פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן נג
הוד כבוד אהובי הרב הגאון המפורסם בשערים סוע"ה יראת ד' אוצרו כש"ת מו"ה שמואל דוד נאטינזאהן נ"י ויזרח. אחד"ש כמשפט בכבוד הנדרש כו'.
ע"ד אשר תמה הדר"ג על הגאון ר"ע איגר בתשו' סי' קע"ה במ"ש שם באמצע התשו' וז"ל אולם כ"ז לפי ההלכה אבל למה דאמר שמואל פ"ק דב"מ אומר הי' ר"מ שט"ח שאין בו אחריות אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבנ"ח ועי' תוס' שם ד"ה מ"ט דרבנן מדאמר שמואל דרבנן ס"ל אחריות ט"ס ע"כ דשמואל ס"ל דגם רבנן ס"ל הך כללא דאם אין גובין ממשעבדי אינו חושש להניחו ובזה מפלפל שם בתשו' לענין שטר פקדון, וע"ז כתב הדר"ג וז"ל צ"ע כוונת הגאון בתשו' הנ"ל שהביא דברי התוס' בב"מ ד"ה מ"ט וכתב שם דאם אין גובין ממשעבדי אין חושש להניחו וע"ז הולך כל פלפולו ובאמת מפורש בדף י"ג בתוס' ד"ה דברי הכל כו' דהטעם שאין גובין מבנ"ח דכיון שמחל השעבוד מחל גם הקרן ע"ש ודלא כמ"ש הגרע"א הטעם דמשו"ה אינו גובה מבנ"ח משום דלא חושש להניחו וא"כ נפל כל הפלפול של הגרע"א דעל שטר פקדון לא שייך לומר דכיון שמחל השעבוד מחל גם הקרן עכ"ל הדר"ג ונלע"ד בזה ומתחילה אומר דדברי הגאון הנ"ל בלו"ז צ"ע, דמש"כ דלפי דברי התוס' שם ע"כ דשמואל ס"ל דגם רבנן ס"ל הך כללא דאם אין גובין ממשעבדי אין חושש להניחו והיינו דלהכי שט"ח שאין בו אחריות אינו גובה מב"ח דנאמן לומר פרעתי, וקשה דגם לר"מ גופי' מנ"ל דהא דאמר שט"ח שאין בו אחריות אינו גובה מב"ח היינו בטענת פרעון ומשום הך כללא דכיון דאין גובין ממשעבדי אינו חושש להניחו והא בסוגי' דמצא שט"ח מייתי להא דר"מ רק לענין טענת מזויף וע"ש בסוגי' דאמר שמואל מוקי למתניתין בשאין חייב מודה אי הכי כי אין בו אחריות אמאי יחזיר כו' שמואל לטעמי' כו' אומר הי' ר"מ שט"ח שאין בו אחריות אינו גובה לא ממשעבדי ולא מבנ"ח וע"ש בפרש"י שמואל מוקי לה כשאין חייב מודה בכתיבת השטר כו' ומזויף הוא וכ"כ התוס' דמיירי שהלוה טוען שהוא מזויף והכריחו כן מסוגי' ולפ"ז כי משני הגמ' שמואל לטעמי' כו' היינו דשט"ח שאין בו אחריות מצי למיטען מזויף ואינו גובה אף מב"ח וא"כ מנ"ל כלל דר"מ מיירי גם מטענת פרעתי דאינו גובה מב"ח ומשום דאינו חושש להניחו, וצ"ל דזהו רק מסברא דמכיון דאמר ר"מ כללא דשט"ח שאין בו אחריות אינו גובה מב"ח משמע דבכל ענין וטענה שטוען הלוה מזויף או פרעתי אינו גובה מב"ח ובע"כ דהטעם הוא משום דכיון דלא גבי ממשעבדי אינו חושש להניחו, אלא דכ"ז הוא רק אליבא דר"מ דכללא כייל שט"ח שאין בו אחריות אינו גובה מב"ח ומשמע דהוא בכל ענין בין שטוען מזויף או פרוע אולם מה שהקשו התוס' מנ"ל לשמואל דכי אין בו אחריות גבי ממשעבדי לרבנן דלמא הא דאמרי רבנן לא יחזיר היינו משום דגובה מב"ח ותירצו דס"ל לשמואל מסברא דאי לא גבי ממשעבדי לא גבי נמי מב"ח הא שפיר י"ל דס"ל לשמואל סברא זו רק לענין טענת מזויף דבהכי מיירי פלוגתייהו אבל לענין טענת פרוע אין ראי' דס"ל לרבנן כר"מ ואפ"ל דס"ל לרבנן דאף שט"ח שאין בו אחריות לא מצי טעין פרעתי דאף דלא גבי ממשעבדי מ"מ חושש מלהניחו ואין לומר דא"כ אי נימא דלרבנן אף באין בו אחריות לא מצי למיטען פרעתי א"כ יקשה דסוף סוף מנ"ל לשמואל דס"ל לרבנן אחריות ט"ס נימא דפלוגתייהו בשאין חייב מודה וטוען פרעתי ור"מ לטעמי' כנ"ל, דבאמת זה אינו דא"כ אף אי יש בהן אחריות נכסים אמאי לא יחזיר הא שמואל ס"ל דלא חיישינן לפרעון וכמש"כ התוס' בד"ה הא קאמר להד"ם דליכא למימר מה שטען להד"ם היינו שטוען פרעתי דהא שמואל לא חייש לפרעון כו' ע"ש, ובע"כ צ"ל דפלוגתייהו הוא בטענת מזויף ובזה ס"ל לשמואל מסברא דאי לא גבי ממשעבדי לא גבי נמי מב"ח אבל לענין טענת פרעון אין הכרע דס"ל לרבנן כר"מ דאפ"ל דס"ל דאף אי לא גבי ממשעבדי חושש מלהניחו ולא מצי טעין פרעתי וצ"ע, ולפי הנ"ל הנה מש"כ הדר"ג בלשון קושיתו דבדברי התוס' מפורש הטעם שאין גובין מב"ח דכיון דמחל השעבוד מחל גם הקרן ולא כמש"כ הגרע"א הטעם דמשו"ה אין גובין מב"ח משום דלא חושש להניחו עכ"ל דבריו הם שלא בדקדוק דשני הטעמים אינם על נושא אחד דמש"כ התוס' כיון דמחל השעבוד מחל גם הקרן הוא על טענת מזויף דבהכי מיירי שם כנ"ל, ומש"כ הגרע"א הטעם משום דאינו חושש להניחו הוא רק לענין טענת פרעון וטעם זה בודאי דלא שייך כלל לענין טענת מזויף ובהכרח צ"ל טעם אחר או כמש"כ התוס' ובשטמ"ק כתב עוד טעמים ע"ז בשם הראשונים ע"ש, ובאמת אפ"ל דגם לפמ"ש התוס' הטעם דנאמן לומר מזויף ומשום דמחל על הקרן מ"מ בהא דנאמן לומר פרעתי צ"ל דהוא משום דאינו חושש להניחו והנה בס' פני יהושע הקשה על דברי התוס' שכתבו דכיון דמחל על השעבוד מחל גם הקרן כמו לר"מ וז"ל ולא ידעתי מהיכן פשיטא להו דלר"מ הטעם הוא שמחל לו הקרן ואינו גובה מב"ח אפי' כשמודה ומחמת זה הקשו ג"כ בפ' הגוזל דף צ"ה דר"מ אדר"מ אליבא דשמואל דלכאורה יש לפרש דהא דאמר שמואל אליבא דר"מ אינו גובה מב"ח באין בו אחריות היינו דאין לשטר זה דין שטר והוי כמלוה ע"פ וכמש"כ רש"י להדי' אלא שכתב דלרבנן נמי לא הוי אלא כמע"פ בעדים ואולי משום דס"ל דכל שטר שאינו גובה ממשעבדי מצי למיטען פרעתי ואינו גובה מב"ח אם טוען הלוה פרעתי, אבל כשחייב מודה לעולם נימא דגובה אפי' לר"מ דהא לא נזכר בשמעתין האי סברא דאינו גובה מב"ח אלא כשאין חייב מודה והנלע"ד לישב דסברת התוס' דע"כ לכו"ע היכא דגובה מב"ח כשחייב מודה ממילא דאין יכול לטעון פרעתי דאלת"ה כו' עכ"ל והנה מלבד מה שהקשה הפנ"י דמנ"ל להתוס' סברא זו דאינו גובה מב"ח אף כשחייב מודה ומה שתי' הפנ"י באמת דבריו צ"ע כמו שיתבאר לפנינו בס"ד הנה גוף הדבר הוא תימה רבה דאיזה סברא הוא ומהכ"ת לומר שמחל לו לגמרי על הקרן בשביל שמחל לו השעבוד. ולכן נלע"ד דלא עלה כלל על דעת התוס' לומר שמחל לו לגמרי על הקרן ויהי' פטור אף כשחייב מודה דבודאי כשחייב מודה גובה מבני חרי שלא מחל לו עצם החוב ורק כשאין חייב מודה הוא דאינו גובה מב"ח, וכוונת התוס' הוא באמת רק דאין לשטר זה דין שטר והוי רק כמלוה ע"פ וכמ"ש הפנ"י ומש"כ התוס' דכיון שמחל השעבוד מחל גם הקרן הכונה הוא רק על כח השטר והיינו דשטר שנכתב כהלכתו באחריות יש לו כח לגבות ממשעבדי וזה שכתב שלא באחריות מכיון שמחל כח השטר על השעבוד כמו כן מחל כח השטר על הקרן והיינו שלא יהי' לשטר שום כח שטר כלל אף על הקרן וכחספא בעלמא ולכך נאמן לומר להד"ם והוא מזויף ותביעתו הוא רק כמלוה ע"פ וכ"ז אפי' כשנתקיים השטר בחותמיו דכשלא נתקיים אפי' בשטר שיש בו אחריות מצי טעין מזויף ובשטר שאין בו אחריות אין לו דין שטר כלל ואפי' קיום בחותמיו לא מהני ועיין בשטמ"ק שכ' בשם הרשב"א והרמב"ן והר"ן דלכך אינו גובה מב"ח משום דכשאין בו אחריות אינו עושה מעשה שטר והוי כעדים שכתבו עדותם והוי מפיהם ולא מפי כתבם ע"ש אולם התוס' ס"ל הטעם דלכך אין לו דין שטר משום שמחל על כח השטר וז"ב. ומה שהביא הפנ"י ראי' ממה שהקשו התוס' בפ' הגוזל דר"מ אדר"מ אליבא דשמואל והיינו שהתוס' הקשו שם לשמואל אליבא דר"מ דס"ל דשט"ח שאין בו אחריות אינו גובה מב"ח מברייתא דתני' חמשה גובין מן המחוררין כו' וגט חוב שאין בו אחריות ובגמ' מוקי לה כר"מ ואי נימא דכשחייב מודה לעולם גובה מב"ח א"כ לא קשה כלל מהברייתא. אולם לענ"ד נראה דאין ראי' כלל דאפי' לפמש"כ דכשחייב מודה לעולם גובה מב"ח מ"מ שפיר הקשו התוס' דלפמש"כ דמחל על כח השטר ואין לו דין שטר כלל והוי כשאר מלוה ע"פ וגובה מב"ח רק מכח הודאתו בלבד וא"כ מאי ענין לומר דגט חוב שאין בו אחריות גובה מן המחוררין הא אף כשחייב מודה אינו גובה כלל מכח השטר רק משום הודאת פיו וז"ב. ומה שהעיר הפנ"י בפרש"י שכתב דלרבנן נמי לא הוי אלא כמע"פ בעדים והיינו מה שפי' רש"י שם בד"ה ורבנן סברי להא מיהא הוי שטרא שתהא כמע"פ בעדים הלכך גבי מבנ"ח ולהכי לא יחזיר כיון דנפל איתרע לי' וחיישינן שמא מזויף הוא כדקאמר לוה והפנ"י כתב דכונתו הוא לענין טענת פרעון דס"ל לרש"י דכל שטר שאינו גובה ממשעבדי מצי למיטען פרעתי, הנה באמת כבר כתב הש"ך בסי' ס"ט דמסוגי' זו מוכרח דאפי' שטר שאין בו אחריות שאינו גובה ממשעבדי לא מצי למיטען פרעתי וכמש"כ גם הפנ"י בסוף הדבור, אולם כונת רש"י נראה פשוט דלר"מ שטר שאין בו אחריות אין לו דין שטר כלל ומצי טעין להד"ם ומזויף ואפי' קיום בחותמיו לא מהני כנ"ל לפ"ז שטר שאין בו אחריות גרע ממלוה ע"פ בעדים דלא מצי טעין להד"ם אולם רבנן ס"ל דלהא מילתא הוי שטרא שתהא כמע"פ בעדים ואם יתקיים בחותמיו יגבה עפ"י עדי השטר מב"ח ולהכי לא יחזיר כיון דנפל איתרע לי' ואמרינן מזויף הוא. אלא דהפנ"י לפי דרכו כתב להכריח סברת התוס' דאף כשחייב מודה אינו גובה מב"ח ומשום דס"ל דלכו"ע היכא דגובה מב"ח כשחייב מודה ממילא דאין יכול לטעון פרעתי כנ"ל וכ"כ באמת גם הש"ך דשט"ח שאין בו אחריות אף שאינו גובה ממשעבדי מ"מ אינו יכול לטעון פרעתי, אולם לפמש"כ דגם התוס' מודים היכא שחייב מודה גובה מב"ח ורק כשאין חייב מודה ומשום דמחל לו כח השטר ואין לו דין שטר כנ"ל לפ"ז צ"ל דהא דס"ל לר"מ דשט"ח שאין בו אחריות יכול לטעון פרעתי היינו משום דכיון דלא גבי ממשעבדי אינו חושש להניחו ולפמש"כ התוס' בד"ה מ"ט גם רבנן ס"ל כר"מ בזה דאי לא גבי ממשעבדי אינו חושש להניחו וכמש"כ הגאון רע"א נמצא דדברי הגאון הנ"ל עולים אף לפי דברי התוס' שכתבו הטעם דאינו גובה מב"ח משום דכיון דמחל השעבוד מחל גם הקרן וכנ"ל אולם דברי הפנ"י צ"ע במש"כ דלכך הוכרחו התוס' לומר דמחל לגמרי על הקרן אף כשחייב מודה דאי נימא רק כשאין חייב מודה דאין לשטר דין שטר א"כ אמאי יכול לטעון פרעתי וצ"ע דהא מכיון דס"ל לר"מ דאין לשטר דין שטר ויכול לומר להד"ם ומזויף ואפי' קיום בחותמיו לא מהני א"כ לעולם יכול לטעון פרוע במגו דמזויף דהא שמואל ס"ל בב"ב דף קנ"ד אליבא דר"מ מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, וכן צ"ע גם על הגרע"א שכתב בכונת התוס' דמש"כ דס"ל לרבנן מסברא דאי לא גבי ממשעבדי לא גבי מב"ח כמו לר"מ היינו משום דאין חושש להניחו דהא מדברי ר"מ לא מוכח סברא זו די"ל דהא דס"ל לר"מ דיכול לטעון פרעתי היינו משום מגו דמזויף דהא ס"ל מודה בשער שכתבו צריך לקיימו וצ"ל דזהו באמת רק לרבנן דס"ל מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וזהו דוחק דמדברי התוס' משמע דלר"מ ורבנן הוא מסברא אחת, וביותר צ"ע מש"כ שם בתשו' שהביא דברי התוס' בכתובות דף נ"א ד"ה וגט דלא ס"ל כדבריהם בב"מ הנ"ל אלא דרבנן לא ס"ל כלל ליסוד הזה דהיכי דלא גבי ממשעבדי לא גבי מב"ח וע"ש שכתב בד"ה הראינו דלכאורה עדיין יקשה דמ"מ לר"מ דס"ל דהיכי דאינו גובה ממשעבדי אין חושש להניחו א"כ יהא מוכח משבועת שומרין כו' ע"ש, וצ"ע דמנ"ל דס"ל לר"מ כלל סברא זו דאם אין גובה ממשעבדי אין חושש להניחו דהא דאינו גובה מב"ח ויכול לומר פרעתי הוא משום מגו דמזויף ולטעמי' אזיל דס"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו כנ"ל ובהיותי בענין זה ראיתי לעורר במש"כ שם התוס' בסוד"ה הא קאמר להד"ם וז"ל וא"ת לעיל דא"ר יוסי נפל ליד דיין הרי הוא בחזקתו ולא חיישינן לפירעון ואע"ג דמשמע שהלוה בפנינו וטוען פרעתי דומיא דרישא כו' ואמאי לא יהא נאמן לומר פרעתי במגו דאי בעי אמר מזויף הוא דאז לא יחזיר כו' ואפי' מקוים לא מהני לי' כדפרישית וי"ל דאין זה מגו דטוב לו לומר פרעתי שלא יכחישנו שום אדם מלומר מזויף כי ירא פן יקיימנו ואע"ג שהקיום אינו מועיל לגבות בו מ"מ אינו טוען ברצון דבר שיכול להכחישו כו' עכ"ל, ועיין במהרש"א שכתב וז"ל ואמילתא דרב דאמר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ותנאי ס"ל נמי הכי כו' לא קשיא להו בפשיטות יהא נאמן לומר פרעתי במגו דמזויף די"ל התם דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי משא"כ הכא דלאו בידי' הוא ועי' בתוס' פ"ב דכתובות עכ"ל ע"ש, אכן דבריו צע"ג ובראש מש"כ דהכא לא שייך שטרא בידי' מאי בעי דלאו בידי' הוא צ"ע דהנה ביסוד מחלוקת תנאי ואמוראי בשטר שנמצא אי חיישינן לפרעון מבואר בב"מ ט"ז דשמואל ס"ל דל"ח לפרעון ומשום דאם איתא דפרע מקרע הוי קרע לי' ובגמ' דחי אימור אישתמוטי קא משתמיט א"נ אפשיטא דספרא זייר לה ואף דבכל שטר שהמלוה מוציאו אינו נאמן לומר פרעתי מ"מ כיון דאיכא ריעותא דנפילה לכך חיישינן לפרעון ותלינן דזייר לה אפשיטא דספרי ועכ"פ מבואר דזה בודאי לא אמרינן דפרעי' ומיד הלוה נפל דאל"כ ל"ל למימר דזייר לי' אפשיטא דספרי הו"ל לומר בפשיטות דפרעי' ומיד הלוה נפל ובע"כ דזה בודאי אא"ל דכי בא ליד הלוה מקרע קרע לי' מיד ובודאי מיד המלוה נפל אלא דשמא פרעי' וזייר לי' כו' ולפ"ז למאן דס"ל דל"ח לפרעון בשטר שנמצא דאף דאיכא ריעותא דנפילה מ"מ לא תלינן דזייר לי' אפשיטא דספרי א"כ אי איתא דפרעי' מקרע הוי קרע לי', ולפ"ז אי נימא דבכל שטר שהמלוה מוציאו אינו נאמן לומר פרעתי במגו דמזויף משום שטרא בידי' מאי בעי א"כ ה"ה בשטר שנמצא אינו נאמן לומר פרוע במגו דמזויף משום הך טעמא גופה דאם איתא דפרע מקרע הוי קרע לי' וזה ברור אך ביותר צ"ע דמהרש"א רמז לעיין בתוס' פ"ב דכתובות ושם מפורש בדבריהם דדחו זה הטעם דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי וע"ש בתוס' דף י"ט ד"ה מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וא"ת ומ"ט לא מהימן במגו דאי בעי אמר מזויף וי"ל דשמא ירא לוה לומר מזויף פן יכחישוהו וליכא מגו כו' אבל אין לפרש דלא מהימן במגו לומר פרוע הוא משום דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי דהא כי טעין נמי אמנה הוא מסקינן בסמוך אמילתא דרב דלא מהימן והתם לא שייך האי טעמא עכ"ל ע"ש, ואף דממה שהביאו התוס' ראי' מהא דלא מהימן לומר אמנה במגו דמזויף מזה מוכרח רק דבע"כ יש עוד טעם בהא דלא מהימן לומר פרוע במגו דמזויף דשייך ג"כ באמנה אבל מ"מ גוף הטעם דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי אכתי לא נדחה גבי פרוע דאפי' אי מגו דמזויף הוא מגו טוב מ"מ לא מהימן לומר פרוע משום דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי, מיהו כיון דבע"כ מוכרח דיש עוד טעם על הא דאינו נאמן לומר פרוע במגו דמזויף מלבד הטעם דאי פרעי' א"כ אינו ענין לומר דהתוס' שהקשו רק על הא דנפל ליד דיין היינו משום דבזה ל"ש לומר דאי פרעי' כמובן. אכן באמת נלע"ד להביא ראי' ברורה דהאי טעמא דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי לא סגי כלל והיינו דאי נימא דמגו דמזויף הוא מגו טוב בע"כ אא"ל דלא מהימן לומר פרוע במגו דמזויף משום דאי פרעי כו', דהנה בב"ב דף ע' איתא בעי מיני' רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתים לך מהו מי אמרינן מגו דאי בעי אמר נאנסו כו' א"ד מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי א"ל מהימן כו' ועי' בתוד"ה או שכ' ז"ל אפי' למ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ומהימן לומר פרוע ול"א שטרך בידי מאי בעי התם משום דזמנין אפשיטא דספרי זייר לה כו' אבל הכא אין על הנפקד ליתן ש ועוד דהתם לוה מאמין למלוה להניח שטר בידו כו' ע"ש, והנה לפמש"כ התוס' הנ"ל א"כ למ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ולא מהימן לומר פרוע במגו דמזויף אי נימא דאף אי מגו דמזויף יהי' מגו טוב מ"מ לא מהימן לומר פרוע משום דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי ואף דהא אפ"ל דזייר לה אפשיטא דספרי א"נ דלוה מאמין למלוה כנ"ל מ"מ אין זה מועיל דאעפ"כ אמרינן אי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי א"כ מכש"כ במפקיד אצל חבירו בשטר דלא שייך לומר אפשיטא דספרי זייר לה או דהנפקד מאמין למפקיד פשיטא דלא מהימן לומר החזרתי במגו דנאנסו משום שטרך בידי מאי בעי וזה ברור, והנה שם בסוגי' אמרינן לימא בפלוגתא דהני תנאי שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרי נשבע וגובה כולו ודייני א"י אמרי נשבע וגובה מחצה כו' מאי לאו בהא קמפלגי דמ"ס מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי ומ"ס לא אמר לא דכו"ע אית להו דרב חסדא כו' וע"ש בסוף הסוגי' אנן דדייני גולה איפכא מתנינן לה ע"ש והנה דייני גולה הם שמואל וקרנא (וע"ש בפי' רשב"ם) ולפ"ז בע"כ ס"ל לשמואל כר"ח דמהימן לומר החזרתי במגו דנאנסו והנה בב"ב שם דף קנ"ד אר"י אמר שמואל זו דברי חכמים אבל ר"מ אומר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ע"ש ולפ"ז בע"כ ס"ל לשמואל כחכמים דא"צ לקיימו (ועי' בדף קנ"ה בתוס' ד"ה אלא) ולא מהימן לומר פרוע במגו דמזויף ואי נימא דטעמא הוא משום דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי א"כ איך סובר שמואל כר"ח במפקיד בשטר כנ"ל דנאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו והא במפקיד פשיטא דאיכא למימר אי איתא דהחזיר שטרא בידי' מאי בעי ואמאי נאמן, וכן מהדר התם בגמ' לאוקמי' כו"ע אליבא דר"ח דנאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו ולא מצי א"ל שטרא בידי' מאי בעי א"כ ממילא צ"ל דאי ס"ד דמגו דמזויף הוא מגו טוב בודאי מהימן לומר פרוע במגו דמזויף ולא מצי א"ל שטרא בידי' מאי בעי, והא דס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו בע"כ הטעם משום דמגו דמזויף לא חשיב מגו כלל כמש"כ התוס' שם בכתובות כנ"ל, וראיתי בס' הפלאה בחי' כתובות שם שכתב לצדד לפי' רש"י בד"ה מודה בשטר דס"ל כסברת אין לפרש שכ' התוס' דהא דאינו נאמן לומר פרוע במגו דמזויף משום דאי פרעי' שטרא בידי' מאי בעי ולענ"ד קשה כנ"ל דהא בב"ב שם ס"ל לשמואל כר"ח דלא מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי ומ"מ ס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וכן בעי למימר שם דכו"ע אית להו דר"ח ולפי הנ"ל הרי הך מ"ד דס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ע"כ לא ס"ל כרב חסדא. נחזור לענין למש"כ המהרש"א בב"מ שם דלפיכך הקשו התוס' אהא דא"ר יוסי נפל ליד דיין דלא חיישינן לפרעון דאמאי לא יהא נאמן לומר פרעתי במגו דמזויף ולא הקשו בפשיטות למ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו ומשום דבזה י"ל אם איתא דפרעי' שטרא בידי' מאי בעי דדבריו צ"ע כנ"ל, ועוד דהא התוס' בכתובות שם הקשו באמת גם על מ"ד מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו דמ"ט לא מהימן לומר פרוע במגו דמזויף ותירצו באמת כמ"ש התוס' בב"מ דירא לומר מזויף פן יכחישוהו וא"כ מ"ש דבב"מ הקשו קו' זו על הך דנפל ליד דיין, ולכן נ"ל דדבריהם נמשכים למה שתירצו שם בכתובות דירא לוה לומר מזויף פן יכחישוהו אלא דלכאורה תי' זה אינו מספיק רק לענין מודה בשטר שכתבו שהמלוה מוציא השטר דאם יתקיים השטר בחותמיו יגבה עפ"י עדי קיום ואז לא יהא נאמן לומר פרעתי דהוחזק כפרן כמבואר בשו"ע חו"מ סי' פ"ב, אולם בנפל ליד דיין שהשטר נמצא בשוק דאיכא ריעותא דנפילה ואם יטעון הלוה מזויף אז לא יחזיר ואפי' קיום לא מהני לי' אהא הקשו התוס' דיהא נאמן לומר פרעתי במגו דמזויף וע"ז תירצו דמ"מ אין זה מגו דטוב לו לומר פרעתי שלא יכחישנו שום אדם מלומר מזויף כי ירא פן יקיימנו ואע"פ שהקיום אינו מועיל לגבות בו מ"מ אינו טוען ברצון דבר שיכול להכחישו וזה ברור מאוד בכוונת התוס':