אור ברסלב
פרי יצחק חלק ב סימן סה › יב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן סה · יב

יא

והנה אם יאוש מטעם הפקר הלא יהוי הפקר לכל וא"כ אפי' אי יאוש לא קונה מ"מ כל המחזיק בה זכה בה והוי אבידה זו הפקר לכל, א"כ לכאו' הי' מקום להתיר כמ"ש לעיל דהפקר פטור מן הבכורה וא"כ אפי' אם העכו"ם לא קנה נמי פטור מן בכורה מטעם הפקר, אמנם כל האחרונים תמהו בזה האיך אפ"ל דיאוש מטעם הפקר והא אין יכול להפקיר דבר שאינו ברשותו כסוג' הגמ' בב"ק שם ובראשם הגאון פנ"י בגיטין ל"ח וכן הק' שם אי יאוש הוי הפקר מ"ט אינו מועיל יאוש בקרקע, ולפ"ז תמה על התוס' בב"ק ס"ו שהוכיחו דאין יאוש מטעם הפקר מ"ט לא הוכיחו מהא דאין יאוש מועיל בקרקע, וע"ש מה שתי' כיון דלא נתיאש אלא מפני אלמותו שג גזלן א"כ לא אפקרי' אלא אדעתי' דידי', וזהו דוחק דכיון דנתיאש וסובר דלעולם לא יבא לידו נימא ג"כ דלכו"ע הפקיר דניחא לי' שיהנה אחר ממה שיהנה הגזלן, והנ"ל בזה, בהקדם מה מה שיש להעיר במאי דפליגי שם בב"ק אם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו וה"ה להפקר וטעמא דמשום שאין לו כח להקדיש או להפקיר דבר שאינו ברשותו, וקשה למאן דס"ל יכול להפקיר דבר שאינו ברשותו נהי דס"ל בהקדש דיש לו כח להקדיש אפי' אם אינו ברשותו זהו דוקא בהקדש, אבל בהפקר דילפינן משמיטה או מפאה הרי בעינן שיהי' הפקר לכל ושיהא כ"א יכול לזכות בה אבל הכא שהוא ת"י הגזלן והגזלן אינו מניח לשום אדם לזכות בו א"כ נימא דלא יהי' הפקר, וכן כ' הגאון בח"ס סי' שט"ז דאם הבהמה כורעת לילד והוא מפקיר וסוגר הדלת בעדה דאינו כלום משום דלא יכול שום אדם לזכות בה, וכן הוא ברמב"ן לענין ביעור דבשעת הביעור היה כ"א מוציא פירותיו בשוק ע"ש כמו כן הכא כיון שהוא ת"י הגזלן ושו"א לא יכול לזכות בו נימא דלא הוי הפקר כיון דילפינן משמיטה הוי כמו שמונח בביתו וסוגר הדלת בעדו דאינו הפקר, אמנם י"ל דדוקא אם הוא מניח הדבר בתוך ביתו וסוגר הדלת בעדה ומפקירה אינו כלום כיון דמצדו לא נתרוקן רשותו דהוא עדיין ברשותו ושום אדם לא יכול לזכות בו לכך לא מהני, משא"כ כשהוא ת"י הגזלן הרי יצאה הדבר מרשותו, והא דאין אחר יכול לזכות בו אין המניעה מצדו אלא ארי' דרביע עלה הוא הגזלן שאינו מניח לאדם לזכות שפיר מהני ההפקר, וכן בשמיטה החיוב הוא שיוציא את פירותיו לחוץ שלא יהי' עיכוב להזוכה מצד רשותו, ורק למאן דס"ל דאינו יכול להפקיר מה שאינו ברשותו הטעם הוא משום שאין לו כח להפקיר מה שאינו ברשותו כמו הקדש ובזה פליגא אמוראי שם. ומסתעינא לזה, דהנה בירושלמי הובא במ"ל פ"ה מה"ל עבדים לענין הפקר מהיום ולאחר שלשים דקאמרינן התם אף בהפקר שדי מופקרת מהיום ולאחר שלשים ע"ד דרבי הרי זה הפקר ע"ד דרבנן אינו הפקר, ובמל"מ ה"ק אמאי לא נימא דגופא מהיום הפקיר ופירות לאחר שלשים ע"ש שהניח בקושיא, ועי' בקצה"ח סי' רנ"ח שכ' טעם הדבר משום דהפקר בעינן דומיא דשמיטה שיהי' מופקר לכל וכיון דשייר פירי לעצמו אין זו נטישה גמורה וכן כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו ובתשו' שהביא דברי הירושלמי הנ"ל אף בהפקר כן כלומר שאי אפשר שיהי' השדה הפקר והפירות לבעלים, אמנם הק' הקצה"ח להר"פ בשו"ע סי' רמ"ו דמתיר להשכיר להעכו"ם אף ליום השבת בהבלעה ולהפקיר ליום השבת, והא בשכירות הפירות לעכו"ם ואיך מועיל הפקר להגוף בלבד ע"ש, ולפמ"ש החילוק מבואר לנכון דדוקא דמפקיר את הגוף ושייר הפירי לעצמו לא הוי הפקר כיון דלא הוציא לגמרי מרשותו ול"ה דומי' דשמיטה, אבל הכא גבי עכו"ם שאין לו רק הגוף והא דאין הזוכה יכול לזכות בפירות משום שהוא ת"י העכו"ם והוא המעכב אבל מצדו הוא מפקיר לכל אדם שפיר מהני ההפקר. ובל"ז נראה דל"ק קושי' הקצה"ח משום דבאמת לענין זה לא ילפינן משמיטה וכמ"ש הגרע"א בתשו' סי' קמ"ה דדוקא אם משייר להזוכים כמו אם הפקיר לעשירים ולא לעניים, אבל אם הפקיר לכל אלא שאינו מפקיר אלא הגוף לבד בזה שפיר מהני, אלא למ"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי וא"כ כשמשייר הפירי לעצמו ואין הזוכה יזכה אלא הגוף וכיון שאין הגוף עומד אלא לפירותיו א"כ הוי כמו שהפקיר ע"מ שלא יכול שו"א לזכות בו אבל למ"ד קנין פירות לאו כקה"ג דמי וכיון שהגוף הוי הפקר לכל ומצי כ"א לזכות בו א"כ הרי הפקיר לכל והוי הפקר, ולפ"ז אפ"ל דסתם ירושלמי הוי ר"י ור' יוחנן לשיטתי' בתלמודא דידן דקנין פירות כקה"ג דמי ולכך כיון שהזוכה לא יזכה בפירותיו אינו כלום והוי כמו שמפקיר ע"מ שלא יוכל שו"א לזכות בו, אבל בשו"ע שפיר פסק דמהני הפקר משום דאנן פסקינן כר"ל דקנין פירות לאו כקה"ג דמי וכדפסק רבא כותי' בס"פ החולץ ולכך כיון שהגוף הוי הפקר מהני:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה