אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן לט

סימן לח

עש"ק י"א תמוז שנת תרל"א ע"מ פב כבוד ידיד ד' וידיד עמו הרב הגאון המפורסם בשערים סוע"ה הנביר המרומם צדיק יסו"ע כקש"ת מו"ה אברהם ליטש נ"י (ז"ל) ראזענבוים הלוי.

ספרו הטהור קבלתי כו' ואריתי מורו ובשמיו כו' והנה בסי' ט"ו יצא כבוד גאונו ללחום את מושל רבינו הגדול בעל משנה למלך ואחר העיון ראיתי כי במחכ"ת הרבה הנה תורת אמת בפי הגאון המ"ל אך הדר"ג לפום חורפי' לא קלע אל המטרה בתשובה שם והנני מוכרח להעתיק דברי המ"ל ואשר נגזר עליו מכבוד הדר"ג.

המל"מ בפ' י"ז מה' איסורי ביאה הי"ג עלה ונסתפק בדין בעולה לכ"ג וז"ל יש להסתפק אם בעולה זו שאסר הכתוב היינו דוקא כשנבעלה והוציא דם דאין לה בתולים אבל אם בא עלי' בהטייה ועדיין בתולותי' קיימין מהו דהא בפ"ק דכתובות אמרינן דרוב בקיאין בהטייה ומוכח שם דאין מוציאין דם כלל כו' ומה שהביאני לזה הוא משום דאיסור הבעולה מקרא דבתוליה נפקא דבעינן שיהי' לה בתולים וא"כ כל שיש לה בתולים אף שנבעלה שריא לכהן כו' וע"ש שהאריך בזה וכתב כיון דקיי"ל אפי' בנבעלה שלא כדרכה פסולה לכ"ג א"נ מוכח דבעולה דאסורה לכ"ג אין תלוי בהשרת בתולין, ושוב כתב המ"ל אך את זה אדרש ההיא דאמרי' בפ"ב דחגיגה שאלו לבן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל או דלמא דשמואל לא שכיחא אמר להו דשמואל לא שכיחא וחיישינן שמא באמבטי עיברה מוכח דאם הי' שכיח דשמואל להבעל בלא דם הוה שריא לכ"ג אף שנבעלה בעילה גמורה כל שלא הי' שם השרת בתולים כו' הן אמת שדין זה של בן זומא לא ראיתי לשום אחד המחברים שהביאוהו והנראה דס"ל להפוסקים שדברי ב"ז הם דלא כהלכתא דהא אפי' בנבעלה שלא כדרכה קי"ל דחשיבא בעולה ואסורה לכ"ג ואפשר דבן זומא פליג בהא וס"ל דנבעלה שלא כדרכה לא אסירא לכ"ג ומחלוקת תנאים הוא בפ' הבא על יבמתו ואין ספק דלדידן דקיי"ל דאפי' שלא כדרכה חשיבא בעולה פשיטא דאין הדבר תלוי בהשרת בתולים עכ"ד המ"ל: וע"ז יצא הדר"ג לדחות דברי המ"ל ובראש כתב כי דבריו הוא נגד התוס' בחגיגה שם ד"ה בתולה שכ' דמשמע שהאיבעי' הוא אליבא דכו"ע ואפי' אליבא דר' יהושע ולדברי המ"ל אכתי אין זה אליבא דר"א ור"ש דס"ל דבעולה שלא כדרכה פסולה לכ"ג מזה נראה דהתוס' לא ס"ל כהמ"ל ולכן כתב כ"ג וז"ל אכן לאחר העיון לענ"ד שלא עיין הרב מ"ל כראוי בענין זה במח"כ הרמה ולדעתי הדבר בהיפך שהאיבעי' הוא אליבא דדינא דבעולה שלא כדרכה אסורה לכ"ג דהנה דבר זה מבואר דבבעילה בהטייה אינו יוצא שום דם מהבתולים אפי' מקצת מהם אינו יוצא כמו שהביא המ"ל בעצמו ראי' ע"ז כו' אכן בביאה שלא כדרכה ע"כ מוציא מקצת בתולים דהא ביבמות נ"ט מפרש הש"ס דר"א ור"ש סוברים בבתוליה עד שיהיו כל בתוליה קיימין בין בכדרכה בין שלא כדרכה ופרש"י שם בד"ה בבתוליה שלא איבדה מהם כלום ע"י בעילה בין בכדרכה ובין שלכ"ד משמע בהדי' דלכך מרבינן שלכ"ד משום שאבדה עי"ז קצת בתולים וממילא מבואר החילוק דשלא כדרכה אסורה לכ"ג לפי שאבדה מקצת בתולים ובבעילת הטייה מותרת לכ"ג לפי שלא אבדה מבתוליה כלל וזה ברור עכ"ל הדר"ג והאריך בזה ומסיק דמכל הנ"ל מוכח דלא כהמ"ל שסובר דלדידן דקיי"ל כר"א ור"ש א"כ הנבעלת בהטייה פסולה לכ"ג ולפי מה שהוכחנו מותרת היא לכ"ג ור"א ור"ש לא אסרו רק בביאה שלא כדרכה ודברי ב"ז הוא אפי' אליבא דר"א ור"ש עכ"ד. והנה לענ"ד נראה שכ"ג לא עיין כראוי בענין זה במחכ"ת הרמה דמה שכתב כ"ג לפרש דברי הגמ' ביבמות דע"י בעילה שלא כדרכה ע"כ מוציא מקצת בתולים הוא פי' זר מאד ולא ניתן לאמרו שהוא מוכחש מהחוש והמקובל דהנה שלא כדרכה הוא פנים כנגד עורף כמו שכ' כת"ר ועיין בשו"ת פמ"א ח"ב סי' קנ"ח שהאריך להוכיח בזה דהוא פנים כנגד עורף בפי הטבעת ולא מאחורי' באותו מקום ע"ש ולענ"ד נראה ג"כ להביא ראי' מפורשת לזה מגמ' יבמות נ"ט ע"ב וכ"ת מידי דהוי אמוכת עץ שלא כדרכה א"כ אין לך אשה שכשירה לכהונה שלא נעשית מוכת עץ ע"י צרור ופרש"י ע"י צרור של קינוח בהכ"ס ע"ש וז"ב, ולפ"ז איזה ענין הוא לומר דע"י בעילה שלא כדרכה פנים כנגד עורף מוציא בתולים ממקום שהוא גן נעול מעין חתום ועוד לדבריו בודאי דגם מוכת עץ במקום שלא כדרכה ג"כ מוציא קצת בתולים כמו ע"י בעילה וכמו דבמוכת עץ בכדרכה שבתוליה נושרות כמו ע"י בעילה א"כ באמת תיקשי דאין לך אשה שכשירה לכהונה שלא נעשה מוכת עץ ע"י צרור כיון דמ"מ קצת בתולי' נושרות, ומעתה נבוא לדברי הגמ' שם אשר ז"ל ת"ר והוא אשה בבתוליה יקח פרט לבוגרות שכלו בתולי' דברי ר"מ ר"א ור"ש מכשירין בבוגרת כו' ר"מ סבר בתולה אפי' מקצת בתולים משמע בתוליה עד דאיכא כל הבתולים בבתולי' בכדרכה אין שלא כדרכה לא ור"א ור"ש סברי בתולה שלימה משמע בתוליה ואפי' מקצת בתולים בבתולי' שיהיו כל בתולי' קיימין בין בכדרכה בין שלא כדרכה ע"כ ועי' היטב פרש"י שם ד"ה בבתולי' בית יתירא דמשמע הכי למידרש במקום בתולי' דהיינו כדרכה אם נבעלה נפסלה לכ"ג אבל בבעילה שלא כדרכה לא כו' ואי נימא כדעת הדר"ג דע"י בעילה שלא כדרכה נתמעטו בתולי' כמו בבוגרת לפ"ז קשה איך אפשר לפרש הכתוב להוציא שלא כדרכה דדוקא במקום בתולי' אם נבעלה נפסלה לכ"ג לאפוקי בעולה שלא כדרכה דהא בוגרת כלו בתולי' מעצמה בלא שום סיבה ומעשה רק בטבע ומ"מ ממעטינן בוגרת משום דכתיב בתוליה עד דאיכא כל הבתולים ומי גרע בעולה שלא כדרכה שנתמעטו בתוליה מבוגרת דל בעילה מהכא לו יהא שלא נבעלה כלל כיון שכלו בתולי' כמו בוגרת ומ"ע אסורה לכ"ג וא"כ איך אפשר למדרש במקום בתולי' וזה ברור מאד. ועיין בתוס' ד"ה אפי' מקצת בתולים שכתבו שם דאי אפשר לומר לר"מ דבתולה שלימה משמע למעוטי שלא כדרכה דמבתולה ליכא למעוטי שלכ"ד דהא בקנס של נערה כתיב בתולה ואפ"ה יש לה קנס וכ"כ התוס' בכתובות צ"ז ד"ה בבתוליה ע"ש ואי נימא כדעת הדר"ג דע"י בעילה שלכ"ד נושרות קצת בתולים לפ"ז קשה מאד מדוע לא נתמעט מבתול' שלימה שלא כדרכה כיון דכתי' בתולה דמשמע שלימה וע"י בעילה שלכ"ד נתמעטו בתוליה ואיננה בתולה שלימה ומה בין זו לבוגרת דנתמעט מבתולה שלימה, ועיין בתוס' כתובות צ"ח ד"ה שיהו בתוליה קיימין בין כדרכה בין שלכ"ד פירוש בעינן שאותן מקצת בתולים יהיו קיימים בכל מקום ע"ש ולדעת הדר"ג אין לדבריהם ביאור דמה זו שיהיו קיימין בכל מקום והלא עיקר האיסור הוא משום שאינם קיימין במקום בתוליה ממש דע"י בעילה שלכ"ד נושרות קצת בתולי' ממקום בתולים, ועוד דהא לדברי הדר"ג צריך לפרש כך דשלא ע"י בעילה סגי אפי' מקצת בתולים ולהכי בוגרת כשרה לכ"ג אולם ע"י בעילה צריך שלא תאבד כלל אפי' מקצת בתולים א"כ מה צריך התוס' לומר פי' שאותן מקצת בתולים כו', ומכל זה נראה ברור דע"י בעילה שלא כדרכה לא נתמעט בתוליה כלל דאינו ענין כלל למעט בתוליה עי"ז דאין נ"מ בין בעילה לבין הא דכל הנשים נעשית מוכת עץ ע"י צרור וקיסם: אולם פי' דברי הגמ' ביבמות הוא כמו שאבאר בעז"ה דהנה עיקר שם בתולה הוא דבר שלא נעבד ועיין בנדה ט' שלשה בתולות הן בתולת אדם בתולת קרקע ע"ש אלא דמ"מ מבתולה שלימה אין למעט בעולה שלא כדרכה דהעיקר הוא שתהיה בתולה במקום בתולים וגם בעולה שלא כדרכה מקרי בתולה שלימה אולם מאחר דכתיב קרא בבתוליה דרשינן שיהיו כל בתוליה קיימין בין כדרכה בין שלכ"ד פי' שתהי' בתולה שלא נעבדה בכל מקום ומה שפרש"י שתהא בבתוליה שלא אבדה מהם כלום ע"י בעילה בין כדרכה בין שלכ"ד אין הכונה שלא אבדה בתוליה ממש ע"י בעילה שלכ"ד כמו שעלה על דעת הדר"ג אולם הכונה הוא שתהא בתולה שלימה מכל הצדדין שלא אבדה כלום ע"י בעילה בין כדרכה בין שלכ"ד היינו שהיא בתולה שלימה גם במקום שלכ"ד שלא נעבדה כלל גם שם, ועי' פרש"י בכתובות שם ד"ה בתוליה קיימין לענין בעילה שלא נבעלה אפי' שלכ"ד ע"ש ומפורש כנ"ל דבתוליה קיימין היינו לענין דגם במקום שלכ"ד לא נבעלה דאם נבעלה לא מקרי בתולי' קיימין במקום זה וגזה"כ הוא כנ"ל ועיין שטמ"ק כתובות שם ז"ל כתב רחמנא בבתוליה לפסול בעולה כל דהוא בבתוליה משמע כל בתולי' שיהיו כל בתולי' בלא בעילה קיימין שלא תהא דרוסת איש בין כדרכה בין שלכ"ד רש"י במ"ק עכ"ל והיינו דבתוליה משמע דאיכא כל הבתולים למעוטי בוגרת בבתוליה משמע שתהא בבתולי' בלא בעילה בכל מקום: ואשר יפיץ לנו אור על פני הענין הזה הוא אשר מצאתי מפורש בירושלמי כתובות פ"ק ה"ג לענין הא דתני התם בתולה הנבעלה מן הקטן וממי שאינו איש כשירה לכהונה כו' א"ר חגי תפתר שבא עלי' שלא כדרכה כו' ולמה בעי ר' חגי מהדר בי' מן הדין דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח עד שתהא בתולה משני צדדיה כו' ועי' בפ"מ שם דרב חגי ס"ל כר"א ור"ש שיהיו כל בתוליה קיימין ואם ביאת קטן ובהמה פוסלת בכדרכה פוסלת גם שלא כדרכה, עכ"פ מתבאר מדברי הירושלמי בהדיא דמבבתולי' ילפינן שתהא בתולה משני צדדיה והיינו דשם הוא בתולה שלא נעבדה ומקרא בבתולי' ילפינן שמשני הצדדין תהי' בתולה והוא שלא נבעלה בכל מקום, אלא דעדיין דברי רש"י שם צריך ביאור במ"ש לר"מ דלמיסר בעולה שלא כדרכה ליכא למימר מהאי קרא כו' כיון דבתולה ממעט בוגרת כ"ש בעולה שלא כדרכה ע"ש וצריך להבין דמאי כ"ש הוא דהלא אין נושא שני הענינים שוים דבוגרת נתמעטו בתוליה במקום בתולים ובעולה שלכ"ד אינו בכלל בתולה מצד אחר כנ"ל והנה התוס' בכתובות שם כתבו דליכא למימר עד שיהיו כולן קיימין כו' דא"כ לישתוק קרא מיני' וממילא הוי ממעטינן בעולה שלכ"ד מיוד של בתוליה כמו בוגרת כו' ע"ש הרי שלא כתבו בדרך כ"ש והנה דבריהם עולים יפה לפמ"ש דסתם בתולה אף דמשמע שלימה לא נתמעט שלכ"ד ורק מיוד דבתוליה דרשינן עד דאיכא בתולים נתמעט תרוייהו אולם במ"ש רש"י דבעולה שלכ"ד הוא כ"ש מבוגרת צ"ע לכאורה וביותר דהא התוס' כתבו דבתולה שלימה לא מיעט שלכ"ד אף דמיעט בוגרת א"כ מה כ"ש הוא, מיהו י"ל דגם דברי רש"י מיושב שפיר דבאמת לר"א מבתולה. לבד דשלימה משמע לא ממעטינן שלכ"ד דהוא ענין אחר כנ"ל מיהו כיון דכתיב בבתוליה עד דאיכא כל בתוליה בהך כל נתרבי הכל היינו שיהא כל הבתולים קיימין ושתהי' בתולה בכל מקום מכל צדדי' וס"ל לרש"י דיותר משמע מכל בתולי' למדרש לבעולה שלכ"ד דשוב איננה בתולה שם ממה דנתמעט בתוליה כגון בוגרת וכיון דדרשינן למעוטי בוגרת משום דבעינן כל בתולי' כ"ש דבעינן שתהי' בתולה שלימה שלא נבעלה כלל, והנה הארכתי בזה להוציא מדעת הדר"ג וכל המפרש דע"י בעילה שלכ"ד נושרות קצת בתולים שאינו אמת כלל ומה שכתבתי הוא אמת ברור: עוד כתב הדר"ג להביא ראי' לדבריו עפ"י מה שהקשה שם בגמ' דחגיגה לפי מ"ש התוס' דהאיבעי הוא אליבא דכו"ע הא אכתי אין זה אליבא דר"א דס"ל פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ומיישב זה עפ"י שיטתו ועפ"י מה שנסתפק המ"ל בפי"ח מה' א"ב אם אפי' בבעילה שלכ"ד נעשית זונה לר"א וה"ר ברורה מש"ס דיבמות שם דגם בשלכ"ד הוי זונה ועפ"ז כתב דלדבריו י"ל דזהו דוקא בבעילה שלכ"ד שיוצא עכ"פ מקצת בתולים הוי זונה לר"א אכן בהטייה לא מוכח משם דהוי זונה לר"א בפנוי שבא על הפנוי' ולכן יתכן סוגי' דחגיגה גם אליבא דר"א והוסיף הדר"ג לומר לפ"ז דבבעילת הטייה אפשר דאפי' נבעלה לפסול לה אינה נאסרת לכהן כמו לר"א בפנוי הבא עה"פ עכ"ד: וגם ע"ז אני אומר תמה אני על גברא רבה דכוותי' אשר דבריו הם תמיד קילורין לעינים ובכאן החטיא המטרה ואיך יעלה על הדעת דע"י בעילה בהטיי' שאינו מוציא בתולים לא הוי זונה וכי גבי זונה בתולה כתיב והלא אפי' בעולה גמורה אם יבוא עלי' שלא לשם אישות עשאה זונה ומה נ"מ בזה שנבעלה בהטיי' וע"כ לא נסתפק המ"ל אלא גבי ביאה שלא כדרכה דלא נתרבה רק משום שהוקשו שני משכבות זה לזה אבל לא משום בתולים דאינו ענין כלל לזונה דלא כתיב בה בתולים כ"א זונה כשמה ובעילה בהטיי' הוי ביאה גמורה ככל ביאות ורק לענין כ"ג נסתפק המ"ל דאפשר דעדיין בתולה מקרי אבל לענין זונה מהכ"ת שלא תהי' זונה עי"ז ומה נ"מ במה שלא הוציא בתולים וכי גרע מבעולה גמורה והדברים פשוטים וכמדומה שגם כ"נ אגב שיטפי' כתב כן. ומה שהעיר הדר"ג על המ"ל שכ' דסוגית הגמ' דחגיגה הוא דוקא אליבא דמ"ד דבעולה שלא כדרכה כשירה לכ"ג א"כ אין זה אליבא דכו"ע כבר העיר בזה השעה"מ בפי"ז מה' א"ב ע"ש אלא דבאמת גוף דברי התוס' שכ' שם דמשמע דקבעי אליבא דכו"ע צע"ג ולא ידעתי לזה שום משמעות כלל מדברי הגמ' וכמה איבעיות בש"ס דלא הוי אליבא דכו"ע וצע"ג, ובעיקר הדין שהשיג הדר"ג על המ"ל והוכיח דלכו"ע בבעילה בהטייה אינה נאסרת לכ"ג הנה לבד מ"ש דהעיקר הוא דלמ"ד בעולה שלכ"ד פסולה לכ"ג א"כ מכ"ש דנפסלת ע"י בעילה בהטיי' כנ"ל לבד זה כבר האריך השעה"מ שם להביא ראיות מפורשות מגמ' דגם בבעילה בהטייה אסורה לכ"ג ומשום דלא תלי' בהשרת בתולים ע"ש היטב: גם מה שהקשה הדר"ג דלמה שאלו לב"ז בתולה שעיברה דוקא מדוע לא שאלו בראוה שנכנסה עמו לסתר או לחורבה דמתא והיא טוענת בתולה אני אי חיישינן לדשמואל ותירץ הדר"ג דבכה"ג שלא נתעברה היינו אומרים דבודאי פסולה לכ"ג אף דהיא אומרת שימצאו לה בתולים דלמא נבעלה שלא כדרכה לכן שאלו בבתולה שעיברה דוקא דאז ליכא למיחש דלמא נבעלה שלכ"ד שאין אשה מתעברת מביאה שלכ"ד עכ"ד, הנה מ"ש הדר"ג דאנן מחזקינן לה שנבעלה לזעירי בנסתרה ואפי' לרב אסי בחורבה דמתא סתמא לבעילה כמבואר בברייתא שם תמוה מאד דבגמ' אינו מבואר כלל דחורבה דמתא סתמא לבעילה אפי' לרב אסי ע"ש היטב בסוגיא ומ"ש רש"י חורבה סתמא לבעילה היינו לפיכך נקט חורבה דשם הוא מקום לזנות למר בנסתרה ולמר בנבעלה אולם בודאי דבין בחורבה דמתא בין בחורבה דדברא בעינן לרב אסי נבעלה ממש דאל"כ למה קאמר בגמ' וצריכי הא חלוקין בדיניהן ומ"ש הדר"ג כמבואר בברייתא תמה אני על עיני הבדולח דהרי בברייתא אין שום רמז רמיזה לזה, אולם באמת גם לזעירי דאמר אפי' נסתרה מחזקינן לה בחזקת שנבעלה מ"מ לא קשה כלל דהאיך נבעי בבתולה שראוה שנכנסה עמו לסתר או לחורבה והיא אומרת שאפ"ה בתולה אני וראיה שימצאו לה בתולים וא"כ לפי דברי' הרי לא נבעלה כלל אלא דאנן מחזקינן אותה בנבעלה ולפ"ז בכה"ג פשיטא שהיא מותרת לכ"ג דהא אפי' בתולה שעיברה והיא אומרת שימצאו לה בתולים אי חיישינן לדשמואל מהימנא והיינו משום שדבר זה עתיד להתברר ורק אי דשמואל לא שכיחא כלל בע"כ היא משקרת ולא ימצאו לה בתולים עוד והנה אף אי חיישינן לדשמואל מ"מ בודאי הוא דבר רחוק דהא שמואל אמר על עצמו יכולני ומ"מ מהימנא א"כ בכה"ג פשיטא דהיא נאמנת דהא מעיקר הדין אין אוסרין על היחוד דלא נחשב לספק כלל ורק משום מעלה עשו ביוחסין א"כ פשיטא דבכה"ג שהיא אומרת שימצאו לה בתולים דנאמנת ואמרינן שהיא בתולה ולא נבעלה כלל משום דעתיד להתברר וכ"ש הוא מהא דחיישינן לדשמואל כנ"ל, ואין לומר דליבעי בכה"ג שהיא אומרת שנבעלה ומ"מ ימצאו לה בתולים א"כ עדיף טפי למבעי בבתולה שעיברה וגם הדר"ג לא הקשה אלא לזעירי דאמר נסתרה וזה לא קשה מידי כנ"ל, ועוד דל"ל לכת"ר לומר דבנסתרה אמרינן שנבעלה שלא כדרכה ולהוכיח מזה דסוגי' אזלא למ"ד דנבעלה שלכ"ד פסולה לכ"ג הא גם לדבריו בלא"ה אפשר לומר שהערה בה ולפיכך ימצאו לה בתולים ומ"מ היא אסורה לכ"ג כמ"ש המ"ל אבל האמת הברור הוא כנ"ל דבכה"ג בודאי מותרת דתלינן שלא נבעלה כלל ובתולי' מעיד עלי', גם בגוף הדבר שכ' הדר"ג דבנסתרה אפי' אי חיישינן לדשמואל מ"מ אסורה דחיישינן שמא נבעלה שלא כדרכה גם לדבריו אין רגלים לדבר זה ומכיון דשכיחא דשמואל מדוע לא נימא דלו יהא דבעל אותה אבל בעל אותה כדרך כ"א כדרכה ורק בהטיי' ואין לומר דלמא בעל אותה ויענה גם שלכ"ד א"כ בבתולה שעיברה נמי הא בע"כ נסתרה עם אחד ונבעלה ניחוש שמא נבעלה גם שלכ"ד ובע"כ דלא חיישינן להכי כנ"ל: ובעצם קושית המ"ל מדוע השמיטו המחברים הא דבן זומא נלע"ד לישב בדרך אחר דהנה לפי פי' ראשון שפי' רש"י וכן תוס' מיירי בבתולה שעיברה והיא אומרת שימצאו לה בתולים כשתנשא ושאלו לב"ז אי מותרת לכ"ג ונחזי אנן דהאיך אפשר שתנשא לכ"ג הא כשהיא מעוברת אסורה לו בלא"ה משום מעוברת חבירו ובע"כ לא משכחת אלא כשתלד או תפיל הילד והנה זה ברור דכל אשה שנבעלה אפי' בהטייה ונתעברה אע"ג דכ"ז עיבורה בתולי' קיימין מ"מ כשתלד או תפיל נושרות כל בתולי' דלא עדיפא ממוכת עץ באותו מקום שאין לה בתולים ומכ"ש כשיצא מהמקור דרך הרחם דבר גדול כזה ולפ"ז הרי בלא"ה כשתלד תהי' אסורה מטעם מוכת עץ וצ"ל דלהך דשאלו מבן זומא ס"ל דמ"ע מותרת לכהן ואף דביבמות נ"ט לא מצינו פלוגתא בזה מ"מ עי' שם בפרש"י גבי נבעלה לבהמה כשירה לכהונה פרש"י לכהונה אפי' לכ"ג דמוכת עץ בעלמא היא ומאן דשרי במ"ע שרי בה וכ"כ בחי' הרשב"א וביאר ביותר דס"ל כתנא פ"ק דנדה דאמר שלש בתולות הן בתולת אדם בתולת שקמה בתולת קרקע ואמרינן גבי איזהו בתולת אדם נ"מ לכהן גדול ע"ש, ואמנם דדברי הרשב"א צ"ע דמדבריו משמע דפי' בתולת אדם הוא ע"י אדם (וכן פירש באמת בחי' למס' נדה ע"ש) אולם אין זה מוכרח כלל דיש לפרש בתולת אדם כמו בתולת קרקע היינו דבאדם יש בתולה והא דאמר כ"ז שלא נבעלה כו' היינו דכ"ז שלא נבעלה בודאי מקרי בתולה ומזה אין לדייק כלל דה"ה מוכת עץ לא מקרי בתולה ועוד דלפמ"ש לעיל עיקר בתולה הוא שלא נעבדה ומוכת עץ הוא משום שאין לה בתולים כמו בוגרת וצ"ע, ומ"מ מה שפרש"י דמאן דשרי במוכת עץ שרי בה דמשמע דאיכא מאן דשרי במ"ע באמת הוא מחלוקת בירושלמי פ' הבא על יבמתו ה"ד ע"ש, ונחזור לענין דהנך דשאלו לב"ז בתולה שעיברה ס"ל דמוכת עץ מותרת לכ"ג ולדידן דס"ל להלכה דמ"ע אסורה לכ"ג אין מציאות לדין זה דכשהיא מעוברת אסורה מטעם מעוברת ואחר שתלד הרי היא מוכת עץ כנ"ל: וצריך לי עיון בסוגי' שם דלא נסתפקו שם מצד אחר דאין ראי' כלל ממציאת בתולים לפמ"ש הראשונים בהא דהאומר פ"פ מצאתי דמיירי אפי' שמצא דם בתולים אלא דמ"מ אין ראי' מזה ועיי' בשטמ"ק בכתובות ט' וז"ל ועוד אומרים רבני צרפת ז"ל דמשכחת לה דפתחה פתוח ויש לה דמים שבבעילה ראשונה נפתחו ונשארו מקצת דמים כו' וראי' לדבר מדאמרינן נותנין לבתולה ד' לילות כו' ע"ש וכן לפי פי' שני שפרש"י שם שכבר נשאה ומצא לה בתולים צ"ע בהא דאמר או דלמא דשמואל לא שכיחא ולפ"ז נבעלה כדרכה א"כ דם בתולים מאין בא ולפ"ז לכ' צ"ל דהיינו כנ"ל אף דנבעלה מ"מ מוציאה אח"כ בתולים כנ"ל ויש לי אריכות דברים בזה והמחוור בזה הוא דלפי פי' ב' שברש"י פי' הגמ' הוא כך אי חיישינן לדשמואל ולפ"ז אסורה לכ"ג וכנ"ל לפי ההלכה או דלמא דשמואל לא שכיחא ובע"כ באמבטי עיברה ושוב מצאתי להבעה"מ שפי' כן בסוגי' ונהניתי שכיונתי לדעת גדולים ת"ל ותו לא מידי:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה