פרקי אליהו· רבנו אליהו בחור הלוי אשכנזי
פרק המינים · ד
המין הרביעי הוא שם תֹאר. והוא שם הנופל על עצם מה, והעצם ההוא מתואר מאחד מהשמות המקריים אשר תדעם במין השביעי. והמשל מן רְאוּבֵן שהוא שם עצם, כשחל עליו מקרה החׇכְמָה נקרא אז האיש ההוא חָכָם; וכן אֶבֶן, כשחל עליו מקרה הלַבְנוּת או השַׁחֲרוּת, נקרא האבן ההוא שָׁחוֹר או לָבָן. והכלל כי כל שם תאר מורכב מעצם וממקרה, ולא ימצא עצם זולת מקרה ולא מקרה זולת עצם.
ודע כי המין הזה שהוא שם תאר, כל אשר נמצא מהם בפסוק כלם נגזרים מהפעלים עומדים, כמו חָכָם, צַדִּיק, רָשָׁע, גִּבּוֹר, זָקֵן, עָשִׁיר, עָנִי, גָּדוֹל, קָטֹן, ודומיהם רבים. אכן מהפעלים יוצאים לא יבא שם תאר בפסוק, רק יספיקו בשמות הפועלים והפעולים, כמו שכתבתי בספר הבחור במאמר ראשון בעקר חמישי (סימן ד).
אך נמצאים מעטים דגושים ונגזרים מפעלים יוצאים, כמו גַּנָּב, סַלָּח, וכן בדברי חכמים ז"ל: אַלָּם, סַפָּר, קַבָּר, חַבָּר ודומיהם. ועל הרוב הוסיפו נו"ן בסוף התארים, כמו כַּעֲסָן, סַלְחָן, דַּבְּרָן, גַּזְלָן, חַמְסָן. וכן נמצא בפסוק: יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת (איכה ד י), היחיד ממנו רַחֲמָן, או רַחְמָנִי על משקל אַכְזָרִי. וכן נׇכְרִי, חׇפְשִׁי ודומיהם, כלם ביו"ד נחה בסוף. וחכמים ז"ל נהגו בקצתם ביו"ד נעה, כמו בַּנַּאי, גַּבַּאי, זַכַּאי, אַכְסְנַאי, עַרְטְלַאי, וכמהו על דעת רבי יוסף קמחי (ספר זכרון שער ג) מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי (משלי כח כג).