פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן סה · לז
ברם נ"ל דאפי' להרמב"ם דפסק כר"ה דלמפרע הוא קדוש מ"מ הכא לא חלה עליו קדושת בכור דהנה בבכורות ד' גבי רב מרי בר רחל הוי מקנה לאודנייהו לעכו"ם והתו"ס והרא"ש פי' דרב מרי הי' מקנה בהמה לאזני עובר ועי' בקצה"ח סי' ר"ט דהוכיח מזה דעובר ליתא במכירה דהוי דשלב"ל ובנה"מ סי' הנ"ל העלה בדיני עובר דעובר גופי הוי כאחד מאיברים וחשיב דבר שבא לעולם ורק כשמקנה העובר כשתלד אז הוי דשלב"ל, ומה שהוכיח הקצה"ח מתוס' והרא"ש ריש בכורות דגם להקנות תיכף העובר הוי דשלב"ל לא נלפע"ד דשם בלא"ה הי' יכול להקנות אוזן הבהמה לפוטרו מהבכורה וע"כ לא רצה להקנות להעכו"ם שיהי' לו חלק בגוף הבהמה רק שיהי' לו חלק בהולד ואם הי' מקנה להעכו"ם שיהי' לו תיכף חלק בהעובר הדר הוי לי' כאילו הי' להעכו"ם חלק בגוף הבהמה ויכולין לכוף זא"ז לחלקה בגוד או אגוד או לשחיטה וזה לא רצה כמו שלא רצה להקנות לו שאר אבר מהבהמה ולא רצה להקנות לו רק כשתלד ובזה שפיר הוי דשלב"ל ע"כ, ובזה ניחא לישב קושית הטו"א בר"ה דהעלה להוכיח דהפקר לא מהני דאל"כ אמאי לא הפקיר רב מרי את בהמתו ועי' בח"ס חיו"ד סי' שט"ז מ"ש בזה, אמנם לפי הנ"ל הן הוא גופי' לא רצה להפקיר כמו שלא רצה להקנותה אלא דהי' לו להפקיר את העובר, והנה בסברתו של רב מרי שעשה כן ולא חייש למיטעי אינשי נראה משום דרב מרי סבר דמאן דחזי יאמר שמכר העובר כמו שהוא עתה ובזה הוי דבר שבא לעולם ולא אתי למיטעי, אבל בהפקר רב מרי גופי' חייש לתקלה דמאן דחזי ידע שמפקיר לכשתלד דכמו שהוא עתה הן לא שייך הפקר ואתי למטעי דמצי להפקיר את העובר לכשתלד בלא הפקר הבהמה לעוברה ואתי לידי תקלה, אבל מכירה סבר דהרואה יאמר שמוכר אותה כמו שהוא עתה כנ"ל, עכ"פ קשיא האיך מהני מכירה לכשתלד דכיון דבשעה שיצא רובו איגלאי מילתא למפרע דחלה עליו קדושת בכור בתחילת יציאתו ודומיא להא דאמרינן בתמורה כ"ה אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה ומסיק דהוי בכור כיון דבהדי הדדי אתיא אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וה"נ כיון דאיגלאי למפרע דחלה קדושת בכור ביציאתו האיך חל המכירה ודברי הרב כו'.