אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן מ

סימן לט

שאלה בני אדם אנשים או נשים שיש להם שמות מעריסה שם קדש או שם לעז המורגל בישראל ואח"כ הם משנים שמותם כשם לעז כשמות הנכרים ובשם זה הם נקראים בפי כל וכן היא חתימתם ושם הקדש מעריסה ישתקע לגמרי כי גם לא יבואו בית ד' להתפלל ואינם עולים לתורה כלל או אפילו שעולים לתורה בשם הקדש פעם אחת בכמה שנים ומכ"ש בנשים שאינן עולות לתורה ונקראות וחותמות רק בשם הלעז שהוא כשמות הנכרים איך יש לכתוב שמותיהן בגט כשבאים להתגרש ודבר זה הוצרכנו כמה פעמים למעשה באחד שהי' נקרא בפי כל קארל ולודוויג וכדומה ושם הקדש שנתן להם מעריסה נשתקע לגמרי כנ"ל ונסתפקתי איך לכתוב שמותיהם בגט.

תשובה בס"ד

הנה השאלה הזאת נחלקת על שני פנים א' לענין שם הקדש שהוא מעריסה אם יש לכותבו בגט אם נקרא שם שנשתקע מאחר שאינו נקרא בשם זה בפי כל וכן שאינו עולה לתורה כלל כמה שנים, ב' לענין שם הלעז שהוא החניכה שהכל קורין בו אבל הוא שם של גיות מה דינו והנה ראיתי להגאון מרנא מהר"ש קלוגער שליט"א בספר חי' אנשי שם בסי' קמ"ב כתב וז"ל בדין אנשים אשר התנהגו למנוע לקראם בשם יהודית רק בשם של ערכאות אין לכתוב שמם זה בגט רק בשם ישראל ואבאר מילתא בטעמא דכמו דאין כותבין שם של מומר בגט ומכח דאין לכתוב שם של גיות בגט כן ה"נ בשם זה דלא כתבינן שם הלעז בגט רק בשם של לעז שנוהגין בו מקדמונים דהוי מיוחד לישראל ואין הגוים נקראים בשמות הללו אבל בשמות דהשתא כו' ואין לו שום דמיון לשם הוי ממש כשם מומר והוי רק כשם של של גיות שאין מזכירין בגט ובפרט כי מה שמדקדקים להיות נקראים רק בשמות הללו הוי רק להדמות לנכרים חס להזכיר שמות הללו בגט ואין לכתוב רק שם הקדש שניתן לו בעת המילה ולא נחשב שם שנשתקע כו' דלא נחשב נשתקע רק אם נקרא בשם אחר השייך לישראל אבל כל שאינו נקרא בשם של ישראל אחר לא נקרא נשתקע עכ"ל ע"ש: אולם לענ"ד צע"ג במה שכתב הגאון הנ"ל להשמיט החניכה שהכל קורין לו משום דהוי שם גיות וצ"ע דודאי ל"ד כלל נידון זה למומר שכתבו הראשונים בשם ר"ת דחלילה להזכיר שם דגיות בתורת משה וישראל, והנה הטור כתב בשם הרמ"ה דמומר שגירש בשם גוי פסול אע"פ שכתב וכל שום וכתב הב"י הטעם משום דס"ל דאין להזכיר שם גיות בתורת משה וישראל ואם הזכירו שינה ממטבע חכמים ופסול מדרבנן והקשה ע"ז דמ"ש מגר ששינה וכתב שם הגיות דכשר ותי' דמומר הכותב שם דגיות שבא לו אחר שנתחייב במצות לא שייך בתורת משה אבל גר הכותב שם שהי' לו בגיותו קודם שנתחייב במצות אין תורת משה מונעו דהא לא חייבה התורה לגוים שיתגיירו ע"כ, אולם הט"ז בסק"ז תירץ קו' הב"י מגר משום דאין הגנאי מצד עצם השם דגיות דתיבה בעלמא היא ואין בה חסרון דהרבה שמות הגוים קרובים לשמות שלנו אלא דכל שהמיר הנכרים מחליפין שם יהודית שלו ונותנין לו שם גיות להעביר היהודית בזה ע"כ אינו כדאי להזכירן בתורת משה ע"ש, ולפי מ"ש הט"ז בודאי דאין דמיון כלל נדון זה למומר דעיקר הדבר הוא דשם עכו"ם שנותנין לו בעת שהמיר דתו כדי לבטל שם ישראל ולהעביר היהדות ממנו חלילה להזכירו בתורת משה וישראל אבל בישראל שנקרא בשם לעז כשמות הגוים ולא נתכוין לעקור שם יהודית ממנו והוא מחזיק בתומתו ודתו אף שברצונו הי' לדמות עצמו לגוים מה בכך אין בזה חשש מלכתוב זה השם בגט כיון שהכל קורין לו בזה השם ואין דמיון כלל למומר כנ"ל, והנה תי' הט"ז נראה עיקר וביותר נתברר מדברי יש"ש בפ"ד דגיטין שכתב בשם מהררי"ב דאפי' אם השם שקראו לו עכו"ם בעת שנשתמד הוא מהשמות שרגילין בין היהודים מ"מ אין לכתוב שם זה בגט וז"ל בס"ק כ"ב כתב מהררי"ב היכי דקרו לי' בשמדותו גבריאל האיך יש לכתוב יעקב המכונה גבריאל או לא כו' כיון דשם של נכרי הוא והוא נמי שם המצוי בישראל לא קפדינן וכתבינן או דלמא כיון דאקרי בגיות לא מזכירין בתורת משה ונ"ל דלא כתבינן בפירוש כלל כיון דבתוך היהודים לא קרו לי' באותו השם אין לכותבו כלל בפירוש כו' ע"ש וכ"כ הט"ז ע"ש והג"פ נסתפק בזה ע"ש אולם דעת מהררי"ב ומהרש"ל כנ"ל ובע"כ צ"ל דס"ל דאין הטעם משום ששם גיות אין להזכיר בגט אלא דעיקר הטעם הוא דהשם שניתן לו בעת המרת דת להעבירו על דתו ושמו הראשון אף אם השם השני הוא שם של ישראל אין לכותבו בתורת משה אבל בלא"ה אפי' אם משנה שמו כשם הגוים אין זה מעכב וצריך לכותבו בגט וכנ"ל: אלא אפי' לתי' הב"י דמחלק בין גר למומר משום דמומר הכותב שם דגיות דבא לו אחר שנתחייב במצות לא שייך בתורת משה אבל גר שכותב שם שהי' לו בגיותו קודם שנתחייב במצות אין תורת משה מונעו מ"מ נראה דאינו ענין לנ"ד בישראל שנקרא ביהדותו בשם גיות והיינו דהא דמדמה הב"י מומר לגר הוא משום דמומר בא לו שם דגיות בהמרת דתו להיות עכו"ם וכן שם דגיות שהי' לו לגר מתחילה קודם שנתגייר הוא ג"כ משום שהי' עכו"ם ולכן ניתן להם שם עכו"ם זה בעודו גוי וזה בהמרתו ולהכי מחלק הב"י משום דלא נתחייב אז במצות כל זמן גיותו ולא חייבה תורה לגוים שיתגיירו ולפיכך אין תורת משה מונעו ואע"פ ששמו הי' נמשך עם גיותו אבל אם הי' מחויב להתגייר א"כ שם זה שניתן לו בשביל גיותו לא שייך בתורת משה אולם בישראל שקורא לו שם לעז כשמות הגוים אין זה ענין כלל למומר וכל אדם יוכל לכנות לו איזה שם שירצה ולאו שמא גרים שלא יהי' שייך שם דגיות בתורת משה וכי שם קדושה יש בו רק שם דמומר שניתן לו בשביל גיותו וכן בגר שניתן לו שם עכו"ם מתחילה בשביל גיותו בזה מדמה הב"י גר למומר וע"ז מיישב הב"י כנ"ל אבל בשם עכו"ם שקורא לו ישראל לא בשביל גיות והמרת דת זה בודאי צריך לכתוב בגט. ובזה ניחא לישב מה שהקשה בס' ישועת יעקב על הב"י מדברי הרמב"ן לגיטין וז"ל ור"ת מוכיח מהך תוספתא דבמומר כשר אם לא כתב רק שם ישראל מדלא קתני בהך דגר דצריך לכתוב וכל שום וא"א לפרש דשינה שמו וקרא שמו כשם הכותים דאם אין לו אלא שם אחד פשיטא עכ"ל הרמב"ן ואם כדבריו אין כאן פשיטא דהא איצטריך לאשמעינן דהוי אמינא דיפסול משום דהזכיר שם העכו"ם ודוקא בגר הוא דכשר משום דלא נתחייב במצות והוא רבותא גדולה ע"ש היטב, אולם לפי מ"ש ניחא שפיר דודאי אם הגר בעת שנתגייר שינה שמו כשם הכותים ואין לו שם ישראל כלל פשיטא דמגרש בשם זה דמאחר שנתגייר ונעשה ישראל גמור א"כ מה בכך שקרא שמו כשם הכותים ודוקא בגר שיש לו שם ישראל וכתב שם גיותו שהי' לו מתחלה בהיותו עכו"ם בזה צריך לחלק ממומר דשם עכו"ם הי' נמשך לו מתחלה עם גיותו וכנ"ל. מיהו באמת לענ"ד בלא"ה לא קשה קו' הגאון הנ"ל על הב"י דהא בב"י מבואר בהדיא דלא הקשה אלא לדעת הרמ"ה דס"ל דמומר שגירש בשם גוי פסול והטעם הוא משום דאין להזכיר שם גיות בתורת משה וישראל ואם הזכיר שינה ממטבע חכמים ופסול מדרבנן ולכך מקשה מגר וכמ"ש הב"י בהדי' דלדעת הרמ"ה איכא למידק מ"ש מגר ששינה וכתב שם דגיות דכשר וכנ"ל אולם דעת הר"ן והה"מ הוא דכשר דלא קפדי על כתיבת שם דגיות בתורת משה וכ"כ הב"י דגם מתו' והרא"ש והרשב"א אין הוכחה לפסול וכן משמע באמת מדבריהם ורק משום דשם ישראל לא גרע מחניכה ועוד דגם ביש לו שני שמות וגירש באחד מהן כשר בדיעבד ולכן במומר א"צ אפי' לכתחלה לכתוב שם דגיות וכ"כ בהדי' בחי' הרשב"א בגיטין שם דכיון דבדיעבד בעלמא כשר הכא אפי' לכתחלה נמי כדי שלא לכתוב שם של נכרי בגיטי ישראל ע"ש וזה נראה נמי דעת הרמב"ן ז"ל ולכן שפיר כתב דהא דמבואר בתוספתא גר ששינה שמו לשם הכותים ע"כ צ"ל שיש לו שם ישראל ג"כ דא"א לפרש בשינה שמו וקרא שמו כשם הכותים ואין לו אלא שם אחד פשיטא דודאי אפי' לכתחלה מגרש בשם גיות כיון דאין לו שם אחר כ"א זה וכ"ה בודאי גם לדעת כל הנך פוסקים כנ"ל ולפ"ז ל"ק כלל על הב"י שלא כתב את דבריו רק לדעת הרמ"ה וכנ"ל והנה בתוספתא דגיטין פ"ו גיטין הבאים ממד"ה אע"פ ששמותיהן כשמות הכותים כשרין שמפני ישראל שבמד"ה שמותיהן כשמות הכותים ע"כ והנה פשטות התוספתא נראה דקאי על שמות המגרש ובודאי דיש לכל אחד שם המובהק של ישראל אלא שנקראים אח"כ בכינוים כשמות הכותים הרי בהדיא דאין חשש מלכתוב שם גיות בגט ולפ"ז קשה על הרמ"ה לדעת הב"י דפוסל שם גיות בגט ובע"כ צריך לחלק כנ"ל דישראל שנקרא בשם כותים בודאי אין חשש כלל מלכותבו בגט, אולם אפ"ל דהא דקתני בתוספ' אע"פ ששמותיהן כשם הכותים כשרין קאי על שמות העדים שהן כשמו' הכותים והיינו הך דמבואר בגיטין דף י"א דמייתי ברייתא גיטין הבאין ממד"ה ועדים חתומים עלי' אעפ"י ששמותיהן כשמות כותים כשרים מפני שרוב ישראל שבחו"ל שמותיהן כשמות כותים ע"ש ושם קאי בהדי' על העדים ואף דבגמ' מבואר בלשון הברייתא ועדים חתומין עלי' ובתוספתא לא נזכר עדים מ"מ היא היא ובירושלמי פ"א דגיטין הביא ג"כ הברייתא דגיטין הבאין ממד"ה לסיועי לר' יוחנן ולא נזכר שם בלשון הברייתא ועדים חתומין עלי' ע"ש, מיהו בתוספתא צ"ע לומר דקאי רק על עדים כיון שאין נזכר מעדים חתומין עליו וכן גם הגירסא בירושלמי כנ"ל ובתוספתא מבואר שם בתחלה דגר ששינה שמו כשם העכו"ם כשר וכן אתה מוצא בגיורת גיטין הבאין ממד"ה אע"פ ששמותיהן כשמות הכותים כשרין וכו' ולפ"ז דוחק גדול לומר דקאי רק על עדים דלא מיירי התם מעדים כלל וכן אח"כ קתני דיש לו שתי נשים כו' ולו שני שמות כו' ומיירי הכל משמות המגרש והמגורשת, לכ"נ לומר דהתוספתא דקתני אעפ"י ששמותיהן כשמות הכותים מיירי מכל השמות שכתוב בגט בין שמות המגרש ובין שמות העדים כולם הם כשמות הכותים ולכן מייתי ראי' בגיטין י"א לענין עדים החתומין על הגט ושמותיהן כשמות כותים דהכא מיירי נמי מעדים אבל לעולם מיירי ג"כ ממגרש דשמותם כשמות העכו"ם וכ"מ מלשון התוספתא ע"ש והיינו דקתני מתחלה גר ששינה שמו ואח"כ קתני גיטין הבאין ממד"ה ושמותיהן כשמות הכותים כו' ולפ"ז בע"כ צריך לחלק כנ"ל: והנה בשו"ע סי' קכ"ט סעיף י"ד בהגהה אם נקרא בפי ישראל בשם אחד ובפי עכו"ם בשם אחר כותבין שם ישראל דמתקרי על שם עכו"ם ע"ש והוא מדברי הרמב"ן וז"ל והני ישראל שבחו"ל ששמותיהן כשם ישראל ויש להם שמות אחרים כשמות הגוים אע"פ שאינם אלא שם לווי מפני הנכרים שאינם יודעין לקרותם בשם ישראל כיון שהוחזק בשם ורובא דעלמא קרי לי' הכי צריך לכתוב אותו השם ע"ש ומובא גם בחי' הרשב"א ע"ש והנה פשטות דבריהם ז"ל משמע דיש להם שמות אחרים כשמות הגוים אפי' דלא דמי לשם ישראל כלל ומ"ש אעפ"י שאינם אלא שם לוי רבותא הוא אבל לעולם כל מי שיש לו שם ישראל ושם אחר כשם הגוים צריך לכתוב אותו השם וכמבואר בהדי' מדברי' דיש להם שמות אחרים כשמות הגוים וכ"נ מדברי השו"ע ואף דל"ד כלל לשם ישראל הרי בהדיא דאין חשש מלכתוב שם גיות בגט, ואין לומר משום דהתם מיירי שהעכו"ם קראו לו שם גיות לכן יש לכתוב בגט אבל אם יהודים שינו שמו לשם גיות אין לכתוב בגט זה אינו כלום ונהפוך הוא דודאי יותר יש לכתוב שם גיות ששינו לו יהודים בשם לעז מהיכא דעיקר שם בא ע"י גוים ועכ"פ זה מבואר בהדי' דמי שיש לו שם כשמות הגוים צריך לכתוב אותו השם ולפ"ז ברור הדבר דכל מי שנקרא בשם לעז כשם הגוים והכל קורין לו בזה השם צריך לכותבו בגט יהי' באיזה אופן שיהי' איך שנקרא בשם גיות וכנ"ל, הן אמת דמספר הישר לר"ת נראה שאין להזכיר כינוי שיש לו בין הנכרים וכמו שהאריך בזה בשו"ת משכנות יעקב סי' כ"ד ע"ש שהביא דברי ר"ת בספר הישר סי' תקצ"ט שכתב לקרובו הר' יו"ט ועל שלא כתב שם המומר אתה פוסלו כו' וכמה מומרין מגרשין נשותיהן מעולם לא כתבו רק שם היהודי דרובא מישראל הכי קרו להו וכשגירש קרובו ר"א את מרת רחל דודתנו והי' שמו ושלין וכתבו אליעזר ורחל שם יהודית והניחו הכינוים שרוב נכרים קורין כן משום דרוב קריאת הנכרים אינו רוב והאריך שם בראיות דעכ"פ בדיעבד אפי' בשמות ישראל אם כתב שם א' בלבד כשר ולהכי שם נכרים אין לכותבו כלל ומבואר מדבריו דאפי' בגט ישראל גמור ויש לו כינוי בין הנכרים אין להזכירו בגט ע"ש, מיהו באמת אחר העיון יש לה"ר מדברי ספר הישר לנ"ד דהא כתב דלפיכך אין להזכיר שם מומר וכינוי נכרים משום דרוב עכו"ם אינו רוב אבל רוב ישראל הוא רוב ולפ"ז נראה בודאי דמי שבילדותו או אח"כ נקרא בשם הגוים שכל ישראל קורין לו בזה השם הוי רוב וצריך לכתוב זה השם בגט ואפשר דאם לא יכתוב שם זה הגט פסול כיון שנקרא בפי כל בשם זה וחותם ג"כ בשם זה כנ"ל לכן הוא עיקר: ובשו"ע שם סעיף ה' כתב להלכה דבמומר אם כתב שם עכו"ם עיקרי ושם ישראל בלשון דמתקרי כשר הרי דס"ל להלכה דבדיעבד אין חשש כלל מלהזכיר שם עכו"ם בגט וחזר בו בשו"ע ממה שכתב בב"י לדעת הרמ"ה ורק דלכתחלה יש לכתוב שם ישראל לחוד ולפ"ז נראה דבודאי בישראל שיש לו שם גיות ונקרא כן בפי כל דחלילה להשמיט זה השם מגט דל"ד כלל למומר כנ"ל וגם לו יהי' ספיקא יש לכתוב שם זה בגט כיון דאין חשש כלל כמבואר ומכ"ש דאפשר שאם השמיט שם גיות שהכל קורין לו הגט פסול וכן נראה באמת וכנ"ל ועוד דבמומר גופי' דעת הר"ן והה"מ דלמכתבינהו לתרוייהו עדיף ע"ש ועוד דבאמת גם במומר דכתבו כל הפוסקים דסגי בשם ישראל לחוד מ"מ כתבו הפוסקים דיש לכתוב וכל שום כדי לכלול שם דגיות ועי' בב"י שכתב דמדברי הר"ן משמע דלא מכשר ר"ת אלא בכותב שם יהודית וכותב וכל שום כדי לכלול שם דגיות ע"ש וא"כ לדידן בגט ישראל דלא נהגינן לכתוב וכל שום א"כ פשוט יותר מביעתא בכותחא דלא סגי בשם ישראל שנשתקע לבד בלא שם דגיות שנקרא כן בפי כל ואין שום חשש בזה וכן כתב הגאון חתם סופר בח' אה"ע סי' ל"ח וז"ל נדון אשה ששמה מעריסה לביאה ומחמת שדרכם דרך עקש לשנות שם העריסה לשם גוים ע"כ נקראת בפי כל וגם חותמת עצמה לעני ועומדת עתה להתגרש כו' ע"כ יש לכתוב לביאה המכונה לעני ופשוט יותר מביעא בכותחא דצריך להזכיר השם שהרגילה עצמה בפי כל ואפשר אם רק נזכר שם לעני כשר דלא גרע מחניכה אבל שם לביאה לבד פסול וגם לדר"ת אינה דומה כו' יהי' איך שיהי' דברי ר"ת קשים להסביר והבו דלא לוסיף עלה וא"כ כותבים שפיר השם שהרגילה לעצמה ומ"מ שם יהדות דעריסה לא נעקר אפי' בנקבה דאינה עולה לתורה מ"מ אם יארע שמברכין אותה בביהכ"נ במי שבירך או מתפללים בעדה בחליתה או בימי עיבור וכדומה רוצית היא להזכיר שם יהודית א"כ אינו נעקר לגמרי וכותבין שם עברי עיקר לביאה המכונה לעני ע"כ והוא כדברינו וכנ"ל וזה ברור ופשוט לדינא דצריך להזכיר שם שנקרא בפי כל אע"פ שהוא שם של גיות וכנ"ל: ועתה נדבר בפרט השני לענין שם הקדש שמעריסה אם צריך לכותבו עם שם הלעז או דיש לחוש לנשתקע השם והנה דעת הגאון חת"ס הוא דבכה"ג לא מקרי שם לביאה נשתקע ואף שנקראת בפי כל בשם הלעז וכן היא חותמת מ"מ שם יהדות דעריסה לא נעקר דאם יארע שמברכין אותה בביהכ"נ רוצים להזכיר שם יהודית כנ"ל ולפ"ז נראה דמכש"כ באנשים דלא מעקר שם הקדש דעריסה ואע"פ שחלפו עידן ועדנין שלא עלה לתורה וממילא נשתקע שם הקדש לגמרי מ"מ כיון שאם יארע שירצה לעלות לתורה יזכירו אותו בשם הקדש של יהודית לכן לא מקרי נשתקע השם וכותבין אותו בראשונה אם הוא שם של עברי וכנ"ל. אך לענ"ד דבר זה צע"ג דמסברא נראה דכל שלא נקרא בשם זמן רב עד שנשתקע השם ולא נודע כלל בשם זה מקרי נשתקע דהטעם דאין לכתוב שם שנשתקע בגט הוא משום חשש לעז שיאמרו שאין זה המגרש וכמ"ש הב"ש בסי' קכ"ט בס"ק ל"ז ולכן כל שנשתקע שמו באיזה אופן שיהי' מקרי נשתקע ולפ"ז מי שיש לו שם הקדש מעריסה ונקרא בפי העולם בשם לעז וכן הוא חתימתו ולא נשאר לו שם הקדש כ"א לעלות לתורה אך אם לא יעלה להראות בבית ד' ואינו עולה לתורה זמן זמנים הרבה הוי נשתקע השם ממש ומ"ש הגאון הנ"ל דמ"מ אם יארע שמברכין אותה בבהכ"נ רוצית היא להזכיר שם יהודית ולפ"ז מכש"כ באנשים שאם יארע שיעלו לתורה רוצים להזכיר שם הקדש אך באמת זה אינו ודבריו צ"ע דכי ברצונם תלי' מילתא כיון שמ"מ לא נתברכה בבהכ"נ וכן בגברא דלא עלה לתורה כלל מאי מהני שרוצה ששם הקדש לא יהי' נעקר מ"מ נקרא נשתקע השם. וכ"נ מדברי מהר"ם מינץ בתשובה סי' ס"ד שכתב בשם מהרי"ו על אשה ששמה טוקל והיתה שמה רחל והי' רחל עיקר השם ושם טוקל ניתן לה דרך חיבה ולא לעקור שם רחל ואח"כ נשתכח שם רחל ופסק דיש לכתוב שני גיטין באחד יכתוב טוקל לחוד ובשני יכתוב רחל המכונה טוקל ע"ש והנה מה שהצריך מהרי"ו ליתן ב' גיטין היינו משום ספיקא דנשתקע השם הרי בהדי' דאף דשם טוקל ניתן לה דרך חיבה ולא לעקור שם רחל ובודאי אם אירע שנתברכת בבהכ"נ הזכירוה בשם רחל שהוא שם הקדש מ"מ כיון שנשתכח שם רחל חשש לנשתקע השם, ובאמת כל הנשים שיש להם שם הקדש מעריסה ונקראת בפי כל בשם לעז הנהוג בין יהודים מ"מ בבהכ"נ רוצית היא להזכיר שם הקדש ומ"מ מבואר בספרי האחרונים דאם נשתקע שם הקדש אין לכתוב אלא שם לעז וה"נ דכותי' וכן באנשים היכי דשם הקדש נשתקע כגון שאינם עולים לתורה אף שלא נתכונו לעקור שמם הקדש מ"מ מקרי נשתקע השם וכמ"ש המהרי"ו וכנ"ל. אלא דיש לקיים דברי החת"ס עפ"י מ"ש המהרי"ק בשורש פ"ו על דבר הגט של ש"מ אשר בשעת מילתו נקרא אליהו ושוב נקרא בל"י לכל אדם והאריך בזה וכתב שם ואפי' לא היו מכירים בשם אליהו כלל במקום שנכתב הגט א"כ הוא דשם בל"י אינו אלא שם כינוי בעלמא ואין רגילות ב"א שם להיות נקראים כן כלל לעיקר השם כאשר הוא בינינו שכל אחד ואחד איש מהם לא נעזב שלא יהי' לו שם בלה"ק שקובעים לו בשעת הכנסה לברית ובשם ההוא נקרא לעלות לתורה בבהכ"נ א"כ אפי' אם יקראו לו בני אדם בל"י הכל יודעים שיש לו שם אחר ואין אדם טועה לומר שזה שמו לבדו לפיכך לא יוציאו לעז כשיראו שכתוב בגט אליהו כו' ע"ש, ולפ"ז בודאי דאפשר לכתוב שם הקדש שיש לו מעריסה אף שאינו עולה לתורה כלל ולא מקרי נשתקע דהכל יודעים דמעריסה אין נקרא בשם לעז מיהו מדברי הפוסקים לא משמע כן וכן משמע מדברי הב"י בסי' קכ"ט לענין חיים ביבאנט שנשתקע שם חיים וע"ש שכ' עוד וכ"ש דהיכא דנשתקע שם ראשון צריך לכתוב ב' גיטין ומדברי מהרי"ק נראה קצת שאע"פ שאינו ניכר כלל השם ראשון כותבין שם ראשון ע"ש ומשמע שם מדבריו דהקונטריסים הוא שלא כדברי מהרי"ק אולם הגאון מהר"ם בנעט נראה דס"ל דגם שם הקדש מעריסה אם נשתקע וכגון שלא עלה לתורה ונקרא בפי כל בשם לעז ואפי' בשם לעז של גיות מ"מ מקרי שם הקדש שם שנשתקע וז"ל בשו"ת הר המור בסי' ל"ד ע"ד הבא לגרש והי' שמו אשר המכונה אנשיל ועתה נשתקע שמו ונקרא בכל עניניו אנטאן או טאנל שהוא קיצור שם דאנטאן כו' והנה בשם הבעל שנשתקע שם הראשון לגמרי כתב הב"ש ס"ק ל"ג דסגי בגט אחד ומגרש בשם השני לחודי' אבל בב"י שם הביא דר"מ מטתדירוש מצריך גם בזה ב' גיטין כו' ולענ"ד גם הב"ש דמיקל לסמוך על גט אחד ובשם השני היינו כשנשתקע שם הא' לגמרי אבל הכא אם יארע שיבא לבהכ"נ ויקרא לעלות לתורה בזה שמו הראשון אשר יקראו לו ולא נקרא נשתקע לגמרי ע"כ אין להקל כלל בלא ב' גיטין ויקדים השם השגור בכל ובספר ג"פ הביא שאירע בירושלם שנשתקע באיש אחד שם הא' לגמרי והיו כותבין שם השני ועל שם הא' דהוה מתקרי כו' ומשם תצא תורה ויש לעשות כן ואם לאו יתן ב' גיטין ויקדים הגט שבשם השני לחודי' שהוא עיקר ואח"ז בגט דשם הא' לחודא כו' ובסוף התשובה מסיק א"כ שם הבעל יכתוב שם אנטאן לחודי' בגט האחד ובגט הב' אשר המכונה אנשיל לחודי' או יכתוב גט אחד לבד ויכתוב אנטאן דהוה מתקרי אשר המכונה אנשיל ע"ש היטב, והנה בעובדא דידי' צ"ל שהמגרש לא הי' עולה לתורה כלל דאם עלה לתורה בשם אשר פשיטא דלא מקרי נשתקע השם ובע"כ שלא עלה לתורה ולכך מקרי נשתקע השם ואף שהשם שנקרא בפ"כ הוא שם גיות כמובן מ"מ מקרי שם הראשון נשתקע ולפ"ז נראה דכש"כ באשה דאינה עולה לתורה כלל אם נשתקע שם הראשון ונקרא בפ"כ בשם לעז אף שהוא שם של גיות מקרי שם הראשון נשתקע ואין לכתוב גט אחד בשני השמות כיון דשם הראשון הוי נשתקע דלא כהגאון חת"ס כנ"ל. והנה דברי הגאון מהר"ם בנעט נראין לדינא וכמ"ש דבכל ענין שנשתקע שם הראשון מקרי נשתקע ואף דלא נתכוין לעקור שם הראשון ואם הי' עולה לתורה הי' נקרא בשם הקדש מ"מ סוף סוף לא עלה לתורה ונשתקע השם, מיהו לענין זה דבריו נכונים מאד דמ"מ יש להחמיר בזה ליתן ב' גיטין כיון דיש פוסקים דבכל שם שנשתקע יש להחמיר וליתן ב' גיטין ובע"כ משום דאף דנשתקע מ"מ שמו הוא ולא משגיחין בזה ללעז וכמו שיבואר לקמן וא"כ בכה"ג דשם הראשון עוד לא נעקר לגמרי ואם יארע שיעלה לתורה יקרא בשם זה אפשר דכו"ע מודים בזה דיש לחוש ליתן ב' גיטין אע"פ שנשתקע אבל לומר דבכה"ג לא מקרי כלל נשתקע השם זה אין לנו והנה לדינא נראה דיש להורות כהגאון מהר"ם בנעט ואף דיש סברות לכאן ולכאן ואפשר לקיים דברי הגאון החת"ס מ"מ כיון דשם שנשתקע הוא חשש פסול וכן הסכימו כל האחרונים דאם כתב גם שם שנשתקע פסול א"כ בודאי יש להחמיר כהגאון מהר"ם בנעט הנ"ל דס"ל לדינא דהוי שם שנשתקע וא"צ לכתוב אלא החניכה שהכל קורין לו וגט זה הוא עיקר אלא דמ"מ יש להחמיר ליתן ב' גיטין לצאת ידי כל ספק כמ"ש הגאון הנ"ל ובודאי כן יש להורות דכל כי האי גונא להחמיר. והנה אף שהגאון הנ"ל כתב גם דרך אחר לכתוב גט אחד בשם החניכה שהכל קורין לו ועל שם הראשון דהוה מתקרי וע"פ דברי הגט פשוט וכתב דמשם תצא תורה מ"מ הגאון בעל טיב גיטין בליקוטי שמות סעיף ל' חולק על הג"פ בזה וכתב על שם שנשתקע כגון שהי' שמו יואל דוב ונשתקע שם יואל לגמרי ועולה לס"ת בשם דוב ובפ"כ נקרא בעריל אם כתב דוב המכונה בעריל דאתקרי יואל בער יש להכשיר במקום עגון ושעת הדחק שא"א להשתדל גט אחר וע"ש בביאורו ס"ק ל"א שהאריך לדחות דברי הג"פ, והנה ע"ש שהאריך להוכיח דגם דאתקרי אע"פ שהוראתו על העבר ושעתה אין נקרא בשם זה ותקנה זה לכתוב דהוי מתקרי כ"כ מהריק"ש ע"ש בג"פ אך מ"מ צ"ע לענ"ד בעיקר הדבר שכתב הגאון בהר המור לכתוב על שם הראשון דהוה מתקרי דהא אפ"ל אפי' לדעת המהריק"ש והנ"פ דשפיר יש לכתוב על שם שנשתקע דהוה מתקרי היינו שם שנשתקע לגמרי וכמו שגם עולה לתורה בשם אחר והרי נשתקע לגמרי אבל בנ"ד דמצריכין לתת שני גיטין ומשום דאפשר דכאן כל הפוס' מודים דיש לחוש לשם הראשון שנשתקע ומשום שאם יארע שיעלה לתורה יקראו לו בשם הראשון לפ"ז אפ"ל דאין זו תקנה לכתוב על שם הראשון דהוה מתקרי כיון שאם יעלה לתורה יהי' נקרא גם עתה בשם זה ודהוה מתקרי משמע דכבר בטל שם זה עכשיו ונעקר לגמרי וצ"ע ולענ"ד נראה דיש ליתן שני גיטין כנ"ל ולא לכתוב דהוה מתקרי או דאתקרי כיון דבלא"ה הט"ג חולק על הג"פ בזה ע"ש: אך באיכות סדר השמות בשני גיטין כיצד לכתוב יש לעיין בזה והנה כבר כתבנו בשם הגאון מהר"ם בנעט בעובדא דידי' באחד שהי' שמו אשר המכונה אנשיל ונקרא אח"כ בכל עניניו אנטאן שהורה לכתוב ב' גיטין בגט האחד אנטאן לחודי' ובגט הב' אשר המכונה אנשיל לחודי' והנה דבריו צע"ג דלפי הנראה הי' שמו לתורה אשר לחוד ורק הכינוי הי' אנשיל ואח"כ נקרא אנטאן א"כ נהי דשם הקדש אשר אנו חוששין בזה דיש לכותבו אעפ"י שנשתקע ומשום שאם יארע שיעלה לתורה יקרא בשם זה אולם הכינוי אנשיל בודאי הוה שם שנשתקע דאין צריך לכותבו בגט ואם יכתוב אותו יש בזה חשש פסול ולפ"ז תוספת זה של המכונה אנשיל הכינוי הוא גורע למה שאנו חוששין לכתוב גט בשם אשר שנשתקע דשם אנשיל לכו"ע אין לכתוב בגט וצ"ע. ובלו"ז בעיקר הדבר שכתב לכתוב בגט האחד אשר המכונה אנשיל לחודי' צע"ג ותמהני מאד דתקנה זו אינו מספיק כלל למה שאנו חוששין לשם הראשון אע"פ שנשתקע ומשום דאם יארע שיעלה לתור' יהי' נקרא בשם אשר דהא אפי' אם נימא דשם אשר לא הוי כנשתקע לגמרי וצריך לכותבו בגט מ"מ שם אנטאן ג"כ הוי שם גמור דהוי חניכה שהכל קורין בו וא"כ זה הגט שכותב בו שם אשר לחודי' בלא החניכה שהכל קורין בו הוי כחצי השם דאפי' אם שם אשר הוי שם גמור הרי יש לו שני שמות שם הקדש והחניכה שהכל קורין לו וצריך לכתוב שני השמות בגט, ועוד דהא אם לא נשתקע שם הראשון והי' עולה לתורה בשם אשר הי' סגי בגט אחד אשר המכונה אנשיל דמתקרי אנטאן וכמ"ש שם הגאון הנ"ל בשם אבי המגורשת יהודה ארי' המכונה זעלקי ונקרא עכשיו סימאן ולא נשתקע שמו דיש לכתוב יהודה ארי' המכונה זעלקי דמתקרי סימאן ע"ש וא"כ משום שנשתקע שם אשר ואנו חוששין דמ"מ הוי כלא נשתקע עדיף טפי אתמהה ולפ"ז במה שכותבין אשר המכונה אנשיל לחודי' לא סגי בלא החניכה שהכל קורין בו וא"כ בודאי עדיף טפי לכתוב גט אחד בשם אנטאן לחודי' ובגט השני לכתוב שניהם דהיינו אשר המכונה אנשיל דמתקרי אנטאן וכנ"ל בשם אבי המגורשת ובהכי אנו יוצאין מידי כל ספק דאם שם הראשון הוי כשם שנשתקע סגי בגט האחד בשם אנטאן לחודי' ואם לא הוי שם שנשתקע הרי זה הגט כשר לגמרי שכתוב בו שני השמות כנ"ל: הן אמת דהגאון הנ"ל דרך בזה בשיטת הראשונים דמצריכין שני גיטין בשם שנשתקע וכתבו לכתוב בגט אחד שם שנשתקע לחוד ובגט השני שם השני לחוד ועיין בב"י סי' קכ"ט שהביא דברי הקונטרס וז"ל וכתב עוד בקונטרס מעשה בא לפני מהר"פ בא' שהי' חולה והחליפו שמו בחליו והיו קוראין אותו שם א' לגמרי והצריך הרב שני גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם האחרון ונתנן שניהם יחד עכ"ל ובאמת גם על דברי מהר"פ יש לתמוה שהצריך שני גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם השני והא לכאורה עדיף טפי לכתוב בגט השני שני השמות יחד דהיינו שם שנשתקע לעיקר ועל הראשון דמתקרי דהשתא ממ"נ יצאנו מידי ספק דאם שם שנשתקע הוי עיקר הרי הגט השני הוא כהלכה ואם לאו תתגרש בגט הא' בשם הראשון לחוד. ובינותי בספרים ומצאתי בספר עזרת נשים בסופו להרב מהר"י כולי שהקשה כן על ספר שמות שכתב על אודות האשה דנשתקע שמה השני והשיב דהי"ל לסדר ב' גיטין גט הראשון עכ"פ בשם הראשון וגט שני או בשם שני לבד והוא הנכון כו' ע"ש והקשה ג"כ כנ"ל בשם הרב המובהק מו"ה אפרים וע"ש מה שתירץ בזה דטעמא דלא בחרו בדרך זה משום דחיישינן שמא הרואה גט זה דכתוב בו שם שנשתקע לעיקר והשם הקבוע לטפל יבא לטעות ולומר דמי שיש לו ב' שמות א' עיקר וא' טפל אין קפידא בסדר כתיבתם ואין מוקדם ומאוחר כו' ע"ש והוא דוחק גדול כמובן: והנה ראיתי להב"ש בסי' קכ"ט ס"ק ד' שחולק על מה שכתב בשו"ע שם לענין שם עיקר וטפל דאם השני שמות כתובין בפירוש בגט אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה וכתב הב"ש דכשאינו מקום עגון ולא ניתן הגט אפי' אם נכתב כבר הגט וכתב דמתקרי על שם העיקר אין ליתן הגט הואיל בש"ס מבואר דצריך לכתוב שם העיקר ודמתקרי על שם הטפל וראי' לזה מ"ש הב"י בעובדא מהר"פ דנתן שני גיטין משום דהי' מסופק איזה שם העיקר אם שם הראשון ולכתוב על השני דמתקרי או להיפך ע"ש, ונראה דראיתו הוא ממ"ש הב"י שם בתי' השני וז"ל ובהכי ניחא נמי מאי דק"ל למה הצריכו ב' גיטין הא בגט אחד סגי שיכתוב פלוני דמתקרי פלוני אלא משום דכל כה"ג כותבין שם השני תחילה וכיון שעדיין לא הוחזק בשם זה בקריאת התורה וחתימות שטרות לא נראה לו לכתוב שם זה תחילה שנראה שהוא עיקר שמו וגם לא רצה לכתוב שם הראשון תחילה דשמא לעולם שם שני עיקר אעפ"י שעדיין לא הוחזק ולפיכך הצריך שני גיטין ע"ש ומזה הביא הב"ש ראי' דאם כתב דמתקרי ע"ש העיקר אין ליתן הגט דאל"כ בגט אחד סגי לכתוב פלוני דמתקרי פלוני כיון דאם השני שמות כתובין בפירוש בגט אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה, והנה מדברי הב"י בתי' זה משמע דלא נסתפק לי' למהר"ף אלא איזה שם הוא העיקר ולכתוב על השני דמתקרי א"כ עדיין צע"ג מה שהצריך שני גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם השני ומשמעות דברים אלו בודאי הוא אחד בשם הראשון לחוד ואחד בשם השני לחוד והא עדיף טפי לכתוב שני גיטין בשני השמות גט א' בשם הראשון ועל שם השני דמתקרי ובגט. השני שם השני לעיקר ועל שם הראשון דמתקרי', וכן לפמ"ש הב"י שם בתי' הראשון דלא היו קורין אותו כלל בשם שני ומ"ה אצריכי' ב' גיטין דכיון דאין קורין אותו כלל בשם ב' א"א לכתוב שם ב' עם שם א' בגט אחד ואפי' לטפל וכמו שהאריך בקונדרס כו' ומ"מ משום דשם שני עיקר כל שקורין לו בו קצת אע"פ שקורין לו בשם א' תדיר אפי' השתא דאין קורין לו בו כלל הצריכו גט אחר לחוש לשם השני ע"ש א"כ קשה כנ"ל דמ"מ בגט השני הי' אפשר לכתוב ב' השמות שם שני לעיקר וע"ש הראשון דמתקרי כיון דחששו דשם שני עיקר א"כ עדיף טפי לכתוב בו גם שם הא' בדמתקרי כנ"ל: לכן נלע"ד לישב דברי מהר"פ והב"י דלא כהב"ש אלא דס"ל להר"ף דכל ששני השמות כתובין בפירוש אין הפרש בין שכותב זה ראשון או זה והיינו לענין דיעבד אבל לכתחילה בודאי צריך לכתוב בתחילה שם העיקר ודמתקרי על שם הטפל כמבואר בגמ' מרים וכל שום שיש לה ועי' ב"ש שם וכן ס"ל להר"ף דאם כתב שם הטפל לבדו בלא שם העיקר פסול וכמ"ש הב"ש בסק"ג וכן פסק בלבוש ע"ש ועפ"ז עולים דברי מהר"פ יפה דהנה בסדר נתינת השני גיטין כתב בקונדרס שם בשם מהר"ף שהצריך שני גיטין ונתנן שניהם יחד והב"י כתב בשם מהרי"ו דכשנותנין ב' גיטין לאשה אחת צריך ליתן בזה אחר זה דאם יתן לה שניהם בבת אחת דלמא דעתי' אההוא דלאו גיטא ובס' דרכי משה כתבו שלא ליתן ב' גיטין בבת אחת דאין ברירה ועוד דהתוס' כתב בסוטה פ' ארוסה דהמגרש בב' גיטין הוי פסול מדאורייתא דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים או שלשה ספרים ואע"ג דהתם מיירי בב' גיטין כשרים אבל כשמגרש מספק ממ"נ אין כאן אלא גט אחד מ"מ נראה דלפעמים שניהם כשרים מדאורייתא אלא שמחמירים לפעמים מדרבנן וע"כ אין ליתנן בבת אחת עכ"ל הד"מ והנה מדבריו משמע לכאורה דכל ששני הגיטין כשרים מדאורייתא אף דהאחד פסול מדרבנן מ"מ פסול משום ספר אחד ולא ב' וג' ספרים כיון דמה"ת שניהם כשרים הוי ב' ספרים ולפ"ז באמת קשה על מהר"ף שנתן שני הגיטין שניהם יחד הא איכא משום שנים ושלשה ספרים כמ"ש התו' ובע"כ צ"ל כמ"ש הד"מ דהתם מיירי בב' גיטין כשרים אבל כשמגרש מספק ממ"נ אין כאן אלא גט אחד וה"נ כשנתן שני גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם השני ממ"נ אין כאן אלא גט אחד כשר דאם שם הראשון הוא עיקר ושם השני הוא טפל וכש"כ אי הוי נשתקע השם א"כ אותו הגט שנכתב בו שם השני הוא פסול ואם דמ"מ שם השני הוא עיקר א"כ הגט שכתוב בו שם הראשון הוי כשם טפל ופסול, אך דמ"מ צ"ע דאפי' אי ס"ל למהר"ף דאם גירש בשם טפל לבד פסול מ"מ זהו רק מדרבנן ומה"ת בודאי כשר אפילו כשכתב בגט רק שם הטפל לבד וכמו שנראה בהדיא מדברי הרמב"ם פ"ג מה' גירושין שכתב דאם כתב השם שאינן ידעינן בו ביותר כו' הרי פסול ע"ש ופסול היינו מדרבנן וכיון דמה"ת שני הגיטין כשרים א"כ איכא משום ב' ספרים כמ"ש הד"מ, אולם באמת נ"ל דכל שגט אחד הוי ודאי פסול מדרבנן ג"כ ליכא משום שני ספרים דאותו הגט שפסול מדרבנן הוי כניירא בעלמא כיון דמ"מ חכמים פסלוהו וכיוצא בזה יש בכמה מקומות דדבר שפסול מדרבנן מקרי אין ראוי גם מה"ת ולכן כיון דממ"נ גט אחד פסול מדרבנן ליכא משום ב' ספרים. וכ"נ בהדיא דעת הב"ח בשו"ת סי' צ"ב שכתב לענין גט אחד שהי' ספק באבי המגורשת אם הוא לוי דאין לכתוב שני גיטין וליתן בבת אחת ולסמוך על מהרא"י בת"ה ואף דמהר"ם מפאדוא כתב שעשה כך פעם אחת בנ"ד ודאי מודין דאין ליתן בבת אחת שהרי התו' בפ"ב דסוטה דף י"ח כתבו דבגט אם נתן לה שני גיטין פסולין ולא מגרשה בתרוייהו משום דספר אחד אמר רחמנא כו' וא"כ בנ"ד דמדינא הגט כשר אף באותו שכתב בת יצחק בסתמא ואע"פ שהיא בת לוי א"כ אם ינתנו בבת אחת לא הויא מגורשת מדאורייתא בשום אחד משניהם מטעם דספר אחד אמר רחמנא כו' ולא קאמרו הני רבוואתא דכשר ליתן בב"א אלא כשהאחד ודאי פסול ממ"נ כגון דמסופקין אם הי' כהן או לוי ובגט אחד נכתב כהן ובשני לוי דהשתא ליכא אלא ספר אחד ומגורשת ממ"נ ע"ש והנה אם נכתב בגט באבי המגורשת כהן על מי שאינו כהן לכל היותר אין פסול רק מדרבנן משום לעז דאפי' בשינה שם אביו ממש אין פסול רק מדרבנן וכמבואר בטור אה"ע סי' קכ"ט בשם הרא"ש לענין יוסף בן שמעון ששינה וכתב יוסף בן שמואל ע"ש ומ"מ כתב הב"ח דאם נכתב בגט אחד כהן ובשני לוי דליכא משום ספר אחד ולא שני ספרים כיון דאחד פסול ממ"נ מדרבנן כנ"ל ובע"כ דאותו הגט שהוא פסול מדרבנן כניירא בעלמא ולא מקרי ספר וכנ"ל, והנה באמת גם מסוף דברי הד"מ שכתב דלפעמים שניהם כשרים מדאורייתא אלא שמחמירין לפעמים מדרבנן וע"כ אין ליתנם בב"א משמע דוקא היכא שנותנים רק מצד חומרא בעלמא מדרבנן הוי כשני ספרים אבל כשגט אחד פסול ממש מדרבנן ליכא משום שני ספרים וכמ"ש הב"ח כנ"ל ועפ"י הצעה הנ"ל דברי מהר"ף נוחים בפשיטות דמשום דנסתפק לו בשם השני דשמא אין לכותבו כלל בגט אפי' לטפל או דדלמא שם שני עיקר הצריך שני גיטין כמ"ש הב"י בתי' הראשון והנה בודאי דבכלל הספק הזה הוא ג"כ דשמא שם השני נחשב עכ"פ לטפל כיון דאפשר דהוא עיקר השם מכש"כ די"ל דכיון שאין נקרא בשם השני שנשתקע הוי עכ"פ טפל רק דמ"מ נסתפקו ג"כ דשמא אין לכתוב שם שני אפי' לטפל וכן אפשר דאעפ"י שאין קורין לו כלל בשם השני מ"מ הוי עיקר השם ולכן הצריכו גט אחר לחוש לשם השני וכ"ז ברור ולפ"ז ניחא שפיר שהצריך מהר"ף שני גיטין אחד בשם הראשון לחודי' ואחד בשם השני לחודי' דבכה"ג גט אחד ממ"נ פסול דאם נימא דשם השני לא נחשב אפי' לטפל משום שנשתקע בודאי גט השני פסול ואפי' אי הוי כשם הטפל נמי פסול דכבר כתבנו דס"ל למהר"ף דאם לא כתב אלא שם הטפל פסול וגט הראשון בלבד הוא שכשר ואם ניחוש דשם השני הוא עיקר א"כ גט הראשון שכתב בו שם הראשון לבד הוי כטפל ופסול וכיון דגט אחד ממ"נ פסול א"כ ליכא משום ספר אחד ולא ב' ספרים כנ"ל, אולם אם יוסיף לתקן לכתוב בגט השני שני השמות דהיינו שם השני לעיקר ועל שם הראשון דמתקרי אין זה תקנה דתוספת זה גירעון הוא נהי דאם נחשב שם שני לעיקר הרי הגט השני שכתובין בו שני השמות הוא כהילכתו לגמרי וגט הראשון פסול כנ"ל מ"מ אפשר דשם הראשון נחשב לעיקר ושם שני הוי רק כטפל וא"כ שני הגיטין כשרין דבגט האחד בשם הראשון לבד שהוא העיקר בודאי כשר ובגט השני שכתובין בו שני השמות נמי כשר בדיעבד דשם השני נחשב עכ"פ לטפל ואף דנכתב שם זה תחילה מ"מ בדיעבד אין פסול דכל ששני השמות כתובין בפירוש אין הפרש איזה מהן שכותב ראשון וכיון דאפשר ששני הגיטין כשרים א"כ כיון שמהר"ף נתנן שניהם ביחד א"כ הא אפשר דאינה מגורשת כלל משום אחד אמר רחמנא ולא ב' ספרים ואינה מגורשת מדאורייתא ולכן הוכרח לכתוב בכל גט רק שם אחד דממ"נ אחד פסול כנ"ל וכן לתי' השני שכתב הב"י דלא נשתקע שם השני שגירש בחליו ורק נסתפק לו איזה שם הוא עיקר ולכן הצריך שני גיטין בכל גט שם אחד ג"כ י"ל דלהכי לא הצריך לכתוב בב' הגיטין שני השמות אחד בגט על שם הראשון דמתקרי ובגט השני ע"ש השני דמתקרי משום דס"ל דבדיעבד כשר איזה שכותב ראשון וא"כ שני הגיטין בודאי כשרים ואינה מגורשת משום ב' ספרים ולכן הצריך ב' גיטין ובכל גט שם א' דממ"נ מגורשת רק באחד והשני פסול וכנ"ל ואף דעתה אין בכל גט כ"א שם אחד בלבד ומגורשת בשם העיקר לבד וזהו ג"כ רק בדיעבד דלכתחלה יש לכתוב גם שם הטפל א"כ הא סגי בגט אחד לכתוב שני השמות ועל שם אחד דמתקרי דג"כ בדיעבד מגורשת מ"מ אפ"ל דהכי עדיף טפי לכתוב בכל גט שם אחד עם וכל שום שיש לו דלהרמב"ם ז"ל ולהגאונים וע"פ בה"ג כותבין כן לכתחלה שם העיקר וכל שום אולם לכתוב שם הטפל בתחלה ועל שם העיקר דמתקרי זהו דוקא בדיעבד כשר וכמש"כ הריב"ש סי' מ"ג ואפי' לדעת הגאונים שסוברים לכתוב וכל שום ג"כ מודים דלכתחלה אין לכתוב שם הטפל תחילה ועל שם העיקר דמתקרי ועי' בג"פ סי' קכ"ט סק"ז ואף דהב"י ס"ל דאם כתב שם הטפל לבד מגורשת א"כ עדיין שני הגיטין כשרים מ"מ ה"ד כשכותב שם הטפל בלא וכל שום כמבואר בשו"ע אבל בכאן אפשר דכתב בכל גט וכל שום א"כ גט אחד שכתוב בו שם הטפל וכל שום ממ"נ פסול. ועוד אפ"ל דמספקא לי' למהר"ף בכותב על שם העיקר דמתקרי אם הוא פסול או לא ולכן אין לכתוב גט אחד פלוני דמתקרי פלוני דדלמא עשה שם הטפל לעיקר ואפשר שפסול וכן אין לכתוב בשני גיטין ב' השמות כל אחד בשם אחד ועל שם השני דמתקרי דשמא אין קפידא איזה שכותב תחלה ושניהם כשרין ואיכא משום ב' ספרים כנ"ל ולכן הוכרח בשני גיטין ובכל גט שם אחד וכנ"ל. והא דלא נתן מהר"פ באמת השני גיטין בזה אח"ז וכמש"כ המהרי"ו די"ל כמ"ש הב"ח בתשובה סי' צ"ב הטעם בזה דאין ליתן שני גיטין בזה אח"ז כ"א בבת אחת ע"ש אולם הנה הב"י כתב שם וז"ל מי שנשתנה שמו והוקבע לו שם שני ונשתקע ממנו שם ראשון נראה מתוך דברי הקונטרסים דאפ"ה צריך לכתוב ב' גיטין אחד בשם ראשון ואחד בשם ב' דאמעשה שבא לפני הר"ף שכתבתי בסמוך כתב מצאתי במדרש ה"ר מנחם מלוניש כי צריך לכתוב ב' שמות הראשון והשני כי כן מצינו ביעקב כו' ומשמע לי שטענה זו לומר שאע"פ שנשתקע ממנו שם ראשון אכתי צריך לגרש בו ג"כ דלעולם חשוב שמו ואין לומר שיכתוב ב' השמות יחד כמ"ש בקונטרסים גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה הלכך משמע לי שדעתו לומר שיכתוב ב' גיטין א' בשם ראשון וא' בשם שני ויתן שניהם יחד עכ"ל והנה משמעות דברים אלו דבנשתקע שם ראשון יכתוב ב' גיטין אחד בשם ראשון לחוד ואחד בשם שני לחוד ולכאורה מוכח מזה כמ"ש הגאון מהר"מ בנעט, אולם לפמ"ש אין ראי' גם מזה דבגט השני שאנו חוששין לשם ראשון א"א לכתוב בו שם הראשון לעיקר והשני לטפל דדלמא שם השני עיקר ואם נכתוב גם בגט השני שם השני לטפל עכ"פ נמצא דשני הגיטין כשרין וכשנותנין שניהם ביחד אינה מגורשת כלל משום ב' ספרים כנ"ל, ובזה מדוקדק מ"ש הב"י ויתן שניהם יחד אף שאינו מבואר בדברי הר"מ מלוניש איך יהי' סדר נתינת ב' גיטין אם בב"א או בזה אח"ז ואולי ס"ל כמהרי"ו שהביא הב"י שאין ליתן בב"א אולם משום דמשמע לי' להב"י מדברי הר"ם מלוניש דהא שכתב צריך לכתוב ב' שמות הראשון והשני היינו ב' גיטין א' בשם ראשון וא' בשם שני א"כ בע"כ שדעתו ג"כ שיתן שניהם יחד כנ"ל והנה אי נימא כמ"ש דמהר"ף שהצריך שני גיטין אחד בשם הראשון ואחד בשם השני היינו עם וכל שום וכתבו בגט אחד שם הראשון וכל שום ובגט השני שם השני וכל שום ומ"ש בקונדרס אחד בשם הראשון ואחד בשם האחרון היינו עם וכל שום וע"פ סברת הגאונים הרי"ף והרמב"ם לכתוב שם העיקר עם וכל שום אפי' לכתחלה ולפי שהי' מסופק איזה שם עיקר ולכלול את הטפל בוכל שום לכן כתב שני גיטין כנ"ל וכ"מ מדברי הגט פשוט ס"ק צ"ג שכותבין בכל גט שם האחד עם וכל שום ולפ"ז דברי מהר"פ נכונים בלי שום פקפוק דממ"נ גט אחד הוא כדת וכהלכה שם העיקר בפירוש עם וכל שום ואע"ג דמדברי המחברים שכתבו בשם הר"ף דשם שני עיקר וכותבין אותו קודם היכא דנקרא גם בשם השני כמ"ש הב"י משמע דקאי בשיטת ר"ת לכתוב כל השמות בפירוש וכ"מ מדברי מהרי"ק שורש צ"ח במה שכתב בשם מהר"ף מ"מ יש לומר דבכאן הצריך לכתוב עם וכל שום דלהגאונים סגי בהכי לכתחלה וכנ"ל וכיון דבלא"ה לא הצריך גט השני אלא לחומרא בעלמא כמ"ש הב"י לכן סגי בהכי כשכותב שם השני עם וכ"ש וכנ"ל וכן אפ"ל במה שכתב הב"י בנשתקע שם ראשון שיכתוב שני גיטין אחד בשם ראשון ואחד בשם שני היינו נמי עם וכל שום, ולפ"ז נראה דלדידן שאנו נוהגין ליתן שני גיטין בזה אח"ז וכן אין אנו כותבין וכל שום א"כ פשיטא דהיכא דאנו מצריכים ליתן ב' גיטין לחוש לשם שנשתקע שהוא עיקר כותבין בגט השני שם שנשתקע לעיקר ודמתקרי על שם השני וכנ"ל. והנה האחרונים הקשו על הב"י דכתב גם בשם הראשון שנשתקע ליתן ב' גיטין ובודאי הטעם הוא ג"כ משום שאין אנו יודעים איזה שם הוא עיקר והאיך אפשר דשם הראשון שנשתקע יהי' עיקר כיון דרובא ככולו קרו לי' בשם השני ועי' בס' עזרת נשים שם להרב מהר"י כולי ע"ש וכן הקשו על המהרח"ש לפי מה שפירש בתשובה דברי המהר"ף דנשתקע שם ראשון איך אפשר דשם הראשון שנשתקע הוא עיקר לגבי שם השני הא שם השני שנשתנה מחמת חולי הוא עיקר אפי' אם רק מיעוטא קרי לי' בשם זה, וראיתי בס' דברי אמת סי' ז' שפי' דברי הב"י דחוששין לשם ראשון שנשתקע ליתן ב' גיטין לא משום דחוששין דשם ראשון יהי' עיקר רק דאנו חוששין דשמא לא נשתקע בפ"כ והוי כשם הטפל ולכתחילה הא צריך לכתוב כל שמותיו בגט ובגט אחד א"א לכתוב שני השמות כיון דשם הראשון הוי שם שנשתקע לכן יכתוב ב' גיטין האחד בשם ב' לעיקר ושם א' שנשתקע לטפל וגט ב' בשם שני לבד דבהכי יצאנו מידי כל ספק וכן פי' דברי המהר"ף לדעת הב"י במה שהצריך שני גיטין לחוש לשם השני שנשתקע היינו דבגט אחד כתבו שם הראשון לחודי' ובגט השני כתבו שם שנשתקע לעיקר ושם הא' דמתקרי ע"ש ולפ"ז פשיטא דגם לדינא יש לנהוג כן כיון שגם דבריהם הם על דרך זה ולא מצינו מי שכתב בהדי' לכתוב שני גיטין בכל גט שם א' כנ"ל. והנה לפי פי' הדברי אמת בב"י במה שחשש לשם ראשון שנשתקע היינו רק דשמא הוא עכ"פ שם טפל ומשום דצריך לפרש כל שמותיו בגט א"כ ע"כ צ"ל דזה כדעת ר"ת שאין כותבין וכל שום רק אם יש לו שני שמות כותבין שניהם בפירוש דאל"כ הא בגט אחד סגי בשם השני עם וכל שום כיון דשם הראשון לא הוי רק כטפל וע"כ צ"ל כנ"ל, ובזה אפשר לישב מה דקשה על הב"י דבכאן הביא דברי הר"מ מלוניש לחוש גם בשם הראשון שנשתקע ליתן ב' גיטין ובשו"ע הביא רק דעת הסוברים ליתן שני גיטין בשם שנשתקע לענין שם השני שנשתקע וכתב דאם אין קורין אותו בשם שני כלל יש שמצריך ב' גיטין בב' שמות ולענין שם הראשון שנשתקע לא הזכיר כלל דצריך שני גיטין אבל לפ"ז ניחא שפיר כיון דכל הספק בשם הראשון הוא רק דשמא הוא עכ"פ שם טפל והא כתב בסעיף ח' דעכשיו נהגו שבכל הגיטין כותבין וכל שום א"כ ממילא אין נ"מ תו להצריך שני גיטין דבגט אחד שכתב בו שם השני וכל שום הוא כשר לכתחלה וא"צ יותר אולם בשם שני שנשתקע דאנו חוששין דשמא שם זה עיקר אע"פ שנשתקע א"כ לעולם יש לחוש להצריך ב' גיטין ולא מהני גט אחד בשם ראשון עם וכל שום דהוי כשם טפל עם וכל שום דפסול ולכך הביא הב"י סברא זו להצריך שני גיטין. מיהו לשון הקונדרס שהביא הב"י בשם מהר"ף לא משמע כן כמו שכתבתי למעלה ועוד דא"כ ל"ל להב"י לפרש דנסתפק לי' למהר"ף דשמא שם שני עיקר אע"פ שנשתקע שזהו דוחק הא בפשוטו אפ"ל דמהר"ף נסתפק רק בשם השני אם עכ"פ טפל מיהו הוה ואין לכתוב שניהם בגט דשמא גרע משם טפל לכן הצריך ב' גיטין אחד בשם הראשון והשני בב' השמות היינו בשם השני ג"כ ובע"כ צ"ל משום דמשמעות דברי מהר"ף הוא גט אחד בשם הראשון לבד וגט השני בשם השני לבד ולפ"ז צ"ל כמ"ש למעלה: מסקנת הדברים הוא דנלענ"ד בכל כי האי גוונא דלא עלה לתורה זמן רב באופן דנשתקע ממנו שם הקדש וכו"ע קורין לו בשם לעז אעפ"י שהוא שם של גיות הנה שם הלעז בודאי צריך לכתוב ואם לא כתב שם הלעז פסול וכמ"ש החת"ס מיהו משום דיש לחוש לשם ראשון שנשתקע וכיון דלא נשתקע ממש לכן יש לכתוב ב' גיטין גט אחד בשם הלעז לחוד וגט השני בשם הראשון ודמתקרי על שם השני שהוא שם הלעז אולם היכי דא"א בשני גיטין די לכתוב שם הלעז לחוד שהוא החניכה שהכל קורין בו ושם הראשון מקרי שם שנשתקע וכדעת הגאון מהר"ם בנעט הנ"ל:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה