פרי יצחק חלק ב· רבי יצחק בלאזר
סימן כה
בדין דג טמא שנפל לתוך יורה של בשר. נשאלתי בחתיכת דג טמא שנפל לתוך יורה של בשר רותח ונתבשל בתוכו,
והנה אם אין ששים נגד הדג בודאי אסור ככל איסור שנפל להיתר אולם ביש ששים נגד הדג דמצד איסור פשיטא דמותר אך יש לספק אם יש לחוש בזה מצד סכנה דבזה לא מהני ששים לדעת כמה פוסקים ועי' בד"מ סי' קט"ז שהשיג על המרדכי שכ' דדבר שיש בו סכנה בטיל בס' וכ"כ הט"ז שם סק"ב והביא ראי' ממהרי"ל ובנקוה"כ חולק עליו וס"ל דגם בזה מועיל ס' ועובדא דמהרי"ל י"ל דלא הי' ס' ע"ש, ועכ"פ לדעת הד"מ והט"ז לא מהני בזה ששים לבטל טעם הדג ואסור משום סכנה, או אפשר דבעיקר הדבר דמבואר בגמ' ופוסקים דסכנה איכא בדגים שנתבשלו עם בשר היינו דוקא דגים טהורים אבל בדג טמא שנתבשל עם בשר ליכא סכנה כלל, ועיין בש"ך סי' ק"ז סק"א דדג טמא אינו שוה בטעמו עם דג טהור ולפ"ז אפ"ל דאין סכנה רק בדגים טהורים עם בשר והנה בחולין צ"ז רבין בר רב אדא אמר כילכית באילפס הוה ואתי שיילוה לר' יוחנן ואמר להו ליטעמי' קפילא ארמאה ועי' בפרש"י כלכית שקץ דגים קטנים באילפס של בשר, והנה לדעת הד"מ והט"ז דאינו מועיל בזה ס' לבטל טעם הדג א"כ קשה מה בכך שיטעום קפילא דליכא טעם דגים מ"מ ליתסר משום סכנה דהרי דגים קטנים נתבשלו באילפס עם בשר ואסור אפי' דליכא טעם דע"כ מיירי באילפס ראשון דכ"ש אינו מפליט ומבליע כלל לרוב הפוסקים ובע"כ צ"ל דדוקא בדגים טהורים איכא סכנה עם בשר אבל כילכית דהוא שקץ דג טמא ליכא משום סכנה ולענין איסור מהני טעימה דקפילא ארמאה: שוב ראיתי להפר"ח בסי' זה שכ' דהיכי דיש ששים אין טעם לאסור משום סכנה וע"ש שכ' וקצת ראי' לדבר מהך דאמרינן בפ' גיה"נ כילכית באילפס הוה כו' וא"ל לטעמי' קפילא ארמאה ודעת רבים מהפוסקים דס"ל דכילכית הוא מין דג טהור וכמ"ש לעיל בסי' פ"ג ולדידהו משמע דהך כילכית דהכא לא היתה השאלה אלא מדין סכנתא ואעפ"כ השיב ר' יוחנן דסגי בטעימת קפילא ארמאה ע"ש. ולכאורה צ"ע עליו דה"נ לדעת הפו' דס"ל דכילכית דג טמא הוא וכפרש"י יש לה"ר דמהני בזה ס' דאל"ה מאי מהני טעימת קפילא עדיין יתסר משום סכנה וצ"ל כנ"ל דלדעת הפוס' דכילכית דג טמא אפ"ל דליכא בזה כלל משום סכנה ולכן הביא קצת ראי' רק לשיטת הפוס' דדג טהור הוא ומוכרח דמועיל ס' אולם לענ"ד הוא דוחק בפי' הסוגיא דהשאלה הי' משום סכנה דא"כ צ"ל דגם לטעום מעט ולהפליט איכא סכנה מדלא טעם ישראל ובע"כ דגם בטעימה איכא סכנה ולפ"ז א"א לומר כלל שיתנו לטעום לקפילא ארמאה וביותר דהא מבואר בסי' צ"ח דצריך שלא ידע העכו"ם שסומכין עליו וא"כ איך אפשר דספי לעכו"ם דבר סכנה, ועיין בפר"ח גופי' שם שכ' דהר"ן כתב דכילכית ר"ל דג קטן בין טמא בין טהור ולפ"ז לכו"ע מיירי הכא בשקץ דגים טמאים כפרש"י, עכ"פ לדעת הפוסקים דאינו מועיל ס' בזה צ"ל דבדגים טמאים עם בשר ליכא סכנה כלל אולם לדעת הפוס' דגם בזה מהני ס' אין ראי' מכאן דאם יטעמיה קפילא דליכא טעם כלל גם מתורת סכנה מותר (ובטעימה גופי לעולם ליכא סכנה כלל) ולפ"ז אפשר דגם בדגים טמאים שנתבשלו עם בשר איכא סכנה ונ"מ לפמ"ש הש"ך שם סק"א בשם הבאר שבע דאפי' במקום שנוהגים להתיר בדיעבד לענין איסור בריחא מילתא מ"מ לענין סכנתא אפי' דיעבד אסור ע"ש וצ"ע בזה אולם בנ"ד בדג טמא שנתבשל עם בשר ויש ס' בבשר נגד הדג נראה דבודאי מותר לכו"ע דלדעת הסוברים דגם לענין סכנה מועיל ס' פשיטא דמותר ולדעת הסוברים דאינו מועיל ס' לבטל טעם הדג א"כ ע"כ צ"ל דבדגים טמאים עם בשר ליכא סכנה כלל דמסוגיא דכילכית מוכח או דגם לגבי סכנה מועיל ס' או דבדגים טמאים ליכא סכנה כלל וא"כ בדגים טמאים בבשר ויש ס' מותר ממ"נ כנ"ל: