אור ברסלב
פרקי חייו של רבינו פרקים בחיי אדמו"ר הננמ"ח זצוקללה"ה › נשמה קדושה

פרקי חייו של רבינו

פרקים בחיי אדמו"ר הננמ"ח זצוקללה"ה · נשמה קדושה

המגיד מטראוויץ

כשחזר האדמו"ר מארץ־ישראל שופע מעיינות חכמה עילאה, מביע משאלות לבו כי רוצה שיתקרב אליו אברך למדן בעל לשון לימודים, אשר על ידו יגלה צפוני תורתו בלשון מובנת. עד כעת טורח האדמו"ר בכתיבת הדרושים הגדולים הנאמרים במועדי השנה. המאמרים אשר יגלה בשבתות ובימות החול כותב החסיד הר"ר אברהם פעטבורגר, חסיד מעמיק, אך חסר לו כלי המבטא בכתיבת הדברים.

האדמו"ר מתחיל לדבר על נשמה קדושה, אשר ירידתה לעולם היא לה פעם ראשונה, נקיה היא מכל רבב, צופה הוא ברוח קדשו כי נשמה זו מסתובבת פה באוקריינא על יד העיר ברסלב. מריבוי דבריו בגדולת נשמה זו נשמע כי אחד מתפקידיו הוא להשפיע

שפע חכמתו על נשמה זו ועד שנשמה זו לא תתגלגל לחצרו עדיין אין שלימות לכל המפעל.

נשמה זו מלובשת בגוף אחד הפרושים, אברך צעיר בשם ר' נתן. שוקד הוא האברך בגפ"ת, מלא הוא על כל גדותיו בש"ס ופוסקים. בגיל י"ג לקחו הגאון הצדיק המפורסם הרב ר' דוד־צבי אוירבאך, גאבדק"ק שאריגראד וקראמניץ, כחתן לבתו. הוא משתעשע אתו בים התלמוד, ופותח לפניו מקצוע הרבנות, בספרי שו"ת העמוקות עיונו. חותנו מתעתד כי חתנו הגאוני ימלא מקומו אחרי מלאות ימיו ושנותיו. בינתיים רוצה להפריש לו חלק מרבנותו הענפה, כדי שיתמחה באופן מעשי. שיחה מיוחדת קובע לו חותנו עם האברך בנוגע לדרכי היראה. בשיחתו מדגיש הוא לו את חיוב ההתבדלות מדרכי כתות החסידים, אשר לא מצאו חן בעיניו. חוג חבריו של האברך מצומצם רק לאברכים העמלים בתורת ה', אך ביניהם כמה אשר נקלט בהם מטעמה של חסידות. האברך הגאוני מפליט לפרקים מילים חריפות על דרכי החסידות. הוא מוכיח אותם על מנהגיהם אשר לזרא הם בעיניו, אך החסידים לא טומנים ידם בצלחת. הם משיבים מלחמה שערה. הם מספרים לו אותות ומופתים מצדיקים. זה לא מושך תשומת לבו. מספרים לו מקצת מדרכי עבודתם הקדושה, אך הוא מבטל כל זאת במחי יד. חותנו, הוא אומר, זה לו ארבעים שנה אשר לא הציע וישן במטתו, אינו נותן תנומה לעיניו. כשמרגיש שתוקפתו שינה, תופס נר בין שתי אצבעותיו, וכך נים ולא נים, מטה ראשו על השולחן פחות מחצי שעה. קדושתו מי יתנה. אינו בוצע על הפת כל ימות השבוע. בשבת נוטל ידיו ושופך עליהם שני דליי מים, אוכל בדוחק כזית לכבוד שבת קודש. מה אוכל לצייר לכם. אך האברכים החסידים לא מרפים ממנו. הם מוכרחים להטותו לתחיית החסידות. עוד ויכוח ועוד ויכוח. הם מדברים על עבודה במסירות נפש מתוך חיות ושמחה. משהו, דק מן הדק נקלט בו, בעיקר כשנוגעין בנקודת העבודה מתוך חיות הנפש. את זה מרגיש הוא שחסר לו. הוא חושב בסתר אפקוד

חצר אחד הצדיקים, שלא יוודע חלילה לאיש בבית חותנו. הוא מבקר אצל הצדיק ר' מרדכי מקרעמניץ, אך אינו מספיק להתחקות שם ככל הצורך והוא מוכרח בחפזון לעזוב המקום, כדי שלא ירגישו בו.

המפנה בדרכו של האברך החל עם בואו של אחד החסידים הנודדים, אשר ישב לו בבית המדרש ובפיו שיחות וסיפורים, כשכולו אומר תהילה על כבוד קדושת הצדיק הרבי ר' זוסיא מהאניפעלי', הוא מספר על תפלתו בשאגות אריה, על עבודת ־"חצות" בהשתפכות הנפש והיללה על שכינתא בגלותא. האברך ר' נתן נתפס. עכשיו מתחיל הוא להבין שיש משהו אצל מנהיגי החסידות. הוא ממתיק סוד עם אחד החסידים. רוצה הוא לבקר בהיכלו של הצדיק ר' זוסיא. לבסוף מגיעים הם לנווהו הדל בחיצוניותו. ר' נתן משתומם: כך יושבים מנהיגי החסידות בביקתות עלובות, אך הבית מלא אורה, זיו פניו של הצדיק מבהיק כאור השמש, חרדת אלקים נסוכה על פניו. נשבר לך האברך הגאוני מכל ישותו הוא, אך עדיין לא ראה עבודת הצדיק. הוא נשאר ללינת לילה. מגיע עת רצון, אך האברך ישי באותה שעה תנומה. רעם של קולות מחרידות מקיצות אותו. "זוסיא, זוסיא, קומה לעבודת הבורא, מספיק ישנת, את השאר תשלים בקבר" — שומע הוא. הקולות חוזרות ונישנות, כשהן מלוות בשאגות מרטיטות לבב. "זוסיא זוסיא, קומה קומה", והנה רואה הוא שהצדיק הזקן קופץ ממטתו בגבורת אריה, מתיישב על הרצפה ומקונן על חורבן בית המקדש ועל שריפת בית אלקינו. האברך ר' נתן לא יודע מה לעשות. הוא רועד כולו מפחד אשר אופף אותו מראשו ועד רגליו. איה איפה הוא, בשמים או בארץ. הצדיק בוכה ומבכה עמו כל כוכבי שמיא. באברך לא נשאר שום אבר שלם. הוא מסתכל על עצמו, כיצד פיטם את ישותו וחשב שכבר הוא אדם השלם, והנה רואה הוא כאן שעדיין לא התחיל לעבוד את הי. הוא למד בשולחן־ערוך "יתגבר כארי ויקונן על חורבן הבית". לפעמים קיים זאת, אבל בלי נשמה. כאן רואה הוא

זקן מופלג אשר יקיים פשוטו כמשמעו את ה"יתגבר כארי". בלבו גמלה החלטה חד־משמעית: הוא מוכרח להתחיל הכל מחדש. הוא נהפך לחסיד.

האברך ר' נתן חוזר לביתו מלא רשמים. מתחיל להתנהג בדרכי החסידות, אך ידיעותיו בחסידות הם בינתיים רק על קצה המזלג, אבל עם זאת מרגיש הוא שינוי לטובה. משתדל הוא להיהפך מהיות עצם יבשה. כל מנהג חסידי מקבל אצלו משמעות מיוחדת. אמנם קשים לו עדיין כמה מנהגים, אך תמימותו מכניסה אותו למעגל. הוא אינו מקשה כבר על שתיית יי"ש, הדבר עדיין מוזר לו, אך ,חבריו אומרים שזה מביא לגילוי לב והתרוממות המוחין. כל זה טוב ויפה, אך נשמתו הגדולה העצורה בקרבו מוכיחה אותו כי לא עבור זה נבראת. הוא מחליט לבקר בחצרות הצדיקים. נוסע להצדיק הרבי ר' ברוך ממעזבוז, להצדיק ר' גדליה מליענץ, להצדיק ר' אברהם חיים מחעמלניק, להצדיק ר' שלום מפראביטש בן המלאך הקדוש ר' אברהם זצ"ל. כולם משתעשעים אתו ומקרבים אותו בקירבה יתירה. הוא מסתופף אצל כל צדיק וצדיק פרק זמן, מתבונן בעבודתו הקדושה של כל אחד לפי דרכו, זה במדת החסד וזה במדת הגבורה וזה בתפארת. לבו הזך קולט תורתם ושיחתם. השתוקקותו לעבודת ה' עוברת כל גבול. כל היום מתהלך הוא "צמאה לך נפשי", אך לא מצא עדיין במה להשקיט צמאונו ורעבונו שפיתחו לו הצדיקים. הדרך להגיע לשלימות עדיין חתומה לפניו. הוא מחפש רבי שילמוד אתו פרק אחר פרק, שידריך אותו צעד אחר צעד בעבודתו יתברך.

תוכן העניינים

פרקי חייו של רבינו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה