אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן מו

סימן מה

ביאור שיטת הרמב"ם בדין הפוסק על שער שבשוק בדבר שאינו ברשותו.

הרמב"ם בפ' כ"ב מה' מכירה כתב אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' המוכר פירות דקל לחבירו יכול לחזור בו כו' וכל החוזר בו משניהם אין חייב לקבל מי שפרע, אבל הפוסק על שער שבשוק ולא הי' אותו המין שפסק עליו ברשות מוכר חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר מקבל מי שפרע, וכ"כ בשו"ע סי' ר"ט ס"ד אין אדם מקנה דבר שלב"ל כו' ובסעיף ה' דבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו דינו כדבר שלב"ל שלא קנה ויכול כ"א מהם לחזור בו כו' הפוסק על שער שבשוק וקבל דמים כו' חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר בו מקבל מש"פ ע"ש בפירוש הסמ"ע והש"ך, וכתבו האחרונים דנ"מ ביניהם בתרתי דלפי' הסמ"ע ביצא השער בקנין גמור קונה לגמרי כיון שמצוי לקנות והא דמקבל רק מי שפרע היינו משום שלא הי' קנין גמור רק נתן דמים ובלא יצא השער דאינו קונה אף בקנין גמור גם מש"פ ליכא ולפי' הש"ך גם ביצא השער אינו יכול לקנות קנין גמור אלא דמ"מ מקבל מש"פ וה"ה בלא יצא השער עיין בנה"מ ובשו"ת רעק"א סי' קל"ד ושתי הסברות מבוארין הן בב"י ובבדה"ב ע"ש, ועיין קצוה"ח שכתב ונראין דברי הסמ"ע דכדבריו מבואר בכס"מ דביצא השער כיון שמצוי לקנות הוי כברשותו וד"ת מעות קונות אבל היכי דלא קני מה"ת אינו מקבל מש"פ וכמ"ש הרמב"ם במוכר לחבירו דשלב"ל דאינו מקבל מש"פ ומשום דבגמ' ר"פ הזהב אמרו אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל ומשמע דלר"י הא דקאי באבל אינו אלא משום דד"ת מעות קונות וע"ש שכתב דהוא מחלוקת בין קמאי הובא בשטמ"ק שם דיש סוברים דלר"י אינו במש"פ אלא היכי דמעות קונות ד"ת ודשלב"ל דאינו קונה מה"ת אינו במש"פ ויש סוברים דאפי' לדידן דקי"ל כר"י אפ"ה קאי במש"פ אפי' היכי דאינו קונה בו מעות ד"ת ושיטת הרמב"ם הוא דאינו במש"פ היכי דאין בו מעות קונות מדכתב בדשלב"ל דאינו במש"פ כו' ע"ש. והנה מש"כ הקצוה"ח דבכס"מ מבואר כהסמ"ע אינו מוכרע כלל דז"ל הכס"מ שם על דברי הרמב"ם הפוסק על שער שבשוק ונ"ל שרבינו למד דין זה מדתניא בתוספתא כו' המוכר פירות לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו לאו כל הימנו לאבד זכותו של זה ומפרשה רבינו בפוסק עמו על שער שבשוק שכבר יצא ולענין קיום המקח למי שפרע וא"ת הא כיון שאינו ברשותו לא קני כו' וי"ל כיון שזה דבר הנמכר בשוק הו"ל כאילו הוא ברשותו כו' ולפ"ז מש"כ בסמוך שמי שהקנה מטלטלין אג"ק שאם אינם ברשות מוכר אינם קנוים ה"ד מטלטלין שאין כיוצא בהם נמכר בשוק, א"נ דכשנתן דמים נמכר אע"פ שאינו ברשותו כיון שהוא בעולם קנה לענין מי שפרע אבל בשהקנה לו מטלטלין אנ"ק אע"פ שהיו בעולם כיון שלא היו ברשותו ההוא קנין לא מהני מידי מדין קנין אג"ק עכ"ל, הרי דלתי' ראשון ס"ל דפוסק על שער שבשוק הוי כדבר שהוא ברשותו ואם הקנה לו בקנין גמור כמו אג"ק קונה לגמרי ולתי' השני אינו קונה לגמרי אפי' בקנין גמור רק בנתן דמים קונה לענין מש"פ כיון שהוא בעולם והן המה שני הפירושים שבסמ"ע וש"ך ולפ"ז צ"ע על הקצוה"ח שכ' דבכס"מ מבואר כסמ"ע והרי בתי' השני מבואר להדי' גם כהש"ך ואין מדבריו כל הכרע כלל, (ועיין בנתה"מ שכ' ג"כ דזה תלי' בשני התירו' שבכס"מ ע"ש), אולם דברי הכס"מ בלא"ה צע"ג כיון דלתי' הראשון ס"ל דיצא השער הוי כדבר שברשותו ובקנין גמור כמו מטלטלין אג"ק קונה לגמרי ולפ"ז צ"ל דמ"ש הרמב"ם דצריך לקבל מש"פ היינו ככל קנין מעות דעלמא וא"כ תמוה מאד מ"ש הכס"מ דרבינו מפרש התוספ' לענין קיום המקח למש"פ הא התוספ' מתפרש כפשוטו בפוסק עמו על שער שבשוק והקנה לו בקנין גמור וזה ממילא משתמע כיון דיצא השער הוי כדבר שברשותו וקונה קנין גמור א"כ היכי שנתן מעות צריך לקבל מש"פ ובב"י סי' רי"א כתב ג"כ דהרמב"ם מפרש התוספ' בפוסק על שער שבשוק ולא הזכיר שם לענין קיום המקח למש"פ ע"ש, ודוחק לומר דדברי הכס"מ הוא לתי' השני דלעולם אינו קונה קנין גמור רק למש"פ אף ביצא השער ומ"ש הכס"מ דרבינו מפרשה בפוסק עמו על שער שבשוק שכבר יצא אף דמש"פ צריך לקבל אפי' בלא יצא השער כמ"ש הש"ך ובדה"ב היינו משום דבלא"ה הוי באיסור ולהכי אינו מקבל מש"פ וכמ"ש הש"ך וזה דוחק דהא הכס"מ כתב ע"ז וא"ת הא כיון שאינו ברשותו לא קני ותי' דיצא השער הוי כדבר שברשותו ואג"ק קונה קנין גמור הרי מוכח דזה קאי גם לתי' הראשון וצ"ע ועכ"פ מדברי הכס"מ אין שום הכרע לדעת הסמ"ע כנ"ל, אולם באמת תמהני על הקצוה"ח מה שרצה להעמיס בדברי המחבר פי' הסמ"ע ולהשוות לדעת הרמב"ם והרי המחבר השמיט מה שכ' הרמב"ם דהמוכר לחברו דשלב"ל כל החוזר בו אינו מקבל מי שפרע וצע"ג על המחבר שכתב כלשון הרמב"ם אין אדם מקנה כו' המוכר פירות דקל כו' והשמיט מ"ש דכל החוזר בו אינו מקבל מש"פ ומזה משמע דס"ל להמחבר כפי' הש"ך דאף היכי דאינו קונה ד"ת במעות צריך לקבל מש"פ וכמ"ש בבדה"ב, והנה גם בשי' הרמב"ם אני דן מלבד מש"כ בספרי (עיין בפר"י ח"א סי' נ') להוכיח מלשון הרמב"ם כפי' הש"ך דלעולם לא קני ד"ת גם ביצא השער אלא דמ"מ מקבל מש"פ ע"ש עוד יש לי לדון דהרי הרמב"ם הולך תמיד בעקבות רבו הרי"ף ז"ל ומדברי הרי"ף נראה ברור דס"ל דאפי' לר"י איכא מש"פ אפי' היכי דאינו קונה ד"ת, דהנה הרי"ף בפ' הזהב כתב אמר רבא אין לנו עליו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו ודוקא דברים בלא מעות אבל דברים ומעות קאי באבל אמרו דברים ומשכון לא קאי באבל אמרו דגרסינן בקידושין בפ"ק בני ר"ה כו' זבין אמתא בפריטי כו' אותיבו נסכא עילוי' לסוף אייקר אמתא אתי לקמי' דר' אמי א"ל פריטי אין כאן נסכא אין כאן ע"ש והיינו מדלא קאמר דמקבל המוכר מש"פ, ומזה נראה דס"ל להרי"ף דגם לר"י קאי באבל אף היכי דאינו קונה במעות ד"ת כמו לר"ל דאיכא מש"פ אף דבודאי אין מעות קונות ורק משום דברים ומעות קאי באבל והיינו דצריך להביא ראי' דבדברים ומשכון לא קאי באבל דאף דמש"פ איכא אפי' היכא דאינו קונה ד"ת מ"מ כיון דמנה אין כאן משכון אין כאן לא נחשב משכון כלל למעות ולא מקרי דברים דאיכא בהדייהו מעות דלא מיקרי מעות כלל דאי נימא דס"ל להרי"ף דלר"י לא קאי באבל רק היכי דמעות קונות ד"ת א"כ מה צריך לה"ר דדברים ומשכון לא קאי באבל פשיטא כיון דמשכון אינו קונה מה"ת ודאי דלא קאי באבל והרי בגמ' אמרו בהדיא אא"ב מעות קונות משו"ה קאי באבל, ואף דהנמוק"י כתב וז"ל וטעמו דדברים ומעות קאי באבל אמרו היינו משום דקיי"ל כר"י דמעות קונות ד"ת ע"ש אולם באמת דבריו צע"ג כנ"ל דא"כ למה הוצרך לה"ר דמשכון לא קאי באבל ומזה נראה ברור דס"ל להרי"ף דגם לר"י קאי באבל אף היכי דאינו קונה מה"ת ועיין מ"ש בספרי (בח"א סי' נ') עוד בזה, ועוד דזה הלשון שכתב הרי"ף ודוקא דברים בלא מעות אבל דברים ומעות קאי באבל זה הלשון ממש מבואר בגמ' אליבא דר"ל דמשני לדידי' קאי באבל משום דברים ופריך בדברים מי קאי באבל ומשני דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל דברים וליכא בהדייהו מעות לא קאי באבל ע"ש ומזה נראה ברור דכונת הרי"ף הוא משום דברים דאיכא בהדייהו מעות ומשום דלמסקנא גם לר"י איכא מש"פ משום דברים ומעות כמו לר"ל דלפי' המבואר בס"ד בגמ' אא"ב מעות קונות היינו דקאי באבל א"כ הא דקאי לר"י באבל הוא משום דמעות קונות ד"ת ולא משום דברים ומעות וכ"ז ברור. וכ"ה דעת תלמידו הר"י בן מיגש דאף לדידן דקיי"ל כר"י מ"מ איכא מש"פ אף היכי דלא קני מה"ת במעות ומשום דלמסקנא גם לר"י קאי באבל משום דברים ומעות כמו לר"ל ע"ש בשטמ"ק, ולפ"ז נראה בודאי דגם הרמב"ם אזיל בשיטת רבותיו הר"י בן מיגש והרי"ף דלעולם איכא מש"פ אף היכי דלא קני מה"ת כגון המוכר לחברו דבר שאינו ברשותו וכמו שפי' הש"ך כנ"ל, ועיין בחי' הר"ן ב"מ שהביא דברי הרי"ף הנ"ל ודחה דאפ"ל דלעולם מקבל מש"פ אף שלא הוזכר בגמ' ואח"כ כתב אבל יש לסמוך דברי הרי"ף מדאמרינן לעיל ואי אמרת מעות אינן קונות אמאי קאי באבל אלמא דליכא מש"פ אלא במידי דמדאו' קני כו' ע"ש, מיהו נראה דהר"ן כתב זה רק לסמוך דברי הרי"ף אולם הרי"ף בעצמו בודאי ס"ל דאיכא מש"פ אף היכי דמדאורייתא לא קני במעות כנ"ל, ועי' בב"י סי' ר"ד שהביא דברי העיטור שכ' דבמשכון קאי במש"פ ובע"כ דס"ל דאף היכי דלא קני מה"ת מ"מ איכא מש"פ ועי' בב"י שם שכ' וז"ל ולענין הקונה קרקע כו' והניח לו משכון עליהם כתוב בחי' תלמידי הרשב"א שלא מצינו בקרקעות מש"פ ע"ש ומבואר ג"כ דאף דלא קני מה"ת איכא מש"פ (רק צ"ע דזהו סותר למ"ש בשטמ"ק בסוגי' דמעות קונות בשם הרשב"א דכל היכא דלא קני מה"ת ליכא מש"פ ע"ש] וכ"כ בחי' הריטב"א ב"מ דף ס"ג לענין מש"פ גבי מלוה וז"ל ומצאתי בשם הר"ז הלוי ז"ל דהוי לי' כמעות לריל דאע"ג דלא קני לא מה"ת ולא מדרבנן קני לקבולי מש"פ ה"נ ל"ש כו' ובמלוה לא קני להו לגמרי אלא לקבולי מש"פ כו' ע"ש ומבואר ג"כ. כנ"ל ועכ"פ נראה דגם הרמב"ם ס"ל דקאי במש"פ אף היכי דלא קני מה"ת. אלא הנה דברי הרמב"ם והשו"ע צריך ביאור במ"ש חייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר בו מקבל מש"פ ואמאי לא כתבו וכל החוזר בו מקבל מש"פ וכמ"ש הרמב"ם לענין דשלב"ל וכל החוזר בו אינו מקבל מש"פ א"כ הכא בפוסק על שער שבשוק הו"ל לכתוב וכל החוזר בו מקבל מש"פ ומ"ש דנקט מש"פ דוקא לגבי מוכר ואפ"ל דהנה בשו"ת רעק"א סי' קל"ד כתב דמ"ש ואם חזר בו היינו אף שחזר שלא לקנות שלא כשי' הר"י בן מיגש דס"ל דוקא אם קנה ואינו רוצה ליתן לו ע"ש וכן מבואר בתשו' תה"ד סי' ש"כ שכתב וז"ל עוד כתב שם משם הרמב"ם בכה"ג חייב להעמיד המקח כגון הפוסק על שער שבשוק כו' חייב לקנות או לקבל מש"פ כו' ע"ש ולפ"ז כיון דהרמב"ם מיירי שחייב לקנות או לקבל מש"פ א"כ קודם קניה לא שייך מש"פ גבי לוקח כיון שהמוכר עדיין לא קנה כלל. והנה מדברי תה"ד הנ"ל משמע לכאורה כפי' הסמ"ע וע"ש שכ' לענין המוכר לחבירו דבר שאינו ברשותו דהוא כדשלב"ל והביא מ"ש הרשב"ם והרא"ש בב"ב לענין דאמר לי' ארעא ודקלי דאי לית לי' דקלי זבין לי' תרי דקלי דהוא רק שלא יהא מחוסר אמנה וכתב אע"ג דכ' במרדכי בשם ר"נ גאון דצריך להעמיד לו מקחו שקבל עליו כו' עוד כתב שם משם הרמב"ם בכה"ג חייב להעמיד המקח כו' מ"מ הא קי"ל בפלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא כו' דמצי למימר קים לי כרב אלפס ורשב"ם ואשר"י ע"ש ומשמע מדבריו דלהרמב"ם באמת חייב להעמיד מקחו דקונה קנין גמור ואף דהרמב"ם כתב רק מש"פ צ"ל כמ"ש הסמ"ע משום דלא הי' כאן רק מעות אבל היכי דהי' ק"ג באמת מחויב לקנות דלא כמ"ש הרשב"ם והרא"ש והנה מדברי המרדכי גופי' בב"ב שם שהביא דברי הרמב"ם אח"כ אינו מוכרח מדבריו כ"כ שהביא דברי הרמב"ם לסייע להר"ן גאון רק מדברי תה"ד מבואר בהדיא כנ"ל למעיין שם, ובאמת צע"ג על התה"ד שלא הביא כלל דברי הרמב"ם לגבי דקלי שכ' בפ' כ"ד מהל' מכירה האומר לחברו קרקע ודקלים אני מוכר לך אם רצה לקנות לו ב' דקלים ה"ז נקנה המקח ועיין בכס"מ שדבריו הם כנוסחא שלנו בהלכות הרי"ף שכתב לאו חיובי מחייבנא לי' למזבן לי' תרי דקלי דדבר שלב"ל הוא ע"ש ומתבאר בהדי' מדברי הרמב"ם דאינו מחויב להעמיד לו מקחו דלא כהר"ן גאון ואיך כתב התה"ד להוכיח מדברי הרמב"ם דחייב להעמיד מקחו שלא כדברי הרי"ף והרא"ש, והנה מכאן תשובה באמת גם לפי' הסמ"ע וכנ"ל ודוחק לחלק בין יצא השער לדקלים דהרי גם דקלים הוא מידי דשכיח למיזבן כדמוכח מדברי הרי"ף גופי' שם וכן מבואר בגמ' ב"מ גבי שדה סתם דסמכה דעתו ופרש"י שהרבה שדות מצוין לקנות וה"ה דקלים, ועיין בגידולי תרומה שער מ"ו סי' ס"ב שכ' לחלק בין יצא שער קבוע למידי דשכיח למיזבן אבל אינו מן הנכון והוא דוחק גדול מאד כדמוכח מדברי הרי"ף שם דהכל תלוי במידי דשכיח למיזבן ויש סוברים דכ"ד דשכיח למזבן הוי כדבר שברשותו אולם הרי"ף ודעימי' לא ס"ל הכי משום דכל מידי שלא ברשותו הוי כדשלב"ל א"כ גם ביצא השער הוי דשלב"ל ואין לחלק כלל בין יצא השער למידי דשכיח למזבן, שוב ראיתי בס' בני יעקב על העיטור דף צ"ה שהקשה ג"כ על המרדכי ותה"ד מדברי הרמב"ם גבי ארעא ודקלי וע"ש שכ' דכונת המרדכי דהרמב"ם חולק על הר"ן גאון ע"ש אולם התה"ד שהביא דברי הרמב"ם דחייב להעמיד לו מקחו צע"ג כנ"ל וגם אין לומר דמביא דברי הרמב"ם עכ"פ בפוסק על שער שבשוק ולחלק בין זה לדקלי דהרי בעובדא דידי' לא מיירי בזה רק במרגליות והביא דעת הרי"ף והרא"ש בדקלי והרי גם דעת הרמב"ם גבי דקלי הוא ממש כמ"ש הרי"ף והרא"ש וכמ"ש הכס"מ ולזאת דברי התה"ד צע"ג כנ"ל ולענין מה שעמדנו למעלה על דברי הרמב"ם שכתב ואם חזר מקבל מש"פ ולא כתב דכל החוזר בו מקבל מש"פ לכאורה הי' אפ"ל ע"פ מ"ש הרמב"ם גבי דקלי אם רצה לקנות לו ב' דקלים נקנה המקח וע"ש במ"מ דמשמע שהלוקח מחויב לקבל והקשה ע"ז מה נ"מ בין לוקח למוכר ועיין בכס"מ שכ' דדין זה מורכב הוא דלגבי מוכר חשיב דבר שאינו ברשותו ולגבי לוקח חשיב כדבר שברשותו ע"ש ולפ"ז אפ"ל דלכך כתב ואם חזר בו היינו אף שכבר קנה מ"מ אם חזר בו המוכר א"צ לקבל רק מש"פ אבל הלוקח מחויב לקבל ואינו יכול לחזור, אלא דבאמת זה אינו דהנה בס' בני יעקב שם דף צ"ו תמה על הכס"מ דהיכן מצינו שיהא המקח קיים לגבי לוקח ולא לגבי מוכר ע"ש וכן הביא בשם מהריב"ל שהקשה על הרמב"ם כן, אולם לענ"ד נראה בכונת הכס"מ דבאמת אין חילוק כלל בין מוכר ללוקח אלא דעיקר הדבר הוא דכ"ז שלא זבין המוכר הדקלים ולא באו לרשותו מקרי דבר שאינו ברשותו ואין לנו לחייב את המוכר שיקנה דקלים רק אם כבר זבין מוכר דקלי כיון שעתה הוא ברשותו ורוצה לקיים מקחו מחויב גם הלוקח לקיים המכר ואין ה"נ שגם המוכר מחויב אז לקיים המכר ואינו יכול לחזור בו אלא דמ"מ ממילא יש חילוק בין מוכר ללוקח דהמוכר יש בידו לבטל המקח או לקיים שאם ירצה שלא לקנות הרשות בידו אבל הלוקח אין בידו לבטל המקח שאם ירצה המוכר לקנות בע"כ מחויב לקבל המקח וזה הדבר לקנות דקלים או לא הוא רק ביד המוכר וזה שכתב הכס"מ דלגבי לוקח דנין אותו כבא לעולם ולגבי מוכר כלא בא והיינו דהמוכר יש בידו לבטל המקח כגון שלא לקנות משא"כ הלוקח כנ"ל: והנה הרמב"ם בפ' כ"ב מה' מכירה כתב דבר שאינו ברשותו של מקנה אינו נקנה והרי הוא כדשלב"ל כיצד מה שאירש מאבא כו' מה שתעלה מצודתי כו' שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך לא קנה כלום כו' ע"ש ולכאורה צ"ע דהא בגמ' ב"מ דף ט"ז אמר ר"ה אמר רב האומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו קנה אמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא כו' והאלו' אמר רב אפי' בשדה זו מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"מ כו' ומשמע דלמ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל אפי' בשדה סתם לא קנה דאל"כ מנ"ל דרב אמר לשמעתי' כר"מ דלמא באמת מיירי בשדה סתם ואפי' למ"ד אין אדם מקנה קנה ובע"כ דלמ"ד אין אדם מקנה אפי' בשדה סתם לא קנה ולכך מוכרח דס"ל לרב אדם מקנה וכן כתב בהדי' בהגהות מרדכי להכריח כנ"ל וא"כ קשה דאמאי לא כתב הרמב"ם רבותא יותר דאפי' בשדה סתם לא קנה, ובס' בני יעקב עמד בזה וכתב דאין לומר דס"ל להרמב"ם דבשדה סתם באמת קנה דהרי הרמב"ם כתב גבי דקלי דאם רצה לקנות לו שני דקלים נקנה המקח הרי דס"ל דדוקא אם רצה שיהא המקח קיים הא לא"ה אין מחייבין אותו לקנות ומ"ש משדה סתם דאמרינן דקנה והתם נמי שדה סתם הוא ע"ש, אולם לפ"ד הנ"ל ניחא שפיר והכל הולך אל מקום אחד דהרמב"ם אזיל לטעמי' גבי דקלי דאם רצה לקנות ב' דקלים נקנה המקח ועפ"י מה שבארנו בכונת הכס"מ דאין חילוק כלל בין מוכר ללוקח ואם כבר קנה הדקלים גם המוכר מחויב לקיים המקח דכיון שכבר קנה מקרי דבר שברשותו כנ"ל ולפ"ז ה"ה בשדה סתם דאם קנה אח"כ שדה מחויב להעמיד מקחו ולכך נקט הרמב"ם דוקא שדה זו אבל בשדה סתם באמת קנה, ומה שהקשה בס' בני יעקב לא קשה מידי ודבריו צע"ג דודאי הסוגיא דב"מ מיירי שכבר קנה דהרי שדה זו מיירי בהדי' דאמר לכשאקחנה קנויה לך ולפ"ז הא דאמר קנה היינו כשקונה השדה אח"כ אבל לכתחילה בודאי אין מחייבין אותו לקנות וכן נראה בשדה סתם דאמר בגמ' קנה היינו ג"כ באם קנה שדה אח"כ אבל לא לחייב אותו לקנות וכן גבי חזר ולקחה מבעלים הראשונים היינו אם חזר ולקחה אבל אין מחייבין אותו ליקח וכן פרש"י שם בשדה סתם קנה אם יקחנה ואין יכול לחזור כשלקחה ע"ש ולפ"ז פשיטא דלא קשה כלל מארעא ודקלי אפי' אי נימא דס"ל להרמב"ם דבשדה סתם קנה דהרמב"ם מיירי בשכבר קנה ובכה"ג בשדה סתם נתקיים המקח ומענין אם עדיין לא קנה בזה בין בשדה זו בין בשדה סתם אין מחייבין אותו לקנות וכמו גבי דקלים, ושפיר אפ"ל דהרמב"ם לטעמי' אזיל ומיירי בשכבר קנה ובכה"ג בשדה סתם חייב להעמיד מקחו והוא ממש כמו ארעא ודקלי וכמו שבארנו לעיל בכונת הכס"מ בדעת הרמב"ם, ועכ"פ דהרמב"ם לשיטתו ניחא שפיר רק דעדיין קשה לפ"ז הגמ' מנ"ל דרב ס"ל אדם מקנה דלמא ס"ל לרב אין אדם מקנה ומיירי בשדה סתם דאם קנה קרקע חייב להעמיד מקחו וכמו גבי דקלי שאם קנה דקלים נקנה המקח ונראה לישב דהנה לכאורה יש לדקדק עוד על הרמב"ם דבגמ' איתא שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו והרמב"ם השמיט הא דמעכשיו, ולכן נ"ל דהנה התוס' כתבו דלכך נקט מעכשיו דנ"מ אם נקרע השטר אולם דעת הרשב"א והר"ן דבמעכשיו אין יכול לחזור אפי' קודם שבא לעולם ואפי' אם מת המזכה קודם שבא לעולם קנה עי' שעה"מ פכ"ב מה' מכירה הרי דיש חלות הקנין מיד הגם דצריך ביאור דבודאי לא יקנה קנין גמור מיד כשעדיין אינו שלו אבל הרי לפנינו דגם אם מת המזכה מ"מ במעכשיו חל הקנין, ולפ"ז ניחא דהנה אף דס"ל להרמב"ם דבשדה סתם אם קנה השדה נקנה המקח מ"מ זהו דוקא שאח"כ נקנה המקח וחל הקנין אולם בשדה סתם ואמר מעכשיו אינו מועיל לקנות מעכשיו והוא עפ"י מ"ש הכס"מ לגבי דקלי דדין זה הוא מורכב דמצד שהוא בעולם נחשב ברשותו ומצד שעדיין אינו בידו מקרי שאינו ברשותו ולכך כ"ז שלא קנה אין מחייבין אותו לקנות דכ"ז שלא קנה הוי ממש דבר שאינו ברשותו רק אם קנה הוי כדבר שברשותו ולפ"ז בכה"ג אפי' אם אמר מעכשיו אינו מועיל כלל דמעכשיו אינו עושה שום פעולה דהא כ"ז שלא קנה הי' נקרא דשלב"ל ואין אדם מקנה דשלב"ל והא דאמר בגמ' דמועיל מעכשיו היינו לרב דס"ל אדם מקנה דשלב"ל לכך באמר מעכשיו מועיל ג"כ לענין שלא יכול לחזור בו אפי' קודם שבא לעולם או אפי' מת המוכר אולם לדידן דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל ודבר שאינו ברשותו הוי כדבר שלב"ל לפ"ז נהי דאמרינן דבשדה סתם אם קנה נקנה המקח והיינו שכשבא כבר לידו שוב מקרי דבר שברשותו אולם אם יאמר מעכשיו אינו עושה שום פעולה כלל דכ"ז שלא קנה עדיין הוי כדבר שלב"ל דאין בזה מציאות קנין כלל, ולפ"ז ניחא שפיר דבגמ' דנקט רב מעכשיו לכך אמר דבע"כ ס"ל לרב אדם מקנה דשלב"ל דאף דבשדה סתם אם קנה נקנה המקח מ"מ לא שייך בזה מעכשיו כנ"ל וכיון דאמר דמועיל מעכשיו ע"כ הוא משום דס"ל אדם מקנה אולם הרמב"ם דלא כתב מעכשיו רק לכשאקחנה קנוי' לך לא קנה והיינו דאפי' אם קנה השדה אינו כלום לכך שפיר כתב שדה זו דוקא דאילו בשדה סתם אם קנה נקנה המקח כמ"ש הרמב"ם גבי ארעא ודקלי וביותר ביאור י"ל דהנה על דברי הרמב"ם גבי ארעא ודקלי כ' המ"מ ויש מי שהקשה ע"ז ואמר דכיון שהמקח בדבר שלב"ל שניהם יכולים לחזור בהן וכיון שאינו ברשותו של המוכר בשעת המכר כמי שאינו בעולם הוא ע"ש וע"ז תי' הכס"מ דדין זה מורכב הוא אולם צ"ע דאי נימא דמצד דאע"פ שלא היו ברשותו כיון שהי' בעולם בא לעולם מקרי ולכך אם בא לרשותו חייב הלוקח לקיים המקח א"כ קשה בכל דבר שאינו ברשותו נימא כן שאם מכר לחבירו דבר שאינו ברשותו וישנו בעולם אם בא לרשותו חייב הלוקח לקיים המקח וברייתא מפורשת היא דמה שאירש מאבא מכור לך כו' לא אמר כלום וגם בס' בני יעקב הקשה מאומר שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך דקיי"ל דלא קנה, גם לא נדע מקור כלל לדברי הרמב"ם בזה, אולם עפ"י הנ"ל נבוא ליסוד דברי הרמב"ם וכמ"ש לעיל דלכאורה קשה למה לא כתב הרמב"ם רבותא יותר דאפי' בשדה סתם לא קנה כדמוכח מפשטות הסוגי' וכמו שהוכיח בהגמ"ר כמ"ש לעיל ולמאי נקיט בדבריו שדה זו וגם לכאורה קשה בגמ' שם בהא דקאמר מכדי רב כו' כר"מ מנ"ל הא דהא אפ"ל דמיירי בשדה סתם והרי אמר מתחלה מסתברא מילתא דרב בשדה סתם כו' כנ"ל, אך הנה רש"י פי' שם בשדה סתם שדה שאני לוקח ולא אמר זו דסמכה דעתי' דמקבל מתנה לסמוך עליו שיקח שדה ויתננה לו שהרבה שדות מצויות ליקח אבל א"ל שדה זו לא סמכא דעתי' דמקבל מתנה ולא האמינו דנימא דניחא לי' דליקו בהימנותי' ע"ש ועיין היטב בסוגי' גבי חזר ולקחה מבעלים הראשונים ואמר רב דקנה עד סוף הסוגי' תהא במאמינו ומתבאר שם הפי' בדברי הראשונים דכשלוקחה לקחה בעד הלוקח עי' בש"מ וע"ש בגמ' דפריך ממה שאירש מאבא דלא אמר כלום ומשני הכא סמכה דעתי' והכא לא סמכה דעתי' ועכ"פ הא דאמרינן דהלוקח קנה מצד דסמכה דעתי' ע"כ שקונה בעת שהמוכר חוזר וקונה דהשטר שכתב המוכר הוא חספא בעלמא כמבואר בגמ' רק דהמוכר קונה לצורך הלוקח, ובזה מיושב שפיר דהיינו דאמר מכדי רב כו' כר"מ משום דרב אמר שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך מעכשיו קנה וע"ש בתוס' דקונה אפי' אם נקרע השטר ודעת הר"ן והרשב"א דבמעכשיו אין יכול לחזור אפי' קודם שבא לעולם כנ"ל ולפ"ז אא"ל דהא דקנה הוא בשדה סתם ומצד דסמכה דעתי' א"כ איך שייך לומר שיקנה מעכשיו דמצד דסמכא דעתי' אינו קונה רק לכשיקנה ומשום דלצורך הלוקח הוא קונה, ולפ"ז ניחא דברי הרמב"ם שכ' שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך לא קנה ומשום דהרמב"ם לא הזכיר מעכשיו רק לכשאקחנה קנוי' לך ובכה"ג בשדה סתם קנה משום דסמכה דעתי' ואף דאין אדם מקנה דשלב"ל ודבר שאינו ברשותו מ"מ היכי דסמכה דעתי' קנה דהמוכר או הנותן כשקונה אח"כ קונה שיזכה בו הלוקח ולא מצד קנין הראשון רק דאח"כ קונה לצורך הלוקח דגם במה שאירש מאבא הי' קונה לולי משום דלא סמכה דעתי' כמבואר בגמ' א"כ בשדה סתם דסמכה דעתי' לכך קנה אבל בשדה זו לא סמכה דעתי' כדפרש"י, ומעתה נראה דיסוד דברי הרמב"ם גבי ארעא ודקלי שכתב דאם רצה לקנות לו דקלים נקנה המקח הוא מסוגי' זו דמבואר דבשדה סתם קנה משום דסמכה דעתי' והמוכר קונה לצורך הלוקח ולכך מחויב גם הלוקח לקיים המקח דודאי גם בחזר ולקחה מבעלים הראשונים גם הלוקח מחויב לקבל ודו"ק, וארעא ודקלי הוי ממש כשדה סתם דסמכה דעתי' ולפ"ז ניחא ג"כ מש"כ אם רצה לקנות לו ב' דקלים דזה הטעם דמבואר בגמ' דקנה משום דסמכה דעתי' היינו דוקא אם חזר ולקחה קונה הלוקח ומשום כדי דליקו בהימניתי' קונה לצורך הלוקח אבל בודאי דאין מחייבין אותו ליקח דחשיב דבר שאינו ברשותו ממש אלא דאם קנה אמרינן דמשום דסמכה דעתי' דלוקח כשקונה המוכר קונה לצורך הלוקח וחייבין לקיים המקח וכמו בשד' סתם כנ"ל ולפי הנ"ל בפי' הרמב"ם גבי דקלי דאם קנה בין הלוקח ובין המוכר מחויבים לקיים המקח מבואר שפיר מ"ש הרמב"ם גבי פוסק על שער שבשוק ואם חזר מקבל מש"פ ולא כתב כל החוזר בו מקבל מש"פ דלפמ"ש למעלה עיקר החידוש הוא דבדבר שאינו ברשותו אף שאינו קונה מה"ת מ"מ מקבל מש"פ וכמ"ש הש"ך ולפי הנ"ל דקודם שקנה לא משכחת קנין כלל ואף קנין גמור לא מהני לחייב אותו לקנות רק דמ"מ מקבל מש"פ ולפ"ז החידוש הוא רק לענין לחייב אותו לקנות אולם אם כבר קנה דהיכי דהי' קנין גמור נקנה המקח כנ"ל ופשיטא דבמעות לבד מקבל מש"פ ולפ"ז כיון דמיירי רק מענין לחייב אותו לקנות וזה כל החידוש א"כ לא שייך מש"פ רק גבי מוכר אבל גבי לוקח לא שייך מש"פ דאף אם יאמר המוכר שרוצה לקנות אם יקבל הלוקח והלוקח חוזר מ"מ אין שייך מש"פ דשמא לא יקנה המוכר אח"כ וכשכבר קנה הרי נקנה המקח אפי' לקנין גמור ומכ"ש למש"פ וקודם שקנה לא שייך גבי לוקח כלל מש"פ כנ"ל ודו"ק והנה לפי מה שפי' הש"ך דגם ביצא השער אינו קונה ק"ג רק למש"פ וה"ה אפי' בלא יצא השער לפ"ז צ"ע לכאורה מ"ש בפוסק על שער שבשוק שכ' דחייב לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואילו גבי ארעא ודקלי כתב הרמב"ם אם רצה לקנות לו ב' דקלים נקנה המקח הרי דאינו חייב לקנות כלל והו"ל ג"כ למימר דחייב לקנות ועכ"פ צריך לקבל מש"פ ואין לחלק בין יצא השער לבין דקלי דשכיח למיזבן לענין מש"פ דהא לפי' הש"ך אפי' בלא יצא השער דינא הכי, והנה באמת מלשון הרמב"ם שכ' אם רצה לקנות ב' דקלים משמע דאפי' משום מחוסר אמנה ליכא וצ"ע לכאורה דעכ"פ יהי' משום מחוסר אמנה כמ"ש הרשב"ם והרא"ש אך ע"ז אפ"ל דלא מיירי מדין מחוסר אמנה אבל זה בודאי משמע דליכא מש"פ דאל"כ הו"ל לומר דחייב לקנות וכמ"ש בפוסק על שער שבשוק ומשום דקאי במש"פ, והנה גם בעיקר מ"ש הרמב"ם דבמוכר לחברו פירות דקל שלב"ל יכול לחזור בו וכל החוזר בו משניהם א"צ לקבל מש"פ כתב הקצוה"ח להביא ראיה מזה דבדבר שאין קונה מה"ת ליכא מש"פ אולם כבר כתבנו דהעיקר הוא כפי' הש"ך וכ"ה דעת הרי"ף והר"י בן מיגש ולפ"ז לכאורה צ"ע אמאי ליכא מש"פ בזה, והנה לכאורה אפ"ל דמ"ש הרמב"ם דבמוכר פירות דקל ליכא מש"פ הוא מטעם אחר דהנה על מ"ש הרי"ף להביא ראי' דדברים ומשכון לא קאי במש"פ מהא דקידושין דבני ר"ה זבין אמתא בפריטי אר"א פריטי אין כאן נסכא אין כאן והיינו מדלא קאמר דמקבל המוכר מש"פ כתבו הראשונים לדחות דשמא ליכא מש"פ בקרקעות עי' בש"מ פ' הזהב ועיין בב"י סי' ר"ד שכ' ולענין הקונה קרקע כו' והניח משכון כו' כתוב בחי' תלמידי הרשב"א שלא מצינו בקרקעות מש"פ וכתב הרמב"ן משום דקנין גמור שלהם בכסף כו' ואח"כ כתבו עוד ע"ז ואמרו דאפשר דס"ל להרי"ף דאף בקרקעות יש מש"פ אע"פ שלא מצינו מפורש בכך בשום מקום והר"ן ג"כ נסתפק בדבר כו' ע"ש, ולפ"ז אפ"ל דס"ל להרמב"ם ג"כ דליכא מש"פ בקרקעות והנה המוכר פירות דקל הוא מכירת קרקע דמחובר לקרקע דינו כקרקע וכ"כ בהדי' השעה"מ בפ' כ"ב מה' מכירה וא"כ אפ"ל דמ"ש הרמב"ם וכל החוזר בו משניהם אין חייב לקבל מש"פ הוא מטעם דליכא מש"פ בקרקעות אבל הפוסק על שער שבשוק דהוא במטלטלין איכא מש"פ ולפ"ז ניחא נמי מ"ש הרמב"ם גבי דקלי אם רצה לקנות ולא הזכיר מש"פ משום דבקרקע ליכא מש"פ ואף דמדברי הרי"ף נראה דאף בקרקע איכא מש"פ דהא הביא ראי' מההיא אמתא דכמקרקעי דמי וכמ"ש הראשו' כנ"ל מיהו באמת נלע"ד דאין ראי' כלל מדברי הרי"ף והנה מלבד דהרי"ף בב"ק דף צ"ז גבי ר"מ אומר בעבדים אומר לו הש"ל כתב דקי"ל עבדי כמטלטלי דמי מיהו אפי' לפמ"ש במלחמות שם דלשאר מילי כמקרקעי דמי מ"מ לפמ"ש התוס' בב"ק דף י"ב דלמידי דרבנן עבדי כמטלטלי דמי ולפ"ז לענין מש"פ היכי דאינו קונה מה"ת דכל עיקרו הוא רק מדרבנן משום דברים ומעות לפ"ז נהי דבקרקעות לא תקנו חכמים מש"פ מ"מ כיון דבמילי דרבנן עבדי כמטלטלי דמי א"כ בדין הוא דבעבדי ג"כ איכא מש"פ כמטלטלין ובע"כ דבמשכון ליכא מש"פ ואף דלפי הטעם שכתב הרמב"ן זה שייך ג"כ בעבדי מ"מ כיון דבמידי דרבנן עבדי כמטלטלי לא חלקו חכמים בדבר דהא הנה יש מי שאומר דשכירות מטלטלין נקנה בכסף כמבואר בשו"ע סי' קצ"ח מ"מ אי נימא דבמשכון איכא מש"פ בודאי דגם בשכירות מטלטלין איכא מש"פ אף דעפ"י רוב נגמר קנינם בכסף ומשום דבמטלטלין גופי' בודאי לא חלקו בדבר רק בקרקעות לא מצינו מש"פ וכמו כן בעבדי כיון במידי דרבנן כמטלטלי הוא בדין הוא דקאי במש"פ ובע"כ דדברים ומשכון ליכא מש"פ ולפ"ז אין ראי' כלל מדברי הרי"ף דס"ל דבקרקעות ג"כ איכא מש"פ ושפיר י"ל דס"ל דבקרקעות ליכא מש"פ והיינו נמי שכ' הרמב"ם בפירות דקל דכל החוזר בו אינו מקבל מי שפרע משום דהוי קרקע וכן בארעא ודקלי וכנ"ל, אלא דלפמ"ש דלעולם גם היכי דלא קני מה"ת איכא מש"פ ובדין הוא דגם בדבר שלב"ל יהי' חייב במש"פ והא שכ' הרמב"ם במוכר פירות דקל אינו חייב במש"פ הוא מטעם דבקרקעות ליכא מש"פ לפ"ז קשה מ"ש הרמב"ם אח"כ דבר שאין ברשותו כו' אינו נקנה והרי הוא כדשלב"ל כיצד מה שאירש מאבא מכור לך כו' לא קנה כלום ומשמע ודאי מלשון זה דליכא כלל מש"פ ולפי הנ"ל קשה אמאי לא קאי במש"פ דמה שאירש מאבא הוא אפי' במטלטלין. ונ"ל דהנה בפ' איזהו נשך מבואר דלא קאי במש"פ רק היכי דסמכה דעתי' ע"ש בדף ס"ג האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא כו' לעולם לקבולי מש"פ כו' אי מתחזי לי' סמכה דעתי' כו' ע"ש וכן הוא בדף ע"ד אי דמעיילי עפרא סמכא דעתי' ופרש"י סמכא דעתי' דכ"א והחוזר יקבל מש"פ לא סמכא דעתי' כו' וליכא מש"פ ע"ש ועכ"פ הרי מבואר דאינו חייב מש"פ רק היכי דסמכא דעתי' והנה בב"מ ט"ז מתיב רב ששת מה שאירש מאבא כו' ומשני הכא לא סמכה דעתי' ופרש"י לא סמכא דעתי' דלוקח דקאמר מי יימר שירש מאביו כלום ע"ש ולפ"ז כיון דלא סמכא דעתי' לכך לא קאי במי שפרע וניחא שפיר ומזה תמוה לי דהנה הב"י בסי' ר"ד הביא דברי הר"ן שכתב דאפשר דליכא מש"פ בקרקעות ואח"כ העלה דליכא מש"פ אלא במידי דקני מדאורייתא וכתב הב"י דלפי דעתו אם נתן כסף לקנות קרקע והוא במקום שכותבין שטר אם בא לחזור בו איכא מש"פ ע"ש וכ"כ מתחלה בשם תלמידי הרשב"א דאם ליכא מש"פ בקרקעות לכך במקום שכותבין השטר אין מוסרין למש"פ והנה התוס' בכתובות צ"ג כתבו בהדי' באם נתן כסף במקום שכותבין שטר איכא מש"פ ע"ש, וכ"ז צע"ג דהא הטעם דלא קנה בכסף במקום שכותבין שטר הוא משום דלא סמכא דעתיה כמו שפי' רש"י וכ"כ הראשונים והרי בגמ' ב"מ הנ"ל מבואר דכל היכי דלא סמכא דעתי' לא קאי במש"פ וא"כ מנ"ל דאם נתן מעות במקום שכותבין שטר קאי במש"פ נהי דגם בקרקע איכא מש"פ מ"מ הא לא סמכא דעתי' וליכא מש"פ. ונראה לומר דעיקר הדבר דמבואר בגמ' דהיכי דלא סמכא דעתי' ליכא מש"פ תלוי בפלוגתא דר"י ור"ל אם מעות קונות ד"ת או משיכה קונה דבב"מ שם בסוגי' אמר תנן אבל אמרו מש"פ כו' אא"ב מעות קונות מש"ה קאי באבל אלא א"א מעות אינן קונות אמאי קאי באבל ומשני משום דברים כו' ומסיק דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל כו' ע"ש ומבואר דלר"י דאמר ד"ת מעות קונות קאי באבל משום קנין התורה דעכ"פ מן התורה קונה ולר"ל קאי באבל משום דברים ואיכא בהדייהו מעות, ולפ"ז לר"ל דקאי באבל רק משום דברים ואיכא בהדייהו מעות אפ"ל דהיינו רק היכי דסמכא דעתי' אבל היכי דלא סמכא דעתי' לא קאי במש"פ דבכה"ג לא מקרי דברים כלל ומכ"ש לפמ"ש במקו"א (עיין בפר"י ח"א סי' נ') דהא דקאי באבל משום דברים היינו משום דס"ל לר"ל דברים יש בהן משום מחוסר אמנה והיכי דלא סמכא דעתי' ליכא משום מחוסר אמנה אולם לר"י דס"ל ד"ת מעות קונות דלדידי' הא דקאי באבל הוא משום דקני מה"ת א"כ אפי' היכי דלא סמכא דעתי' נמי קאי באבל דמה"ת בודאי קני אף היכי דלא סמכא דעתי' דהא דאמרינן במקום שכותבין השטר לא קני בכסף לבד משום דלא סמכא דעתי' זהו רק מדרבנן וכמ"ש בחי' הרשב"א לענין שטר לבד דלא קני עד שיתן הכסף משום דלא סמכא דעתי' דזהו רק מדרבנן והביאו בס' האחרונים עיין בס' א"ב וכ"נ בהדי' מדברי הב"י שהבאתי למעלה שכתב דלפי דעת הר"ן דליכא מש"פ רק היכי דקני במעות מה"ת לפ"ז אם נתן כסף במקום שכותבין שטר איכא מש"פ ובמשכון ליכא מש"פ ע"ש ומבואר דנתן כסף במקום שכותבין שטר קונה מה"ת אף דלא סמכה דעתי' ולפ"ז לר"י דעיקר מש"פ הוא משום דקני מה"ת לפ"ז אין חילוק בין היכי דסמכה דעתי' או לא דהא גם בלא סמכא דעתי' קני מה"ת וממילא איכא מש"פ, והנה הראשונים כתבו דאף לדידן דקיי"ל כר"י מ"מ גם בדבר שאינו ברשותו דלא קני מה"ת מ"מ איכא מש"פ דר"י נמי ס"ל דאיכא מש"פ משום דברים ומעות כמו לר"ל והנה בהא דאמרו בגמ' ב"מ ס"ג הנ"ל האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא צריך לאיתחזי אבי דרא לפרש"י מיירי ביש לו ע"ש אולם הרמב"ם בפ' כ"ב מה' מכירה כתב מי שפסק על שער שבשוק כו' אם היו שבלים ה"ז קנה לקבל מי שפרע והוא שיראה לו בגורן כו' וע"ש במ"מ ומדבריו נראה דמפרש הסוגי' גם כן באין לו ופוסק עמו על שער שבשוק ועי' בשו"ת ושב הכהן סי' צ"ח ע"ש ולפ"ז ניחא שפיר דהגמ' האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפי דמיירי באין לו ופוסק על שער שבשוק דלא קני מה"ת (וכן הגמ' בדף ע"ד מיירי באין לו כמבואר שם) והא דקאי במש"פ הוא רק משום דברים ומעות אפי' לר"י ולכך יש חילוק בין היכ' דסמכא דעתי' או לא אולם במכירת קרקע ונתן כסף במקום שכותבין שטר דקני מה"ת בכסף לכך איכא מש"פ אע"ג דלא סמכא דעתי' כיון דעכ"פ קונה מה"ת לכך קאי במש"פ. ולפמ"ש בטעם הרמב"ם דבמוכר פירות דקל אינם חייבים לקבל מש"פ משום דליכא מש"פ בקרקעות לפ"ז יש לתרץ מה שהשמיט המחבר דברי הרמב"ם הנ"ל דאין חייבים לקבל מש"פ שצ"ט כנ"ל אולם לפי זה י"ל דבאמת בב"י סי' ר"ד לא הכריע בזה אם יש מש"פ בקרקעות וספוקי מספקא לי' ומדברי הרי"ף משמע לי' דאיכא מש"פ בקרקעות ולכך השמיט דברי הרמב"ם הנ"ל, וכן גבי נתן כסף במקום שכותבין שטר ג"כ השמיט בשו"ע הדין אם צריך לקבל מש"פ ומשום דספוקי מספקא לי' וע"כ סתם הדברים. והנה לפי' הנ"ל י"ל דרך אחרת בטעם הדבר שכתב הרמב"ם דבפירות דקל א"צ לקבל מש"פ ויסוד הדבר הוא משום דבמש"פ הוא רק היכי דסמכא דעתי' וכנ"ל וס"ל להרמב"ם דגם דשלב"ל לא סמכה דעתי' ועי' בס' אמרי בינה סי' ס"ג שכתב דמשמע מש"ס ומרדכי דחסרון קנין בדבר שלב"ל הוא מצד דלא סמכה דעתי' וכ"כ בשו"ת שו"מ (מהדו"ק ח"ש סי' ל"ט) ע"ש וכ"כ בתשו' הרא"מ סי' ל"ז ע"ש והביא כן בשם הנמ"י ע"ש ולפ"ז אפ"ל דזהו החילוק דדבר שלב"ל וכן דבר שאינו ברשותו ממש כמו מה שאירש מאבא לא סמכה דעתי' לכך ליכא מש"פ אולם בפוסק על שער שבשוק שמצוי לקנות סמכה דעתי' ולכך אם חזר בו מקבל מש"פ ודו"ק היטב) ולפ"ז אפ"ל דדוקא ביצא השער סמכה דעתו ומ"ש הרמב"ם גבי דקלי אם רצה לקנות היינו משום דאינו מצוי כ"כ א"נ משום דליכא מש"פ בקרקעות כנ"ל ופירות דקל אפ"ל דמוכר לו כשיתלשו כמטלטלין ועיין, ולא באתי רק לעורר המעיין והבוחר יבחר בענין הנ"ל וביסוד הדבר מנין הוציא הרמב"ם דין זה דפוסקין על שער שבשוק הנה הה"מ כתב וז"ל זו מבואר ריש פ' איזהו נשך דס"ב ע"כ וכונתו להא דתנן בפ' א"נ יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה והכס"מ כתב ע"ז ואני אומר שמאחר דההיא דריש פ' א"נ אינה שנויה אלא לענין רבית מנ"ל ללמוד משם לענין קיום המקח כו' ע"ש, אולם לענ"ד נראה דהאמת הוא כמ"ש הה"מ ומ"ש הכס"מ מנ"ל ללמוד משם לענין קיום המקח צ"ע טובא שהרי כן מבואר ג"כ בדברי הראשונים והנה התוס' שם דף ס"ב על הא דתנן יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה כתבו ז"ל דאע"ג דלא משך חיטין אין זה ריבית כיון שאם הי' בא מוכר לחזור הוה קאי במש"פ ולכך חשיבי כנתייקרו ברשות לוקח עכ"ל הרי דסבירא לי' להתוס' דלפיכך אם יצא השער פוסקין אע"פ שאין לו משום דאי בא לחזור קאי במש"פ ומוכרח מזה דהפוסק על שער שבשוק אם בא לחזור צריך לקבל מש"פ (ועיין ביאור הגר"א בשו"ע סי' ר"ט סק"כ), וכ"כ בפרש"י שם דף ס"ג בהא דתני ר' אושעיא יש לו מותר ולא אמרינן דלאו כאיסרו הבא לידו היכי דיש לו דזכי בהו האי מהשתא ואע"ג דלא משיך כי מוקרי ברשותי' מוקרי ולא הוי רבית הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במש"פ ע"ש וכ"כ רש"י במשנה שם דף ע"ב בד"ה פוסק עמו כו' דכיון דיש לו אין כאן רבית דמעכשיו הוא קנוי לו ואע"פ שלא משך ע"ש וכ"כ הנ"י ובהג"א מאו"ז ונראה מזה דס"ל דגם לענין רבית תלי' בקיום המקח למש"פ ולפיכך ביש לו מותר ולא הוי רבית הואיל ואם בא לחזור קאי במש"פ לכך כי נתייקרו ברשותי' נתייקרו ולא הוי רבית. אולם הנה בס' מחנה אפרים ה' מוכר דשלב"ל סי' ג' כתב דיש מי שכתב דמפרש"י הנ"ל נראה דס"ל כהרמב"ם וה"נ מוכח מהא דאמרינן האי מאן דיהיב זוזי אתרעא כו' ופריך למאי אי למקנא כו' אלא לקבולי מש"פ כו' ואנכי לא ידעתי מכ"ז ראי' דהכא איירי שהפירות ברשותי' דמוכר ושייך בהו מש"פ אבל היכי דליתניהו פרי ברשותי' דמוכר מנ"ל דקנה למש"פ וכ"ת אי ליכא מש"פ אמאי שרי לפסוק והא משמע מפרש"י דס"ג דהיכי דיש לו לא שרי לפסוק אלא מטעם דקנה למש"פ זה אינו קושיא דע"כ לא איצטריך רש"י לה"ט אלא בבא לחוב בדמיהן שאין לו עכשיו מעות אבל בפוסק על המעות התם טעמא אחרינא איכא משום דא"ל שקילי טיבותך ושדיא אחיזרי ע"ש, ותימה שלא הביא דברי התוס' שכתבו להדיא דגם ביצא השער שפוסק על המעות הטעם הוא משום שאם בא מוכר לחזור קאי במש"פ וכנ"ל. והנה גם בגוף דברי התוס' כבר תמה באמת הפנ"י וע"ש שכ' ולא ידעתי למה הוצרכו לפרש כן שהרי טעם ההיתר בזה מבואר בגמ' שם רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו מ"ט אמרו רבנן פוסקין על שער שבשוק ואעפ"י שאין לו דאמר ליה שקילי טיבותך ושדיא אחיזרי מאי אהניית לי אי הוו לי זוזי הות מזבנינא בהיני ושילי בזולא ומש"כ רש"י ז"ל זה הטעם דכיון דקאי במש"פ חשיב כאילו נתייקרו ברשותי' לא כתב אלא בבא עליו מחמת חוב דשרי היכא דיש לו דהתם לא שייך לומר טעמא דמאי אהנית לי שהרי אין בידו ובמה יקנה לכך הוצרך לפרש כיון דזכי בהו מהשתא הו"ל כאילו נתייקרו ברשותי' ע"ש. והנראה בזה דהנה בעיקר הא דתנן יצא השער פוסקין אעפ"י שאין לזה יש לזה לפי המבואר בגמ' דמ"ט אמרו רבנן פוסקין כו' ואעפ"י שאין לו דאמר לי' מאי אהנית לי כו' הות מזבנינא בהיני ושילי בזולא לפ"ז אפ"ל דזהו ג"כ פי' המשנה אעפ"י שאין לזה יש לזה כלומר דמאחר דיצא השער ומצוי לקנות ויש לזה א"כ לא מהניא לי' כלל ואינו מרויח כלל בהקדמת המעות וכן פי' באמת הנמוק"י במשנה שם אע"פ שאין לזה יש לזה כו' כיון דעכשיו כשפוסק יצא השער והי' יכול לקנות שהרבה מוכרים יש והי' מצניעם בביתו עד לאותו זמן משו"ה שרי ע"ש, אולם רש"י פ' במשנה ריש א"נ ד"ה וכן השער כו' דתנן בפירקין יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה ויכול המוכר הלז לקנותם עתה במעות הללו עכ"ל הרי דלפרש"י הא דתנן אע"פ שאין לזה יש לזה קאי על המוכר והיינו כיון דהיכא דיש להמוכר מותר לפסוק וה"נ ביצא השער שמצוי לקנות בשוק ויכול המוכר הלז לקנותם עתה במעות הללו ולכן אע"פ שאין לזה יש לזה והוי כמי שיש לו להמוכר פירות, וכן פרש"י בגמ' דף ס"ג בד"ה יש לו כו' דהיכי דיהיב לי' זוזי פוסק ואע"פ שאין לו דיכול זה לקנותו במעות שקבל דחיטין מצוין לו הואיל ויצא השער עכ"ל והנה מש"כ דיכול זה לקנותו במעות שקבל קאי על המוכר דיכול לקנות במעות שקבל והוי כיש לו וכמבואר בהדי' בדבריו במשנה כנ"ל, והנה הא דלא פי' רש"י כפשוטו דקאי על הלוקח והיינו משום דיש לזה ומצוי לקנות מותר לפסוק משום דא"ל מאי אהנית לי כנ"ל אולם באמת מוכרח הוא דאי נימא דגם במשנה דתנן אע"פ שאין לזה יש לזה קאי על הלוקח משום דמצוי לקנות ואינו מרויח כלום א"כ מאי חידשו רבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו מ"ט אמרו רבנן פוסקין כו' ואע"פ שאין לו דא"ל כו' מאי אהנית לי כו' והא דבריהם מבוארין במשנה להדיא דיצא השער פוסקין ואע"פ שאין לזה יש לזה והכונה דמצוי ללוקח לקנות ומזה מוכרח דהמשנה קאי על המוכר דיש לזה ומצוי להמוכר לקנות והוי כיש לו ולפ"ז נראה מוכרח דלפרש"י גם באין לו ויצא השער דפוסקין משום דהוי כיש לו אם חוזר בו המוכר צריך לקבל מש"פ דביש לו גופי' דפוסקין אע"פ שלא יצא השער טעם ההיתר הוא משום דזכי בהו האי מהשתא ואע"ג דלא משיך הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במש"פ וכמו שפרש"י בד' ס"ג ע"ש ולפ"ז גם באין לו דפוסקין ביצא השער דהוי כיש לו מוכרח דחייב לקבל מש"פ אם חוזר בו דבלא"ה מה נ"מ מה שיש לזה ומצוי לקנות כיון דא"צ לקבל מש"פ הרי אין זה שום היתר ולא עדיף מיש לו ממש דמותר רק משום שצריך לקבל מש"פ וכנ"ל, והנה לפרש"י מוכח ג"כ מהגמ' דביצא השער ואין לו צריך לקבל מש"פ דשם בגמ' דף ס"ג אמר רבא השתא דאמר ר' ינאי מה לי הן מה לי דמיהן אמרינן מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרינן ופוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו ופרש"י דכי היכי דאם היו דמי המעות הללו בידו והיינו הפירות הוי מותר ה"נ כי הוו המעות בידו מותר שהמעות ודמיהן שוין דמה לי טוב אם היו החיטין שהן דמים למעות הללו בידו מעכשיו שהן עצמן בידו אף הוא יכול ליקח בהם פירות ומן הטעם הזה פוסקין כו' ואע"פ שאין פירות לזה ע"ש ורש"י לשיטתי' כנ"ל דהך אע"פ שאין לזה יש לזה קאי על המוכר דמצוי לקנות והוי כיש לו וזהו שאמר רבא, ואי נימא דבאין להמוכר פירות אע"פ שיצא השער א"צ לקבל מש"פ אם חזר בו המוכר א"כ האיך אמר רבא מה לי דמיהן מה לי הן דהא שאני ושאני דביש לו פירות מותר משום דזכי בי' מהשתא ואם בא לחזור קאי במש"פ משא"כ באין לו פירות אף שיש בידו מעות ומצוי לקנות כיון דאין מקבל מש"פ אם חזר בו לא זכי בהו הלוקח ול"ד כלל להא דא"ר ינאי מה לי הן מה לי דמיהן לגבי פרעון כמובן וש"מ דגם ביצא השער אע"פ שאין לו צריך לקבל מש"פ משום דמצוי לקנות והיינו דאמרינן מה לי דמיהן מה לי הן וכנ"ל, והנה באמת מבואר בגמ' דף ע"ב בהדי' דטעם ההיתר ביצא השער משום דאע"פ שאין לזה יש לזה והוי כיש לו להמוכר פירות וע"ש בגמ' דאמר ר"נ פוסקין ללקוטות כשער הלקוטות א"ל רבא לר"נ מ"ש לוקט דאי לית לי' יזיף מלקוט חברי' בעה"ב נמי יזיף מלקוט כו' בעה"ב זילא בי' מילתא למיזף מלקוט ע"ש הרי מבואר דהטעם דפוסקין ללקוטות משום דיזיף מלקוט והוי כיש לו, וכבר עמדו ע"ז הראשונים ז"ל הובא בשטמ"ק שם ע"ש שהביא לשון הראב"ד ז"ל שכ' וקשיא לי הא דאמרי רבה ור"י מ"ט אמור רבנן פוסקים על שער שבשוק כו' והשתא יהיב טעמא אחרינא לומר דכי יש לו דמי הואיל ומוצא ללות ע"ש וכן הקשה הרשב"א ז"ל הא אמרינן טעמא בר"פ משום דא"ל הא חיטי בהיני כו' ונ"ל דתרי טעמי בעינן ע"ש אך תירוצו לא נתברר היטב וצע"ג למעיין שם ובחי' הריטב"א הביא ג"כ קושית הראב"ד ז"ל ותירץ דאפשר דלתרווייהו צריך טעמא כדחזינן בטרשא דר"פ דיהיב טעמא לדידי' ואפ"ה אמרו לי' חזי מר דאזלת בתר דידך זיל בתר דלוקח ש"מ דלתרוייהו בעי טעמא ע"ש וביאור דבריו דטעמא דהא חיטי בהיני כו' לא סגי אלא דלא נחשב לרבית גבי לוקח משום דמאי אהניא לי' מ"מ הא להמוכר הוי רבית שבשכר המתנת המעות נותן לו בשער הזול אף כשנתייקר השער וכמבואר בטרשא דר"פ ולכן בעינן גם טעם זה דלא נחשב רבית אצל המוכר משום דהוי כיש לו הואיל ומצוי לו להמוכר לקנות במעות שמקבל כנ"ל מיהו נראה דמ"מ בטעם זה דמצוי לו להמוכר לקנות והוי כיש לו לא סגי אף דצריך לקבל מש"פ מ"מ לא הוי כיש לו ממש שיהי' סגי גם לגבי לוקח כמובן ולכן בעינן גם לטעם דמאי אהנית לי שמצד זה גם לגבי לוקח לא נחשב לרבית. ועכ"פ זה נראה ג"כ בדעת רש"י דאע"פ שאין לזה יש לזה קאי על המוכר כנ"ל ולפ"ז מוכרח בדעת רש"י דצריך לקבל מש"פ דבלא"ה מה לי שמצוי לו לקנות ואיך הוי כיש לו כיון שא"צ לקבל מש"פ, וזה נראה ברור ג"כ בדעת התוס' דס"ל דאע"פ שאין לזה יש לזה קאי על המוכר שמצוי לו לקנות והוי כיש לו ולא נחשב רבית גם אצל המוכר כנ"ל ולכן כתבו הטעם משום כיון שאם הי' בא מוכר לחזור קאי במש"פ ולכך חשיבי כנתייקרו ברשות לוקח וכנ"ל, עכ"פ הרי מבואר דגם דעת רש"י ותוס' הוא דביצא השער צריך לקבל עליו מש"פ ולפ"ז נראה ברור דגם דברי הרמב"ם ז"ל נובעין מסוגיא הנ"ל כמ"ש הה"מ. וכ"כ בש"מ גבי רבה ור"י דאמרי תרוייהו ה"מ דיהיב זוזי אתרעא חריפא כו' נראה מכאן דלגבי פוסקין על הפירות כשיצא השער א"נ ביש לו ה"מ כי קני להו קנין מיהא לגבי מש"פ דאל"ה מאי שייכא הכא בפרקין דריבית האי מלתא ע"ש והוא כדעת הרמב"ם ז"ל וכנ"ל. ועיין בחי' פנ"י שכתב דכן נתבאר בירושלמי בפרקין רנב"י סבר מימר חייב להעמיד לו מיהו לפמ"ש הפני משה שם אין ראי' ע"ש עכ"פ מיהו בדעת הרמב"ם נראה ברור כמ"ש הה"מ וכנ"ל:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה