אור ברסלב

פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר

סימן לג

סימן לב

תבואה של איסורי הנאה כגון של כלאי הכרם וכדומה ונתמרחה בכרי אי טבולה היא למעשרות ויש בה גם איסור טבל או לא.

הנה לכאורה נראה פשוט דאיסורי הנאה פטור ממעשרות דהא קיי"ל דמירוח הקדש או מירוח הפקר פוטר וכמבואר במס' פיאה פ"ד לענין הקדש ושם בפ"א לענין הפקר וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מה' תרומות ובפ"ג מה' מעשר וכן מירוח עכו"ם קיי"ל דפוטר ועי' ברמב"ם פ"א מה' תרומות והטעם הוא משום דכתיב דגנך ממעטינן הקדש ועכו"ם ועיין מנחות ס"ז ובגיטין מ"ז, ולפ"ז נראה דה"ה אם בשעת מירוח הי' איה"נ ג"כ לא מקרי דגנך דהא איה"נ הוי הפקר ויצא מרשותו ושפיר נתמעט מדגנך וכמו דאמרינן בכ"ד דאיה"נ לא מקרי לכם הכ"נ לא מקרי דגנך וא"כ מירוח שנתמרח באיסור הנאה פוטר את הכרי דהוי כמו הפקר והפקר קיי"ל דפטור ממעשרות: אלא דבעיקר הדבר דהפקר פטור ממעשר יש לבאר מנ"ל והנה בירושלמי פ"ק דחלה יליף מקרא דובא הלוי שאין לו חלק ונחלה עמך מה שיש לך ואין לו את חייב ליתן לו יצא הפקר שידך וידו שוין בו היא לקט היא שכחה היא פיאה כו' וכ"כ התוס' בב"ק ס"ט ע"ש והנה מירוח הפקר פוטר בודאי מדכתיב דגנך וכמו דנתמעט מירוח הקדש מדגנך אלא דמ"מ איצטריך קרא דבא הלוי למעט הפקר משום דמדגנך לא נתמעט כ"א שנתמרח ברשות הפקר אבל אם זכה אחד מן ההפקר קודם מירוח ונתמרח ביד הזוכה לא נתמעט מדגנך ומ"מ אף בכה"ג פטור מקרא דבא הלוי ועיין בטורי אבן ר"ה דט"ו שהאריך בזה להוכיח דהפקר פטור ממעשר אפי' שנתמרח ברשות הזוכה משא"כ בהקדש דאם הקדיש קודם מירוח ופדאן ונתמרח ביד הפודה חייב במעשר ע"ש שהאריך בזה, ובאמת כן מבואר בהדי' בירושלמי פ"ק דמעשרות וז"ל ר"ח אמר הפקיר קמה וחזר וזכה בה ועבר והפריש ממנה תרומה ה"ז תרומה הפקיר שיבלין וחזר וזכה בהן ועבר והפריש מהן תרומה אינה תרומה מה בין קמה לשיבלין קמה עד שלא הפקירה עבר והפריש ממנה תרומה אינה תרומה שיבלין עד שלא הפקירן עבר והפריש ממנה תרומה ה"ז תרומה כו' אמר ר"י בשם ר' ינאי ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך כו' יצא לקט היא לקט כו' היא הפקר כו' א"ר אילא במה אנן קיימין אם בשנתמרח הכרי ברשו' הפקר וברשות הקדש אמרה תורה ראשית דגנך ולא של הפקר ולא של הקדש אלא כי אנן קיימין בשהפקיר שיבלין וחזר וזכה בהן בהפקר פטור ובהקדש חייב בהפקר פטור מן ההיא דאר"י ובא הלוי כו' בהקדש חייב מן הדא הקדיש קמה ופדה חייב עכ"ל, הרי מבואר בהדיא דאם נתמרח ברשות הפקר פטור ממיעוט דדגנך וה"ה בנתמרח ברשות הקדש אבל אם הי' הפקר קודם מירוח רק בהפקר פטור מטעם דבא הלוי ובהקדש חייב, אלא דמ"מ אם הפקיר קמה וחזר וזכה בה לא מהני ההפקר לפוטרו מתרומה משום כיון דבעודו קמה א"א להפריש ממנו תרומה אבל בשיבלין קודם מירוח דבדיעבד אם תרם תרומתו תרומה לכן נתמעט מקרא דבא הלוי ופטור מתרומה אפי' נתמרח ברשות זוכה: והנה המפרש כ' שם דהא דקתני בברייתא ומייתי לה בנדרים מ"ד ובב"ק כ"ח המפקיר כרמו והשכים ובצרו פטור מן המעשרות ע"כ פליגי אדר"ח דהא מהברייתא משמע דאם הפקיר קמה וזכה בה פטור ממעשר ע"ש, אולם לבד שדבריו דחוקים דאיך יפלוג ר"ח על ברייתא מפורשת אכתי קשה דהא הרמב"ם ז"ל כ' בפ"ב מה' תרומות כדברי הירושלמי הפקיר קמה וזכה בה ועבר והפריש ממנה תרומה ה"ז תרומה אבל אם הפקיר שיבלים כו' אינו תרומה וכן כל המפריש מדבר שאינו חייב תרומה אינה תרומה עכ"ל ומ"מ כתב בפ"ה מה' מ"ע כלשון הברייתא וז"ל המפקיר כרמו והשכים בבוקר וזכה בו לעצמו ובצרו חייב בפרט ועוללות כו' בין כך ובין כך פטור מן המעשר כמו שיתבאר, ולכאורה הדברים סותרין זא"ז אולם כבר הרגיש בזה הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ב דתרומות וז"ל הפקיר קמה וזכה בה כו' א"א לא שיהא חייב אלא שאם הפריש הוי תרומה כדאמרינן במפקיר כרמו והשכים ובצרו שהוא פטור מן המעשר כו' הרי שהראב"ד ז"ל מפרש דמה שאמרו בירושלמי דהפקיר קמה וזכה בה תרומתו תרומה לא שיהי' חייב דהא גבי מפקיר כרמו ובצרו פטור אלא דאם הפריש הוי תרומה ועיין בכס"מ שכ' נראה שהוא גורס בדברי רבינו והפריש ממנו תרומה לכך הוצרך לפרש לא שיהא חייב ונוסחא דידן בדברי רבינו ועבר והפריש והיא הנוסחא האמיתית ע"ש, ולא זכיתי להבין כוונת הראב"ד ז"ל והיכן מצינו בכה"ג שיהי' פטור מלהפריש תרומה ומ"מ אם הפריש יהא תרומה והרי הרמב"ם ז"ל גופי' כתב כל המפריש מדבר שאינו חייב תרומה אינו תרומה ואין לומר דמ"ש אלא שאם הפריש הוי תרומה היינו דמדרבנן צריך להפריש א"כ הרי באמת חייב וכ"ז שלא הפריש הוי טבל מדרבנן ואיך פסק המפקיר כרמו כו' פטור ממעשר (ועיין בלח"מ סוף פ"ב מה' נדרים) וכ"ש לפמש"כ הכס"מ דבאמת נוסחא דידן היא עבר והפריש משום שאינו חייב אלא שאם עבר והפריש הוי תרומה, ואי נימא דהוא פטור מהפרשה אפי' מדרבנן ומ"מ אם הפריש הוי תרומה נפלאתי היכן מצינו כיוצא בזה בש"ס וצע"ג להבין דברי חכמים: ומה שנ"ל בזה הוא עפ"י מה שכ' הר"ש בפ"ק דפיאה שהביא ירושלמי פ"ק דקדושין והכי איתא התם ר"ח אמר נכסי הגר החזיק בצפונן ע"מ לזכות בדרומן כו' ולא נתכוין לקנות באמצעיתן לא קנה כו' מתניתא פליגא על ר"ח גר שמת כו' המחזיק בקרקע חייב בכל המחזיק בקמה חייב בשכחה ופיאה ופטור מן המעשרות ואין אויר מפסיק בין שבולת לשבולת, וגירסא זו ניחא דהחזיק בקרקע לא דמי למפקיר כרמו דפטור מן המעשר דבההיא לא זכה בקרקע מן ההפקר ודמי למחזיק בקמה כו' עכ"ל הר"ש, הרי דמחלק הר"ש דברישא דהחזיק בקרקע עם הפירות חייב במעשר (ועי' בירוש' דמעשרות שם בזכה בשדה הפקר וגידוליה דחייב) והא דתני החזיק בקמה פטור ממעשר היינו שהחזיק בקמה לחוד ולא בהקרקע וכן הא דמפקיר כרמו דפטור ממעשר מיירי ג"כ שלא זכה בקרקע ודמי למחזיק בקמה ולפ"ז צ"ל דמפקיר כרמו והשכים ובצרו מיירי שהפקיר כל הכרם הקרקע עם הפירות והשכים ובצרו היינו שזכה רק בפירותיו, ולפי דברי הר"ש ניחא שפיר דר"ח דקאמר בירושלמי הפקיר קמה וחזר וזכה בו ועבר והפריש ממנה ה"ז תרומה מיירי שלא הפקיר רק הקמה ולא הקרקע וכשזכה אח"כ בקמה הוי הקמה והקרקע שלו והוי ממש כמו שמחזיק בשדה הפקר עם פירותי' ומכ"ש הכא שלא הפקיר הקרקע מעולם ולכך עבר והפריש ה"ז תרומה ולפ"ז נראה דחייב באמת להפריש תרומה ומ"ש עבר והפריש לאו דוקא הוא ועי' במפרש אבל במפקיר כרמו שהפקיר כל הכרם וגם הקרקע ולא זכה רק בהפירות לפיכך פטור ממעשרות, ובזה אפשר לישב גם דברי הרמב"ם שלא יהי' סותרין זא"ז דמ"ש הפקיר קמה וזכה בה ועבר והפריש ה"ז תרומה מיירי שהפקיר רק הקמה ולא הקרקע ואח"כ כשזכה בקמה והוי שניהם שלו לכן חייב במעשרות ומ"ש עבר והפריש לשון הירושלמי נקט אבל במ"ש שם בפ"ה מה' מ"ע דהמפקיר כרמו וזכה בו ובצרו פטור מן המעשר מיירי שהפקיר כל הכרם עם הקרקע ואח"כ זכה רק בפירות לבד ולכך פטור מן המעשרות כנ"ל: ובזה אפשר לישב קושית הטורי אבן בר"ה דט"ו שהקשה אהא דאמרינן שם דשביעית פטורה מן המעשר והביא רש"י דברי המכילתא מדכתיב ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חי' אוכלת ופטורה מן המעשר אף אדם פטור והק' הטו"א היקשא ל"ל לפטור פירות שביעית ממעשר תיפוק לי' דשביעית הפקר הוא והפקר כבר נפקא לי' דפטור מבא הלוי כו' כדתני' בספרי ובירושלמי דפיאה, ועי' בתוס' נדרים מ"ד שדבריהם צריכין ביאור, ולפמש"כ ניחא דשפיר איצטריך קרא לפטור שביעית מן המעשר דהא בשביעית לא הוי הפקר רק הקמה והפירות ולא הקרקע ואף דאמרינן בנדרים מ"ב ארעא נמי רחמנא אפקרי' היינו שנתן התורה רשות ליכנס להשדה ללקוט פירות אבל גוף הקרקע אינו הפקר ולפ"ז מה שבוצר בעצמו מן הכרם לא נפטר ממעשר בתורת הפקר דהא במפקיר כרמו שפטור ממעשר הוא דוקא אם זוכה רק בפירות והקרקע נשאר הפקר אבל אם הקרקע שלו ומפקיר רק הפירות אם בוצרן חייב במעשר וכמבואר לעיל הפקיר קמה וזכה בו חייב שלא הפקיר רק הקמה ולפ"ז שפיר איצטריך קרא לפטור שביעית ממעשר משום דמה חי' אוכלת ואף דפיאה פטור ממעשר מקרא דבא הלוי היינו משום שאין הקרקע שלהם אבל אם הקרקע שלו ובוצר כרמו הוי דומיא למחזיק בקרקע שכ' הר"ש דמחייב במעשר: ונחזור לענין עכ"פ הא דהפקר פטור ממעשר יש ע"ז שני טעמים דאם הי' הפקר קודם מירוח וזכה בה אחר או אפי' הוא עצמו פטור מקרא דבא הלוי, אבל אם נתמרח ברשות הפקר פטור מקרא דדגנך ולא של הפקר דגנך ולא של הקדש וכמבואר בירושלמי, ועכ"פ מירוח הפקר פטור מקרא דדגנך ולפ"ז נראה דה"ה דאם בשעה שנתמרח הי' איסורי הנאה ג"כ פטור ממעשרות דאיסורי הנאה ג"כ לא מקרי דגנך וכמו דלא מקרי לכם ועריסותיכם ולפ"ז לא חל שם טבל על מירוח איסור הנאה, ואחרי בינותי ראיתי להגאון בעל שג"א בתשו' סי' צ"ז שהאריך שם לענין הא דס"ל להתוס' דהא דטבל לא חשיב לכם היינו משום חלק כהן המעורב אבל משום איסור אכילה מקרי לכם משום דיש היתר לאיסורו ע"י הפרשה וע"ז כ' שם דאחר העיון נ"ל דהעיקר כדבריהם ומשום דקשי' לי' הא דאמרינן בפר"י במנחות ובכ"מ דעריסותיכם ולא עיסת עכו"ם ולא עיסת הקדש וה"נ ממעט התם מדגנך לדגן של עכו"ם והקדש ומשמע נמי דטעמא הוא משום דלאו דגן דישראל הוא ולאו משום דכיון דהוא הקדש ורכיב איסורא עלי' ואפי' בהנאה אסור לאו שלכם מקרי דומיא דאתרוג של ערלה ועוד אי ס"ד טעמא דמעטינן של הקדש מדגנך ועריסותיכם הוא משום איסורא דרכיב עלי' א"כ מאי אריא של הקדש דנקט הו"ל למימר דגנך ולא של איסור דהי' כל האיסורים והקדש בכלל ועוד דאיכא למ"ד התם בפר"י דטעמא דר"ע דמחייב למותר העומר במעשרות הוא משום דס"ל מירוח הקדש אינו פוטר והשתא תיפוק לי' דגלגול ומירוח הקדש פוטר מחלה ומעשרות משום איסורא דרכיב עלי' ומזה ראי' דמשום איסורי הנאה דהקדש כיון דיש היתר לאיסורו ע"י פדי' לכם קרינן בי', אלא דמ"מ מסיק להלכה דאיסור שהוא אסור בהנאה אף דיש היתר לאיסורו מ"מ בתר השתא אזלינן ולא הוי שלו וכדאר"י שני דברים אינן ברשותו ש"א והא דבעי למעט מעריסותיכם ודגנך ולא של הקדש ואינו ממעט משום איסור הנאה דרכיב עלי' ולא הוי שלכם דנ"מ לענין עיסת מע"ש בירושלים ואליבא דר"מ דפטורה מן החלה משום דהוי ממון גבוה ואיסורא ליכא ע"ש היטב, והנה במ"ש עדיין צ"ע דהא לא יתיישב בזה מה שהקשה מתחלה לס"ד דגמ' דאיכא מ"ד דס"ל דטעמא דר"ע דמחייב מותר העומר במעשר משום דס"ל מירוח הקדש אינו פוטר והשתא תיפוק לי' מירוח הקדש פטור משום איסורא דרכיב עלי' ואיסורי הנאה לא מקרי דגנך: ועוד דבעיקר הדבר דפשיטא לי' להגאון בעל שג"א דאיה"נ לא מקרי דגנך ומירוח של איה"נ פטור יש להפליא עליו מירושלמי מפורשת בפסחים פכ"ש וז"ל עשה כרי והשתחוה לו ומירחו ואח"כ אכלו אם התרו בו משום האוכל טבל אינו לוקה כו' אין איסור קל חל על איסור חמור אבל אם מירחו ואח"כ השתחוה לו ואכלו אם התרו בו משום איסור טבל לוקה כו' ועיין בפ"מ ובק"ע שם ביאורו דאם עשה כרי והשתחוה לו ונאסר בהנאה משום עכו"ם ועדיין אין שם טבל על הכרי עד שימרח ואח"כ מירחו ואכל ממנו אינו לוקה משום איסור טבל שאין איסור טבל חל על איסור עכו"ם החמור, ולפמ"ש השג"א דשל איה"נ לא מקרי דגנך ומירוח הקדש דפוטר ל"ד משום צד גבוה אלא דאף משום צד איה"נ פוטר א"כ קשה דל"ל למימר דאם התרו בו משום טבל אינו לוקה משום דאין איסור חל על איסור משמע דבאמת היא טבולה למעשרות אלא דאין איסור טבל חל על איסור עכו"ם ועוד דבאמת אפי' אי אין אחע"א היינו לענין מלקות אבל איסורא איכא תיפוק לי' דכיון דהשתחוה לה ונאסרה בהנא' קודם מירוח א"כ לא נטבלה כלל למעשרות ע"י המירוח דלא מקרי דגנך כמו מירוח הקדש והפקר דפוטר ולא מקרי טבל כלל, והוא תימה רבה על השג"א דמבואר בהדיא דאיה"נ שפיר מקרי דגנך ואין מירוח איה"נ פוטר: אולם אחר העיון נראה דהנה לפי המתבאר שם בסוגיא דמנחות ס"ז דמירוח הקדש לכו"ע פטור ואפי' לר"ע ומירוח עכו"ם תנאי היא דר"מ ור"י ס"ל דמירוח עכו"ם אינו פוטר ור"י ור"ש ס"ל דמירוח עכו"ם פוטר ובגמ' מבואר שם טעם דר"מ ור"י דס"ל מירוח עכו"ם אינו פוטר משום דכתיב דגנך: דגנך יתירא והוי מיעוט אחר מיעוט לרבות אפי' עכו"ם ופרש"י דתלתא דגנך כתיבא חד למילף דגנך ולא של הקדש אייתר לי' תרי, דגנך למעט דיגון עכו"ם והוי מיעוט אחר מיעוט לרבות דיגון. עכו"ם ואי קשי' מאי חזית דמרבית לדיגון עכו"ם רבי להקדש תריץ מסתברא עכו"ם הו"ל לרבוי' שכן נאכל בלא פדיון כשל ישראל עכ"ל רש"י ומתבאר מזה דאפי' למ"ד מירוח עכו"ם אינו פוטר מ"מ מירוח הקדש פוטר דהקדש יותר מסתבר למעט מעכו"ם, והנה מירוח הפקר נראה דדמי לעכו"ם ולמ"ד מירוח עכו"ם אינו פוטר כ"ש דמירוח הפקר לא מיפטר ממיעוטא דדגנך דהא בודאי של עכו"ם הוא יותר אינו שלו מהפקר וכיון דאפי' עכו"ם איתרבי כ"ש הפקר ודוקא הקדש נתמעט מדגנך ולפ"ז נראה דהא דאמר בירושלמי פ"ק דמעשרות דגנך ולא של הפקר דגנך ולא של הקדש ה"ה דס"ל מירוח עכו"ם פוטר דלא מקרי דגנך אבל למ"ד מירוח עכו"ם אינו פוטר ה"ה דמירוח הפקר אין למעט מדגנך, והנה איסורי הנאה דלא מקרי לך וכמו דאר"א שני דברים אינן ברשותו של אדם היינו דאיה"נ לא חשיבי שלו ובחמץ דשל אחרים אינו חייב לבער וכן הפקר פטור מלבער וכמ"ש התוס' פסחים ד"ד ע"כ גם איה"נ בדין הוא דלא מקרי לך וכן גבי אתרוג דשל אחרים לא מקרי לכם לכן גם של איה"נ לא מקרי שלו אולם בנ"ד גבי מעשר כיון דגם של אחרים כמו עכו"ם והפקר לא נתמעטו מדגנך א"כ כ"ש של איסורי הנאה דאיה"נ שלו הא לא עדיף משל הפקר לגמרי, ולפ"ז ניחא שפיר קושית השג"א דודאי לפי הס"ד דמירוח הקדש אינו פוטר א"כ מכ"ש דמירוח עכו"ם והפקר נמי מקרי דגנך או דס"ל מכת. דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות נתרבה הכל של הקדש ועכו"ם והפקר וכיון דאפי' מירוח של עכו"ם והפקר והקדש מצד שאינו שלו אינו פוטר וא"כ מכ"ש דאין למעט של הקדש מצד דהוי איסורי הנאה דהא לא עדיף מהפקר גמור, וכן אפי' למ"ד דמירוח הקדש פוטר ל"ק כלל ל"ל למימר משום הקדש תיפוק לי' משום דאסור בהנאה דשל הקדש הוי בעצם אינו שלו דממון גבוה הוא ואפי' אי נימא דהפקר ואיה"נ מקרי דגנך מ"מ הקדש לא מקרי דגנך א"כ קאמר שפיר מירוח הקדש פוטר, ולפ"ז אפשר לישב גם דברי הירושלמי דמבואר בהדיא דאיה"נ טבול למעשר ולא אמרינן דלא מקרי דגנך די"ל דהירושלמי אתי כמ"ד דמירוח עכו"ם אינו פוטר ולפ"ז בע"כ דגם הפקר מקרי שפיר דגנך ולהכי גם מירוח של איסורי הנאה אינו פוטר דלא עדיף מהפקר גמור דהוי ג"כ בכלל דגנך כנ"ל אבל לדידן דמירוח עכו"ם פוטר וה"ה מירוח הפקר נתמעט מדגנך שפיר י"ל דגם איה"נ נתמעט מדגנך ואם עשה כרי והשתחוה לו ומירחו לא נטבל כלל דמירוח איה"נ פטור לגמרי מהפרשת תרומות ומעשרות:

תוכן העניינים

פרי יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה