אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן נד

סימן נג

לחכם אחד

ע"ד שי' הש"ך בחו"מ סי' רצ"ו בהא דמבואר שם דהמפקיד אצל חבירו בשטר וטוען החזרתי נאמן בשבועה בנקיטת חפץ במגו דנאנסו דשבועה זו אינה אלא מדרבנן ואף לפי מאי דקי"ל דנאנסו בעי שבועה מה"ת אף בלא הודאה במקצת מ"מ שבועת החזרתי במגו דנאנסו הוא רק מדרבנן ודלא כהסמ"ע והב"ח שכתבו דהוא שבועה דאורייתא ממש ע"ש, וע"ז הקשו האחרונים הקצוה"ח שם ובשער משפט סי' פ"ז מסוגי' דשבועות דף מ"ה דפריך שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה כו' מתוך שיכול לומר החזרתי יכול לומר נאנסו ומשני דאפקיד לי' בשטרא ולשי' הש"ך דהמפקיד בשטר. וטוען החזרתי נאמן מה"ת במגו דנאנסו בלא שבועה כלל א"כ אכתי קשה היאך משכחת לה שבועת נאנסו יהי' נאמן בלא שבועה במגו דהחזרתי וכ"כ בשו"ת רע"א סי' קע"ה סברא זו בפשיטות ע"ש, וע"ז תמה הדר"ג על דברי האחרונים הנ"ל דהיאך אפ"ל שיהי' נאמן בטענת נאנסו בלא שבועה במגו דהחזרתי הא עיקר נאמנות החזרתי הוא רק מכח מגו דנאנסו ואיך אפ"ל החזרתי במגו דנאנסו ונאנסו במגו דהחזרתי עכ"ד ולענ"ד דברי האחרונים פשוטים מאוד דמאחר דאף לפי האמת דנאנסו בעי שבועה מ"מ נאמן מה"ת לומר החזרתי אף בלא שבועה במגו דנאנסו יהי' מאיזה טעם שיהי' א"כ שוב הדר דינא היאך משכחת לה שבועה דנאנסו יהי' נאמן בלא שבועה במגו דהחזרתי ואין כאן סתירה כלל זה לזה, אכן יש לקיים דברי הדר"ג מצד הטעמים והיינו כיון דאמרינן דנאמן בטענת החזרתי אף בלא שבועה במגו דנאנסו ובע"כ צ"ל דנוח לטעון נאנסו אף דבעי שבועה מטענת החזרתי בלא שבועה דלכך נאמן במגו וא"כ איך אפ"ל שיהי' נאמן בטענת נאנסו בלא שבועה במגו דהחזרתי הא בע"כ טענת נאנסו נוח יותר וא"כ איך אפשר להיות מגו משניהם מזה לזה והנה אם כי אנו אין אחראין לחפש לקיים דברי האחרונים במקום שהם מקשים להעמיד קושיתם מ"מ הנה הגאון רע"א בתשו' הנ"ל כתב ג"כ כדברי הקצוה"ח והשט"מ אולם שלא בדרך קושיא כ"א לישב הסוגי' דשבועות לפי' הריב"א שם במה שהקשו התוס' מרבא אדרבא דבב"ב ס"ל דנאמן לומר החזרתי בשבועה ותי' ר"ת דהא דאמר צריך להחזיר בעדים היינו אם אינו רוצה לישבע וריב"א תי' דבב"ב הוא דוקא בעסקא אבל במפקיד ס"ל לרבא דאינו נאמן אפי' בשבועה וכתב הגאון הנ"ל דהא דלא ניחא לי' להריב"א בתי' ר"ת משום דלשון צריך להחזיר בעדים משמע דאינו נאמן אפי' בשבועה, ושוב הקשה על הגמרא גופי' מנ"ל דס"ל לרבא דאינו נאמן אפי' בשבועה הא גם אי נימא דנאמן בשבועה מ"מ משני שפיר דאפקיד לי' בשטר כיון דהחזרתי גופי' אינו נאמן רק בשבועה במגו דנאנסו ממילא ליכא קושי' דלהימן בנאנסו במגו דהחזרתי ולזה הכריח דס"ל להריב"א כפי' הש"ך דאלו נאמן בהחזרתי במגו דנאנסו נאמן מה"ת בלא שבועה ושוב יהי' נאמן בנאנסו בלא שבועה במגו דהחזרתי דהיו מאמינים לו בלא שבועה מכח מגו דנאנסו ולזה מוכרח שפיר דס"ל לרבא דלא נאמן כלל לומר החזרתי אף בשבועה ע"ש, ובאמת צע"ק דלפי דבריו דס"ל להריב"א כפי' הש"ך א"כ ל"ל לומר דהא דלא ניחא להריב"א כתי' ר"ת משום דלשון צריך להחזיר בעדים משמע דאין לו תקנה אף בשבועה הא מגוף הסוגי' מוכרח כן דאי נימא דס"ל לרבא דבשבועה נאמן א"כ הדק"ל וכמו שהקשו האחרונים וע"כ צ"ל דאינו נאמן כלל], והנה לפמ"ש הגאון הנ"ל יהי' צריך ג"כ לישב פי' הר"ח והרשב"ם בב"ב שם שפירשו ג"כ דלפי הסוגי' דשבועות אינו נאמן אפי' בשבועה וכמו שפי' הריב"א אלא דהוא דחי' בעלמא ולא ס"ל לרבא באמת כן ובחי' הרמב"ן ב"ב שם תמה עליהם דאפי' אי נימא דנאמן בשבועה מ"מ שפיר משני דאפקיד לי' ברעו כיון דהחזרתי גופי' אינו נאמן אלא במגו דנאנסו ע"ש וזהו כמו שהקשה הגרע"א כנ"ל ולפי הנ"ל צ"ל דס"ל כפי' רש"ד ולכך מוכרחים לומר דלפי. הסוגי' דשבועות ס"ל לרבא דאינו נאמן כלל לומר החזרתי אפי' בשבועה, ועכ"פ לפי הנ"ל הרי אכתי צ"ע דגם לשי' הש"ך איך אפשר לומר מגו משניהם מ"ה לזה דהא ע"כ צ"ל דטענה אחת נוח יותר כנ"ל. ולכן נראה לומר דבאמת כבר הקשה השער משפט שם על שי' הש"ך דאיך אפ"ל שיהי' נאמן בטענת החזרתי בלא שבועה במגו דנאנסו מאי מגו הוא כיון דבטענת נאנסו בעי שבועה ע"ש, ואני מוסיף מגמ' ב"מ דף ח' קמ"ל כו' סבר אי אמינא כולה שלי בעינא אשתבועי ע"ש ובודאי אא"ל דטענת נאנסו בשבועה נוח כ"כ כהחזרתי בלא שבועה, ולכן נראה לישב ע"פ דברי הרשב"ם ב"ב שם ד"ה ולטעמיך כו' ולמה לי לשקר במקום עדים לא דמי כו' ונפקד נמי לא הוי חייש לשטרא משום דהוה מצי למיפטר נפשי' בטענת אונס ע"ש וצ"ל דאף דבטענת נאנסו בעי שבועה מ"מ כיון דיש אפשרות למיפטר נפשי' שוב לא חייש לשטרא ולפ"ז ניחא שפיר דנאמן מה"ת בטענת החזרתי בלא שבועה במגו דנאנסו דכל עיקר המגו בעי רק לדחות הך דשטרא בידך מאי בעי וכיון דיש מגו אפשרית ע"י טענת נאנסו סגי ורק דמ"מ מדרבנן צריך שבועה כיון דגם נאנסו בעי שבועה ולפ"ז הנהו תרי מגו לא סתרי אהדדי דהחזרתי במגו דנאנסו הוא רק לדחות הך דשטרא בידך מאי בעי (ולא על עצם הטענה) וא"כ הדר דינא דיהי' נאמן בטענת נאנסו בלא שבועה במגו דהחזרתי ועיין: ומש"כ הדר"ג וז"ל ולענ"ד זה כוונת תוס' ב"ב ד"ה אמר' רבא כו' וריב"ם מפרש כו' ע"ש דלכאורה מה בא ריב"ם להוסיף על ר"ת בד"ה סוף אע"כ לומר דכונת ריב"ם כמו שכתבתי דלר"ת גם בנאנסו לא הוי שבועה מה"ת דהא צריך הודאה במקצת גם בנאנסו אבל ריב"ם סובר דנאנסו הוי שבועה מה"ת בלא הודאה במקצת כמו לשי' ריב"א בב"ק ק"ז וע"כ צריך הריב"ם לחדש תי' שלו וכונתו דאף בהחזרתי לא צריך שבועה מה"ת עכ"ז בנאנסו צריך שבועה מה"ת כיון דהחזרתי לא נאמן רק במגו דנאנסו וא"כ לא אפשר לפטור בנאנסו משום מגו דהחזרתי עכ"ל ולענ"ד כל דבריו נפלאו מאוד דבעיקר מה שתירצו ר"ת וריב"ם לקושית התוס' מרבא אדרבא מאי ענין לזה מחלוקת ר"ת וריב"א לענין אי נאנסו בעי הודאה במקצת דהא הסוגי' דשבועות שקיל וטרי התם אקרא דחייב שבועה בנאנסו ואף דס"ל לר"ת דנאנסו בלא הודאה במקצת ליכא שבועה מ"מ הא בפירוש כתיב בקרא שבועת נאנסו ולר"ת מיירי קרא היכי דאיכא הודאה במקצת וע"ז פריך מגו דיכול לומר החזרתי כו' ומשני דאפקיד בשטר וצריך להחזיר בעדים והיינו אם אינו רוצה לישבע ומאי ענין לזה נאנסו בלא הודאה במקצת ולא ירדתי דעתו מאי דמתלי לה אהדדי גם מה שכתב להעמיס בפי' הריב"ם דס"ל כשי' הש"ך הוא תמוה מאוד במה שהאריך לנו את הדרך דכש"כ אי נימא דס"ל להריב"ם כשי' הסמ"ע דהחזרתי במגו דנאנסו איכא שבועה דאורייתא תי' הריב"ם פשוט מאוד דשפיר משני הגמ' דאפקיד לי' בשטר אף דס"ל לרבא דנאמן לומר החזרתי בשבועה מ"מ כיון דהוא רק מכח מגו דנאנסו א"כ אא"ל דנאנסו לא ליבעי שבועה במגו דהחזרתי וכמ"ש בשו"ת רע"א בפשיטות להקשות על הגמ' לפי' הריב"א מנ"ל להגמ' דאינו נאמן אפי' בשבועה ומזה הוכיח דס"ל להריב"א כפי' הש"ך ע"ש ועכ"פ לפי' הריב"ם דבאמת נאמן בשבועה פשוט הוא כפי' הסמ"ע, ועוד דהא בתוס' שם מפורש בהדי' בזה"ל וריב"ם מפרש כו' ומן הדין אפי' בשבועה לא הי' נאמן אי לאו משום דמהימן במגו דנאנסו בשבועה עכ"ל ומפורש בהדי' כפי' הסמ"ע דזהו שבועה דאורייתא דהא הריב"ם מפרש תי' הגמ' דקאי אקרא. ומש"כ הדר"ג דלכאורה מה בא ריב"ם להוסיף על ר"ת יפה העיר ויש להרחיב הדבור דבאמת דברי התוס' צע"ג להבין עומק הבנתם דמלשון התוס' שכ' ומה שקשה דרבא אדרבא פירשתי לעיל וריב"ם מפרש כו' משמע דהם שני תירוצים וצ"ע דהרי עיקר פי' הריב"ם צ"ל גם לפי' ר"ת דאף לפי מה שתי' ר"ת דצריך להחזיר בעדים היינו אם אינו רוצה לישבע מ"מ קשה כיון דבשבועה נאמן לומר החזרתי א"כ אכתי קשה מתוך שיכול לומר החזרתי כו' ובע"כ צ"ל כפי' ריב"ם כיון דנאמנות החזרתי בשבועה הוא רק מכח מגו דנאנסו ל"ש מגו להיפך וכן ביאר הגרע"א בתשו' שם פי' ר"ת ע"ש. ונראה דהנה לכאורה צ"ע אריכות לשון התוס' לפי' הריב"ם דכיון דס"ל כפי' הסמ"ע כנ"ל דהא דהחזרתי נאמן בשבועה היינו שבועה דאורייתא א"כ מה צורך להסברים הלא אין שום התחלה לקושיא כיון דהחזרתי צריך שבועה מדאורייתא א"כ פשיטא דלא שייך להקשות מתוך שיכול לומר החזרתי יכול לומר נאנסו כיון דגם החזרתי בעי שבועה דעד כאן לא פריך הגמ' מתוך שיכול לומר החזרתי יכול לומר נאנסו אלא משום דהוי ס"ד דהחזרתי נאמן בלא שבועה אבל כי משני דאפקיד בשטר והחזרתי אינו נאמן רק בשבועה שוב לא שייך לומר מתוך שיכול לומר החזרתי יהי' נאמן בטענת נאנסו בלא שבועה, ולכן נראה דהנה המדקדק בלשון התוס' בשבועות וב"ב שם במה שהקשו דרבא אדרבא יראה שעמדו דבריהם על הא דאמרינן מכלל דתרוייהו ס"ל המפקיד כו' צריך להחזיר בעדים לא על הך דמשני דאפקיד לי' בשטר והיינו דהא דאמר מכלל כו' צריך להחזיר כו' הוא לדינא ובאמת הא ס"ל לרבא דנאמן בשבועה וע"ז תי' ר"ת דהיינו אם אינו רוצה לישבע וריב"ם פי' מתחילה סוגית הגמ' הא דמשני דאפקיד לי' בשטר ולפ"ז הא דאמר מכלל היינו מעיקר הדין אף בשבועה אינו נאמן (אי לא משום מגו דנאנסו דלהכי נאמן בשבועה לפי האמת) ואין ביניהם אלא חילוק מועט, ועוד נ"ל דעיקר פי' הריב"ם לא קאי נגד תי' ר"ת כ"א כלפי הר"ח והרשב"ם שכתבו דלפי הסוגי' דשבועות אינו נאמן בהחזרתי אף בשבועה ולפיכך האריך בפי' דברי הגמ' וכ"כ בחי' הרמב"ן ע"ש שתמה על הר"ח והרשב"ם וכ"כ בחי' רשב"א בשבועות וזהו באמת מה שפי' ריב"ם ע"ש, ומש"כ התוס' וריב"ם מפרש זהו העתקת לשון הריב"ם לבאר דברי הגמ' נגד דברי הר"ח והרשב"ם. ובדברי התוס' ב"ב שם ד"ה סוף צע"ג במה שכתבו ואי בשבועת היסת איירי כו' ואומר ר"ת דהך שבועה כו' וצ"ע דהא אפי' לשי' ר"ת מ"מ היכי דאיכא הודאה במקצת חייב נאנסו שבועה דאורייתא ובהכי מיירי סוגי' דשבועות והא דאמר התם מתוך שיכול לומר להד"ם או החזרתי כו' אף דגם אי יטעון כן ג"כ בעי שבועה כיון דאיכא הודאה במקצת כבר הקשו כן התוס' בב"ק דף ק"ז וע"ש שכתבו דאי נימא דלא מחייב בפקדון אכפירה והודאה בלא נאנסו ניחא שפיר אך הקשו מכמה משניות ולכך כתבו דנראה כפי' ריב"א ע"ש אבל עכ"פ לפי' ר"ת בע"כ צ"ל כן כיון דקרא מיירי ע"כ היכי דאיכא הודאה במקצת ומ"מ קאמר מתוך שיכול לומר החזרתי כו' ולפ"ז הא ניחא שפיר הא דקאמר המפקיד כו' צריך להחזיר בעדים היינו בכה"ג דאם הי' טוען נאנסו הי' חייב שבועה דאורייתא דלפ"ז גם בהחזרתי צריך שבועה דאורייתא גם לפי' ר"ת ואם אינו רוצה לישבע שבועה דאורייתא צריך להחזיר בעדים משא"כ המפקיד בעדים בכה"ג אם אינו רוצה לישבע שבועה דאורייתא רק היסת א"צ להחזיר בעדים וכמו דאמרינן לפי' תירוץ התוס' דשבועה זו נתקנה קודם שבועת היסת ועיין: בענין הנ"ל. שנית להחכם הנ"ל הנה ראיתי כי כבוד הדר"ג מתאמץ להעמיד דבריו בפי' דברי התוס' ב"ב ע' בד"ה אמר רבא במה שבא ריב"ם להוסיף על דברי ר"ת ומשום דר"ת אזיל לטעמי' בתוס' ב"ק ק"ז ד"ה עירוב וריב"ם ס"ל כפי' ריב"א בתוס' שם וז"ל הדר"ג לענ"ד נ"ל כוונת התוס' על דרך רחוק קצת דבאמת לפי' שי' ר"ת מוכרחים אנחנו לומר בשבועות דהא דצריך להחזיר בעדים היינו אם אינו רוצה לישבע דאל"כ קשה דלא משכחת כפירה במקצת כיון דקרא איירי דאפקיד בשטר ובשטר הוי כפירת דברים כיון דלא מהימן לכפור נגד השטר ועי' בחו"מ סי' פ"ח כו' דזה הוי דבר ברור היכי דלא יכול לכפור אין כפירתו כלום וא"כ לפי שי' ר"ת דלא מחייב מה"ת בנאנסו שבועה רק היכי דאיכא כפירה במקצת והודאה במקצת לבד נאנסו א"כ אי אמרינן היכי דאפקיד בשטר לא מהימן לכפור אף בשבועה א"כ לא משכחת שבועת נאנסו ע"כ מוכרח ר"ת לפרש דצריך להחזיר בעדים אם אינו רוצה לישבע אבל באמת בשבועה נאמן, אבל ריב"ם סובר דבנאנסו לא צריך כפירה והודאה אר אין הכרח לומר דמהימן לטעון החזרתי בשטר רק דשאתדנה הסברא דעצם הסברא נכונה עכ"ל הדר"ג. ותמהני מאוד על הדר"ג פה מפיק מרגליות יאמר דבר זה, היכן מצינו שיטה כזו לר"ת דלא מחייב מן התורה בנאנסו שבועה רק היכי דאיכא כפירה במקצת והודאה במקצת, כל שי' ר"ת הוא רק דבעי גם הודאה במקצת בהדי שבועה דנאנסו אבל כפירה במקצת לא שמענו מעולם, וכמש"כ התוס' בב"ק שם בהדי' וז"ל ומפרש ר"ת דה"ק כו' והכא נמי בעינן הודאה בהדי שבועה דנאנסו אבל כפירה לא בעינן בההיא דנאנסו כו' וכי היכי דמלוה מחייב אשתי פרות כו' מחייב נמי אפקדון אשתי פרות חדא דהודאה וחדא דנאנסו כו' עכ"ל התוס' ע"ש, ורק רמב"ח הוא דס"ל דארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת וכל שי' ר"ת וריב"א סובבים רק למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן אי בעינן הודאה בהדי שבועה דנאנסו אבל כפירה במקצת למ"ד ע"פ כ"כ שי' כזו לא הי' מעולם, ואם יהי' כוונת הדר"ג משום דבסוגי' דשבועות רמב"ח הוא דשקיל וטרי שם ורמב"ח הא ס"ל דבעינן כפירה במקצת והודאה במקצת א"כ מאי ענין לכאן שי' ר"ת וריב"א הא דבריהם סובבים רק למ"ד ע"פ כ"כ אי בעינן גם הודאה אבל כפירה בודאי לא בעינן ורמב"ח בהדי' ס"ל דד' שומרין צריכין כפירה והודאה ואליבא דרמב"ח ליכא שיטות כלל וא"כ מש"כ הדר"ג דר"ת לשי' דשבועת נאנסו בעי כפירה והודאה וא"כ קשה במפקיד בשטר הא ליכא כפירה כלל ומוכרח לומר דבשבועה נאמן וריב"ם ס"ל כפי' הריב"א דשבועת נאנסו לא בעי כפירה והודאה וממילא אין הכרח לומר דנאמן בשבועה כנ"ל הוא תמוה מאד דממ"נ לרב חייא ב"י דס"ל ע"פ כ"כ גם לר"ת לא בעי כפירה במקצת ולרמב"ח הא לכו"ע ס"ל בהדי' דצריך כפירה והודאה וא"כ גם מש"כ כת"ר בפי' דברי התוס' ב"ב אין להם קיום כלל כנ"ל. אולם הנה ת"ח שאמר דבר הלכה אין מזניחין אותו ולכן נראה להעמיד יסוד דבריו בדרך אחר כאשר נבאר בעז"ה דהנה התוס' בב"ק שם הקשו לפי' ר"ת מסוגי' דשבועות הנ"ל דפריך שבועת שומרין כו' מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נאנסו וז"ל והשתא לפי' ר"ת אהייא קאי אי אההוא דהודאה כו' א"כ הי' כופר הכל ואין זה מגו כו' ואי אההוא דנאנסו קאי כי קאמר נמי להד"ם מחייב שבועה כיון דאיכא כפירה והודאה כו' ואי הוי אמרינן דלר"י ולרמב"ח לא מחייב אפקדון אכפירה והודאה בלא נאנסו הי' ניחא כו' אבל לא יתכן כלל כו' ונראה כפי' ריב"א כו' ע"ש, והנה מש"כ התוס' דלר"י ולרמב"ח כו' בע"כ אין הכונה משום דרמב"ח הוא דקאמר שם בשבועות כמה מעליא הא שמעתא כו' ולפ"ז הסוגי' קאי אליבא דרמב"ח דא"כ מה זה שהקשו התוס' לפיר"ת הא לכו"ע קשה דהא רמב"ח ס"ל בהדי' דבעי כפירה והודאה א"כ מאי קאמר רבא מתוך שיכול לומר להד"ם כו' הא כי נמי קאמר להד"ם מחויב שבועה וכן מש"כ התוס' דנראה כפי' ריב"א מה הועילו בזה נהי דלפי' הריב"א לא בעי הודאה במקצת למ"ד ע"פ כ"כ אכתי קשה איך יתישב הסוגי' לרמב"ח וכן הקשה באמת הגאון רע"א בתשו' סי' קע"ה לרמב"ח לשי', ובאמת צ"ל בפי' דברי התוס' דבודאי אף דרמב"ח קאמר שם כמה מעלי' הא שמעתא מ"מ לא מכרעא מילתא דרבא שהקשה שבועת שומרין כו' הוא אליבא דרמב"ח ועי' בתשו' רע"א שם שתי' דרמב"ח ורבא שקלי וטרי שם אליבא דשמואל והכריח שם בדרך פלפול דשמואל לא ס"ל כרמב"ח ע"ש, ולענ"ד נ"ל בפשיטות יותר דהא רבא הוא דפריך שם שבועת שומרין כו' ורבא ס"ל בהדי' בריש סנהדרין ד"ג דעירוב פרשיות כ"כ דלא כרמב"ח ולפ"ז אפ"ל ג"כ דרבא לטעמי' הוא דפריך ורמב"ח שני ג"כ אליבא דרבא ולזה הקשו התוס' רק לפיר"ת דאף למ"ד ע"פ כ"כ בעי הודאה במקצת וע"ז כתבו דאי הוי אמרינן דלר"י ולרמב"ח לא מחייב אכפירה והודאה בלא נאנסו הוי ניחא והיינו דנימא דלדידהו דלא ס"ל ע"פ כתוב כאן כמו דנאנסו בלא כי הוא זה לא מחייב כן כי הוא זה בלא נאנסו לא מחייב דלא כמש"כ התוס' מתחלה ע"ש ולפ"ז אפ"ל לפיר"ת דהסוגי' קאי באמת דוקא לרמב"ח ורבא לטעמי' דרמב"ח קא פריך ושוב כתבו דלא יתכן דבאמת גם לרמב"ח חייב אכפירה והודאה לחוד ולכן כתבו דנראה כפי' ריב"א דלמ"ד עירוב פרשיות כ"כ לא בעי הודאה במקצת כלל ולפ"ז הא דפריך רבא שבועת שומרין כו' מתוך שיכול כו' הוא לטעמי' דס"ל ע"פ כ"כ ולא בעי הודאה במקצת כלל. היוצא מזה דלפיר"ת דגם למ"ד ע"פ כ"כ בעי עכ"פ הודאה במקצת בהדי נאנסו צ"ל הא דפריך רבא מתוך שיכול כו' הוא דוקא לטעמי' דרמר"ח דלא ס"ל ע"פ כ"כ ואף דלדידי' בעי הודאה וכפירה במקצת מ"מ כיון דאין ע"פ כ"כ להכי אכפירה והודאה לחוד לא מחייב בפקדון, אולם לפי' ריב"א גם לרמב"ח חייב אכפירה והודאה לחוד רק שפי' דלמ"ד ע"פ כ"כ לא בעי כלל הודאה במקצת בהדי נאנסו ולפ"ז ניחא שפיר דהא דפריך רבא שבועת שומרין כו' מתוך כו' לטעמי' דנפשי' הוא דס"ל ע"פ כ"כ כנ"ל, ומעתה נבוא לענין להעמיד יסוד דברי הדר"ג, והיינו דר"ת לשי' מוכרח לפרש דהא דפריך רבא מתוך כו' הוא דוקא אליבא דרמב"ח כנ"ל א"כ כי שני דאפקיד לי' בשטר קשה הא בשטר ליכא כפירה כלל וע"כ צ"ל דבשבועה נאמן וריב"ם יסבור כפי' ריב"א ולפ"ז צ"ל דהא דפריך רבא מתוך כו' לטעמי' דנפשי' הוא דס"ל ע"פ כ"כ ולא בעינן כלל כפירה והודאה בהדי נאנסו וממילא אין הכרח לומר דבשבועה נאמן, ועפ"י הנ"ל מיושב מה שהקשה הדר"ג בסוף מכתבו לפי' ריב"א בשבועות שם דגם בשבועה אינו נאמן הא הכא רמב"ח הוא מארי דשמעתא ורמב"ח לשי' הא בעי כפירה במקצת ובשטר ליכא כפירה כלל, אולם לפי הנ"ל ניחא דלריב"א לשי' הא מוכרח דרבא לא קאי אליבא דרמב"ח כ"א לטעמי' דנפשי' דאל"כ בלא"ה קשה מאי קאמר מתוך כו' הא כי נמי קאמר להד"ם מחויב שבועה אכפירה כיון דאיכא הודאה במקצת ובע"כ צ"ל דרבא לטעמא דנפשי' פריך דס"ל ע"פ כ"כ ולא בעי כפירה והודאה במקצת כלל וכמו שכתבנו בפי' דברי התוס' ב"ק כנ"ל וכ"ז אני אומר לפי דרך הדר"ג אבל באמת כל עיקר יסוד דבריו אינו נכון כלל דמש"כ הדר"ג דאי נימא דבעי כפירה והודאה במקצת א"כ כי שני דאפקיד בשטר אין כאן כפירה כלל הוא תמוה מאוד דמה הכריחו לפרש דכל הג' פרות הפקיד לו בשטר הלא בפשוטו אפ"ל דרק אותה פרה שטוען נאנסו הפקיד לי' בשטר אבל אהך דכפירה והודאה לא הי' שטר כלל והיא מסומנת שאינה של כפירה והודאה כגון שהיא נקבה וכדומה וכפר בא' והודה בא' ועל הפרה שבשטר טוען נאנסה וליכא מגו דלהד"ם או החזרתי וכן איכא כפירה והודאה שפיר וז"ב:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה