח והשופע שע"ז מורה תואר אלהים כידוע וזה ג"כ סעיף מן היחוד:

כי ידע שמי הכונה על שם העצם המורה על יחודו ית':

השכל וידוע אותי וסיפיה כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה אני ה' דווקא כלומר אני אני הוא אף על פי שנראים ממנו פעולות שונות שהם חסד משפט וצדקה שהם שתי קצות וממוצע שחסד ומשפט הם שני קצות וצדקה הוא הממוצע:

הראיות בדרך הסברא הישרה והמופתים הם החותכים:

פרק ד

מהו ואיך הוא ולמה הוא הם ג' סיבות מן הארבעהשלכל נמצא שהם החומר והצורה והפועל והתכלית. והנה ידיעת הפועל אינה נצרכת לידיעת מהות הדבר כי יהיה פועלו מי שהוא מאי דהוה הוה ונשארו רק הג' דהיינו החומר שעליו אמר מהו כלומר איזו חומר הוא ועל הצורה תפול שאלת איך כלומר איזו צורה היא איכותו ועל התכלית תפול שאלת למה כלומר לאיזה תכלית הוא פונה:

אלא באם הוא שאין בו ח"ו חומר וצורה:

מענינו מענין הא' האמת:

פרק ה

בורא בראו שבראו והשי"ן מובלעת וכן דרכו תמיד ואמר בוראו וחדשו להוציא מדעת המאמינים בחומר קדום שלדעתם צודק לקרותו בורא להיותו הסבה לכל המציאות כעמוד שהוא סבה לצלו אבל לא מחדש שלדעתם המציאות מחוייב מן הבורא וקדמון כקדמותו:

בעת ההיא כו' כלומר הרי בעת ההיא היה אפס כו' פירש העדר וההעדר לא יעשה כו' ואמר לא יהיה ממנו מעשה ולא הנחה כלו' לא יתכן עליו לומר שעשה דבר או שהניח מעשותו שידיעת ההפכים אחד:

ובירור ההקדמה השנית שההתחלות הם התחלת הארבע יסודות וכל אשר יצוייר שהיה עוד איזה דברים התחלה להם והם היו להם עוד התחלות וכן למעלה עד בלי תכלית זה אי אפשר להיות שעכ"פ צריך להיות תכלית למספרם:

כי כבר נתברר במושכל ראשון כמו שמבאר:

מפני שאי אפשר להגיע כו' כלומר אחר שהוא קדמון בלי התחלה א"כ אין כחו כח מוגבל שכל מוגבל פוסק בכלות גבול כחו וא"כ כבר היה פוסק אם היה מוגבל וא"כ מוכרח שאיננו מוגבל ואחר שאיננו מוגבל א"כ לא יפסוק לעולם כאשר לא פסק מעולם וז"א מפני שאי אפשר להגיע כו' כלומר אי אפשר לדעת האדם ורוח בינתו להגיע אל גבול כחו ולעמוד בגבול ההוא ולחקור ולהתבונן כמה יארך זמן קיומו ומתי יפסוק לפי כמות גבול כחו לפי שע"כ אין כחו מוגבל כלל ועיקר:

ראשון אין ראשון לפניו ותחלה פרט שתי בחינות אם מצד זמן ראשית הוויתה מוכרח להיות לה זמן ראשון בהחלט שאין ראשון לפניו כלומר שלא היה עוד לפניו זמן להוויתה כלומר שאף אפשר שיצויר שיהיה להווית דבר שני זמני ראשית אחד קודם לשני דהיינו שבראשון הראשון היה בתכונה ידועה ואח"כ נשתנה לתכונה אחרת ונמצא שהראשון השני הוא ראשית בבחינת הויתו השניה לז"א שגם אם יצוייר כן לא ילך הדבר לבלי תכלית ועכ"פ היה זמן ראשון להוויתו לפניו כלל ע"כ בחינה ראשונה ובחינה שניה מצד ההתחלות כמו היסודות וכנ"ל אמר שעכ"פ מוכרח להיות שהיתה איזה התחלה ראשונה בהחלנו שלא היה שום התחלה לפניה כלל וז"א ותחלה שאין לפניה תחלה:

כי אין הכל כי אם כלל חלקיו שהרי אין מהות הכל דבר זולת החלקים רק קיבוץ כל החלקים הוא הכל:

ולא יתכן כו' כלומר א"כ לא יתכן להיות חלק כו':

כי גדר החלק מהות החלק וענינו:

שיעור נפרד משיעור שיעור קטן הנפרד משיעור גדול:

כי שיעור הקטן כו' שע"י השיעור הקטן יודע מספר השיעור הגדול ד"מ אם ידוע לנו מדת שליש איזה דבר שהוא ארבע אמות או טפחים מזה ידוע לנו שכולו היא שנים עשר:

ואם נעלה במחשבתנו דבר כו' אם נצייר שיש במציאות בפועל דבר שאין לו גבול ותכלית ונפריש ממנו איזה חלק א"כ יהיה הנשאר פחות ממה שהיה בתחלה קודם שהופרש ממנו החלק ההוא וא"כ אם נצייר שהשאר הוא בלי תכלית א"כ מוכרח לומר שיתכן להיות שום בעלי בלי תכליות האחד גדול מהשני שהרי הבלי תכלית הזה היה בתחלה גדול ממה שהוא עכשיו אע"פ שבשני הזמנים הוא בלי בעל תכלית וזה אי אפשר להיות שבבעלי בלתי תכלית לא יפול שם גדול וקטן:

ואם יהיה לשאר תכלית כו' כלומר אם נאמר דאין הכי נמי שאחר שמופרש ממנו החלק ההוא יש להנשאר תכלית א"כ הגע עצמך איך נוכל לומר שהיה קודם שהופרש בלי תכלית שהרי גם עתה כשנוסיף עליו החלק ההוא יהיה להכל תכלית וכבר הנחנו שהוא היה בלי תכלית וזה שמסיים וא"כ יהיה בתכלית ומאין תכלית כלומר שנוכרח לומר עליו שני התארים יחד וזה אי אפשר שהרי הם שני הפכים:

וזה הפך שאי אפשר להיות אי אפשר להיות שני הפכים אלו קיימים שניהם דהיינו בתכלית ובלי תכלית:

ולא יתכן להפריש כו' כלומר והרי מוכרח שאי אפשר להיות חלק מדבר שאין לו תכלית ואם כן איך נוכל להניח שם קדמות על משך זמן ימות עולם שהרי אם נפריש ממה שיצא כו' וא"כ צריך שיהיו תחלותיו כו':

אל תכלית מספר שיהיה בוודאי תכלית למספרם:

הם קודמים לו מהות עצמן כל אחד לבדו קודמים למהות עצם המורכב מהם:

הקדמה טבעית כלומר אף שנאמר שיכול להיות שלא היה להם קדימה זמנית שאפשר שמתחלה נהיו ונבראו בהרכבה זאת ולא היה בשום זמן כל אחד מחלקי הרכבתו נמצא לבדו אעפ"כ נאמר על חלקיו שיש להם קדימת טבעית שהרי עכ"פ ציור הבדידות קודם לציור ההרכבה והבן:

והקדמון הוא שאין לו עילה שם קדמון הונח על דבר שאין לו עילה זולתו שסבבה מהותו:

ומה שאין לו עילה כו' שאחר שהונח שאין לו עילה א"כ בהכרח שאין לו תחלה שמאין יחודש ויברא כי אין הדבר עושה את עצמו:

אין לו תכלה ואחרי שאנו רואים העוה"ז יש לו תכלה א"כ יש לו תחלה:

פרק ו

מחובר ומורכב על החלקים הבלתי מנגדים זה לזה צודק לומר לשון חבור ועל המנגדים זה לזה כמו אש ומים צודק לומר מורכב כאלו האחד רוכב על חבירו ותקפו בע"כ להתחבר עמו:

בהרגשותינו ושכלנו שמהרגשת החושים נגיע אל השגת השכל:

במכמנים כלומר דברים האצורים וטמונים באוצר:

ועליתה וירידתה שעד תקופת תמוז היא עולה וום ביום ואח"ז מתחלת לירד יום ביום עד תקופת טבת ואז חוזרת לעלות וכל זה הוא בערכנו שוכניי פאת צפון לקו השוה ולהדרומית הוא הפך זה:

ושנותם תמיד כו' שאחר גמור סבוב אחד חוזר ושונה בסבוב שני על אותו סדר בעצמו:

האומר לחרס ולא יזרח כו' כונתו לשלול דעת מי שיסבור שהיום הוא דבר מכוון בבריאה ולא הלילה רק שמן הקף השמש ע"כ נהיה לילה בבא השמש תחת האופן לזה מביא ראיה מפסוק האומר לחרס ולא יזרח הרי שייחס גם העדר הזריחה למאמרו וצוויו ית' שהרי הוא דבר מכוון ממנו ית' ואפשר שכוונתו באמרו ושנותם תמיד וכו' מלשון שינוי והכונה על שינוי אורם בזמני הליקיות שלקותם הוא מכוון לעולם כפי החשבון וידוע לתוכנים קודם בואו ולא יקשה לך באמרו מלת תמיד שכן צודק לומר על דבר המיועד לבא בעתו ואינו פוסק שום עת מן העתים המיועדים לו והראיה מעולת הבוקר והערב שנקראים תמידים ולזה מביא ראיה מן הכתוב האומר לחרס כו' לומר שגם שינוי אורם בזמני הלקות הוא דבר מכוון ממנו ית' אך ממה שמסיים בפסוק תשת חשך וכו' הוא ראיה לפירוש הראשון:

אשר תנועותם מתחלפות שזה מתנועע ממזרח למערב וזה הפכו וזה באלכסון:

על הנהגה משוערת ומשקל מכוון על שיעור זמן מנהגם בתנועותיהם אמר הנהגה משוערת ועל תכלית היוצא מזה שהוא התועלת רבא מהשפעת כחותיהם למין האדם ושאר הבע"ח לפי משקל מזגי הבע"ח וכחותיהם אמר ומשקל מכוון:

לא יזח ולא ישתנה על קו מדת תנועותיהם אמר לא יזח שהוא מלשון העתקה ממקומם כמו ולא יזח החשן לומר שאינם נעתקים לעולם מקו סבובם אשר שם להם ועל המשקל הנ"ל אמר ולא ישתנה:

כונת תועלת להצילם מנזקם ותקנה על מה שהוא על צד היותר טוב:

את הכל עשה יפה בעתו שעשה לכל א' עת וזמן ידוע לסבובו:

לכל זמן ועת לכל חפץ כו' כלומר שעשה תנועותיה' וזמני סבובם לפי חפצו שתהיה ענין הברואים אשר תחת השמי' וכפי תועלתם ותקנתם עשה זמן סבוב הגלגלים והכוכבים ועניני תהלוכתם ויהיה למ"ד לכל חפץ מלשון בעבור שהוא אחד משמושי הלמ"ד כידוע למדקדקים:

בכולו ובמקצתו שהרכבת הכלל מפרטי מינים שונים היא בחינה בפני עצמה והרכבת כל איש מאישי המין היא בחינה פרטית בפני עצמה:

נחלקים ונפרדים על הבלתי מנגדים כמו העפר והרוח אמר נחלקים כלומר חלוקים במהותם ועל המנגדים כמו האש והמים אמר נפרדים כלומר שאף אם נרצה לחברם אינם מקבלים חבור ונפרדים זה מזה והם השתי חלוקות שמבאר שמקצתם משונים זה מזה ומקצתם זה כנגד זה כנ"ל:

להשתנות ולהתחלף ג"כ ב' בחינות הנ"ל שעל המשונים אמר משתנים כלומר נשארים בשינוים הראשון ועל המנגדים שהם זה חלוף זה אמר ולהתחלף כלומר חוזרים להיות נחלפים זה מזה:

שחברה אותה התולדה כינה הטבע בשם תולדה וכן בהרבה מקומות מזה הספר:

מתוקן וקיים מתוקן בתחלתו ונשאר לקיום:

והאישים העליונים הם המלאכים:

הוות מן היסודות נתהוו מן היסודות:

וידענו כי לא נמזגו מאליהן על הבלתי מנגדים שאין התחברותן נפלאה שהרי יכולין לדור יחד רק הפליאה הוא העירוב וההתמזגות עד ששבו לעצם אחד אמר לא נמזגו מאליהן ועל המנגדים שהם האש והמים שאף חבורם יחד בלי התמזגות הוא פלאי כמו גרות זאב עם כבש אמר ולא נתחברו מנובען שהרי אדרבא טבען להתרחק זה מזה כמי שבורח מן המזיק שכשזה קם זה נופל:

כי מחברם זולתם וקושרם בלעדיהם בשניהם חסר מלת היא כלומר אנו יודעים שמי שחברם הוא אחר זולתם ולא הם עצמם כנ"ל וכן מי שקשרם הוא אחר בלעדיהם ועד הנה דבר בבלתי מנגדים ועל תחלת חבורם אמר לשון חבור ועל החזיקם בקיומם אמר לשון קשירה ועל המנגדים אמר ומרכיבם כנגד טבען הוא בוראם ית' ואפשר שכוון ופרט ג' לשונות של חבור מחברם וקושרם ומרכיבם לפי שבין חבור ארבעה דברים יש שלשה גבולים אמנם הראשון עיקר:

אשר תקן קשורם ותכן חבורם אמר תקן קשורם על המנגדים שהם צריכים קשירה כנ"ל ולכן פרט אותם תחלה שלפי סדר הבריאה נאמר בראשית ברא אלהים את השמים וכבר אמרו שהשמים מאש ומים נבראו שהם המנגדים ועל הבלתי מנגדים אמר ותכן חבורם ומלת תכן לשון מתכונת שהוא לשון ערך כמו שנא' ובמתכנתו לא תעשו כמוהו ובאמת חברם בערך ידוע לכ"א מהיצורים ומה שנאמר בארץ אנכי תכנתי עמודיה סלה אפשר לפרשו ג"כ לשון ערך כלומר שלפי ערך כובד הארץ עשה חיזוק עמודיה:

וכאשר נחקור על היסודות הארבעה כלומר על כל אחד בפני עצמו:

כחום וכקור כו' כל אלו קרא אותם צורות מקריות והרוצה לעמוד נול בירור דברים אלו יעיין בספר צורת היסודות להחכם האברבנאל:

בשרשיו ובענפיו שרשיו הם החומר והצורה וכל המורכב מהם הם הענפים:

בפשוטו ובמורבבו פשוטו הם הד' יסודות כל אחד בפני עצמו הוא יסוד פשוט וכל הברואים הם מורכבים מהם:

בעליונו ובתחתונו הנתונים בצד מעלה והנתונים למטה:

וצריך ממה שהקדמנו צריך להיות שע"פ ההנחה שהקדמנו שכל מחובר הוא מחודש יצא מזה שהעולם כולו מחודש שהרי אנו רואים שכולו מחובר:

אי אפשר כו' אשר יצרו וחדשו על הצורה אמר יצרו ועל החומר אמר וחדשו והקדים הצורה לפי קרבתה אליו ית' והיא תחלה בהשתלשלות ממנו יתברך כידוע שהחשוב חשוב קודם בהשתלשלות והבן:

מאין דבר לא בדבר ולא על דבר ידוע בדברי החוקרים שסבות כל דבר ארבעה והם החומר והצורה והפועל והתכלית והנה בכאן אנו עסוקים בפועל ית' ואמר שהוא ית' פעל כולם "מאין דבר" על הצורה ועל החומר אמר "לא בדבר" כלומר שלא חלה הצורה בחומר מוכן מקודם כדעת קצת מהפילוסופים המאמינים בחומר קדום אלא שגם החומר מחודש ממנו אחר חידוש הצורה כנ"ל ועל התכלית אמר "ולא על דבר" שלא כוון בו שום תכלית ותועלת לעולמו כביכול רק נדבה וחסד לברואים:

עושה כל נוטה שמים לבדו כו' ולפי שלפעמים יאמר עשי' על תיקון הדבר כמו שפירש רש"י ז"ל בכמה מקומות ויכול להתפרש על תיקון היצורים מן החומר לפי דעת מאמיני הקדמות בחומר לכן הביא פסוק שני שנאמר בו בפירוש שברא מתהו ובלימה ופסוק ראשון הביא לפי שנזכרו בו גם השמים ובא זה ולמד על זה:

אשר אותו דרשנו ונמצאו כוננו כו' הזכיר דרישה ומציאה כלשון הכתוב דרשו ה' בהמצאו:

אין ראשית לראשיתו כלומר אין סיבה לפניו ית' שסבבה אותו ואח"ז אמר אין תכלית לזמן קדמותו:

בורא שהתחילו ויוצר שיצרו בכאן אמר בורא על החומר ויוצר על הצורה והקדים בריאת החומר שבדרך ההרכבה צריך להקדים החומר שהרי הצורה תלה על החומר:

בעודנו בבריאותו כלומר אלא א"כ נטרפה דעתו:

שטרח בחבורו והרכבתו כו' על חבור חלקיו אמר בחבורו ועל שומו על פי הבאר אמר והרכבתו שהרכיבו ע"פ הבאר:

היה לו להפליא ולהגדיל הרבה גרסינן בדל"ת מלשון ויבא יוסף את דבתם כו':

וימהר להכזיבו בדברים ולדחות מאמרו להסיח דעתו מדבריו:

קטן ופחות ונבזה קטן בכמותו ופחות במהותו ונבזה בענין תכליתו:

והוא בחכמה תקצרנה כו' חסר מלת אשר שנעשה בחכמה רבה כ"כ אשר תקצרנה כו':

כונת מכוין ומחשבת חכם על התכלית אמר כונת מכוין שכוון לתכלית ההוא ועל פעולת העשיה אמר ומחשבת חכם שחשב באיזה תכונה לעשותו והקדים התכלית כי סוף מעשה במחשבה כו':

מבלי מצוע קולמוס שהקולמוס הוא הממוצע בין הפועל שהוא האדם הכותב ובין פעולת הכתיבה:

שאיננו נמלט ולומר שאיננו נמלט:

יותר רחוק ועמוק רחוק לפי קוצר המשיג ועמוק לפי עומק המושג:

בתשובת אנשי הקדמות להשיב ולהקשו' על מאמיני הקדמות:

פרק ז

אין תכלית למספרן אמר זה בלשון הבאי על עוצם רבוים שהרי אמר למעלה שכל ענין גשמי אי אפשר שיהיה בלתי תכלית רק דבר לפי השגת האדם וכבר אמרו חז"ל שדברה תורה לשון הבאי וכן נמצא בכיוצא בזה בכתוב ויצבור יוסף בר וכו' עד כי חדל לספור כי אין מספר שהכונה שלא היה ביכולת האדם לספור מרוב רבויו. עוד אפשר לומר שכונתו באמרו אין תכלית למספרם לומר שאין למספרם גבול ידוע ואין מספרם עומד במצב אחד בכל זמן משא"כ המינים ששם להם הוא ית' חוק וגבול במעשה בראשית ולא יתרבו לעולם במספרם וזה שמסיים שהמינים יש להם תכלית למספרם ופירוש זה עיקר:

וכאשר נערוך המינים אל סוגיהם כו' הנה החוקרים נשתמשו בג' מדות אלו איש ומין וסוג והכונה שבכל מין יש פרטים רבים ד"מ במין הכשב יש כשבים רבים והם נקראים אישי המין והוא שם מושאל מן הפרט שבמין האדם שנקראים אישים וקבוץ הכלל נקרא מין הכשב וכן מין הבקר ומין העז ושאר מיני בע"ח והנה האישים הם רבים מאד ומספר המינים הוא מעט מהם ולמעלה מן המינים יש שם סוגים שכל סוג כולל כמה מינים ד"מ שם בהמה הוא כולל מין בקר ומין כשבים ומין עזים ומין חמורים ומין גמלים לכן נקרא שם בהמה בכינוי סוג וכן שם חיה ושם עוף נקראים סוגים והנה עד כה מצאו החוקרים כינוים שונים ולמעלה מזה לא מצאו עוד מלות לכנות אותם והוכרחו לכפול שם הסוג ד"מ שלמעלה מסוג הבהמה וסוג החיה יש דבר כולל דהיינו כל מהלכי ארבע ונקרא סוג הסוגים לפי שהוא כולל שני סוגים הנ"ל דהיינו סוג בהמה וסוג חיה ולמעלה ממנו כינוי בע"ח שהוא כולל כל הסוגים גם העוף למינהו וכל השרץ השורץ כל אשר נשמת רוח חיים באפו ונקרא אצלם סוג סוגי הסוגים וחלוקה זו תמצא גם במיני הצמחים:

עצם וכמה כו' אם באתי לבאר הענין הזה בשלימותו יארך הענין מאד והחפץ ימלא ידו בספר רוח חן ובספר מלות הגיון שם ירוה צמאו:

רם על כל רמים בבחי' צד מעלה המיוחד אליו ית' כמד"א רם על גוים ה' על השמים כבודו ואמר עליון על כל עליונים בבחינת ממשלתו עליהם כמד"א כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ ואח"ז פרט ב' בחינות הקדימה דהיינו קדימת זמן שעליה אמר ראש כל תחלה וקדימת סבה שעליה אמר ועילת כל עילה ואמר כל עילה ועלול כלומר שכל הנמצאים עד לו ית' נופל על כל אחד שם עילה ושם עלול שכל אחד עילה למה שלמטה ממנו ועלול ממה שלמטה ממנו רק הוא ית' עילה בלי עלול:

סימני החכמה פי' אותות החכמה והוראותיה:

עליונו ותחתונו מה שהוא בצד המעלה ומה שהוא בצד מטה ובדרך כלל השמים וצבאם צד מעלה והארץ וכל אשר עליה הם צד מטה:

קפאיו הוא הנקרא אצלנו בשם דומם:

מחשבת חושב אחד ומלאכת כו' אמר מחשבת חושב בבחינת התכלית היוצא מהם שהוא קדם במחשבתו ית' כאמור למעלה ועל פעולת הויתם אמר ומלאכת בורא אחד:

על מחלקותיו בשרשיו ויסודותיו כו' כלו' שאע"פ ששרשיו ויסודותיו חלוקים זה מזה אמנם בהתהות התולדות היוצאים מהם הם דומים זה לזה (ועמ"ש בביאור הקדמת הספר) ד"מ סיג החי וסוג הצומח אע"פ שחלוקים בשרשיהם הם דומים בתולדותיהם ששניהם תחלת הויתם מהתמזגות היסודות ושניהם קטנים בכמותם בראשיתה וכמותם נוסף והולך וגדול במשך זמן ושניהם כמושים באביהם משך זמן עד הגיע תור גלוים והוראותם בעליל. והנה לדוגמא נמצא בדחז"ל התיחסות ודמיון מה למיני החיים עם מיני הצמחים בתולדותיהם והוא מה שמנו זמן עיבור כמה מינים מן הבע"ח ולכל אחד מנו דוגמא במין מן הצמחים ואמרו עיבור בע"ח פלוני לכו"כ זמן וכנגדו באילן פלוני ופלוני לכו"כ ומן וכנגדו וכו' ואמר ושוה בחלקיו הכונה על שיווי חלקי הרכבתו כמו בסוג החי וסוג הצומח שכמו ברוב הצמחים נמצא גזע והסתעפות ענפיו ממנו כן בבע"ח יש דוגמתו שהאברים החיצונים כמו אזנים וידים ורגלים הם כמו ענפים מתפשטים מן הגזע וכמו בב"ח נמצא בפנימיותם גידים שהם מעבר לדם ושארי לחות כן גם בצמחים יש גידים מוליכים הלחות כידוע לחוקרים ונכבדות מדובר בהם בספריהם:

בקטני היצירות וגדוליהם שאע"פ שהם רחוקים זה מזה בכמותם אמנם הם קרובים מאד בשווי חכמת הבורא ית' הנראה בהם שכמו שנמצא להפיל והגמל פה ורגלים וחלל הבטן המקבל המזון כן נמצא גם ליתוש ועש:

מתחלפת בחלקי העולם ומשתנית כו' אמר שלא ימלט שלרבוי החלקים היה נופל בקצת מהם החילוף פירוש התנגדות והיפוך זה מזה אמנם בכללים שאינם רבים כ"כ אף שלא היה נופל בהם החילוף שהוא היפוך והתנגדות במנינם ודרכם אבל עכ"פ היה כופל בהם השינוי ולא היו שוים והולכים בדרך אחד וכן בשאר המון החלקים היה השינוי נמצא והלשון מבואר למבין:

בקיומו ותקונו אם שיהיה קיים ולא יהיה נפסק ונעדר ואם שיהא מתוקן על צד היותר טוב:

ואין חלק ממנו לא היה בגמר מלואו וטובו זולת החלק האחר:

כצורך קשקשי השריון כמו שקשקשי השריון צריכים זה לזה בקיומם לפי שהם אחוזים זה בזה:

וחלקי המטה המ"ם בחיר"ק שהם אחוזים זה בזה והנה תפס לדוגמא שני דברים נגד ב' בחינות הנ"ל ששריון הוא להציל האדם מן המות ולהחזיקו בקיומו והמטה הוא רק לתיקון האדם שיהיה ענינו על צד היותר טוב שלא יהיה מוכרח לישב או לישן ע"ג קרקע ואח"כ זכר אברי גוף האדם שנמצאים בהם שתי הבחינות גם יחד שרובם הם מוכרחים לקיומו ויש בהם שנבראו על צד היותר טוב כמו כפילת אברי החושים ורבוי האצבעות:

קצתם אל קצתם מוסב על מלת הצורך:

בתקנתם והשלמתם בכאן כוון במלת תקנתם על הקיום והשלמתם על שלימות היותר טוב:

הירח והכוכבים כו' שהם מקבלים האור מן השמש שגם הכוכבים מקבלים ממנו לפי כמה דעות מהחוקרים:

וצורך אל השמים להמטיר עליה גם לפי כמה דעות קיומה באמצע הוא ע"י תנועת השמים:

תוכן העניינים

פת לחם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה