אור ברסלב
פרקי אליהו פרק שירה › ג

פרקי אליהו· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי

פרק שירה · ג

ב

השיר השלישי בדיני אותיות או"י הנקראות 'אותיות הנשימה', והוא שיר מורכב משתי תנועות ויתד ושתי תנועות, שתי תנועות ויתד (ושתי תנועות) [ותנועה], על משקל כי אשמרה שבת.

מִזְמוֹר לְאֵלִיָּהוּ עַל עֲלָמוֹת / הוּסַד עֲלֵי אֶוִ"י הַנֶּעֱלָמוֹת
לָהֶן מְקֹרָא אוֹתִיּוֹת נְשִׁימָה / הֵמָּה אֱלֵי דִּבּוּר דּוֹמוֹת לְאִמּוֹת
זוֹכוֹת אֱלֵי חָמֵשׁ קוֹלוֹת גְּדוֹלוֹת / בָּעֵת אֲשֶׁר הֵמָּה נָחוֹת וְדוּמוֹת
אָלֶ"ף הֲלֹא תוֹרֶה קָמֵץ וְאָכֵן / בִּלְבַד בְּשׇׁרְשִׁיּוֹת אַךְ לֹא בְּאַמּוֹת
גַּם עֵת אֲשֶׁר תָּבֹא חִלּוּף לְהֵ"א וָי"ו / בַּסּוֹף וּבָאֶמְצַע פָּעֳלִים וְשֵׁמוֹת

פירוש "עַל עֲלָמוֹת" הם אותיות או"י, כי דרכם לנוח ולהתעלם באמצע המלות ובסופן, ולא תוציאם באחת מהמוצאות רק בנשימה. ובעל ספר יצירה קרא להם אִמּוֹת הדבור, כי לא תוכל לבטא אחת מחמש ת"ג אם לא שיהיו שם אחת מאותיות או"י, כגון האל"ף תורה על הקמץ שלפניו, ודוקא אל"ף שרשית ולא שמושית, כמו קָרָא, קָרָאתָ; וגם האל"ף אשר תורה תמורת ה"י או וי"ו בסוף או באמצע הפעלים והשמות, כמו וְקָאם שָׁאוֹן (הושע י יד), וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה (זכריה יד י), קְרֶאןָ לִי מָרָא (רות א כ), כַּמַּטָּרָא לַחֵץ (איכה ג יב) ודומיהם.

הַוָּי"ו עֲלֵי חוֹלֶם חָסֵר וּמָלֵא / הִנָּם בְּמָסֹרֶת דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת
גַּם כֵּן עֲלֵי שׁוּרֵק עִם וָי"ו כְּתוּבָה / כִּי אֵיךְ בְּלִי הַוָּי"ו שׁוּרֵק מְשִׂימוֹת

פירוש: הוי"ו תורה על חולם, ולפעמים היא כתובה ולפעמים אינה כתובה, וזה על פי המסורת, ותורה גם כן על שורק, והיא תמיד כתובה, כי לא יתכן לשים שורק בלי וי"ו.

הַיּוֹ"ד עֲלֵי חִירֵק תּוֹרֶה, וּבָאָה / אַחֲרָיו כְּתוּבָה רַק בִּקְצַת מְקוֹמוֹת
וּבְכֵן שְׁנֵי מִינֵי חִירֵק בְּנִקּוּד / גָּדוֹל וְקָטֹן הֵן כִּשְׁתֵּי תְאוֹמוֹת
גַּם כֵּן עֲלֵי צֵרֵי אָכֵן יְסוֹדִית / אוֹ יוֹ"ד אֲשֶׁר תּוֹרֶה רִבּוּי סְכוּמוֹת
אַךְ יֵשׁ 'פְּלֵיטָה' גַּם 'הַשְׁכֵּים' 'וְתַגֵּיד' / הוֹלְכִים כְּרֵעֵיהֶם אׇרְחוֹת עֲקוּמוֹת

פירוש היו"ד תורה על חירק, אבל אינה כתובה רק בקצת מקומות; כי שני מיני חירק הם, האחד עם היו"ד והוא תנועה גדולה, והשני בלא יו"ד והוא תנועה קטנה, כמבואר בשיר שלפני זה. והיו"ד תורה גם כן על צרי, אבל דוקא כשהיו"ד שרשית, כמו בֵּית ה', עֵין ה' ודומיהם, וכן כשתורה על רבוי, כמו דִּבְרֵי, דִּבְרֵיהֶם, דִּבְרֵיכֶם ודומיהם. אך יש שהולכים ארחות עקומות, רוצה לומר יוצאים מן הכלל, כמו אַל יְהִי לָהּ פְּלֵיטָה (ירמיהו נ כט), הַשְׁכֵּים וְשָׁלֹחַ (ירמיהו לה טו), וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יט ג) ורעיהם הדומים להם.

אֵלֶּה נְקֻדּוֹת הֵן חָמֵש גְּדוֹלוֹת / חָמֵשׁ קְטַנּוֹת עוֹד לָהֶן מְדֻמּוֹת
פַּתָּח וְסֶגוֹל חִירֶק אַךְ בְּלִי יוֹ"ד / חוֹלֶם וְקִבּוּץ כֵּן נִקְבוּ בְּשֵׁמוֹת
כִּי נִמְשְׁלוּ הָאוֹתִיּוֹת לְגוּפִים / אֵלֶּה עֲשָׂרָה הֵן לָהֶן נְשָׁמוֹת
עוֹד יֵשׁ נְקֻדָּה וּמְשָׁרֵת לְכֻלָּם / הֵן עוֹד אֲשׁוֹרֵר בָּהּ שִׁירוֹת נְעִימוֹת

כל זה מובאר, אך הנקדה המשרת לכולם הוא השוא, ויתבאר דינו בשיר ששי ושביעי ושמיני.

תוכן העניינים

פרקי אליהו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה