פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן סה · כה
ובהא דאין יאוש מועיל בקרקע, אפ"ל קו' התוס' בב"ב מ"א רב ענן שקל בדקי' בארעא כו' והא אחיל מחילה בטעות הוא, והק' בתוס' והא רב נחמן ס"ל בב"מ דמחילה בטעות הוי מחילה דאמר אי שמיט ואכל לא מפקינן מיני' וכן הק' התוס' בב"מ ס"ו מההוא דאפקיד כיפי דאמרינן הדרא אפדנא למרי' שומא בטעות הוא ע"ש, והנה בהג"א כתב בטעם דמחילה בטעות הוי מחילה משום שזכה ביאוש בעלים וא"כ ניחא שפיר בהא דב"ב דמחילה בטעות הוא משום דבקרקע לא מהני יאוש, וע"פ דברי הגאון בנה"מ יומתק מאד דהטעם הוא משום דהוי ברשותו וה"נ כיון דיכול להוציא בדינין הוי כברשותו ולא מהני בי' יאוש, וכן ניחא גבי אפדנא כיון דהוי ברשותו לא מהני יאוש וכמו גבי קרקע דל"מ יאוש, ומה גם לשי' הפוסקים דתלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר לקרקע ולא מהני בי' יאוש, ובזה אפשר נמי לישב קושית האחרונים בהא דקדושין ס"ג דרבי ס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע מדתנן רבי אומר לא תסגיר עבד אל אדוניו בלוקח עבד ע"מ לשחררו הכתוב מדבר ה"ד אמר רב נחמן ב"ר יצחק כגון דכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו והקשו הא אמרינן בב"מ אי שמיט ואכיל לא מפקינן מיני' וא"כ הכי ה"ט משום דהעבד זכה בעצמו ולפיכך אינו יכול לחזור בו, אבל לעולם ס"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, אמנם לפמש"כ טעמא דהג"א דמחילה בטעות הוא משום יאוש ולהכי אי שמיט ואכיל לא מפקינן מיני' א"כ לדעת הפוסקים דס"ל דבעבד לא מהני יאוש ועי' בש"ך סי' שס"ג, והא דאמרינן בגיטין דמהני יאוש ה"ד יאוש של חזקת מלחמה ועי' ברשב"א בחי' לגיטין שם, ומשו"ה ניחא כיון דבעבדים לא מהני יאוש אי אפ"ל הטעם משום דתפיס וע"כ צ"ל דס"ל אדם מקנה דבר שלא ב"ל והא דאמרינן בגיטין ל"ט אמרו לפני רבי אמר נתיאשתי מפלוני עבדי מהו כו' אלמא דמהני יאוש בעבדים, אפשר לומר ע"פ מ"ש הגאון מוהרז"א מרגליות בתשו' נוב"י מהדו"ת ס"י ע"ז וכן בשו"ת בית אפרים חאה"ע סי' נ' שהעלה לדון דיאוש מפורש כהפקר הוא ע"ש.