פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן כו
ראיתי לברר בעז"ה דין דריכת עכו"ם בגת ולא נגע בהם כגון ששם עצים על הענבים ועלה העכו"ם על העצים ונדרכו מכחו מתי נאסרין:
הנה הטור יור"ד סי' קכ"ג כ' וז"ל מאימתי נקרא יין ליאסר במגע נכרי משהתחיל למשוך ואם משם ואילך נגע בו נכרי נאסר ואפי' לא נגע בו אלא דרכו ונמשך וירד מכחו לבור מה שבבור אסור כדבעינן מימר שאסרו בכחו במאי דנפיק לברא, וכ' ע"ז הב"י פי' אפילו לא נגע הנכרי בענבים שבגת כלל אלא דרכן כגון ששם עצים על הענבים ועלה הנכרי על העצים ונדרכו מכוחו ויצא היין חוץ לגת נאסר מה שיצא כיון דמכח נכרי קא נפיק כדבעינן למימר בסי' קכ"ה ואפי' לרש"י דסבר דהמשכה בגת משוי לי' יין אע"ג דלא נפיק גברא היינו לאסור במגע נכרי אבל היכא דליכא מגע לא מיתסר אא"כ יצא לחוץ דיין גמור נמי לא מיתסר משום כחו בלבד אלא מאי דנפיק לברא וזה נלמד ממש"כ שם התו' והרא"ש בשם רשב"ם אהא דא"ר הונא על מתנ' דקתני ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר ל"ש אלא שלא החזיר גרגותני כו' עכ"ל הב"י, וכן הוא בשו"ע סי' הנ"ל בהגהה דאם דרך כל מה שנמשך מכחו ויצא לחוץ נאסר ועי' ש"ך שכ' דמה שבגת אע"פ שנמשך שרי דכח העכו"ם אינו אוסר אלא ביין שיצא לחוץ כ"כ ב"י וד"מ. ולפי שדברים הללו צע"ג אצלי אחר העיון היטב בתו' ורא"ש שמהם מקור דין זה לכן הנני להביא דברי התו' והרא"ש ככתבם ולשונם ולברר הדבר בעז"ה: והנה במשנה ע"ז דנ"ה איני עושה יי"נ עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר וכתבו התו' והרא"ש דבקונטרס פי' מה שבבור אסור אם נגע בו עכו"ם אח"כ משמע מתוך פירושו דהשאר מותר אפילו אם יגע בו עכו"ם כו' ורשב"ם פי' מה שבבור אסור אפי' בלא נגיעת העכו"ם מטעם כחו של עכו"ם דגזרו בי' רבנן כו' ה"נ מכח דריכתו בגת נמשך היין ויורד לבור והשאר מותר שאינו נאסר מכחו כיון שאינו עדיין יין וגם אינו נאסר לא במגע ולא בנצוק כדפרישית עכ"ל התו' ועי' ברא"ש, ובגמ' ד' נ"ו ע"ב והשאר מותר אר"ה לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת אבל החזיר גרגותני לגת אסור גרגותני גופא במאי קא מיתסרא בנצוק ש"מ נצוק חיבור כדתני ר' חייא שפחסתו צלוחיתו ה"נ שפחסתו בורו ובתו' ד"ה גרגותני גופא במאי קא מיתסרי בנצוק ש"מ נצוק חיבור וא"ת א"כ מה שבגת הי' לנו לאסור מטעם נצוק וי"ל דשא"ה דהוי נצוק בר נצוק דמגת לגרגותני הוי נצוק אחד ומגרגותני לבור נצוק שני ומכאן פסקו הריב"ן והרשב"ם ור"ת בשם רש"י דאפי' למ"ד נצוק חיבור נב"נ אינו חיבור כו' והר"י בר"מ הי' דוחה ראי' זו כי לעולם אימא לך נצוק בר נצוק חיבור והא דלא אסרינן הכא יין שבגת משום נצוק ה"ט דמה שבגת אינו נקרא עדיין יין ואינו נחשב אלא כמיא בעלמא תדע דהא אינו נאסר במגע עכו"ם וא"ת א"כ גם אותו שבגרגותני אמאי אסור שאינו נקרא עדיין יין לפי משנה ראשונה דקאמר עד שיורד לבור דלדידי' קיימינן השתא וי"ל דל"ד כי מה שבשולי הגרגותני מתחתיו הוי בכלל מה שבבור להיות יין גמור ולכן יאסר מטעם נצוק וכש"כ דאי נגע בו עכו"ם דהוי נאסר במגעו כו' אבל להרשב"ם שפי' מה שבבור נאסר בלא נגיעת עכו"ם מטעם כחו של עכו"ם בכונה ומיהו אותו שבגת אינו נאסר מטעם כחו של עכו"ם בכונה כיון שאינו נקרא עדיין יין וגם הקילוח שבין הגרגותני עד הבור אינו נאסר מחמת כחו תדע דאל"כ היכי מוכיח דהגרגותני נאסר בנצוק דלמא מטעם כחו של עכו"ם הוא אלא ודאי אין כח העכו"ם אוסר אלא מה שבבור דוקא מיהו מטעם נצוק אסרינן מה שבגרגותני דהא אמרינן לקמן בפ"ב בגוואי דמנא לא גזור רבנן ה"מ למ"ד נצוק אינו חיבור אבל למ"ד נצוק חיבור נאסר מה שנשאר בגוואי דמנא וא"כ מ"ש גרגותני מגת ליאסר בנצוק אלא לאו ש"מ נב"נ אינו חיבור כו' ולפ"ז א"צ להזכיר מגע עכו"ם כלל לא כאן ולא במשנתינו עכ"ל: ולכאורה נראה מדברי התו' במ"ש דאין כח העכו"ם אוסר אלא מה שבבור דוקא היינו כמש"כ הב"י משום דכחו ביין גמור נמי לא מיתסר אלא היכא דיצא לחוץ ולפ"ז גם הקילוח שבין גרגותני עד הבור אינו נאסר מחמת כחו ואף דהקילוח הוי בכלל מה שבבור ונקרא יין לאסור במגע עכו"ם וכמש"כ התוס' למעלה בדיבור זה כנ"ל מ"מ גם יין גמור לא נאסר מחמת כחו כ"א היכא דיצא לחוץ והיינו ג"כ מש"כ התו' מיהו מטעם נצוק אסרינן מה שבגרגותני דהא אמרינן לקמן בפ"ב בגואי דמנא לא גזרו רבנן כו' הרי דמדמה התו' הגרגותני לגואי דמנא וע"ז כתבו דלמ"ד נצוק חיבור נאסר אף מה שנשאר בגוואי דמנא וזה נראה כוונת הב"י במש"כ דזה נלמד ממש"כ התו' והרא"ש בשם רשב"ם. אבל באמת אם נימא דכן הוא כונת התו' נהי' מוכרחין לעשות מחלוקת בין התו' והרא"ש דהנה הרא"ש כ' ג"כ כל דברי התו' בשלימות רק בשינוי לשון קצת דעל מש"כ התו' והריב"ם דחה ראיה זו דלהכי מה שבגת מותר לפי שאין תורת יין עליו ומה שבגרגותני הוא משום דמה שבשולי הגרגותני הוי בכלל מה שבבור כתב הרא"ש דדוחק הוא דהוי כמו גממיות שתחת העביט ולפמש"כ בשם רש"י צ"ל דאע"ג דיין שבגת וגרגותני לא חשיב יין לאסור במגע העכו"ם מיהו ע"י נצוק מיתסר כו' ולפרשב"ם שפי' המשנה כפשטה דלא איירי במגע העכו"ם אלא היין שבבור נאסר משום כח עכו"ם הדורך בגת צריכין אנו לומר דיין שבשולי הגרגותני אינו חשוב יין דאי חשוב יין הי' נאסר משום כח העכו"ם כמו היין שבבור ולא הוה צריכנא לטעמא דנצוק נמצא שאנו צריכין לומר דנצוק בר נצוק לא הוי חיבור ע"ש, והנה לפמש"כ התו' הא אין ראי' כלל דיין שבשולי הגרגותני אינו חשיב יין דהא דאינו נאסר משום כח העכו"ם היינו משום דאין כח העכו"ם אוסר כ"א מה שיצא לחוץ והיינו אם ירד לבור והרי מדברי התו' נראה דגם הקילוח שבין גרגותני עד הבור לא מקרי יצא לחוץ ולדברי הרא"ש צ"ל דאף מה שבשולי הגרגותני בוודאי הי' אסור משום כח העכו"ם דלפיכך צריכין לומר דאינו חשוב יין ויהי' מחלוקת בין התו' להרא"ש והרי הרא"ש כנראה העתיק דברי התו', גם דברי התו' במה שכ' דלפרשב"ם מוכרח דנצוק בר נצוק אינו חיבור אינו מבואר כלל לפ"ז כמובן (דלעולם נב"נ הוי חיבור והא דלא נאסר יין שבגת משום דלא הוי יין כלל ואף במגע אינו נאסר להכי לא מהני נצוק אבל בגרגותני דהוי יין ונאסר במגע להכי נאסר גם בנצוק): לכן נראה דדברי התו' והרא"ש בוודאי אחד הוא ואבאר מתחלה דברי הרא"ש שסיים נמצא שאנו צריכין לומר דנצוק בר נצוק לא הוי חיבור ובפלפולא חריפתא כתב ע"ז דהך ונמצא מהדר אדלעיל ולא קאי אדסמיך לי' אלא קא פסק במאי דפתח יש ללמוד מכאן ע"ש והמעיין יראה שאין לזה שום ביאור כלל, אבל ביאור דבריו הוא דהנה הריב"ם דחה ראית התו' דנצוק בר נצוק אינו חיבור והא דלא נאסר מה שבגת משום נצוק הוא משום דאין תורת יין עליו ואף במגע אינו נאסר ואף דלפי משנה ראשונה דאינו יין עד שיורד לבור א"כ גם מה שבגרגותני לא הוי יין ולמה נאסר משום נצוק הוא משום דמה שבשולי הגרגותני הוי בכלל מה שבבור ותורת יין עליו והנה אף כי הרא"ש כ' דדוחק הוא ולדעת רש"י צ"ל באמת דיין שבגת ושבגרגותני שניהם לא נחשבו יין לאסור במגע עכו"ם ומ"מ מיתסר ע"י נצוק מ"מ הא אין זה הכרח דאכתי איכא למימר כמש"כ הריב"ם דמה שבשולי הגרגותני נחשב יין באמת ולכן נאסר משום נצוק ואף דהוי יין איצטריך לטעמא דנצוק דבלא"ה במאי מיתסר וא"ל דא"כ מנ"ל לתלמודא דנאסר הגרגותני מטעם נצוק דלמא מיירי דנגע העכו"ם בגרגותני מתחתיו בקילוחו ונאסר מטעם מגע כבר הקשו כן התוס' שם ותירצו דא"כ הו"ל לר"ה לפרש אבל החזיר גרגותני שנגע בו עכו"ם לגת אסור ע"ש וזהו מוכרח לומר גם בכוונת הרא"ש אף שקיצר בדבר דבלא"ה באמת ל"ל לומר דנאסר מטעם נצוק כמו שהק' התו' ולפ"ז עכ"פ אפשר שפיר לומר דמה שבשולי הגרגותני חשוב יין כנ"ל ולפיכך נאסר ע"י נצוק וכמו שדחה הריב"ם וע"ז כ' הרא"ש דלפרשב"ם דמתניתין לא איירי כלל מנגיעת עכו"ם בבור כ"א דמה שבבור אסור משום כח העכו"ם וא"כ לשיטתו מוכרח הוא מגמ' דיין שבשולי הגרגותני אינו חשוב יין דאל"ה מה צריך לטעמא דנצוק הא כמו דמה שירד לבור נאסר בלא נגיעת העכו"ם משום כחו ה"נ נאסר ג"כ ממילא שולי הגרגותני משום כח העכו"ם כיון דחשיב יין ולהכי החזיר גרגותני לגת אסור דגרגותני גופא אסור משום כחו כמו יין שבבור ובע"כ צ"ל דלפיכך אינו נאסר משום כחו דלא חשוב יין ומ"מ מפורש בגמ' דהגרגותני נאסר מטעם נצוק אף דלא חשוב יין א"כ קשה גם מה שבגת יהי' נאסר משום נצוק אע"כ דנצוק בר נצוק אינו חיבור והיינו דמסיים הרא"ש נמצא צ"ל דנצוק בר נצוק לא הוי חיבור וזה ברור דאדסליק מיני' קאי דהיינו דלפי' רשב"ם מוכרח הוא. ולפ"ז נראה דדברי התו' והרא"ש אחד הוא ומש"כ התו' דגם הקילוח שבין הגרגותני לבור אינו נאסר מחמת כחו דאל"כ היכי מוכיח דהגרגותני נאסר בנצוק דלמא מטעם כחו הוא אלא ודאי אין כח העכו"ם אוסר אלא מה שבבור דוקא כוונתם הוא ג"כ משום דלא הוי יין עד שירד לבור ואף הקילוח שבין הגרגותני עד הבור בע"כ דלא הוי יין לפרשב"ם ומ"מ נאסר בנצוק וא"כ מ"ש גרגותני מגת וש"מ דנצוק ב"נ אינו חיבור כנ"ל בדברי הרא"ש, ולאו משום דאין כח העכו"ם אוסר כ"א במה דנפיק לברא כמש"כ לפי' הב"י ובהכי מובן דברי התו' והרא"ש בלי גמגום: ואחרי הדברים והאמת האלה א"כ צע"ג במה שכתבו להוכיח מדברי התו' והרא"ש בשם רשב"ם דאין כח העכו"ם אוסר אלא מה שבבור דוקא אפי' לדידן דיין כיון שהתחיל למשוך עושה יי"נ כנ"ל הא מדבריהם אין ראי' כלל דמש"כ התו' והרא"ש דאין כח העכו"ם אוסר אלא מה שבבור דווקא היינו רק למשנה ראשונה ומשום דלא מקרי עדיין יין כנ"ל אבל לדידן דמשהתחיל למשוך עושה יי"נ א"כ אפשר דאפי' אם נמשך מכחו בגת ג"כ אסור משום כח העכו"ם. ובאמת מדברי התו' והרא"ש ראי' ברורה להיפך דהא התו' כתבו וז"ל ומיהו אותו שבגת אינו נאסר מטעם כחו של עכו"ם כיון שאינו נקרא עדיין יין כו' הרי מבואר דדוקא משום דלא נקרא יין למשנה ראשונה אבל אם הי' נקרא יין נם מה שבגת הי' נאסר מטעם כחו של עכו"ם ולפי דברי הב"י הלא אותו שבגת אפי' אי מקרי יין מ"מ אינו נאסר כלל דאין כחו אוסר אלא מה דנפיק לברא וגם התו' במשנה כ' ורשב"ם פי' מה שבבור אסור כו' מטעם כחו של עכו"ם כו' וה"נ מכח דריכתו בגת נמשך היין ויורד לבור והשאר מותר שאינו נאסר מכחו כיון שאינו עדיין יין הרי דרק משום דלא הוי יין לכך אינו נאסר מה שבגת משום כחו, ומה שכתבו בלשונם דמכח דריכתו בגת נמשך היין ויורד לבור לאו משום דכשיורד לבור אז מקרי כחו דנפק לברא אלא משום דקושטא דמילתא אינו נקרא יין עד שיורד לבור וכנ"ל. ולפ"ז אין לומר דמש"כ התו' והרא"ש דלפרשב"ם גם היין שבשולי הגרגותני אינו נחשב יין מדאיצטריך לומר דאסור משום נצוק ולא משום כחו דש"מ דגם יין שבשולי גרגותני הי' נאסר משום כחו אם הי' נקרא יין דהיינו דוקא מה שבשולי גרגותני נחשב נפיק לברא כמו מה שבבור וגם הטור והב"י מודים בזה אבל מה שבגת אינו אסור משום כחו דלא מקרי נפיק לברא ז"א דהא התו' כתבו ג"כ בפירוש דמה שבגת אינו נאסר משום כחו משום דלא מקרי עדיין יין הרי דאי מקרי יין גם מה שבגת נאסר משום כחו כנ"ל, והא דכתבו התו' והרא"ש לפרשב"ם לה"ר משולי הגרגותני דלא חשיב יין ולא ה"ר מגרגותני גופי' דבע"כ אינו חשיב יין מדאיצטריך לומר דגרגותני מיתסר משום נצוק ולא משום כחו ומ"מ מיתסר משום נצוק ונראה לכאורה מזה דמגרגותני גופי' אין ראי' דלא הוי יין ומשום דהא דלא נאסר ע"י כחו דלא מקרי נפיק לברא ולא הוי כחו כלל רק הקילוח שבין הגרגותני להבור ס"ל להתו' דבוודאי הוי נפיק לברא ומוכרח דלא מקרי יין. אבל באמת ז"א דלפמש"כ גם מה שבגת יש לאסור משום כח העכו"ם היכי דנמשך מכחו ומכ"ש מה שבגרגותני וכן מתבאר בהדי' בדברי הרא"ש כמו שיתבאר לפנינו אבל מה שכ' הרא"ש והתו' להוכיח מיין שבשולי הגרגותני הוא משום דנקטו בדבריהם מתחלה שולי הגרגותני ועוד דלרבותא נקטי דלפרשב"ם מוכרח דגם שולי הגרגותני לא מיקרי יין כלל ומ"מ מיתסר בנצוק: וראיה ברורה דלהרא"ש גם מה שבגרגותני אסור משום כחו של עכו"ם דהנה הרא"ש כתב על דברי ר' הונא ואע"ג דר"ה קאמר כיון שהתחיל למשוך נעשה יי"נ וא"כ אפי' בלא החזרת גרגותני לגת שהעכו"ם דורך בה אסור ר"ה אמשנה ראשונה אמר למילתא ואשמעינן אע"ג דאין על מה שבגת תורת יין לאסור במגע עכו"ם מ"מ נאסר בתערובות ונ"מ למשנה אחרונה בגת פקוקה ומלאה ועוד נראה דר"ה דהכא קאי שפיר אמשנה אחרונה ולא נאסר יין שבגת בהמשכה שנמשכו ענבים ויין ביחד לגרגותני ומשם היין לבדו לבור כי הדבר דומה ללוקח ענבים ויין ביחד מן הגת ונתנו למקום אחד ומשם נמשך היין מן הענבים דדבר ברור הוא שאין מה שבגת נקרא יין בשביל שנמשך יין מאותו מקום והשתא הוי מילתא דר"ה כפשטא דיין שבגרגותני נאסר במגע עכו"ם כי התחילו למשוך או משום כח העכו"ם לפרשב"ם כו' ע"ש הרי מתבאר בדבריו דלר"ה גופי' נאסר יין שבגרגותני משום כח העכו"ם לפרשב"ם ומשום שהתחיל למשוך לירד מן הגרגותני לכך אפי' מה שבגרגותני שלא נמשך מקרי יין וכמו שכ' הרא"ש בריש הסוגי' בד"ה אמר ר"ה, וא"ל דמה שכ' הרא"ש או משום כח העכו"ם לפרשב"ם קאי על מה שבשולי הגרגותני דהא הרא"ש אינו מזכיר עדיין כלל משולי הגרגותני וזה צריך להזכיר לקמן גבי נצוק בר נצוק כמבואר שם ולמשנה ראשונה דאינו יין עד שיורד לבור ומ"מ מה שבשולי הגרגותני הוי יין גמור ולהכי נאסר משום נצוק אבל הכא בא הרא"ש לפרש דבאמת לר"ה גופי' הגרגותני נאסר מחמת עצמו דאז מתחלת ההמשכה ועי' היטב בט"ז יו"ד סי' קכ"ג סקי"ב ביאור דברי הרא"ש עכ"פ כיון דמבואר דלהרא"ש נאסר מה שבגרגותני משום כח העכו"ם א"כ ע"כ אא"ל דמה שכ' הרא"ש אח"כ דלפרשב"ם מה שבשולי הגרגותני לא הוי יין מדלא מיתסר משום כחו בא לאפוקי מה שבגרגותני ובע"כ כנ"ל: ובאמת אחר שנתבאר דלהרא"ש גם מה שבגרגותני אסור משום כח העכו"ם לפרשב"ם ומשום דאז מתחלת ההמשכה א"כ בודאי נראה דה"ה דאם נמשך מכחו בגת עצמו דאסור משום כחו דבודאי אין לחלק בזה בין הגרגותני לגת עצמו דבשלמא מה שבבור אפ"ל דזה מקרי יותר יצא לחוץ מגת עצמו אבל מה שבגת וגרגותני אחד הוא דגרגותני הוא סל הקשור בפי הצינור. וראי' מתחלת דברי הרא"ש עצמו שהקשה דלר"ה ל"ל חזרת גרגותני לגת הא ס"ל כיון שהתחיל למשוך עושה יי"נ וא"כ אפי' בלא חזרת גרגותני לגת שהעכו"ם דורך בה אסור, והו"ל לומר דלפרשב"ם ניחא בפשיטות כיון דלרשב"ם אפי' בלא נגיעת העכו"ם אסור משום כחו ולפ"ז ניחא שפיר דאף לר"ה מ"מ מה שבגת לא נאסר משום כח העכו"ם דלא מקרי יצא לחוץ וכמש"כ הב"י באמת לדינא דמה שבגת לא נאסר משום כחו אף לדידן ומשום דכחו אינו אוסר אלא מה דנפיק לברא, אלא דבזה אפ"ל דא"כ מאי קמ"ל ר"ה דהא הרא"ש כ' דר"ה אשמעינן אף שאינו יין לאסר במגע עכו"ם מ"מ מיתסר מחמת תערובות אבל לר"ה דס"ל דמכיון שהתחיל למשוך עושה יי"נ נהי דמ"מ מדין כחו לא מתסר משום דלא נפיק אברא אבל יין הוא ופשיטא דנאסר בתערובות כנ"ל, אלא מ"מ מהא דמסיק אח"כ ומשום כח העכו"ם לפרשב"ם משמע שרוצה לישב אפי' לפרשב"ם דלהכי מתחילה לא נאסר משום כח העכו"ם משום דלא התחיל למשוך ולא הוי יי"נ אבל זולת זה הי' נאסר משום כח העכו"ם. עכ"פ מדברי התו' והרא"ש נראה מבואר דאף מה שבגת הי' נאסר משום כח העכו"ם לולי משום דמה שבגת לא נקרא יין ומה שכ' התו' מיהו מטעם נצוק אסרינן מה שבגרגותני דהא אמרינן לקמן בגוואי דמנא לא גזרו רבנן כו' אין רצונם לומר דמ"ט נאסר מה שבגרגותני דהא הוי כמו גוואי דמנא דהא הוכחנו מפי' הרא"ש דמה שבגרגותני בודאי נאסר משום כח עכו"ם אלא דאף לפי האמת נאסר משום כח העכו"ם מ"מ הכא למשנה ראשונה לא נאסר משום דלא מקרי עדיין יין כמו שכתבו התו' לפרשב"ם וע"ז כתבו דמ"מ מטעם נצוק נאסר אף דלא מקרי יין ואף דמבואר בגמ' דבגוואי דמנא לא גזרו רבנן הרי דלא אסור נצוק בכח העכו"ם היינו למ"ד נצוק אינו חיבור אבל למ"ד נצוק חיבור אסור כנ"ל: אולם ראי' ברורה נראה מסוגי' הש"ס שם דפריך לר"ה דאמר מכיון שהתחיל למשוך עושה יי"נ ממשנה ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר ולא אשכח תירוצא לזה ואיצטריך לשנויי כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה ולפרשב"ם דמתניתין לא מיירי בנגיעת עכו"ם בבור וכמש"כ התו' בד"ה גרגותני דא"צ להזכיר מגע עכו"ם כלל לא כאן ולא במשנתנו לפרשב"ם תיקשי הא בפשוטו ניחא דלפיכך מה שבבור אסור משום כח העכו"ם והשאר מותר אף דנמשך בגת משום דלא יצא לחוץ ואשמעינן טובא דמה שבגת מותר ולא מיתסר משום כח העכו"ם משום דבגוואי דמנא לא גזרו רבנן, אלא דאפ"ל דהכי קא ק"ל משום דמתניתין משמע לי' והשאר מותר היינו אף מה שבגרגותני וירד לבור היינו מה שירד לבור דוקא אבל לא מה שבגרגותני ולפ"ז שפיר מקשה דלר"ה אמאי והשאר מותר היינו אפי' מה שבגרגותני דמה שבגרגותני יהי' אסור משום כח העכו"ם ולפ"ז נחלק באמת דדוקא מה שבגרגותני נאסר משום כחו של עכו"ם דמקרי נפק אברא אבל לא מה שבגת וכמש"כ למעלה, והלא פי' זה מוכרח ג"כ אליבא דהרא"ש שכתב דאפי' לר"ה דס"ל מכיון שהתחיל למשוך עושה יי"נ מ"מ מה שנמשך יין וענבים ביחד לגרגותני לא מקרי המשכה לאסור מה שבגת ורק הגרגותני נאסר משום התחיל למשוך א"כ מאי מקשה בגמ' על ר"ה מהא דתנן ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר דהא לפמש"כ הרא"ש אף לר"ה לא נאסר יין שבגת ולפ"ז שפיר דהשאר מותר ובע"כ צ"ל דקשי' לי' משום דמשמע לי' והשאר מותר היינו אפי' מה שבגרגותני ולא מיתסר רק מה שירד לבור יין צלול ולר"ה הא לכה"פ גם מה שבגרגותני נאסר דמאז מתחיל למשוך וז"ב, ולפ"ז אפ"ל כן נמי לפרשב"ם דקשי' לי' דהגרגותני עכ"פ יהי' אסור משום כח העכו"ם ונימא דהגרגותני מקרי שפיר נפיק אברא. אבל באמת ז"א דלפרשב"ם דלא מיירי כלל כאן מנגיעת עכו"ם אלא משום כחו א"כ לקושטא דמילתא בהא דקתני דמה שבבור אסור משום כחו והשאר מותר קשה הא מ"מ מה שבגרגותני יהי' אסור מטעם נצוק דהא באמת ס"ל לר"ה נצוק חיבור וצ"ל אליבא דאמת דהשאר מותר היינו מה שבגת ולא נאסר מטעם נצוק משום דהוי נצוק בר נצוק אבל מה שבגרגותני אסור באמת משום נצוק ועי' בהגה"א דרשב"ם גופי' פסק דנצוק הוי חיבור א"כ ס"ל ע"כ דר"ה לא הדר בי' מהא דנצוק חיבור דלא כר"ת אבל לפי' הרא"ש ניחא שפיר דבאמת נראה דעת הרא"ש כר"ת דר"ה הדר בי' וס"ל באמת נצוק לא הוי חיבור, ועוד דבמתניתין אפ"ל דהשאר מותר היינו אפי' הגרגותני והכי קאמר מה שבבור אסור אם נגע בו העכו"ם והשאר אם נגע בו עכו"ם מותר והיינו שלא נגע עכו"ם במה שבבור רק במה שבגת וגרגותני ואף דהגמ' קאמר ש"מ ניצוק חיבור ולא מוקי בשנגע עכו"ם בשולי הגרגותני היינו משום דר"ה סתמא קאמר כמש"כ התו' אבל המשנה בוודאי אפשר לאוקמי בנגע העכו"ם בגרגותני ולא בבור ועכ"פ אין כאן הכרח, אבל לפרשב"ם הרי לקושטא דמילתא הגרגותני בע"כ דממילא אסור משום נצוק ובע"כ צ"ל דהשאר מותר היינו רק מה שבגת ועי' היטב בפי' התו' שם בד"ה גרגותני גבי ויש לפרש דברי ר"ה הכי ועכ"פ קשה טובא כנ"ל דמאי פריך לר"ה ממשנה דלמא הא דקתני והשאר מותר היינו מה שבגת ומשום דכח העכו"ם לא מיתסר אלא מאי דנפיק לברא וזה גופי' אשמעינן ועי' בתו' במשנה ד"ה וירד לבור ובע"כ מוכרח מזה דלפי' רשב"ם גם מה שבגת נאסר באמת משום כח העכו"ם שנמשך מכח דריכתו בגת לר"ה דס"ל דמשהתחיל למשוך עושה יי"נ ולכך פריך שפיר מהא דקתני והשאר מותר דלר"ה יהי' אסור גם מה שבגת משום כח העכו"ם כיון דנקרא יין כנ"ל: ועוד נראה להביא ראי' ברורה מגמ' דף ס' מעצרתא זיירא ר"פ שרי ור"א אסר בכחו כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי בכח כחו איכא דאמרי בכח כחו כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי בכחו ועי' פרש"י מעצרא זיירא גת דאין דורכין אלא כובשין בקורה בכחו היכא דענבים נסחטים מכחו כגון שעולה על הנסרים שעל התפוח ומכבידן והנה באמת דין זה דמעצרתא זיירא הוא ממש מה שכ' התו' והרא"ש בשם רשב"ם בפי' המשנה והוא דבר אחד היינו שהעכו"ם דורך ענבים בגת ולא נגע בהן כגון שעולה ע"ג הנסרים שעל התפוח ומכבידן והענבים נסחטים מכחו והוא כח העכו"ם דכ"ע לא פליגי דאסור אלא דרשב"ם פי' כן במשנה דמה שבבור אסור היינו נמי מתורת כח העכו"ם דע"י דריכתו נמשך היין לבור ודין זה דמעצרתא זיירא הביאו כל הפוסקים ומכללם הרשב"א והרא"ש והטור בסי' קכ"ה ולפ"ז קשה על הגמ' וכן הפוסקים שסתמו דבריהם הא דמעצרתא זיירא בכח ראשון אסור ולא כתבו דבעינן שירד מכחו לבור משמע דכל שנסחט מכחו אסור: ולכן נראה ברור דבכל גווני שהעכו"ם דורך בגת והענבים נסחטו ונמשך ממנו יין אפי' בגת אסור מדין כח עכו"ם. ואע"ג דגם יין גמור לא מיתסר מכחו אלא מה דנפיק אבראי כמש"כ הב"י מ"מ הא זה גופי' מה שהיין נסחט מהענבים לחוץ מקרי כחו של עכו"ם דנפיק אברא והוי כמוריק ארוקי וא"ל דהא כשיוצא מן הענבים עדיין לא מקרי יין עד שנמשך ואח"כ כשנמשך בגת ונעשה יין הא לא נפיק אברא זה אינו דהא גם לפרשב"ם למשנה ראשונה הא אינו נעשה יין עד שיורד לבור ועי' בתו' דגם הקילוח שבין גרגותני עד הבור לא מקרי יין הרי עד הבור לא מקרי יין כנ"ל ומ"מ נאסר מכחו ע"י מה שנמשך מהענבים ומגת לבור אף דעדיין לא הי' נחשב יין וה"נ מה שנמשך יין מגוף הענבים והוי בגת יין הרי נפיק יין מכחו של עכו"ם אבראי ונאסר, ועי' להרשב"א בתורת הבית הביאו הב"י שכ' והאי מעצרתא זיירא דקאמרינן אע"ג דבההוא שעתא דקא עצר אכתי ענבים נינהו ולא יין ובשעה שהיין זב לא כחו איכא ולא כח כחו אפ"ה אסרוה כיון דמכח כחו נמשך עכ"ל הרי בהדיא דלפיכך נקרא כחו מה שהיין זב מהענבים וכן כ'. הרשב"א שם דכח כחו הרי הוא ככחו כיצד הי' ענבים בגת כו' והקורה סחטה ענבים ונמשך היין מהם הרי זה אסורה. כאילו סחט הגוי בידו הענבים כו' הרי דעיקר הקפידא מה. שהיין נמשך מהענבים וה"ז כמו דנפיק אברא כנ"ל. ודברי הטור יש לישב בדוחק דל"ד נקט וירד מכחו לבור אבל כפי מה שפי' הב"י צע"ג. והנה באמת קשה טובא על הב"י שהשמיט. בשו"ע דברי הטור אלו נהי דבעיקר הדבר דאם דרכו העכו"ם ונמשך מכחו מבואר בסי' קכ"ה לענין כחו וכח כחו מ"מ הו"ל לאשמעינן דדוקא דרכו ונמשך וירד מכחו לבור אז אסור וכמו שפי' הב"י גופי' דברי הטור וכ' דכ"ז נתבאר מדברי התו' והרא"ש ומ"ש בשו"ע סי' קכ"ג סכ"ד עכו"ם שדרך היין ולא נגע בו וישראל הוא שכנסו בחבית ה"ז אסור בשתי' אינו מבואר מידי כמובן וגם אפ"ל משום דיש ניסוך ברגל. וצע"ג בכ"ז: