פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן לב
לרב אחד ע"ד שאלתו וז"ל ס"ת שנמצא בה נפסק אות אחת והוציאו אחרת ואחרי כן גללו אותה עד כי נשכח מאת הקורא מקום הנפסק וגם נעלם ממנו באיזה ספר אם בס' שמות או בס' ויקרא ובדקתי בדיקה יפה בכל שני הספרים ולא מצאתי יורינו מורינו מה דין הספר אם מותר לקרות בו לכתחלה אשר נחשב אצלי כדיעבד משום בזיונה של ס"ת העומדת עלובה בהיכל ד' מבלי דורש אותה, וכתב כת"ר להקל בזה וז"ל דבנ"ד הפסול הוא מדרבנן דדוקא בעת הכתיבה הוי דאורייתא מוכתב תם אבל בנפסק אח"כ לא הוי אלא מדרבנן ולכן מקילין טפי אם נפסק אחר הכתיבה מבנפסק קודם כדמשמע בהגהמ"י פ"ב מה' תפילין והכי נמי ספק הוא דבאיזה ספר שיקרא נוכל לתלות שמא לא בספר הזה נמצא הפסול וס"ת שנמצא פסול בס' אחד מותר לקרות בס' אחר לפי דעת הר"ן והרמ"א פסק כמותו בשו"ע או"ח סי' קמ"ג ובדרבנן מקילינן בספיקא עכ"ל:
ולענ"ד כל דבריו לא נהירין כלל ומתחילה אני אומר דבכה"ג שיש ס"ת אחרת כשירה לקרות בה א"כ אפי' בשאר ספרים שבודאי אין הטעות בזה הספר ג"כ אינו ברור הדבר להקל לקרות בו ואף דהרמ"א כתב דאם חומש אחד שלם בלא טעות יש להקל לקרות באותו חומש אע"פ שיש טעות באחרים מ"מ האחרונים נסתפקו בכונת דבריו אם יש להקל אפי' לכתחילה או דוקא בשעת הדחק שאין ס"ת אחרת ועי' בס' א"ר ולהפרמ"ג שם, וכן נראה לכאורה באמת דהא מקור הדבר הוא מדברי הר"ן שהביא הב"י והר"ן כתב בהדי' בדין זה דהי' מורי אומר להלכה ולא למעשה ע"ש והרשב"א בחי' לגיטין דף ס' כתב ג"כ נ"ל להלכה כו' ע"ש. וכ"ז אפי' בשאר ספרים אולם בס' שמות ויקרא אין ספק כלל בדבר דאין לקרות בו ומה שצידד כת"ר דהוי ספק דרבנן כיון שנפסק אחר הכתיבה הנה באמת לא נמצא כלל דבנפסק לאחר הכתיבה יהי' פסול דרבנן ורק עפ"י המבואר בשו"ע או"ח סי' ל"ב סעי' ט"ז הדין הוא כך דאם נכתב בכשרות ואח"כ נפסק אות אחת אם תינוק דלא חכים יודע לקרותו כשר לגמרי ואם לאו ה"ז פסול וע"ש בב"י, אולם בלא זה אפי' אם הס"ת יהי' באמת פסול בדברים המעכבים רק מדרבנן מ"מ אין לומר כלל בספיקו דהוי ספק דרבנן, דהנה לכאורה בלא"ה אין דבריו מובנים דמה צ"ל דהוי ספק דרבנן משום דנפסק אחר הכתיבה תיפוק לי' דאפי' בס"ת שפסול מדאורייתא מ"מ איזה חשש דאורייתא יש כאן לענין קריאה בציבור בס"ת הפסול ובע"כ צריך לפרש דבריו דהוא משום חשש ברכה לבטלה דלהרמב"ם הוי איסור דאורייתא מלא תשא ועי' מג"א סי' רט"ו ולכן הוצרך לומר דהס"ת כשר באמת מדאורייתא ולא הוי רק ספק דרבנן, אך באמת זה טעות דלדיעה זו דברכה לבטלה הוי איסור דאורייתא מלא תשא א"כ אף אם קורא בס"ת שפסול רק מדרבנן מ"מ עובר מדאורייתא בלא תשא אם מברך עליו דהרי עיקר ברכות ותפלות הוא רק דרבנן וכן עיקר הקריאה והברכה אלא דכל שהוא כתיקון חכמים לא שייך לא תשא אולם בס"ת הפסול מדרבנן ואין לברך עלי' ממילא עובר מדאורייתא בלא תשא ומה נ"מ שהס"ת כשר מה"ת הלא מדאוריי' לא צריך ברכה כלל וכיון דבכה"ג לא תקינו חכמים ברכה הוי ברכה לבטלה ועובר מדאורייתא בלא תשא וזה אמת ברור, ולפ"ז ממ"נ לדעת הרמב"ם דהמברך לבטלה עובר מדאוריי' בלא תשא א"כ אפי' אי יהי' רק פסול דרבנן ג"כ הוי ספק דאורייתא כנ"ל ולדעת רוב הראשונים דבדרך ברכה לא הוי רק דרבנן א"כ בפשיטות כל קריאה בס"ת פסולה לא משכחת לתא דאורייתא כלל והוי רק ספק דרבנן: אולם באמת נראה דאפי' לפי זה אין להקל בכאן לקרות בס"ת זה משום ספק דרבנן והנה עיקר השאלה בכעין זה היא שאילת האחרונים ועיין בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רע"ז בס"ת שנמצא פסול ונתערב בס"ת אחרת וע"ש שהביא בשם ס' בית לחם יהודא שכתב דלכתחלה צריך לחפש חיפוש אחר חיפוש עד שימצא הטעות פשפש ולא מצא יש להתיר משום ס"ס שמא אין זה הס"ת הפסולה ואתצ"ל שהוא שמא איננו באותו חומש שקוראין בו היום ונראה דמותר אפי' לא נתערב אלא חד בחד משום ס"ס עכ"ל הבית לח"י והחת"ס החזיק בס"ס זה והאריך שם, ומדבריהם נלמוד דבס"ת אחת שנמצא בו טעות ולא ידעינן באיזה חומש לכו"ע אין להתיר מטעם ספק דרבנן אע"ג דרוב הפוסקים ס"ל דברכה לבטלה הוא רק דרבנן כנ"ל, אבל באמת זה אינו כיון דהספר ספק פסולה שלא יצא יד"ח בקריאה זו א"כ אסור לברך מספק כדין כל ספק ברכות להקל שאסור לברך מספק וא"א לקרות בתורה בברכותי' ולפ"ז אפי' אם הפסול יהי' בס"ת בדברים המעכבים מדרבנן ג"כ אין לקרות ולברך בס"ת שהיא ספק פסולה וזה ברור: