פת לחם· רבי חיים אברהם כ"ץ
שער חמישי - שער ייחוד המעשה · פרק ה
דמיונים יורו כו' הדמיונים שאזכור הם יורו אותך על ד"א שלא אזכור ותלמוד סתום מן המפורש:
כדי שיזהרו מהם כו' מן הדמיונים האלה ילמדו ב"א ויקחו לעצמם מדת הזהירות ומלת שיזהרו היא תואר:
ישמע חכם כו' כשהחכם שומע ממלמדו מעט הוא מוסיף מדעתו דברים אחרים הנלמדים לו מזה:
הנמסך בכחות נפשך לשון מסכה יינה שהוא לשון עירוב בדברים לחים:
הגופים והרוחנים דע שמלת חוש הונחה אצלו על הרגשת השגה לכן כמו שהרגשת השגת האדם בדברים הגשמיים נקראים חושים גשמיים כן הוא קורא להרגשת האדם בהשגות רוחניות בחכמה ובתבונה ובדעת חושים רוחנים:
וצפון חובך הוא צפון במחבואים שלך דהיינו הלב והכבד והכליות:
בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך הוא מיעצך לפי דרכו בכל תנועותיך ההוים ברצונך הן הנראים או הנסתרים ולפי שיש באדם תנועות ההוים שלא ברצונו ובחירתו כמו כל כחות המרששים למזון שבבא המזון בקרב איש הכח המושך עושה פעולתו וכן המחזיק והמעכל והדוחה כל אחד פועל בכחו בע"כ של אדם ובפעולות ההוים בע"כ לא תפול בהם עצה ולכן אמר שתהיינה ברצונך כלומר ההוים ברצונך והבן:
האורב לפתות פסיעותיך כן הנוסחא האמיתית שממש בכל פסיעה מפסיעותיך הוא אורב לפתותך אחר רצונו שתהיה הפסיעה ההיא לכונת דבר המנגד רצונו יתברך:
מתעלם ממנו כו' מתעלם נקרא המסיח דעתו מן הדבר כמו שנאמר באבידה והתעלמת מהם:
בגדי הידידות הבגדים שהידיד לובש להראות ידידותו לידידו דהיינו בעת שמחת ידידו הוא לובש מלבושי כבוד ובהצר לו לובש בגדי אבל להראות שהוא שמח בשמחתו וכואב בהצר לו:
עדה עדי האהבה לך לשון עדי עדיים שהוא לשון קישוט ויופי והם התכשיטין שהאשה לובשת להתאהב על ידם לתשוקה:
בכלל נאמניך ואנשי עצתך כו' נגד השלשה חלוקות נוחשבה דבור ומעשה על המעשה אמר בכלל נאמניך עבדים הנאמנים בשרותך ועל הדבור אמר ואנשי עצתך ועל המחשבה אמר וסגולת אוהביך שהאהבה היא בלב סגולת אוהביך הם הבחירים שבאוהביך:
רץ אל רצונך בנראה כו' כפי הנראה מרמיזותו וקריצותו נראה כאלו הוא רץ אל רצונך כלומר משתדל להוציא רצונך לפועל ובאמת הוא מורה אותך וכו'. רמיזותו באצבעותיו וקריצותו בעיניו כמו קורץ עין (משלי י') ומלת מורה כמו המורים בקשת (ש"א לא):
לשרשך כו' לעקור אותך כמו ובכל תבואתי תשרש ועיין רש"י:
מארץ חיים מעוה"ב:
כמתלהלה היורה זיקים כו' מתלהלה הוא המתלהב ומהתל כאלו הוא רוצה לשמח רעהו בעניני שחוק ושעשוע ובאמת הוא מורה זיקים להמית אותו כן איש רמה וכו':
אשר יורך אותך ג"כ ל' מורה חצים כנ"ל:
במצפון ענינך ל עיון:
לספק עליך אמתותך ולשבש כו' להכניס ספק בלבבך באמונות המאומתות אצלך עד הנה ומן הספק מביאך לחשוב שכל מה שהיה עד הנה אצלך דבר ברור הוא טעות ושבוש וזהו לספק עליך אמתותך ויכניס ספק בלבך בדברים שהייתה מאמין באמונה ומה שהיה ברור אצלך בשכל יאמר שהוא שבוש:
במחשבות כזבים וטענות שקרים לחשוב באמונות כוזבות ולטעון טענות וקושיות שקריות על האמונות האמיתיות:
יטריד אותך כו' שע"י טרדות המחשבות כנ"ל לא יהיה לבך פנוי להתעסק בתועלותיך:
מאמונתך ודתך על חובת הלבבות אמר מאמונתך ועל חובות האברים במעשה אמר ודתך:
תנצל ותמלא ממנו כו' נגד אמונתך ודתך:
ואם תשליך ענינך עיונך:
עד שיאבדך וכו' וישרשך וכו' בהדרגה מתחלה יאבדך ואח"כ ירשיעך כ"כ עד שיעקור זכרך וישרשך וכו' שאובד איננו העדר בהחלט כי גם החי חיי הצער נקרא כך כמ"ש אם אראה אובד מבלי לבוש:
בסעיף מסעיפיו ענף אחד מענפיו:
כי רבים חללים וכו' והוא נאמר על האשה הזונה אם כפשוטה או כמדרשה ואמר כי רבים ח"ה ועצומים כ"ה שהיו רבים במספר ועצומים בכח כמ"ש בפסוק כי הגדיל לעשות שפשט יד בגדולים ולפי דבריו בכאן באמונה ודת אמר רבים מלשון רבי המלך וכן דרשו ז"ל בפסוק רבים קמים עלי וזה אמר על אנשים גדולי אמונה באמונות ועל עוצם במעשיות אמר ועצומים כל הרוגיה:
אל יטרידך כו' שלא תאמר שאינך פנוי להלחם עמו מחמת שאתה טרוד להלחם עם זולתו הם ב"א המציקים לך כי מלחמתו יותר מחוייבת לך וכן אל יטרידך קרב אחר בלתי קרבו וקרב נקרא הזין שמזדיינים בצרכי המלחמה בקרבם אליהם:
והחרב וכו' אשר תחגור להלחם עם ב"א שהוא רחוק ממך לא תטרידך מן החרב וכו':
מי שלא יגיעך אליך וכו' שב"א אשר כונן להשחיתך בודאי לא יוכל להגיע אליך זולת אם נתן לו רשות בגזירתו ית' משא"כ היצר איננו צריך לטול רשות כי לכך נברא כמ"ש ואליך תשוקתו ואמר בהמצאו עמך כלומר שאינך נמלט ממנו זולת אם אינו נמצא עמך כלל כמו באנשים הגדולים כמ"ש דוד ולבי חלל בקרבי אולם אם הוא נמצא עמך אינו צריך לטול רשות להכשילך:
שוללים שלל ששבתם בתאר שוללים שלל:
התעתדו היו עתידים למלחמת היצר וכו' בשר להם ששובם מן המלחמה הקטנה בנצחון ושלל היא הגורמת להם להיות מוכנים למלחמת היצר כי בעודם בקשרי המלחמה בפחד לבב ועשתונות מבוהלות ונפשם תלויה להם מנגד לא עצר אז היצר כח להלחם אתם מה שא"כ עתה ע"י שמחת הנצחון וגילת חלוקת השלל יגביה עוף וירום לבבם לבגוד בו ית':
ומן התימה אחי ענין היצר באלה הדברים הוא מן המתמיהים שהרי כל שונא וכו':
לדעתו יתרון כחך כו' לפי שהוא יודע שכחך יותר על כחו:
לנצח אותך באותו ענין שהוא רוצה להשיג ממך ע"י הכריחו אותך לכך וכן אם להיפך הוא רוצה למנוע אותך מאיזה פעולה המנגדת לרצונו הוא מתיאש מהתגבר עליך עוד ולמנוע אותך ואמר זה בבחינת מלחמת היצר עם האדם בב' חלוקות סור מרע ועשה טוב והבן:
בין שנצח אותך בין שנצחתו אתה וע"ז אמר תחלה פעם אחד וק' פעמים שבחלוקה שנצח אותך לא יספיק לו נצחון פעם אחד לומר רב לי שהראיתי פעם אחד יתרוני עליו ועל חלוקות שנצחתו אתה לא יספיק לו אפילו מאה פעמים:
להתיאש ממך כו' כי אם ינצח כו' כלומר שאין תכלית מגמתו להראות כחו שיסתפק בפעם אחת כי כל מגמתו להמיתך ולא ירף ממו עד הגיעו לזה:
יארוב כל ימיך שגם חרפת הנצוח יקרה אצלו:
שתהיה נזהר ממנו שלא יכשילך בפועל ואל תמלא ממשאלותיו בך מאומה דייקא אף ששואל ממך רק מניעת הטוב בשב ואל תעשה:
המעט שבמעט מנצוחו המעט שתנצח אותו יהיה גדול בעיניך ואמר המעט מנצוחו עד ההזהרה מפועל רע והמצער מהתגברותו שתגבר עליו בעשה טוב ולכך אמר על פועל רע ואם עצמו חייליו לומר בעוצם כחם יכריחוך לכך ועל מניעת פעולת הטוב אמר ואם רבו עוזריו שיעזרוהו למנוע אותך:
כי במהרה תהיה כו' כלו' כמו שתשוקתו אליך היא באה בקל ובמהירות כן להיפך קל אצלך לדחות אותו שלא יעמוד לפניך כמ"ש ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו הרי שהקיש אותם זה לזה:
אל יבהילך דברו כו' יפחידך כו' ג"כ נגד ב' חלוקות הנ"ל ומבואר בזה ל' בהלה ול' פחד:
ואם עצמו ואם רבו כו' שניהם לשון אע"פ:
לאמת השקר לפתות לבבך שתאמין שהשקר הוא אמת דהיינו לומר לרע טוב ולהעמיד הכזב לומר לטוב רע והם ג"כ ב' חלוקות הנ"ל וכן פרט עוד ב' חלוקות באמרו קרובה מפלתו ואבודו מהר:
כלי גופו אבריו:
ומעטו אצלו כלומר מה שמיעט שלמה המעה"ש את האדם אצל עצמו הוא כנגד וכו':
גודל לב האדם רוחב לבבו שהוא מתאוה הרבה מאד ואורך מאויו מצד אריכות הזמן כלימר שהוא מאריך ברדיפת תאותו בהמשך הזמן ואיננו קץ בהם ולכן כפל בלשונו ואמר לעומת גודל לבו חסרון כחו שכחו חסר להכילם ונגד המשך הזמן אמר והשגחתו אותם כלומר שהוא חסר מהשגתם שבהמשך זמנו הוא רודף להשיגם ואינו יכול:
לרוב חיילותיו ואנשיו וצבאותיו ג' לשונות נגד אברים וכחות ומדות:
מקיף כל עניני האדם מסבב אותם מכל צדדיהם:
הרהורים הרעים שהוא מהרהר בעבירה ומחשבותיו הרעים לסור מן הטוב ומקריו המגונים שנתן לו רשות לסבב מקרים לאדם שימנעו אותו מעבודה:
ואדם לא זכר האדם איננו זוכר אותו וממילא אחר שאין האדם זוכרו וחכמתו בזויה בעיניו לכן אבריו וכחותיו אינם נשמעים לו:
ועם חולשתו כו' כלו' אע"פ שהוא חלש היצר משתוקק להלחם בו אע"פ שאין מתקנא אלא גבור בגבור ואמר שאעפ"כ נזקו מסתלק מן האדם ע"י עזר השכל:
כי המעט מן האמת כו' חולשתו מעמוד לפני השכל אינו יכול לעמוד עליו להטותו לרע:
ומהירות הנגפו לפנינו שאם ירצה להסירו מן הטוב ינגף לפניו מהר:
שנפשך אין לה קיום כו' כלומר שהיא נתהוית בהתהוות הגוף ואין לה שום קיום בלעדו לא כמו שאמרו ז"ל בפסוק תוצא הארץ ובפסוק עם המלך במלאכתו וכו' ובהרבה מקומות במדרשים שהנפשות הם קודמות לעולם:
כדמיונות כו' שהוא מראה לך זה בראיות של הבל ודמיונות בעלמא ואם תתבונן בהם בשכלך לא יתקיימו בדעתך וזה הוא עושה כדי שיהיה זה סבה שתאמר ח"ו שוא עבוד אלהים ואלך לי אחר שרירות לבי כמו שאמר אחר הואיל ואיטריד ההוא גברא ליזל ולתהני בהאי עלמא:
ההנאות הכלות מצד עצמן שכל עניני העוה"ז הם כלים ונפסדים ואמר והתאות האובדות הכוונה שהם אובדות מן האדם במותו:
כמו שאמר הכתוב שתאמר אתה מה שספר הכתוב שאומרים אנשי הדעת הזאת כלומר דעת מכחיש השארת הנפש לכן הם אומרים אכל ושתה וכו' כלומר יש לנו לאכול ולשתות וליהנות מן העוה"ז כי וכו'.
יתיאש מספק מלספק:
בבורא ית' אם יש לעולם בורא:
אינו חדש ולא נברא כו' לפי שיש מן הפילוסופים מכחישי החידוש ואומרים שאיננו חדש בהחלט מן ההעדר רק שיש חומר קדום ועל כ"ז הם מאמינים בבריאה ואומרים שהוא ית' ברא את העולם מן החומר ההוא אולם היצר ישיאך לומר שגם איננו נברא:
ולא סר כאשר כו' לא סר העולם מלהיות כאשר הוא אתה מעולם:
ולא יסור כן ולא יסור לעולם מלהיות כן:
ראוי להיות בורא מנברא שאין דבר ממנו ראוי יותר לקרותו בשם בורא מלקרותו בשם נברא:
וכאשר יקרך בזה כאשר יזדמן לך בהרהור זה:
במה שימציאך כו' שכלך יראה לך שבודאי נמצא לעוה"ז בורא שבראו מן ההעדר המוחלט:
מניחי הרבוי שהניחו להנחה אמיתית שיש שני בוראים כמו שמובא בעקידה על איש אחד שהיה בימי שבור מלכא והיה נקרא מאני והיה טוען שיש שני אלהות א' פועל טוב והשני פועל רע:
אנשי התולדות המאמינים שהבורא הוליד עוד אלוה וכבר ידעת מי הם בעלי הדעת הזאת או כוונתו על חכמי הטבע:
מחוזי הכוכבים שהם מאמינים שיש מן הכוכבים שהם קדמונים ויש להם יד ושם באלהות:
כפי התחלקות דעותם כוונתו שבכל אחד מכל אלה יש דעות חלוקות הרבה כמו שידענו באנשי התולדות וד"ל:
ולא חסר לשום עבודה איננו צריך וחסר שום דבר שיצטרך להשלימה לו בעבודתנו ואמר לשון כפול איננו צריך כו' ולא חסר כו' לומר שמשני פנים הדבר נסתר אם מצד שאנחנו כולנו בריותיו ואחר שהוא ית' ברא אותנו מן האפס המוחלט א"כ אנו וכל אשר לנו וכל הנמצא בכחותינו הכל מידו נתן ומכחו ית' נתהוה ויוכל עוד להתהיות ואיך יתכן לומר שהוא ית' צריך לנו וע"ז אמר איני צריך לבריאותיו לבריאותיו דייקא והבחינה השנית שגם זולת שאנחנו בריותיו אין שום צורך נופל בו כלל כי איננו חסר דבר ונגד שתי בחינות אלו אמר ועבודתך אין לה טעם ולא פנים והבן:
הבחינה לטובת כו' איך אנחנו מבחינים טובת האלהים הבאה עלינו ושאנחנו מחוייבים מצד השכל לקבל עלינו בעבורם לעבוד אלהים:
בענין הנבואה והנביאים אם יש מין נביאה במציאות ואם ישנה ספק אם נמצאים בני אדם שוכני בתי חומר מוכנים לה שתחיל עליהם:
ובאופני אמיתתה בפרטי עקרים האמתיים שהוא תלוי בהם:
וחיובה אם הוא מחוייב מצד השכל שתנתן דת מן השמים וצורך חיוב התורה שנתינת תורה הוא דבר מחיייב בשכל כנ"ל:
ושליחות הנביא בה שהיה מהחיוב לשלח נביא שע"י תנתן התורה לב"א וכן שליחות שאר נביאים כ"א בזמנו להחזיק אותה ולקיימה.
ואופני ההערה בה באיזה פנים היא מעוררת לב האדם לעבוד בוראו כמו שהאריך בשער ההוא בהערה התוריה:
בקבלה המקובל לנו מפי חכמינו והוא הנקרא אצלנו תורה שבע"פ:
המושכל והכתוב הדברים שהשכל מחייבם ומה שנמצא כתוב בתורה:
אינו עיקר אינו יסוד בתורה רק שהוא על צד היותר טוב לבד וא"כ איננו חובה לקבלה עלינו אחר שאין ביטול כל התורה תלוי בו:
כמוהו ואיכותו וזמנו ומקומו דוגמא לדבר המשגל הוא מן המושכלות שהרי הדעת נותנת שהוא נצרך לקיום המין וכן להיפך שהשלוח והרבוי בו הוא רע ומזיק מאד אמנם אין בכח האדם לשער באמתות כמותו ואיכותו כלומר מי המותרת ומי האסורה אמנם מצאנו בקבלה גדרו אם בכמות שיעורו והוא העונה שהעמידו חכמינו לכל אחד וממילא כלול בזה גם זמנו ואם באיכותו שהם שניות לעריות. ומקומו שיהיה במקום צנוע ולמנוע אותו באכסניא ובמקום קדוש או סמוך לקדושה כמו תפילין וס"ת:
אם לא יפורש וכו' אם לא נתפרש בקבלה יהיה ג"כ חסר ובלתי נודע ענינו כנ"ל:
מסורת סייג לתורה מה שנמסר על פה:
והאיש אשר יעשה וכו' הרי שענש מיתה לממרה נגד הקבלה וע"כ צ"ל שהוא עיקר ולא עצהי"ט:
המושכל והכתובה והמקובלת שהחקירות הראשונות דהיינו השארת הנפש וחידוש העולם במציאות בוראו ואחדותו וחיוב עבודתו הם כולם מן המושכלות וחקירת אמיתות התורה הבא אח"כ הוא שקרא כתובה ואח"ז באה החקירה בקבלה ועתה נשלם ביאור ידיעה כולם:
בשני הענינים דהיינו צדיק ורע לו ורשע וטוב לו איך שניהם באים מאתו ית' בצדק:
זכרנו אותם הזיי"ן בקמ"ץ:
יסוד הספק הזה תתורץ הקושיא הזאת וממילא ינוח לבנו מן השיבוש הנופל בלב האדם מחמתה היינו לגזור על הכרח המזל או הנחת העולם למקרה שדעת בני האדם משתבשת בכמו אלה כמו שהאריך בזה במורה ובספר האמונות:
יספק ענינו הנה בפסקא הקודמת דבר בפקפוק בגמול ועונש בעוה"ז ובכאן מדבר בגמול ועונש עוה"ב:
לערבב ולשבש עלינו לערבב שכלנו ולהכניס בלבנו שיבושים בזה:
מצד מיעוט מציאותו מבואר מפני שהוא נמצא מבואר מעט בתורה ולא רבתה להזכירה וגם זה המעט איננו נראה בעליל להיות גלוי ומפורש לעיני הכל וזה אומר ומיעוט הראות ענינם בו ומלת בו מוסב על ספר התורה:
בבירור חיוב הגמול כו' שיהיה ברור לו שהוא דבר מחויב כלומר דבר ודאי שיהיה גמול ועונש בעולם הבא:
ויטרידנו בעניני עולמנו ממאכל כו' וליהנות כו' פרט בזה שתים רעות אחד שע"י שהוא תקוע בדברים אלו ומבלה בהם זמנו הוא נטרד מאין פנות אל העבודה וע"ז אמר ויטרידנו וכו' והשני שהנאות מן התאות הגשמיות הם מצד עצמן מבעירים לב האדם ומרהיבים דעתו לבעוט כפרה סוררה וע"ז אמר וליהנות וכו':
וכאשר נשמע אליו כו' כלומר כאשר נשמע אליו לכוון בהכרחיות לשם הנאה מזה יבא לייפות לנו המותרות:
להדמות אליהם בגודל לבב ולנהיג מנהגם בהנהגת ממשלה על ההמון:
וללכת בחוקיהם כו' שבקשת התענוגים הם אצל השרים תדירות ורגילות בחוק ולא יעבור כצרכים ההכרחים אצל ההמון:
וכאשר יראה חפצנו כו' כאשר יראה היצר שאנחנו חפצים ורוצים בזה ואמר חפצים כלומר משתוקקים להם קודם שנשיגם ומרוצים משתעשעים בהם אחר שהשגנום:
שנס מתניך לשון חגירת מתנים והוא לשון זירוז בתנועות ההליכה כמ"ש באליהו ז"ל ויש:ם מתניו וירץ וכו' (מ"א יח):
חשוף זרועך חשוף הוא לשון גילוי מן הלבוש המכסה אותו שלא יעכבנו השתבכות הלבוש במהירות פעולתו והוא לשון זירוז במעשה:
האיש הנפתה כלומר אחר שמצאתיך כרע כאח לי להיות נפתה לדברי א"כ למה זה תנהג בכבדות ולא תדרוש בעניני:
מן המושלים כו' כלו' מגדול ועד קטן:
שתתכבד בו כו' ותתרצה בו כו' אצל אנשי דורך שהם המון העם אמר תתכבד בו כלומר ע"י הדבר ההוא תהיה מכובד אצלם ויכבדוך בפועל ואצל גדולי המעלה כמו השרים והשוטרים שמצד גדולת ממשלתם לא תבא מהם הכנעה וכבוד לחכמים אמר ותתרצה בו כלומר תהיה חברתך עמהם לרצון להם וישתעשעו בך ואתה בהם:
בחכמת הלשון כו' מתחיל לפרט הענינים החביבים בין אנשי העולם ובעליהם מתכבדים ומתרצים בם. חכמת הלשון הוא הנקרא אצלם הגיון ותוכן המשקל משקלי החרוזות ומשקלי התנועות ושורש הדקדוק הם הכללים המושרשים בדקדוק הלשון כידוע שיש כללים בדקדוק שהונחו לשורש בחכמה זאת:
והשיר מיני השירים הם הרבה ומבוארים בספרים מיוחדים לזה:
והחירות החמודות חידות הם דברים סתומים כמו חידת שמשון:
והמשלים המופלאים ענין המשל ידוע שתועלתו להמשיל ולדמות ענין בלתי גלוי כל כך לענין גלוי כמו משל יותם ומשלי שלמה ודומיהם ויש במשלים דברים נפלאים מאד שיש להפליא עליהם איך יכונו המשל והנמשל זה לעומת זה בלי שום תוספת ומגרעת לכן אמר המופלאים:
והמליצות הנכריות מליצה נקרא מה שהאדם מדקדק בלשונו ליפות נושא הדבור או הדבור בעצמו ויש במיני מליצות דרכים זרים ורחוקים מאד מן הלשון הפשוט לכן קורא אותם מליצות נכריות:
לדבר עם כל כת כו' שתהיה יודע בכל עניני העולם וכאשר תהיה נמצא באיזה קבוץ מקבוצי בני אדם המדברים בעניניהם תוכל גם אתה לדבר באותו ענין כאחד מהם ולא תוכרח לשתוק שלא תחשב וכו':
אויל וכסיל נגד סכלות העדרי וסכלות קניני:
ואם לא נפתח כו' אבל אם לא יפתח לכתחלה שום פתח ליצה"ר וכאשר יפתה אותנו למותרות נשיב לו כי המותרות אין צורך להם וכו':
ומה שאנו מעיינים כו' די לנו מטיידת הנפש במה שאנו צריכים לשוב לב ולעיין כלומר להשתדל במזונותינו המוכרחים לנו:
מבלי טרדת לבנו בהם ויגיעת מחשבותינו נגד מה שהשתדלות בזה הוא טורד ומסיר לב האדם מן העבודה אמר בלי טרדת לבנו ונגד מה שהמחשבה העמוקה בחשבונות רבים בפרנסתו הוא יגיע בטבע האדם אמר ויגיעת המחשבות:
במה שראוי להוציא מצד השכל ובמה שהדין נותן הוא דין תורתנו הקדושה:
ואם לא אם לא יתן לנו מותרות נהיה מסתפקים במזון ההכרחי:
ולא נצטרך אל זולתו אל זולת ההכרח דהיינו המותרות:
וזה הדמיון בחלק הראשון כו' זה הדמיון שאמרתי עד הנה בראשונה מסיפוקי היצר כלומר ממה שהוא מטיל ספקות בלב האדם באמונתו זהו הכל באדם שהוא חלש בחכמה ובדעת וכו':
להכניס ההפסד עליו כו' להפסיד אמונתו ולשבש חכמתו ומעשיו:
ודרך הטענה והראיה טענה היא מה שיטעון עליו על דעותיו שהיה מחזיק בהם עד הנה והראיה הוא מה שמביא ראיות לאמת לו הדעות שהוא מכניס עתה בלבו ומחדש לו:
על מה שיודהו עליו שיורהו המופת על הדבר שהוא מאמת לו:
מן המופתים המבהילים שתופסים פתאום לב האדם ודעתו מתפעלת מהם טרם שום לב ישוב הדעת כאדם המתבהל בבהלה וחפזון:
אשר אין הקדמותם וכו' ולא תולדותיהם כו' שדרך החוקרים במופתיהם להקדים הקדמות ולהוציא מהם תולדה ולפעמים אין ההקדמות אמיתיות ואיך תתאמת התולדה כי אם אין יסוד אין בנין ולפעמים ההקדמות אמתיות אולם אין השכל מחייב בהכרח שתולד מהם התולדה ההיא דוגמא לדבר אם נניח להקדמות שראובן גדול משמעון וששמעון גדול מלוי בהכרח תצא מהם התולדה שראובן הוא גדול מלוי אמנם אפשר שאין ההקדמות אמיתיות שראובן אינו גדול משמעון או ששמעון איננו גדול מלוי וממילא התולדה בטלה והדוגמא השנית אם נניח שראובן אוהב את שמעון ושמעון אוהב את לוי ונרצה להוציא מהן תולדה שראובן אוהב את לוי אף שההקדמות הן אמתיות אולם אין התולדה מוכרחת מהם ולזה אמר שאין הקדמותיהן אמיתיות. ולא תולדותיהם הוא כעו או:
וחכמתך חזקה בדרך המופת שתהיה חכם ויודע בדרכי המופתים באיזה דרכים הם מתהלכים וממילא תדע לשמור עצמך מן שקריהם כאשר תתבונן שאינו דורך בדרך אמת:
בעת הדברים והמחלוקת איך צריך להזהר בהם בעת שמדברים בם וחולקים ומתוכחים על אודותם שלא יטעו בהם וזה נמצא ונודע בחכמות הגיון ומענין ההטעאה בהם נמצא בספרים וקורין לדרך ההוא סופיסטיק"א בל" יון:
ויתברר לך האמת בדעות האמונה:
ותראה לך הנכונה הדרך הנכונה במעשים:
ואם תקצר דעתך מזה שתהיה דעתך קצרה מידיעת דרכי המופת:
יותר חזק כלומר הולך וחזק ואמר יהיו פתויו יותר חזק על הפתוי הפשוט האמור למעלה ועל ההתגברות על האדם בטענות וראיות אמר והתגברותו עליך יותר מזדמן שאחר שירגיל שכלך בטענות וראיות יהיו מזדמנות ונמצאות לך הטענות והראיות יותר בקל ומצויות לך תמיד זה אחר זה:
ומשלו בך ימשול עליך להשיאך למעשים מגונים ויקיף אותך בתלאות תאות העולם:
בנראך ונסתרך כלומר בפועל ובמחשבה:
יותר נחוץ מהיר ומזורז ביותר:
אשר תנוח דעתך שטבע האדם להיות דעתו נוחה וסומכת על המופתים:
וכאשר יפתה שכלך יפתה הפ"א בקבוץ:
יטה מעליך יטה היצר עצמו ויסור קצת ממך לפי שאינו צריך עוד כ"כ להתיגע בך לפי ששכלך נהפך לרע ועומד במקומו להשיאך ועוזר לו וזה אומרו ויעזר בו עליך היצר יהיה נעזר בשכלך עליך. ויעזר היו"ד בציר"י:
שאתה סומך עליו אתה סומך עצמך על השכל בכל מה שהוא מסופק לך ובוטח בו וכו' והוא כבר נפתה לרע:
בעזר השכל וסיועו אותו כפל לשונו נגד מה שאמר במה שמטעהו ומדמה אותו:
במה שמטעהו בו מטעה אותו מדרך הטובה ומדמה אותו מראה לו דמיונות שקרים ומשיאו לרע:
ונסתרים בה פני השקר שהשקר היה מעט יוכל להיות שנסתר ממך ולא הכרת בו:
וישרש אותך יעקור נפשך משרשה ר"ל:
ותהיה חכמתם לרעה לך בעוה"ז ושכלך סבה לאבדך אבדן הנפש בעוה"ב כמאמרם ז"ל בתלמידיו של בלעם הרשע:
הוי חכמים בעיניהם כו' אמר החכם חכם בעיניו כסיל כי החכם באמת אינו מחזיק עצמו לחכם:
הנה בדבר ה' וכו' ומזה גופא יכיר האדם וירגיש בעצמו שאחר שהוא מרגיש שחכמתו מטה אותו לרע בודאי איננה חכמה באמת:
ואמר כי ישרים וכו' שאולי יאמר האדם שלא יהיה נענש על כך אחר שעין חכמתו הטעתו והוא אנוס בה לזה אמר שאין הדבר כן שלא יטעה כי אם המבקש הטעות וחפץ בו להתפקר על ידו כי צדיקים ילכו בטח בדרכי ה' ופושעים הם שיכשלו בם וע"ז אמרו משה כתב והרוצה לטעות יטעה והרוצה דייקא כלומר שלא יטעה רק מי שהוא רוצה בטעות ומחפש אחריו:
כשמנהיגים אותה על דרכה על הדרך המיוחד לה בכוונת הבורא דהיינו להשיג על ידה רצונו ית':
רפואה לכל מדוה לכל חלאי הנפש:
תהיה מדוה כולל הנטיה ההיא תהיה מדוה כולל כל חלאי הנפש שע"י הנטיה האדם מוכן לכל חטא ואשמה בדעות ובמעשים כנ"ל:
שאין לו רפואה ולא ארוכה הנה מלת רפואה הונחה על התרפות תגבורת החולי מן האדם עד סורה ממנו ורובה נאמר על חלאים הפנימים בקלקול המזג או איזה אבר מאברים הפנימים ומלת ארוכה נאמר על פצע ומכה טריה בשטח החיצוני מגוף האדם שבלה בשרו ועורו במקום פרטי וחסר מקצתו עד ששפתי המכה כאלו הם מתוספים וארוכים מכאן ומכאן ומעלים בשר חדש תחת החסר ולכן נמצא בזה בכל מקום לשון העלאה באמרם מעלה ארוכה ועל חולי הנפש בדעות פנימיות אמר שאין לו רפואה ועל חולי במעשים חיצונים אמר שלא תעלה ארוכה:
מפני שמאירה וכו' כלומר מפני שיש כה ג"כ התועלת והנזק הנמצא באש התועלת היא שמאירה העינים כמו האש והנזק היא ששורפת ביקודה וכו':
מצות ה' ברה זה על המעשה ועל התלמוד הביא פסוק נר לרגלי דברך:
כי באש ה' נשפט הכוונה על מה שנאמר באש הבי"ת בקמ"ץ ולא בשו"א שהיא תחת ה' הידיעה לומר שהוא נשפט באש התורה עצמה על פשעם בה:
ימטר על רשעים פחים וסיפי' אש וגפרית וכו' מנת כוסם והכוונה במנת כוסם לומר שהוא העונש המיוחד להם לפי מדתם שהם בעצמם הבעירו את הבערה:
והיה בלבי כאש בוערת כלומר כשאתה בדבריו ית' מן כוונתו ולא ארצה להוציאם להוכיחם בם יהיו ח"ו דברי הנבואה בעצמה עלי אש בוערת:
שלא תטה אשורך צעדך:
מדרך האבות ונתיב הראשונים וכו' לפי שהדורות שהיו אחרי האבות לא הלכו בדרך רחב כמוהם רק בנתיב צר ממנו לכן אמר ונתיב הראשונים:
אל הבריאות לא תטה מדרכם שדרכו בם להגיע אל בריאות הנפש:
ותסמוך על שכלך מוסב על מלת לא כלו' לא תטה וכו' ולא תסמוך וכו':
והתיחד בעצתך התיעץ עם עצמך ביחוד ולא עם בני גילך הנפתים ביצרם כמוך שלא ישיאוך:
והתבודד וכו' תחבודד במקום מיוחד שלא יטרידוך ואמר והתיחד בעצתך להתיעץ איך להלחם עם היצר ולסור ממוקשיו כי עצה וגבורה למלחמה וזה בסור מרע ואמר והתבודד בסברתך איך לישא עול עבודתו ית' בעשה טוב כי סברא הוא לשון משא הדבר כי שאהו בחיקך תרגומו סוברהי בתוקפך וכן אשר לא ישא פנים וכן לא תשא פני דל תרגומו לא תסבר וכו' ומזה כל ל' הברא שבתלמוד:
ואל תחשוד אבותיך כו' לא תחשוד אותם שהנחילוך שקר:
ואל תסתור עצתם במה שהורו אותו איך להלחם עם היצר והם הגדרים שגדרו בכדי להתרחק ממוקשיו: