אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן לו

סימן לה

בענין הא דמבואר בשו"ע אה"ע דאפי' נתגרשה משום חומרא בעלמא פסולה לכהונה. לבאר אם הוא רק לכתחלה או דאפי' אם נשאת תצא.

בשו"ע אה"ע סי' ו' בהגה כתב וז"ל ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא אעפ"י שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא אפילו הכי פסולה לכהונה עכ"ל, ועיין ב"ש שכתב בשם הב"ח דהיינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד אם נשאת לכהן לא תצא ע"ש אכן הט"ז כתב וז"ל פסולה לכהונה כו' בב"י סי' י"ג מביא זה בשם תשו' הרשב"א סי' תק"נ וכתב ז"ל וכש"כ זו שיצא עליה קול והצרכת אותה גט יאמרו קמו רבנן בקידושין וקידושין מעליא הוי כו' ואע"ג דלרווחא דמילתא הוציאה בגט נמצא אתה מצריכה כרוז ואפילו דנכריז איכא מאן דשמע בקידושין ולא שמע בהכרזה וכההיא דר"פ החולץ עכ"ל, משמע מזה דאפילו בדיעבד אם נשאה כהן תצא דהא בר"פ האשה שהלך אמרינן ג"כ לחשש זה דאיכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה כו' ואמרינן שם דמשום הכי לא תנשא לעולם ואין לך דיעבד גדול מזה שהרי אין לה תקנה כו' וכן משמע לשון רמ"א פסולה לכהונה משמע אפילו בדיעבד אלא שמו"ח ז"ל כתב היכא שנתגרשה מחמת קול בעלמא ואין הגט אלא מחמת חומרא דאם עבר ונשא אין מוציאין ממנו ואין שום ראי' לקולא זו ואין להקל בזה עכ"ל הט"ז ע"ש: אמנם אף שהט"ז החליט בפשיטות דאף בדיעבד אם נשאת לכהן תצא מ"מ לענ"ד צע"ג למעשה והנה ביבמות בר"פ האשה בתרא האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה ואמר שם בגמ' דלעצמה שלשה לחברתה לעולם ופריך ותחלוץ ממה נפשך אביי בר אבין ור"ח בר אבין אמרי תרוייהו גזירה שמא יהא ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וליצרכה דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואמרי קשרו חלוצה לכהן עכ"ל הגמ' ופרש"י לעצמה שלשה בשביל עצמה תמתין שלשה חדשים כו' לחברתה לעולם בשביל חברתה צריכה להמתין לעולם עד שתדע אם יש לה ולד אם לאו ע"ש וגמ' זו הביאו כל הראשונים וכן פסקו כל הפוסקים. ויש לחקור אם עשתה מעשה וחלצה בדיעבד לפני ב"ד ונודע אח"כ שילדה צרתה ולד בן קיימא דנמצא דהחליצה היתה שלא לצורך שלא היתה צריכה חליצה כלל אם גם בדיעבד אסורה באמת להנשא לכהן מחשש זה דאמרי קשרו חלוצה לכהן או דלא גזרו חכמים רק לכתחילה לעכב החליצה שלא תחלוץ עד שתדע שמא מעוברת צרתה כדי שלא תבא לחשש זה שמא יהא ולד בן קיימא כו' ואמרי קשרו חלוצה לכהן אולם בדיעבד אם חלצה ונמצא אח"כ שצרתה ילדה ולד בן קיימא דהחליצה היתה שלא לצורך כלל אינה אסורה להנשא לכהן מחשש זה דאמרי קשרו חלוצה לכהן דלא ראו חכמים לאוסרה על הכהן היכי דהחליצה היתה שלא לצורך כלל והוי כמו שחולצת מן הנכרי ולכך בדיעבד סמכינן על הכרזה או דלא צריך הכרזה כלל. וכבר נסתפק בזה הט"ז באה"ע סי' קנ"ו וז"ל בתשובה שם דבדיעבד נראה פשוט אפילו במקום שחשו שיבואו עדים דאם כבר חלצו מותרת להנשא לשוק וראי' ברורה ממתניתין דף י"ג בפ"ק דיבמות חלצו ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין פרש"י לפי שחליצתן שלא לצורך והרי כחולצת מן הנכרי עכ"ל ואמאי לא חשו ללעז שאנשים ראו החליצה וראוה ניסת לכהן ולא הכל ידעו ויכירו שהיא היתה צרת ערוה ואפילו כרוז לא הוזכר שם אלא ודאי כיון שכבר נעשית החליצה והיא שלא לצורך אין כאן חשש עוד וה"נ דכוותי' ומותרת אפילו לכהן אם יבואו עדים שהיתה שלא לצורך והמחמיר להשיאה לכהן עכ"פ לא יחמיר להנשא לשוק כנלע"ד ברור עכ"ל הט"ז, והנה מדבריו נראה שדעתו נוטה יותר דבדיעבד אם חלצה ואח"כ נודע שלא היתה צריכה חליצה כלל מותרת להנשא לכהן וכמו שה"ר ממשנה מפורשת דיבמות הנ"ל אלא שכתב והמחמיר להשיאה לכהן כו': ואחר העיון מצאתי כי הוא מחלוקת הראשונים, דהנה ביבמות במשנה ר"פ החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא כו' ולא פסלה מן הכהונה אין הולד של קיימא כו' ופסלה מן הכהונה, ובגמ' החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר כו' ר"ל כו' איתיביה ר"י לר"ל אין הולד של קיימא כו' ופסלה מן הכהונה בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת שמה חליצה משו"ה פסלה אלא לדידך דאמרת חליצת מעוברת לא שמה חליצה אמאי פסלה מן הכהונה אמר לי' מדרבנן ולחומרא בעלמא ופרש"י מדרבנן ולחומרא דלמא אתי למשרי חלוצה לכהונה דלא ידעי דהואי מעוברת. ועיין בחי' הרשב"א שכתב ז"ל ופריק מדרבנן לחומרא וקשיא לי א"כ אפילו הי' ולד של קיימא אמאי לא פסלה נמי לחומרא וי"ל בולד שאינו של קיימא דוקא הוא דחמיר משום דאיכא דהוי בחליצה ולא הוי בלידה וגזרינן דלמא אמרי חליצה אינה פוסלת מן הכהונה ואהכרזה נמי לא סמכינן מכיון דליכא ולד דלוכח חיישינן דלמא איכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה כו' אבל בזמן שהולד של קיימא סמכינן אהכרזה דהא איכא ולד של קיימא דמוכח ולקמן דאמרינן שמא יהא ולד של קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ודלמא איכא דהוי בחליצה ולא שמע בהכרזה התם נמי לא מוכח עלה ולד צרתה דנתון במדינת הים ואפילו בדיעבד לא סמכינן אהכרזה ופסולה לכהונה עכ"ל ע"ש. וכ"כ בחי' הריטבא שם דהא דאמר בגמ' מדרבנן ולחומרא כו' וא"ת א"כ אפילו ולד של קיימא נמי נפסלה לה מהאי טעמא וי"ל דכיון דאיכא ולד דקא מוכח ואית לי' קלא סמכינן על ההכרזה, ושם בגמ' דף ל"ו גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים דלא תחלוץ משום שמא יהא ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה כתב שם וז"ל וא"ת הא מוכח לעיל דכל היכא דאיכא ולד דמוכח סמכינן אהכרזה דולד דחברתה שהיא במדה"י לא מוכח עלה מידי וכאילו ילדה היא ולד שאינו של קיימא כו' וא"ת אמאי מעגנינן לה עד שתדע אמיתת הדברים תחלוץ ותנשא הא פסולה לכהונה וי"ל דחיישינן דלמא לא קיימי באיסורא מכיון דילדה צרתה ולא היתה חליצתה כלום עכ"ל: וראיתי בס' שו"ת לחם רב להגאון בעל לחם משנה בסי' ל"ג הביא דברי הרשב"א לענין אשה שנתגרשה מחמת חומרא בעלמא שכתב דפסולה לכהונה והביא ראי' מחליצה, וכתב ע"ז הגאון הנ"ל דמשמע דאית לי' דהא דאמרינן בר"פ האשה דחיישינן דאתה מצריכה כרוז לכהונה דאם חלץ פסולה לכהונה משום דלא נוכל למיעבד כרוז והקשה ממשנה דר"פ החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא לא פסלה מן הכהונה והא התם ע"כ צריך להכרזה ע"ש, וכפי הנראה נעלם מהגאון הנ"ל דברי הרשב"א הנ"ל דמפורש בדבריו בהדי' דס"ל דאם חלץ פסולה לכהונה וכן חילק בעצמו בין החולץ למעוברת וילדה ולד של קיימא ובין האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ומשום דגבי החולץ למעוברת איכא ולד דקא מוכח להכי סמכינן אהכרזה עכ"פ הרי דס"ל להרשב"א והריטב"א דהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כו' דגם בדיעבד אם חלצה אסורה להנשא לכהן אף אם נודע שצרתה ילדה ולד בן קיימא והא דלא תחלוץ לכתחלה משום שמא יהא ולד בן קיימא כו' אף דתהי' אסורה לכהונה מ"מ חיישינן דלמא לא קיימי באיסורא וכנ"ל: אמנם הרמב"ן במלחמות סוף יבמות כתב וז"ל ולעולם אי חלץ לה אפילו בתוך תשעה ה"נ דמשתריא כו' ומכי חלצה כבר היא צריכה כרוז מעתה ואין לאוסרה מלהנשא עד שתדע מה שנעשה בצרתה אלא לכשתדע שצרתה ילדה ולד של קיימא ותבא לינשא לכהונה יכריזו עליה כדין משנתינו דהחולץ עכ"ל ע"ש ומתבאר מדבריו דאם חלצה ונודע שצרתה ילדה ולד של קיימא מותרת להנשא לכהן רק שצריכה כרוז. וכן מצאתי בתוס' חד מקמאי שנדפס סביב הש"ס ביבמות דף ל"ו שהובא שם המשנה דהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כו' ואמר שם בגמ' דלא תחלוץ משום שמא יהא ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה וכתב בתוס' הנ"ל וז"ל ודוקא לכתחילה הוא דחיישינן לכרוז אבל דיעבד לא דהא תנן החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד בן קיימא כו' ולא פסלה מן הכהונה עכ"ל ע"ש: וכן נ"ל להביא ראי' שכן הוא גם דעת הרמב"ם ז"ל דהנה בפ"ג מה' יבום וחליצה הלכה ט"ז הביא הדין דהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו שנים ואמרו לה מת בעלך ה"ז לא תחלוץ כו' וכתב שם ז"ל ולמה לא תחלוץ אחר ט' חדשים כו' גזירה שמא יודע אחר החליצה שילדה צרתה ולד של קיימא ונמצאת זאת שאינה חלוצה ותנשא לכהן אחר שנחלצה ויאמר הרואה שלא ידע בעדים שבאו שהחלוצה מותרת לכהן ויעיד שראה אותה נשאת לכהונה עפ"י ב"ד כו' עכ"ל ע"ש. ולפ"ז אי נימא כשי' הרשב"א והריטב"א דגם בדיעבד אם חלצה ונודע שצרתה ילדה ולד בן קיימא אסורה לכהונה והא דלא תחלוץ לכתחלה אף דבאמת תהי' אסורה לכהונה גם כי יהא ולד צרתה בן קיימא ומשום דחיישינן דלמא לא קיימא באיסורא ותנשא לכהן א"כ מה זה שכתב הרמב"ם שמא יהא ולד צרתה של קיימא ותנשא לכהן אחר שנחלצה ויעיד הרואה שנשאת לכהונה עפ"י ב"ד כנ"ל הלא באמת עפ"י דין היא אסורה להנשא לכהן וכל החשש הוא שמא תעבור על דברי ב"ד ותנשא לכהן באיסור וא"כ איך יעיד הרואה שראה אותה נשאת לכהונה עפ"י ב"ד דלמה לו להרואה להעיד שקר שראה אותה נשאת לכהונה עפ"י ב"ד מה שלא ראה כלל. ומזה נלע"ד מוכרח דס"ל להרמב"ם ז"ל דהא דאמרו חכמים דלא תחלוץ שמא יהא ולד צרתה בן קיימא ותנשא לכהן ואמרי קשרו חלוצה. לכהן היינו דאם יודע שילדה צרתה ולד בן קיימא באמת עפ"י דין תהא מותרת להנשא לכהן אף דאיכא חשש דאמרי קשרו חלוצה לכהן, ומשום דלא הי' אפשר לחכמים לאסור אותה לכהן בזמן שהולד בן קיימא וחליצתה אינה חליצה כלל שהיתה שלא לצורך, וע"כ משום החשש שתנשא לכהן ואמרי קשרו חלוצה לכהן מנעו חכמים ממנה רק גוף החליצה שלא תחלוץ עד שתדע אם מעוברת צרתה והיינו שכתב הרמב"ם שמא יודע אחר החליצה שילדה צרתה ולד של קיימא כו' ותנשא לכהן אחר שנחלצה ויאמר הרואה שהחלוצה מותרת לכהן ויעיד שראה אותה נשאת לכהונה עפ"י ב"ד ומשום דהאמת כן הוא שאם יהא הולד בן קיימא תנשא לכהונה גם עפ"י ב"ד דכן הוא הדין כנ"ל וכ"ז נלע"ד ברור בשי' הרמב"ם: אלא דלפי שי' הגאונים הנ"ל גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דבדיעבד אם חלצה ונודע אח"כ שילדה צרתה ולד של קיימא מותרת להנשא לכהן אע"ג דולד צרתה שהיא במדה"י לא מוכח בפנינו לפ"ז קשה ממשנה דר"פ החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה אם אין הולד של קיימא פסלה מן הכהונה ואמר בגמ' דאף למ"ד חליצת מעוברת לא שמה חליצה מ"מ פסלה מן הכהונה מדרבנן לחומרא ומשום דאמרי קשרו חלוצה לכהן ובודאי דוחק לומר דס"ל להראשונים הנ"ל דגם ולד של צרתה שהיא במדה"י מקרי מוכח והוי כמו החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה ולד של קיימא דאין סברא כלל לומר כן. והנראה לומר בשי' הראשונים הנ"ל דס"ל בפי' המשנה דר"פ החולץ דאם הולד של קיימא לא פסלה מן הכהונה ואם אין הולד של קיימא פסלה מן הכהונה מדרבנן לחומרא אע"ג דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דאין החילוק בין זה לזה ומשום דאם הולד של קיימא איכא ולד דקא מוכח ולכך לא פסלה מן הכהונה משא"כ אם אין הולד של קיימא וכמש"כ הרשב"א והריטב"א, אולם החילוק הוא דהחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה ולד של קיימא הרי לא היתה זקוקה לחליצה כלל ולכך גם אי חלצה לא החמירו חכמים לאסור אותה לכהן בשביל חליצה כזה דהוי כחולצת מן הנכרי וכמו צרת ערוה לב"ה דאם חלצה לא פסלה מן הכהונה וכמבואר במשנה יבמות דף י"ג אולם אם אין הולד של קיימא הרי באמת היא זקוקה לחליצה אלא דחליצת מעוברת היא חליצה פסולה ולכך החמירו חכמים לפוסלה מן הכהונה מחשש לעז ולזה הוא הדין באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ואמרו לה מת בעלך דלא תחלוץ לכתחילה אם חלצה בדיעבד ונמצא שילדה צרתה ולד של קיימא מותרת להנשא לכהן מכיון דאינה זקוקה לחליצה כלל והוי כחולצת מן הנכרי לא החמירו חכמים לפוסלה לכהונה משום חשש לעז. שוב מצאתי לרבינו ירוחם נתיב כ"ה ח"ב שהביא המשנה דר"פ החולץ דאם הולד של קיימא לא פסלה מן הכהונה ואם אין הולד של קיימא פסלה מן הכהונה וכתב ע"ז זה הכלל כל שפטורה מן החליצה וחלצה אינה חליצה לשום דבר לא להאסר בקרובות ולא לכהונה ובכל מקום שצריכה אפילו חליצה פסולה הרי זו חליצה לכל דבר להאסר בקרובות ולכהונה עכ"ל ומבואר כדברינו וב"ה שזכיתי לכוין לדעת חד מן קמאי. וממוצא דבר נלמוד דגם שי' רבינו ירוחם כן הוא גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דבדיעבד אם חלצה לא נפסלה מן הכהונה דהרי הוא אינו מחלק בר"פ החולץ בין הולד של קיימא לשאינו של קיימא משום דכשהולד של קיימא איכא ולד דקא מוכח אלא בין אם היא פטורה מן החליצה וחלצה לבין שצריכה חליצה רק שחלצה חליצה פסולה ולפ"ז גם באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י וחלצה וילדה צרתה ולד של קיימא דפטורה מן החליצה כשירה לכהונה וכההיא דר"פ החולץ שהיא עצמה ילדה ולד של קיימא: והנה בשי' הראשונים הרשב"א והריטב"א דס"ל גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דבדיעבד אם חלצה ונודע שילדה צרתה ולד של קיימא פסולה מן הכהונה כנ"ל יש לחקור אם נשאת לכהן אם תצא ממנו משום חשש לעז או דרק לכתחילה אם חלצה פסולה לכהונה אבל בדיעבד אם נשאת לכהן לא תצא ומש"כ בחי' הרשב"א ואפילו בדיעבד לא סמכינן אהכרזה ופסולה לכהונה היינו בדיעבד אם חלצה. ונראה לענ"ד נהי דס"ל הראשונים הנ"ל דאם חלצה פסולה לכהונה היינו רק לכתחילה אבל אם נשאת לכהן בדיעבד לא תצא ולא מבעי אם חלצה ונמצא שילדה צרתה ולד בן קיימא וניסת לכהן דלא תצא אלא אפילו אם נשאת לכהן קודם שנודע אם ילדה צרתה ג"כ לא תצא דהרי אף קודם שנודע אם ילדה צרתה היא רק ספק חלוצה והרי הלכה רווחת דספק חלוצה לא גזרו רבנן אם נשאת לכהן שתצא וכמבואר בגמ' יבמות דף כ"ד וכ"כ כל הפוסקים ובטור ושו"ע אה"ע סי' ו' סעי' א' כהן אסור בחלוצה מדרבנן לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה אין צריך להוציא ע"ש, ולפ"ז ה"ה כאן באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י וחלצה ונשאת לכהן דלא תצא דהוי רק ספק חלוצה דלא גזרו בה רבנן כנ"ל ומכש"כ לאחר הבירור שילדה צרתה ולד של קיימא דאינה צריכה חליצה כלל בודאי אם נשאת לכהן לא תצא לכו"ע, ועי' בספר נתיבות לשבת על אה"ע להנאון בעל הפלאה בסי' ו' לענין מש"כ בשו"ע דאם כהן עבר ונשא ספק חלוצה א"צ להוציא דמשמע דלכתחלה אסור לישא ספק חלוצה והרמב"ן הביא ראיות לזה וע"ש מה שפלפל בדבריו ומתבאר מדבריו דכ"ז שלא נודע אי ילדה צרתה הוי כשאר ספק חלוצה ועכ"פ לענין דיעבד אם נשאת לכהן הוי כשאר ספק חלוצה דלא גזרו רבנן לאפוקה וע"ש מש"כ בזה ומכש"כ לאחר הבירור שילדה צרתה ולד בן קיימא דאם נשאת לכהן לא תצא (וכ"כ בס' בית משה על אה"ע בפלפול הלכה סי' ו' ע"ש). עוד נראה נה"ר דאפילו לשי' הרשב"א והריטב"א דאם חלצה אסורה לכהונה דזהו רק לכתחילה לא תנשא אבל בדיעבד אם נשאת לכהן לא תצא דכבר הבאתי למעלה דברי הריטב"א שהקשה אמאי מעגנינן לה עד שתדע אמיתת הדברים תחלוץ ותנשא הא פסולה לכהונה ותי' דחיישינן דלמא לא קיימא באיסורא מכיון דילדה צרתה ולא היתה חליצתה כלום כנ"ל והשתא אי נימא דגם בדיעבד אם נשאת לכהן תצא א"כ קשה דלמה יש לחוש דלמא לא קיימא באיסורא מכיון דאם תנשא לכהן יכפוה ב"ד להוציאה ובע"כ צ"ל דבדיעבד אם תנשא לכהן לא תצא ולזה חיישינן דלמא לא קיימא באיסורא ותנשא לכהן: ומעתה נחזור לדברי השו"ע שכתב בהגה דאפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא אעפ"י שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא אפ"ה פסולה לכהונה והב"ח כתב דזהו רק לכתחילה אבל בדיעבד אם נשאת לכהן לא תצא דלא גרע מספק חלוצה דבדיעבד לא תצא והט"ז החליט בפשיטות דאפילו בדיעבד תצא ועיקר יסודו הוא מכח הראי' שהביא דהנה מקור דברי הרמ"א הוא מתשובת הרשב"א סי' תק"נ שכתב וכש"כ זו שיצאה עליה קול והצרכת אותה גט יאמרו קמו רבנן בקידושין וקידושין מעליא הוי כו' ואע"ג דלרווחא דמילתא הוציאה בגט נמצא אתה מצריכה כרוז ואפילו דנכריז איכא מאן דשמע בקידושין ולא שמע בהכרזה וכההיא דר"פ החולץ עכ"ל וע"כ כתב הט"ז דמשמע מזה דאפילו בדיעבד אם נשאה כהן תצא דהא בר"פ האשה שהלך אמרינן ג"כ לחשש זה דאיכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה כו' ואמרינן שם דמשום הכי לא תנשא לעולם ואין לך דיעבד גדול מזה שהרי אין לה תקנה כו' ע"ש בט"ז, והנה לפי דבריו א"כ מכש"כ בהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ומת בעלה וחלצה בדיעבד ואח"ז נודע שילדה צרתה ולד של קיימא ונשאת לכהן דהכרזה אינו מועיל דאיכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה באמת תצא מהכהן אף שהוא דיעבד שכבר נשאת וכמו שאמרו חכמים דלא תחלוץ ולא תנשא לעולם עד שתדע שמא מעוברת צרתה ואין לך דיעבד גדול מזה כנ"ל, אבל הוא תמוה מאד דהרי הבאתי למעלה חבל ראשונים הרמב"ן ותוס' חד מן קמאי והרמב"ם ורבינו ירוחם דס"ל גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דבדיעבד אם חלצה גם לכתחילה תנשא לכהן הרי דאין ענין זה לזה כלל דאף דלכתחלה אמרו חכמים שלא תחלוץ ולא תנשא לעולם עד שתדע אם מעוברת צרתה מחשש דאתה מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה מ"מ בדיעבד אם חלצה מותרת אף לכתחילה להנשא לכהן ולא חשו חכמים ללעז דאיכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה וביותר יש לתמוה שהט"ז סותר את עצמו דהנה בסי' קנ"ו נסתפק בענין זה אם באו עדים שחליצתה היתה שלא לצורך אי פסולה לכהונה ודעתו נוטה יותר שהיא כשירה לכהונה וע"ש שה"ר ממשנה יבמות דף י"ג גבי צרת ערוה דתנן חלצי ב"ש פוסלין מן הכהונה וב"ה מכשירין ופרש"י לפי שחליצתן שלא לצורך והוי כחולצת מן הנכרי ואמאי לא חשו ללעז כו' אלא ודאי כיון שכבר נעשית החליצה והיא שלא לצורך אין כאן חשש עוד וה"נ דכותי' ומותרת אפילו לכהן אם יבאו עדים שהיתה שלא לצורך והמחמיר להשיאה לכהן כו' ע"ש הרי דדעתו נוטה דאם חלצה גם לכתחילה מותרת לכהונה וכאן החליט בפשיטות דאם נשאת לכהן תצא, אולם אפילו לשי' הרשב"א והריטב"א דאם בדיעבד חלצה אסורה לכהונה מ"מ כבר כתבנו למעלה דבודאי זהו רק לכתחילה אבל בדיעבד אם נשאת לכהן לא תצא אפילו אם נשאת לכהן קודם שנודע אי ילדה צרתה ומשום דהא קי"ל דאם עבר כהן ונשא ספק חלוצה א"צ להוציא ומכ"ש לאחר הבירור שילדה צרתה והחליצה היתה שלא לצורך כלל דפשיטא דלא תצא: והנה באמת גם לענין לכתחילה שפסק בשו"ע דאם נתגרשה מכח חומרא בעלמא פסולה לכהונה יש לעיין דהנה מקור הדין הוא מדברי הרשב"א בתשובה שהביא ראי' מחליצה מהך דהאשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י כנ"ל והנה בספר שו"ת לחם רב להגאון בעל לח"מ סי' ל"ג כתב על דברי הרשב"א הנ"ל דמשמע דאית לי' דהא דאמרינן ר"פ האשה דחיישינן דאתה מצריכה כרוז לכהונה דאם חלץ פסולה לכהונה משום דלא נוכל למיעבד כרוז ע"ש וכ"כ בספר כנסת הגדולה אה"ע סי' ו' שהביא דברי הרשב"א הנ"ל וכתב דמשמע דס"ל דבכ"מ דאמרינן נמצאת אתה מצריכה כרוז לכהונה אם חלץ לה פסולה לכהונה ע"ש הרי דס"ל להאחרונים דדין זה אם נתן גט מכח חומרא בעלמא אי פסולה לכהונה תלי' בדין חליצה לענין האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י אם בדיעבד חלצה אי אסורה לכהונה אלא שהם רוצים להכריח מדברי הרשב"א הנ"ל גבי גט לחליצה דע"כ ס"ל להרשב"א דאם חלץ לה פסולה לכהונה אכן כבר הבאתי למעלה דברי הרשב"א בחי' ר"פ החולץ דס"ל בהדי' הכי דאם חלץ לה בדיעבד פסולה לכהונה ולפ"ז הרי ברור הדבר דהא דס"ל להרשב"א גבי גט דפסולה לכהונה לטעמי' אזיל דס"ל גבי חליצה דאם בדיעבד חלץ לה פסולה לכהונה ולפ"ז לפי מה שהבאתי למעלה שי' הרבה ראשונים גם גבי חליצה דאם חלץ לה בדיעבד כשירה לכהונה א"כ ה"נ לשיטתם גם גבי גט שנתגרשה מכח חומרא בעלמא כשירה לכהונה כיון דתלי' זה בזה כנ"ל. מיהו נהי דמ"מ לענין לכתחילה יש להחמיר כמש"כ הרשב"א וכמו שפסק בשו"ע דאם נתגרשה רק מכח חומרא בעלמא פסולה לכהונה מ"מ לענין דיעבד אם נשאת לכהן נראין דברי הב"ח שפסק דבדיעבד לא תצא ממנו, והנה הט"ז כתב על דברי הב"ח הנ"ל דאין שום ראי' לקולא זו ולענ"ד נראה לומר להיפך דאין ראי' לחומרא זו לומר דגם בדיעבד תצא דמה שהביא הט"ז ראי' מהא דלא תחלוץ ולא תנשא לעולם עד שתדע אם מעוברת צרתה והרי אין לך דיעבד גדול וה"ה דתצא בדיעבד כבר כתבנו דבע"כ לא תלי' זה בזה דהרי הרבה ראשונים ס"ל גבי חליצה דאם חלצה מותרת לכתחלה להנשא לכהן אף דאתה מצריכה כרוז ומ"מ לכתחלה לא תחלוץ ולא תנשא לעולם משום הצרכת כרוז, והנה אף אם הי' מפורש בהדי' בדברי הרשב"א והריטב"א דאם חלצה דס"ל דאסורה להנשא לכהן וגם בדיעבד שנשאת תצא דלפ"ז היו צ"ל גם גבי גט דתצא מ"מ כיון דהרבה מן הראשונים ס"ל גבי חליצה דגם לכתחלה מותרת לכהונה לפ"ז בדיעבד בודאי יש לפסוק דלא תצא הן בחליצה והן בגט מכש"כ דכבר כתבנו דגם הרשב"א והריטב"א דס"ל דאם חלצה לכהונה היינו רק לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא וכמו שנתבאר למעלה לפ"ז ה"ה גבי גט דאם נשאת לכהן לא תצא וכמש"כ הב"ח דלא גרע מספק חלוצה:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה