פת לחם· רבי חיים אברהם כ"ץ
שער חמישי - שער ייחוד המעשה
הקדמה
ביאור אופני חיוב כו' לבאר בכמה אופנים השכל מחייב שיהיו כל מעשי העבודה מיוחדים לשמו יתברך:
בעבור מה שיש בדבר זה מזכות כו' שע"י יחוד המעשה יהיו המחשבות הצפונות של בני אדם זכים ולבותם ברים ופרט הרעיונות והלבבות שהלב הוא כלי המחזיק הרעיון ככוס המחזיק היין והרי זה כמו שמזהיר שיהיה היין זך והכוס בר ונקי:
מן הערבוב כו' וההצלה כו' על זכות המצפונים אמר מן הערבוב כלומר מן המחשבות הזרות המתערבים ומשתתפים עם המחשבה הנכונה מפסידים אותה ועל בר הלבבות אמר וההצלה וכו' שיתנצל הלב וממיני היפוי וכו':
המביא אל החנף כו' שע"י שהאדם חפץ להתיפות כלומר שיהיה נראה יפה לחבריו בעבודתו לאלהיו אע"פ שעיקר כונתו לש"ש אמנם במשך הזמן יבא מזה אל מדת החונף פי' להיות כוונתו בעבודת אלהים רק לשם צביעות וקרא המחבר הצביעות בשם חנף שכל שאין תוכו כברו נקרא בעברי חנף וכמד"א והארץ חנפה תחת יושביה שהכונה שהארץ ראוי שתשנא אותם תחת שהם מצרים ומריעים לה בטמאם אותה בטומאת מעשיהם כמ"ש ולא תטמאו את הארץ וכו' ואע"פ כן היא מראה להם אהבה ומשפעת להם חלבה וטובה והרי אין תוכה כברה ומלת חנף בכאן שם ולא תואר:
ולהתרצות בחלקות לברואים להיות לרצון ולהתאהב להם בדברי חלקלקות והם הדברים שאדם מדבר עם רעהו בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו:
אל נא אשא פני איש זה נגד החונף ונגד הדיבור בחלקות אמר ואל אדם לא אכנה שמלת כינוי הונח על הדבור שאינו כפי האמיתות:
פרק א
הכונה בנראה ובנסתר כו' שכל מעשה עבודה אשר יעשה הן בגלוי הן בסתר יכוין בה לשמוע להגיע וכו':
מבלתי רצון כו' שלא יכוין להגיע ע"י מעשיו אל רצון הברואים והיא בחינה כללית:
פרק ב
אבל במה יהיה כו' בעשרה ענינים היא מליצה קצרה והכונה אומר לך שהוא בעשרה ענינים:
כאשר יתקיימו בלב האדם יתברר אצלו כאשר יהיו הענינים האלה נשארים לקיום בלבו שלא ישכחו ויהיה ברור אצלו בלי שום ספק שהם אדני וכו':
אדני עבורתו ושרשי מעשהו שיש בעשרה ענינים שהם בדוגמת אדנים כלומר יסודות שבנין העבודה עומד עליהם ויש בהם שהם בדוגמת שורש שהגזע עם הענפים צומח ממנו במו הב' והט' והיו"ד והשאר הם כמו אדנים מעמידים הדבר שלא ימוט ויופסד:
ולא יפנה אל זולתו ולא יקוה בלעדיו ולא יכוין בהם כו' פרט ג' מליצות ע"פ טבע בן אדם שכעלות על רוח האדם לעשות איזה דבר מיד מחשבתו פינה אל הדבר פניה כללית ואח"כ הוא יושב ומקוה להוציא לאור מעשהו ואח"כ בעשותו הדבר הוא צריך לכוין לבו אליה והדברים מבוארים ואפשר לפרש הג' מליצות נגד הג' חלוקות שבעבודה דהיינו תלמוד ומעשה שבין אדם למקום ומעשה שבין אדם לחבירו ואמר ולא יפנה וכו' על התלמוד שצריך לפנות לבו אליו כמ"ש שמעתתא בעי צילותא ועל העבודה שבין אדם למקום אמר שלא יקוה וכו' כלומר שלא יהיה לו במעשיו תקות גמול עבורם ועל מה שבין אדם לבריות אמר שלא יכוין בהם וכו' כלומר שבמעשי הצדקה והחסד שיעשה עם ב"א לא יהיה לו שום כונה להיות להם לרצון עי"כ ואהוב מהם רק לקיים רצון הבורא יתברך שצוה עליהם:
אינם ביד נברא ולא ביכלתו לפי שיש דברים שאע"פ שאינם כעת ביד האדם אמנם הם ביכלתו להשיגם דרך משל החפץ הזה איננו כעת ביד האדם הזה אמנם יכול הוא לקנות אותו לכן אמר ולא ביכלתו:
מבלתי רשות הבורא אם לא כשיתן הבורא רשות לאותו אדם:
שיעזוב היפוי כו' אף שכבר אמר שיהיה שוה אצלו וכו' אעפ"כ הוצרך לומר שיעזוב היפוי לפי שיש אדם שטבעו להתיפות במעשהו לבני אדם אף שאחר המעשה לא יחקור אם ישבחוהו או יגנוהו:
שיירא מאלהים לפעול רע ויבוש ממנו שלא לקיים מצותו בעשה טוב:
פרק ג
אשר ישלמו ביחדם אשר שלמותם תלוי בה במה שייחדו אותם לשם האל ישלמו היו"ד בקמ"ץ כלומר יהיו נשלמים:
בעת עשותם כו' הוא ביאור הדבר:
שמקוים בו כו' לאפוקי המעשים שהאדם עושה לצרכי העולם:
לזולת האל דהיינו שתהיה כוונת עשיתם וכו':
להזדיין בהם כו' מלשון כלי זיין כלומר כגבור החגור כלי קרב שעל ידם הוא נכבד ונשוא פנים ואימתו מוטלת על החלשים כן כונתו שעל ידי הפעולות ההם יהיה נשוא פנים אצל הבריות:
כבודם ושבחם שיכבדוהו בפניו וישבחוהו שלא בפניו:
פרק ד
את האלהים ואת טובתו אינו מבין רוממות ית' ולא מדת טובו שהוא הטוב ומטיב לו ולזולתו:
אופני הפסד הסכלות כו' בא לבאר ג' דברים והתחיל בראשון ואמר באיזה אופן יבא הפסד למעשה העבודה ע"י סכליתו מידיעת האלהים:
אבל יעבוד מי שיודע ענינו חסר מלת את כלומר יעבוד את מי שהוא יודע ענינו ושלפי דעתו יתכן לו להיות ממנו תועלת ונזק:
כונתו בהם מי שיירא כו' שיעור המליצה שכונתו היא בעצמה כונת מי שיירא ומקוה וכו' ואמר מי שיירא מנזקו ויקוה תועלתו:
שאיננו יודע ולא מכיר וכו' אינו יודע רוממותו ואינו מכיר עניו הנהגתו עם ברואיו:
וכן נאמר בעובדי הכוכבים כו' כלו' שאין לחפות על גנות אדם כזה במה שהוא שוגה בזה ע"י סכלותו ולא במרד ובמעל לזה אמר שא"כ נוכל לחפות גם על גנות עובד הכוכבים ולומר שסכלותו בידיעת האלהים גרמה לו וא"כ הוא שוה לו ואדרבה נוכל לומר שיש יתרון וכו':
אינו מוזהר כו' שיברר אצלו כו' שבדור שאין נביא מתנבא אין להפליא עליו אחר שאיננו שומע אזהרה מפי נביא ואין שום אדם מברר לו עפ"י מופתים שמה שהוא חושב שיש ממשות בעבודה זרה היא מחשבה נפסדת לכן הוא תועה במחש תו:
עובר מי כו' כלומר שהצביעות שוה אצלו שכמו שהוא צובע עצמו לעיני אדם צדיק כך צובע עצמו לעיני המון העם הבלתי צדיקים:
חנף ויהיר לשון יהרה המצויה בדברי חז"ל והשלשה שמות יש לכל אחד בחינה מיוחדת שנקרא חנף ע"ש שהכונה שהוא מראה לבני אדם דהיינו לשם עבודה איננה הכונה האמיתית שבלבו ונקרא יהיר על שעל הרוב מראה צביעתו בדברים שהוא מדת חסידות וא"כ אף שיש לו ג"כ קצת כונה לעבודה עכ"פ הוא יוהרא שאחר שאיננו מאנשי סגולה אין פעולות אלה נאותות לו ונקרא מפתה ע"ש תכליתו שהוא מכוין בצביעותו שיהיה לב בני אדם נפתה אחריו להחשיבו:
שאינו מבין כו' היינו המפסיד השני שזכר למעלה
שאינו מבין אופן העבודה כו' אינו מבין פרטי פעולות העבודה שהם המצות ואיכות עשייתם:
שלא יבין אופני השלמתם אינו מבין באיזה אופנים תלוי שלימות פעולתם וממילא שאינו מבין גם חיוב יחוד המעשה שהוא העיקר ששלימות הפעולות תלוי בו:
כמסתפק באמתת חיובו בהם שהוא כמו מסופק אם באמת הוא חייב בהם או לא:
ואינו יודע מה שיפסיד כו' אינו יודע הדברים המפסידים יחוד המעשה:
ואם הוא יודע האלהים וטובתו כלומר אף שהוא יודע רוממותו יתברך וטובותיו על ברואיו:
מספקות עליו האמיתות מטילים לו ספק בדעות האמיתות ועי"ז אמונתו משתבשת לו:
עד שלא ישלם לו כו' עד שלא יעשה שום מעשה ממעשה האלהים בשלימות:
מדרכי הטענה והראיה הטענה מצד חקירות השכל והראיה מן הנסיונות המוחשות או הכונה שדרך הרוצה להטעות חבירו מדרך טובה לרעה שהוא טוען עליו תחלה כלומר משיב קושיות על דרכו הטובה לגנות אותה ואח"כ הוא מביא ראיות על הדרך הרעה שהיא הנכונה לו וכמו שמפרש שתיהן באמרו כי מה שהוא רך וכו' אבל מורה אותו וכו':
מה שהוא רץ אליו במצות שבגופו ומשתדל בו במצות שבממונו:
אינו חובה ולא כו' לא די שמראה לו שאינו חובה אלא שאף אינם עצהיו"ט כמו דרך משל הכלי כסף הם אינם מחויבים לאדם בהכרח לצרכיו אמנם הם עצהיו"ט והוא מראה לו שאין בהם ח"ו תועלת כלל:
לעולם הזה וליושביו להתחבר לעולם הזה ולבני אדם היושבים בו ומישבים אותו:
פרק ה
דמיונים יורו כו' הדמיונים שאזכור הם יורו אותך על ד"א שלא אזכור ותלמוד סתום מן המפורש:
כדי שיזהרו מהם כו' מן הדמיונים האלה ילמדו ב"א ויקחו לעצמם מדת הזהירות ומלת שיזהרו היא תואר:
ישמע חכם כו' כשהחכם שומע ממלמדו מעט הוא מוסיף מדעתו דברים אחרים הנלמדים לו מזה:
הנמסך בכחות נפשך לשון מסכה יינה שהוא לשון עירוב בדברים לחים:
הגופים והרוחנים דע שמלת חוש הונחה אצלו על הרגשת השגה לכן כמו שהרגשת השגת האדם בדברים הגשמיים נקראים חושים גשמיים כן הוא קורא להרגשת האדם בהשגות רוחניות בחכמה ובתבונה ובדעת חושים רוחנים:
וצפון חובך הוא צפון במחבואים שלך דהיינו הלב והכבד והכליות:
בעל עצתך בכל תנועותיך הנראות והנסתרות שתהיינה ברצונך הוא מיעצך לפי דרכו בכל תנועותיך ההוים ברצונך הן הנראים או הנסתרים ולפי שיש באדם תנועות ההוים שלא ברצונו ובחירתו כמו כל כחות המרששים למזון שבבא המזון בקרב איש הכח המושך עושה פעולתו וכן המחזיק והמעכל והדוחה כל אחד פועל בכחו בע"כ של אדם ובפעולות ההוים בע"כ לא תפול בהם עצה ולכן אמר שתהיינה ברצונך כלומר ההוים ברצונך והבן:
האורב לפתות פסיעותיך כן הנוסחא האמיתית שממש בכל פסיעה מפסיעותיך הוא אורב לפתותך אחר רצונו שתהיה הפסיעה ההיא לכונת דבר המנגד רצונו יתברך:
מתעלם ממנו כו' מתעלם נקרא המסיח דעתו מן הדבר כמו שנאמר באבידה והתעלמת מהם:
בגדי הידידות הבגדים שהידיד לובש להראות ידידותו לידידו דהיינו בעת שמחת ידידו הוא לובש מלבושי כבוד ובהצר לו לובש בגדי אבל להראות שהוא שמח בשמחתו וכואב בהצר לו:
עדה עדי האהבה לך לשון עדי עדיים שהוא לשון קישוט ויופי והם התכשיטין שהאשה לובשת להתאהב על ידם לתשוקה:
בכלל נאמניך ואנשי עצתך כו' נגד השלשה חלוקות נוחשבה דבור ומעשה על המעשה אמר בכלל נאמניך עבדים הנאמנים בשרותך ועל הדבור אמר ואנשי עצתך ועל המחשבה אמר וסגולת אוהביך שהאהבה היא בלב סגולת אוהביך הם הבחירים שבאוהביך:
רץ אל רצונך בנראה כו' כפי הנראה מרמיזותו וקריצותו נראה כאלו הוא רץ אל רצונך כלומר משתדל להוציא רצונך לפועל ובאמת הוא מורה אותך וכו'. רמיזותו באצבעותיו וקריצותו בעיניו כמו קורץ עין (משלי י') ומלת מורה כמו המורים בקשת (ש"א לא):
לשרשך כו' לעקור אותך כמו ובכל תבואתי תשרש ועיין רש"י:
מארץ חיים מעוה"ב:
כמתלהלה היורה זיקים כו' מתלהלה הוא המתלהב ומהתל כאלו הוא רוצה לשמח רעהו בעניני שחוק ושעשוע ובאמת הוא מורה זיקים להמית אותו כן איש רמה וכו':
אשר יורך אותך ג"כ ל' מורה חצים כנ"ל:
במצפון ענינך ל עיון:
לספק עליך אמתותך ולשבש כו' להכניס ספק בלבבך באמונות המאומתות אצלך עד הנה ומן הספק מביאך לחשוב שכל מה שהיה עד הנה אצלך דבר ברור הוא טעות ושבוש וזהו לספק עליך אמתותך ויכניס ספק בלבך בדברים שהייתה מאמין באמונה ומה שהיה ברור אצלך בשכל יאמר שהוא שבוש:
במחשבות כזבים וטענות שקרים לחשוב באמונות כוזבות ולטעון טענות וקושיות שקריות על האמונות האמיתיות:
יטריד אותך כו' שע"י טרדות המחשבות כנ"ל לא יהיה לבך פנוי להתעסק בתועלותיך:
מאמונתך ודתך על חובת הלבבות אמר מאמונתך ועל חובות האברים במעשה אמר ודתך:
תנצל ותמלא ממנו כו' נגד אמונתך ודתך:
ואם תשליך ענינך עיונך:
עד שיאבדך וכו' וישרשך וכו' בהדרגה מתחלה יאבדך ואח"כ ירשיעך כ"כ עד שיעקור זכרך וישרשך וכו' שאובד איננו העדר בהחלט כי גם החי חיי הצער נקרא כך כמ"ש אם אראה אובד מבלי לבוש:
בסעיף מסעיפיו ענף אחד מענפיו:
כי רבים חללים וכו' והוא נאמר על האשה הזונה אם כפשוטה או כמדרשה ואמר כי רבים ח"ה ועצומים כ"ה שהיו רבים במספר ועצומים בכח כמ"ש בפסוק כי הגדיל לעשות שפשט יד בגדולים ולפי דבריו בכאן באמונה ודת אמר רבים מלשון רבי המלך וכן דרשו ז"ל בפסוק רבים קמים עלי וזה אמר על אנשים גדולי אמונה באמונות ועל עוצם במעשיות אמר ועצומים כל הרוגיה:
אל יטרידך כו' שלא תאמר שאינך פנוי להלחם עמו מחמת שאתה טרוד להלחם עם זולתו הם ב"א המציקים לך כי מלחמתו יותר מחוייבת לך וכן אל יטרידך קרב אחר בלתי קרבו וקרב נקרא הזין שמזדיינים בצרכי המלחמה בקרבם אליהם:
והחרב וכו' אשר תחגור להלחם עם ב"א שהוא רחוק ממך לא תטרידך מן החרב וכו':
מי שלא יגיעך אליך וכו' שב"א אשר כונן להשחיתך בודאי לא יוכל להגיע אליך זולת אם נתן לו רשות בגזירתו ית' משא"כ היצר איננו צריך לטול רשות כי לכך נברא כמ"ש ואליך תשוקתו ואמר בהמצאו עמך כלומר שאינך נמלט ממנו זולת אם אינו נמצא עמך כלל כמו באנשים הגדולים כמ"ש דוד ולבי חלל בקרבי אולם אם הוא נמצא עמך אינו צריך לטול רשות להכשילך:
שוללים שלל ששבתם בתאר שוללים שלל:
התעתדו היו עתידים למלחמת היצר וכו' בשר להם ששובם מן המלחמה הקטנה בנצחון ושלל היא הגורמת להם להיות מוכנים למלחמת היצר כי בעודם בקשרי המלחמה בפחד לבב ועשתונות מבוהלות ונפשם תלויה להם מנגד לא עצר אז היצר כח להלחם אתם מה שא"כ עתה ע"י שמחת הנצחון וגילת חלוקת השלל יגביה עוף וירום לבבם לבגוד בו ית':
ומן התימה אחי ענין היצר באלה הדברים הוא מן המתמיהים שהרי כל שונא וכו':
לדעתו יתרון כחך כו' לפי שהוא יודע שכחך יותר על כחו:
לנצח אותך באותו ענין שהוא רוצה להשיג ממך ע"י הכריחו אותך לכך וכן אם להיפך הוא רוצה למנוע אותך מאיזה פעולה המנגדת לרצונו הוא מתיאש מהתגבר עליך עוד ולמנוע אותך ואמר זה בבחינת מלחמת היצר עם האדם בב' חלוקות סור מרע ועשה טוב והבן:
בין שנצח אותך בין שנצחתו אתה וע"ז אמר תחלה פעם אחד וק' פעמים שבחלוקה שנצח אותך לא יספיק לו נצחון פעם אחד לומר רב לי שהראיתי פעם אחד יתרוני עליו ועל חלוקות שנצחתו אתה לא יספיק לו אפילו מאה פעמים:
להתיאש ממך כו' כי אם ינצח כו' כלומר שאין תכלית מגמתו להראות כחו שיסתפק בפעם אחת כי כל מגמתו להמיתך ולא ירף ממו עד הגיעו לזה:
יארוב כל ימיך שגם חרפת הנצוח יקרה אצלו:
שתהיה נזהר ממנו שלא יכשילך בפועל ואל תמלא ממשאלותיו בך מאומה דייקא אף ששואל ממך רק מניעת הטוב בשב ואל תעשה:
המעט שבמעט מנצוחו המעט שתנצח אותו יהיה גדול בעיניך ואמר המעט מנצוחו עד ההזהרה מפועל רע והמצער מהתגברותו שתגבר עליו בעשה טוב ולכך אמר על פועל רע ואם עצמו חייליו לומר בעוצם כחם יכריחוך לכך ועל מניעת פעולת הטוב אמר ואם רבו עוזריו שיעזרוהו למנוע אותך:
כי במהרה תהיה כו' כלו' כמו שתשוקתו אליך היא באה בקל ובמהירות כן להיפך קל אצלך לדחות אותו שלא יעמוד לפניך כמ"ש ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו הרי שהקיש אותם זה לזה:
אל יבהילך דברו כו' יפחידך כו' ג"כ נגד ב' חלוקות הנ"ל ומבואר בזה ל' בהלה ול' פחד:
ואם עצמו ואם רבו כו' שניהם לשון אע"פ:
לאמת השקר לפתות לבבך שתאמין שהשקר הוא אמת דהיינו לומר לרע טוב ולהעמיד הכזב לומר לטוב רע והם ג"כ ב' חלוקות הנ"ל וכן פרט עוד ב' חלוקות באמרו קרובה מפלתו ואבודו מהר:
כלי גופו אבריו:
ומעטו אצלו כלומר מה שמיעט שלמה המעה"ש את האדם אצל עצמו הוא כנגד וכו':
גודל לב האדם רוחב לבבו שהוא מתאוה הרבה מאד ואורך מאויו מצד אריכות הזמן כלימר שהוא מאריך ברדיפת תאותו בהמשך הזמן ואיננו קץ בהם ולכן כפל בלשונו ואמר לעומת גודל לבו חסרון כחו שכחו חסר להכילם ונגד המשך הזמן אמר והשגחתו אותם כלומר שהוא חסר מהשגתם שבהמשך זמנו הוא רודף להשיגם ואינו יכול:
לרוב חיילותיו ואנשיו וצבאותיו ג' לשונות נגד אברים וכחות ומדות:
מקיף כל עניני האדם מסבב אותם מכל צדדיהם:
הרהורים הרעים שהוא מהרהר בעבירה ומחשבותיו הרעים לסור מן הטוב ומקריו המגונים שנתן לו רשות לסבב מקרים לאדם שימנעו אותו מעבודה:
ואדם לא זכר האדם איננו זוכר אותו וממילא אחר שאין האדם זוכרו וחכמתו בזויה בעיניו לכן אבריו וכחותיו אינם נשמעים לו:
ועם חולשתו כו' כלו' אע"פ שהוא חלש היצר משתוקק להלחם בו אע"פ שאין מתקנא אלא גבור בגבור ואמר שאעפ"כ נזקו מסתלק מן האדם ע"י עזר השכל:
כי המעט מן האמת כו' חולשתו מעמוד לפני השכל אינו יכול לעמוד עליו להטותו לרע:
ומהירות הנגפו לפנינו שאם ירצה להסירו מן הטוב ינגף לפניו מהר:
שנפשך אין לה קיום כו' כלומר שהיא נתהוית בהתהוות הגוף ואין לה שום קיום בלעדו לא כמו שאמרו ז"ל בפסוק תוצא הארץ ובפסוק עם המלך במלאכתו וכו' ובהרבה מקומות במדרשים שהנפשות הם קודמות לעולם:
כדמיונות כו' שהוא מראה לך זה בראיות של הבל ודמיונות בעלמא ואם תתבונן בהם בשכלך לא יתקיימו בדעתך וזה הוא עושה כדי שיהיה זה סבה שתאמר ח"ו שוא עבוד אלהים ואלך לי אחר שרירות לבי כמו שאמר אחר הואיל ואיטריד ההוא גברא ליזל ולתהני בהאי עלמא:
ההנאות הכלות מצד עצמן שכל עניני העוה"ז הם כלים ונפסדים ואמר והתאות האובדות הכוונה שהם אובדות מן האדם במותו:
כמו שאמר הכתוב שתאמר אתה מה שספר הכתוב שאומרים אנשי הדעת הזאת כלומר דעת מכחיש השארת הנפש לכן הם אומרים אכל ושתה וכו' כלומר יש לנו לאכול ולשתות וליהנות מן העוה"ז כי וכו'.
יתיאש מספק מלספק:
בבורא ית' אם יש לעולם בורא:
אינו חדש ולא נברא כו' לפי שיש מן הפילוסופים מכחישי החידוש ואומרים שאיננו חדש בהחלט מן ההעדר רק שיש חומר קדום ועל כ"ז הם מאמינים בבריאה ואומרים שהוא ית' ברא את העולם מן החומר ההוא אולם היצר ישיאך לומר שגם איננו נברא:
ולא סר כאשר כו' לא סר העולם מלהיות כאשר הוא אתה מעולם:
ולא יסור כן ולא יסור לעולם מלהיות כן:
ראוי להיות בורא מנברא שאין דבר ממנו ראוי יותר לקרותו בשם בורא מלקרותו בשם נברא:
וכאשר יקרך בזה כאשר יזדמן לך בהרהור זה:
במה שימציאך כו' שכלך יראה לך שבודאי נמצא לעוה"ז בורא שבראו מן ההעדר המוחלט:
מניחי הרבוי שהניחו להנחה אמיתית שיש שני בוראים כמו שמובא בעקידה על איש אחד שהיה בימי שבור מלכא והיה נקרא מאני והיה טוען שיש שני אלהות א' פועל טוב והשני פועל רע:
אנשי התולדות המאמינים שהבורא הוליד עוד אלוה וכבר ידעת מי הם בעלי הדעת הזאת או כוונתו על חכמי הטבע:
מחוזי הכוכבים שהם מאמינים שיש מן הכוכבים שהם קדמונים ויש להם יד ושם באלהות:
כפי התחלקות דעותם כוונתו שבכל אחד מכל אלה יש דעות חלוקות הרבה כמו שידענו באנשי התולדות וד"ל:
ולא חסר לשום עבודה איננו צריך וחסר שום דבר שיצטרך להשלימה לו בעבודתנו ואמר לשון כפול איננו צריך כו' ולא חסר כו' לומר שמשני פנים הדבר נסתר אם מצד שאנחנו כולנו בריותיו ואחר שהוא ית' ברא אותנו מן האפס המוחלט א"כ אנו וכל אשר לנו וכל הנמצא בכחותינו הכל מידו נתן ומכחו ית' נתהוה ויוכל עוד להתהיות ואיך יתכן לומר שהוא ית' צריך לנו וע"ז אמר איני צריך לבריאותיו לבריאותיו דייקא והבחינה השנית שגם זולת שאנחנו בריותיו אין שום צורך נופל בו כלל כי איננו חסר דבר ונגד שתי בחינות אלו אמר ועבודתך אין לה טעם ולא פנים והבן:
הבחינה לטובת כו' איך אנחנו מבחינים טובת האלהים הבאה עלינו ושאנחנו מחוייבים מצד השכל לקבל עלינו בעבורם לעבוד אלהים:
בענין הנבואה והנביאים אם יש מין נביאה במציאות ואם ישנה ספק אם נמצאים בני אדם שוכני בתי חומר מוכנים לה שתחיל עליהם:
ובאופני אמיתתה בפרטי עקרים האמתיים שהוא תלוי בהם:
וחיובה אם הוא מחוייב מצד השכל שתנתן דת מן השמים וצורך חיוב התורה שנתינת תורה הוא דבר מחיייב בשכל כנ"ל:
ושליחות הנביא בה שהיה מהחיוב לשלח נביא שע"י תנתן התורה לב"א וכן שליחות שאר נביאים כ"א בזמנו להחזיק אותה ולקיימה.
ואופני ההערה בה באיזה פנים היא מעוררת לב האדם לעבוד בוראו כמו שהאריך בשער ההוא בהערה התוריה:
בקבלה המקובל לנו מפי חכמינו והוא הנקרא אצלנו תורה שבע"פ:
המושכל והכתוב הדברים שהשכל מחייבם ומה שנמצא כתוב בתורה:
אינו עיקר אינו יסוד בתורה רק שהוא על צד היותר טוב לבד וא"כ איננו חובה לקבלה עלינו אחר שאין ביטול כל התורה תלוי בו:
כמוהו ואיכותו וזמנו ומקומו דוגמא לדבר המשגל הוא מן המושכלות שהרי הדעת נותנת שהוא נצרך לקיום המין וכן להיפך שהשלוח והרבוי בו הוא רע ומזיק מאד אמנם אין בכח האדם לשער באמתות כמותו ואיכותו כלומר מי המותרת ומי האסורה אמנם מצאנו בקבלה גדרו אם בכמות שיעורו והוא העונה שהעמידו חכמינו לכל אחד וממילא כלול בזה גם זמנו ואם באיכותו שהם שניות לעריות. ומקומו שיהיה במקום צנוע ולמנוע אותו באכסניא ובמקום קדוש או סמוך לקדושה כמו תפילין וס"ת:
אם לא יפורש וכו' אם לא נתפרש בקבלה יהיה ג"כ חסר ובלתי נודע ענינו כנ"ל:
מסורת סייג לתורה מה שנמסר על פה:
והאיש אשר יעשה וכו' הרי שענש מיתה לממרה נגד הקבלה וע"כ צ"ל שהוא עיקר ולא עצהי"ט:
המושכל והכתובה והמקובלת שהחקירות הראשונות דהיינו השארת הנפש וחידוש העולם במציאות בוראו ואחדותו וחיוב עבודתו הם כולם מן המושכלות וחקירת אמיתות התורה הבא אח"כ הוא שקרא כתובה ואח"ז באה החקירה בקבלה ועתה נשלם ביאור ידיעה כולם:
בשני הענינים דהיינו צדיק ורע לו ורשע וטוב לו איך שניהם באים מאתו ית' בצדק:
זכרנו אותם הזיי"ן בקמ"ץ:
יסוד הספק הזה תתורץ הקושיא הזאת וממילא ינוח לבנו מן השיבוש הנופל בלב האדם מחמתה היינו לגזור על הכרח המזל או הנחת העולם למקרה שדעת בני האדם משתבשת בכמו אלה כמו שהאריך בזה במורה ובספר האמונות:
יספק ענינו הנה בפסקא הקודמת דבר בפקפוק בגמול ועונש בעוה"ז ובכאן מדבר בגמול ועונש עוה"ב:
לערבב ולשבש עלינו לערבב שכלנו ולהכניס בלבנו שיבושים בזה:
מצד מיעוט מציאותו מבואר מפני שהוא נמצא מבואר מעט בתורה ולא רבתה להזכירה וגם זה המעט איננו נראה בעליל להיות גלוי ומפורש לעיני הכל וזה אומר ומיעוט הראות ענינם בו ומלת בו מוסב על ספר התורה:
בבירור חיוב הגמול כו' שיהיה ברור לו שהוא דבר מחויב כלומר דבר ודאי שיהיה גמול ועונש בעולם הבא:
ויטרידנו בעניני עולמנו ממאכל כו' וליהנות כו' פרט בזה שתים רעות אחד שע"י שהוא תקוע בדברים אלו ומבלה בהם זמנו הוא נטרד מאין פנות אל העבודה וע"ז אמר ויטרידנו וכו' והשני שהנאות מן התאות הגשמיות הם מצד עצמן מבעירים לב האדם ומרהיבים דעתו לבעוט כפרה סוררה וע"ז אמר וליהנות וכו':
וכאשר נשמע אליו כו' כלומר כאשר נשמע אליו לכוון בהכרחיות לשם הנאה מזה יבא לייפות לנו המותרות:
להדמות אליהם בגודל לבב ולנהיג מנהגם בהנהגת ממשלה על ההמון:
וללכת בחוקיהם כו' שבקשת התענוגים הם אצל השרים תדירות ורגילות בחוק ולא יעבור כצרכים ההכרחים אצל ההמון:
וכאשר יראה חפצנו כו' כאשר יראה היצר שאנחנו חפצים ורוצים בזה ואמר חפצים כלומר משתוקקים להם קודם שנשיגם ומרוצים משתעשעים בהם אחר שהשגנום:
שנס מתניך לשון חגירת מתנים והוא לשון זירוז בתנועות ההליכה כמ"ש באליהו ז"ל ויש:ם מתניו וירץ וכו' (מ"א יח):
חשוף זרועך חשוף הוא לשון גילוי מן הלבוש המכסה אותו שלא יעכבנו השתבכות הלבוש במהירות פעולתו והוא לשון זירוז במעשה:
האיש הנפתה כלומר אחר שמצאתיך כרע כאח לי להיות נפתה לדברי א"כ למה זה תנהג בכבדות ולא תדרוש בעניני:
מן המושלים כו' כלו' מגדול ועד קטן:
שתתכבד בו כו' ותתרצה בו כו' אצל אנשי דורך שהם המון העם אמר תתכבד בו כלומר ע"י הדבר ההוא תהיה מכובד אצלם ויכבדוך בפועל ואצל גדולי המעלה כמו השרים והשוטרים שמצד גדולת ממשלתם לא תבא מהם הכנעה וכבוד לחכמים אמר ותתרצה בו כלומר תהיה חברתך עמהם לרצון להם וישתעשעו בך ואתה בהם:
בחכמת הלשון כו' מתחיל לפרט הענינים החביבים בין אנשי העולם ובעליהם מתכבדים ומתרצים בם. חכמת הלשון הוא הנקרא אצלם הגיון ותוכן המשקל משקלי החרוזות ומשקלי התנועות ושורש הדקדוק הם הכללים המושרשים בדקדוק הלשון כידוע שיש כללים בדקדוק שהונחו לשורש בחכמה זאת:
והשיר מיני השירים הם הרבה ומבוארים בספרים מיוחדים לזה:
והחירות החמודות חידות הם דברים סתומים כמו חידת שמשון:
והמשלים המופלאים ענין המשל ידוע שתועלתו להמשיל ולדמות ענין בלתי גלוי כל כך לענין גלוי כמו משל יותם ומשלי שלמה ודומיהם ויש במשלים דברים נפלאים מאד שיש להפליא עליהם איך יכונו המשל והנמשל זה לעומת זה בלי שום תוספת ומגרעת לכן אמר המופלאים:
והמליצות הנכריות מליצה נקרא מה שהאדם מדקדק בלשונו ליפות נושא הדבור או הדבור בעצמו ויש במיני מליצות דרכים זרים ורחוקים מאד מן הלשון הפשוט לכן קורא אותם מליצות נכריות:
לדבר עם כל כת כו' שתהיה יודע בכל עניני העולם וכאשר תהיה נמצא באיזה קבוץ מקבוצי בני אדם המדברים בעניניהם תוכל גם אתה לדבר באותו ענין כאחד מהם ולא תוכרח לשתוק שלא תחשב וכו':
אויל וכסיל נגד סכלות העדרי וסכלות קניני:
ואם לא נפתח כו' אבל אם לא יפתח לכתחלה שום פתח ליצה"ר וכאשר יפתה אותנו למותרות נשיב לו כי המותרות אין צורך להם וכו':