פרקים בחיי אדמו"ר הננמ"ח זצוקללה"ה · נישואין
הגיע עת דודים. משתדך הוא עם בת הרבני החסיד הנגיד, המפורסם בשם טוב בין כל הצדיקים, מופלג בתורה ויראת ה', מגזע תרשישים ואראלים, מיקירי עיר זאסלאב, הר"ר אפרים. ביתו הוא בית ועד לחכמים. כל גדולי וצדיקי הדור מתאכסנים אצלו. ההצלחה מאירה לו פנים והוא רוכש את כל הכפרים שבסביבות העיר מעדועדיבקא. מקום שבתו קובע הוא בכפר אוסיאטין.
כמקום הנשואין נבחרה העיר מעדועדיבקא. ביום החופה מגיע החתן. אברכי העיר מתאספים כדי לקחת חבל ולשמוח בשמחת בן גילם. החתן תופס שיחה עם אברך אחד, רוצה הוא לעמוד על טיבם של אברכים אלו, אך לתוגת לבו רואה שהאברך רחוק כמזרח ממערב מדרכי הפרישו"ת והעבודה. נגש לשני והנה גם הוא ככלי ריק שאינו מחזיק מאומה. שלישי, רביעי — לא, אין זה מה שהוא מחפש. הוא מצליח לסובב את השיחה לנושא אחר, כאילו לא שאל ודיבר דבר.
עומד לו מן הצד אחד האברכים המבוגרים ור' שמעון ב"ר בער שמו. החתן מסתכל היטב באברך. הוא נגש אליו ומתחיל לדפוק בפתחי לבבו. ר' שמעון תופס תיכף ומיד את המכוון. לבו ער מזמן רב לעבודת ה', אך לא מצא מדריך. הוא תופס ביד החתן ואומר: "הנך מעתה אלופי, רבי ומיודעי, זכני שאוכל לעמוד על ידך כל הזמן ולשרת אותך. פקח עיני והוריני דרך הנכונה".
החתן יוצא עמו לשדה. הם עומדים כמה שעות ומשוחחים ביניהם בתשוקה נוראה לעבודת השי"ת, עד הגיע זמן החופה.
החתן הגיע. העמידו את החופה והוא מקדש את הצדקנית מרת סאסיא לאשה. מאז מתחיל פרק חדש בעבודתו. עכשיו הוא כבר אדם השלם. יום החופה הוא יום מחילת עוונות. הוא עולה כל יום מעלה מעלה. החלטתו נחושה: נקי יהיה לביתו. הוא מתחיל
בעבודת הסיגופים, שובר גופו הצנום בתעניות הנמשכים משבוע לשבוע. שמונה ־עשר שבועות רצופים בשנה אינו טועם דבר, חוץ משבתות וימים טובים. יוצא הוא באמצע הלילה לשדה, ושם ליד נחלי מים איוה למושב לו. שומע הוא את עשבי השדה האומרים שירה ומצטרפין לתפילתו. צפצוף הצפודים, געיית הבהמות ונהמת החיות לא מפחידים אותו. הוא רואה ושומע כאן שירה אשר כל הבריאה שרה לבוראה "ברון יחד כוכבי בוקר". כאן בשדות ויערות אין מחיצות המפרידות מה' יתברך. שמים וארץ ומלואה, הכל מקושר בקשר אחד להשי"ת. בעיקר שובה את לבו שכל השירה היא בלא פניות. כאן הוא רוצה לעבוד את ה'. מטפס על הר גבוה ומוצא לו שם ביקתה חצובה בסלע. משם הוא צועק אל השי"ת. הוא מרגיש יציאת הנפש ממש, מגודל הגעגועים להשי"ת. קולו הולך מסוף העולם ועד סופו ונדמה לו כאילו כל הבריאה מצטרפת אליו ומשוררת עכשיו להשי"ת. בראש השירה דוגלת שירתו של האדם, אך הכל מקושר יחד.
עם עלות השחר חוזר הוא לביתו בלחש, בכדי שלא יוודע לאיש. כעבור כמה שעות שב אל מקומו ומתחיל מחדש "מקצה הארץ אליך אקרא, בעטוף לבי". לרגלי ההר עובר ערוץ הנחל. הוא מסתכל בנחל, אך עיני שכלו צופות למעין החכמה. הוא מרגיש כלות הנפש לחכמת התורה. לבו ומוחו רועשים. הוא מתעלה מעל גשמיות הארץ. "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה" — לבה וערקין דילה.
שם שם בשדות ויערות נפתחין לו שערי החכמה. כאן עמד על הסוד של למעלה מהזמן. כאן לא שייך מקום ולא שייך זמן. כאן למעלה מן המקום והזמן.
עם ר' שמעון נפגש לפרקים ומדבר עמו בעבודת השי"ת. אך סתרי לבבו לא מגלה לו. הוא צריך אחד שיוכל להחליף עמו דיבורי התחזקות, ולא מה שמוסתר בלבו.
פחד אחד מלווה אותו זה מכבר — מה יקרה אם יעמוד מאן דהוא על סתרי לבו וירגיש בעבודתו. כאן אצל חותנו נחשב הוא
לכלי מפואר, נכד הבעש"ט, נכד הקדוש ר' נחמן מהורדענקע. נמלך הוא בדעתו ובא לידי החלטה כי הוא מוכרח לקחת את זוגתו ולעקור מכאן, לנוד למקום שלא יכירו אותו ואת מוצאו. הוא מדמה לעצמו: אראה כאחד מארחי פרחי המחזרים על הפתחים. שם אני בטוח שהכל יסתדר בטוב, •לא אכשל בגאות ולא יטרידוני בדברים הזרים לרוחי.
אך הדבר אינו בר ביצוע מכל הבחינות. הוא מיוחס מדי. במעזבוז יושב דודו הצדיק ר' ברוך. בסדילאקוב דודו הצדיק ר' אפרים. תלמידי הבעש"ט והמגיד נוסעים מעיר לעיר בכדי לעורר את ההמונים לתשובה. הוא אינו רואה שיצליח להמלט. בכל מקום עתיד הוא להתגלות במשך הזמן.
דרך אחת ויחידה עומדת בפני — להלביש ולהסתיר את עצמי פה, במקומי, בלבושים כאלה שלא יגיעו לנשמתי. אתלבש בלבוש כאילו שכחתי הכל. איני יודע שום דבר. מסתובב בטל. לבי שורף להשי"ת. מה עושים — הכל בתוך עצי היער. כאן אצל חותני בכפר — איש פשוט הסובב בטל.
בבית חותנו מתחילים להתלחש: ,',מה קרה עם חתנינו היקר? איננו פותח ספר, מדבר עם אנשי הכפרים העוברים ושבים, כאילו היה אחד מהם, על מחירי התבואה שעלו וירדו, זה נמכר בסך כך וזה בכך. אינם מבינים מה קרה לאברך המשיי" התוגה מתחילה לכרסם בלבם. בצר להם משיחים יגונם בפני אחד מצדיקי הדור המתאכסן בביתם, אולי ביכולתו לעזור להם לעורר את חתנם.
הצדיק קורא לאברך הצעיר, מתחיל לפרוט על נימי נשמתו: "הלא הנך נכד הבעש"ט! חותנך פיזר הון רב עד שהשיג אותך, מה חסר לך כאן. עבוד את ה'. למה לא תתמיד בלימודך, תן מענה אברך!"
האברך שותק. הצדיק אינו יודע מה מתרחש בתוך תוכו של נכד הרבי הקדוש הבעש"ט י היתכן שאינו מבין מה שמדברים אליו. הוא פותח גמרא בבא קמא ומראה לו משנת "הכלב והגדי שקפצו
מראש הגג". "אברך — פנה אליו — הגד נא לי מה פירוש הדבר ?" האברך מתחיל לגמגם בהבהרת האותיות: "הכלב והגדי שקפצו מארש הגג..." חשכו עיני הצדיק ואומר לו: "בטלן שכמותך! כבר שכחת אפילו עברי! הא לך סטירת לחי, אחת ושתיים! כך מתנהג נכד הרבי הבעש"ט זצ"ל!" הצדיק לא מצא ניחומים לחותנו. ירחם השם.
האברך יוצא מחדר הצדיק. לבו שמח עליו. הבחינה הצליחה. עכשיו, לפחות, יפסיקו לתלות בי תקוות — חשב בלבו. הוא יוצא לשדה, שם אין עינים בולשו"ת אחריו וממשיך בעבודתו הנוראה כאתמול שלשום בהתחדשו"ת עצומה.
הצדיק משתהה עוד פרק זמן בבית ר' אפרים. הוא מנסה לנחמו, אך אין לו במה. מוכרחים לצפות לרחמי השי"ת. לאחר זמן הצדיק מתכונן להמשיך בדרכו. שוכרים עגלה, רותמים את הסוסים ויוצאים לדרך. הדרך עוברת ביער והם נכנסים לתוכו. מרחוק שומעים הם קול צווחה. ככל שנכנסים הם יותר ויותר לתוך מעבי היער, מתגבר קול המחריש אזניים ומחריד ? לבבות. "הצילני אבי! הצילני אבי!" נשמע הקול. פחד תוקף אותם. מה הם הקולות אשר שומעים. אפשר שנפלו לידי חבורת גזלנים הרוצחים נפש. מרכינים אזנם לכיוון הקולות, מוכרחים לרוץ ולהציל נפש מישראל. הם מתקרבים בלאט, הצדיק צופה למרחקים, נדמה לו שזו תפילה הפולחת מלב איש ישראל הנלחם עם עצמו. רוצה הוא להנצל מהגזלן אשר מקונן בתוך עמקי הלב. מתקרבים הם אט אט ולנגד עיניהם מתגלה מראה נהדר: עומד לו אברך אחד כשכל גופו עטוף בטלית ומכה ראשו בעץ עבות מתוך השתפכות הנפש. סקרנותם הלכה וגברה, הם מוכרחים לגלותו. הצדיק יורד מהעגלה, מגביה את הטלית מעל פני המתפלל. צמרמורת עוברת בכל גופו. הלא אין זה אלא חתנו של ר' אפרים, נכד הרבי הבעש"ט, שאך לפני ימים מספר הצלפתי לו כמה סטירות לחי. הוא הצליח להסתיר את זהותו האמיתית מאתי. הצדיק נופל לרגליו ומתחנן: "מחול לי
על שהלבנתי אותך וכיבדתי אותך במתנת־יד. מה אעשה ולא עמדתי על דעתך, חשדתי אותך לחנם, אוי לנפשי, נכד רבי, רחם עלי ומחול לי". בקושי מצליח האברך להרים אותו מעל גבי הקרקע ואומר לו: "מוחל אני לך בלב שלם, בתנאי אחד ויחידי, שכל משך חייך לא יצא הדבר מפיך". רק בהגיע זמן הסתלקותו מגלה הצדיק למתי מעט מאנשי סודו כל פרשת העבר עליו בזה.