אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן לה

סימן לד

הרמב"ם סוף פ"ו מה' אבות הטומאה כתב וז"ל הנוגע באב מאבות הטומאות המושלך בתוך המקוה כגון נבילה או שרץ או משכב שהי' במקוה ונגע בו ה"ז טמא שנאמר אך מעין כו' יהי' טהור ונוגע בנבלתם יטמא אפי' כשהן בתוך המקוה מטמאין וכשיעלה מן המקוה זה הנוגע יטהר, וכן זב שדרס על המשכב שהוא מונח במקוה הרי המשכב טמא וכשיעלה המשכב מן המקוה יטהר שהרי עלתה לו טבילה, וזה הנוגע במשכב כשהוא במקוה אם פשט ידו ונוגע חוץ למקוה ה"ז מטמא בגדים ואצ"ל שהוא מטמא אוכלין ומשקין עכ"ל. ועיין בכס"מ שכתב הנוגע כו' בת"כ פ' שמיני ומ"ש וכן זב כו' בתוספתא דמכשירין פ"ב ונראה מתוך דבריהם שהטעם מפני שאין הטמא נטהר אלא בעלייתו מהמקוה לא בעודו בתוך המקוה. והנה ז"ל הת"כ ונוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפי' הם בתוך המים שהייתי אומר הואיל והארץ מעלה את הטמאים מטומאתן והמקוה מעלה את הטמאים מטומאתן מה הארץ מצלת את הטהורים מלטמא אף המקוה יציל את הטהורים מלטמא ת"ל ונוגע בנבלתם יטמא אפי' הם בתוך המים עכ"ל הת"כ, ובתוס' דמכשירין מבואר הנוגע בנבילה בתוך המקוה טמא וטהור בעליתו הנוגע במשכב ומושב בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו זב שדרס ע"ג משכב ומושב בתוך המקוה טמא וטהור בעלייתו עכ"ל ומעתה מבואר דברי הרמב"ם דמש"כ הנוגע באב כו' בתוך המקוה כגון נבילה ה"ז טמא שנא' אך מעיין כו' הוא מדברי הת"כ ומ"ש וכן משכב כו' וכשיעלה מן המקוה זה הנוגע יטהר וכן זב שדרס כו' הוא מדברי התוספתא רק מ"ש וזה הנוגע כו' ופשט ידו ה"ז מטמא בגדים כו' זהו מדעת עצמו: והנה מש"כ הכס"מ ונראה מתוך דבריהם שהטעם מפני שאין הטמא נטהר אלא בעלייתו מהמקוה לא בעודו בתוך המקוה דבריו צריך ביאור על מה כוונתו לתת טעם די"ל דנתכוין על מה שכתבו וכשיעלה מן המקוה כו' והוא מדברי התוספ' ל"ל דוקא כשיעלה תיפוק לי' כשמסלק ידיו מן הטומאה הוא טהור אפי' בתוך המים ולכך כתב דהטעם הוא מפני שאין הטמא נטהר אלא בעליתו מהמקוה, אבל באמת הוא דוחק דזהו רק דקדוק בלשון והרי בגמ' מצינו ג"כ טבל ועלה כו' (וע"כ אין מכאן הכרח יותר) גם הו"ל לפרושי שהלשון קשה ולא לומר שהטעם הוא דהא לא קאי על עיקר הדין. עוד אפ"ל דקאי על עיקר הדין דהטומאה מטמא אפי' הן בתוך המים ולכאורה מה נ"מ בין אם הי' טמא מקודם בין אם נוגע בשרץ בתוך המים כיון שהוא כולו במקוה (והמקוה מטהרת תמיד) וע"ז אומר שהטעם הוא מפני שאין הטמא נטהר אלא בעלייתו ולא כשעודו במים אך גם זה צ"ע דמה צריך טעם לגזה"כ ואפשר דמ"מ יש חילוק בין מה שהוא טמא מקודם או שנגע בטומאה בתוך המקוה: אולם איך שיהי' כוונתו הנה בעיקר הדבר שכ' הכס"מ שאין הטמא נטהר אלא בעלייתו ממקוה לא בעודו בתוכו צע"ג דאדרבה הרי מדברי התו"כ מוכרח להיפך דאי נימא דאין הטמא נטהר בעודו בתוך המקוה אלא בעלייתו א"כ מה צריך קרא דנבילה מטמאת אפי' בתוך המים דאיך אפ"ל דכשנוגע בטומאה בתוך המקוה לא יהי' טמא הא כיון דאמרינן דטמא היורד לטבול כ"ז שהוא בתוך המים לא נטהר עדיין וא"כ בודאי כ"ז שהטמא בתוך המים מטמא אחרים אם יגע באוכלין וא"כ איך אפשר שכשהטהור הוא בתוך המים ויגע בטומאה שלא יטמא, ואין לומר דזה גופי' אשמעינן קרא ומזה ילפינן דאין הטמא נטהר כשהוא במים דהא מהכ"ת לדרוש טעמא דקרא דבודאי אפ"ל דגזה"כ הוא דאף כשהוא טמא מכבר נטהר בתוך המקוה מ"מ כשנוגע בטומאה בעודהו במים נטמא ואין המקוה מצילתו ואין לומר דהא בתו"כ מבואר דהוי ילפינן ממה הצד מהארץ והיינו דזריעה בקרקע מכשיר את הטומאה וכן המחובר לקרקע לא נטמא וכמו שפי' הראב"ד שם ולהכי איצטריך קרא דהא אי נימא דהטמא לא נטהר בעודו במקוה א"כ מה ענין זה לארץ דנימא הואיל והארץ מעלה את הטמאים והמקוה מעלה את הטמאים מה ארץ מצלת את הטהורים מלטמא אף המקוה מצלת מלטמא דהא כ"ז כשהטמא במקוה עדיין אין מעלה את הטמאים ואיך יציל את הטהורים, ובע"כ מוכרח מזה להיפך דהטמא נטהר בעודו במקוה ולזה שפיר הוי ילפינן במה הצד דכיון דמעלה את הטמאים מטומאתו יציל על הטהורים מלטמא, ועכ"פ מלבד דצ"ע מ"ש הכס"מ משמע מדבריהם כו' עוד באמת מוכרח להיפך דאי נימא כמ"ש הכס"מ קשה כנ"ל: והנה לכאורה יש לפרש התו"כ לדעת הכס"מ דהא דאיצטריך קרא דלא נלמוד במה הצד היינו היכי שנגע בטומאה כשהוא במים דס"ד כשיעלה מן המים יהי' טהור ממה הצד כו' אולם באמת זה אינו דממ"נ אם פירש מן הטומאה במים ועלה הא באמת הוא טהור כמבואר בתוספתא וכמש"כ הרמב"ם ואי נימא דמיירי שנגע בטומאה ולא פירש ועלה מן המים וידו עוד אוחז בטומאה דס"ד כיון דהמקוה מעלה את הטמא כשעלה ה"ה שיציל דזה אינו דאם ידו עוד נוגע בטומאה כשהוא גם למעלה מן המים פשיטא דטמא דהרי נוגע עתה בטומאה וכי בשביל שנגע גם כשהי' במים יהי' טהור, וכן בתוספתא אמרי' הנוגע בנבילה בתוך המקוה טמא וטהור בעליתו והנה מש"כ הנוגע הוא בודאי ממה שאמרו בתו"כ והנוגע בנבלתם כו' אפי' הם בתוך המים, וטהור בעליתו ובע"כ מיירי כשפירש מטומאה בתוך המים ובזה אמרו הנוגע בנבלתם כו'. ועיין בנדרים דף ע"ו אמרו לי' לר"א ומה מקוה כו' אינו מציל על הטהורים מלטמא וע"ש בר"ן מקוה תוכיח שמטהר את הטמאים כו' ואינו מציל על הטהורים שאם טבל בעודו טהור לא מהניא לי' טבילה שלא יבאו לידי טומאה אם יגע אח"כ בשרץ דאדרבה דרשינן מהנוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפי' הוא בתוך המים ע"ש ואי נימא כמ"ש הכס"מ א"כ מאי ראי' הוא דלעולם אם טבל ועלה כדין מהניא לי' שאם יגע אח"כ בשרץ שלא יטמא אולם מה שאמרו אפי' הוא בתוך המים היינו משום דבעודו במים לא מקרי טבילה דעדיין הוא טמא וכיון דהטעם הוא דבעודו במים לא נטהר עדיין כלל להכי נוגע בתוך המים בשרץ טמא וא"כ אין ראי' כלל דאינו מציל על הטהורים כמובן: וביותר מפורש בהדי' בפי' הרא"ש שם שפי' מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתן הטובלים בו אינו דין שיציל על הטהורים מלטמא כגון אם עמד כל גופו במקוה ונגע בידו אחת בשרץ ובידו אחרת נגע בכלי שמקצתו חוץ למקוה יציל עליו שלא יקבל טומאה בעודו במקוה לטמא הכלי בעודו במקוה ובתוס' דרשינן והנוגע בנבלתם יטמא אפי' הוא בתוך המים כו' ע"ש, ומבואר דהי' מקום ללמוד בקו"ח כיון שמקוה מעלה את הטמאים דין הוא שיציל היכי שכל גופו במקוה ונגע בטומאה ובידו השני' בכלי לא יקבל האדם טומאה רק ילפינן מקרא דלא עבדינן קו"ח בכה"ג ולפי מ"ש הכס"מ מאי קו"ח הוא דהא כשהטמא עודהו כולו במים באמת אז אין המקוה מעלה עדיין כלל ובדין הוא שלא יציל, וכן אין לומר דבאמת טעם הכתוב הוא משום כשהוא בתוך המקוה לא נטהר דעכ"פ אין ראי' דלא עבדינן קו"ח בכה"ג דהא בכאן לא שייך כלל קי"ח כנ"ל, אלא דדברי הרא"ש צ"ע דהנה מש"כ הרא"ש דבידו אחרת נגע בכלי שמקצתו חוץ למקוה ולא כתב דהכלי היתה כולה במקוה משום דא"כ אין נ"מ כלל דאף אי הכלי מקבל טומאה מ"מ בעלייתה מהמקוה הרי נטהרה וזהו באמת מה שהוצרך כלל לצייר בגוונא שנגע בכלי דבפשיטות הול"ל דיציל את האדם שלא יקבל טומאה כלל אכן דהרא"ש רוצה לצייר שיהי' נ"מ לדינא דלענין האדם עצמו אין נ"מ דבכל ענין הרי טהור בעלייתו כמבואר בתוספ' ולהכי כתב שנגע בכלי שמקצתה חוץ למקוה דאם האדם אינו מקבל טומאה גם הכלי טהור אבל אם נטמא האדם גם הכלי טמא אכן צע"ג דל"ל לומר שהכלי היתה מקצתה בתוך המקוה והאדם נגע בכלי במקוה הא בפשוטו אפ"ל שהושיט ידו חוץ למקוה ונגע בכלי: ועוד נ"ל להביא ראי' מדברי הרא"ש דלא כהכס"מ ממש"כ ונגע בידו אחת בשרץ ובידו השנית נגע בכלי שמקצתה חוץ למקוה ומבואר שבעוד ידו האחת נוגע בשרץ נגע בידו השני' בכלי ולפמ"ש הכס"מ כנ"ל א"כ ל"ל לומר בכה"ג ומצי למימר בפשוטו שנגע בשרץ ואח"כ נגע בתוך המקוה בכלי או שלאחר שסילק ידיו מן הטומאה הוציא את ידיו לחוץ ונגע בכלי דאם המקוה מציל הרי האדם טהור וגם הכלי טהור אולם אם אינו מציל נטמא האדם ולא נטהר עד שיעלה מן המים לכה"פ ראשו ורובו אבל במה שהושיט ידיו עדיין לא נטהר ומטמא הכלי, ובע"כ צ"ל דאף בעודו במקוה נטהר ולכן אם הי' מסלק ידיו מהטומאה הרי נטהר תומ"י כשהוא במים ולכן כתב דבעת שידו האחת עדיין נוגע בשרץ נגע בידו השנית בכלי וכנ"ל:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה