פרקים בחיי אדמו"ר הננמ"ח זצוקללה"ה · בסוד שיח שרפי קודש
בית הצדיק ר' שמחה הומה כעת מצדיקי הדור הבאים לפקוד קבר רבם הבעש"ט. מתאכסנים הם בביתו. תלמידי המגיד הקדוש ממעזריטש גם הם בין הבאים הקבועים. יושבים זקני הצדיקים מסובים סביבות השולחן ושכינה מלהטת סביבם. משיחים הם על גדולת הבעש"ט הדומה למלאך ה'. אין הם יכולים לצייר במחשבתם כי ילוד אשה יגיע לדרגות כאלו. הם חוכחים בדעתם, אולי לא היה רבם אלא מלאך מן השמים. אך דורותיו שהשאיר מוכיחים להם כי על כרחך היה רבם מהאי עלמא. מרבים לדבר על קדושתו ופרישתו ועל קדושת תלמידו המגיד הק'. דומה שמדברים המה משרפי מעלה. משוטטים הם כעת בין שרפים ואו&ני הקודש. שיחתם תיסוב גם על האורות שנתגלו על ידם, על התיקונים שהמשיכו לעולם. מבכים הם את יתמותם, ועל נטל ההנהגה שנפל כעת על שכמם. הם מבכים את צרות ישראל ושכינתיה בגלותא. מטכסים עצה איך להמתיק את הדינים ולמהר ולהחיש ביאת משיח צדקנו. מתווים הם את תפקיד צדיק הדור אשר בכוחו להשיב כל הבריאה לשרשה. ריחוקו ופרישותו ממגע בעולם הגשמי. בקיצור כל אשר לו נגיעה דקה מן הדקה אפילו פחות מקוצו של יו"ד עם העולם הזה, אין ביכולתו להעלות את העולם. הצדיק מוכרח לפרוש מכל וכל, ואז, אז יש ביכולתו לתקן משהו בזה העולם.
ליד השולחן עומד לו ילד כבן שלוש־ארבע, יפה עינים אשר מבלי שים לב צמוד הוא לכל שיח והגה היוצא מפיהם. כל סיפור מצדיק, כל דיבור הוא קולט במוחו וכותב על לבו. הצדיקים משיחים ביניהם, אך הילד שעשועים נחמן שומע היטב היטב שיחתם ועומד כבר כמה שעות על מקומו מבלי זיע. לב הילד מתחיל
להתגעגע להגיע לדרגתם. אויר הקדושה החופף בבית מסייע לו להשלים רצונו. הוא שמע כאן על שני עולמות, עולם חולף ועולם נצחי. מה לו בעולם החולף, אשר מוגבל בזמן — לזאת לא יקרא חיים. רוצה הנער רק בעולם נצחי, אשר שם אין מחיצות משכינת עוזינו.
מחליט הנער בן הארבע לפרוש לגמרי מן העולם החולף, הוא עולם הזה. מפסיק הוא לאכול, כי אינו רוצה לטמטם גופו באכילה. אך כדי שלא יתוודע הדבר להוריו וגם לא הבין איך יחזיק מעמד להגות בתורה ועבודה, החליט כי המעט שיאכל לא ילעס בשיניו ולא יגיעו לחיכו, אלא יגלגל האוכל בצורתו הטבעית לתוך גרונו, כדי שלא יטעם שום טעם מן העולם החולף. הנער ממשיך בהחלטתו הנחושה, אינו שם לב על צווארו שהתנפח מהנהגתו זו. הגוף יתרגל, הוא לא יכנע לגופו. כך שיבר הרגליו אחת לאחת, הרגל נעשה טבע, הגוף נכנע! אם כי חלש הוא מאוד, צנום ודק זה מספיק עבורו לקיום כל דהוא — העיקר להיות מקושר לעולם הנצחי.
שומע הוא מפי הצדיקים כי דרך יראי ה' לחשוב כל היום רק על הוי' ב"ה — "שדתי ה' לנגדי תמיד". הוא מתחיל לחשוב ולצייר לנגד עיניו מלים קדושו"ת אלו. אביו מושיבו לפני המלמד, והלה מדבר עם הנער, אך הוא אינו שומע, כי מוחו שקוע ולנגד עיניו רואה הוא רק דבר אחד — "שדתי".
מתעורר הנער מעמקי מחשבותיו. הוא שמע מפי הצדיקים על גודל מעלת העמל בתורה והצלחת הנפש בידיעתה. רוצה הוא לזכות לכתרה. דף גמרא שהמלמד לומד עמו ומקבל עבור זה ג' גראשין מאביו, לא מספק אותו. תורה עמוקה ורחבה מני ים, מה יצא לו מדף גמרא שלומד עמו המלמד. נגש הנער למלמד. דבר סתר לי אליך רבי. אגלה לכם סוד. באמתחתי כסף שמקבל אני מאבי כל יום עבור קניית מיני מתיקה. מטבעי איני אוהב ללעוס מיני מתיקה. אבקש מכם שתוסיפו ללמוד עמי כל יום עוד
כמה דפי גמרא ועבור כל דף אשלם במיטב כספי ג' גראשין נוספים. המלמד העני נופל על המציאה ומוסיף ללמוד עם הנער עוד דף גמרא. הנער משלשל לכיסו של המלמד ג' גראשין. רבי לא מספיק עבורי, בבקשה עוד דף. ממשיך המלמד ולומדים עוד דף. הנער משלם ג' גראשין נוספים. רבי לא מספיק עוד דף, כל דף ג' גראשין וכן חוזר הלילה. כל יום כמה דפים נוספים. המלמד כבר עייף מספיק היום, למחר נמשיך.
הנער יוצא מבית המלמד ומטפס על גג ביתם. שם מוצא הוא פינה נידחת בין התבן והמספוא ומתחיל באמירת תהלים ותוך כדי כך מפרש שיחתו להש"י תוך כדי בכיה חרישית: רבש"ע! קרבני לעבודתך, הט לבי לעשו"ת רצונך. למדתי היום כך וכך דפי גמרא, רצוני להבין עומקן של דברים, שיאירו עיני, שהתורה לא תתשגם אצלי. תורתי תורתי, מה יהיה ממך אם תתגשם אצלי, הרי מיליך יחשכון. רבש"עי וכי בשביל גשמיות בראת אותי, מה יהיה התכלית ממני, צועק הנער מעומקא דלבא ההא ההא על ימי ושנותי (שעדיין לא הגיעו לגיל השבע) שעוברים בחושך.
נזכר הוא שנשארו בכיסו עוד כמה גראשין. מה יעשה בהם, מחר יקבל חדשים. לקנות קצת מגדנות, חס מלהזכיר. מצות צדקה עדיין לא קיימתי. נכנס בלהט לבית המדרש, מחפש הוא קופת הצדקה ומתחיל לומר בדחילו ורחימו "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה הנני מוכן ומזומן לקיים מצות צדקה וכוי", ומשלשל בידיו הקטנות ובלבו הרחב גראשין אחד לצדקה. הוא מסתכל, נשארו לי עוד שנים"שלושה גראשין. מחשבה מתנוצצת במוחו: לשלשל כל הגראשין בפעם אחת. הוא מתבונן, לא זו הדרך. אוהב אני הרבה מצוות מעשיות, אם אשלשל הכל בפעם אחת, בידי רק מצוות נתינה אחת. מתחיל הוא לצעוד לעבר פתח בית־המדרש. צועד אחת ושתיים, כאומר לצאת, אך מסתובב שנית. צריך להתחיל הכל מחדש עדיין אין בידי שום מצוה. הוא מתחיל בהתחדשו"ת כאילו זה עתה נכנס לבית המדרש. נעצר על יד קופת הצדקה ואומר
בדחילו ורחימו "לשם יחוד וכר" ומשלשל עוד פרוטה. וכן חוזר עוד פעם לצעוד ועוד פעם חוזר מחדש, עד שכלו הגראשין בכיסו.
רוחץ הנער פניו בכדי שלא יבחין איש בעיניו הבוכיות ויוצא לשדרות העיר, לחפש חבריו המשתובבים. הוא משתלב אתם במשחק כאילו הוא אחד מהם. הוא מצליח להסתיר כל רגשו"ת נפשו הסוערת. כלל ראשון שמע מפי הצדיקים — "והצנע לכת".
כך מתנהג הנער יום יום. הוא נכנס לעמקי התורה ומחשבותיו משוטטות בעולמות עליונים, אך בפני חבריו לא מבליט עצמו.
התמדתו ללא גבול. מרבה ללמוד ש"ס ופוסקים. לומד ג' פעמים ארבעת חלקי שו"ע. פעם אחת בכדי לדעת את ההלכות. פעם שניה בכדי לברר כל דין, שורשו ומקורו בגמפ"ת. פעם שלישית על דרך הנסתר, כל דין והלכה. בשרשה ע"פ תורת הרז והסוד. כן מרבה הוא בלימוד תנ"ך, עידיעקב, ספרי הזוה"ק, תיקונים, כתבי האריז"ל, ספרי מוסר וכר. כל התורה שגורה בפיו כשולחן ערוך, ומסודרת אצלו בסדר נפלא.
בהגיעו לשנת הי"ג, ביום הבר־מצוה, קורא לו דודו הצדיק ר' אפרים מסדליאקוב בעל "דגל מחנה אפרים" ודורש בפניו דרוש המוסב על הפסוק אני היום ילדתיך. הוא מעוררו לעבודת השי"ת וכד. אצל חתן הבר־מצוה כל דיבור מצדיק אמת הוא כמוצא שלל רב. הוא מקשיב קשב רב לדברי אלקים חיים היוצאים מפי דודו הקדוש, אך מסתיר בפניו כל השגותיו הנוראות אשר מרקיעות שחקים. בסגולה מיוחדת ניחן מיום היוולדו — לחפות ולהסתיר מפני איש כל רגש פנימי, יעבור עליו מה שיעבור. הכל מוסגר אצלו במסגר על מסגר. נעלם מעין כל, כי כבר מסדר הוא את ספרו הראשון ספר "המדות" והוא לכאורה נער פשוט ורגיל.