אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן מז

סימן מו

יש לחקור לפי מ"ש הרמב"ם וכן בשו"ע דהפוסק על שער שבשוק אם חזר בו צריך לקבל מש"פ. אם נתן ערבון רק מקצת הכסף אם צריך לקבל מש"פ כנגד כולו וכדקי"ל ערבון כנגד כולו הוא קונה, ומקום הספק יתבאר לפנינו בס"ד.

הנה בב"מ דף מ"ח ע"ב איתמר עירבון רב אמר כנגדו הוא קונה ור' יוחנן אמר כנגד כולו הוא קונה מיתבי כו' מאי לאו ה"ה למטלטלין כו' לא מטלטלין בסתמא לא קני ומ"ש קרקע דבכספא קני לי' ממש קני לי' לכולה מטלטלי דלא קני אלא לקבולי מש"פ לא קני לי' כולה ע"ש. והנה בפשיטות י"ל דרב ור"י לשיטתייהו אזלי דהנה בסוגיא דמעות קונות אמר תנן אבל אמרו כו' אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל אא"א מעות אינן קונות אמאי קאי באבל משום דברים כו' דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל כו' ומבואר דלמ"ד מעות קונות הא דקאי באבל הוא משום דקני עכ"פ מה"ת במעות ולמ"ד מעות אינן קונות הא דקאי באבל הוא רק משום דברים דאיכא בהדייהו מעות ולפ"ז אפ"ל דר"י אזיל לשיטתו דס"ל ד"ת מעות קונות א"כ הא דקאי במש"פ הוא משום דקני מה"ת ולפ"ז בנתן ערבון דמה"ת ודאי קונה כנגד כולו דלענין דאורייתא אין חילוק בין קרקע למטלטלין וכיון דמה"ת קונה כנגד כולו ממילא מקבל מש"פ כנגד כולו אולם רב לשיטתו דלפמ"ש התוס' בע"ז דף ע"א ד"ה מידי ס"ל לרב כר"ל דמעות אינן קונות ולפ"ז הא דקאי באבל הוא רק משום דברים דאיכא בהדייהו מעות לכך ס"ל דערבון קונה רק כנגדו דהוי דברים ומעות אולם על השאר הוי רק דברים בלא מעות לכך א"צ לקבל מש"פ רק כנגד הערבון, ומצאתי בספרי האחרונים שכתבו כנ"ל, והנה לפי הסבר הנ"ל נראה לפ"ז דבמוכר לחבירו דבר שאינו ברשותו דס"ל להראשונים דאף דלא קני מה"ת מ"מ מקבל מש"פ ומשום דלפי המסקנא גם לר"י קאי במש"פ אף משום דברים ומעות כמו לר"ל וכמ"ש בש"מ בשם הר"י בן מיגש והרמב"ם והשו"ע לענין פוסק על שער שבשוק וכפי' הש"ך שם וא"כ כיון דלא קני מה"ת והא דקאי במש"פ הוא רק משום דברים ומעות לפ"ז ממילא בנותן ערבון רק מקצת כסף אין קונה לענין מש"פ רק כנגדו דעל השאר הוי דברים בלא מעות וכמו דס"ל לרב בכל מקום דערבון רק כנגדו קונה משום דס"ל אין מעות קונות וקאי במש"פ רק משום דברים ומעות ממילא על השאר הוי רק דברים בלבד כמו כן לר"י במוכר דבר שאינו ברשותו דלא קני מה"ת וקאי במש"פ רק משום דברים ומעות ממילא ערבון רק כנגדו קונה והא דאמר ר"י כנגד כולו הוא קונה היינו רק בדבר שהוא ברשותו דקני מה"ת במעות לכולי' להכי חייב גם במש"פ כנגד כולו כנ"ל ועיין. אולם באמת נראה דכל מ"ש להסביר בדברי הגמ' יתכן רק לשי' הראשונים דס"ל דבמוכר לחבירו דבר שאינו ברשותו אינו חייב לקבל מש"פ ומשום דלר"י לא קאי במש"פ רק היכי דקנה מה"ת במעות אולם להראשונים דס"ל דגם לר"י חייב במש"פ אפי' היכי דלא קנה מה"ת ממילא דוחק גדול לומר דהא דאר"י ערבון כנגד כולו הוא קונה היינו משום דקונה מה"ת לכולי' דהא גם לר"י לא תליא בהכי דהרי אף היכי דלא קני מה"ת מ"מ איכא מש"פ, ואין לומר דהא דאמר כנגד כולו הוא קונה היינו רק בגווני דקני מה"ת דא"כ לא הו"ל למסתם ולומר ערבון כנגד כולו הוא קונה דמזה משמע דבכל גווני קונה כנגד כולו. ונלע"ד להביא ראי' לזה דלשי' הראשונים דבמוכר לחבירו דבר שאינו ברשותו קאי במש"פ אף לדידן דקי"ל כר"י דד"ת מעות קונות דגם בזה אם נתן ערבון קונה כנגד כולו, דהנה בב"מ שם בסוגי' מבואר דר"ח בר יוסף יהבו לי' זוזי אמלחא לסוף אייקר מלחא אתא לקמי' דר' יוחנן א"ל זיל הב להו ואי לא קביל עליך מש"פ כו' ומסיק דרחב"י ערבון הוא דיהבי לי' הוא סבר כנגדו הוא קונה וא"ל ר"י כנגד כולו הוא קונה וע"ש בפרש"י והקשו הראשונים נהי דס"ל לרחב"י דרק כנגדו הוא קונה מ"מ איך רצה לחזור בו מן המותר נהי דליכא מש"פ אכתי איכא משום מחוסר אמנה דהא קי"ל דברים יש בהן משום מחוסר אמנה ותי' דס"ל כרב דאמר דברים אין בהם משום מחוסר אמנה עוד תי' דאף ר"י מודה דהיכי דאייקר פרי ליכא משום מחוסר אמנה ולא אמר ר"י אלא בשלא נשתנה השער עיין בשטמ"ק שהביא כן בשם הריטב"א, והנה שיטה זו הוא שי' בעל המאור מיהו הראשונים חולקים על בהמ"א בזה ועיי' בב"י סי' ר"ד שדעת הראב"ד והרשב"א והתוס' דאפי' בתרי תרעי איכא משום מחוסר אמנה ולזה נוטה דעת הר"ן וצ"ע על הב"י שלא הביא גם דעת הרמב"ן במלחמות שחולק על בהמ"א ע"ש, ומה שתי' דרחב"י ס"ל כרב כן תירץ גם מוהרש"א ע"ש אולם גם זה הוא תי' דחוק. ולכן נראה לישב עפ"י מ"ש הרא"ש בתשובה כלל ק"ב דכי אמרינן דברים יש בהן משום מחוסר אמנה ה"מ בדבר שישנו בעולם שאילו הקנה לו הי' קונה קנין גמור כך בדברים יש בהם מחוסר אמנה אבל בדבר דלא שייך בו קנין אין בו משום מחוסר אמנה והנה בתשובה (בפר"י ח"א סי' נ') הקשיתי ע"ז ממש"כ הרא"ש בב"ב גבי ארעא ודקלי דאי לית לי' זבין לי' תרי דקלי דלאו חיובי מחייבנא למזבין לי' תרי דקלי דהא הוא דבר שאינו ברשותו והוי כדבר שלב"ל אלא כדי לעמוד בדבורו וכ"כ הרשב"ם דשלא יהא מחוסר אמנה ולפמ"ש הרא"ש בתשו' דבדבר שלב"ל ליכא משום מחוסר אמנה משום דלא שייך בו קנין א"כ הרי ה"ה בדבר שאינו ברשותו דלא שייך בו קנין ליכא משום מחוסר אמנה כלל ועיין מ"ש בתשובה שם, אולם כעת נ"ל לישב בע"א חדא י"ל דמ"ש הרא"ש כדי לעמוד בדבורו אין זה משום מחוסר אמנה דמחוסר אמנה מן הדין אסור לחזור ומותר לקרותו רשע כמ"ש הד"מ והש"ך ביור"ד סי' רס"ד אולם מ"ש הרא"ש כדי לעמוד בדבורו הוא דליקו בהמנותי' ובאמת נראה דהא דמצינו בגמ' ניחא לי דליקו בהמנותי' אין הפי' בכ"מ משום מחוסר אמנה אלא דכל אדם רוצה לעמוד בדבורו וכן ראוי לכל איש וכן נראה מסוגית הגמ' בב"מ דף ט"ז גבי חזר ולקחה מבעלים הראשונים אבל באמת גם גבי דקלי ליכא משום מחוסר אמנה: ועוד נראה לישב והוא העיקר דאפי' אי נימא דבדבר שאינו ברשותו ליכא בדברים משום מחוסר אמנה מ"מ הא הנה הראשונים כתבו דבמוכר לחברו דבר שאינו ברשותו ונתן מעות אף לדידן דקי"ל כר"י מ"מ קאי במש"פ משום דברים ומעות כמו לר"ל ומתבאר מזה דלענין מש"פ ליכא האי כללא שכתב הרא"ש ואף דלענין מחוסר אמנה בדברים לבד כתב הרא"ש דהיכי דלא שייך בו קנין ליכא משום מחוסר אמנה מ"מ בדברים ומעות אפי' היכי דלא שייך בו קנין איכא משום מחוסר אמנה דהרי אפילו לייטינן לי' במש"פ ופשיטא דהוי מחוסר אמנה, ובזה יהי' מובן מש"כ הרא"ש בתשובה שם וכה"ג מחלק בפ' הזהב בין קרקע למטלטלין קרקע דקני לי' לכולי' כו' ע"ש ולכאורה אינו מובן כלל הדמיון לשם אולם לפי הנ"ל ניחא והיינו משום דלענין מש"פ בדברים ומעות ס"ל להרא"ש כהראשונים דבדבר שאינו ברשותו נמי קאי במש"פ אף דלא משכחת בי' קנין ויש בו משום מחוסר אמנה ואילו לענין דברים בלבד כתב הרא"ש דהיכי דלא משכחת בי' קנין ליכא משום מחוסר אמנה לזה כתב הרא"ש וכה"ג מחלק הגמ' כו' והייני דשם מחלק הגמ' בין קרקע דקני לגמרי קני לכולי' מטלטלין דלא קני אלא לקבולי מש"פ לא קני לכולי' וכפרש"י קרקע דיפה כחו כו' מטלטלין דהורע כחו כו' וה"נ יש לחלק בין דברים ומעות דיפה כחו לענין דקאי במש"פ להכי אפי' היכי דלא שייך בו קנין איכא משום מחוסר אמנה אבל דברים בלבד דהורע כחו לענין מש"פ דליכא רק משום מחוסר אמנה בעינן שיהי' אפשר להקנותו בקנין כנ"ל, והנה בשו"ת ר"ע איגר סי' קל"ד הקשה על הרא"ש שכ' גבי ארעא ודקלי כדי לעמוד בדבורו ולא כתב לענין מש"פ דהא גם בקרקע איכא מש"פ כמ"ש התוס' בכתובות צ"ג ע"ש אולם באמת לא קשה דהב"י בסי' ר"ד הביא בזה שיטות כמה ראשונים דס"ל דליכא מש"פ בקרקעות ע"ש ולפ"ז אפ"ל דגם הרא"ש ס"ל דליכא מש"פ בקרקע ואף דהרא"ש בפ' הזהב הביא דברי הרי"ף שכתב דבדברים ומשכון ליכא מש"פ וה"ר מקידושין מבני דר"ה ב"א דזבין אמתא כו' מ"מ כבר כתבנו למעלה (בתשו' הקודמת דגם מדברי הרי"ף אין ראי' כלל דס"ל דאיכא מש"פ בקרקעות ע"ש, ועכ"פ לפי הנ"ל ניחא שפיר מ"ש הרא"ש גבי ארעא ודקלי כדי לעמוד בדבורו אפי' אי נימא בכונת הרא"ש דהוא שלא יהא מחוסר אמנה מ"מ ניחא שפיר והיינו דכבר כתבנו דאף לפמ"ש הרא"ש דבדברים בלבד היכי דלא משכחת בי' קנין לא שייך מחוסר אמנה מ"מ מודה הרא"ש דבדברים ומעות איכא משום מחוסר אמנה אף בדבר שאינו ברשותו דלא שייך בי' קנין דהא אף לייטינן לי' במש"פ והוא משום דדברים ומעות שבאו לכלל מעשה דיפה כחו לענין מש"פ אף בכה"ג קאי במש"פ כנ"ל ולפ"ז נראה דהיכי דאיכא דברים ומעות אף בקרקעות דליכא מש"פ דחכמים לא תקנו בזה מש"פ וכמ"ש הב"י בסי' ר"ד בשם הרמב"ן מ"מ אכתי איכא משום מחוסר אמנה דהא מש"פ הוא היכי דהוי מחוסר אמנה ונהי דבקרקע אף בדברים ומעות לא תקינו מש"פ יהי' מאיזה טעם שיהי' מ"מ בודאי מחוסר אמנה לכה"פ הוי אף דלא משכחת בי' קנין כיון דאיכא דברים ומעות וכמו במטלטלין דקאי אף במש"פ כנ"ל, ולפ"ז שפיר כתב הרא"ש גבי ארעא ודקלי דאיכא דברים ומעות דהוי מחוסר אמנה אף שהוא דבר שאינו ברשותו אבל בדברים בלבד דליכא בי' לעולם רק משום מחוסר אמנה לכך היכי דלא משכחת בי' קנין כגון דשלב"ל או דבר שאינו ברשותו ליכא בי' ג"כ משום מחוסר אמנה כנ"ל: ועכ"פ לפי' הנ"ל דבדבר שאינו ברשותו ליכא משום מחוסר אמנה בדברים לבד לפ"ז מיושב שפיר הסוגי' דרחב"י דמבואר בגמ' דסבר ערבון כנגדו הוא קונה ורצה לחזור מן המותר דלעולם ס"ל דברים יש בהן משום מחוסר אמנה אך אפ"ל דעובדא דר"ח בר יוסף דיהבי לי' זוזי אמלחא מיירי שהמלח לא הי' ברשותו כלל רק נתנו לו מעות והוא קבל עליו להעמיד מלח וכדתנן יצא השער פוסקין וכמו הך עובדא בגמ' דף ע"ד ההוא גברא דיהבי לי' זוזי אנדוניא דבי חמוה וה"נ פסק לתת להם מלחא כשער של עכשיו ונתנו לו ערבון ואח"כ אייקר מלחא ור"ח בר' יוסף הוי ס"ל דרק כנגדו הוא קונה ולפ"ז ניחא שפיר שרצה לחזור על המותר והיינו דכנגדו דהוי דברים ומעות דקאי במש"פ אף דהוי דבר שאינו ברשותו מ"מ איכא מש"פ כנ"ל אולם על המותר דהוי דברים בלא מעות נהי דבדברים בלבד ג"כ איכא משום מחוסר אמנה זהו רק בדבר שברשותו דשייך בו קנין אולם בעובדא דידי' שלא הי' ברשותו בעת המכר בכה"ג דברים בלי מעות ליכא משום מחוסר אמנה כלל וכמ"ש הרא"ש דכיון דלא משכחת קנין בזה ליכא משום מחוסר אמנה ולכך רצה לחזור וא"ל ר"י כנגד כולו הוא קונה ולפ"ז כיון דערבון הוי ככל המעות וחייב על כולו במש"פ לזאת אף בדבר שאינו ברשותו איכא מש"פ כנ"ל לרחב"י לשכנגדו, וע"ש מ"ש במהרש"א דלר"י לפי סברתו דבדברים יש בהן משום מחוסר אמנה משום מחוא"מ נמי לא הניחו ר"י לחזור אלא דעדיפא מיני' קא"ל דבעי לקבולי מש"פ לפי סברתו ע"ש אולם לפי הנ"ל א"צ לזה דאי לא משום דכנגד כולו הוא קונה למש"פ משום דברים בלבד ליכא כלל אף מחוסר אמנה כנ"ל וממוצא דבר נלמוד מזה כשי' הראשונים דבדבר שאינו ברשותו קאי במש"פ גם לר"י משום דברים ומעות, וכן מוכרח מזה דגם בדבר שאינו ברשותו קונה ערבון כנגד כולו והא דקונה כנגד כולו אין הטעם משום דקנה ד"ת לכולי' ואך דגם בדבר שאינו ברשותו דלא קני מה"ת וקאי במש"פ רק משום דברים ומעות מ"מ ס"ל לר"י דנגד כולו הוא קונה דערבון הוי כדברים ומעות לענין כולו ולא אמרינן דעל השאר הוי דברים בלא מעות, ומכל מש"כ נתברר לנו בשי' הרא"ש דבמוכר או נותן לחבירו דבר שאינו ברשותו דבדברים בלבד אין בזה משום מחוסר אמנה משום דלא משכחת בי' קנין אולם בדברים ומעות קאי במש"פ אף דלא משכחת בי' קנין ובקרקע היכי שמכר לו דבר שאינו ברשותו ונתן מעות כיון דאיכא דברים ומעות נהי דרבנן לא תקנו בזה מש"פ מ"מ איכא משום מחוסר אמנה, אולם במוכר לחברו דבר שאינו ברשותו במלוה או נתן משכון על המעות דלשי' הרי"ף והראשונים דבכה"ג ליכא מש"פ משום דלא חשיב בכה"ג מעות בהדי דברים ממילא ליכא ג"כ משום מחוסר אמנה ודו"ק. ומכל מש"כ נתבאר לנו דעכ"פ לפי שיטות הראשונים דלר"י גם היכי דלא קני מה"ת איכא מש"פ א"כ אא"ל בהסבר דברי הגמ' כנ"ל אלא דהא דס"ל לר"י כנגד כולו הוא קונה הוא גם אי קאי במש"פ רק משום דברים ומעות ג"כ כנגד כולו קונה, והנה מש"כ האחרונים בדרך הסבר בתי' הגמ' דמחלק בין קרקע למטלטלין דהוא משום דס"ל מעות אין קונות הנה בשיטה מקובצת הקשה זה על פירכת הגמ' דפריך ומ"ש קרקע כו' וז"ל וא"ת ומאי קושי' דלמא רב ס"ל כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת הלכך שנא ושנא קרקע דנקנה מה"ת בכסף קני לי' לכולי' מטלטלי דלא קני לי' מה"ת כלל לא קני לי' לכולי' וי"ל דקושי' זו תריץ לה רש"י דכתב ומשנינן קרקע דיפה כוחו כו' כלומר אנן דקי"ל כר"י דד"ת מעות קונות מהדרינן לשנוי' שיסבור רב נמי כוותי' עכ"ל ע"ש, והנה ביאור דבריו מה שדייק מדברי רש"י זהו ממש"כ רש"י ומשנינן דהו"ל לומר ומשני הגמ' כמו בכל מקום לזה פי' בכוונתו דבאמת הי' אפ"ל דרב כר"ל ס"ל ולא קשה כלל כנ"ל אלא דאנן משנינן שיסבור רב נמי כר"י, אלא דצ"ע לפמ"ש בעצמו דשנא ושנא כו' א"כ מ"ט לא ניחא לי' לפרש דזהו באמת תירוץ הגמ' קרקע דקני לי' לכולי' היינו דקני מה"ת וכמ"ש האחרונים, אולם נראה כי דוחק לומר כן בכונת הגמ' דלפ"ז לא תלי' כלל באם קני לי' לכולי' או למש"פ דהא בין אם מעות קונות או משיכה קונה כך הוא דלא קני מטלטלי אלא למש"פ והו"ל להגמ' לומר קרקע דקני מה"ת מטלטלי דלא קני מה"ת מיהו אין זה מוכרח כ"כ כמובן. אלא דבאמת לפי' מ"ש התוס' בע"ז דף ע"א ד"ה מידי דלפי הסוגי' דע"ז ס"ל לרב דד"ת מעות קונות וע"ש מה שתי' להא דאמר רב דוקא בלן ע"ש א"כ לא אפ"ל כלל כמ"ש האחרונים. ועכ"פ לפמ"ש בש"מ הא דמחלק הגמ' לרב בין קרקע למטלטלין היינו אף אי ס"ל לרב כר"י דד"ת מעות קונות וביותר לפמ"ש התוס' בע"ז בלא"ה בע"כ ס"ל לרב דד"ת מעות קונות ומ"מ ס"ל לחלק בין קרקע למטלטלין ולפ"ז צ"ע להבין טעם פלוגתתם ובמאי פליגי, אלא דמ"מ נ"ל דרב ור"י לשיטתייהו אזלי דהנה לכאורה קשה דהרי בגמ' מבואר דאם מעות קונות ד"ת הא דקאי באבל הוא משום דמה"ת קני לי' במעות וכיון דס"ל לרב ד"ת מעות קונות וא"כ צ"ע מ"ט דרב דאמר ערבון כנגדו הוא קונה הא כיון דמה"ת ערבון קני לכולי' ממילא יהי' קאי גם במש"פ לכולי' משום דקני לי' מה"ת. ונ"ל ע"פ מ"ש הקצוה"ח בסי' ר"ד ע"ש שהקשה בהא דאמר בגמ' אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל ולכאורה כיון דכבר עקרו חכמים קנין מעות א"כ לענין מש"פ מאי אולמי' דר"י מר"ל ותירץ דודאי כל שנותן כסף על המקח אע"ג שאינו קונה ראוי למיקם במש"פ דלא גרע מסיטומתא דקאי במש"פ אלא דהכי פריך בשלמא לר"י דאמר ד"ת מעות קונות וא"כ רשאי המוכר להשתמש במעות וכמ"ש התוס' פ' המפקיד דלר"י לא הפקיעו חכמים כח שיש למוכר במעות וא"כ לר"י זכי המוכר בכסף ורשאי להשתמש בהן ראוי למיקם במש"פ דלא גרע מסיטומתא אבל לר"ל דמשיכה קונה ואין רשאי המוכר להשתמש במעות וא"כ אין הכסף ביד מוכר רק כמו פקדון אמאי קאי באבל ע"ש. ולפ"ז כיון דהא דאמר אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל אין זה מצד קנין התורה כיון דעקרו חכמים הקנין אלא משום דרשאי המוכר להשתמש במעות ולכך ס"ל לרב דקונה רק כנגדו שיכול להשתמש במעות אבל על המותר נהי דקני מה"ת דהוי כמי נתן כל המעות מ"מ הא אינו משתמש רק בהמעות שיש ת"י. וביותר ביאור אפ"ל דלפי ס"ד דהגמ' לא צריך לומר מכח דהוי כסיטומתא אלא מכיון דמעות קונות ד"ת וחכמים לא הפקיעו מן המוכר הזכות שיש לו בהמעות והמוכר משתמש בהם ע"י קנין תורה לכך ראוי למיקם במש"פ ולהכי ס"ל לרב דוקא כנגדו משום שמשתמש במעות ע"י קנין התורה אבל על המותר נהי דקני מה"ת מ"מ הא אין לו שום זכות ע"י קנין התורה ועצם הקנין כבר עקרו חכמים: ועפ"י הנ"ל נ"ל להיפך דלר"נ דאמר משיכה קונה וקאי במש"פ משום דברים ומעות עדיף יותר לקנות כנגד כולו משאם נאמר דמש"פ הוא משום דד"ת מעות קונות דכבר כתבנו בפי' הגמ' כמ"ש הקצוה"ח אך לא מטעמי' והיינו דלפי מאי דס"ל להגמ' דמש"פ מטעם מעות קונות והוא משום היתר שימוש אין זה מעין סיטומתא דלפ"ז אין נ"מ כלל במה שאסור להשתמש במעות דהרי סיטומתא הוא רושם מה שרושמין על החבית לסימן שזה שלו האם יש להמוכר איזה הנאה מזה רק כיון שנעשה איזו מעשה לסימן שהוא שלו קני למש"פ ולפ"ז אם הלוקח נתן מעות להמוכר אף שאסור להשתמש בהמעות הוי כעין סיטומתא ובאמת נראה דזהו דמסיק הגמ' לר"ל דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל וכפרש"י שבאו לכלל מעשה וזהו כעין סיטומתא אולם לפי מאי דאמר הגמ' מתחלה מטעם דמעות קונות מה"ת והיינו מצד היתר תשמיש אין הכונה דמשום הכי לא גרע מסיטומתא אלא מצד קנין התורה כיון דחכמים לא הפקיעו זכות המוכר ומצד קנין התורה הוא משתמש במעות לכך איכא מש"פ וממילא ערבון לא קנה אלא כנגדו דעל המותר לא הועיל לו כלום קנין התורה אולם לפי מאי דמסיק הגמ' מצד דברים ומעות ואף דלר"נ אסור להשתמש במעות רק משום שבאו לכלל מעשה הוי כעין סיטומתא לכך גם ערבון קונה כנגד כולו דנתן מקצת המעות לא גרע מרושם קטן שעושה על החבית דקאי במש"פ וה"נ דברים עם מקצת מעות מהני, והנה אף דר"י ס"ל ד"ת מעות קונות ולדידי' אמרינן דמשום זה קאי במש"פ מ"מ שפיר ס"ל כנגד כולו הוא קונה דכבר כתבו הראשונים דלמסקנא גם ר"י מודה דקאי במש"פ אף משום דברים ומעות כמו לר"ל כנ"ל לכך ס"ל כנגד כולו הוא קונה, והנה בתשובה (בפר"י ח"א סי' נ') כתבתי דלפי מאי דמסיק בגמ' דקאי במש"פ לר"ל משום דברים דאיכא בהדייהו מעות ע"כ ס"ל דברים יש בהן משום מחוסר אמנה ולכך היכי דאיכא גם מעות בהדייהו קאי במש"פ אבל אי נימא דברים אין בהם משום מחוסר אמנה ודברים לאו כלום הוא ממילא לא שייך כלל מש"פ משום דברים אף דאיכא בהדייהו מעות ומצאתי שכ"כ בס' ישועות יעקב ה' פסח סי' תמ"ח ע"ש, ועיי' בתשובה שם שהבאתי ראי' לזה מהירושלמי, ולפ"ז לפי הנ"ל בע"כ מוכרח מזה דרב ס"ל ד"ת מעות קונות כיון דס"ל לרב דברים אין בהם משום מחוסר אמנה א"כ ליכא למימר דקאי במש"פ משום דברים ומעות כנ"ל וע"כ משום דמעות קונות וזה מתאים עם מ"ש התוס' בע"ז הנ"ל דס"ל לרב כרי ע"ש, ולפ"ז מיושב שפיר דרב ור"י לשיטתייהו אזלי דרב לטעמי' דס"ל דברים אין בהם משום מחוסר אמנה א"כ אא"ל דחיוב מש"פ הוא משום דברים ומעות ובאמת אפ"ל דלדידי' גם סיטומתא לא מהני דגם יסוד סיטומתא הוא משום דברים ומעשה ועכ"פ כיון דמשום דברים לא קאי במש"פ א"כ ע"כ הא דקאי במש"פ הוא רק משום דמעות קונות מה"ת והיינו כנ"ל משום דמכח קנין התורה המוכר משתמש במעות ולא מצד דברים ומעשה כלל לכך ס"ל דקונה רק כנגדו במה שהועיל לו קנין התורה להיתר שימוש, אולם ר"י אף דס"ל ג"כ ד"ת מעות קונות מ"מ לטעמי' דס"ל דברים יש בהם משום מחוסר אמנה ממילא אף בלא הטעם דמעות קונות מה"ת קאי במש"פ משום דברים ומעות דהוי כעין סיטומתא לכך גם בנתן ערבון רק מקצת מעות מכיון שבאו לכלל מעשה קונה למש"פ כנגד כולו דהוי כעין סיטומתא כנ"ל והנה בקצוה"ח שם כתב לדחות הראי' שהביאו הראשונים דאף היכי דלא קני מה"ת מ"מ חייב במש"פ מההוא גברא דיהיב זוזי אנדוניא דבי חמוה דמקבל מש"פ אף דהנדוני' לא הי' ברשותו ע"ש ודחה הקצוה"ח עפ"י הנ"ל דהא דאמר בגמ' אא"ב מעות קונות כו' הוא משום דמותר להשתמש במעות ולפ"ז ניחא דהא התם אדעתא דהכי מקדים לו המעות שישתמש בהם כמ"ש התוס' בהמפקיד שם וא"כ איכא מעות שזוכה בהם המוכר ולכן קאי במש"פ ע"ש. אולם לפי הנ"ל נראין דברי הראשונים שה"ר מההוא גברא דיהיב זוזי אנדוניא והיינו דלפמ"ש עיקר הכונה בגמ' דכיון דמעות קונות ד"ת וחכמים לא הפקיעו קנין המוכר דע"י קנין תורה מותר להשתמש במעות לכך קאי במש"פ ולא משום דע"י היתר תשמיש הוי כסיטומתא כנ"ל ולפ"ז היינו דוקא היכי דמעות קונות ד"ת דמותר להשתמש בהם ע"י קנין התורה אבל בדבר שאינו ברשותו דלא קני כלל מה"ת והא דהמוכר מותר להשתמש בהמעות הוא רק מצד שנתן לו הלוקח רשות להשתמש בהם כמ"ש התוס' זה אינו ענין כלל לחייב ע"ז מש"פ דמה נ"מ מה שנתן לו הלוקח רשות להשתמש במעות כיון דאינו בא מצד קנין כנ"ל וע"כ דגם היכי דלא קני מה"ת ג"כ קאי במש"פ ושפיר הוכיחו ודו"ק. אלא דהנה בס' ישועות יעקב בק"א לה' פסח כתב על שם הרי"ף בסוגי' דב"מ מ"ט גבי ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי במש"כ שם והלכתא כמעשה בתרא דמעשה קמא ליתא כו' ולא איתמר בגמ' בהדי' מאי דיני' אבל חזינא לרב האי גאון כו' ע"ש דס"ל להרי"ף דלכך מותר המוכר להשתמש במעות אף דכסף אינו קונה מ"מ כיון דשייך בו מש"פ יש קנין במקצת עכ"פ לענין שיכול המוכר להשתמש במעות ע"ש וכ"כ בחי' חו"מ סי' קצ"ח ס"ה דהרי"ף הביאו הרא"ש כתב כיון דמוכר עובר במש"פ אם חוזר בו לכך מותר להשתמש במעות ע"ש. והנה בעניי צ"ע דאחר העיון היטב בדברי הרי"ף לא מוכח שם כלל דהיתר שימוש הוא משום מש"פ עיין שם. אמנם מצאתי להריטב"א בב"מ שכתב בהדי' דהא דפריך הגמ' והא בעי למימשך תספורת ולא נימא דמעל משום דמותר לאישתמושי וכתב דרבינו פי' כיון דבעי לאוכוחי דמעות אינן קונות ודאי אמרינן דלית לי' לאשתמושי בהו כו' ושמא לר"ש דאמר מעות קונות אע"ג דאמור רבנן דלא לקני לגמרי כו' מ"מ כיון דמעות קונות יש לו רשות להשתמש בהן ואע"ג דטעמי' דרב האי ז"ל משום מש"פ ואפי' למ"ד מעות אינן קונות איכא מש"פ מ"מ כו' עכ"ל ע"ש הרי שכתב בהדי' דטעמי' דרב האי הא דמותר להשתמש במעות הוא משום דאיכא מש"פ ולפ"ז אא"ל כמ"ש הקצוה"ח דהא דפריך בגמ' אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל דהיינו דמשום דמעות קונות ומותר להשתמש במעות משו"ה קאי באבל כנ"ל דהא לפמ"ש הרי"ף נהפוך הוא דהיתר שימוש תליא במש"פ דמשום דקאי במש"פ לכך מותר להשתמש ולא דמש"פ תלי' בהיתר שימוש ולפ"ז הדק"ל דהא לפ"ז צ"ל דהא דאמר בגמ' אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל היינו רק משום דעכ"פ קונה מה"ת ולא משום היתר תשמיש כנ"ל ולפ"ז אי נימא דס"ל לרב ג"כ דמעות קונות אמאי אינו קונה רק כנגדו כיון דערבון קונה מה"ת לכולי' א"כ יהי' קאי במש"פ ג"כ כנגדו כולו משום דקני לי' עכ"פ מה"ת לכולי' וכנ"ל, אמנם נראה דגם לפי זה יש לתרץ עפ"י מש"כ בס' ישועות יעקב לפרש לדעת הרי"ף הנ"ל הא דאמרו בגמ' אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל והיינו דהתוס' הקשו דמדוע לא ניחוש שיאמר נשרפו מעותיך בעלי' ותירצו דלמ"ד מעות קונות מותר להשתמש במעות והוי שואל עלייהו ע"ש אולם לשי' הרי"ף דהיתר שימוש הוא משום דקאי במש"פ ולפ"ז פי' דברי הגמ' אא"ב מעות קונות כו' היינו דכיון דד"ת מעות קונות והא דאמרי משיכה קונה הוא שמא יאמר נשרפו חטיך בעלי' וקשה דהשתא נמי יאמר המוכר נשרפו מעותיך בעלי' משו"ה קאי באבל דע"כ הוצרכו לתקן מש"פ כדי שיהא מותר להשתמש במעות עיין מש"כ בחי' חו"מ ע"ש, ולפ"ז ניחא הא דס"ל לרב דערבון רק כנגדו הוא קונה דהא עיקר תיקון מש"פ הוא משום שעי"ז) יהא מותר להמוכר להשתמש במעות ולא יוכל לומר נשרפו מעותיך בעלי' א"כ לכך קונה רק כנגדו אולם על המותר דליכא מעות מהכ"ת יהי' קאי במש"פ דהרי בלא"ה ליכא לחשש דנשרפו מעותיך בעלי' ולהכי ליכא מש"פ על המותר ועיין היטב:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה